Archive for ינואר, 2017

חזקים, חלשים ויהודים

31 בינואר 2017

יש בעולמנו שתי השקפות עולם פוליטיות מרכזיות – ההשקפה האחת אומרת שהחזק תמיד צודק, משום שהעולם מתבסס על היררכיה. ההשקפה השנייה אומרת שהחלש תמיד צודק, מאחר שהשוויון הוא הדבר החשוב ביותר. 

חילופי השלטון מעוררי ההשתאות בארה"ב משקפים את הקוטביות היוצאת מכך. ממשל אובמה סלד מישראל הלאומנית אך יצא מגדרו כדי לציין את סבל היהודים בשואה. למעשה כפי שהשתמע מנאום קהיר היה נראה שצדקת קיומה של ישראל בעיניו של הנשיא נעוצה בשואה. היהודים היו כה חלשים בעבר שניתן איכשהו לסבול את היותם חזקים בהווה.

ממשל טראמפ הוא ההיפך הגמור. הצהרתו ליום השואה העליבה את היהודים. היועץ הבכיר המושל בכול, סטיב בנון, בכלל סולד מיהודים. אבל יהודים שמוכנים להיות חזקים וכוחניים בריש גלי אוהבים בבית הלבן הנוכחי כמו שאוהבים בו את פוטין. על כן המתנחלים מוצאים אצל טראמפ בית חם.

אחת האירוניות בהשקפות עולם גורפות שכאלו היא שלעתים אנשים הולכים איתן, לפחות במידה מסוימת, גם כשפונות נגד האינטרסים האישיים הבסיסיים שלהם. 

שמאלנים קיצוניים נפגעי טרור פלסטיני מוסיפים להצדיקו, כי זהו נשקו של החלש. הקיבוצניקים השמאלנים שהיו משוכנעים שברית המועצות היא מעוז ההגשמה הסוציאליסטית בעולם המשיכו לדבוק בה גם כשנחשפו פשעיה. מרדכי אורן, איש מפ"ם וקורבן משפט פראג, הודיע אחרי ששוחרר שהוא ממשיך להאמין בסוציאליזם. אפילו העשירים נוהרים לקלפיות כדי להצביע למפלגות שמאל שמבטיחות להטיל עליהם מסי עתק. 

ומנגד נשים חרדיות מקבלות את ההיררכיה הדתית השמה גברים מעליהן. תלמידי ישיבות מזרחיים משתוקקים להיקלט בישיבה אשכנזית אף שבה ייחשבו סוג ב'. העניים החיים בליבה של אמריקה סוגדים למילארדר מעלים מס שבו בחרו לנשיאם.

האם טראמפ יתברר כרע ליהודים, יעדיף את האינטרסים של פוטין על אלו של ישראל? ינהל את העולם בפזיזות חסרת מעצורים? ואם כן, האם עדרי הטוקבקיסטים הימניים, שכל כך אוהבים כוחנות, עדיין יתלהבו ממנו? 

מודעות פרסומת

צוק איתן בדיעבד

24 בינואר 2017

דו"ח המבקר על מבצע צוק איתן מוציא טוב את נפתלי בנט שהתריע בנושא המנהרות ומוציא רע את ביבי ובוגי שניסו למסמס את ההתעסקות בנושא. זהו לפחות הניתוח הפשטני. אבל דעתי שהנושא מסובך.

סוגיית המנהרות היא מורכבת. מצד אחד זהו איום בלתי נסבל. בפרט עבור תושבי עוטף עזה. מצד שני כל עוד אין התקדמות טכנולוגית ניכרת קשה יהיה למנוע משלטון החמאס להמשיך בבניית מנהרות. והאלטרנטיבה היחידה האמיתית לכך היא השתלטות על עזה שמחירה מטורף, אולי כמחיר החללים במלחמת יום כיפור. שלא לדבר על הצורך לשלוט בעזה אחר כך ולנהל חיי תושביה.

בסופו של דבר בחר הדרג המדיני בכורח הנסיבות שנוצרו במבצע להשמיד כמה שיותר מנהרות וכך להשקיט את תושבי האזור. היה לכך מחיר כבד בנפש – עשרות חיילים נהרגו במבצע. 

