לא על השמש לבדה

השמש היא מקור האנרגיה. כשאנו מדליקים אור או מפעילים מכונת כביסה או נוסעים ברכב אנו משתמשים לרוב באנרגיה פוסילית שצמחים ספגו מהשמש לפני מיליוני שנים בפוטוסינתזה. לפעמים גם באנרגיה שנאספה ישירות מהשמש בהווה בפאנלים סולאריים או בעקיפין בטורבינות רוח, כי הרי תנועת הרוח נובעת מהאופן שבו סופגת הקרקע את חום השמש. גם האנרגיה ההידרו-אלקטרית נובעת ביסודה מחום השמש שמאדה את המים אשר חוזרים לבסוף בתור גשם.

אבל יש יוצא מהכלל: בביקור בצרפת או בארה״ב כשנדליק אור בחדר המלון לפעמים נעשה שימוש באנרגיה גרעינית שאינה קשורה לשמש אלא נובעת מהאטום עצמו. האנרגיה הגרעינית ידועה היטב – על הפוטנציאל העצום שלה והבעייתיות שלה. יש לה מתנגדים ותומכים וסדרת המופת צ׳רנוביל מן הסתם העצימה את טור המתנגדים.

יש עוד יוצא מהכלל זניח: אנרגיית הגאות והשפל שנובעת מכוח המשיכה של הירח. השימוש בה אפסי אבל פה ושם, למשל בכמה ערים בצפון מערב צרפת, מפיקים ממנה תועלת.

ממש לאחרונה גואה העניין בסוג נוסף של אנרגיה שאינה מהשמש והיא האנרגיה הגיאותרמית. בליבת כדור הארץ יש חום עצום שנשמר בשל התפרקות רדיואקטיבית מתמדת בתוכו. עד היום ידעו להשתמש בחום הזה רק במקומות שבהם הוא פרץ החוצה כמו באיסלנד. היה לכך פוטנציאל כלכלי כפי שיודעים המשקיעים בחברת אורמת, אבל מוגבל.

תעשיית הפראקינג, הקידוח בסלעים על מנת להוציא נפט, עוברת תקופה קשה לאחרונה בשל ירידת מחירי הנפט, וזה לא יהיה קל יותר אחרי עליית הדמוקרטים לשלטון. ג׳ו ביידן וקמלה האריס מחויבים לאנרגיה ירוקה. במצב זה יש עניין גדול באפשרות להביא ידע מתחום הפראקינג לשימוש בתחום האנרגיה המתחדשת הגיאותרמית.

במגזין ווקס ערכו סקירה נרחבת בנושא. מצית את הדמיון במיוחד רעיון פשוט שמקדם הסטרטאפ הקנדי אבר: לקדוח באדמה ולהעביר נוזל לעומק 2 קילומטרים שייצא מנקודה אחת ויעלה שוב בנקודה אחרת בלולאה סגורה. הנוזל יכנס קר וייצא חם כי האדמה רותחת בעומק זה (600 או 700 קומות מתחת לאדמה). כל הבעיות של האנרגיה המתחדשת לא רלוונטיות פה: השטח שייתפס מעל פני האדמה הוא אפסי. כמעט כל מקום בכדור הארץ מתאים לכך. האנרגיה אינה תנודתית והיא ניתנת להפקה 24 שעות ביממה באותו קצב. אפילו בעיות בטחוניות שקשורות לתחנות כוח פוסיליות או גרעיניות מתפוגגות – קשה לפגוע בתשתית שכולה מתחת לקרקע.

אין ספק שיש עוד הרבה בעיות טכנולוגיות לפתור אבל הכלל הפשוט אומר שבפתרון בעיות שהן טכנולוגיות בלבד מצליחים להתקדם בימינו ומהר. זאת בניגוד לבעיה הקשה יותר שמתעוררת עם ניצול משאבי טבע וקרקע שהולכים ומדלדלים.

הנשיא הבא

חידת הגיון: מיהו הנשיא הבא אבל לא ג׳ו ביידן? תשובה: בנימין נתניהו. יש סיכוי טוב שביבי ירצה להחליף את רובי בבית הנשיא. בנשיאות יש גם מימון הוצאות מלא וגם הפסקה מיידית של ההליכים המשפטיים נגדו.

