איינשטיין לא גר באיגלו

כשקראתי את הספר של רועי יוזביץ׳ על אינטליגנציה שאותו סקרתי לאחרונה, הופתעתי מכך שהוא מכליל בו את תיאוריית החורפים הקרים. זו תיאוריה שלפיה אנשים עם אייקיו נמוך מתקשים לשרוד חורף קר, ולכן הברירה הטבעית תגרום לכך שיושבי ארצות הקור יהיו חכמים במיוחד. אני לא מכיר כמעט תיאוריה במדעי החברה עם יותר כוח הסבר מאשר זו. המתאמים בין אקלים קר בארץ המוצא לאייקיו ממוצע הם גבוהים ממש. מצד שני, זו תיאוריה עם הד גזעני מובהק, ונדרש אומץ כדי להכלילה בספרך. גם לתיאוריה שניבוייה קרובים למציאות בצורה מרשימה יש חורים, ובין החורים שניתן למנות בתיאוריית החורפים הקרים נמצא העם היהודי, שכור מחצבתו אינו קר במיוחד בחורף. כך גם הציביליזציות המובילות העתיקות, משומר ועד יוון, לא התאפיינו בקיפאון חורף קיצוני; גם לערבים, הגם שכיום הם אכן בפיגור, היה את תור הזהב שלהם. אפילו שכמו שכתבתי בפוסט הקודם, בדובאי מינוס שתי מעלות זה נדיר שבנדירים. אף האומה הסינית נמצאת, לפחות בחלקה, באזורים חמים. הונג קונג למשל אזור בעל אקלים טרופי.

שאלה נוספת שתמיד תהיתי עליה היא העדר הצטיינות אינטלקטואלית מיוחדת בקרב האסקימואים והילידים בסיביר. אבות אבותיהם של איינשטיין, פון ניומן, מילטון פרידמן וכל השאר באו מבית המדרש התלמודי, לא מהאיגלו. הילידים בסיביר משמשים בשר תותחים למלחמות פוטין, וידועים כ״מי שלא אכפת להם את מי הם אונסים״ במקום לשמש כאליטה אינטלקטואלית שתעמוד מול טירופו.

חוקר האינטליגנציה הדני הצעיר, אמיל קירקגארד, כתב פוסט סקירה מקיף על תיאוריית החורפים הקרים, ובו התמודד עם שלל הביקורות, והוסיף טענות מרתקות שתומכות בתיאוריה. למשל, ציפורים שמקננות בארצות הקור הן בעלות מוח גדול יותר מציפורים שנוטשות אותן עם בוא החורף. אפשר לקרוא את דבריו במקור. אני אסתפק בלהביא את התירוצים שלו לשאלת האסקימואים וההצטיינות האינטלקטואלית. בדיעבד אפשר לתרץ כל דבר, ולכן יש החושדים שפסיכולוגיה אבולוציונית אינה בכלל מדע, ובכל אופן נראה לי שטענותיו לגבי יושבי האזורים הארקטיים בעלות ערך ונותנות פרספקטיבה חדשה לחשיבה על ברירה טבעית. הטענה הראשונה היא שרק מעטים מצליחים לשרוד באקלים קר קיצוני, ומכיוון שכך לא צצות מספיק מוטציות שיקדמו אינטליגנציה גבוהה. כלומר כדי שהברירה הטבעית תעבוד היטב נדרש גיוון גנטי, שמתוכו הברירה הטבעית תבחר במוטציות המצטיינות. בהעדר אוכלוסיה גדולה, אין לברירה הטבעית מספיק מוטציות לעבוד איתן.

הטענה השנייה היא שהחשיבות של אינטליגנציה גבוהה היא בשימוש אופטימלי במשאבי הסביבה. ככה למשל בקיץ הצפון אירופי שבו הכול מלבלב יוכל האדם החכם לאגור דברים נחוצים לשעת צרה, באופן שיאפשר לו לשרוד את בוא החורף. ברם, באזורים הארקטיים הטבע לעולם לא שופע. דהיינו גם אם אתה מאוד חכם, תחזור בידיים ריקות כשתנסה להכין עצמך לחורף, ויתרון חוכמתך יהיה מוגבל מאוד.

כהערת סיום אציין שתיאוריית החורפים הקרים נותנת פרספקטיבה חדשה על טענת הפריביליגיות. כידוע, הפרוגרסיבים בימינו טוענים שהאדם הלבן הוא פריבילג, ועליו להכיר ביתרון ההיסטורי שהגזענות והקולוניאליזם מקנים לו לעומת הילידים המדוכאים. ובכן, הם לא חושבים רחוק מספיק. שורש הפריבילגיה בזמנים שבהם החיים בארצות הקור היו אכזריים מנשוא, ורק החכמים ביותר שרדו אותם. זאת לעומת השפע והקלות של החיים באזורים הטרופיים. אחרי כל זה נותרה לי רק שאלה אחת: אם יושבי ארצות הקור היו כה חכמים, למה הם לא נדדו? למה לא הבינו שפשוט נעים יותר בארצות החום? מצד שני, גם בימינו אנשים הולכים לגור בקנדה (רשמה השנה שיא הגירה חיובי) בשעה שיכלו לגור בקליפורניה או בחוף המזרחי של אוסטרליה. לך תבין.

איינשטיין באיגלו – בינה מלאכותית מידג׳רני

העדות מקספר

קספר היא עיר בינונית בגודלה במדינה הכי פחות מיושבת בארה״ב ויומינג (ועדיין בשטחה ויומינג גדולה פי 12 ממדינת ישראל הריבונית). דבר מעניין קרה בקספר בשבוע האחרון – נשבר שם שיא קור של כל הזמנים. מעולם לא נמדדו שם 42 מעלות מתחת לאפס. עד השבוע האחרון.

