הדור הבא ממתין בחדר הסמוך

בעבר הקדשתי פוסט לאפקט המרשמלו. אחד הניסויים המפורסמים ביותר בפסיכולוגיה הוא ניסוי המרשמלו. הוא הולך בערך כך: הצע לילד בן 4.5 לקבל לאלתר ממתק מרשמלו (או ממתק אחר שלטעמו של הילד) או לקבל שני ממתקים אם יהיה מוכן להמתין עוד כמה דקות. הילדים שיסכימו להמתין יתבררו, עם חלוף השנים, כילדים הרבה יותר מצליחים בחיים.

בפוסט אחר כתבתי גם על אפקט פלין. ג'יימס פלין, פרופסור מניו זילנד, תרם את אחת התרומות החשובות ביותר לפסיכולוגיה המודרנית, מבלי להיות בכלל פסיכולוג. מחקריו במדעי המדינה הביאו אותו לגלות ולאבחן תופעה מעוררת השתאות: במהלך המאה ה-20 חלה עלייה מרשימה בציונים הממוצעים שהשיגו נבחנים במבחני איי קיו. מתברר שהאינטליגנציה האנושית הייתה בעלייה תלולה במהלך המאה, תופעה שכונתה על שמו אפקט פלין.

אפקט פלין מגלה אמת הפוכה ממה שרגילים לטעון נביאי הזעם הכרוניים – אנחנו לא הופכים לטיפשים, אלא נעשים חכמים יותר. והנה מתברר שיש מאמר שקשר בין פלין למרשמלו!

כאשר נבחנו ילדים מהשנתונים של העשורים האחרונים התברר שביצועיהם במטלת המרשמלו טובים בהרבה משל ילדי הדורות הקודמים. ילדים בני זמננו מגלים הרבה יותר סבלנות. רובם מסוגל להמתין מעל עשר דקות עד להגעת הממתקים. דבר שלא היה כדוגמתו במחקרי העבר. נראה שתהליך ההשתפרות הקוגניטיבית האנושי לא פסח גם על מטלה זו ועל הביצועים בה. כבר למעלה ממאה שנה יש המודאגים מהתהליך שבו אנשים עם אינטליגנציה גבוהה מולידים פחות ילדים מבני מדינתם האהבלים וכך דנים את האנושות לניוון קוגניטיבי מתמשך. אפילו נעשה סרט שמתאר את תהומות הטמטום שאמריקה עוד תגיע אליהם בעקבות תהליך זה.

אמנם בעמנו שלנו הקשרים מעורפלים יותר בגלל המשקל הגבוה של דתיות בהחלטה להוליד הרבה ילדים, והעובדה שיהדות דתית כרוכה בסבלנות ללימוד תורה מעמיק ולכן יכול להיות בה מימד אינטלקטואלי חזק (גם אם פונדמנטליסטי). איש לא יפקפק בכישוריו האנליטיים המעולים של מנהיג החרדים, הרב יוסף שלום אלישיב, שהותיר אחריו למעלה מאלף צאצאים בפטירתו בגיל 102.

כך או כך, אפקט פלין הופך לחלוטין את פני הדברים. מי שהיה מצפה לראות יכולות הולכות ויורדות מגלה את ההיפך – ההישגים של דורנו טובים יותר. הציבור לא הפנים את אפקט פלין והוא חי בתפיסה הפוכה. בסקר שביקש מאנשים להעריך מי יצליח יותר בדחיית סיפוקים – ילדי העבר או ילדי ההווה – המשיבים ציפו ברוב מוחץ שיהיו אלו ילדי העבר, דור הילדים שהם עצמם היו שייכים לו. טעות. בפועל כל עשרים שנה הנכונות של ילדים להמתין לממתק גדלה בדקה שלמה. עוד מישהו יכתוב סיפור מדע בדיוני (או פרק "מראה שחורה") על ילד מהעתיד שמעביר את כל חייו בציפיה למרשמלו.