השאלה המעניינת היא האם האנטי ביביסטים יהיו מרוצים. הם ירוויחו את סילוקו של ביבי מהנהגת המדינה בפועל. אבל מובן שהדבר לא ישביע את רצונם כי אין להם דבר נגד מדיניותו של ביבי. גם הם כמו יתר האזרחים מרוצים מהשקט הבטחוני, מהניסים המדיניים, מהכלכלה החזקה עד לקורונה ואילו נזקי הקורונה עצמה כבר יחלפו עד הבחירות לנשיאות.

השנאה לביבי היא שנאה אישית לאיש, לסגנונו ולרעייתו וגם ואולי בעיקר לאופי המלוכני מסורתי שלובש שלטונו, דבר שחילונים אשכנזים אינם מסוגלים לשאת. אבישי בן חיים מגדיר זאת היטב במילים אחרות. נשיאות לביבי תשמר את סמלי המלוכה הזו ותעורר ביריביו סלידה עצומה. לכן תהפוך לקרב גדול שספק אם ישרוד את בית המשפט העליון.

השקעה חסרת סיכון?

אתרי ההימורים מעניקים לטראמפ 35 אחוז להיות הנשיא הבא. על פניו, אם לשפוט לפי הסקרים, הסיכוי שלו קרוב יותר לאזור החד ספרתי (או האפס ספרתי). האם להמר על ביידן זו השקעה חסרת סיכון, יותר טובה ובטוחה מכל מניה? לא משהו שהייתי עושה, וגם קשה להמר מישראל, אבל יכול לעניין את הנועזים.

מה שגוזרת הנגזרת השנייה

אם תשאלו אנשים מה חושבים על עתידה של צרפת רבים מהם יפסקו, על סמך שמועות כאלו ואחרות ששמעו, שהיא עומדת להפוך ממש אוטוטו למדינה מוסלמית.  אולי הם יופתעו לדעת שנכון לשנה האחרונה אחוז המוסלמים בין התינוקות הנולדים זהה בישראל ובצרפת. בשתי המדינות הוא עומד על 21%.

עם זאת כפי שמראה טבלת לידות המוסלמים שלהלן הנגזרת השנייה כבר שונה לגמרי ומכאן שיש בסיס לתחזיות על שינוי דרמטי באופיה הדתי של צרפת, מדינה שזוהתה שנים רבות עם קתוליות חילונית והיום מתמודדת עם תמונת ראשו הערוף של מורה שהראה קריקטורות של נביא האיסלאם.

נגזרת האפס היא האוכלוסיה של צרפת. הנגזרת הראשונה היא השינוי באוכלוסיה, כלומר בראש ובראשונה הלידות. הנגזרת השנייה היא קצב השינוי שמתרחש בלידות. בחזית הנגזרת השנייה ההבחנה בין מה שקרה בישראל בארבעים השנים האחרונות לבין מה שקרה בצרפת היא מרעישה.

אחוז התינוקות המוסלמים ישראל צרפת
1969 20% 3%
1979 21% 6%
1989 22% 6%
1999 26% 8%
2009 21% 15%
2019 21% 21%

2100, עד כמה קיצוני זה יכול להיות?

כתבתי לא מעט בבלוג על הדמוגרפיה המשתנה של האנושות. הירידה בילודה בארצות המפותחות לעומת הפריון הגבוה באפריקה וגם במדינתנו יוצאת הדופן. עד כמה התוצאה יכולה להיות קיצונית?

מאמר שפורסם במגזין הרפואי המעולה (אחד החשובים בעולם) לנצט על הדמוגרפיה של העולם ב-2100 נותן לכך הצצה. בחרתי להציג את הנתונים בדרך מגמתית משהו. עבור הארצות שבהן הילודה שומרת על עוצמתה כמו ישראל וארצות אפריקה בחרתי להניח שככה יימשכו הדברים ולהציג את האופציה הקיצונית לטובת הריבוי הטבעי ואילו בארצות שבהן הילודה קורסת ונראית קורסת עוד משנה לשנה בחרתי להציג את האופציה הקיצונית לטובת ההידלדלות. ככה ניתן לקבל מבט על האפשרות הקיצונית ביותר למפנה דמוגרפי בעולם.

