אשרי הגאון ואשרי שכנו

מירב ארלוזורוב:

עם סיום השנה והעשור, כדאי לקבל הערכה מפוכחת של מי אנחנו ומה אנחנו שווים. בגדול, אנחנו שווים הרבה פחות מכפי שאנחנו חושבים. תפישת ה"גניוס היהודי" היא אגדה אורבנית, ואין בקרב היהודים בישראל שום כישרון יוצא דופן. "עם נבחר" או "אור לגויים" אנחנו ממש לא, גם לא כשמדובר בטובים ביותר בתוכנו.

ולעומת זאת מה אומרים כתבי העת המדעיים העילאיים (מטבלה שהכנתי לבקשת משה בתגובות לפוסט קודם שמראה פרסומים בכתבי העת המעולים ביותר ביחס לנפש):

דרך אפשרית ליישב בין הטענות הסותרות היא להגיד שישראל היא אור לגויים רק כשמדובר בטופ של הטופ של הטופ. ומה מרוויחים אלו שהם טובים, אבל לא עד כדי כך טובים? אלו יכולים ליהנות ממשכורות גבוהות כי הם האנשים שאלו שנמצאים בראש הפירמידה העולמית קרובים אליהם גיאוגרפית ויכולים לעבוד איתם. אפשר לקרוא לתיאוריה הזו:"אשרי הגאון ואשרי שכנו".

הכלכלן השמאלני שאוהב את טראמפ

אסף צימרינג כתב בבלוגו בזלזול על כלכלת הפלאים של דונאלד טראמפ, כאילו היא רק ממשיכה מגמות של ימי אובמה. אותה צמיחה, אותה עליה בשיעור התעסוקה. אבל זו הצגה מטעה לדעתי. אין שום חוק טבע שגורס שצמיחה וירידה באבטלה ימשיכו לעד, ובפרט כששיעור האבטלה מגיעה לטריטוריות שנחשבו בעבר פשוט בלתי אפשריות כמו בימי טראמפ. אין שום דבר רגיל בכך שדברים ממשיכים כרגיל. להיפך. העשור האחרון הוא עשור יוצא מהכלל וחסר תקדים בכך שלא נרשם בו מיתון.

הצגה משקפת יותר של פני הדברים נעשתה דווקא בידי כלכלן שמאלני בשם ביל מיטשל, מאוניברסיטת ניוקאסל באוסטרליה. מיטשל הוא איש MMT והוא יודע להעריך את העובדה שטראמפ הוא נשיא MMT מובהק, כלומר מאמין בהדפסת כסף חסרת חשבון ומייחס אפס חשיבות לגרעונות תקציביים.

המורשת של טראמפ היא שהוא הורס את המפלגה הרפובליקנית. הוא הורס את הרעיון שגרעונות תקציביים הם רעים ושחייבת להיות תקרה לחוב. תיאוריות שהחוב מביא קטסטרופה הן בדרכן החוצה.

אין זה דבר של מה בכך שכלכלן MMT, המזוהה לרוב עם הצד השמאלי של המפה, מרוצה כל כך מטראמפ, וייתכן שכלכלני MMT אף לא מסוגלים להעריך את מלוא גדולתו של טראמפ כנשיא כלכלי, משום שהם שוגים ולא מייחסים חשיבות לשיעור הריבית. האמת היא שריבית נמוכה היא חשובה מאוד, וטראמפ, שכנדל"ניסט מבין זאת היטב, מטיל אימה על אנשי הפדרל ריזרב שמקשה עליהם להעלות את הריבית. אם בעבר הפד נאלץ להתמודד עם לחץ מצד המפלגה הרפובליקנית להעלות ריביות, היום ההיפך הוא הנכון.

אין זה אומר שהדפסת כסף חסרת חשבון היא משנה נכונה לכל עת. מרגרט תאצ'ר נקטה בגישה ההפוכה, הקפדה על ריביות גבוהות, מה שכונה סאדו-מוניטריזם והושיע את בריטניה בשנות השמונים. אלו היו זמנים אחרים שהתאימו להם צעדים אחרים. לפני הגלובליזציה, לפני האוטומציה, לפני היחלשות הגידול הדמוגרפי ולפני ההיפטרות מעריצות ועדי העובדים.