מדוע יש אפקט שכזה? הילדים ממחקרי העבר באו ממשפחות יותר פריבילגיות, כך שקשה לתלות את הדבר בשינויים דמוגרפיים באמריקה. אלו היו צפויים לנבא את ההיפך.  על כן החוקרים שבים לרעיון שבזמננו החשיבה מופשטת יותר, מרסנת את האימפולסיביות ונותנת פחות משקל לכאן ולעכשיו. בדיוק אותם הדברים שמתחוורים גם מתוך הירידה רבת הדורות בפשיעה, במלחמה ובאלימות שעליה עמד סטיבן פינקר.

באופן אישי אני מתפעם מהיכולת שהייתה לי פעם לקרוא ספרים איטיים ולצפות בסרטים איטיים משמימים כמו סרטי שנות הארבעים. היום כל דבר שאינו מכיל מידע סמיך מרוכז כמו בציוץ טוויטר של נדב איל מאתגר את הסבלנות שלי. וזה לא רק אני, אלא פני הדור כולו. המחברים מנסים למצוא הסבר כלשהו כדי לתרץ את הפער בין יכולת הקשב הנמוכה של ימינו לבין הסבלנות המרשימה שהופגנה בהמתנה לממתק. אולי באמת אין סתירה. ילדים (ובני האדם כולם) חכמים יותר ולכן מסוגלים לפעול טוב יותר ובאופן סבלני יותר בהתאם לכללים שיוצרים התמריצים. בעת ובעונה אחת אין להם עניין בדברים שלא ממריצים מספיק את מוחם הרגיל לעמוד בעומס רב של גירויים בו זמניים.

החיים עצמם

כתבתי בעבר פוסט שהפך לאחד הנצפים ביותר בבלוג ובו ציינתי שבנימין נתניהו הוא ראש הממשלה שבתקופתו הארץ שקטה מאי פעם מבחינת הרוגי המלחמות ופעולות האיבה. השנה האחרונה, מאז יום הזיכרון הקודם, ראויה לציון מיוחד כי מניין הנספים בה היה קצר במידה יוצאת דופן (מבלי לגמד כמובן את הצער הנורא על כל חלל). גם מבצע "חגורה שחורה" לחיסול בכיר הג'יהאד בעזה למרבה המזל לא הוסיף שמות לרשימה.

ישראל בתקופת נתניהו היא מקום בטוח ואפילו בימי מגפת הקורונה היא בולטת לטובה וקוסמת לישראלים ששבים מכל העולם. סיסמת הבחירות שלו מ-1996 "שלום בטוח" שנדמתה לכל בר דעת כשקר יומרני בזמנו, בסך הכול התגשמה עם השנים בצורה יפה. השלום שהגיע אמנם התבטא בעיקרו בהתחממות היחסים עם מדינות ערב המתונות, אבל הביטחון מורגש גם בקשרים עם הפלסטינים ובמצב מול חיזבאללה.

אפשר למצוא את הקו המחבר בין התנהלות נתניהו בחזית הביטחונית להתנהלותו במגפה – נכונות להשלים עם פגיעה באיכות החיים, כל עוד אין פגיעה בחיים עצמם. בין אם תושבי הדרום צריכים להסתגר בבתים מפעם לפעם מאימת החמאס ובין אם אלו תושבי כל הארץ שמסתגרים מאימת הנגיף – נתניהו מבטא את אותה גישה שהוא אף מצהיר עליה בפומבי מפעם לפעם. גם אם איכות החיים נפגעת, מה שחשוב הוא קודם כל החיים עצמם. מסיבה זו הוא הקדים לסגור את שמי הארץ לנגיף אבל מבושש לצאת במבצע קרקעי עתיר קורבנות למיגור החמאס. טקסי שלום ראוותניים, סיכוי להכרעה צבאית מוחצת או אפילו חשש להשבתת הכלכלה – אף אחד מהפיתויים האלו לא הזיז את ביבי לכיוון הרפתקני שיסכן חיי אדם בהמוניהם.

גישת "החיים עצמם" הצליחה יפה לביבי במשך 14 שנותיו בתפקיד ראש הממשלה, וזו מורשת טובה מאוד שיותיר לבאים אחריו.

בערך פי 20 משפעת

האם קורונה היא "רק שפעת". אם לא, בכמה היא גרועה משפעת? נראה שאנחנו מתקרבים לפתרון התעלומה.