עבור ישראל התסריט הזה מייצר אופציה הונג קונגית. ייתכן שהנגב והגליל יישארו די שוממים יחסית, אבל חלק ממה שמחוץ להם יצטרך להיות צפוף בבניה דחוסה לגבהים כמו באי קאולון בהונג קונג. אלף קמ"ר בצפיפות של קאולון מאפשרים אוכלוסיה של 40 מיליון.

מדינה אוכלוסיה במיליונים (בתחזית קצה שמקצינה את המגמה הנוכחית)
ניגריה 1,055
סין 455
קונגו 346
טנזניה 258
ארה"ב 248
רוסיה 66
בריטניה 55
גרמניה 54
ישראל 41
אירן 37
קנדה 37
אוסטרליה 27
איטליה 24
דרום קוריאה 20
פולין 11
רומניה 8
ניו זילנד 6
אוסטריה 5
צ'כיה 5
דנמרק 4
פינלנד 4
יוון 4
בולגריה 1.5

אם תרצו אין זו אגדה

בראשית ימי הקורונה חזו שתטלטל את העולם החרדי מהיסוד, אבל נראה שיותר מזה היא מטלטלת את האופן שבו חילונים תופסים חרדים. הקורונה חשפה צדדים מכוערים חדשים של העולם החרדי. הצפצוף ההמוני על ההנחיות של משרד הבריאות והאלימות כלפי כתב גלי צה״ל. אפילו בניו יורק הרשו לעצמם החרדים להתריס מול השלטונות. השוטרים ברחובות הערים החרדיות היו חסרי אונים מול מצב שבו אין איש ששומר על הכללים. כל זה יכול להתניע את ראשיתה של הבנה בלתי נמנעת שהציבור הכללי והחרדים צריכים להתקיים באוטונומיות נפרדות, ללא כפיה הדדית. ההבנה הזו עוד תתגבש ותתעצב. התפיסה שלפיה צריך לעודד את גיוס החרדים לצה״ל שגם אני פעם חשבתי שיש בה ממש, היא אלטע זאכן. היום ברור שחרדים, על חוקי הצניעות הבלתי אפשריים שהם מביאים עמם, הם הדבר האחרון שצה״ל צריך, וכן שנתוני גיוס החרדים היו הונאה. אבישי בן חיים כתב על כך טור יפה כפי שהובא בתגובות לפוסט הקודם..

אבל אבישי בן חיים מאמין בהתפרקות החרדיות, בכך שצאצאי חרדים יסטו מהדרך. בעצם הוא שב בכך לאמונתו של בן גוריון שאפשר לוותר לחרדים מאחר שהם שריד זעיר לעולם שאבד, חסר חשיבות דמוגרפית. אבל העובדות טופחות על אמונה זו, והן חייבות לטפוח. החרדיות היא אסטרטגיה אבולוציונית מנצחת מאחר שכרוכה בהעמדת מספר רב של צאצאים שורדים. קשה לראות כיצד אינה מנצחת בטווח הארוך שאת ראשיתו נתחיל לראות כבר בימי חיינו וסופו בדורות שעוד רחוקים.

הפתרון הוא אם כך פתרון שתי המדינות, או לפחות שתי האוטונומיות. אחת לחרדים ואחת לשאר. שתי המדינות/אוטונומיות יוכלו לנהל ביניהן יחסים קונפדרטיביים או יחסים כדוגמת אלו שבין מדינות האיחוד האירופי. אין חשש לטרור בין חרדים לחילונים, אבל בהחלט יש חשש שדפוסי החיים והאמונות הייחודיים לחרדים יהפכו את חיי השאר לבלתי נסבלים. קנטוניזציה של המדינה, על בסיס שטחי השיפוט של הרשויות המקומיות, יכולה לתת לכך מענה הולם. על כל זה כתבתי כבר.