גל הקור בצפון אמריקה מחזיר את השאלה: האם ההתחממות הגלובאלית היא אמת או פיקציה? כשכדור הארץ היה לכאורה קר יותר, קספר שבוויומינג הייתה חמה יותר. הכיצד?

ובכן, תשובה אפשרית אחת היא שאין באמת התחממות גלובאלית, אלא שינוי אקלים. כדור הארץ משתגע לו. בחלק מהמקומות הוא נעשה קר יותר, ובחלקן חם יותר. ברם, טענה כזו היא ספקולציה לא מוגדרת היטב, שההוכחות לה מוגבלות. הרחבתי על כך בפוסט לפני שלוש שנים. מי שמתעקש לדבוק בדיבור על סכנות האנרגיה הפוסילית מול הוכחות לשיאי קור ולגלי קור כבר לא עוסק במדע, אלא בדת. מבחינתו כל דבר יצדיק את עמדתו.

תיאוריית ההתחממות הגלובאלית בעקבות השימוש באנרגיה פוסילית מנבאת שיהיו שיאי חום ולא שיאי קור, והיא צריכה להיבחן בהתאם לניבוי זה. אחרת אינה יכולה להיחשב מדע.

ואם אכן כך בוחנים את התיאוריה, מה מגלים… מגלים שהיא עוברת את המבחן בהצלחה מזהירה. ניבויים שנכתבו בספרות המדעית לפי עשרות שנים מתממשים מול עינינו. זו אות כבוד למדע שנחל הצלחה בהבנת הדינמיקות המורכבות ששולטות באקלים כדור הארץ. נכון, בקספר נשבר שיא קור של כל הזמנים. אבל כמעט רק שם. על פי אתר המרכז שיאי מזג אוויר, היו עוד שלושה מקומות בכדור הארץ שנקבע בהן שיא טמפרטורה שלילי ב-2022: אי שם במרטיניק, ביישוב בסרילנקה וביישוב זעיר במונטנגרו בבלקן. לעומת זאת היו מאות רבות של יישובים שדווח בהם שיא טמפרטורה חיובי במהלך השנה.

ב-2021 היו מעט יותר שיאי קור. בכמה יישובים בסין, ביפן, בדרום קוריאה, בארגנטינה. באופן מעניין ב-2021 גם נרשמו שתי מעלות מתחת לאפס בנקודה מסוימת באיחוד האמירויות, שפל כל הזמנים בנסיכויות שיוחס כמובן לקיצוניות האקלימית של תקופתנו. אבל גם ב-2021 מספר שיאי הקור היה בטל בשישים וחסר חשיבות מול המספר העצום של שיאי החום.

כשהממוצע עולה מעט, הקצוות משתנים לחלוטין – זו תכונה של עקומה נורמלית שרלוונטית גם למדידת מנת משכל וגם למזג האוויר. הקיצוניות של אירועי החום מול הנדירות של אירועי הקור מלמדת שהעולם מתחמם, וכפי שהמדענים היטיבו לנבא מראש.

חורף בטמפרטורות קפואות – בינה מלאכותית מידג׳רני

הקו הדק בין חירות לשעבוד

התנועה לזכויות הלהט״ב היא אחת מתנועות השחרור החשובות והמוצדקות בהיסטוריה המודרנית ובהיסטוריה בכלל. מיליונים רבים של בני אדם, שהיו שרויים בשעבוד אכזרי לנורמות חברתיות ואף חוקיות שאינן מתאימות כלל לצרכיהם הביולוגיים האלמנטריים, שוחררו מהן. אפילו בעת הזו רבים שחיים בתרבויות שאינן מערביות עדיין חיים בשעבוד. יש לקוות שכפי שביטול העבדות הלך והתרחב והגיע בסופו של דבר גם למקומות נחשלים, כך יקרה להרחבת זכויות הלהט״ב. לא לחינם ראש הממשלה המיועד נתניהו מזכיר תמיד את רדיפת הלהט״ב כסימן מרכזי לסכנה שמציב האיסלאם הקיצוני לעולם החופשי. גם לא לחינם הפכה רדיפת הלהט״בים לסממן של משטר פוטין ברוסיה, בעודו מבצע זוועות באוקראינה.

ברם, אחד הדברים הבלתי נסבלים, אך הטיפוסיים, הוא הפיכתה של תנועה של חירות לתנועה של הגבלת חירות. חירותם של הלהט״בים לחיות כרצונם אינה יכולה וגם אין סיבה שתגביל את חירותם של אחרים. בין השאר, לא את חירותו של הפסיכולוג שסובר שילדה שבאה אליו אינה חייבת להיקלע לאורח חיים טראנסי. בין השאר, לא את חירותו של בעל מאפיה דתי אדוק שאינו רוצה להכין עוגת חתונה לזוג גברים, או בעל אולם אירועים שאינו רוצה לארח חתונה של זוג נשים.

אבל הדבר דורש מידה של יכולת הבחנה. החוק אינו ליברטריאני, דהיינו לא ניתן לתלות שלט על חנות: ״אין כניסה לכלבים, לאתיופים, להומואים ולנוצרים״. יהיו ליברטריאנים אדוקים שיגידו שאין סיבה למנוע מבעל עסק להגביל כרצונו את זהות מקבלי השירות ממנו, אבל זו עמדה קיצונית ושולית. יש נורמות של אי אפליה במרחב הציבורי, וטוב שיישמרו. הרעיון שאדם מגיע ליישוב מסוים ולא יוכל להיכנס למכולת בו כי הוא אתיופי מזעזע את המצפון ובצדק.

