בחזרה לעתיד – הדמוגרפי

אחד הנושאים שאני אוהב לעקוב אחריהם בבלוג הוא העתיד הדמוגרפי של ישראל וכל פרסום חשוב העוסק בו. קראתי לעומק את תחזית הלמ"ס לאוכלוסיית ישראל ל-2065 שהלמ"ס הרחיב לגביה לאחרונה והיא מלמדת הרבה.

הלמ"ס מחלקת את אוכלוסיית ישראל לשלושה נתחים: יהודים לא חרדים, חרדים וערבים. מבחינה דמוגרפית ייתכן שיש הצדקה לחלוקה מרובעת: יהודים לא חרדים, חרדים, ערבים וערבים בדואים בנגב. שיעורי הילודה של הקבוצה האחרונה הם עדיין דרמטיים, אבל העליה בהשכלת הנשים והצמצום בפוליגמיה בקרב הבדואים נותנים סיבה לקוות שבעתיד הלא רחוק נתוני הילודה שלהם יקרסו לעבר אלו שמאפיינים את שאר ערביי ישראל.

אנשי הלמ"ס משקללים בחישוביהם עלייה, ירידה מהארץ ואיחודי משפחות של ערביי ישראל. אבל הם לא משקללים את האפשרות למעברים בין הקבוצה החרדית לקבוצה הלא חרדית. מרכז טאוב ציין שהחרדים אינם גדלים בקצב הצפוי לפי הילודה שלהם וייחס זאת לנשירה מהחרדיות. יש מי שמיהר לקפוץ על כך בשמחה ולטעון שתזת "התפרקות החרדיות" של אבישי בן חיים קורמת עור וגידים. אך זו הגזמה. לכל היותר ניתן לומר שהחרדים היו אמורים לגדול בקצב של 7 ילדים לאישה ובפועל גדלים בקצב של 6 ילדים לאישה.

סביר שצפויים עם השנים ירידה בילודה החרדית או/ו גידול בנשירה החרדית. החרדים צפויים להתערבב יותר באוכלוסיה הכללית ובמקומות התעסוקה וכבר יש סימנים לעלייתה של בורגנות חרדית. הקושי למצוא דיור הולם לאוכלוסיה שגדלה במהירות גם הוא יכול להשפיע – לעודד יציאת גברים ונשים לעבודה, עליה בגיל הנישואין והאטת קצב הילודה.

התסריט הקיצוני ביותר של הלמ"ס שלפיו בדורות הבאים הילודה החרדית תתקרב לרמת ה-8 ילדים לאישה ו-8 ילדים אלו יוותרו חרדים ויולידו, כל אחד מהם, 8 ילדים משלו, נראה אם כך די מופרך. ייתכן שבלמ"ס מצד שני מפספסים עליה גדולה ומתמדת מיהדות אמריקה שנעשית יותר ויותר אורתודוקסית. העיתונים חשפו שבתו של הסנטור ליברמן למשל עלתה לאחרונה ומתמונתה היא נראית הרבה יותר דתיה מהוריה. אבל אלו אינם מספרים שהופכים את הקערה.

אני נוטה להאמין שהתסריט הסביר לילודה החרדית הוא בסביבות 5 ילדים לאישה שיהפכו ל-4 לערך או קצת יותר אם משקללים נשירה. מצב כזה נמצא בין התחזית הבינונית של הלמ"ס לבין התחזית הנמוכה לגידול בקרב החרדים. התחזית הנמוכה שצופה קריסה בגידול הציבור החרדי לרמה של שלושה ילדים לאישה נראית רחוקה כיום. אפילו אישה דתיה לאומית מודרנית נוטה להוליד יותר משלושה ילדים בימינו. שלושה ילדים זו הרצפה המקובלת עבור משפחות דתיות, אם אין לאישה איזו בעיה רפואית חריגה.

התחזית הבינונית לילודה היהודית הלא חרדית צופה ירידה הדרגתית אך לא דרמטית מהרמה הנוכחית (2.6 ילדים לאישה) שוב אל הרמות שהיו מאפיינות נשים ישראליות בשנות התשעים (2.2 ילדים לאישה). התחזית הנמוכה משרטטת קריסה לעבר רמות הילודה המקובלות כיום במערב, פחות מרמת התחלופה. מנגד צריך לקחת בחשבון שגם בקרב הלא חרדים חלקם של הדתיים צפוי לגדול מחד ומאידך הנשירה החרדית יכולה לשמש לקבוצה זו מכפיל כוח. התחזית הבינונית נראית לי אם כך מעט פסימית, אך סבירה בהתחשב באילוצי הצפיפות הגוברים שאולי יסמנו לישראלים, כמו לבנגלדשים, שדי והותר.

לגבי הערבים הלמ"ס נעה בין ציפיה להתייצבות הילודה בקרבם על רמת ה-3 ילדים לאישה (נראה לי סביר במיוחד בהתחשב בלחץ הדמוגרפי מצד הבדואים) לבין קריסה לרמת ילודה מערבית (נראה לי פחות סביר וגם בירדן ובמצרים זה לא ממש קורה. עם זאת ישנה הדוגמה הדרוזית – אוכלוסיה דתית ושמרנית הפכה להיות בעלת שיעור ילודה נמוך במיוחד יחסית לישראל). מסיבות השמורות עמם ואולי כדי לא לעורר שדים אפלים, אנשי הלמ"ס נמנעו מלכלול חלופה שבה הילודה הערבית רק עולה.

