שלום לנגיף

2020, 2021 ואפילו 2022 היו שנים של תמותה מוגברת בישראל. והסיבה ברורה: נגיף הקורונה עשה שמות באנשים זקנים ובבעלי בריאות מעורערת. אבל סטטיסטיקות התמותה שפרסמה הלמ״ס לאחרונה מספרות על קץ המגפה. נתוני התמותה לנפש ב-12 החודשים האחרונים היו זהים לחלוטין, עד לרמת הנקודה, לנתונים של שנת 2019.

כשמתבוננים במגפה בישראל בשנים 2020-2022 לפי סטטיסטיקות התמותה, היא גם נראית ביג דיל, וגם נראית ניפוח. שתי נקודות המבט אפשריות. הכיצד? היא ביג דיל משום שהחזירה את נתוני התמותה בישראל לאלו ששררו בעשור הראשון של האלף. אי אפשר לפספס את האנומליה כשמתבוננים בסטטיסטיקות. מנגד, יאמרו אחרים שגם בשנת 2005 או 2008 ובטח בשנת 1997 למשל, שבה סטטיסטיקות התמותה היו גרועות בהרבה מאשר בשיא הקורונה, הישראלים חיו בתחושה שהם מצויים במדינה בעלת מערכת בריאות מתקדמת שמגוננת על חייהם. הם לא חשו שהם חיים תחת אימת מוות. הם לא ידעו כמה משמעותיים השיפורים בתוחלת החיים שעוד מצויים לפניהם, ואפילו בלי דרמות גדולות. הרי לא נמצא המרפא האולטימטיבי לסרטן, רק הצטברו המון שיטות טיפול משופרות. מצחיק לחשוב על זה שכל אדם מפוכח הבין בזמנו שהקמפיין של אהוד ברק על הזקנה במסדרון בית החולים הוא עורבא פרח, בעוד תוכניותיו לגבי הסכסוך עם הפלסטינים משמעותיות. מקץ שני עשורים חלה בסכסוך התקדמות רק ברוורס, אבל בבריאות הזקנים השיפור מדהים.

הסגרים ואמצעי הזהירות השונים שננקטו במהלך הקורונה ביטאו את חוסר הרצון לחזור עשרים שנה אחורה מבחינות סטטיסטיקות תמותה. ההחלטה האם היה היגיון בהתנהלות היא נושא ערכי, שאין לגביו תשובה חד משמעית. אני אישית שמחתי מאוד שכך התנהלו המדינה והעולם המערבי.

לונג קוביד, היסטריה, ריקודים וטרנסים

מאז פרצה הקורונה לחיינו התחלנו לשמוע על תופעת "לונג קוביד", חולים בקורונה סוחבים תסמינים לטווח הארוך. בכל מקום מתייחסים ל"לונג קוביד" כאל עובדה רפואית שאינה שנויה במחלוקת, אבל נתקלתי בעמדה שונה והראיות שלצידה מעניינות. הראיה המרכזית היא שכאשר אנשים טוענים שיש להם לונג קוביד אחרי הידבקות בקורונה ועורכים להם בדיקת דם לגלות האם אכן נדבקו, מוצאים שאין הבדל בסימפטומים המדווחים בין מי שבאמת נדבק לבין מי שרק חשב שנדבק. יוצא דופן רק אובדן הריח המתמשך שמאפיין את מי שבאמת היה להם קורונה.

דבר נוסף לשים לב אליו הוא שיש יותר נשים שלוקות בלונג קוביד מאשר גברים. לפי אחד המחקרים הפער עצום, לפי מחקר אחר הפער לא כזה גדול. בוינה של המאה ה-19 פרויד הראה שנשים פיתחו תסמינים גופניים מסיבות נפשיות, דבר שנקרא היסטריה. תופעת ההיסטריה פחות משמעותית בתקופתנו, האם לונג קוביד מסמל את חזרתה המחודשת? 