אפשר לתהות כיצד תוכל האוטונומיה החרדית להתקיים כלכלית בכוחות עצמה. ובכן ראשית, אם החרדים יפרנסו את עצמם התמריצים שלהם ישתנו כליל. הם הרי לא עיוורים להבנה שללא קמח אין תורה, הם פשוט יודעים שלעת עתה הם יכולים להסתמך על הציבור הכללי לשם פרנסתם. אם הציבור הכללי ישלח אותם להתפרנס בעצמם, הם יתפרנסו.

שנית, יהודי ארה״ב הולכים לבית הכנסת בשיעור גבוה יותר מאשר ישראלים. מדוע? הישראלים נמצאים בתוך מדינתם היהודית. הם אינם זקוקים לתזכורות מלאכותיות משהו ליהדותם. באופן דומה החרדים נמנעים מלימודי ליבה כדי ליצור חומות מלאכותיות סביב צעיריהם. אבל אם תהיה להם מדינה משלהם, היא תייתר חומות מלאכותיות. המדינה עצמה תשמר את החרדיות על ידי כלליה וחוקיה (שחלקם יהיו בלתי נסבלים לאנשים חילונים).

לחרדים יש נכס כלכלי גדול אחד והוא שהפוטנציאל של צעיריהם הוא כנראה טוב. מעידים על כך ציוני הפיז״ה של הבנות החרדיות שהם ברמה מערבית וההתאקלמות המוצלחת של נשים חרדיות בתעשיית ההייטק. אבל יש להם נכס כלכלי ענק נוסף והוא הסבלנות המוחלטת שלהם להיררכיה. החרדים יוכלו אם ירצו לעשות כמעשה נסיכויות המפרץ ולהביא המוני עובדים זרים, בלי זכויות, בלי חשש ללחץ להתאזרחות, בלי בג״ץ ובלי בצלם. אין חשש קל שבקלים שתקום תנועה באוטונומיה החרדית שתקרא לאזרח את ילדיהם דוברי העברית (או האידיש..). זה אולי נשמע רע ואטום, אבל בשורה התחתונה הדבר טוב לכולם. למי שנהנים מהעובדים הזרים ולעובדים הזרים עצמם שמוצאים פרנסה ויכולים לשלוח כסף למשפחותיהם בניכר.

בשל הסובלנות של החרדים לאי שוויון ולקפיטליזם חזירי, משקיע במדינה החרדית לא יחשוש מחקיקה סוציאליסטית. מעט מאוד חרדים מאמינים בשוויון או בצדק חברתי, אף אם הם הנהנים הראשונים מפירותיו של צמצום אי השוויון במדינה. הקדוש ברוך הוא הרי אינו קומוניסט. שיעורי המס על הון יהיו מן הסתם נמוכים במיוחד במדינה החרדית, איש לא יטען בעד מס ירושה וכל אותה התעללות מתמדת במשקיעים וביזמים שאופיינית למדינות עם תנועות פרוגרסיביות תיחסך מהמשקיעים. אכן מצד שני סביר שזו תהיה מדינה מושחתת כצפוי מישות שתרבותה היררכית ופטריאכלית.

ההתנהלות הנוכחית של הפוליטיקאים מנציחה את קיום החרדים כגוף טפילי על המדינה. המוני הילדים שנכנסים לשנתם הראשונה בחיידר עולים על מסלול שישאירם חסרי יכולות אלמנטריות גם כאשר יהיו בעוד שישים או שבעים שנה חלק מקבוצה שכבר לא ניתן לקרוא לה מיעוט. אבל בעתיד כל זה ישתנה מאחר שאי אפשר יהיה אחרת. הצפצוף של החרדים על הנחיות הקורונה מאכזב אבל גם מעורר תקווה שהאסימון יפול בסופו של דבר – חרדים ולא חרדים צריכים להיפרד לטובת שני הצדדים, ושניהם יכולים לצאת מורווחים – אזור סחר חופשי באוטונומיה חרדית כמו שציירתי יכול להפתיע את העולם כולו בעוצמתו הכלכלית. מי שאוהב את החזון המפורסם של המזרחן מרדכי קידר לעתיד הפוליטי של הפלסטינים – התקיימות בערי מדינה נפרדות, אולי יוכל להשלים עם כך שיש מקום לרעיון דומה גם בעתיד הפוליטי של היהודים.

