מה נשתנה?

מצאתי רשומה בבלוג של בחור דני, שניסה לערוך השוואה בין חייו ב-2018 לחייו ב-2008. על פי התזה של רוברט גורדון שדיסקסתי בעבר, הצמיחה הגדולה שאפיינה את רוב המאה ה-20 נעצרה. הטכנולוגיות קפאו במקום. הפירות הנמוכים על העץ כבר נקטפו. האם באמת כך היה העשור האחרון בחיינו הפרטיים? עשור של קיפאון?

הבלוגר סוקר שלל תחומים בחייו: שינה, נקיון הבית והמטלות, סופרמרקטים ומסעדות, תקשורת, תחבורה, דייטים, בריאות, בידור, חינוך. התובנות שלו ממש מעניינות. כדאי לקרוא.

המפנה הדרמטי הגדול הוא בתחום התקשורת. הסמרטפון שינה את הכול וגם הטאבלט הוסיף נופך משלו. הווטסאפ הוא מהפכה של ממש. הקלות והנוחות של תקשורת בין אנשים היא מדהימה. ב-2008 לא היו סמרטפונים, אבל אפשר היה לשלוח סמס. היום העולם כולו בקצה אצבעותינו מכל מקום.  תעריפי הנדידה בחו"ל שהיו מטורפים ב-2008 הם היום סבירים למדי. מהפכת התקשורת גם הפכה למהפכת הניווט וההתמצאות בזכות הג'י פי אס המובנה בסמרטפונים, גוגל מפס ווייז.

טכנולוגיות שבשימוש הסופרמרקטים והמסעדות לא השתנו כל כך, אבל נחמד שיש בסופרמרקטים עמדות תשלום בשירות עצמי. אפליקציות התחבורה, מפנגו ועד מוביט, שיפרו את התחום התחבורתי, בפרט במקומות בעולם שבהם מרשים לאובר לפעול. לאחרונה ויה, אפליקציית מוניות השירות השיתופיות, נכנסה לת"א, וזו גם התפתחות מעניינת.

תחום הדייטים גם הוא השתנה עם כניסת האפליקציות מבוססות המיקום, אבל לאו דווקא לטובה. מחקר שבחן כיצד אפליקציות משפיעות על מצב רוח של משתמשיהן, מצא שאפליקציות הדייטינג מבוססות המיקום הן בעלות יכולת בלתי רגילה לפגוע באושר.

בבריאות אין מהפכות מקצה לקצה. אבל יש התקדמות שמשתקפת בעליית תוחלת החיים. עלייה של תוחלת החיים בשנתיים תוך עשור היא לא דבר של מה בכך. האימונותרפיה לסרטן הייתה באזז וורד חזק, אך הישגיה מוגבלים. ליכולת להשתמש בידע על הגנום האנושי כדי לרפא יש עתיד מזהיר, אך הווה שאינו משנה כול.  כן השתפרה יכולתנו להבין את המורשת המסתתרת בגנום שלנו וגם יכולתה של המשטרה להשתמש בכך כדי ללכוד פושעים.

בבטיחות התעופה והתחבורה נרשמה התקדמות יפה (על אף קטסטרופת ה-737 האחרונה).

הרומבה והדייסון הביאו בשורה לתחזוקת הבית, אבל עדיין אין כמו עוזרת וכמו לפני עשור, לא קל להשיג עוזרת טובה.

בבידור קיבלנו את נטפליקס ובארץ את הסלקום טיוי, אבל הורדות פיראטיות היו קלות וזמינות יותר לפני עשור. אבל מה שוות הורדות פיראטיות, אם עוד לא היו פרקים של משחקי הכס להוריד.

הפייסבוק השתלט על תרבות האינטרנט, ועבורי זו הייתה ממש התפתחות מצערת. תרבות הפורומים והבלוגים שקדמה לו מצאה חן בעיני הרבה יותר. בתחום ההשקעות והדיון האינטרנטי בהן כבר כתבתי פעם על שינוי שבולט לי מאוד – קריסת העניין בהשקעות ערך.

לסיכום, דברים אכן השתנו. אבל רק הסמרטפון סיפק את הטלטלה הגדולה שאפשר היה לצפות מעשור לספק. עם זאת הטלטלה הזו כבר הייתה פה לפני 7 שנים. מה התחדש מאז? לא כל כך הרבה. אולי הצדק עם רוברט גורדון ותיאוריית הצניחה בצמיחה.

על הצניחה בצמיחה

האם הצמיחה הטכנולוגית ממשיכה כסדרה? בשאלה זו עוסק הספר "עלייתה ונפילתה של הצמיחה האמריקנית" מאת רוברט גורדון, שאותו אני קורא בימים אלו.