אפשר למצוא דמיון בין ההערצה הרפובליקנית לדונלד טראמפ, מגדיל הגרעונות, לבין הערצת הליכודניקים לנתניהו, מי שחותר להסדרה עם החמאס. לכאורה שני המנהיגים שומטים את  הבסיסים האידיאולוגיים הגדולים לתנועתם, אבל אנשים יודעים להעריך הצלחה ולגמד את חשיבות הויתורים האידיאולוגיים שנלקחו בדרך אליה. אף אחד לא היה מוקסם מטהרנות אידיאולוגית שסופה מפלה.

חוק השבות והטווח הארוך

חוק השבות נכתב ומומש לראשונה בזמנים שבהם הייתה חציצה משמעותית בין יהודים לבין בני עמים אחרים. יהודים התחתנו בינם ובין עצמם ושמרו על ייחודם. העולים שהגיעו לישראל מאירופה ומארצות המזרח עם קום המדינה לא דמו ברובם לאוכלוסיות המדינות שמהן הגיעו. הם שמרו על בידול מהן במשך עשרות דורות. אבל מאז נפרץ הסכר. נניח בשל כך שיהודים שימשיכו לחיות בגולה יתבוללו להם באוכלוסיה בשיעור נישואי תערובת שיתקרב ל-100%. אם נזניח גיורים, מה תהיה המשמעות של חוק השבות הנוכחי לטווח הארוך?

ובכן, מספר היהודים ההלכתי יישמר. אם באוקראינה 2% מהאוכלוסיה הם בחזקת יהודים כשרים כיום, ואוכלוסיה זו תמשיך להתבולל לה בין שאר תושבי המדינה, הרי שגם בעוד אלף שנה יחיו באוקראינה 2% שייחשבו יהודים כשרים, רק ספק אם הם יהיו מודעים לכך בכלל. אבל הם יוכלו לגלות זאת בבדיקת דנ"א מיטוכונדרית. זאת על אף שמבחינת הדנ"א הכולל, אפילו בקרב אלו שייחשבו יהודים הלכתית, הקשר הגנטי בינם לבין יהודים בעולם יהיה אפסי וחסר משמעות.

כמה אחוז מהאוקראינים יהיו זכאים לעלות על פי חוק השבות ואינם יהודים – בערך 6%. כללי החשבון אומרים שעלייה לפי סבא יהודי תתאפשר לפי שלושה נפשות יותר מאשר עלייה לפי יהדות הלכתית (תודה לחבר פיסיקאי שעזר לי להבין זאת).

מכיוון שהחוק מאפשר עלייה גם לבן זוג של זכאי שבות ולילדיהם, רובם ככולם צפויים להיות לא יהודים, אז בטווח הארוך חוק השבות מאפשר עלייה לאוכלוסיה שרק אחוז קטן ממנה יהודי הלכתית. המספרים שפורטו השבוע במסמך של משרד הפנים לפיהם 86% מהעולים אינם יהודים היו שגויים ולא סבירים בנקודת הזמן הנוכחית, אבל בטווח הארוך של חוק השבות, 86% יכול באמת להיות המספר שאליו יתכנסו הנתונים, כאשר לא מדובר בעלייה של קהילות דתיות. האם זה טוב, רע או נייטרלי? כל אחד יכול להחליט בעצמו. לעניות דעתי, מכיוון שהמגמה הדמוגרפית של החברה בישראל היא הדתה קיצונית לאור ריבוי הילדים בקרב הדתיים והחרדים, אין רע בכך שתתקיים מגמת נגד כלשהי. אדרבה יש בכך איזון. זאת בתנאי שארץ המקור שממנה באים זכאי השבות היא ארץ שלתושביה יכולות מתמטיות ומילוליות מינימליות. רוסיה (עם ציוני פיז"ה שעולים על אלו של ישראל) ואוקראינה (שלפחות ציון הפיז"ה שלה במדעים עולה על ישראל) עומדות בתנאי הזה.

מלוא כל הארץ מהדקים

עד כמה הופעת בינת על מלאכותית מסוכנת?
כתבה בסיינטיפיק אמריקן שמצטט אתר הידען מתארת ניסוי מחשבתי שאפשר לכנותו "גולם המהדקים המשרדיים", שערך הפילוסוף ניק בוסטרום:

בינה מלאכותית מתוכננת ליצור מהדקים משרדיים. לאחר שהיא מנצלת את כל חומרי הגלם הזמינים, היא משתמשת בכל האטומים הנקרים בדרכה, ובהם אלה המרכיבים בני אדם. וכפי שהוא מתאר במאמרו מ-2003, מרגע זה היא "מתחילה לעבד את כל כדור הארץ, ואחר כך נתחים הולכים וגדלים של החלל ולעצב מהם מתקנים לייצור מהדקים משרדיים." לא יחלוף זמן רב עד שהיקום כולו יהיה עשוי ממהדקים או ממכונות לייצור מהדקים.