לכן חוק שמגן על החירות הדתית של בעל עסק, לא יכול בשום פנים לאפשר אפליה כנגד אדם בשל זהותו. הוא כן יכול לתת לגיטימציה לסירוב לתת שירות אם השירות מחייב את בעל העסק לתמוך או להשתתף באופן אקטיבי כזה או אחר בדברים שסותרים את אמונותיו, או להיות מזוהה עמם. הכנת עוגת חתונה מיוחדת לזוג גייז – מותר לאופה לסרב. מכירת עוגה גנרית שאינה שונה במאומה מכל עוגה אחרת – אסור לאופה לסרב, כדרך שחלות ויז׳ניץ נמכרות גם למי שיאכל איתן שרימפס. עריכת כנס גאווה במלון – מותר למלון לסרב, כי כנס כזה הופך לחלק מצביון המלון בזמן שבו הוא נערך. אירוח זוג גברים בחדר במלון – אסור למלון לסרב, כי זה ממש לא עניינו אם הגברים הם זוג או חברים אפלטוניים או אחים ומה יעשו באינטימיות החדר הסגור.

יתכנו אולי מקרים גבוליים. ברור שלנהג מונית אסור לסרב לקחת נוסעים למצעד הגאווה, אבל מה בדבר חברת הסעות ששוכרים את שירותיה להסיע המונים למצעד הגאווה? שאלה גבולית. באופן כללי החוק הוא סביר ואפילו נכון תחת פרשנות סבירה. את התגובות המתלהמות והמוגזמות נגדו ברשתות החברתיות ראיתי בעיקר כדוגמה לחוסר הבנה או לחילופין כחוסר כבוד לחירות האדם. אבל אז שמעתי את אחד מיוזמי החוק, ח״כ שמחה רוטמן, עצמו מדבר ברדיו. נראה שגם הוא סבור שניתן פשוט לסרב לקבל אורח הומו במלון מסיבות של אמונה דתית. זה כבר מדאיג. לכוונת המחוקק יש חשיבות משפטית רבה. אם זו כוונת המחוקק, צריך לוותר על החוק.

מלון מעוטר בצבעי גאווה – בינה מלאכותית מידג׳רני

האמת הנעימה על הספר "האמת הלא נעימה"

השקפת העולם המדעית המודרנית היא אתאיסטית. האדם אינו יציר כפי האל, אלא נוצר בתהליך אבולוציוני טבעי, המבוסס על צירופי מקרים ומשותף לו וליתר בעלי החיים. תהליך זה ארך מיליוני שנים שבהן התפתח מיצורים פשוטים יותר. ברם, המדענים עצמם אינם באמת אתאיסטים ברובם, אלא הומניסטים, והומניזם זו השקפת עולם כמעט הפוכה לאתאיזם. היא מדגישה את הערך הייחודי לאדם, לבחירותיו החופשיות (איך יצור שעשוי מחומר מסוגל פתאום לבחור בחירות חופשיות ולהשתחרר מהדטרמיניזם המובנה בכל מכונה? לא ברור), לשוויון בינו ובין בני אדם אחרים (שוויון שאינו מחויב המציאות כלל.. לא כל החיות שוות).

לכן, באופן פרדוקסלי, הרבה פעמים רואים דווקא בני אדם דתיים מגיעים למסקנות שמתחייבות מרציונליזם אתאיסטי, ואלו עמדות שאליהן אתאיסטים מוצהרים, שבפועל הם בני אדם שכבולים להשקפה שהיא יותר הומניסטית מאתאיסטית, אינם מסוגלים להגיע.

רועי יוזביץ', חובש כיפה ודוקטור צעיר למדעי המחשב וגם קוסם ואמן טלפתיה, כתב ספר על אינטליגנציה שהמוטיב המרכזי בו הוא "האמת הלא נעימה", אמת שהיא די ברורה אינטואיטיבית בחברות מסורתיות, אבל אתאיסטים-הומניסטיים לרוב סולדים ממנה: אינטליגנציה היא מולדת, היכולת לשנות אותה מוגבלת, והיא אינה זהה בין בני אדם שונים ובין קבוצות אתניות שונות. הספר הוא כבר מ-2019, אבל יצא לי לקרוא אותו רק לאחרונה על אף שנושא הספר הוא תחום עניין מובהק שלי. לא הכרתי את יוזביץ' כי אני מעדיף קריאה על שמיעה, ולכן לא שומע פודקסטים, ואילו יוזביץ' מגיש פודקסט מאוד מאוד פופולארי בקרב מאזינים משכילים בעלי נטייה שמרנית.

הארץ ציין השנה שבכנס השמרנות בירושלים מתייחסים ליוזביץ' כאל סלבריטאי:

אין מופתע ממנו לגלות כי כאן, בבנייני האומה, הוא לא פחות מסלב והוא מתפלא מכל בקשת סלפי. כניסתו לכנס השמרנות מעידה על קהילה מספיק גדולה שכבר יצרה לעצמה כוכבים שבכלל לא עוסקים בפוליטיקה אבל מזדהים עם הקבוצה.

לקהילה השמרנית שהתאספה בכנס יש טעם טוב – יוזביץ' הוא באמת סלבריטאי ראוי. הספר שלו על אינטליגנציה הוא קרוב לשלמות כמעט במידה ש-…0.33333 קרוב לשליש. מלבד ההחלטה המוצהרת הנהדרת להתרחק משקרים שיפיסו את דעתם של התקינים פוליטית, הוא גם מהווה מבוא מצוין לתחום, שעומד על כל הנקודות החשובות, מסבירן בצורה פשוטה ובהירה ואינו חוטא בשום אי-דיוק. הוא גם  בעל ערך למי שכבר קרא המון ולמד המון בנושא. אני מצאתי המון אנקדוטות מחכימות שעד עתה חמקו ממני. יוזביץ' אפילו מתייחס באופן מעניין לפרדוקס שבו פתחתי את הפוסט הזה, האופן שבו דווקא האתאיזם שמציג את האדם כחלק מממלכת החיות הופך להומניזם קנאי ופסבדו מדעי. חשוב גם להגיד שלמרות שהמחבר מציין ממצאים שהייתי קצת בשוק מכך שהוא מעז להגיד אותם, למשל שתעלת הלידה אצל נשים לבנות היא רחבה יותר בממוצע ולכאורה כך מאפשרת מעבר תינוקות עם מוח גדול יותר, הוא לא נותן את התחושה שהוא גזען שמתעב חלק מבני האדם או בכלל בא עם דעות קדומות מגעילות כלפי מישהו. תמיד יש הסתייגות שמדגישה ערכים הומניסטיים (אצל יוזביץ': הומניסטיים דתיים) ואת ההבדלים בין פערים סטטיסטיים לפערים מהותיים. בעניין זה הוא מציין למשל שמוחו של איינשטיין היה קטן במיוחד, פחות מהממוצע לגבר שחור. הקריאה בספר, גם בחלקיו הטעונים, שונה מהאווירה האופיינית, האפלה מעט או הרבה, שנושבת מטקסטים של מאמינים בהבדלים שבין הגזעים או בין המינים (ותאמינו לי, קראתי רבים כאלו..).