העובדה שנשים נסחפות יותר בקלות לזהות את עצמן עם תופעה חברתית-פיזית חדשה ניכרה כבר בשטרסבורג בשנת 1518, אז פרצה מגפת ריקודים. זה אירוע כזה מעניין וחריג שיהיה נחמד להעתיק את דברי הויקיפדיה בנושא:

ההתפרצות החלה כאשר אישה בשם פראו טרופאה יצאה לאחד הרחובות בעיר שטרסבורג, והחלה לרקוד בהתלהבות וללא הפסקה במשך ארבעה עד שישה ימים רצופים. בתוך שבוע, 34 אנשים נוספים הצטרפו, ובתוך חודש, היו כ-400 רקדנים, בעיקר נשים.

כשמגפת הריקודים החמירה, אצילים מודאגים ביקשו את עצתו של הרופא המקומי, ששלל סיבות אסטרולוגיות או על טבעיות, במקום זאת הודיע כי המגפה היא "מחלה טבעית" שנגרמת כתוצאה מן "הדם החם" של הרוקדים. אך במקום לעשות להם הקזת דם כנהוג באותה תקופה, הרשויות דווקא עודדו את הריקודים, בין היתר על ידי הקצאת אולמות עבור הרוקדים ואפילו בנייה של במת עץ עבורם. הסיבה שגרמה לרשויות לנהוג כך, הייתה האמונה שרק אם החולים ימשיכו לרקוד ברציפות ובלי מנוחה, יום ולילה – הם ירפאו. כדי להגדיל את האפקטיביות של ה"ריפוי", הרשויות אף שילמו למוזיקאים שינגנו בחצוצרות ותופים ולרקדנים מקצועיים שילוו אותם. המוזיקה שימשה כדי לגרות אותם להמשיך לרקוד וכתרופה לחולאים שלהם. במהלך אותו חודש נעשו גם ניסיונות לגירוש שדים, אך בסופו של דבר, עד סוף הקיץ מתו רבים מן הרוקדים מהתקפי לב, שבץ, או תשישות.

יש טוענים שגם בימינו מבצבצת מגפה חדשה שפוקדת בנות צעירות: הן מגיעות למסקנה שהן בעצם בנים ומתחילות בטיפולים לשינוי מין. יש ויכוחים סוערים בנושא, אבל הנתונים מראים שאם בעבר היו הרבה יותר גברים שעוברים טיפולים לשינוי מין והופכים לנשים, הרי שהיום השתנה המצב ושיעור הבנות שהופך לבנים עלה מאוד עד שהוא משתווה למספר אלו שעושים את הדרך ההפוכה או אף עולה עליו. השאלה האם התופעה קשורה להדבקה חברתית ולהיסטריית המונים בין בנות צעירות שנויה במחלוקת חריפה.

צרות ממזרח

בעוד כל העיניים נשואות למזרח אירופה דרמה גדולה אחרת מתרחשת במזרח הרחוק. בסין ובהונג קונג קורסת מדיניות הזירו קוביד. האומיקרון פשוט מדבק מכדי שהיא תעבוד. כפי שנפתלי בנט היה צריך להתפכח מהרעיון שניתן לעצור את המגפה על ידי בידוד כל מקרה, כך צריכים לעשות גם הסינים.

לרוע המזל הסינים היו שאננים לגבי חיסון הזקנים שלהם ובפרט השתמשו בחיסון חלש מתוצרת מקומית ולא בחיסוני פייזר ומודרנה. עתה גאוותם הלאומית לא מאפשרת להם לשנות מסלול. הסגרים שמגיעים לערים הגדולות ישבשו את פס הייצור הסיני ויתרמו כנראה ללחצים האינפלציוניים ולגל ההתייקרויות בעולם המערבי. בהונג קונג שיעורי התמותה כרגע מבהילים. אף שאומיקרון אמור היה להיות גרסה קלה של קוביד, אין הוא קל כל כך אצל מי שלא פיתח שום סוג של חסינות בתוך הבועה הסטרילית שהתקיימה במזרח הרחוק.

