שבעים השנים הטובות

באופן מוזר התאריך שחל היום לא זכה להבלטה בתקשורת, אבל זהו תאריך היסטורי. היום לפני שבעים שנה הודיע קיסר יפן לעמו על כניעת ארצם וכך הביא לסיומה את מלחמת העולם השנייה. ההודעה הייתה לצנינים בעיני הקצונה של צבא יפן, שניסתה לפשוט על הארמון ולהשמיד את ההקלטה בטרם תועבר לידי הרדיו, אבל, כך מספרת הוויקיפדיה, אנשי הקיסר הצליחו להבריחה בסל של תחתוני נשים ולהשמיעה לאומה מוכת הלם.

כשמסתכלים בפרספקטיבה היסטורית על שבעים השנים שחלפו מאז, אפשר לומר שעל אף אינספור מעשי האכזריות והזוועה שבוצעו במהלכן בידי בני אדם כלפי בני אדם אחרים, עדיין היו אלו שבעים שנים טובות, או לפחות טובות בהרבה משניתן היה לצפות.   ההפתעה החיובית הגדולה ביותר היא שהעולם הצליח לנעול בחזרה את תיבת הפנדורה שנפתחה עם הטלת שתי פצצות האטום שהביאו לכניעת יפן – בהירושימה ובנגסקי. באוגוסט 1945 רק אופטימיסט מושבע היה מנבא שעל אף התפשטותו של הידע האטומי נציין שבעים שנה ללא התקפה אטומית נוספת.

מה שקרה לשלוש מעצמות הציר הוא הפתעה מרעישה נוספת. גרמניה, יפן ואיטליה קמו מהתבוסה והפכו להיות מדינות דמוקרטיות ושוחרות שלום, שאיש אינו מעלה על דעתו שייזמו מלחמה תוקפנית גדולה.

כמובן, גם העם היהודי, שנפגע מהמלחמה יותר מכל עם אחר, יכול להיות מרוצה. מספר היהודים בעולם שב להיות כמספרם לפני השואה. היהודים הצליחו לשוב מאלפיים שנות גלות ולהקים מדינה חזקה ועשירה. אגב, אם יש משהו שמאחד היום את גרמניה, יפן ואיטליה, שלוש מדינות הציר ההן, הוא שיחסיהן עם ישראל כיום טובים ומוצקים מאי פעם.

איש אינו יודע כיצד יראו שבעים השנים הבאות, והרי לא חסרות סיבות לפסימיות – הדמוגרפיה המצטמקת של המערב, דעאש ועליית האיסלאם הקיצוני, התחממות כדור הארץ, סכנת מירוץ החימוש הגרעיני.  הלקח שניתן להסיק משבעים השנים שחלפו הוא כפול. ראשית, השינויים שעוד יתחוללו עשויים להיות בהיקף שנראה כרגע דמיוני. העולם של שנת 2085 יכול להיות כל כך שונה מהעולם שבו אנו חיים עכשיו. שנית, בהחלט יכול להיות שנופתע לטובה.