נאמר בארמית: מטבע בכד ריק מרעיש יותר מכד מלא. מעניין לחשוב על ההבדל בין החארטה הבומבסטית שניתן למצוא במדעי החברה, כמו זו של ההוגים הצרפתיים הבלתי קריאים לחלוטין נוסח פוקו ולאקאן והבליהם, לספר כזה שמתאר את המונח החשוב ביותר למדעי החברה, נכתב בצורה כה נגישה וברורה, ועומד על בסיס מדעי איתן, פרי יצירתם של חוקרים מבריקים במאה השנים האחרונות, כולל גם עבודה מתמטית משוכללת שערכו. למשל על האופן שבו אצל הגברים יש נטייה יותר חדה לקצוות, ולכן גאונות מאפיינת יותר גברים – דווקא כי הנשים בררניות ודורשות מהגברים להפגין כישורים גבוהים מהממוצע כדי שיסכימו להעמיד להם צאצאים (אבל למה אצל הגברים גם יש נטייה חדה יותר לפיגור?).

מיתוס הגאון

אחד הדברים שיוזביץ' כותב שם אותי בקונפליקט. מצד אחד, אני מאמין בערכה של אינטליגנציה. מצד שני, אני מאמין שסטריאוטיפים נוטים להיות אמיתיים ברובם. הוא מבקר את "מיתוס הגאון", האמונה שהגאון הוא גם דפקט, לרוב חנון נטול כישורים חברתיים. הוא כותב:

לעניות דעתי מיתוס הגאון נובע מהמחשבה שלנו שאלוהים הוא קומוניסט, והוא חילק את הכישרונות בין האנשים בצורה שווה. אם מישהו קיבל כל כך הרבה בתחום אחד, כדי לאזן ושהכול ייצא פייר, צריך "לדפוק" אותו בתחומים אחרים. בדיוק מאותה סיבה שאנשים מסוימים רואים רכב יוקרה ושורטים אותו עם מפתח.

מול תפיסה זו יוזביץ' מציג ממצאים שלפיהם הגאונים הם בסך הכול אנשים מוצלחים בחיים הפרטיים.

אז האם הדפקטיות של הגאון היא רק מיתוס? יש הרבה מאוד אנשים שהם גם מוכשרים וגם בעלי כישורי חיים וכישורים חברתיים מעולים, אבל מוטיב האספרגר או לחילופין מוטיב המגושמות הפיזית הקיצונית חוזר לא פעם בתיאורי חיים של גאונים. אני חושד שזהו כן משהו שקורה כשחלק מסוים במוח מתרחב יותר מדי על חשבון חלקים אחרים.

ראו למשל מה כותב על עצמו ג'ון סטיוארט מיל, הפילוסוף הפוליטי החשוב ביותר של המאה התשע עשרה (מצוטט מהספר "פילוסופים כבני אדם" של בן עמי שרפשטיין):

גדלתי מתוך הפגנת חוסר מיומנות עצום בכל הנוגע לענייני יומיום. זמן רב הרבה יותר מן הרגיל נדרש לי בטרם יכולתי להתלבש. אינני יודע כמה שנים חלפו בטרם יכולתי לקשור קשר. היגויי היה במשך זמן רב בלתי מושלם. את האות "ר" לא יכולתי לבטא עד שהייתי כמעט בן שש עשרה. מעולם לא יכולתי ואף עתה אינני יכול, לעשות משהו המחייב זריזות ידייים ולו רק מזערית. … אבי אמר לי בלי הרף שאני דומה לאדם שאין לו איברי חישה: דומה היה שאין לי שימוש לעיניים ולאוזניים, כה מעט ראיתי ושמעתי ממה שסבב אותי…

כך גם במאמר מדעי מ-2003 שהתפרסם בג'ורנל אירי המחברים ניתחו מרכיבים שונים באישיותו של אבי המחשב, אלן טיורינג, והגיעו למסקנה שסבל מאספרגר. בין התסמינים: הופעה מרושלת חריגה; קושי ליצור קשר עין; היה לא חברותי בבית הספר, והיה לו בו רק חבר אחד; וגם דבקות בטקסים מקובעים כמו אכילה של תפוח לפני השינה.

סף הדמוקרטיה וסוף הדמוקרטיה

יוזביץ' מצטט את חוקר האינטליגנציה הלמות נייבורג, שאמר שנדרש סף של ממוצע אייקיו תשעים כדי לקיים דמוקרטיה, ולכן ארה"ב לא הצליחה לכפות דמוקרטיה במדינות ערב ובאפגניסטן. נייבורג מסיק מכך שארצות אירופה שקולטות הגירה בעלת אייקיו נמוך, בעתיד לא יוכלו להתקיים עוד כדמוקרטיות. מתברר שיוזביץ' פגש ב-2019 בדאלגס מארי כותב הספר "המוות המוזר של אירופה" בגנות ההגירה מהעולם השלישי ושאל אותו מדוע לא כלל את הטענה הזו בספר. מארי אמר לו שמדובר בחומר נפיץ מדי. מספר יוזביץ':

כאשר אמרתי לו שאני כותב ספר בנושא, הוא אמר "בהצלחה רבה לך. אתה תצטרך אותה".