חיסונים הם טובים, ספרו לנחמן אש

נחמן אש, מנכ״ל משרד הבריאות, עיכב באופן תמוה את מתן החיסון הרביעי לקשישים, אפילו אחרי החלטת צוות המומחים של משרד הבריאות. החלטת העיכוב קיפחה חיים. זאת כי חיסון רביעי התברר, כמה צפוי, כמונע אשפוזים בשיעור 75-80 אחוז. האם אש לא הבין שמגפה היא אקספוננציאלית והחלטות צריך לקבל מהר? מדוע חשב שאחרי שמיליונים קיבלו את החיסון שלוש פעמים ללא בעיה, דווקא החיסון הרביעי יזיק?

זה מדהים שאין לאף אחד עניין אמיתי להבין את מחדלי האומיקרון. רק לנצל אותם להפקת רווח פוליטי בציר ביבי-בנט. עיכוב החיסון הרביעי היה מחדל מובהק של אדם אחד, שאינו ביבי ואינו בנט.

במדעי החברה מדברים על כך שגם מיעוט יכול להשפיע כשהוא עקבי וקולני. המיעוט הצווחני של מתנגדי החיסונים השפיע מן הסתם על ההססנות של אש. אפילו שהחיסון הרביעי לא נכפה על איש בשום דרך והוצע רק למי שרצה לקבלו. מול טענות השקר של מתנגדי החיסונים צריך להציב טענת אמת הפוכה שאיש לא מדבר עליה. בכל מחקר רואים שחיסונים גורמים לירידה חדה בתמותה מכל סיבה. כלומר תועלות החיסונים אינן מסתכמות במיגור הנגיף או החיידק שהם מחסנים מפניו. לחיסונים יש תועלת לא ספציפית. הם מאמנים את מערכת החיסון. בטווח הארוך לא יהיה זה מפתיע אם לחיסון נגד קורונה תהיה השפעה על ירידה בשכיחות מחלת האלצהיימר, שמערכת חיסון מחוזקת יכולה לעמוד בפניה. דבר זה הודגם כבר בחיסון נגד שפעת. לעומת הלונג-קוביד הרע, יש לונג-חיסון שהוא טוב.

על חיסונים חזקים ועל חיסונים חלשים

חיסוני פייזר ומודרנה נחשבים לחיסונים חזקים לקורונה. אמנם פחות משהיינו רוצים, כי השפעתם דועכת בתוך חודשים והם פחות אפקטיביים מול אומיקרון, אבל ברור שהם עולים על החיסון של אסטרה זנקה או על החיסון הסיני. כיום נכנס לשיווק החיסון של נובה וקס, שגם הוא נחשב לחיסון חזק אשר מציף את הגוף בנוגדנים.

בעקבות קריאת הפוסט המעניין של אד ווסט חשבתי לעצמי: הצורר הנאצי ביצע בשם גזענות ושנאת זרים פשעים כל כך קיצוניים, אכזריים ומפלצתיים. במעשי הזדון שחולל הוא חיסן את העולם המערבי מפני קסמם של רעיונות כמו תורת גזע, שיפור הגזע, העדפת הקבוצה האתנית שלך. היום כל דבר שמצטלצל ככה, בעצם מצטלצל נאצי ומעורר תחושת זוועה, סלידה וגועל. נוצר חיסון רב עוצמה נגד כל עולם המושגים שנשמע נאצי ולו במקצת וכהד רחוק. יש מקום אפילו לחשוש שכמו שטוענים מתנגדי החיסונים בהקשר של הקורונה, השפעת החיסון הפכה לאוטו-אימונית, והחשש להיחשב לנאצי מחולל סובלנות להגירה מוסלמית שהיא הרסנית למערב ובכלל תורם הרבה לכל הטרלול והטירוף הפרוגרסיבי. כמה מסכנים היהודים, שגם סבלו מהיטלר יותר מכולם וגם סובלים מהתגובה האוטו-אימונית החיסונית להיטלריזם יותר מכולם, כי המהגרים המוסלמים מגרשים אותם מאירופה.