הערכה חילונית של חלוקת האוכלוסיה בישראל ב-2065

יהודים לא חרדים: 9.7 מיליון.

יהודים חרדים: 5 מיליון.

ערבים: 4.6 מיליון.

אם הגרסה שלי להשערות הלמ"ס תתאמת אז יחיו בישראל כמעט 20 מיליון בני אדם. 24% ערבים, גידול לעומת המצב הנוכחי, גם אם לא מאוד דרמטי. גידול זה של ערביי ישראל לבדם יכול להמחיש כמה מסוכנת פנטזיית הסיפוח המלא של יו"ש. 26% מהישראלים יהיו חרדים. רובם יהיו קטינים נטולי זכות הצבעה ולכן ב-2065 ניצחון החרדיות עשוי להיות באופק אך רחוק ממימוש פוליטי. כפי שכתבתי בעבר, יהיה זה זמן טוב להכריז על הקמת קנטון תל אביב. עד אז ייחצה סף היסטורי: מספר התינוקות החרדים יעלה לראשונה על מספר התינוקות היהודים הלא חרדים (סף אחר נחצה כנראה השנה – מספר התינוקות החרדים עולה על מספר התינוקות הערבים).

הערכה דתית של חלוקת האוכלוסיה בישראל ב-2065

לחילופין אני מציע הערכה אלטרנטיבית שלפיה הדת תהיה חזקה בישראל יותר מהמצופה ותשפיע בשני מישורים. החרדים ימשיכו בדפוסי ההולדה הנוכחיים עם ירידה קלה בלבד וגם הנשירה משורותיהם לא תהיה דרמטית. בקרב הלא חרדים נורמות הילודה ימשיכו לגרור את הפריון כמעט אל עבר ה-3 ילדים לאישה. גם דבר זה סביר לייחס לדת – הציבור הדתי לאומי יהיה דומיננטי בקרב הלא חרדים, הציבור המסורתי יתחזק דתית והדבר ישתקף גם בנורמות הילודה שלו.

יהודים לא חרדים: 11.2 מיליון.

יהודים חרדים: 6.4 מיליון.

ערבים: 4.6 מיליון.

22 מיליון ישראלים. 20% מתוכם ערבים. 29% מתוכם חרדים. אבל את המשמעות האמיתית של מגמה דמוגרפית כזו ניתן יהיה להבין בחדרי הלידה. 88 אלף תינוקות ערבים. 186 אלף תינוקות יהודים לא חרדים ו-219 אלף תינוקות חרדים.  בסך הכול יוולדו בישראל 500 אלף תינוקות בשנה, בערך כמו שנולדים כיום באיטליה.

מעשה בשלוש תורות מוסר

שלוש תורות מוסר התעמתו זו עם זו השבוע במדינה בעימות די מרהיב לצפיה. תורת המוסר הראשונה היא התורה ההיררכית – כמו בחוות החיות של אורוול – כולם שווים, אבל יש כאלו ששווים יותר. זו השקפת העולם העתיקה של האנושות – יש מדרגות בין בני אדם. גברים עדיפים מנשים, החמולה שלי בראש לפני חמולות אחרות. בני עמי עדיפים על בני עמים אחרים. זו השקפת העולם שמקובלת עד היום במדינות לא מערביות ובשמה מתבצעים מסביבנו בשנים האחרונות מעשי טבח איומים. רוב הציבור החילוני המשכיל במערב איבד כל עניין בתורת המוסר הזו והוא נגעל ממנה ועד עומקי נשמתו, אבל בקרב הציבורים הלא משכילים ובעיקר בקרב הדתיים, הנוצרים והיהודים, יש לה עוד תמיכה.

תורת המוסר השנייה היא גישה בורגנית המבוססת על הדדיות. הבורגנים אינם לוחמים נלהבים לשוויון זכויות, אבל הם גם לא קנאים לשמירת היררכיות עתיקות. הגישה שלהם פרקטית ופשוטה – תהיה בצד שלי, אני אעמוד לצידך. תלך נגדי, נילחם.

תורת המוסר השלישית מבוססת על הוקעת כל היררכיה באשר היא והעמדת השוויון כערך עליון בפני עצמו. שוויון ללא תנאי בין בני אדם וללא הענקת חשיבות כלשהי לשיקולי הדדיות. ערכו השווה של אדם בא מתוך טבע קיומו ולא מתוך יחסו לאדם אחר.

בשני העימותים הפוליטיים של השבוע – חוק הלאום וחוק הפונדקאות, היו לתורות המוסר השקפות שונות. בעניין חוק הלאום – תומכי ההיררכיה שמחו על חוק שעוזר לקבע את היהודים כקבוצה העליונה במדינה. הבורגנים הצטערו על כך שהדרוזים יצאו נפגעים מהחוק, בהיותם קבוצה שנלחמת יחד עם היהודים ושותפה מלאה במדינה (מעניין לקרוא לעג מושחז של בלוגר דרוזי בנושא).  השוויוניסטים התחלחלו מכך שרק קולם של הדרוזים נשמע, ומה עם הערבים? העובדה שהערבים מאוחדים פוליטים מאחורי הרשימה המשותפת, מפלגה שמפגינה עוינות עמוקה למדינה והערצה לאויבי ישראל, לא מפחיתה לדעת השוויוניסטים מצדקת מחאתם. שוויון אינו מותנה בכלום. כשיורקים על שוויוניסט, הוא ממהר לתת כוס מים ליורק כדי שלא יאזלו לו נוזלי הפה.