הבדיקות הסרולוגיות החלו להגיע, גם מצפון איטליה ומניו יורק, ונראה שנתוני התמותה ביחס למספר האנשים עם נוגדנים מתייצבים על חצי אחוז או מעט יותר. אחד למאתיים ימות מהקורונה, או יותר אם מדובר באזור שבו האוכלוסיה מבוגרת.

וכמה ידבקו? כאן אין עדיין תשובה מוחלטת כי בכל מקום ננקטו צעדים נחרצים כדי להקטין את ההידבקות. אבל מהנתונים עולה שהקורונה מאוד מדבקת, הרבה יותר מהשפעת. אם שפעת רגילה פוגעת בעשרה או חמישה עשר אחוזים מהאנשים, הרי שבעולם ללא סגרים וריחוק ומסכות תוכל הקורונה לפגוע גם בשישים, שבעים או שמונים אחוז מהאוכלוסיה טרם היעלמותה.

חיבור שני הנתונים מביא למסקנות דרמטיות. שפעת רגילה הורגת אחד לאלף וזה אומדן מחמיר. כלומר פי חמישה פחות. שפעת רגילה מדבקת פי ארבעה פחות. נכפיל חמש בארבע. קיבלנו שקוביד 19 ממית פי עשרים מהשפעת העונתית הרגילה.

כן, בניגוד למה שהיו כאלו שניסו לשכנע אותנו, זו לא שפעת. זו מחלה קטלנית וחריפה בהרבה.

עדיין אין מקום ליאוש. המדענים עמלים על חיסון. אם אנשים ישתדלו לעבוד מהבית, ימנעו מכינוסים חברתיים הומים ויחבשו מסכות ייתכן שמקדם ההדבקה ישאר נמוך עד להגעת החיסון המיוחל (או עד להגעת כל טיפול פלא אחר).

הבשורה המתוקה מרה היא שהקורונה מדבקת הרבה יותר מהשפעת בתנאי חיים נורמליים, אבל מכיוון שתנאי החיים בשנה הקרובה ממש לא יהיו נורמליים, ייתכן שהיא תדבק באותה מידה כמו שפעת או אפילו פחות.

יש משברים ויש משברים

משבר כלכלי הוא במהותו משבר של מחסור. אבל יש הבדל גדול בין משברים שמקורם במחסור במוצרים למשברים שבבסיסם מחסור במטבע מקומי. משברים שנובעים ממחסור במוצרים צריך לפתור על ידי שיפור התמריצים, ייעול המשק ובעיטה בעכוזם של אוכלי חינם ולכן אלו משברים שהפיתרונות להם הם ימניים וקפיטליסטים.

מהצד השני, משברים שמקורם מחסור במטבע מקומי צריך לפתור על ידי נדיבות ממשלתית, קצבאות לא קמצניות וכדומה. לכן אלו משברים שהפתרונות להם הם מצד שמאל או לפחות באים על ידי סוציאליזם של עשירים (תמיכה בבנקים קורסים ובחברות תעופה מתמוטטות).

המשבר הנוכחי טיפה מורכב. זאת מאחר שהוא כולל בתוכו את שני סוגי המחסור. בשורש שלו עומד מחסור במוצר אחד מרכזי – חיסון לקורונה, אבל אין פיתרון מקרו כלכלי למחסור בחיסון ולא מדובר במשהו ששר האוצר יכול לעשות לגביו יותר מדי. בנושא הזה פשוט צריך להתאזר בסבלנות ולחכות למדעני תבל שיאמרו את דברם.

מרוב הבחינות זהו משבר של מחסור במטבע מקומי. יש מספיק מוצרים בסופרמרקט אבל אנשים שלא מתפרנסים מתקשים ללכת לסופרמרקט ולקנות אותם. אין להם שקלים ביד. לכן הצעדים שנדרשים כדי להתגבר על המשבר הזה הם צעדים שישמחו יותר את השמאל הכלכלי.  הציפיה של מירב ארלוזורוב שנראה צעדים דרמטיים נוסח 2003 אינה במקום. זהו משבר שונה לגמרי מזה של 2003, למעשה הפוך לו. זהו דווקא משבר דומה לשפל הגדול של 1929 שנתן לארה"ב את הביטוח הלאומי ולמשבר של 2008, שהראה שהממשלות יכולות לחלץ בנקים על חשבונן.