האם הקסם היהודי עדיין עובד?

בעקבות הפוסט הקודם על פרסי הנובל היהודיים עלתה השאלה: האם הקסם עדיין עובד. האם עדיין ליהודים יש, גם בימים האלו ממש, משהו מהקסם שגרם להם להביא לאנושות כל כך הרבה תועלת מדעית, וכפי שהוכרה בידי ועדות פרס נובל לדורותיהן?

ובכן, ייתכן שכן. הפמיניזם פגע קשות בנכונות של נשים חכמות ללדת ילדים. הדבר נכון בכל התרבויות המערביות וגם הלא מערביות. לכן העתיד, על פניו, מסמן ירידה משמעותית באייקיו הכולל של האנושות. בכל מדינה ומדינה באזורים הכפריים שבהם חיים האנשים הפחות חכמים נולדים יותר ילדים מאשר באזורים האורבניים. כך בארה"ב במדינות שתומכות בביידן הילודה נמוכה לעומת המדינות שתומכות בטראמפ. יתרה מכך הגזע האסייתי שלרוב מקבל את הציונים הגבוהים ביותר במבחני אינטליגנציה חווה קסטרופה אמיתית מבחינת מצב הפריון הנשי. בדרום קוריאה אישה ממוצעת בימים אלו יולדת 0.85 ילדים. בסין מדיניות הילד האחד נותרה בפועל גם אם בוטלה בחוק. הסינים העירוניים עדיין אינם מעוניינים ביותר מילד אחד במשפחה. גם בכפרים הילודה נמוכה, אבל לא עד כדי כך נמוכה.

גם בקרב ערביי ישראל אפשר לראות את הדפוס שבו נשות הבדואים הנחשלים בדרום הארץ יולדות חמישה ילדים בממוצע, בעוד שבמשפחות הערביות העירוניות והמשכילות ממוצע הילודה ירד לשלושה ילדים לאישה.

כל זה לא קשור כמעט למצב של העם היהודי שדפוסי הפריון שלו שונים. הפער בין משפחות שבהן נולדים הרבה ילדים לאלו שבהן נולדים מעט הוא הפער במידת הדתיות, לא באייקיו. הרכיב ששיחק תפקיד עתיק באבולוציה של היהודים – היותה של הדת היהודית דת של קריאה והתעמקות אינטלקטואלית בכתבי הקודש משחק גם כאן וביתר שאת. נשירה מישיבות מקושרת לרוב עם קושי לפתוח דף גמרא, לא עם יכולת מפולפלת להתעמק בו. לכן להתרבותם המואצת של הדתיים, החרדים והחרד"לים יש אפקט של הגברת הפנאטיות, אך לא של הורדת מנת המשכל. מבחינה זו אין למדינת ישראל אח ורע בעולם כלל. מדינה מערבית שבה שיעור הפריון גבוה היא כבר דבר שאין כדוגמתו. מדינה שבה שיעור הפריון הגבוה ממוקד בנשים שציוני הפיז"ה שלהן הם ברמה מערבית (כמו בחינוך הממלכתי דתי ואפילו בחינוך החרדי לבנות) זהו ממש דבר שלא יעלה על הדעת.

כל זה לא מבשר בהכרח טובות גדולות למדינת ישראל בטווח הקצר והבינוני. פנאטים חכמים עלולים להיות מזיקים אפילו יותר מאשר פנאטים טיפשים. מהחרד"לים עוד יכולים לצאת מדענים, אבל מהחרדים – לא. הם מחרימים לימודי ליבה והשכלה אוניברסיטאית מחקרית. עם זאת גם הלמדנות התלמודית של המאה ה-16 או ה-17 הולידה פרסי נובל רק במאה העשרים. בטווח הארוך מאוד ייתכן שהתהליכים שמבליטים את ייחודו של עם ישראל לעומת עמים אחרים ונעוצים בתופעה המיוחדת של הלימוד המעמיק של התורה כבסיס הדתיות, לא נעצרו והם ממשיכים בדורנו.