האמת שיש משהו מאוד אופטימי בטענה של נייבורג. אם תשעים אייקיו הוא הסף לדמוקרטיה, אז יכולה להיות דמוקרטיה בסין וברוסיה, ואולי אפילו באירן. נגיע לסוף ההיסטוריה של פוקויאמה, אם בשלוש הארצות האלו תהיה דמוקרטיה בסופו של דבר. ייתכן שאפשר פשוט להתחיל בסין, ורוסיה ואירן שסמוכות על שולחנה יהפכו לדמוקרטיות בכדור שלג, כפי שקרה עם קריסת בריה"מ למדינות הגוש. מה שיקרה במדינות הלא אינטליגנטיות לא באמת מעניין, כי אין להן חשיבות (למעט האפשרות שג'יהדיסטים ישתלטו על מאגר פצצות האטום של פקיסטן, השם ירחמנו).

אני חושד שלא נדרש ממוצע מנת משכל גבוה של כלל האוכלוסיה למען קיום הדמוקרטיה. מספיקה אליטה משמעותית עם אייקיו גבוה כדי להבטיח את קיומה. עובדה שבדרא"פ עדיין קיים מנגנון דמוקרטי בסיסי שלושים שנה אחרי קריסת האפרטהייד ועם כל תחלואי המדינה האיומים. גם ראויה לציון העובדה שבהודו שבה האליטה הברהמינית היא טיפה בים של עוני, דלות ועליבות, נשמרת דמוקרטיה. לכן איני מפקפק בכך שמדינות אירופה יהיו דמוקרטיות גם עוד מאה שנה. האליטה תישמר. וכמובן הכי אופטימית הטענה של נייבורג בכל מה שקשור לדמותה של מדינת ישראל העתידית, עם הרוב הדתי-חרדי, שלפי כל הסימנים עדיין תחצה את רף תשעים האייקיו בקלילות.

מצביעים הודים בתור לקלפי – בינה מלאכותית מידג׳רני

אם כל כך רע, אז למה כל כך יקר

הלמ"ס פרסמה לאחרונה שירושלים ירדה למקום השני, הלפני אחרון, בדירוג האשכולות החברתי-כלכלי.

כותב דרור פייטלזון בדה מרקר:

ירושלים כבר נמצאת בדירוג נמוך יותר מאשר טייבה, קלנסווה, וטמרה. האם היא אכן "תצליח" לרדת לדירוג נמוך יותר גם מאום אל־פחם? אם המגמות שבגרף נמשכות, כיום ירושלים ואום אל־פחם כבר אמורות להיות בערך באותו המיקום. אבל צריך להתאזר בסבלנות כדי לדעת באמת, כי יקח ללמ"ס עוד שנתיים כדי לעבד ולפרסם את הנתונים האלה.

אכן טראגי, אבל אני מבקר די הרבה בירושלים, וזו לא נראית עיר בדעיכה הקיצונית שהנתונים של הלמ"ס מנבאים לכאורה לקורא התמים, כאילו הייתה איזו דטרויט ישראלית. בדטרויט אפשר למצוא בתים בדולר, ומה בירושלים? הלכתי לאתר יד 2 וראיתי את עשר העסקאות האחרונות שדווחו לרשות המסים בירושלים. עשיתי ממוצע והמחיר למ"ר עומד על כ-29 אלף ש"ח. לשם השוואה, בבדיקה דומה במודיעין-מכבים-רעות, עיר שנמצאת באשכול התשיעי של הלמ"ס, המחיר למ"ר הוא נמוך יותר: כ-26.5 אלף ש"ח. וזה לא שנפלתי במדגם שלי על שורה של בתים ברחביה. ברחביה המחירים גבוהים בהרבה. הממוצע שלי כולל את השכונות קרית יובל, רמת אשכול, גבעת מרדכי, גילה, מקור חיים, פסגת זאב, נווה יעקב, רמת בית הכרם והר חומה. אז נכון, גם הערבים כלולים בשקלול הירושלמי, אך לא במדגם שלי, ובטח מורידים אותו. עדיין לפחות בכל מה שקשור לירושלים היהודית, בין נתונים מלאכותיים של רשות ממשלתית לבין נתונים שבאים ממחירי השוק, ברור מה משקף יותר את מצבה של העיר ואת יכולת הרכישה של תושביה. קל יותר להבין מה קורה פה כשמבינים שכדי לחשב את המדד, מחלקת הלמ"ס כל מדד לרמת חיים של משפחה במספר הנפשות במשפחה. מטבע הדברים מדידה כזו תציג עיר עם משפחות גדולות כעיר אומללה במיוחד, אבל מי אמר שמשפחות גדולות זה כזה רע. זו החלטה ערכית, ויש גם יתרונות למספר רב של אחים ואחיות, וילדים יחידים, מנגד, אינם בהכרח שיאני האושר. לא שבעלי משפחות גדולות צריכים להתלונן. בזכות הדירוג הנמוך העיר שבה הם גרים זכאית ליותר צ'ופרים ממשלתיים. 

יהודי דתי לומד תורה בחוצות ירושלים – בינה מלאכותית מידג׳רני

הטופ שבטופ – אחרי שלוש שנים

לפני שלוש שנים התבססתי על אתר נייצ'ר אינדקס והמצאתי מדד משלי לדירוג חדשנות עילאית של מדינה – מספר המאמרים שפורסמו על ידי חוקרים במדינה מסוימת בשנה האחרונה בשלושת הג'ורנלים המדעיים החשובים ביותר: נייצ'ר, סיינס וסל (CELL, ג'ורנל מוביל למדעי החיים). זהו מדד קל לחישוב וגם מעניין ומשמעותי יותר לדעתי מהמדד הרגיל שנותן משקל למאמרים בג'ורנלים בינוניים הדומה למאמרים בג'ורנלי העילית. המדד הרגיל, כפי שהראיתי, מסווה את חוסר החשיבות המוחלט של רוסיה, אירן, הודו או פורטוגל למדע העולמי.