אחרי שהאינטליגנציה המלאכותית הזו שמוכוונת ליצירת דבר אחד מתחזקת, אין ביקום מקום לשום דבר שהוא לא מהדק.

ניסוי המחשבה הזה הוא אמנם מדע בדיוני רחוק, אבל האם כל העלילה העתידנית לא מהדהדת את מה שבעצם קורה בימים אלו במדינה? ההשתלטות המוחלטת של כמה עקרונות שיפוטיים מופשטים על העולם שלנו לא מותירה שום מרווח לדברים אחרים. פרשיות שחשיבותן האובייקטיבית זעומה בסך הכול (האם פירסמו באתר וואלה תמונה מחמיאה על שרה או לא ותמורת מה?) ממלאות את כל הנפח התקשורתי, סוחבות את המדינה לבחירות חוזרות ונשנות, משתקות את המשק בהעדר תקציב. איומים אמיתיים מאירן ועד המחסור בדירות ומצב התחבורה נזנחים ומתגמדים.

את כל ההרס מחוללת  אינטליגנציה גדולה שדבקה בעקרונות כמו שוויון לפני החוק ומלחמה בשחיתות. אלו לכאורה עקרונות נאצלים שאינטליגנציה אליטסטית מקדשת. אבל הדבקות הלא מידתית בהם זורעת הרס (ואפילו שלא בהתאם ללשון החוק. חוק היסוד הרי מתווה נתיב שבו ראש הממשלה מכהן כרגיל ועומד למשפט בו בזמן). לאן שלא תביט ביקום המלא מהדקים תראה סיכות, ולאן שלא תביט בעולם הנוכחי שלנו תראה תיק 1000 ותיק 2000 ותיק 4000. התקיימו דבריו של השופט אהרון ברק:"מלוא כל הארץ משפט". אבל האם זהו בהכרח דבר טוב כל כך או שזהו דבר טוב כמו ארץ שכולה מהדקים?

אנשים שתומכים בהדחת ביבי בשל חקירותיו הם לעתים קרובות בני המעמד הסוציו-אקונומי הגבוה, הם משתאים איך אפשר לתמוך באדם מושחת ומתגאים בחשיבה האינטליגנטית והמתוחכמת שלהם שמנחה אותם. אבל האם כל האינטליגנציה הזו שלהם לא מתועלת בצורה מצומצמת להחריד? ביקום שלהם, ממש כמו ביקום של הבינה המלאכותית האדירה שהופכת כל דבר למהדק ולסיכותיו, נשדדו כל האטומים למען מטרה שיצאה מפרופורציה.

דירוג הטופ שבטופ

נייצ'ר עורך מדד מעניין של פרסומים מדעיים במדעי הטבע. המדד מאפשר להשוות תפוקה מדעית של מדינות על ידי ספירת מאמרים שפורסמו על ידי מחברים היושבים במוסדות מחקר במדינות אלו. יש חיסרון אחד במדד הזה: הוא סופר יחד תפוזים ובוטנים. פרסומים בג'ורנלים מדעיים בינוניים בחשיבותם נספרים יחד עם פרסומים בג'ורנלים המדעיים הטובים ביותר.

עיון בנתונים הביא אותי להסיק שמדד זה מפריז בחשיבותן של חלק מהמדינות וממעיט בחשיבותן של אחרות. לפיכך ערכתי מדד מתוקן על סמך פרסומים בשנה האחרונה אשר מתבסס רק על שלושה כתבי עת, כנראה שלושת כתבי העת המדעיים הבולטים ביותר: נייצ'ר וסיינס המפרסמים מאמרים רב תחומיים וסל (Cell), המתמקד במדעי החיים. מדידת המאמרים המתפרסמים בכתבי העת הטובים ביותר מביאה לקריסה בהישגיהן של מדינות עולם שלישי לרמות נמוכות שלא ייאמנו. ניגריה, פקיסטן, מצרים, קולומביה ואירן, כולן מדינות בנות עשרות מיליוני תושבים, נמצאות במיקום זניח יחד עם אסטוניה, מדינה של מיליון תושבים. גם שברי הנקודות שצברו לא מלמדים לרוב על הישגים מדעיים יוצאי דופן בארצות אלו, אלא על כך שמחברי מאמרים חשובים שדרשו איסוף נתונים חובק עולם הואילו בטובם לצרף גם מחבר או שניים שיסייע להם באיסוף מידע באזורים הגיאוגרפיים הנחשלים.