זו הגנטיקה, גאון

בשוודיה החלו לחלק פרסי נובל וכמה לא מפתיע, היהודים בולטים בין הזוכים. הארווי אלטר זכה בפרס נובל לרפואה יחד עם שניים אחרים. רוג'ר פנרוז שזכה בפרס בפיזיקה היום הוא יהודי בריטי.

הסיבות שבגינן מוענקים פרסי נובל הן הצלחה בפענוח סודות עמוקים וקשים לפיצוח של הטבע. את הסוד שבגללו יהודים מצליחים בכך במיוחד ומקבלים כל כך הרבה פרסי נובל הרבה פחות קשה לפצח. זו לא התרבות או הצורך להצטיין מול אפליה או כיוצא באלו הסברי פח. ברור שזו הגנטיקה והברירה הטבעית האבולוציונית של היהודים. ההסבר הזה גורם להרבה אנשים להצטמרר, אבל אלוהי המציאות מעולם לא השתתף בסדנה לתקינות פוליטית.

הנתונים מעלים גם את השאלה העדינה על ההבדלים בין יהדות אשכנז ליהודים האחרים. היהודים שמככבים בין זוכי הנובל הם יהודים אשכנזים. לצד זאת יש לזכור שכמעט כל זוכי הנובל היהודים באו מיהדות ארה"ב וזו אשכנזית כמעט לחלוטין. בכל אופן ישנם שלושה זוכי נובל צפון אפריקאים, מניין של זוכים שבאים מקהילה קטנטנה באנושות ודומה למספר ההודים שזכו בפרסי נובל מדעיים! בנוסף ישנם זוכים שהגיעו מהקהילה היהודית – איטלקית. בפרס הנובל שחולק היום לפיזיקה הייתה שותפה אנדראה גז ועל פי ערך הוויקיפדיה עליה, אף על פי שאינה יהודיה לפי ההלכה, מוצאה, בין השאר, ממשפחה יהודית תוניסאית. רושמי הרשומות בנושא ודאי יזכרו זאת.

איפה המכון הביולוגי??

מתברר שהקהילות החסידיות החרדיות החליטו החלטה מודעת להידבק בהמוניהן כדי להגיע לחיסון עדר. כך מפרסם היום ישראל היום. הידיעה הזו תרגיז הרבה אנשים. אותי היא מרגיזה בגלל הבזבוז הנפשע מבחינת מחקר החיסונים. קהילה שבכוונתה להידבק בחיסון עדר היא כר נהדר לבדיקה מהירה ואפקטיבית של השפעת חיסון. מציון הייתה יכולה לצאת תורה אם המכון הביולוגי היה מחלק את החיסון שמפותח אצלו להמוני החסידים בטרם היו מתחילים לחגוג את החגים זה עם זה. ואפשר היה להזמין גם את השמות הגדולים של חקר החיסון בעולם – פייזר, אסטרה זנקה, ג'ונסון אנד ג'ונסון, מודרנה וכו'.

השאלה האם ניתן להדביק מתנדבים בכוונה כדי להחיש את בדיקת החיסונים היא שאלה אתית קשה שמעיבה על ההתקדמות במציאת חיסון. חסידי בלז ווויזניץ' היו יכולים לפתור לאנושות את הדילמה וכך לייצר לאנושות יותר תוצר משהם מאבדים לה בהיעדר לימודי ליבה בקרבם. אבל נראה שזו הזדמנות שפוספסה.

איך זה שדונאלד טראמפ היה נשיא טוב מהצפוי?