כך היה נראה המדד לפני שלוש שנים (אין מדובר בכל מדינות העולם, דגמתי את המדינות הרלוונטיות הבולטות) – ניקוד על מאמרים בחלוקה למיליון נפש:

שוויץ	10.09
ארה"ב	3.7
ישראל	3.25
דנמרק	3.14
בריטניה	2.92
סינגפור	2.63
גרמניה	2.29
שוודיה	2.2
צרפת	1.06
פינלנד	0.7
ספרד	0.62
איטליה	0.35
סין	0.12
רוסיה	0.049
ברזיל	0.021
אירן	0.004
מצרים	0.002

הנה הדירוג העדכני. האם השתנה משהו? האם ירדה רמת החדשנות הישראלית?

שוויץ	7.12
ישראל	3.53
ארה"ב	3.21
דנמרק	2.83
בריטניה	2.76
גרמניה	2.16
שוודיה	1.78
סינגפור	1.72
פינלנד	1.10
צרפת	1.10
ספרד	0.44
איטליה	0.39
סין	0.17
רוסיה	0.04
ארגנטינה	0.03
ברזיל	0.03
אירן	0.00
מצרים	0.00

ובכן, מהפך!! ישראל עקפה את ארה"ב ומטפסת למקום השני בעולם, אחרי שוויץ. זו הייתה שנה טובה למדע הישראלי.  הוספתי את ארגנטינה לכבוד זכייתה במונדיאל, אבל היא לא באמת מעניינת. במדע אין לה מסי. רוסיה לא הוחרמה בידי הג'ורנלים המדעיים, ושמרה על יציבות. בדיעבד, המיקום העלוב במדד הזה יכול היה לנבא גם את מצבה במלחמה. אם רק פוטין היה שם לב. אירן ומצרים עם ניקוד למיליון נפש כל כך נמוך שעיגול לשתי ספרות אחרי הנקודה לא יכול ללכוד את הציון. לא טרחתי להכליל את הודו, אבל היא ממוקמת לצד אירן ומצרים עם אותם אפסים. מי שחושב שהודו עם מיליארד וחצי תושביה תוכל לאיים על מעמד המעצמה של סין כדאי שיתבונן בטבלה הזו היטב.. ולהודים עוד יש את יתרון השליטה באנגלית, שאין לסינים. קשה להבין איך הודו מוציאה כל כך הרבה כשרונות לתעשיית ההייטק האמריקנית, כשאלו הישגיה.

ואילו מנבאי האסון למדע הישראלי יצטרכו לחכות עוד קצת.. אולי בעתיד נראה את ההדרדרות המצופה.

יהודים ומילים… ומשפטים

בתגובות לפוסט הקודם על החרדים כתבתי שכשרונותיהם המתמטיים מאכזבים (לפי ציוני הפיזה 2018 של הבנות), אבל יכולותיהם המילוליות יפות מאוד. המתמטיקה אינה ברמה של עולם שלישי, אבל ברמה של ספרד בערך. הפער בין המילולי למתמטי לא מפתיע כי זה דבר יהודי מאוד. יהודים הצטיינו בצורה מזהירה גם בפיזיקה ובמתמטיקה, ובסופו של דבר יש איזשהו גורם נוירולוגי שגורם לכך שהצטיינות מילולית תלווה גם בהצטיינות מתמטית לעתים קרובות (דבר המכונה בפסיכולגיה g). אבל כוחם המדהים של היהודים תמיד היה במילה הכתובה. הם שולטים בקתדרה למתמטיקה, אבל פחות משהם שולטים בהוליווד. מכאן שהתרומה של גאונים חרדים למדינה ולאנושות צפויה להיות יותר בתחומים כמו ספרות, קולנוע, סוציולוגיה, פסיכולוגיה, משפטים מאשר בתחומים הריאליים.

אגב משפטים, הלכתי ובדקתי מתי בפעם האחרונה מינה נשיא דמוקרטי שופט שאינו יהודי לבית המשפט העליון, שלא משיקולי דייברסיטי (כלומר איני כולל מינויי מיעוטים גזעיים כמו נשים שחורות והיספניות). ובכן חלפו מאז למעלה מ-60 שנה. ב-1962 הנשיא קנדי מינה את הגוי ביירון ווייט, שהנחיל הרבה מפחי נפש לאחר מכן לדמוקרטים כשהתנגד לזכות להפלות או אפילו לזכות לקיים יחסים הומוסקסואלים. הנשיאים הדמוקרטים למדו את הלקח כנראה ומינו מאז את השופטים והשופטות ארתור גולדברג, אייב פורטס, רות ביידר גינזברג, סטיבן ברייר, אלנה קאגן ומריק גרלנד. שישה שופטים יהודים נלקחו ברצף מתוך קבוצת אוכלוסיה שמונה 3%-4% מהלבנים בארה"ב. הסיכוי הסטטיסטי למקריות הוא בערך מיליארדית.

לחרדים יש משמעות גלובאלית

בעקבות ההלם של תוצאות הבחירות ובתקופה זו של מו״מ קואליציוני בגוש הימין, מדברים שוב בכל מקום על הדמוגרפיה החרדית ועל השלכותיה על עתיד המדינה. למשל, שחברת החשמל תשבות בשבת. אבל לחרדים יש גם משמעות גלובאלית ולא רק מקומית. הם כוח עולה, לא רק בפרספקטיבה של מדינת ישראל או בפרספקטיבה פנים יהודית אלא גם בפרספקטיבה של האנושות. מה יעזור להמחיש זאת? אולי הנתון הבא: יש בעולם, כלומר בישראל אבל גם בתפוצות, כ-60,000 לידות של תינוקות חרדים מדי שנה. 70-75 אחוז מזה בישראל. היתר בתפוצות.