ייתכן שגם בארצות אלו נולדים מדענים דגולים, אבל הם חכמים מספיק כדי לעלות על מטוס לארה"ב ולמערב אירופה ולעסוק במדע שם. הישגיה הירודים של הודו, מדינה שבה יותר ממיליארד נפש, גם הם מעוררים תדהמה. גם לרוסיה אין מה להתגאות יותר מדי, והמחשבה שהיא וארה"ב חולקות במידת מה את כתר מעצמת העל אינה נשמעת הגיונית למראה הטבלה הזו. ישראל מצויה במקום נפלא – מכון ויצמן הוא פשוט אחד המקומות הטובים בעולם מבחינת התנובה המדעית שהוא מפיק במדעי הטבע. ואילו שוויץ היא ליגה משלה בין אומות העולם.  זהו מדד חלקי מאוד. על רוב המדינות לא טרחתי לאסוף נתונים, אבל התמונה הכללית נראה ברורה למדי.

ארה"ב	1210.57
בריטניה	190.35
גרמניה	187.85
סין	177.88
שוויץ	85.78
צרפת	71.13
ישראל	29.27
ספרד	28.78
שוודיה	22.22
איטליה	21.08
דנמרק	18.26
סינגפור	14.8
רוסיה	7.1
פולין	4.97
ברזיל	4.5
הודו	3.93
פינלנד	3.87
פורטוגל	2.73
קולומביה	0.63
סעודיה	0.54
ניגריה	0.45
אסטוניה	0.44
אירן	0.38
מצרים	0.24
פקיסטן	0.19

 

אזרחים חדשים טובים רק לעולם החדש

שווה לחזור לעוד משהו שיצא מפיז"ה 2018. התוצאות חושפות בצורה מרתקת את משמעויותיה של הגירה בארצות שונות.

4) Immigration is v. important in understanding why scores are changing in different countries. The UK and Ireland have very high performing immigrants compared to other Western European states. In the UK the difference between immigrants and native born pupils is insignificant. pic.twitter.com/2viXoW9gdK

— Sam Freedman (@Samfr) December 3, 2019

האם מדינות קולטות הגירה כמו ארה"ב, קנדה ואוסטרליה מצליחות להגדיל את אוכלוסיותיהן על ידי הבאת כוח אדם איכותי מרחבי העולם או שהן בעצם קולטות כל מיני גורמים בעייתיים שיעשו להם צרות צרורות בדורות הבאים? התשובה של הפיז"ה לא יכולה להיות ברורה יותר. המהגרים לארצות אלו הם אוכלוסיה איכותית ומוצלחת שנותנת את כל הסיבות לאופטימיות עתידית. התשובה מובהקת במיוחד עבור קנדה ואוסטרליה, וקצת פחות לגבי ארה"ב. אבל גם לגבי ארה"ב לא הייתי מודאג – הרבה ממצטייני כל העולם וילדיהם מגיעים אליה. כפי שכתבתי בעבר מבחני פיז"ה חושפים שגם המיעוטים הגזעיים בארה"ב אינם מקבלים ציונים קטסטרופליים. ההיספנים בארה"ב הוציאו ציון טוב מהציון הישראלי במבחן האחרון והשחורים בארה"ב מוציאים ציון טוב מהציון של רומניה.