עם זאת, מסתבר שהסיבה העיקרית לכך שעתה אין פיגועי מנהרות על ימין ועל שמאל אינה העדר מנהרות. מן הסתם נותרו מנהרות שלא התגלו. הסיבה להעדר פיגועים ממנהרות היא כוח ההרתעה האווירי של ישראל שמבשר לעזתים חורבן עצום כנקמה על פיגוע. זו הרי גם הסיבה להעדר קסאמים, שבוודאי מצויים בידי החמאס.

היה הרבה הגיון ברצונם של נתניהו ויעלון להשתית את השקט בעוטף עזה על עקרון ההרתעה ולא על מרדף סיזיפי אחר מנהרות, שאליו נגררו אמנם בסוף.

אי אפשר לשלול לחלוטין את עמדת בנט. כל עוד המנהרות נותרו בשלמותן, לחמאס הייתה אופציה קלה לביצוע מגה פיגוע שלא ייאמן – הריגה וחטיפה של עשרות או אף מאות אזרחים. פיתוי כזה עלול לגבור אף על החשש מתגובת נגד. בנוסף גם שלוותם הנפשית של תושבי עוטף עזה אינה דבר של מה בכך.

ביבי מצד שני לא שש ללחוץ על ההדק. הוא כנראה ראש הממשלה הכי פחות הרפתקן מאז שרת, ואת עמדתו (בניגוד לעמדת שרת שבתקופתו היה העסק הביש) אימץ הצבא. לא סתם הסטטיסטיקות אומרות שבתקופתו מניין הרוגי הצבא והטרור הגיע לרמה נמוכה מאי פעם.

עמדות שני הצדדים בויכוח המנהרות היו לגיטימיות, אבל עמדתו של ביבי מזכירה שוב את אופיו המיוחד כמנהיג זהיר ושקול. עזיבתו את הזירה הפוליטית בישראל בעקבות הפרשיות המשפטיות, אם תקרה, תהיה סיבה לכל אם עברייה לישון פחות טוב בלילה.

הטעות של קרוגמן

22 בינואר 2017

בתקופת ג'ורג' בוש הלין הכלכלן זוכה הנובל פול קרוגמן על הגרעונות האיומים וסכנת החוב. מאוחר יותר, בתקופת אובמה, הודה שטעה וחובות של מדינה שלווה במטבע שלה אינם מציבים סכנה גדולה. עכשיו, כשטראמפ מאיים להציף את אמריקה בכסף על ידי הורדת מסים והשקעה בתשתיות, שב קרוגמן לעמדה המסתייגת. אין אבטלה, האינפלציה עולה, כבר אין טעם רב בתמריץ תקציבי. אפשר לטעון שקרוגמן הוא תמונת הראי של הרפובליקני הטיפוסי. מזועזע מהחובות המצטברים בתקציב הממשלתי, אבל רק כשהנשיא מטעם המפלגה היריבה שולט. כשהנשיא שלו שולט הוא בעד בזבוזים חופשי חופשי.

אבל קרוגמן הוא רציני יותר מהרפובליקני הטיפוסי – אין ספק שבעיקרון הצדק עמו. ככל שהאינפלציה עולה והאבטלה צונחת, כך מתפוגגת הפואנטה בהצפת השווקים בכסף זול. הצפה כזו רק תוביל לעליית מחירים והעלאת ריבית וכך תביס את מטרתה – עידוד הכלכלה.

בכל אופן אני חושב שקרוגמן, בסלידתו מטראמפ, ממהר מדי לפסול את הטעם במדיניות כלכלית פופוליסטית נוסח טראמפ בימינו. הוא מזניח שני נימוקים חשובים, שלדעתי לא היה ממהר להזניח אם לא היה מונע על ידי מוטיבציה לשלילת מדיניותו של טראמפ.

