שקרים קטנים, שקרים גדולים

משפט מושלם כתב המשורר האמריקני רוברט פרוסט: "אלוהים, סלח לי על הבדיחות הקטנות שאני מתבדח על חשבונך, ואני אסלח לך על הבדיחה הגדולה שאתה מתבדח על חשבוני".

דבר דומה יכול להגיד הימין לשמאל בוויכוח הגלובאלי ביניהם בשאלה מי אמין ומי שקרן. השמאלנים צריכים לסלוח לימניים על השקרים הקטנים. או אז הימין יצטרך לסלוח לשמאל על שקריו הגדולים.

אנשי ימין מסוגו של דונאלד טראמפ מפזרים שקרים ללא הרף. טראמפ לא מסוגל להגיד משפט עובדתי אחד מדויק. הוא היה זה שקידם את התיאוריה שברק אובמה נולד בכלל מחוץ לארה"ב. אבל אלו שקרים קטנים. לפעמים קטנים – גדולים. מנגד, אנשי השמאל לרוב צמודים יותר לעובדות. לא במאה אחוז. אבל ככלל הציבור השמאלני שהוא יותר אינטלקטואלי ובעל חשיבה יותר מדעית מעריך יותר עובדות אובייקטיביות ובדיקה שיטתית שלהן.

ברם, השקרים של השמאל אינם שקרים עובדתיים קטנים. אלו שקרים ענקיים שנוגעים לעצם תפיסת העולם שלו ולחוסר הבנתו את טיב המציאות. לא, פליט טיפוסי מסומליה לא ייקלט יפה במערב כמו שנקלטו בו המהגרים היהודים שברחו מרדיפה בארצות המוצא שלהם. לא, מיסוי דרקוני של עשירים לא יחולל צדק חברתי מופלא. הוא יחולל תמריצים שליליים ויפגע ברווחה הכללית.

השמאל מדמה בעיני רוחו שוויון אוטופי בכל מקום בשעה שהקיום האנושי היה מאז ומתמיד היררכי. אין פיית שוויון שמסוגלת לפזר זרעי קסם שישנו את פני הדברים. אין זה מסר מייאש. להיפך. בני האדם התקדמו בדורות האחרונים התקדמות מדהימה בהפחתת הגחמתיות, הברבריות, האכזריות וחוסר הצדק שכרוכים בחיים. הנה, רק לפני פחות משבעים שנה אלן טיורינג, גיבור פיצוח האניגמה, נרדף על נטיותיו המיניות והובל להתאבד. הוא חווה כפיות טובה מזעזעת מצד מדינתו ואילו עכשיו הוא מונצח על שטר חמישים הפאונד שמנפיק הבנק של אנגליה.

אבל קידמה יכולה להתקיים כשבני האדם נותרים בני אדם, רק קצת פחות אלימים וקצת יותר סובלניים. פנטזיות שוויון לעומת זאת דורשות להכניס את בני האדם למיטת סדום שממנה יגיחו כבני אדם אחרים וכהומו סאפיינס שלא קיים. כזה שמחויב לרווחת ילדים שנולדו בכפר נידח בקונגו, עכשיו דחוקים על סירה רעועה לאירופה, כמו לרווחת ילדים בני עמו. כזה שיתמסר ברצון לתת נתח מופקע מרכושו למדינה ולא יכלה משאבים במציאת תחבולות ומקלטים להיפטר ממס. כזה שנולד בתרבות שקידשה עשרות דורות את החרב, את הג'יהאד ואת האנטישמיות, ורק יניח רגלו במערב ויאמץ את כל ערכי הנאורות.

אין שקר גדול מדמיונות השווא האלו ואין זה מפתיע שאין מי שמתעבים אותם יותר מאלו ששימשו בעצמם עכברי מעבדה לניסויי השמאל. תעיד על כך התנגדותן של מדינות מזרח אירופה להטפה הקוסמופוליטית מצד מדינות מערב היבשת. בהקשר זה כתב דימיטרי שומסקי (דווקא איש שמאל בעצמו) דברים יפים על מורשת הקומוניזם הסובייטי שכבר ציטטתי פעם:

המדינה הסובייטית ערכה ניסוי חסר תקדים בבני אדם. מצד אחד, מושגי הנאורות והשוויון, המוסר וכבוד האדם וחירותו גדשו את החלל הציבורי עד לעייפה. מצד אחר, בהעדר חברה פתוחה, בלא אפשרות כלשהי של בקרה ציבורית, התעוררו והשתוללו בחיי היום-יום באין מפריע השפלים שביצרי האדם.