אין דבר שמשמח יותר קפיטליסט מאשר משבר שמראה שצדק לכל אורך הדרך. אבל סבלנות. לא הפעם. זה לא משבר מהסוג הזה. מה יעשה קפיטליסט שמתעצב אל לבו בגלל הפספוס? יתנחם בלראות את שופטי בית הדין לעבודה מתמנים על ידי אבי ניסנקורן, את הלובי החקלאי כופה מכס מטורף על יבוא, את ראשי הערים שחוסמים הוספת דירות למגורים, את החרדים שנמנעים מלימודי ליבה. אלו הדברים שיכולים להביא לנו את המשבר הבא שיהיה מהסוג הרצוי.

מה מבשרת קריסת הנפט?

מחיר חבית נפט בארה"ב קרס לשפל מדהים היום – מחיר שלילי. היצרנים מוכנים לשלם למי שיקח מהם את הנפט. חבית נפט בעולם הישן, אירופה, אסיה והמזרח התיכון, עדיין אינה זולה כל כך אבל גם היא בשפל עמוק, באזור ה-25 דולר לחבית.

ייגמר מהר בתום תקופות הסגר בעולם?

סביר שהמחיר ימשיך להיות נמוך מאוד עוד תקופה ארוכה. אפילו די בפגיעה בתעופה העולמית לבדה כדי לגרום לכך.

טוב ליהודים?

ישראל יבואנית של נפט וככזו נהנית ממחירי נפט נמוכים. מבחינת אזרחי ישראל מדובר בהתפתחות חיובית שתוזיל להם את הנסיעה ברכב. ישנה גם אפשרות שקריסת מחירי הנפט תקח איתה אל התהום את מחירי הגז הטבעי. זה רע מאוד למשקיעי הגז אבל זה טוב לאזרח שייתכן שחשבון החשמל שלו יוזל אם חברת החשמל תתחיל להביא מיכליות גז נוזלי לפה.

מבחינת המדינה קריסת ההכנסות מהגז הטבעי אינה בשורה טובה, אבל המדינה כבר גמרה בלבה להיכנס לגרעון כה גדול שלא זה מה שישנה וממילא הכנסות הגז אמורות לזרום בעיקרן בעתיד הרחוק ומי יודע מה יהיה אז.

טוב לאמריקנים?

כן ולא. מחיר דלק נמוך טוב לצרכן האמריקני. קריסת תעשיית פצלי הנפט רעה לטקסס ולאזורים נוספים. בסך הכול מדובר במשחק סכום אפס. יהיו אמריקנים שירוויחו ויהיו אמריקנים שיפסידו.

מה שבטוח: בניגוד למטבעות של סעודיה או אירן – ארה"ב לא זקוקה לנפט כדי לשמור את הדולר חזק.

טוב למדינות הנפט?

המתחולל בארה"ב אינו דומה למתחולל בשאר העולם. מחיר הנפט ברוב העולם אינו בשפל כה עמוק. הקריסה של תעשיית הפצלים באמריקה טובה לכאורה לרוסיה ולמדינות המפרץ. הן משמידות מתחרה, אבל גם הן סובלות מכאב, לפחות קצר טווח, תוך כדי. לא ברור עד כמה הכאב הזה ישתלם להן. הרי אם עוד שנתיים מחיר חבית נפט ישוב לעמוד על 70 דולר, הקידוחים הנטושים בטקסס יתעוררו לחיים. לקפיטליזם יש מנגנונים גמישים.

עבור מדינות נפט שכבר ככה חיות על הקצה, בפרט לוב, עירק, אירן וונצואלה, הכאב קצר הטווח יכול להיות הרסני ממש.

גם מדינות שנתמכות בידי מדינות המפרץ, למשל מצרים, לא ילקקו דבש.

טוב לסין?

מאוד. הסינים עסוקים בבולמוס של הוספת נפט למאגרים שלהם. הם לא יפספסו הזדמנות לקדם את הביטחון האנרגטי.

טוב לאנרגיות הירוקות?