בעניין הפונדקאות, תומכי ההיררכיה ניסו נואשות לשמור שאריות מההיררכיה העתיקה, הברורה מאליה בכל מקום עד לפני עשור, שמציבה משפחה מסורתית מעל משפחה חד מינית. הבורגנים  תמכו בדרישת הלהט"בים, ציבור אזרחים תורם, משרת בצבא ומשלם מסים. השוויוניסטים כמובן התאספו סביב להט"בים, אחד המיעוטים המוחלשים, אך נבוכו קלות מנושא המאבק, מאבק הפונדקאות. בפונדקאות עצמה יש לכאורה לעין חשדנית שמץ סיבה לראות היררכיה – גברים עושים שימוש בגוף הנשי.  השוויוניסטים מיהרו להדגיש אפוא שהמאבק הקונקרטי הוא בעצם רק פתח למאבק במדיניות המפלה של ממשלת נתניהו בכל תחום, וחן אריאלי, יו"ר אגודת הלהט"ב אפילו אמרה בראיון במוסף השבת שאולי בעתיד תיאבק נגד כל פונדקאות שהיא.  באופן צבוע לחלוטין אך מרשים מבחינה טקטית ההיררכיים עשו שימוש בטיעונים נגד הפונדקאות ו"הסחר ברחם" שתמיד אפיינו את  השוויוניסטים, ובכך דנתי בפוסט הקודם. (תהיתי לעצמי האם יש מקרים הפוכים שבהם שוויוניסטים עושים שימוש טקטי בטענות היררכיות, ונזכרתי שיש לכך דוגמה חשובה אחת: האמירה השמאלנית שיש להחזיר את השטחים כדי להגן על הרוב היהודי).

על הגישה ההיררכית יש דבר טוב אחד להגיד – היא עתיקה ושירתה את האנושות דורות אינספור, ואולי היא הייתה הגישה הסבירה היחידה בעולם שבו המשאבים מוגבלים, וחייו של ילד אחד מקבוצה אחת באים על חשבון חיים של ילד אחר מקבוצה אחרת. אבל אנחנו חיים בעולם של שפע ובו ההיררכיה מיצתה את עצמה. העולם המערבי, אחרי שתי מלחמות העולם האיומות, אינו חפץ בה עוד. בני אדם מוכשרים שמסוגלים לחדש בתחומי המדע והתרבות חשים אליה איבה עזה. אם מדינת ישראל תיראה כאילו היא פועלת לשמר עולם היררכי שבו יש כאלו ששווים ויש כאלו ששווים יותר – היא תספוג עוינות עזה מבפנים ומבחוץ מכאלו שהיו יכולים להיות בעלי ברית פוטנציאליים. גם הציבור הדתי הלא-חרדי כבר עבר תהליך של ציביליזציה שבו היררכיה גסה צורמת לו. יעידו על כך השבוע דבריו של נפתלי בנט שיש לדאוג למצוא פיתרון לבעיית ייצוג הדרוזים בחוק הלאום והסקר שהתפרסם שלפיו ציבור מצביעי הבית היהודי מצדד במפתיע במאבק הלהט"ב.

הגישה השוויוניסטית אינה נהנית מתמיכה רחבה כל כך בציבור, הרי אין הרבה שכל ישר בהתנהלות השוויוניסטית ויש בה גם מתן תמריצים איומים, אבל היא מהפנטת את האינטלקטואלים ואת האליטות. במערב אירופה היא השתלטה על השיח הפוליטי כליל, עד שהחלו לעלות ביבשת תנועות ימין נחושות כקונטרה להגירת ההמונים מהעולם השלישי שהשוויוניסטים מקדשים, כי איזו הצדקה יש להעדיף שוודי מדורי דורות על פני שוודי שהגיע אתמול מסוריה, עני ומוחלש.

המערב יכול לשרוד רק מתוך תפיסה של הדדיות – להיות טוב עם מי שטוב אליו ולהיות רע למי שרע אליו. בנושא ההגירה למשל גישה בורגנית תקבל בברכה הגירה יצרנית שמחפשת להשתלב ואינה מלווה בעליה בפשיעה ובטרור אבל לא תחוש חובה מוסרית לתת מחסה לכל מוחלשי העולם השלישי אשר מביאים את תרבותם הבעייתית עמם.

גם בתורת המוסר הבורגנית יש נקודת תורפה עמוקה – העדר הגב הדתי מחד והאינטלקטואלי מאידך. העדר הגב להשקפה זו מביא לרפיון עמוד השדרה הפוליטי. אפשר לראות זאת בקיטוב האמריקני: המפלגה הרפובליקנית בארה"ב מכרה את עצמה לימין הדתי והפכה לאובססיבית נגד הפלות. המפלגה הדמוקרטית שם איבדה את הצפון בסוגיית ההגירה ונראה שמאמינה שלכל אזרח בעולם יש זכות מוקנית להפוך לאזרח ארצות הברית.