לצדו של הנאציזם ואפילו הרבה אחר כך גם הקומוניסטים ביצעו פשעים איומים. סטלין אחראי למות מיליונים, לגולאגים, לשעבוד, לרעב, לעוני משווע ולעריצות וכך גם מאו בסין. ובכל זאת החיסון שהתפתח כלפי מושגים כמו סוציאליזם, צדק חברתי, הלאמה וכדומה הוא קלוש יחסית. נכון שהציבור בכללותו עדיין מודע ליתרונות הקפיטליזם, אבל כמו בדעיכת חיסוני הקורונה עם הזמן, אפשר לראות אצל הצעירים באמריקה איך פג החיסון הקומוניסטי ושב קסמם של ברני סנדרס, אלכסנדרה אוקסיו קורטז ודמגוגים של שוויון מסוגם.

מדוע ההבדל הזה: הייתי מציע שני הסברים. ההסבר הראשון הוא שהמערב חווה על בשרו את הנאציזם, אבל לא כל כך את הקומוניזם. הייתה מלחמה קרה, אבל לא הייתה שואה אטומית. כך שהאפקט החיסוני שהושג נגד הקומוניזם הוא דל. במקומות שבהם חוו אנשים על בשרם את הקומוניזם, החיסון מפני השמאל ורעיונותיו חזק מאוד. הדוגמה המרשימה ביותר לכך היא צ׳כיה, שהיא גם מדינה אתאיסטית אבל גם פרו ישראלית ומתנגדת נחרצת להגירה המונית מהעולם השלישי. זהו שילוב ייחודי. בהונגריה החוקה מבטיחה שהמס לא יהיה פרוגרסיבי. אפילו בויאטנם, מדינה שנלחמה כל כך קשה להיות קומוניסטית ושנשלטת באופן רשמי עדיין בידי קומוניזם, מעטים מתגעגעים, והמדינה הנערצת ביותר היא ארה״ב.

הסבר שני הוא שעולם המושגים הנאצי מטבעו חותר תחת תפיסת העולם של תנועת הנאורות. זאת בעוד עולם המושגים של השמאל על פניו מבטא ערכים של שוויון וצדק. חשיבה מדעית, רציונלית ומופשטת מטבעה תחפש את השווה בין אנשים ותסלוד מעוולות ומאי שוויון המתבססים על שונות שטחית ביניהם. חשיבה כזו הולכת ומתחזקת בקרב האליטות מדור לדור, ככל שהן משתחררות מתפיסות מסורתיות וככל שהן קוראות לאייקיו הגבוה שלהן דרור. אפשר לומר אם כך שהחיסון לנאציזם שההיסטוריה חוללה העצים נוגדנים ראשוניים שכבר חוללה תנועת ההשכלה וכך תפקד כבוסטר רב עוצמה. זאת בעוד ההשפעה המתמשכת של רעיונות השוויון הפועמים במערב מאז המהפכה הצרפתית מחבלת ביעילות של חיסון לקומוניזם.

בדמדומי עידן הדלתא

פרופ׳ גילי רגב משיבא היא חלוצה של האנושות במלחמה בנגיף הקורונה. מאז תחילת קמפיין החיסונים המעבדה הסרולוגית שלה מספקת מידע רב ערך וראשוני בעולם. עם זאת, לעניות דעתי, השבוע הייתה לה מעידה חמורה. בראיון לווינט היא הביעה אכזבה מהחיסון הרביעי. דבריה קצת הוצאו מהקשרם, והרי יש הרבה אנשים שאוהבים להוציא מהקשרם דברים שקשורים לחיסונים. מה שרצתה להגיד הוא שהבוסטר הרביעי מחזיר אותנו למצב אחרי הבוסטר השלישי, דהיינו נותן לנו עוד 4-5 חודשים, לא יותר מזה. מכיוון שהתחסנות כל 4-5 חודשים לאורך זמן אינה מה שחלמנו עליו, התוצאה מאכזבת.