כן ולא. אבל כנראה יותר כן מלא. מצד אחד ישנה בעיה: חוסר האטרקטיביות של רכב חשמלי לצרכנים כשמחיר בנזין כה זול. מצד שני ימשיך להסתובב הרבה כסף רעב להשקעות בתחום האנרגיה, ואם אנרגיה ממאובנים מתה, המשקיעים ירצו לשים יהבם על שמש ורוח.

מזרח תיכון חדש?

בסוף הכול תלוי בשאלה האיראנית. מצב אירן מזכיר את מצב פרעה במהלך עשר מכות מצרים וקריסת הנפט מהווה מכה נוספת. הלוואי שתהיה זו מכת המוות, אבל אין טעם באשליות – עדיין למשטר שני נכסים שנראים מנצחים: יכולת דיכוי אינסופית כלפי אזרחיו ורצון טוב מצד המפלגה הדמוקרטית שמובילה בסקרים באמריקה.

אם מצב הנפט יעצים את מצוקת חיזבאללה בלבנון – אינשאללה.

יש מקום לדרך השלישית

קראתי בבלוגו של י"ד את הביקורת שלו על הנדל והאוזר שצריכים להתנער כבר מהצדקנות ולהכריע עם מי ללכת וכך להוציא סוף סוף את המדינה מהפלונטר.

להנדל והאוזר יש בעיה אמיתית. הם לא יכולים להיבחר באף אחד מהגושים. כל עוד כחול לבן הייתה מעורפלת בכוונותיה ובאופיה עוד היו יכולים לשרוד שם. אבל אין להם עתיד במפלגה שמוכנה לשתף פעולה עם בל"ד.

מנגד הם אנטי ביביסטים וככאלו יתקשו למצוא מקום בליכוד. הם דומים במקצת למפלגת הדרך השלישית שהתמודדה ב-1996. דא עקא הדרך השלישית לא הייתה נכנסת לכנסת בימינו. לא היו לה מספיק תומכים כדי להעפיל מעל לאחוז החסימה הנוכחי.

יש למצוקתם של הנדל והאוזר פיתרון פשוט: להוריד את אחוז החסימה. עדיף לאחוז בודד, כפי שהיה מימים ימימה בטרם התרגיל המסריח. כנסת ללא אחוז חסימה תשקף את רצון העם בלי תקלות מקריות (התחיה שלא עברה את אחוז החסימה המוגדל בבחירות 1992; הימין החדש שכשלונו ב-2019 הוביל אותנו למשבר הנוכחי). כנסת כזו גם תכיל בתוכה את הנדל והאוזר.

נכון שבשל הורדת הרף נקבל את בן גביר בכנסת אבל כבר ככה הוא תמיד קרוב להיכנס בקומבינה פוליטית כזו או אחרת. מכל בחינה אחרת הורדת אחוז החסימה רק תועיל.

היא תאפשר לזרמים מתונים בקרב הערבים, החרדים והעולים מרוסיה להציע אלטרנטיבה פוליטית לזרמי המיינסטרים הנוקשים יותר.

היא תגביר את היציבות כי למפלגות הגדולות יהיה שפע פרטנרים קטנים לבחור מתוכם.

היא תהיה מעבדה ניסויית. פוליטיקאים חדשים יוכלו להתמודד, לקבל מנדט או שניים, ואם יקסמו לציבור להתקרב למנהיגות הלאומית בבחירות שלאחר מכן. בפרט הדבר נחוץ לאור קריסת הדמוקרטיה הפנימית ברוב המפלגות.

אחוז חסימה נמוך מגביר את היציבות הפוליטית גם כי מפלגה שמתנדנדת על אחוז החסימה מפחדת יותר מבחירות חוזרות. באופן פרדוקסלי העלאת אחוז החסימה מנעה את קיומן של מפלגות שחיות על הקצה ויש להן סיבה לחשוש מכך שלא יעברו את אחוז החסימה בבחירות נוספות. דרעי, ליצמן, בנט וסמוטריץ' בטוחים מדי במקומם בכנסת כשהם הולכים עיוורים אחרי ביבי לעוד בחירות.