הפער הבלתי נתפש בין רטוריקת השוויון האזרחי והלאומי לבין מציאות של דרוויניזם חברתי פראי ואפליה ממוסדת על רקע מוצא לאומי, גרם לאזרחים סובייטיים רבים לחשוב שהאשם הוא במושגי הנאורות, ההומניזם והשוויון. שמושגי הנאורות, ההומניזם והשוויון הם מושגים כוזבים וצבועים לכשעצמם, ולא מי שהשחיתו אותם.

דונלד טראמפ הוא אולי דמות ליצנית ומוגבלת, אבל הוא עדיין נושא איתו את ההיגיון הבריא ההיררכי האינסטינקטיבי שהיה לאבותינו כבר כשהיו על העצים או קצת אחר כך. בהיגיון הזה יש בסופו של דבר יותר אמת מהותית מבדמיונות השווא של פרופסורים שמאלנים הומניסטיים, אפילו אלו אשר בוררים את מילותיהם ועובדותיהם בקפידה.

78% ביבי

אני אוהב לעקוב אחרי אתר פרדיקטיט, והחודש הוא פתח הימור מעניין ממש: האם בנימין נתניהו יהיה ראש ממשלת ישראל בזמן נשיקת הסילבסטר שתפתח את 2020. אם היו שואלים אותי, הייתי נותן לכך פיפטי פיפטי בערך. להפתעתי המהמרים אופטימיים מבחינת האופן שבו הם רואים את סיכויי ביבי. הם נותנים לו כרגע 78% לשרוד, ואולי הם מבינים משהו שכל השאר עוד לא.

עוד מהנעשה בפרדיקטיט בימים אלו: לטראמפ סיכוי מכובד של 45% להיבחר לקדנציה שנייה. המועמדת המובילה לנצח אצל הדמוקרטים היא קאמילה האריס (24%) שעוקפת את ג'ו ביידן (22%) ואת אליזבת' וורן (20%). ברני סאנדרס משתרך מאחור (13%).

אין למהמרים צל ספק שראש ממשלת בריטניה הבא הוא בוריס ג'ונסון.

בבחירות בקנדה מתחלקים הסיכויים פיפטי פיפטי – האם ג'סטין טרודו יבחר לעוד קדנציה או שמא יהיה זה אנדרו שיר השמרני שמבטיח להעביר את שגרירות קנדה לירושלים.

שיגעון מצד המהות

מי יותר טוב ליהודים? דונלד טראמפ או המועמד הדמוקרטי? נראה שכיום רוב הישראלים יחשבו שדונלד טראמפ. אבל דווקא מהאגף הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית, זה שלרוב מרתיע אותנו מאוד, מגיעה בשורה לציונות בדמות רעיונות למיסוי מטורף על עשירים. אליזבת' וורן מציעה מס על נכסי עשירים בסך 2% או 3% שיוטל מדי שנה.

המיסוי הכבד על נכסי עשירים הוא הצעה אבסורדית. זהו מס נוראי, אפילו בצרפת הסוציאליסטית מס מסוג זה בוטל בידי הנשיא מקרון. הרי אין באמת בעיה בכך שאנשים צוברים עושר על הנייר. אין לכך שום משמעות אמיתית. הנייר הוא רק נייר. הבעיה היא בכך שהעשירים עושים שימוש בזבזני בפועל במשאבים מוגבלים. מכלים את משאבי העולם על נשפים ועל מטוסים פרטיים ועל וילות ענק. ברם, מיסוי נכסים רק מעודד צריכה ראוותנית – "נאכל ונשתה כי מחר כספנו ימות", ובכך במקום לפתור בעיה, יוצר אותה. שלא לדבר על הבזבוז העצום מצד המדינה בהפיכת אנשים מוכשרים, אולי רופאים או מהנדסים בפוטנציה, לרואי חשבון ולעורכי דין שיעבירו ימיהם בחישוב נכסים של עשירים ויהגו יומם ולילה בלולאות מס. הקונספט אווילי במיוחד לאור זה שבארה"ב כבר קיים מס ירושה, שבעצם ממלא את המטרה של מס עושר, אבל נכנס לפעולה רק פעם אחת עבור כל אדם ולפיכך יעיל בהרבה (ועדיין בסופו של דבר לא יעיל).