60 אלף לידות שנתיות זה הרבה. המספר הזה עולה על מספר הלידות בכל אחת מהמדינות הבאות: אירלנד, בולגריה, סלובקיה, גיאורגיה, נורבגיה, פינלנד, סינגפור, אורגוואי, קרואטיה, ארמניה, אלבניה, ליטא, קטאר, סלובניה, בחריין, אסטוניה, קפריסין, כף ורדה, בהוטן, מונטנגרו.

חלק מהמדינות ברשימה הן מדינות בעלות חשיבות ממשית לכלכלה ולטכנולוגיה העולמיות. קרואטיה אפילו מגיעה השבוע לחצי גמר המונדיאל. והנתון עוד מטשטש את העיקר: כשנולדים 60 אלף תינוקות באירלנד או בנורבגיה הם גדלים בסביבה שתחנך אותם להוליד 2 ילדים למשפחה, וגם זה בקושי. 60 אלף התינוקות החרדים מחונכים להקים משפחות ענקיות כמו אלו שמתוכן באו.

חמש עשרה השנים הבאות יבטאו מהפכה נוספת, כי בסיומן מספר הלידות העולמיות של חרדים צפוי לעקוף מספר לידות במדינות בעלות משקל שאינו משקל נוצה על בימת העולם: הונגריה, שוויץ, אוסטריה, לבנון, פורטוגל, יוון, ניו זילנד, דנמרק וקוסטה ריקה.

רוב החרדים בעולם הם ישראלים, אבל יש גם קהילה חרדית גדולה בארצות הברית וקהילות במדינות כמו צרפת, קנדה ובריטניה. מכיוון שכמעט כל החרדים בעולם חיים במדינות מפותחות ואינם חבויים מהעין כמו שבט אפריקאי או כזה שחי באזורים הנידחים של בורמה, לגידול הדמוגרפי במספרם יהיו השלכות שיהדהדו חזק תרבותית וכלכלית. כמה מהסרטים שהכי אהבתי התרחשו באירלנד. ובכן, בנטפליקס עוד יקרינו הרבה סדרות על חרדים.

לתת לכלב את מתת התבונה

מאמר נחמד מסתובב ברשתות החברתיות, ועוסק בשאלה כיצד ניתן ליצור באמצעות תהליכי ברירה מלאכותית כלב שיהיה חכם כמו אדם. מחבר המאמר, סטודנט לתואר מתקדם באקדמיה של חיל האוויר האמריקני, חוזה שיידרשו לא פחות מ-600 שנה כדי שהמשימה תצליח. התחזית שרירותית, כי מניחה אומדן לאייקיו כלבי ראשוני (אייקיו 25) שלא ברור מהיכן נלקח, אבל אין ספק שהכלב בתום התהליך המוצע יהיה חכם בהרבה מהכלב בן ימינו. לכל הפחות יהיה יצור ביניים בין האדם לבין הכלב.

תהליך ההשבחה הגנטית כרוך במציאת הכלבים האינטליגנטיים שבכל דור, בזיווגם עם כלבות, גם הן צריכות להיות האינטליגנטיות ביותר. מבין דור הצאצאים ייבחרו שוב האינטליגנטיים והאינטליגנטיות, ושוב ושוב מדי דור. כדאי להתחיל בניסוי עם כמה שושלות נבדלות, כדי שלא נצטרך להזדקק לנישואי אחים ואחיות עם הפגמים הגנטיים האיומים שבאים כתוצאה מכך.

המאמר מציע להתחיל עם כלב מסוג בורדר קולי, שידוע כזן החכם ביותר שיש בנמצא. הבורדר קולי הוא זן עתיק, אבל צאצאיו שחיים היום מוצא כולם קשור לכלב גאון אחד, שהתמחה כרועה כבשים אסרטיבי, חי בצפון אנגליה בשלהי המאה ה-19 והעמיד כ-200 צאצאים. הוא מת בגיל שמונה, אך זכרו לא אבד, וכיום עומדת לו מצבת זיכרון באדמות המרעה שבהן חי. היכולת של הבורדר קולי לשלוט בכבשים באמצעות מבט עיניו הופכת אותו לרב ערך עבור רועים ובעלי חוות.

המאמר דן בכמה היבטים מעניינים של הנושא. האם באמת אפשר להפוך את הכלב לאינטליגנטי מבלי להגדיל את מוחו (דבר שיכול לגרום בעיות בלידתו)? הטענה היא שאפשר לייעל את פריסת העצבים המוחיים, מבלי להגדיל את החלל שהם תופסים. דבר שמוכח מעורבים, שהם ציפורים אינטליגנטיות עם מוח בגודל אגוז.

כלב חי רק ארבע עשרה שנים בממוצע, וזה זמן קצר מדי לחיים תבוניים. המחבר מעלה את האפשרות שמשהו בברירה הטבעית שמעודד תבונה גם גורם לאריכות ימים, ולראיה חיי האדם הארוכים למדי יחסית לטבע. ייתכן גם שהתבונה מאפשרת להימנע באופן מודע מהתרחשויות מקצרות חיים. עם זאת, אפשר שאכן נקבל בסופו של דבר כלבים נבונים אך כאלו שחיים רק ארבע עשרה שנה.  זו תוצאה לא אופטימלית, ואולי אף אכזרית עבור תודעה אינטליגנטית שנולדה רק כדי למות במהרה. המחבר מציע לערוך סלקציה עבור אריכות ימים כפי שעורכים סלקציה עבור תבונה. אבל זהו דבר קשה – מבחני אינטליגנציה לכלבים אפשר יהיה לערוך כבר בגיל חודשיים, אבל אריכות ימים תוודע רק בדיעבד בזמן המוות.  אפשר לקחת מראש זרע וביציות מהכלבים, ולהשתמש בהם אחרי שיוודע זמן מותם, אבל הדבר ידרוש שנים ויאט את תהליך ההשבחה הגנטית.