הרעיון שדונאלד טראמפ יהיה נשיא ארצות הברית היה מעורר צחוק בלתי נשלט לפני חמש שנים, אבל הבלתי ייאמן קרה. ומה שמפתיע עוד יותר הוא שכאשר מנכים את השטויות המזעזעות שהוא נוהג לומר ומסתכלים רק על המעשים, הוא לא היה כזה נשיא גרוע. ובתחומים מסוימים חשובים מאוד, כמו הורדת האבטלה, שינוי אובמה קר, עצירת הגירה לא חוקית, עמידה מול אירן ופתרון הסכסוך בין ישראל למדינות ערב הוא פשוט פרץ את גבולות מה שנחשב לאפשרי טרם הגעתו. המומחים הגדולים לא היו מאמינים שכל אחת מההתפתחויות שהשיג יכולה בכלל להיות ריאלית. למשל שאפשר יהיה לשמר את ליבת אובמה קר אך לוותר על המיסוי המקומם של אלו שמסרבים לביטוח? איש לא האמין שהדבר אפשרי אבל היום ברור שזה עובד. כך גם לגבי החרבת כלכלת אירן בסנקציות חד צדדיות או שלום חם בין ישראל לאמירויות.

אמת, דיבורים באוויר הם חלק גדול ממה שמגדיר נשיא. לחלק מדיבוריו של דונאלד טראמפ הייתה משמעות איומה בפועל כי גרם לתומכיו להתעלם מהנגיף וכך העצים את התחלואה באמריקה. דיבורים אחרים שלו העצימו את הקרע בין המחנות באמריקה.

ובכל אופן נשיאותו של טראמפ מעלה שאלה: האם התבונה אינה כלי הכרחי להנהגת מדינה? כיצד אפשר להנהיג מדינה ולנחול הצלחה, לפחות בחלק משמעותי מהתחומים, בלי להיות אדם נבון.

ואולי התשובה לחידה זו נעוצה בכך שלטראמפ שני רכיבים בולטים. ראשית הוא לא אדם אידיאולוגי כלל. האידיאולוגיה היחידה שלו היא הנרקיסיזם המגוחך שלו. שנית הוא מוכן לניסויים נועזים, למשל ביטול הסכם הגרעין עם אירן או חיסול קאסם סולימייני. אולי מאחר שהוא טיפש להבין כמה הם נועזים.

שני רכיבים אלו אפשרו לטראמפ להנהיג את המדינה לא במסלול התבוני אלא במסלול האבולוציוני. ישנם הרי שני מקורות לכל הטוב שיש בעולם. מקור אחד הוא התבונה – אנשים יושבים וחושבים מחשבות עמוקות ובסוף מיישמים את פירותיהן. מקור שני הוא האבולוציה – פשוט מנסים באופן אקראי או כמעט אקראי הרבה דברים שונים ומשונים. מה שעובד שורד. מה שלא עובד נזרק לפח.

טראמפ, כנראה בניגוד לכל נשיא אחר, מקדם עניינים במישור האבולוציוני, לא במישור התבוני. הוא ניסה המון דברים חדשניים ומוזרים שאנשים נבונים לא היו מצפים להצלחתם. חלקם, כמו פגישה עם מנהיג צפון קוריאה והרעפת מחמאות עליו, או השלמת חומת ענק מול מקסיקו, לא עבדו. חלקם, כמו תוכנית המאה, דווקא עבדו בניגוד לכל הציפיות.

חסרונה של הגישה של טראמפ הוא שאינה מתאימה להתמודדות עם איומים כמו ההתחממות הגלובאלית שבהם רק התבונה יכולה להנחות. אין פידבק מיידי מכדור הארץ על הצלחה או כישלון ויש להמתין לכזה פידבק במשך עשרות שנים.

וחיסרון אחר הוא כמובן בכך שקשה לאנשים לשאת נשיא לא תבוני שמדבר ללא הרף שטויות איומות וילדותיות. מה עוד שמצטרפת לכך מחלת הנפש הנרקיסיסטית הקשה שלו.

חשוב להבהיר שבבחירת טראמפ ארה״ב כמובן לא ויתרה כליל על התבונה. בכל זרועות הממשל עובדים אנשים עם מנת משכל מהממת שמנסים לעטוף את האינסטינקטים הגסים והאקראיים של מנהיגם במעטפת של הגיון ושום שכל. אם לא כן, ארה״ב הייתה נראית כמו מדינה אפריקאית. ברם, בבחירת טראמפ נתנו האמריקנים מידה של שליטה לתהליך אבולוציוני פראי של ניסוי ותעיה ולפחות בחלק מהמישורים הדבר עבד יפה.