אפשר לראות זאת גם פה. "שינוי" של טומי לפיד קרסה. "יש עתיד" של בנו מצליחה להחזיק טוב יותר בינתיים, אך מגזגת ללא הרף תחת הנהגתו. לפיד האב ולפיד הבן לא בדיוק הצליחו להישאר נאמנים לאידיאולוגיה הבורגנית שבשמה משכו בוחרים. לפיד הגן על בית המשפט העליון והצהיר בזמנו שאהרון ברק הוא האדמו"ר שלו. אבל ברק, מי שרצה לבטל בזמנו את חוק האזרחות, הוא האדמו"ר של השוויוניסטים, לא של הבורגנים. גם יאיר לפיד לא הצליח להיצמד לעקרונות. הבורגנים בישראל ממש לא סובלים חרדים בגלל התנהגותם שכאילו באה להוציא אצבע משולשת בכוונה לכל מי שמאמין בחשיבותה של הדדיות, אבל לפיד לא העז להניף את דגל האנטי חרדיות. הוא ידע שהאליטות אינן מעריכות דגל זה, ההמונים המסורתיים עלולים לפרש את הנפתו כביטוי של גישה אנטי יהודית ואילו המפלגות החרדיות יכולות להיות נחוצות בעתיד כדי להפוך את לפיד לראש ממשלה.

בארץ ובעולם מפלגות פוליטיות שמבססות על עצמן על השקפה בורגנית יתקשו לשרוד, אך אני מאמין שהשקפת העולם הבורגנית עצמה – תהיה טוב עם מי שטוב איתך ורע עם מי שרע איתך – תשרוד כי היא מניבה תוצאות מצוינות. לעומת זאת, זמנה של הגישה ההיררכית תם – היא שייכת לתקופות פחות נאורות בתולדות האנושות. גם גישת השוויון חסרת תקנה. היא מובילה לתמיכה בפייסנות כלפי אויבים ובעולם ללא גבולות, עמדות שמולידות תמריצים מזעזעים.

פונדקאות ומיתוס הניצול

נושא הפונדקאות, שהפך היום לגולת הכותרת של החדשות בישראל, הוא אחד הנושאים שיכולים לאחד פמיניסטיות מיליטנטיות ודתיים שמרנים. המניעים שונים – הפמיניסטיות נבעתות מהפיכת הגוף הנשי לסחורה, הדתיים השמרנים רוצים להגן על המוסר הדתי העתיק שנרתע מדרכים אלטרנטיביות להקמת משפחה.

בעולם המערבי נימוקים דתיים כבר אינם נחשבים תקפים. יכולת החשיבה וההפשטה של בני האדם השתכללה מספיק כדי להבין שלא ניתן לכפות על אדם חוק מטעמים דתיים שמנוגדים לאמונתו שלו, לכן גם גורמים דתיים נזקקים לטיעונים הפמיניסטיים.

הטיעונים האלו מבטאים התנגדות חריפה לסחר בגוף הנשי המשול לזנות, להפיכת גוף האישה למוצר, לתעשיה שמשתמשת באישה כדי לחולל ילדים. הספר וסדרת הטלוויזיה "סיפורה של שפחה" מבטאים באמת את החשש מכך שיכולת ההולדה של אישה תשועבד לצרכיה של חברה מדכאת. הפונדקאות, בפרט זו המסחרית, יכולה לעורר חרדה שמשהו מזה כבר קורה. עשירים משלמים כסף ורוכשים בו את רחמה של אישה.

אבל אלו טענות באוויר, המשולות לאריסטו שישב וחשב והגיע למסקנה שלאישה יש פחות שיניים מאשר לגבר. אריסטו פשוט יכול היה לצאת ולספור שיניים ולגלות שלגבר ולאישה מספר שווה של שיניים. אבל הצורך לערוך מחקר אמפירי כדי לאמת טענות שעולות במוחו של אדם לא תמיד בער להוגים וחושבים. וכי למה להם? הם מספיק חכמים כדי לדעת מראש מה יתגלה.

חוקרים שבפועל יצאו ודיברו עם נשים שהתנסו בפונדקאות, אפילו בעולם השלישי, הגיעו למסקנה חד משמעית להפתיע: נשים מדווחות בצורה חיובית מאוד על התנסותן בפונדקאות (למשל, סקירה בנושא). כל עוד הזוג שיוזם את הפונדקאות שומר איתן על יחסים טובים ומאפשר להן לחוש שהן חלק מ"מסע משותף של אהבה", רשמיהן הם חיוביים ביותר. ואין זה מפתיע כל כך – לבני אדם יש יכולת גדולה להפיק סיפוק מנתינה לזולת, כל עוד הם מקבלים על כך הערכה ותודה בנוסף לתמורה כספית. גם שימוש בגוגל בחיפוש אחר פונדקאיות שמספרות בכל מיני פורומים על חוויית ההריון מעלה תוצאות דומות. נשים מדברות על הנושא בחיוב, ובנימה נלהבת שבה קשה למצוא בני אדם מדברים על מקור פרנסה רגיל. נדיר למצוא פונדקאיות שמכריזות שמתחרטות על החלטתן להיות פונדקאיות, ולפחות במחקר זה נראה שמקרי החרטה המעטים מאוד שמצוינים אירעו בפונדקאות שבה הפונדקאית גם תרמה ביצית, דבר שהופך אותה לאם לכל דבר והופך את מסירת התינוק בסוף לבלתי נסבלת ולכן אינו מקובל כיום בפונדקאות.