הנימוק הראשון הוא שאנחנו יודעים עתה שארה"ב עלולה להיקלע לתקופה ארוכה מאוד של ריביות אפסיות.  לא ידענו זאת לפני עשור. העובדה שסכנה כזו קיימת דורשת לפעול מראש בצורה שתקטין את הסכנה, על ידי העלאת הריבית חזרה לגבהים ההיסטוריים שלה. אם ישובו ימי המיתון, ניתן יהיה לקצץ בריביות כדי להשיב את הצמיחה, ולא לדשדש ביאוש בימי האפסיים של ריבית כמעט שלילית. מוצדק אם כך ללחוץ במלוא העוצמה על הדוושה, גם כשהתוצאה תהיה גאות בריבית.

הנימוק השני והחשוב עוד יותר הוא שארה"ב היא יוצאת דופן. רוב מדינות העולם המפותח, יפן, האיחוד האירופי, ובאופן מעניין גם בריטניה וקנדה, למרות הפיחות החד במטבעות שלהן, וגם מדינת ישראל שלנו – כולן מתמודדים עם אינפלציה נמוכה מדי וביקושים קפואים במשק. במדינות דרום אירופה עדיין יש אבטלה עצומה. תנופה חזקה בארה"ב תחולל תהליכים שיוציאו גם את כל המדינות האלו מהבוץ . זה יהיה אירוני מצד טראמפ, איש "אמריקה תחילה" לפעול מתוך התחשבות בכלכלת העולם, אך כדאי לו. העולם הוא אחד וביקושים בברצלונה ובאתונה מחלחלים גם למפעלים החלודים של דטרויט.

על פרשיות ביבי

20 בינואר 2017

בשני עניינים הסתבך ראש הממשלה וכמעט אין לי ספק שהן יובילו לסוף כהונתו הנוכחית. לא בהכרח לסוף הקריירה הפוליטית שלו, הרי גם אריה דרעי שר בממשלה כיום, אבל קרוב לוודאי שיסיימו את רצף השנים הנוכחי שבו מכהן כראש ממשלה. בשנות העשרים של המאה שלנו אולי בנסיבות מסוימות שוב ייקרא לדגל. הוריו מתו באזור גיל מאה, אז יש לו עוד זמן.

ניתחתי הפרשיות מבחינת התמריצים של גופי האכיפה ועתה אנתחן לגופן שלהן.

נתחיל מפרשיית 2000, השיחות המוקלטות עם נוני מוזס. אפשר להסתכל על כל העניין לדעתי בשתי דרכים. הדרך האחת היא לראות את ישראל היום וידיעות אחרונות כשני עיתונים לגיטימיים ועצמאיים המתחרים בתנאי שוק חופשי. נתניהו קשר עם מו"ל קשר לחוקק חוק שיחבל בעיתון השני תמורת קבלת טובות הנאה ממנו בצורת הסיקור. זהו שוחד ברמה החמורה ביותר, רמת רפובליקת בננות. אמת, דברים כאלו נעשים ברמה המשתמעת כל הזמן בעיתונות, אך המו"מ המפורש והיורד לפרטים הופך זאת לשוחד מובהק.

נכון שהמו"מ לא הבשיל והשוחד לא מומש, אבל אף שופט לא יקנה את זה שביבי רק רצה להפיל בפח את נוני ולא התכוון ברצינות.

דרך שנייה לראות את פרשת 2000, להערכתי קרובה יותר לאמת אך באופן אירוני רחוקה ממה שנתניהו עצמו טען לאורך השנים, היא שישראל היום הוא עיתון מפלגתי של סיעת נתניהו בתנועת הליכוד. ביטאון תעמולה רגיל שהוספו לו כתבות פנאי וסגנון חיים על מנת למשוך קוראים. לגיטימי וסביר לדעתי שמפלגה תחליט על הרחבתו או צמצומו של הביטאון שלה לפי יחס כלי תקשורת אחרים והתחייבויותיהם לסיקור הוגן ואוהד.

אלא שאם ישראל היום הוא ביטאון תעמולה של המועמד נתניהו, פירושו של דבר שמימונו בידי אדלסון מעורר שאלות קשות מבחינת חוק מימון מפלגות ומבחינת תצהיר השקר שהוגש בנושא וטען להעדר קשר ביניהם.