התשובה של גורדון היא שלילית. הצמיחה האטה משמעותית. אמת, יש סמרטפונים ואינטרנט ומחשבים מהירים. אבל זה הכול. הצמיחה המדהימה שהתחוללה בין 1870 ל-1970 שינתה לחלוטין את אורח החיים, את תוחלת החיים והכניסה לשימוש כלים בסיסיים כמו מוצרי חשמל ביתיים, מיזוג אוויר, מעליות, מכוניות, מטוסים, אנטיביוטיקה, גלולות למניעת הריון. מ-1970 התקדמנו אבל לא באותו קצב, לא באותה מידה.

תמיד זלזלתי ביכולת של נתוני תמ"ג מספריים לשקף צמיחה והקטנת עוני, ובפרט כשעוסקים בכלכלת האינטרנט שמבוססת על חינמיות מופלאה ברובה. גורדון מכיר בבעייתיות של הפיכת צמיחת טכנולוגיה למספרים, אבל מעלה טיעונים מעניינים ודי משכנעים באשר לכך שדווקא במחצית הראשונה של המאה העשרים היה קשה יותר למדוד את הצמיחה, והצמיחה האמיתית אז הייתה גבוהה יותר. לשם דוגמה ההוזלה הפנטסטית במחיר המכוניות בעשורים הראשונים להכנסתן לשימוש לא נכללה במדדים של אותה תקופה.

אני לא בטוח שניתן לזלזל בהישגי ארבעים השנים האחרונות. המיחשוב הביתי והאינטרנט הם שינוי גדול בהיסטוריה של האנושות שהתחולל בזמן קצר מאוד. פעם הבאתי סקר שלפיו אנשים מוכנים לוותר על צרכים מאוד בסיסיים למען גישה לאינטרנט. העובדה שהגישה זולה ושווה לכל נפש מקטינה את משקלה בשקלולי הסטטיסטיקאים, אבל לאדם מודרני היא כמעט כמו נשימה, שגם היא חינמית ולא כלולה בתמ"ג. באינטרנט יוצרים קשר עם חברים, מכירים בני זוג, מתעדכנים בחדשות בין רגע, רוכשים ידע מקצועי יקר בחינם ובקלות. הסמרטפונים שהביאו את האינטרנט לכל פינה דחקו את השעמום ממקומו כרגש אנושי נפוץ. ב"פ סקינר, אחד מאבות הפסיכולוגיה, כתב פעם שנוטים להמעיט בחשיבותו של רגש השעמום. הבה לא נמעיט בחשיבות של סילוקו מחיינו.

מעבר למהפכת המיחשוב והמידע גם בנתוני תוחלת החיים נרשמה עליה של כמעט עשור מאז 1970 וזו התרחשות מפתיעה ומרשימה. חלה ירידה חדה בתמותה ממחלות מסוימות, גם אם אחרות, כמו רוב סוגי הסרטן, קשות מאוד למיגור. התאונות, ביבשה ובאוויר, התמעטו, ומספר קורבנותיהן ירד דרסטית.

אני נוטה להאמין שגורדון צודק באופן עקרוני. גם אם נניח שהוא טועה באשר לעשורים האחרונים, אין זה אומר שהוא טועה לגבי העתיד. לא משום שההמצאות נגמרו, כמו שחשבו פעם לפי המיתוס ורצו לסגור את משרד הפטנטים הצרפתי. תמיד יהיו המצאות. אבל לבני אדם יש צרכים מוגבלים ויש גבול עד כמה ניתן יהיה להיענות להם. בכמה דברים ברור שהגענו לטופ – מספר הקלוריות היומי לאדם לא אמור עוד לגדול, אולי להיפך. החדר הנעים והממוזג שבו אנו יושבים ביום קיץ מהביל אינו אמור להתקרר עוד. כמות החומר האיכותי לקריאה הזמינה לנו באינטרנט היום כבר לא תשתכפל בפראות, כי כמות הכותבים האיכותיים לא תזנק, ורובוטים לא ילמדו בסדנאות כתיבה בעתיד הנראה לעין.

כתבתי רבות על הרכב ללא נהג, ואני מאמין שכשיגיע יחולל שינוי רבתי. אפשר לצפות גם לחדשות טובות בחזית האימנותרפיה כטיפול לסרטן שיחליף את הכימותרפיה והרדיותרפיה המיושנות. דברים אחרים שמדברים עליהם העתידנים נראים עדיין רחוקים, כמו בינה מלאכותית אמיתית, השתלת איברים מלאכותיים להעצמת האדם או עצירת ההזדקנות. המדפסת התלת מימדית אולי תתקדם, אבל בעידן שבו הסינים מייצרים הכול בשפע, נראה לי שכבר לא תוסיף כל כך הרבה.