בניגוד לקתולים בעולם הנוצרי, הציבור הדתי בארץ גם כן פיתח יחס אוהד למדי לפונדקאות. כנראה בשל התשוקה היהודית לילודה ולילדים שגוברת על כל היסוס. בפורומים דתיים באינטרנט ניתן לראות דיונים שבהם נשים דתיות שכבר יש להן יותר מילד אחד אך נתקלו בבעיה רפואית, רוצות להמשיך בילודה דרך פונדקאית על מנת להגיע לנורמות הילודה המקובלות במגזר. הרב הראשי שלמה עמאר אף תרם להתקדמות בסוגיה על ידי היתר שנתן לנשים נשואות להפוך לפונדקאיות.

הדת היהודית מתייחסת באופן שלילי מאוד להומוסקסואליות, אבל לא יהיה זה הוגן מצד מאמיניה לערבב את סלידתם מיחסים חד מיניים בין גברים עם נושא הפונדקאות, אפילו הפונדקאות בתשלום, שלגביו הנתונים ברורים למדי. זו פרוצדורה לגיטימית והיא אינה משולה לזנות בשום פנים ואופן, אלא להיפך – לעשיית טובה גדולה עם הזולת המבקש לעצמו ילדים. כדברי הרב יובל שרלו:

נשים רבות במגזר הדתי מבקשות לעשות חסד בגופן בשל הטרנד של תרומת הכליה בחברה הדתית. רוב מוחלט של התורמים הם דתיים וחרדים, 90-80 אחוזים, ויש הרבה נשים שאומרות: 'אני כבר ילדתי את ילדיי ואני רוצה לגמול חסד עם מי שאין לה ילדים וגם להרוויח כסף'".

רוב הנשים הדתיות שמוכנות לשמש כפונדקאיות מן הסתם לא ימהרו להסכים לשמש כפונדקאיות לזוג הומואים. אני מקווה שאפילו אלו שחושבים שצריך לחייב אופה להכין עוגת חתונה לחתונה גאה לא ימהרו לחייב אותן חוקית לא להפלות במישור זה. יהיה זה מצער אם נשים כאלו יימנעו מלשמש פונדקאיות לסטרייטים – אם ירתעו ממסע הדה לגיטימציה לפונדקאות בכללותה שמתנהל היום בקרב דתיים ושמרנים כתירוץ כדי לנגח את הקהילה הגאה. זה מסע שקרי שמתבסס על נתוני שקר ועל טענות שלא מגובות בשום דבר. אולי בעתיד גם מדינות מערב אירופיות שמונעות פונדקאות ו\או פונדקאות בתשלום יבינו שזו הגבלה מיותרת ולא מוצדקת של החירות האנושית.

מה למדנו? פונדקאות היא דבר נפלא הן מבחינת הפונדקאית והן מבחינת אלו שמשתמשים בשירותיה. הציבור הדתי רואה כיום באופן חיובי פונדקאות, והמגמה בקרבו היא שיותר ויותר נשים דתיות מסכימות לשמש כפונדקאיות מתוך אלטרואיזם (פלוס התמורה הכספית). ודתיים, כמו כל אחד אחר, מוכנים להמציא יש מאין עמדה עקרונית כביכול (כמו עמדה שפונדקאות היא סחר בנשים), ברגע שהיא יכולה לשמש לניגוח סקטורים אחרים שאינם מחבבים.

לפעמים אירן היא לפיד החירות

האם יש להתיר פונדקאות לזוגות גברים, או אף לגברים יחידים?

כן. צריך סיבות טובות מאוד להגביל חירות. והאפשרות שיהיו בעולם עוד משפחות ועוד ילדים היא בטח לא סיבה טובה לכך. הסנטימנטים השמרניים שמונעים מאנשים לקבל משפחות חד הוריות חדשות הם אותם סנטימנטים שגרמו לרב קוק לחשוב לפני מאה שנה שהצבעת נשים תביא לאסון לאומה ולאובדן מעמדה בפני אומות העולם.

מה עם בעיית השימוש בגוף האישה?!

כולנו משתמשים בגוף של זולתנו כל הזמן. אולי לא כולם הולכים ליצאניות, אבל כמעט כל הגברים צורכים פורנו במידה כזו או אחרת. אבל אולי השימוש האכזרי ביותר בגוף הזולת שנעשה בו היום הוא האופן שבו אנו משתמשים בגוף של פועלי הבניין העניים, גברים כולם, שמגיעים מהעולם לסכן את חייהם בפיגומים פה כשנורמות הבטיחות שנשמרות הן מזעזעות והאכיפה דלה. כמובן, מדינת ישראל גם משתמשת בגופם של החיילים הקרביים, גברים כמעט כולם, כדי להמשיך להתקיים. היא עוד עושה זאת ללא תמורה נאותה ובאופן לא שוויוני. אם השימוש בגוף הוא בעיה אז גם בנקי הזרע שנוטלים זרע של גברים צעירים לצורך נשים מהווים בעיה חברתית איומה. כמובן שזה הבל.

אז מה עם התרת הזנות?

גם למיסוד הזנות יכולים להיות יתרונות רבים, עם זאת אין ספק שזנות היא בעייתית באופן ייחודי, בשל האפקט הקטסטרופלי שלה על נפשן של העוסקות בה. העניין הוא לא המנטרה הקשקשנית על "סחר בגוף האישה", אלא הצער, הסבל וההשפלה האמיתיים שמלווים את העיסוק בזנות.

