בנימין נתניהו יחגוג בחודש הקרוב את יום הולדתו ה-74, ובארה"ב נערכים להתמודדות לנשיאות בין בן 78 לבין בן 82. זו הזדמנות לחשוב על קונספט רצוי, ואף מחויב המציאות: הגבלת גיל למנהיגים. כיום נפוצה הגבלה מלמטה על גילאים של פוליטיקאים. בארה"ב נשיא אינו יכול להיבחר לפני גיל 35, דבר שמנע למשל מאלכסנדרה אוקסיו קורטז להציג מועמדות בפריימריז הדמוקרטיים הנוכחיים. ואילו הדר מוכתר לא הייתה יכולה להציג מועמדות לראשות "צעירים בוערים", כי הייתה צעירה מדי. באחת הכנסות הציע מאיר שטרית שגיל ראש הממשלה יוגבל גם מלמעלה, ואי אפשר יהיה להתמודד לתפקיד אחרי גיל 70. זו הצעה טובה. לאור השיפור בתוחלת החיים ובאיכות החיים, הייתי נדיב יותר ונוקב בגיל 75 כגיל מקסימום, גיל שאינו מוקדם בהרבה מזה שבו הזקנים בראשי ממשלות ישראל, דוד בן גוריון, יצחק שמיר, אריאל שרון, סיימו את כהונתם.
כמובן יהיו כאלו שיגידו שיש לתת לבוחרים חופש מלא את מי הם רוצים למנות, גם אם מדובר בקשיש מופלג כמו הנרי קיסינג'ר בן המאה שערך לאחרונה ביקור פוליטי חשוב בסין ונפגש עם מנהיגה שי. ברם, לטיעוני החופש יש כוח מוגבל בעיניי, הדומה לכוח המועט הגלום בטיעון שאין לאכוף שכר מינימום, כי בני אדם חופשיים יישמרו בעצמם מניצול. החופש חשוב, אבל צריך להקיפו בגדרות, מאחר שהאנושות אינה מושלמת, והרי אין באמת יכולת בידי הבוחר להתמודד עם מעגל מלחכי הפנכה, שיש לו תמריץ כל כך חזק להסוות את כשירותו המדרדרת של מנהיגם. כך אריק שרון קודם כמנהיג נערץ בדרך לניצחון סוחף בבחירות 2006, אף על פי שעוד קודם האירוע המוחי היה ברור שכבר אינו במיטבו. תמרור אזהרה מגיע גם מהחברה החרדית שבה הרב חיים קנייבסקי נחשב למנהיג הדור, בשעה שהיה ברור שמידת היכולת שלו לשלוט במתרחש אפסית, ובפועל נכדו הצעיר הפך למנהיג העולם הליטאי. מבחינה אקטוארית, לפי טבלאות ישראליות שמן הסתם דומות למדי לטבלאות עבור גבר לבן בעל אמצעים באמריקה, הסיכוי שג'ו ביידן בן ה-81 ישרוד עד תום כהונתו בגיל 86 הוא בערך 70%. כלומר יש 30% סיכוי שימות, ויש סיכוי לא מבוטל שגם אם יחגוג יום הולדת 86 בעודו בשלהי כהונתו בבית הלבן, בריאותו תיפגע קשות במרוצת השנים עד אז. מה היינו אומרים אם היה מוצע לבחור בצמד אנשים שונים בתכלית, וזהות הנשיא, שיהיה אחד משניהם, תוכרע בהטלת מטבע? לא רעיון טוב. אבל זו משמעות ריצתו של בן שמונים פלוס לנשיאות בארה"ב. כהונה שתלויה במקריות הבריאות, ואם תסתיים קודם זמנה תביא לעליית סגן הנשיא לשלטון.
מלבד החשש להדרדרות בבריאות ובקוגניציה, הגבלת גיל יכולה לתפקד כמו הגבלת קדנציות, לסמן למנהיג ולמונהגיו שלא עומד לרשותו הנצח, שעליו להתכונן להעביר את התפקיד ליורש, ולמנוע הצטברות כוח עצומה ומופרזת בידי אדם אחד.
יהיו שיתלוננו על הגילנות הנושבת מהרעיון, ברם הגילנות כבר קיימת בגילאי פרישה מהעבודה ומהשפיטה. הרי אין מישהו בישראל שיחשוב שזהו רעיון טוב לאפשר לשופטים עליונים לכהן כל החיים, כפי שמקובל בארה"ב, ומוביל שם לסיטואציות אבסורדיות, שבהן אנשים חולים ורצוצים נותרים על הכס רק מתוך תקווה שיצליחו לצלוח את הנשיא הנוכחי ולהעביר את השרביט לנשיא הבא, הקרוב יותר להשקפתם הפוליטית.
יהיה מי שיטען שיש אנשים שאין להם תחליף ולא ניתן להסתדר בלעדיהם, אפילו אם הזקינו. אבל גם צ'רצ'יל הגדול, שיצא בגיל 80 מדאונינג עשר, לא הותיר חותם בקדנציה האחרונה שלו, וההיסטוריה הייתה זוכרת אותו טוב לא פחות גם בלעדיה.
למי שישפוט הכול במשקפי כן ביבי לא ביבי, אזכיר שאריק שרון לא היה יכול לבצע את ההתנתקות אם חוק כזה היה מונהג, ושהחוק המוצע היה מביא את הליכוד לבחור יורש כרזימטי ורענן ליצחק שמיר, ממשיך שאולי היה מנצח ומצליח למנוע את הסכמי אוסלו. וחוק הגבלת גיל מקסימלית שכזה יבטיח אפילו שאהוד ברק, שעדיין בא לאנשי הימין בסיוטים שלהם, לא יחזור להיות ראש ממשלה, לא משנה כמה גופות יצופו להן בירקון.