חלק מההתקדמות הטכנולוגית יכול לבוא במישור ייחודי. לא כהתקדמות באמצעים שעומדים לרשות בני אדם בדור הזה, אלא כהצלת בני האדם בדורות הבאים. בשנים האחרונות חלה התקדמות עצומה ומהפכנית ברתימת השמש והרוח להספקת אנרגיה, אך התועלת מבחינת הצרכן אינה רבה – חשמל ממשב הרוח מפעיל לו את התנור במטבח בדיוק כמו חשמל משריפת פחם. אבל התועלת מבחינת בני האדם שיחיו בעוד מאה שנה יכולה להיות עצומה אם הטענות על ההתחממות הגלובאלית נכונות, וכמעט כל המדענים סבורים שהן נכונות. אי אפשר להכליל תועלת זו במדד, אבל היא בהחלט ראויה להימנות. כמובן, גם ללא השיקול האקולוגי, דלקים פוסיליים ייגמרו מתי שהוא ויצירת אלטרנטיבות עכשיו מונעת משבר חריף בצמיחה בעתיד.

לסיום צריך להעיר שישנו לפחות היבט אחד שבו המצב השתפר משמעותית מבעבר מבחינת צמיחה טכנולוגית. קצב ההמצאות הדרמטיות אולי ירד, אבל ההתפשטות שלהן מהירה בהרבה. כמה זמן לקח לרכב להתפשט ולהפוך לכלי בשירות ההמונים? עשרות שנים. כמה זמן לקח לפלאפון ולסמרטפון? שנים בודדות. הגרף לא משקר.

נהגת המונית שמסרבת לזוז

תארו לעצמכם שעליתם על מונית, ולמונית יש נהגת. אתם אומרים לה את יעד הנסיעה והיא מהנהנת. ואז אתם מתיישבים באוטו וממתינים, אבל הנהגת לא עושה שום דבר. המונית לא מתקדמת. "מה קורה?" אתם שואלים בעצבנות וחוזרים על יעד הנסיעה הרצוי. "כן, כן" אומרת הנהגת. אבל כלום. לא קורה שום דבר. המכונית דוממת.
מהצד מגיעה מונית אחרת. הנהג שלה מוריד את החלון ומציע לקחת אתכם. הנהגת שלכם שומעת את הצעתו ומתחלחלת:"לנסוע במהירות ליעד?? איזה חוסר אחריות!"

סיפור המונית הזה הוא משל על התנהגותה של קרנית פלוג, נגידת בנק ישראל. פלוג מחויבת על פי החלטת הממשלה להביא לשיעור אינפלציה שבין 1% ל-3%, והגישה המקובלת היא שיש לכוון לאמצע טווח זה – כלומר לאינפלציה שנתית שעומדת על 2% (אני חושב שזו גישה שגויה, אבל זה נושא לדיון אחר).
והנה אנו רואים שפלוג לא עושה שום דבר כדי להביא את המשק לאחוז האינפלציה הרצוי. אם האינפלציה נמוכה כפי שהיא היום הרי שיש מגוון כלים להעלותה – הורדה נוספת של הריבית, אפילו לתחום השלילי. קניית מט"ח מסיבית. הקלה כמותית. אבל פלוג לא ממש עושה משהו. גם אם היא נואשת לחלוטין באשר ליכולתה להגיע ליעד, לפחות יכולה הייתה לעודד את המשק להשתמש בשירותיו של אדם אחר שיובילו, שר האוצר. אבל כאשר משה כחלון מגיח ומציע לעודד את הצמיחה במשק (ובטווח הארוך גם את האינפלציה) על ידי הורדת מס, היא נרעשת וזועקת על חוסר האחריות שבהעלאת הגרעון.