עיסוקים אחרים, אפילו אם יש בהם שימוש בגוף בשירותם של אחרים, אינם כה הרסניים, ולהיפך אפשר לשאוב מהם סיפוק. חיילים קרביים יכולים לחוש הרבה גאווה. אמהות פונדקאיות מדווחות שהאפשרות להעניק למשפחות אחרות ילדים ממלאת אותן סיפוק רב. אפילו העיסוק בשירותי מין בהקשרים מסוימים אינו כה רע – למשל נשים בתפקיד סרוגייט שמדריכות גברים שמתקשים בסקס ונמצאות בעמדת כוח טיפולית. משרד הביטחון מממן טיפולים כאלו לנכי צה"ל.

האם הקהילה הלה"טבית לא משתמשת בחירות באופן סלקטיבי למטרותיה?

למרבה הצער אכן כך. אי אפשר לדבר על חירות לקיים זוגיות או על חירות להשתמש בטכנולוגיות פריון בעת ובעונה אחת עם קידום פעולות לשלילת חירותם של אחרים. הלהט"בים בארה"ב נאבקים לחייב אנשים דתיים אדוקים לתת להם שירות באופן שסותר את השקפתם הדתית, כמו חיוב אופה להכין עוגת חתונה לזוג גברים. בית המשפט העליון בארה"ב הכריע בעד האופה, אך באופן כללי מצער שמאבק להרחבת זכויות הפך למאבק לשלילתן מאחרים.

אז אתה אומר שצריך לאפשר לסרב לשרת להט"בים בסופרמרקט או להעלותם למונית??

לא. אבל כאשר המוצר שמנפיק נותן השירות מבטא באופן אקטיבי הכרה בדברים שעלולים לסתור את אמונותיו (כמו הכנת עוגה חתונה ייחודית, להבדיל ממכירת עוגה סטנדרטית שנמצאת על המדף, או כמו הכנת הזמנות לחתונה חד מינית), יש להגן על חירותו לסרב לכך. בנושא זה בצלאל סמוטריץ' צודק ואילו המשפטנים הנאורים, כמו מני מאוטנר, טועים לחלוטין.

ושאלה לסיום, מה עם סחר באיברים?

אני לגמרי בעד מצב שבו אנשים יוכלו לנדב כליה בתמורה הולמת. הסיטואציה הנוכחית היא אבסורד שמתאכזר למיעוט חלש וסובל יותר מהומואים שרוצים ילדים – אנשים שחיים על דיאליזה וממתינים לתרומת כליה. נכון, צריך מידה של פיקוח על ההליך. לא ניתן להתעלם מכך שבני משפחה (או אפילו אנשי עולם תחתון) עלולים להפעיל על אדם לחץ לא הוגן למכור כליה ככלי להשגת תמורה כלכלית ממנו. אבל אחרי בדיקה ובחינה, זהו הליך שאין שום סיבה להימנע מלאשר. הלל גרשוני כתב מאמר יפה בנושא. כל פעם שהחירות הדתית במדינה מותקפת, מאיימים עלינו שנהפוך לאירן. מסתבר שבעניין זה הלוואי שנחיה בחופש כמו באירן, שבה מכירת כליה היא לגיטימית.

מס גבוה תורם להצלחה – המסלול הקופטי

המיעוט הקופטי במצרים הוא בעל מעמד סוציואקונומי גבוה מזה של שכניו הערבים המוסלמים. דבר זה מאפיין את המזרח התיכון כולו שבו מיעוטים דתיים הצליחו כלכלית לאורך הדורות יותר מאשר הרוב המוסלמי. מה מסביר את התופעה? מאמר חדש שפורסם בכתב העת להיסטוריה כלכלית מעלה הסבר מעניין מאוד לתופעה המצרית ואולי גם לתופעה דומה בארצות אחרות. במהלך אלף שנים של דומיננטיות מוסלמית במצרים ועד 1865 נגבה מלא-מוסלמים מס גולגולת, כלומר מס בסכום קבוע ללא קשר להכנסה. היה זה תמריץ עבורם להתאסלם ולהיפטר מהמס. אבל התמריץ עבד באופן שונה בקרב סקטורים שונים. עבור הקופטים העשירים התמריץ לא היה גדול במיוחד, כי מס הגולגולת היווה חלק קטן מהכנסתם. עבור הקופטים העניים עול המס היה עצום. הם היו צריכים לשלם את אותו הסכום ששילמו אחיהם העשירים, אך מתוך הכנסה קטנה בהרבה. התאסלמות הייתה יכולה לפטור אותם מעול כלכלי זה. מרגע שהתאסלמו לא הייתה דרך חזרה להם ולצאצאיהם אחריהם. העונש שהוטל במצרים על מוסלמי שמתנצר היה מוות.

באופן זה לאורך דורות הקופטים העניים יותר נשרו מדתם והצטרפו אל הרוב המוסלמי. המאמר מגבה את הטענה בנתונים אמפיריים. מצרים מחולקת למחוזות ושיעור המס השתנה ממחוז למחוז. במחוזות שבהם שיעור המס היה גבוה לאורך הדורות היו יותר מוסלמים ביחס לקופטים, אך הקופטים היו ברמה גבוהה יותר מבחינה סוציו אקונומית.