המסקנה שיסיק הצופה התמים היא שכדאי לוותר על החיסון הרביעי כי אחרת אין קץ להתחסנות. אבל זו מסקנה אומללה. יש סיבה אמיתית לחשוב גם בעת הזו שדלתא הייתה סוף המגפה עבור מחוסנים. נגיף הדלתא מרוכז בדרכי הנשימה התחתונות, בעוד שאומיקרון כנראה מוכיח שאבולוציונית כדאי לנגיף להתרכז בדרכי הנשימה העליונות ולהיות מדבק יותר, אך מזיק פחות. מי שחוסן אינו צריך לחשוש מאוד מאומיקרון. ברם, הדלתא עדיין יכול להיות מאוד לא נעים עבורו. בעוד חמישה חודשים ספק אם יהיה דלתא בעולם. האומיקרון יכחיד אותו כפי שהוכחדו האלפא, הבתא והגמא שהיו כה נוראים בזמנם. אם מתחשק לאדם בסיכון לוותר על החיסון המציק והמתמיד הזה, שיוותר עליו אז, בעידן האומיקרון. לא היום, בדמדומי עידן הדלתא. מה עוד שבעתיד תהיה זמינות נרחבת יותר של תרופות לנדבקי קורונה כמו הפקסלוביד.

משוגעים, תרדו מהבדיקות

לפעמים אנשים מתעסקים באובססיה בדברים שמטרידים אותם, אבל ההתעסקות הזו אינה מועילה להם דבר. היא יוצרת אשליית שליטה, אבל מותירה אותם עם אפס שליטה בפועל. כזה הוא טירוף הבדיקות הנוכחי שהממשלה מעודדת. תורים ענקיים של אנשים שמחכים לבדיקת קורונה. הכול מתוך אשליה שיש תועלת בבדיקות האלו, ושיש דרך לעצור את המגפה באמצעותן. אבל אין. לא בשלב זה. המגפה תשטוף את כולנו. הבדיקות חיוניות בעיקר כדי לתת למי שנמצא בקבוצת הסיכון התראה שעליו להתחיל לקבל את תרופת הפקסלוביד של פייזר (בתקווה שיש ממנה מספיק לכולם). צריך להתמקד בקבוצה זו ואת כל השאר צריך לשחרר לעיסוקיהם. מי שמרגיש טוב, שילך לעבודה ולבילויים. מי שלא, שיישאר בבית. מי שחושש להידבק כי חושב שהסיכון האישי עבורו גבוה, שיישאר בבית גם כן ויעבוד מרחוק.

שיא המגפה וסוף המגפה, כנראה

עונת החגים הנוצריים הקרובה צפויה להיות, בדיוק שנתיים אחרי תחילת מגפת הקורונה, גם שיא המגפה וגם סוף המגפה בארץ ובעולם. הנגיף הפך לאומיקרון, שמדביק בקצב שלא ייאמן, אבל פוגע ככל הנראה בעיקר בדרכי הנשימה העליונות ולכן מסוכן הרבה פחות. ואפשר שיש פה איזה טרייד אוף שכל נגיפי הקורונה הגיעו אליו עד עתה. ההתמקדות של הנגיף בדרכי הנשימה העליונות מאפשרת הדבקה מהירה של הסביבה בנשימה ובשיעול, אך גם מקטינה את הסכנה לגוף.

התו הירוק נראה חסר ערך מתמיד. כולם מדביקים באומיקרון, בין אם חוסנו ובין אם לא. החיסונים קריטיים כדי להימנע ממחלה קשה, אך כבר כמעט חסרי ערך כדי למנוע את ההדבקה עצמה. הצד החיובי הוא שאחרוני הממאנים להתחסן יקבלו את החיסון בצורתו הטבעית. ובנוסף הפקסלוביד של פייזר אושר מהר מהצפוי וכל הכבוד ל-FDA על כך. במידה שיהיה זמין בשפע לאוכלוסיה שבסיכון הוא יקטין מאוד את התחלואה הקשה. עוד לא דווח על מקרה מוות של מטופל שלקח פקסלוביד. הייתי מציע לכל מי שזכאי לכך לקחת כרגע חיסון שלישי או אפילו רביעי ומהר ככל האפשר כי חבל למות שנייה לפני שהפקסלוביד נעשה זמין כמו לחמניות חמות. נגיף הקורונה בגלגוליו השונים הוא פה כדי להישאר, אבל למגפה אולי נאמר שלום.