ברם, כשאנו מסתכלים על העולם הישן, על מדינות אירופיות, התמונה שונה ואפילו שונה דרמטית. המהגרים לדנמרק מוציאים ציונים מזרח תיכוניים שמעיבים על מערכת חינוך שרגילה לתלמידים עם הישגים מערב אירופיים. בדנמרק עוד מדובר רק ב-10% מהתלמידים הנבחנים, אבל בשווייץ המהגרים מונים כ-33% מהתלמידים ובאוסטריה הם מונים כ-22%. לא לחינם מנה הדמוגרף אריק קאופמן שתי מדינות אלו כמדינות שיכולות להתאסלם במאה ה-22. בגרמניה המהגרים מהדור הראשון מורידים דרמטית את הממוצע, אבל מהגרים בני דור שני משיגים תוצאות נסבלות. הניחוש שלי שזה לא אותם המהגרים. הטורקים הם הרבה מבני הדור השני בגרמניה בעוד שהמהגרים בני הדור הראשון הם ערבים. הפער אינו מפתיע – ארצות ערב מוציאות בפיז"ה ציונים גרועים בהרבה מטורקיה. הפערים בין בני המקום לבין מהגרים מגיעים לשיא בשוודיה. החלטתה של מדינה זו לפתוח שעריה לרווחה לפליטי המזרח התיכון ב-2015 עוד תרדוף אותה דורות.

בהולנד המהגרים בני הדור השני מוציאים ציונים שלא היו נראים חריגים בירדן או בערב הסעודית. אבל זה כלום לעומת המהגרים בני הדור הראשון שהם ברמה של תלמידים במרוקו, ואולי אין זה פלא כי משם באמת הגיעו חלקם. בהולנד, כמו גם בצרפת, 14% מאוכלוסיית הנבחנים מוגדרת אוכלוסיית מהגרים.

בריטניה החליטה על ברקזיט במידה רבה כדי להיפטר מהגירה. אולי חבל. ההגירה לבריטניה היא איכותית במידה סבירה, כנראה כי היא מוקד להגירה מכל מדינות מזרח אירופה והבלקן שיש בהן כוח אדם איכותי. אין מה להשוות בין טיב התוצאות של מהגרים בבריטניה לזה של מהגרים לצרפת. סביר להניח שבעתיד יורגש פער הולך וגדל בין שתי המדינות האלו שלרוב מוצאות את עצמן במקום קרוב בדירוגים בינלאומיים בשל הפער באיכות ההגירה שהן סופגות.

ישראל מקבלת חיזוק באופן לא מפתיע מההגירה אליה, אם מודדים בני דור שני, ככל הנראה בעיקר בני עולים מרוסיה. ציוני בני הדור הראשון להגירה הם איומים במידה מעוררת פליאה, אבל נראה לי שניקוד קבוצה זו מבוסס במקרה הישראלי על מדגם קטן מאוד שספק אם הוא מייצג.

למשבר ההגירה האירופי יש יתרונות מנקודת מבט ישראלית. הוא דורש מהאירופים להסתייע במודיעין ישראלי ובמומחיות ישראלית ומעלה ביבשת מפלגות ימין פרו ישראליות. אבל הנה עוד יתרון קטן: הוא גורם לתוצאות הפיז"ה שלנו להיראות יותר טוב.

שלטון המיעוט

עובדה אחת: בוריס ג'ונסון זכה לניצחון סוחף בבחירות בבריטניה אמש וזכה לרוב פרלמנטרי שלא היה כמוהו מאז 1987, בימי מרגרט תאצ'ר. עובדה שנייה: ג'ונסון ומפלגות הקרובות אליו (מפלגת הברקזיט והמפלגה הפרוטסטנטית בצפון אירלנד) זכו יחד לכ-46% מהקולות, זאת בעוד מפלגות המתנגדות אליו נחרצות (הלייבור, הליברל-דמוקרטים, הבדלנים הסקוטים והירוקים) זכו לרוב המוחלט של הקולות.

בעצם ג'ונסון הוא כמו טראמפ, מנצח רשמית ומפסיד לפי האמת בעת ובעונה אחת. בריטניה תזכה ליציבות פרלמנטרית שתימשך, אם לא יהיו הפתעות, עד מאי 2024, ואילו אנחנו, בשיטה שלנו שכמעט תמיד מכבדת את הכרעת רוב הבוחרים האמיתית, אולי נלך לעוד ועוד מערכות בחירות.

זה לא אותו הכסף

הבנק הפדרלי הוציא לאחרונה הרבה כסף כדי להגביר את הנזילות בשוק הפיננסי. יש שיעור ריבית פדרלית שערך האג"ח קצר הטווח אמור להיקבע לפיו, אבל נוצרו סטיות מוזרות בגלל חוסר נזילות. לא היו מספיק קונים ומוכרים. הבנק הפדרלי התגייס לפעולה והזרים כסף כדי לקנות את האג"ח בשווי המתאים.