בנושא טובות ההנאה מארנון מילצ'ן, פרשת 1000, הקייס נגד נתניהו חזק מאוד. הוא השתמש במעמדו כדי להשיג טובות הנאה במאות אלפי שקלים ממיליארדר. זה דבר שאולי היה קביל בישראל בתקופות אחרות. לא בימינו אנו. מרים נאור לא תסיים את כהונתה בעליון כשהיא מאפשרת לכאלו תופעות לחמוק ללא עונש. אפשר להתווכח אם היה מתן מובהק של שוחד, אך מערכת יחסים בלתי נסבלת עם תומך עשיר ודאי הייתה, מה שללא ספק יכול להיחשב הפרת אמונים של עובד ציבור.

תחת הפרשנות המקלה ביותר יוכל נתניהו לצאת בזול מהפרשיות ולא לאכלס את התא שבו שוהה כיום אולמרט. אבל לפחות לכמה שנים יצטרך לנטוש את תפקידו הנוכחי.

עוד הגיג על אובמה והאביב הערבי

14 בינואר 2017

הרבה פעמים בויכוחי ימין ושמאל לגבי העולם הערבי, עומדים דוברי הימין האינטלקטואלי על הצביעות העמוקה שגלומה בעמדת השמאל. אם לעולם השמאלנים הרדיקלים אינם מוכנים להאשים את הערבים עצמם בבעיותיהם ותמיד מייחסים את האשמה האמיתית למערב, הרי שאינם מתייחסים לערבים כבני אדם בגירים, בעלי אחריות מוסרית. רק לילדים ולבעלי צרכים מיוחדים ניתן לסלוח על כל דבר. סלחנות קיצונית כלפי עוולות העולם הערבי וחיפוש מתמיד אחרי אחרים להאשימם אולי באים מאהדה לערבים אך במובן מסוים מגמדים אותם לחלוטין כבני אדם האחראים לגורלם.

כהונת הנשיא אובמה המסתיימת בימים אלו הייתה פנטסטית מהרבה בחינות – שיפור קיצוני בכלכלה האמריקנית, פיתרון משבר הגרעין האיראני ולו לעשור, הנהגת ביטוח הבריאות באמריקה, חיסול בן לאדן, הגנה על אמריקה היבשתית ממגה טרור, קידום זכויות הלהט"בים. אבל בדבר אחד כשל כליל וכישלונו צורב – הוא לא הצליח להציל את הערבים מעצמם. האביב הערבי הפך לקטסטרופה.

מי שישפוט אותו בחומרה על כך, בדרך כלל איש ימין המתעב את אובמה ומה שמייצג, צריך לחשוב כיצד הדבר מפריך את הקו הימני המסורתי. כדי לנגח את אובמה לא שווה לוותר על אותה גישה. כן, הערבים אחראים לגורלם. ואם דברים השתבשו להם בצורה איומה, את האשמה יש לחפש אצלם ובתרבותם. לא במערב ובמנהיגו.

הסולטן הטורקי עבדול אזיז ששלט באמצע המאה ה-19 לא יישפט על כך שלא מנע את מלחמת האזרחים האיומה שהתחוללה באמריקה אז. גם את אובמה ספק אם יש לשפוט לפי מלחמת האזרחים בעולם המוסלמי שהתחוללה בזמנו. אומות אחראיות לגורלן.

האם יבוטל האובמה-קר?

14 בינואר 2017

החדשות המגיעות מאמריקה מבשרות רע לרפורמת הבריאות של הנשיא אובמה. הסנאט ובית הנבחרים החלו בהליך חקיקה במטרה לבטלה. ההימור שלי ל-2017 הוא, אף על פי כן, שהאובמה קר ישרוד אותה (שלא כמו ביבי). למה ומדוע? נפתולי המשפט החוקתי האמריקני. הצבעות תקציב יכולות לעבור ברוב פשוט בארה"ב. חוקים בעלי משמעות רחבה דורשים, לעומת זאת, 60 קולות בסנאט. זאת כדי לחסום פיליבסטר, התמשכות אינסופית של הדיון ללא הצבעה. הדמוקרטים יכולים להקריא את ספר הטלפונים וכך למנוע הצבעה על חוק מלא חדש, כל עוד אין 60 סנטורים שידרשו להצביע תכף ומייד. הרפובליקנים מחזיקים ברוב פשוט ולכן יכולים לחסל כל תקצוב של האובמה קר וכך להפוך הרפורמה לאות מתה. אבל הם אינם בעלי רוב של 60 ואינם יכולים לחוקק חוק מלא חדש.