לא במהרה יהיה רוב לרעיון בקונגרס וגם בית המשפט העליון עלול לפסול אותו בטענה שסותר את חוקת ארה"ב שמתירה בפירוש רק מס הכנסה פדרלי. אבל נניח שכן יהיה – בהתחשב במצבה הכלכלי הטוב של יהדות אמריקה, רעיון עיוועים כזה (דה מרקר כמובן מתלהב) נראה כאילו נרקח בישיבה של הסוכנות – איך ניתן לעודד יהודים אמריקנים עשירים לעלות לארץ. ארה"ב היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות וישראל ארץ המגבלות הבלתי אפשריות. אבל כמה קדנציות עם פוליטיקאים מסוגה של וורן בבית הלבן והיוצרות יתהפכו.

בכלל אוסף ההזיות שיוצאות מהמפלגה הדמוקרטית הוא לא ייאמן: מופרך ככל שיהיה מס העושר, מהו בהשוואה לרעיון האחר שהופך לקונצנזוס במפלגה: התנגדות לכל גירוש של מהגרים לא חוקיים. כאילו ארה"ב באמת יכולה ואמורה לאסוף אליה מיליארדים מהעולם השלישי, ואפילו לא על סמך קריטריונים סבירים, אלא על סמך שרירות לבם של מבריחים.

בהחלטה של המפלגה הרפובליקנית למנות את דונלד טראמפ למועמד לנשיאות ב-2016 היה שיגעון מצד הסגנון, ואילו ברעיונות של המפלגה הדמוקרטית לקראת בחירות 2020 יש שיגעון מסוכן יותר – מצד המהות.

הערבים יולדים בהמוניהם, אבל פחות

הילודה המטורפת בעולם המוסלמי הייתה אחד הסיפורים הגדולים של המאה ה-20 ותהיה לה השלכות כבירות על המאה ה-21, שמשתקפות כבר היום בנדידת העמים הגדולה ובשינוי פניה של אירופה.

מה שלא כולם יודעים הוא שזה למעשה סיפור שרובו מאחורינו. הנה הטבלה:

פריון לאישה – 1989 פריון נוכחי
ישראל 2.9 3.1
מצרים 4.8 3.2
סוריה 5.5 2.9
רצועת עזה 7.9 4
יו"ש 5.7 3.2
טורקיה 3.2 2.0
לבנון 3.7 1.7
בחריין 4 2.0
אירן 5.1 1.7
סעודיה 6 2.5

אפילו ברצועת עזה, מקום שהתאפיין בשיעור פריון אגדי, הדברים כבר אינם כתמול שלשום. בעזה קצב ההגירה מאז פתיחת מעבר רפיח הוא כזה שייתכן שהאוכלוסיה שם תתייצב בסופו של דבר על כ-2 מיליון נפש ולא תגיע למספרים הבלתי אפשריים שגידול אקספוננציאלי אמור היה להביא אותה אליהם. בעזה מתממש למעשה חזון הטרנספר מרצון של רחבעם זאבי, דווקא אחרי מימוש תוכנית הנסיגה משם. נסתרות דרכי ההיסטוריה. רק שכל עוד הילודה שם גבוהה, והיא עדיין גבוהה, הטרנספר הזה אינו מוביל לדילול אוכלוסיה אלא לכל היותר להתייצבותה.

ייתכן שהמשמעות של הירידה בילודה היא שלום. חשבו על הצעירים שנלחמו במלחמת האזרחים הסורית. הם נולדו במשפחות בנות חמישה, שישה, שבעה או שמונה ילדים. משפחות שיכולות להרשות לעצמן יותר סובלנות לאבידות בנפש מאשר משפחות קטנות בנות שני ילדים או שלושה, המשפחות הערביות שנוצרות כיום. אבל זו רק ספקולציה. שיעור הפריון בגרמניה בטרם מלחמת העולם השנייה היה 2.6, שיעור שלימד על צמיחה באוכלוסיה, מה שליבה את הפנטזיות המסוכנות של היטלר על מרחב מחיה במזרח, אבל עדיין שיעור פריון שבו המשפחות קטנות והיה צריך לכאורה להכביד על נכונותם של הגרמנים לצאת להרפתקה המטורפת של הפיהרר.