ב-2022 אולי שוב תהיה עבודה למורי הדרך ונתב״ג שוב יתפוצץ מנוסעים. אין לדעת בוודאות, הנגיף כל הזמן מפתיע, אבל האפשרות הסבירה נשמעת הפעם אופטימית.

בנט, ככה תנצח מגפה

אחד הדברים הגדולים שביבי עשה בחמש עשרה שנות שלטונו הוא לרקום הסכם עם פייזר על הבאת החיסונים קודם כל לישראל. בנט יכול לחקות אותו ואפילו באופן נועז יותר. כרגע נראה שזהו רק עניין של זמן עד שנגיף האומיקרון יעשה פה שמות. קצב ההתפשטות שלו בדרא״פ הוא קיצוני. נכון שבינתיים אנו שומעים רק על מקרים בודדים בישראל, אבל זו דרכו של גידול מעריכי – להתחיל אט אט.

עבור מי שחוסן בבוסטר הסיכון להיפגע קשה ואף למות מאומיקרון הוא כנראה נמוך. אבל סיכוי נמוך שמוכפל במאות אלפי חולים מביא להרבה מאוד מוות וגם להצפת בתי החולים ולירידה קטסטרופלית באיכות הטיפול הרפואי.

אבל אנחנו כבר לא באותה נקודה שבה היינו עד לא מזמן. חברת פייזר שוב הצליחה להיות הראשונה במערכה מול הנגיף והוציאה גלולת פלא שמפחיתה את הסיכון למחלה קשה בכ-90 אחוזים. פקסלוביד, הגלולה של פייזר, צריכה להינטל בידי נדבקים בקורונה מוקדם ככל האפשר. היא צפויה להיות אפקטיבית מול אומיקרון כמו מול דלתא. אבל הגלולה של פייזר תקועה בהמתנה לאישור FDA וגם כמות הגלולות שפייזר ייצרה עד כה מוגבלת.

זו הזדמנות יוצאת דופן לישראל לשוב ולבקש להיות מעבדה לפייזר וכך לחסוך את מקרי המוות הרבים שאומיקרון צפוי להמיט. זה מופרך לשער על פי המידע שנאסף עד כה שסכנות הגלולה לבני 70-80 גדולות מסכנות האומיקרון. אפשר ללא חשש לחלק את הגלולה בקרב אלו הנמצאים בקבוצת סיכון וילקו בקוביד בגרסתו האומיקרונית. מאחר שמשרד הבריאות יצטרך להקדים את אישור ה-FDA יהיה בשיתוף הפעולה עם פייזר תעוזה מיוחדת, אבל ישראל כבר נקטה צעד דומה באישור הבוסטר. מה עוד שהבוסטר סופק לכולם בעוד שהגלולה החדשה מיועדת רק לחולים. אין סיבה לסגוד ל-FDA. שם יש רופאים יהודים ופה יש רופאים יהודים. אין סיבה לחוש נחיתות מולו. האיטיות שהפגין ה-FDA באישור הבוסטר לעומת הזריזות שהופגנה בישראל מובילות להשוואה מעוררת גאווה. ישראל שוב צריכה להקדים את העקומה ולהסתייע בידידות של מנכ״ל פייזר כלפינו.