מכאן שבפניהם עומדות שלוש אפשרויות: להותיר את האובמה קר, לבטל את האובמה קר מבלי למצוא לו תחליף או לבטל את מוסד הפיליבסטר. האפשרות השניה היא כמעט אובדנית כי אמריקנים זועמים שאיבדו את ביטוח הבריאות שלהם יאשימו בכך את הנשיא טראמפ. האפשרות השלישית היא הימור עצום. על פי העתיד הדמוגרפי של אמריקה הרפובליקנים צפויים להיות במיעוט ולהיות אלו שיפיקו תועלת מכח הפיליבסטר.

טראמפ עצמו אינו באמת אידיאולוג נוקשה של ביטוח בריאות פרטי. אדרבה באחת ההבלחות הנדירות שיוצאות לו לפעמים ושמלמדות שיש בו יותר משנראה, הוא טען בעבר שהכי טוב לאמריקה יהיה ביטוח בריאות ציבורי אוניברסלי.  בפומבי הוא כבר התחייב שלא יהיה ביטול של אובמה קר ללא חוק חילופי מיידי.

יש להודות שקיימת עוד אפשרות – האובמה קר יבוטל והדמוקרטים שישמעו את צווחות היאוש של בוחריהם יסכימו להתפשר עם הרפובליקנים על רפורמה חדשה. אולם כיום האווירה הפוליטית באמריקה כה רעילה שנראה לי שהרפובליקנים יהססו להמר על כך. לדמוקרטים יש את כל התמריץ הפוליטי להגיד אובמה קר או כלום. במקרה של קטסטרופת ביטוח בריאות הבוחרים יאשימו את הנשיא, לא סנטור דמוקרטי כזה או אחר.

סוף עידן ביבי

10 בינואר 2017

אחרי בחירת טראמפ הבנתי שאין טעם לפרסם תחזיות שנתיות. המציאות עולה על כל תחזית, והכאוס שולט בכול. מצד שני, מה הערך בתיאוריות על העולם ללא תחזיות שיוצאות מהן. כל עוד לא משתמשים בתיאוריה כדי לנבא בצורה ברורה ומוגדרת מה יוליד יום, היא רק מילים, מילים, מילים.

אז הנה אסתכן בניבוי לגמרי לא טריוויאלי: נתניהו לא ישרוד את החקירות הפליליות הנוכחיות וייאלץ להתפטר. הפרטים המלאים לא ברורים עד הסוף, אבל כבר נראה כעובדה מוגמרת שנתניהו פישל בשתי חזיתות: ניהל חיי מותרות על חשבון מיליארדרים ורקם עסקאות מושחתות עם נוני מוזס סביב עסקי עיתון ישראל היום.

הסיבה לדעתי היא ניתוח מערכת התמריצים שפועלת על הגורמים המשפטיים שיכריעו בעניין נתניהו. ראשית, רובם לא מחבבים אותו בהיותם, כטבעם של משפטנים חכמים, שייכים לאליטות השמאלניות. איני אומר שדבר זה לבדו יוביל למסע צלב פלילי נגד אדם חף מפשע, אבל אתרוג לא יהיה כאן.

מעבר לכך לכל משפטן יש תמריץ למתוח עוד ועוד נורמות של ניקיון כפיים. איש לא ירוויח מוניטין ואהדה ציבורית על ידי סלחנות לאלמנטים של שחיתות. לא לחינם הנורמות הולכות ונעשות תובעניות יותר ויותר עם השנים. למשפטנים יש אינטרס ברור להעמיק אותן. ממש כפי שקורה בנושא היחס להטרדות מיניות. כך זה בעניינים שבהם יש לובי ציבורי חזק רק לצד אחד של המתרס.

גם נתניהו עצמו יצטרך לשקול את שיקוליו. אם יסכים לפרוש בצורה מכובדת אולי יוכל לרקוח תמורת זאת דיל להסרת כתב האישום. אם יאחז בקרנות המזבח, עלולים לקחת אותו מהן הישר לכלא.