פלוג טוענת ששיעור האבטלה נמוך ואינו מצדיק צעדים דרסטיים. אם התעסוקה מלאה, אין עוד את מי להעסיק ולפיכך אין טעם לנסות לשפוך כסף למשק. כל המשאבים כבר מנוצלים. לדעתי זו גישה די אבסורדית. העובדה שכולם, פחות או יותר, מוצאים עבודה לא מעידים שעבודתם היא העבודה האופטימלית המתאימה לכישוריהם. אפילו אם היינו במיתון חריף כמו ב-2009, רק מעטים יחסית היו מובטלים ממש ואלו היו ברובם הלא משכילים. ובכל אופן ברור שבמשק במיתון יש חוסר כללי בתמריצים ליזמות וללקיחת סיכונים שמשפיע על כולם, גם על אלו שמועסקים בתפקידים טובים. גם הם היו יכולים לקבל שכר גבוה יותר והצעות עבודה אטרקטיביות יותר במשק המצוי בצמיחה.
אבטלה היא מדד גס. כשמסתכלים רק על אבטלה, אם מגיע עולה חדש פרופסור מרוסיה ומוצאים לו עבודה כמנקה רחובות, זה משביע רצון ממש כמו העסקתו כמנהל הטכנולוגי של סטרטאפ. בשני המקרים העולה לא מובטל. האבטלה הנמוכה היא הישג יפה לכלכלת ישראל, אבל האינפלציה האפסית מעידה שמשאבי המשק לא מנוצלים ושנדרשת זרימה מוגברת של כסף כדי שהצרכנים יוכלו לקנות מה שחשקה נפשם, והמועסקים ינצלו את מלוא כישוריהם. סירובה העקבי של פלוג לפעול בכיוון המתחייב מהנתונים בשטח לא מחולל אסון – המשק יציב בסך הכול, אבל הוא פוגע קצת בכל אחד מהאזרחים שיכול היה להרוויח יותר, לצרוך יותר ולחסוך יותר עם מדיניות נכונה יותר מצידה.

הצמיחה שלא נספרת

הנתונים המספריים של הצמיחה בעשרים השנים האחרונות, בארץ ובעולם, הם לא מרשימים מאוד. שוב ושוב עיתוני הכלכלה מזכירים זאת כשהם מבקרים את הקפיטליזם הנוכחי ואת התועלת המוגבלת שיוצאת למעמד הביניים ממנו.

אבל מספרים הם דבר מת, וכמו שהזכרתי פעמים רבות בהקשרים שונים, אין גבול לנזק כאשר סוגדים למספרים במקום למציאות המורכבת והמעניינת בהרבה שנמצאת מאחוריהם.

מה שקרה בעשרים השנים האחרונות אינו בעיה בצמיחה כמו בעיה סטטיסטית באומדן הצמיחה. לרשות בני האדם, ואפילו העניים שבהם, הועמדו כלים מדהימים. אבל דווקא בשל העובדה שכלים אלו ניתנו בחינם, או כמעט בחינם, יש קושי רב להכניסם באומדן הצמיחה, ולכן נתוני הצמיחה הכלכלית פשוט מדלגים עליהם.

אדגים זאת בצורה פשוטה:  נניח שבשנות התשעים היה אינטרנט, על כל שלל התפקידים המדהימים הנוכחיים שלו ובראשם יכולת  הגישה למאגר הידע האנושי האינסופי בלחיצת כפתור, ובני אדם היו מרבים להשתמש באינטרנט, אבל משלמים עליו 20 או 30 אחוז מהכנסתם, ואילו עתה היינו מגיעים למצב שבו האינטרנט הוזל מאוד, אם כך ניתן היה להכניס שינוי זה בנתוני הצמיחה ולמצוא שהייתה צמיחה משמעותית. למשל, אם הייתה הוזלה של 90% במחירי האינטרנט, ניתן היה לומר שמה שיכולים היו 10 דולרים לקנות ב-1993, יכול דולר אחד לקנות היום. במילים אחרות, ניתן היה לומר שהדולר הנוכחי צמח, בתחום טכנולוגיית המידע, להיות שווה פי עשרה ממה שהיה ב-1993. את השינוי הזה ניתן היה לכמת בצורה פשוטה ולהכניס לנתוני הצמיחה.

דא עקא, כל זה לא קרה. משום שהצמיחה מ-1993 הייתה הרבה יותר מדהימה. זה לא שלא היה אינטרנט בזול ב-1993. לא היה אינטרנט בכלל נגיש להמונים בצורתו הנוכחית ב-1993.  אם כך, איך תוכל הלמ"ס או מקבילתה באמריקה להכניס לנתוני הצמיחה את יכולתנו לגלות בתוך שניות מידע עצום על כל דבר, משם מדינה באפריקה ועד פיתרון לבעיה רפואה מציקה, ובאותה מהירות לתקשר עם חברים, למצוא בני זוג, לשמוע מוזיקה ולראות סרטים וסרטונים מכל העולם, או סתם לקרוא בלוגים כלכליים? אין לה שום דרך לכמת את היכולת הזו. ועל כן היא באמת לא מכלילה אותה בצמיחה.

אני לא בטוח בכך, אבל אני בספק אם אפילו את יכולתם של ישראלים לקנות בזול באתרים כמו אי-ביי, אמזון ועלי באבא, הלמ"ס מכניסה לחישוביה.

כך, חלק מהדברים החשובים ביותר לבחינת הצמיחה אינו נכלל כלל במספרים הטיפשים שאמורים לתאר צמיחה, ומוצגים בעיתונות הכלכלית כאמת צרופה המצדיקה אידאולוגיה כזו או אחרת.