בתחזיות הדמוגרפיות העתידיות הלמ"ס צופה ירידה מתמשכת בילודה הערבית בישראל, דבר שלא יקרה באוכלוסיה היהודית בשל השפעת החרדים והדתיים ולפיכך יטה בסופו של דבר, בטווח הארוך מאוד, את הדמוגרפיה בישראל כך שהערבים יהפכו למיעוט קטן יחסית (רק 14% מהלידות ב-2065 יתרחשו אצלם, לפי תחזית האמצע של הלמ"ס). על כך מסתמכים גם הוגי רעיון סיפוח יו"ש. אולם אין בכך ודאות, בלשון המעטה. בסופו של דבר ערבים מוסלמים הם אוכלוסיה שמרנית שמטבעה נוטה לשיעור ילודה גבוה יותר, מה עוד שכפי ששיעור החרדים באוכלוסיה היהודית יגדל כך יגדל שיעור הבדואים מתוך ערביי ישראל. יש לציין שגם במצרים שיעור הפריון התייצב בעשור האחרון ואינו יורד עוד.

ביבי, הזדרז

אם תוצאות הבחירות יהיו בערך לפי הסקרים האחרונים, המפלגות החרדיות יעמדו בפני דילמה אכזרית. אביגדור ליברמן צפוי לקבל מספר מכובד של מנדטים שיאפשר לו לחסום הקמת ממשלה ימנית עם חרדים. האלטרנטיבה היחידה שתיוותר תהיה הקמת ממשלת אחדות בלי חרדים. או שלא – בעצם תהיה קיימת אפשרות נוספת: הקמת ממשלת שמאל עם חרדים, אולי אפילו על בסיס תמיכה מבחוץ של המפלגות הערביות. ביבי ונתן אשל הרי נתנו לאחרונה לגיטימציה להישענות קואליציונית על הערבים.

כאשר החרדים יבינו שכניסתם לממשלת שמאל היא התסריט היחיד שבו הם חלק מהממשלה, מתקציביה ומחוקיה – תיווצר מבחינתם הצדקה לתמוך בכזו ממשלה. בני גנץ הוא פוליטיקאי כלבבם ולא אמורה להיות להם בעיה מיוחדת לכהן תחתיו. הם לא יצטרכו להצביע עבור יאיר לפיד כראש ממשלה. מה אכפת להם שיכהן כשר חוץ. נכון שלא יפה לזרוק את ביבי בשעתו הקשה. אבל גם שמעון פרס בשעתו "שלח להם מאפיות", ותמיד יצא נבגד. האינטרסים חשובים מהכול ולבחירות חדשות לכנסת ה-23 כבר לא יהיה שפוי ללכת.

גם עבור כחול לבן זו תהיה דילמה ואולי אפילו טרגדיה. יאיר לפיד יקריב את חלק הארי של היוקרה הפוליטית שלו כשיהיה שותף לכינון ממשלה שתהיה מבוססת על סחטנות חרדית. ברם, הפיתוי להפוך את כחול לבן למפלגת שלטון יהיה גדול מאוד.

כמו בשוק המניות או במשחק השחמט כולם יכולים לחשב את המהלכים העתידיים מראש ולפעול בהתאם כבר בהווה.  יהיה לנתניהו קשה מאוד להקים ממשלה, אפילו ממשלת אחדות, אחרי הבחירות. עליו להנחות את הפרקליטים שלו להשיג עם מנדלבליט הסדר טיעון ומהר.

אם נגיד בנק ישראל כה מודאג מהגרעון

אם נגיד בנק ישראל כה מודאג מהגרעון, אז למה לו להטיף מהכורסא.  הוא יכול לשוב ולרכוש דולרים. זו דרך לגיטימית ביותר להוריד את ערך השקל בתום חמש שנים רצופות שבהן בנק ישראל החמיץ את יעד האינפלציה הממשלתי וכשהריבית נמוכה מכדי להורידה עוד. אם כך יפעל בנק ישראל סביר להניח שהדבר יתרום להכנסות מגזר היצוא, שמשלם משכורות בשקלים ומקבל תמורה מלקוחות בדולרים. גם המע"מ על מוצרים מיובאים יעלה. לעומת זאת, נטל החובות הכולל של ישראל שנקוב בשקלים יפול. בתנאים אלו סביר שהגרעון "הקטסטרופלי" (כביכול) יעלם לו במהרה. רמת השקל הנוכחית גבוהה באופן קיצוני (לאו דווקא נגד הדולר, שהוא מטבע חזק כיום, אלא כנגד סל מטבעות משוקלל). היא טובה למי שמטייל בחו"ל או מזמין באמזון, אך אינה טובה למשק בכללותו. הגובה המפליא של שער השקל מול המט"ח בכלל שם באור הראוי המגוחך את בהלת הגירעון או את אזהרות יאיר לפיד מהמשבר הנורא המתרגש עלינו.