כל מיני כותבים פופוליסטים וקונספירטיבים עוקבים בלהט אחרי אירועים מסוג זה ופולטים משפטים שחביבים עליהם בכאלו נסיבות: בכסף הזה אפשר היה לפתור את בעיית העוני באפריקה וכדומה. כמובן שאלו הבלים שלוקחים עד לקצה את התיאוריה האווילית של שימור הכסף.

תארו לעצמכם מישהו אומר: "קראתי ספר. חבל שיש כל כך הרבה מטילי זהב שמוזכרים בספר, אם היינו חוסכים במספר מטילי הזהב אפשר היה למכור שני ספרים בשווי של אחד".  אידיוט שכזה מבלבל בין ההיגיון הכלכלי הפנימי בתוך העולם של הספר לבין המשמעויות החיצוניות בעולם שמחוץ לעלילה.

הדבר דומה כאן – הפד מזרים כסף כדי שיישמר היגיון בעולם של מאזנים כספיים ושל תמחורים. הכסף הזה אינו גורם לצריכת משאבים מוגברת בידי עשירים או מנהלי בנקים. הוא פשוט שומר על הסדר הקיים במאזנים הכספיים ומונע התפרצות פאניקה כשאנשים יגלו שהמאזנים לא מסתדרים. ממש כפי שמטילי זהב שמתוארים בעלילה שומרים על הגיונה הפנימי. אין לאזכורם שום קשר למחיר הספר.

לא ניתן להחליף כסף שמיועד לשמירת הגיון כלכלי פנימי בכסף שמיועד לצריכת משאבים אמיתית כמו זה שנדרש לקניית מזון לרעבי אפריקה. אין שום יכולת להחליף ביניהם. כסף שנועד לצריכת משאבים אמיתית דורש את קיומם של מספיק משאבים פנויים בעולם כדי להשתמש בו. לכסף שמסדר בלגן על הנייר במערכת הפיננסית אין מגבלות דומות. הוא יכול לעמוד על טריליונים מבלי שייעשה שימוש במאומה בעולם האמיתי מלבד בכמה הקשות מקלדת. לכן הכסף הזה לא באמת יוצא באותו אופן שכסף יוצא כדי לקנות גרעיני חיטה. ויתור על הוצאתו לא היה מפנה מקום עבור היכולת לקנות חיטה לרעבים, אלא להיפך קולע את העולם למשבר פיננסי הרסני ומיותר.

אולי טוב לנו מדי

אנו עומדים לחזות היום במפגן של חוסר אחריות לאומי בקנה מידה היסטורי: פיזור מוקדם של כנסת שנייה ברציפות והליכה לבחירות חסרות טעם. בחירות שצפויות להניב בדיוק את אותו מבוי סתום ולאחריהן אולי נלך לבחירות לכנסת ה-24 וכן הלאה. האשם המרכזי הוא לדעתי בני גנץ (בסקרים משום מה רק 5% מאשימים אותו). הוא בחר להיכנע לשיגיונות של יאיר לפיד ולוותר על ראשות ממשלה ברוטציה שהוגשה לו על מגש של כסף. במקום זאת הוא ומקורביו בחרו לעסוק במחשבות שווא פרנואידיות על איך ביבי היה חומק ממימוש הרוטציה וכדומה.

יש משהו מקומם ואפילו בלתי נסבל במישהו שמתנהג לא רק בצורה שרעה לכלל, אלא גם בצורה שנוגדת את התמריצים הטבעיים שלו. בני גנץ יכול היה להבטיח את מקומו כראש הממשלה ה-13 של מדינת ישראל והתעקש שלא לעשות זאת. אם יש צדק קוסמי הוא לעולם לא יקבל הזדמנות שנייה, אבל כנראה אין צדק קוסמי.

נדב פרי הזכיר בטוויטר שאחרי התיקו של בחירות 84' שמיר ופרס לא הלכו לבחירות חדשות אלא ישבו וסיכמו על ממשלת רוטציה. ואילו אנחנו כבר לפני סבב שלישי של בחירות. הבדל אחד בין הנסיבות הוא שבזמננו צד אחד מפקפק בעצם הלגיטימיות של כהונת הצד השני תחת כתב אישום, בעוד ששמיר ופרס לא פסלו את הלגיטימיות של כהונת אחד מהם. יש בעייתיות רבה בפקפוק בלגיטימיות: החוק מאפשר לנתניהו לכהן. כחול לבן מנסים להגדיר נורמות חוקתיות שאינן מופיעות בחוק היסוד ובכך משנים את כללי המשחק אחרי שהתחילו לשחק אותו, התנהלות שהיא מתכון לחוסר יציבות חמור. להגנתם הם יכולים להגיד שכבר נתניהו עצמו, בתגובתו בזמנו להאשמות נגד אולמרט, העלה טענה דומה, שלכהונת ראש ממשלה נאשם אין לגיטימציה.