כיצד נשמר הפער הסוציו-אקונומי לאורך הדורות? ההסבר המועדף על מחבר המאמר הוא שהקופטים העשירים שמרו על תחומי הצווארון הלבן שבהם שלטו ולא הכשירו בהם עובדים מוסלמים. הוא מודע היטב לכך שאפשר לספק הסבר גנטי לפיו יכולותיהם של הקופטים העשירים, החכמים יותר, ששמרו על דתם עברו מדור לדור, אך דוחה אותו או לפחות ממעיט בערכו על ידי כל מיני תירוצים שנראים לי לא משכנעים במיוחד. ראוי לציון עם זאת שהוא מדגיש שעובדתית האוכלוסיה הקופטית, שלא כמו היהודים, מעולם לא הייתה הומוגנית בשגשוג ובאליטיזם והיא כללה, אפילו עד לא מזמן, מספר רב של אנלפביתים. על הקופטים, שלא כמו על כמו היהודים בארצותיהם, מעולם לא נאסר העיסוק בחקלאות, ורבים מהם היו חקלאים.

הסבר אחד שהמאמר דוחה בצורה משכנעת הוא הסבר האשמה הקולוניאליסטית, לפיו הבריטים העדיפו לקדם מיעוטים לצרכיהם (הסבר דומה לזה ניתן גם כדי להסביר את עליונות הטוסטי ברואנדה) וכך תרמו לשגשוגם של הקופטים. אבל הפער הסוציואקונומי בין קופטים ללא קופטים ניכר ברשומות כבר מאות רבות של שנים קודם לכן.

אם מס הגולגולת הופך את הקופטים למוצלחים יותר לעומת שכניהם המוסלמים, איזו אירוניה זו – האדוקים שבמוסלמים במצרים מלאים תשוקה עד עצם היום הזה להטיל אותו שוב על הקופטים. זו אחת הפנטזיות של האחים המוסלמים.

מתיקון עולם ועד חוק הלאום

אני קורא בימים אלו את ספרו של ג'ונתן נוימן על קונספט "תיקון עולם" שהשמאל היהודי האמריקני הפך לבסיס יהדותו. תיקון עולם, מושג שנלקח מ"עלינו לשבח", תפילה שנאמרת שלוש פעמים ביום, פורש בידי יהדות אמריקה הליברלית כציווי לפעול נגד אפליה, גזענות, קפיטליזם חזירי, הרס הסביבה ועוד ועוד.

כיצד המורשת היהודית שגדושה, אם להודות באמת, באפליה, לעתים קיצונית, בין גברים לנשים, יהודים ללא יהודים, סטרייטים ללהט"ב, וגם אינה בדיוק סוציאליסטית מרקסיסטית, הפכה לבסיס לתנועת שמאל רדיקלי? את השאלה המתמיהה הזו מנסה נוימן לפצח, מצויד במידה לא מבוטלת של לעג מוצדק למושאי כתיבתו, אנשי השמאל היהודי.

ולי יש תשובה: אל תסתכל בטקסט אלא במי שמפרש אותו. התורה מצווה על "תיקון עולם" נוסח שמאל באותה מידה שבה החוקה האמריקנית מהמאה ה-19 מורה על היתר הפלות. אבל פרשנות של טקסטים דתיים או משפטיים כמוה כהתבוננות בכתם רורשאך. כל אחד רואה בהם את מה שקרוב ללבו.

באופן דומה אגב מטופש לדעתי לחשוב שבאיסלאם יש יסודות תיאולוגיים בעייתיים ייחודיים שהופכים אותו לבסיס הג'יהאדיזם המודרני. הבעיה היא בפרימיטיביות של פרשני האיסלאם הנוכחיים. לא בדת עצמה.

מכאן לחוק הלאום. משלה עצמו מי שסובר שחוק כזה המצהיר על עקרונות כלליים ומופשטים יכול להביא את פרשניו, שופטי בג"ץ, להטות את פסיקתם מהנתיב שלבם מורה להם. ואולי להיפך: עוד חוק יסוד עמוס במילים עמומות הוא עוד עיסה משפטית שהשופטים יכולים ללוש אותה כרצונם.

ארדואן והמבצע הבא בעזה

היחסים בין ישראל לטורקיה במצב מזעזע בתקופת שלטונו של הנשיא ארדואן. אבל מקור המתח הוא ברובו מילים משתלחות אך ריקות מצידו של הנשיא הטורקי. אין מעשים. וככל שניתן להעריך, גם לא יהיו. אפילו אם יידרש מבצע חדש וברוטלי בעזה. ארדואן לא יעשה שום דבר שעלול לסכן את הסחר בין ישראל לטורקיה.

מאזן הסחר מסביר מדוע. ישראל היא אחת הארצות החשובות ביותר לייצוא הטורקי. היא מייבאת ממנה ב-3.5 מיליארד דולר. היא מייצאת רק ב-1.5 מיליארד דולר. סכומים כאלו אינם דבר של מה בכך גם עבור הסולטן הטורקי. לשם השוואה, עצירת פליטים מסוריה, אחד מענפי היצוא המשגשגים ביותר של טורקיה, נעשית תמורת 7 מיליארד דולר מהאיחוד האירופי אשר מתפרסים על פני כמה שנים.