להלן טבלה: כמה יחידות סל מטבעות משוקלל ניתן לקנות ב-1000 ש"ח, לפי אתר בנק ישראל. השערים נלקחו בכל שנה מסוף חודש יוני. כפי שניתן לראות, הייתה עליה רצופה ומרשימה לכל אורך תקופת נתניהו. אפילו בתקופת כהונתו של כחלון המושמץ שער השקל עלה יפה, וזה, בניגוד לטענות שווא, הישג גדול שלו.

יוני 2019 13.05
יוני 2018 12.46
יוני 2017 12.90
יוני 2015 11.55
יוני 2013 10.84
יוני 2011 10.76
יוני 2009 9.81

סיבה אפשרית לביטול הבחירות וסיבה בלתי אפשרית

פורסמו היום שתי סיבות אפשריות לביטול הבחירות לכנסת ה-22. סיבה אחת אפשרית היא פגיעת אסטרואיד בכדור הארץ ב-9 בספטמבר. הסיכוי הוא 1 ל-7,000. אם האסטרואיד ילך ויתקרב ופגיעתו תהיה באזורנו, ייתכן שלא יהיה מנוס מביטול הבחירות והסתגרות במקלטים אטומיים.

סיבה שנייה היא בלתי אפשרית. או לכל הפחות – סיכוייה קטנים מ-1 ל-7,000 לעניות דעתי. עמית סגל פרסם שגורמים בשתי המפלגות הגדולות בוחנים את ביטול הבחירות.

לפי חוק יסוד: הכנסת אפשר לדחות בחירות ברוב של 80 ח"כים. אבל סעיף זה נועד למצב חירום שבו יש "נסיבות מיוחדות המונעות את עריכת הבחירות", כפי שקרה ב-1973, אז הבחירות נדחו בגלל פרוץ מלחמת יום כיפור. אבל בנסיבות רגילות גם רוב בן 80 ח"כים לא יכול לדחות בחירות.

אבל הסעיף לא רלוונטי מלכתחילה. הוא מדבר בבירור על דחיית הבחירות כך שהכנסת תכהן יותר מ-4 שנים. כל מה שהכנסת שלנו רוצה (אולי) הוא לכהן את הזמן שבו הייתה אמורה לכהן מלכתחילה. מצב שבו הכנסת חוזרת בה מפיזורה כדי לכהן את התקופה שבה הייתה אמורה לכהן מלכתחילה אינו מצב שיש התייחסות אליו בחוקי היסוד של מדינת ישראל. כדי לאפשר אותו צריך לחוקק חוק יסוד חדש.

דא עקא, חוק יסוד כזה יחול מכאן ולהבא. לא ניתן לשנות את חוקי המשחק רטרואקטיבית. מוטב היה לוותר על הבחירות הבאות, אבל חוק יסוד רטרואקטיבי זה לא הגיוני. הכנסת הרי כבר פוזרה לפי החוקים שהיו קיימים ברגע פיזורה.

אם הסוגיה המשפטית הזו תתקדם ותגיע למבחן בג"ץ תעלה שאלה מאוד מעניינת – האם אפשר לצפצף על הכללים המשפטיים הפורמליים כדי לחולל מצב שבו כולם בסך הכול מעוניינים – לחסוך מערכת בחירות מייגעת ויקרה לטובת ממשלת אחדות שבה חושק רוב העם. או שמא יקוב הדין את ההר.

לדעתי אין באמת דילמה – שיקולי הוודאות המשפטית והטווח הארוך מחייבים להעדיף את הצד הפורמליסטי והמעצבן. הכנסת כבר החליטה את החלטתה, חקיקת חוקי יסוד רטרואקטיבית היא בלתי אפשרית. הבחירות חייבות להתקיים במועד עליו הוחלט.