אבל נראה לי שיש הבדל נוסף בין הנסיבות אז לנסיבות עכשיו. אז היה רע. הכלכלה הייתה במשבר נורא. חיילים נהרגו בסבך הלבנוני. לעומת זה אנחנו מוקפים בפריבילגיות של התקופה שלנו: כלכלה מצוינת, יחסים מעולים עם ארה"ב, מצב ביטחוני יציב למרות העננים המתקדרים ממזרח ומצפון.

במצב טוב יש חיסרון מובנה – זחיחות וקלות דעת שמסכנות אותו. נלקחים סיכונים שלא היו נלקחים בסיטואציות מפחידות יותר. זה חלק ממנגנוני שיווי המשקל של החיים. כשמצב מקצין לכיוון אחד, הדבר מאיץ תהליכים שתומכים בכיוון אחר. כשהמצב טוב מדי, מתפרצים זרמים שמוליכים לכך שיהיה טוב פחות.

אכן עם הספר

בעוד כולם מנתחים את תוצאות פיז"ה 2018 בעיניים שליליות, אני רק מוצא סיבות לנתח אותן בעיני גיא בכור. תראו את הטבלה הבאה, של מצטייני מבחני הקריאה ומי עומד בראש (סילקתי מדינות לא מערביות. אחרת היה צריך להוסיף את סינגפור שהייתה עומדת בראש). אפשר גם לראות שהתוצאות של המגזר הערבי אינן חריגות בנוף של מדינות ערב, לפחות אלו שלא מייבאות המון עובדים זרים.

בתגובות לפוסט הקודם התייחסתי לשאלה האם אין להשוות תפוחים לתפוחים ולהוציא גם ממדינות אחרות את סקטור המהגרים או סקטורים לא לבנים. היה רצוי לעשות זאת אבל אין לי מספיק נתונים לשם כך. בכל מקרה גם אם היינו מוציאים מהגרים, ההשפעה על המספרים להלן הייתה קטנה. מן הסתם שוודיה הייתה מתקרבת יותר לישראל אך כנראה לא חוצה אותה. עם זאת, אם היינו מוציאים את השחורים, ההיספנים והאסייתים סביר להניח שהלבנים בארה"ב היו גוברים על הטופ של דוברי העברית בישראל. נקודה דרמטית לזכות מערכת החינוך האמריקנית.

גם לגבי ניו זילנד אפשר לתהות האם היה רצוי להוציא את הסקטור המאורי, אבל לדעתי שם ברור שאין לעשות זאת. סקטור זה בניו זילנד דומה לאתיופים בישראל מבחינה זו שהוא חלק מהותי מהחברה ומתבולל איתה בנישואי תערובת (בניגוד לנישואי תערובת יהודים-ערבים שכמעט שאינם קיימים ובכל מקרה אינם יוצרים כור היתוך).

שווה לשים לב לנתונים במגזר החרדי, שממשיכים מגמה שכבר כתבתי עליה בעבר: יש שם בעיה מסוימת עם ההצטיינות. הציון בקריאה של הבנות המצטיינות הוא טוב, ברמות מערב אירופיות, אבל הוא לא מצוין כמו זה של יתר הישראלים דוברי העברית.

מדינה	ציון סף, ה-5% הטובים ביותר
הצמרת
ישראל (כלל דוברי עברית)	680
קנדה	677
ארה"ב	676
אסטוניה	676
אוסטרליה	673
שוודיה	672
פינלנד	672
ניו זילנד	671
פולין	667
בריטניה	664
גרמניה	663
אירלנד	663
נורווגיה	661
מגזרים ישראלים
מגזר חרדי (עם תיקון סטטיסטי להעדר בנים)	663
ישראל (דוברי ערבית)	533
מדינות נוספות
איטליה	628
יוון	614
קפריסין	587
ארגנטינה	561
ירדן	550
לבנון	546
תאילנד	533
פיליפינים	491
מרוקו	488