תמריצים נגד פסקל

הבלוגר האמריקני סקוט אלכסנדר הוא חכם להפליא. תענוג לקרוא. בפוסט האחרון שלו הוא מעלה שאלה מעניינת.  כידוע בלייז פסקל העלה טיעון מנצח מדוע כדאי לאדם להיות ירא שמיים. אם אתה מכלה חייך על אמונה שאיננה אמונת אמת, זהו הפסד, אבל לא הפסד אינסופי. לעומת זאת, אם אתה מפספס את אלוהי האמת ובשל כך תעביר חיי נצח בגיהנום, ההפסד שלך אינסופי. כדאי לך לעבוד אלוהים, אפילו אם אתה מעריך את סבירות קיומו כנמוכה, כי סיכוי נמוך כפול אינסוף עדיין נושא ערך אינסופי.

הבלוגר אלכסנדר מציע להעביר חשיבה מסוג זה לתחום הרפואה. יש כל מיני תרופות אליל לקוביד, בולטת ביניהם התרופה איברמקטין. כנראה איברמקטין לא באמת עוזרת הרבה לחולי הקוביד, אבל פורסמו כמה מחקרים שכן מעידים על אפקטיביות מה. אלכסנדר מעריך שהסיכוי שהיא עוזרת לחולים הוא עשרה אחוזים. גם חומרים אחרים, למשל תוספי ויטמין די, תוארו כתורמים לחולי הקוביד. יש כמה מחקרים שאפילו תומכים בכך, גם אם הם רחוקים מלעמוד בסטנדרט הזהב הרפואי.

אם כך, שואל אלכסנדר, מדוע שלא ניתן לכל חולה קוביד עשרות חומרים, בתנאי שאינם ידועים כבעלי תופעות לוואי איומות ובתנאי שאינם יקרים להחריד. קרוב לוודאי שאין בדבר הרבה תועלת, אבל גם לא נזק. ולפי ההיגיון של פסקל, סיכוי קטן לתועלת עצומה (ואולי אפילו אינסופית, החיים עצמם) גובר על סיכוי גדול לחוסר תועלת.

כדאי לקרוא את הפוסט כדי לראות איך אלכסנדר מתמודד עם השאלה הזו. בין היתר הוא מציין שגם לאיברמקטין יכולות להיות תופעות לוואי קשות, ואפילו תמותה עודפת נקשרה בשמה של התרופה, אם כי כנראה שלא בצדק. הדבר הזה מעיב על תמונת הסיכויים הפסקליאנית. אין מדובר בסיכוי קטן לרווח אינסופי מול סיכוי גדול להפסד קטן. גם ההפסד יכול להיות, בסיכוי קטן, אינסופי.

ברם, הטיעון המנצח בעיניי הוא מתחום התמריץ. אם אדם אחד או שניים ינהגו לפי הרפואה הפסקליאנית ניחא. אבל אם המון אנשים יתחילו לצרוך כל תוסף שמישהו טען פעם שיש לו איזשהו ערך, הדבר ימשוך את תשומת לבם של נוכלים ושרלטנים, והם יקדמו מחקרי כזב, עלובים במדגם ובשיטות המחקר, שיפתו את התמימים להכליל את תרופת הפלא שהם משווקים בין רכיבי הרפואה הפסקליאנית שלהם. לפי זה, בצריכת איברמקטין ותרופות שקר דומות יש אלמנט לא מוסרי סמוי (איברמקטין היא תרופת שקר רק בהקשר של הקוביד כמובן. על הצלחתה במטרתה המקורית נגד תולעים ניתן למפתחה פרס נובל). הצרכנים מעודדים בכך רפואת כזב.  לפעמים משתלם ליחיד לעשות משהו שלא היה רוצה שהכלל כולו יעשה, אבל מההיבט הציבורי הרחב זו טעות איומה לנהוג כך.

בכך גם נפתרת הבעיה המקורית שהציג הפילוסוף פסקל. ברור שלא ניתן לקבל על עצמך לסגוד לאלוהים שאתה נותן רק סיכוי קטן לקיומו, מאחר שאם תבחר לסגוד לו בשם הסיכוי הקטן, אתה תתמרץ בכך נביאי שקר לבוא ולמכור לך וליתר האנושות אלוהים כוזבים מכל הסוגים, בשם הסיכוי המזערי שאולי הם נושאים בפיהם אמת.