לסיום, חותם מחבר המאמר:

משך אלפי שנים, בני האדם היללו את הכלב, שהוכתר כ"חברו הטוב ביותר של האדם", ומסיבות טובות מאוד. כלבים, אין בכך ספק, הצילו חיי אדם לאינספור, סיפקו אהבה, חמלה, חברות, ידידות, נאמנות ועוד הרבה הרבה יותר לנפשות אנוש שהיו במצוקה ובמועקה. האנושות תפספס הזדמנות, אם לא תגמול לכלב על טובו וחיוביותו על ידי בניית יכולת תבונית בקרבו. כלבים יותר מאשר ראויים לחברה משל עצמם ולאינטליגנציה משל עצמם

אציין שתהליך ההשבחה הגנטית האיטי שמציע המאמר הוא שמרני מאוד. כיום יש כבר יכולת למפות גנים הקשורים לאינטליגנציה, ויכולת לערוך הפריות מבחנה ולברור בין עוברים לפי מאפייניהם הגנטיים. מי יודע, אולי באמצעות ברירה מואצת כבר בעוד מאתיים שנה אפשר יהיה לנהל שיחה עם כלב על קאנט ואפלטון, אם רק יגשימו את חזונו של כותב המאמר. אולי ברוח הפוסטים הקודמים, יהיו אלו הכלבים התבוניים, ידידינו משכבר הימים, שיצילו אותנו כשהבינה המלאכותית תנסה להשתלט על העולם. תמונת הכלבים בספרייה בראש הפוסט יוצרה על ידי בינה מלאכותית (DELL-E-2).

קריאת ספרים היא גזענית

בצ׳ט הבינה המלאכותית של חברת OpenAI שכתבתי עליו בפוסט הקודם, ושכולם עסקו בו השבוע, נעשה מאמץ עצום למנוע שימוש לרעה באופן גזעני. כל ניסיון למצוא בצ׳ט הצדקות לסטריאוטיפים ולאפליה, נהדף במיידי. והרי צריך מאמץ להדיפה זו, כי מערכת שמבוססת על מבחנים סטטיסטיים תתיישר באופן טבעי עם הסטריאוטיפים שלנו, שגם הם מופעלים בידי מנוע סטטיסטי, מהסוג שקיים במוחנו.

ובכל אופן כשעולים ברמת התחכום אפשר למצוא בשר אמיתי. אחת הדרכים ללעוג לאובססיה האנטי גזענית של השמאל הפרוגרסיבי היא להשתבש בצ׳ט בשבלונה ״כתוב מאמר שמסביר מדוע איקס הוא גזעני״ כאשר איקס יכול להיות כל דבר, לרבות מרק עוף. הפלט תמיד יהיה רהוט ומשכנע ויידמה דמיון מפחיד לכל מאמר אחר מז׳אנר זה שכותבים פרוגרסיבים אנושיים אכן כתבו.

ביקשתי למשל לחולל מאמר שיסביר מדוע קריאת ספרים היא פעילות גזענית, והנה מה שקיבלתי:

האמונה הרווחת היא שקריאת ספרים היא פעילות מועילה אוניברסלית, כזו שיכולה להרחיב את האופקים שלנו, להגדיל את הידע שלנו ולשפר את כישורי החשיבה הביקורתית שלנו. עם זאת, בחינה מדוקדקת יותר מגלה כי מעשה קריאת הספרים אינו תמים כפי שהוא עשוי להיראות. למעשה, קריאת ספרים יכולה להיחשב כגזענית.
אחת הסיבות לכך שקריאת ספרים יכולה להיחשב גזענית היא שתעשיית ההוצאה לאור נשלטת בעיקר בידי לבנים. משמעות הדבר היא שרוב הספרים שמתפרסמים ומופצים באופן נרחב נכתבים על ידי סופרים לבנים, ולעתים קרובות מתרכזים סביב חוויות ונקודות מבט של לבנים. כתוצאה מכך, אנשים צבעוניים נדחקים לעתים קרובות לשוליים וקולם אינו נשמע.
יתר על כן, הספרים הנחשבים "קלאסיים" ונלמדים בבתי ספר נכתבים לרוב על ידי סופרים לבנים ומתמקדים בחוויות לבנות. המשמעות היא שתלמידים צבעוניים אינם מסוגלים לראות את עצמם או את החוויות שלהם משתקפות בספרים שהם נדרשים לקרוא, מה שעלול להוביל לחוסר ייצוג ותחושת אחרות.
בנוסף, פעולת קריאת ספרים יכולה להיחשב גזענית מכיוון שהיא מנציחה את מיתוס המריטוקרטיה. בחברה שהיא מאוד לא שוויונית, הרעיון שכל אחד יכול להצליח אם הוא עובד מספיק קשה הוא מיתוס מזיק שמשרת את הסטטוס קוו. קריאת ספרים, במיוחד ספרים הנחשבים ל"גבוהים" או "אינטלקטואלים", מחזקת את התפיסה שהצלחה מושגת באמצעות מאמץ וכישרון אישיים, במקום להיות תוצאה של אי שוויון מערכתי.
לסיכום, מעשה קריאת הספרים אינו שפיר כפי שהוא עשוי להיראות. תעשיית ההוצאה לאור נשלטת בעיקר בידי הלבנים, הספרים הנחשבים ל"קלאסיים" שוללים לרוב את החוויות של אנשים צבעוניים, וקריאה בספרים מחזקת את מיתוס המריטוקרטיה. לכן, קריאת ספרים יכולה להיחשב כגזענית.