כלכלת טורקיה מצויה כיום דקות מאסון לאור הצניחה המתמשכת של הלירה. התסריט כבר נכתב בעבר עבור ארגנטינה. הטורקים חייבים להחזיר חובות גדולים שנקובים בדולרים ובאירו. כל ירידה בערך הלירה הטורקית פוגעת ביכולתם לעשות זאת ומגדילה את הסיכוי למעגל קסמים אכזרי – צניחת המטבע מקשה להחזיר חוב זר ומגבירה חששות המשקיעים מפשיטת רגל; חששות אלו מצידם תורמים עוד להתרסקות המטבע. הוושינגטון פוסט אכן חזה אתמול שכלכלת טורקיה מועדת להתרסקות גדולה. נקודה מעניינת היא שהטורקים לקחו ברצינות את עצתו הישנה של אורי רדלר ומחזיקים הרבה מיתרות המט"ח שלהם בזהב. מחירו, אם כך, יכול לשחק תפקיד מעניין לטובה או לרעה במשבר הטורקי. לכאורה העלאות הריבית בארה"ב יכולות לפגוע במחיר הזהב, שכמו כל נכס נהנה מסביבת ריבית נמוכה.

לבעיות של טורקיה תורמת גם התעקשותו של ארדואן לפגוע בעצמאות הבנק המרכזי ולהכריחו לשמור על ריבית נמוכה מרצוי. התנהגות זו, אם תתמיד, עלולה לשחוק את המטבע הטורקי כל הדרך אל ההיפר אינפלציה. אז המטבע הטורקי בכלל יהפוך ללא בר שימוש והתלות בהלוואות זרות תהיה מוחלטת.

ארדואן כאמור לא מתנהל בצורה הכי הגיונית, ובכל אופן פגיעה ביחסים הכלכליים עם ישראל נראית שיגעון אחד יותר מדי. התנהגות כזו יכולה גם לפגוע עוד יותר במעמדה של טורקיה בשווקים הבינלאומיים, כי המשקיעים יחושו פלצות לראות את ממשלתה בועטת בדלי מלא מט"ח בתקופה קשה. בבוא היום עלולה טורקיה להיזדקק לחילוץ מקרן המטבע הבינלאומית וכדי שהדבר יתאפשר מוטב לה לשמור על יחסיה עם הנשיא טראמפ.  טראמפ כבר הוכיח שאין לו בעיה עם שליטים חזקים, כל עוד הם ידידותיים לישראל.

אסטרטגיית התקף הזעם

כיצד יש להבין את התנהגות ממשל טראמפ שפותח במלחמת סחר עם העולם כולו? (אפילו איתנו!)

מדובר באקט שמחבל בכלכלה ומאיים על הישגו הגדול ביותר של טראמפ – השגשוג הכלכלי באמריקה. אם כולם היו יודעים שמכסי המגן יהיו לנצח, לפחות היה בכך עידוד להשקעה בייצור באמריקה. ייתכן שהאמריקנים בכללותם היו משלמים יותר על מוצרים, אבל ציבור גדול שתומך בטראמפ במקומות עניים ווייט טרשיים היה נהנה מתוספת מקומות עבודה בענף הייצור.

אלא שברור לכול שמכסי המגן נועדו לביטול. אם בידי טראמפ עצמו במסגרת הסכמה שתושג לבסוף או כשיחטוף רגליים קרות. אם בידי הממשל הבא. בנסיבות אלו הם רק מייקרים את החיים באמריקה, מהווים תוספת מס ונטולי השפעה מיטיבה גדולה על הייצור באמריקה. אף אחד לא ילך להוציא מיליונים על מפעלים חדשים שיתבססו על ההנחה שהמכסים יימשכו כשברור שהם לא. משקיעים צריכים יציבות.

אולי יש להבין את התנהלות ממשל טראמפ בנושא זה כהחלטה אסטרטגית לביים התקף זעם על ניצולה של אמריקה בידי ארצות אחרות שמתייחסות אליה כפראיירית. בראש ובראשונה סין.

מי שמוכן להפגין זעם ממושך משלם על כך מחיר. אבל זהו בדיוק העניין – אין דבר מרתיע יותר מהנכונות להוציא לעצמך עין כדי להוציא ליריבך שתיים. התנהגותו של ממשל טראמפ מאותתת לכולם שזה החומר הזועם ממנו הוא עשוי. זעם יוצר הרתעה ובפרט כשהזועם הוא הבריון החזק בשכונה. גם לפסגת נאט"ו היום נראה שטראמפ הגיע באותה רוח.

טראמפ לא לעולם יהיה נשיא ארה"ב, והשאלה הגדולה שאיננו יודעים את התשובה עליה היא כיצד תיתפס תקופתו בדיעבד – כהוכחה שאין לנצל את אמריקה כי מתישהו יעלה שם משוגע שידע לגבות מחיר על כך או לחילופין כהוכחה שאל לאמריקה להתריס נגד כאלו שמנצלים אותה כי דבר זה יהרוס את הנשיא שיעשה כך.

מדברים על סיפוח

לשי שפירא יש בלוג מאוד מאוד מעניין ואינטליגנטי. דעותיו על הפוטנציאל החיובי של סיפוח יהודה ושומרון לישראל, לעומת זאת, לא אכחד, מעוררות בי חלחלה. שי אירח אותי לדיון בבלוגו בנושא ולדעתי הדיון מעניין ומצדיק את זמנם של הקוראים.