נושא הפונדקאות, שהפך היום לגולת הכותרת של החדשות בישראל, הוא אחד הנושאים שיכולים לאחד פמיניסטיות מיליטנטיות ודתיים שמרנים. המניעים שונים – הפמיניסטיות נבעתות מהפיכת הגוף הנשי לסחורה, הדתיים השמרנים רוצים להגן על המוסר הדתי העתיק שנרתע מדרכים אלטרנטיביות להקמת משפחה.
בעולם המערבי נימוקים דתיים כבר אינם נחשבים תקפים. יכולת החשיבה וההפשטה של בני האדם השתכללה מספיק כדי להבין שלא ניתן לכפות על אדם חוק מטעמים דתיים שמנוגדים לאמונתו שלו, לכן גם גורמים דתיים נזקקים לטיעונים הפמיניסטיים.
הטיעונים האלו מבטאים התנגדות חריפה לסחר בגוף הנשי המשול לזנות, להפיכת גוף האישה למוצר, לתעשיה שמשתמשת באישה כדי לחולל ילדים. הספר וסדרת הטלוויזיה "סיפורה של שפחה" מבטאים באמת את החשש מכך שיכולת ההולדה של אישה תשועבד לצרכיה של חברה מדכאת. הפונדקאות, בפרט זו המסחרית, יכולה לעורר חרדה שמשהו מזה כבר קורה. עשירים משלמים כסף ורוכשים בו את רחמה של אישה.
אבל אלו טענות באוויר, המשולות לאריסטו שישב וחשב והגיע למסקנה שלאישה יש פחות שיניים מאשר לגבר. אריסטו פשוט יכול היה לצאת ולספור שיניים ולגלות שלגבר ולאישה מספר שווה של שיניים. אבל הצורך לערוך מחקר אמפירי כדי לאמת טענות שעולות במוחו של אדם לא תמיד בער להוגים וחושבים. וכי למה להם? הם מספיק חכמים כדי לדעת מראש מה יתגלה.
חוקרים שבפועל יצאו ודיברו עם נשים שהתנסו בפונדקאות, אפילו בעולם השלישי, הגיעו למסקנה חד משמעית להפתיע: נשים מדווחות בצורה חיובית מאוד על התנסותן בפונדקאות (למשל, סקירה בנושא). כל עוד הזוג שיוזם את הפונדקאות שומר איתן על יחסים טובים ומאפשר להן לחוש שהן חלק מ"מסע משותף של אהבה", רשמיהן הם חיוביים ביותר. ואין זה מפתיע כל כך – לבני אדם יש יכולת גדולה להפיק סיפוק מנתינה לזולת, כל עוד הם מקבלים על כך הערכה ותודה בנוסף לתמורה כספית. גם שימוש בגוגל בחיפוש אחר פונדקאיות שמספרות בכל מיני פורומים על חוויית ההריון מעלה תוצאות דומות. נשים מדברות על הנושא בחיוב, ובנימה נלהבת שבה קשה למצוא בני אדם מדברים על מקור פרנסה רגיל. נדיר למצוא פונדקאיות שמכריזות שמתחרטות על החלטתן להיות פונדקאיות, ולפחות במחקר זה נראה שמקרי החרטה המעטים מאוד שמצוינים אירעו בפונדקאות שבה הפונדקאית גם תרמה ביצית, דבר שהופך אותה לאם לכל דבר והופך את מסירת התינוק בסוף לבלתי נסבלת ולכן אינו מקובל כיום בפונדקאות.
בניגוד לקתולים בעולם הנוצרי, הציבור הדתי בארץ גם כן פיתח יחס אוהד למדי לפונדקאות. כנראה בשל התשוקה היהודית לילודה ולילדים שגוברת על כל היסוס. בפורומים דתיים באינטרנט ניתן לראות דיונים שבהם נשים דתיות שכבר יש להן יותר מילד אחד אך נתקלו בבעיה רפואית, רוצות להמשיך בילודה דרך פונדקאית על מנת להגיע לנורמות הילודה המקובלות במגזר. הרב הראשי שלמה עמאר אף תרם להתקדמות בסוגיה על ידי היתר שנתן לנשים נשואות להפוך לפונדקאיות.
הדת היהודית מתייחסת באופן שלילי מאוד להומוסקסואליות, אבל לא יהיה זה הוגן מצד מאמיניה לערבב את סלידתם מיחסים חד מיניים בין גברים עם נושא הפונדקאות, אפילו הפונדקאות בתשלום, שלגביו הנתונים ברורים למדי. זו פרוצדורה לגיטימית והיא אינה משולה לזנות בשום פנים ואופן, אלא להיפך – לעשיית טובה גדולה עם הזולת המבקש לעצמו ילדים. כדברי הרב יובל שרלו:
נשים רבות במגזר הדתי מבקשות לעשות חסד בגופן בשל הטרנד של תרומת הכליה בחברה הדתית. רוב מוחלט של התורמים הם דתיים וחרדים, 90-80 אחוזים, ויש הרבה נשים שאומרות: 'אני כבר ילדתי את ילדיי ואני רוצה לגמול חסד עם מי שאין לה ילדים וגם להרוויח כסף'".
רוב הנשים הדתיות שמוכנות לשמש כפונדקאיות מן הסתם לא ימהרו להסכים לשמש כפונדקאיות לזוג הומואים. אני מקווה שאפילו אלו שחושבים שצריך לחייב אופה להכין עוגת חתונה לחתונה גאה לא ימהרו לחייב אותן חוקית לא להפלות במישור זה. יהיה זה מצער אם נשים כאלו יימנעו מלשמש פונדקאיות לסטרייטים – אם ירתעו ממסע הדה לגיטימציה לפונדקאות בכללותה שמתנהל היום בקרב דתיים ושמרנים כתירוץ כדי לנגח את הקהילה הגאה. זה מסע שקרי שמתבסס על נתוני שקר ועל טענות שלא מגובות בשום דבר. אולי בעתיד גם מדינות מערב אירופיות שמונעות פונדקאות ו\או פונדקאות בתשלום יבינו שזו הגבלה מיותרת ולא מוצדקת של החירות האנושית.
מה למדנו? פונדקאות היא דבר נפלא הן מבחינת הפונדקאית והן מבחינת אלו שמשתמשים בשירותיה. הציבור הדתי רואה כיום באופן חיובי פונדקאות, והמגמה בקרבו היא שיותר ויותר נשים דתיות מסכימות לשמש כפונדקאיות מתוך אלטרואיזם (פלוס התמורה הכספית). ודתיים, כמו כל אחד אחר, מוכנים להמציא יש מאין עמדה עקרונית כביכול (כמו עמדה שפונדקאות היא סחר בנשים), ברגע שהיא יכולה לשמש לניגוח סקטורים אחרים שאינם מחבבים.
תמריץ 