הטענה שאחוז חסימה גבוה יוצר יציבות פוליטית היא אחד השקרים הגדולים בתולדות הפוליטיקה הישראלית. העלאת אחוז החסימה הובילה באופן ישיר למשבר הפוליטי הקשה בתולדות המדינה שלא נפתר עדיין גם אחרי שלוש מערכות בחירות. מעולם לא היה משבר כזה בימים שבהם אחוז החסימה היה כשמו – אחוז בודד.

במקומם של האוזר והנדל הייתי מצטרף לממשלת ביבי או גנץ ומגשים איתם את רוב חלומותיהם – בתנאי אחד: תורידו את אחוז החסימה.

אין פסיכולוגיה אבולוציונית לחוב

מירב ארלוזורוב מקוננת הבוקר בדה מרקר על השנים הקשות שצפויות לכלכלת ישראל. הקורונה ריסקה את ההישג ההיסטורי – ירידת יחס החוב לתוצר ל-60 אחוז. עכשיו ידרשו שנים של הידוק חגורה.

אבל הטענה מפוקפקת. ראשית, ממש לא בטוח שיחס חוב תוצר הוא כזה דבר משמעותי שקובע אם כלכלות יתרוממו או יצנחו. בשנות הזהב של דונלד טראמפ היחס הזה רק עלה באמריקה. או שהדבר מראה שהצמיחה בתקופתו הייתה רקובה או שזהו פשוט יחס חסר חשיבות בתקופה שבה הריבית על האג"ח נותרת במילא אפסית ועלויות המימון של החוב מסרבות לעלות. רמז: האפשרות האחרונה נכונה.

שנית, אפילו אם נניח לצורך הדיון שיחס החוב חשוב, הרי ההרעה ביחסים הפיננסיים בעקבות משבר המגפה היא אוניברסלית. צרת רבים. לעומת מי צנחה כלכלת ישראל? אולי רק הדרום קוריאנים והניו זילנדים הם במצב טוב יותר.

זה מעלה בי שאלה מעניינת אחרת – נניח שאחרי הסגר כולם, גברים ונשים, משמינים בעשרה ק"ג. האם תרד רמת המשיכה המינית בעולם כי אין מה לעשות, שומן לרוב פחות מושך, או שנתאים את עצמנו אוטומטית לסטנדרטים החדשים ונימשך על פיהם. אני מאמין בפסיכולוגיה אבולוציונית, גישה שלפיה משיכה מינית נקבעת לפי הסטנדרטים של אבותינו הקדמונים שחיו במערות או על העצים. לכן נראה לי שמשיכה מינית לא נקבעת רק לפי ההיצע הזמין כאן ועכשיו אלא לפי הסטנדרטים של הסקסיות בשחר האדם. מכאן אני מסיק שהשמנה קולקטיבית אכן הופכת בני אדם לפחות נחשקים.

אבל במקרו כלכלה אין סקסיות קדומה שבני אדם נוטים לשאוף אליה מתוקף הגנטיקה ששאבו מאבותיהם. יש רק את הכאן והעכשיו. אם עליית יחס החוב והתוצר היא אוניברסלית היא צרת רבים חסרת משמעות של ממש. הסטנדרטים של החוב והתוצר השתנו, וישראל היא באותו מקום טוב בסטנדרטים החדשים.

כלכלה לבני אדם

יש בטוויטר צייצנים פופולאריים שמנבאים קטסטרופה. מתארים כיצד כמויות עצומות של דולרים נשפכות להן בימים אלו ואיכשהו ימוטטו את ערכו וימיטו אפוקליפסה על הכלכלה. ראו למשל הציוצים של רוח מין הון.

ליציבות המטבע חשיבות עצומה לפעילות הכלכלית. אבל יש שתי פרשנויות לביטוי יציבות מטבע והן מוליכות למסקנות שונות. האחת, שנראית לי הגיונית, משמעותה שהמטבע יציב מבחינת נקודת מבטו של האדם הפשוט. הוא יכול לקנות את אותה כמות מוצרים כמו אתמול כי מדד המחירים יציב וכי ממוצע המשכורת במשק יציב.

נקודת המבט השניה של רואי הקטסטרופה סוברת שמטבע נקרא יציב כאשר הוא מופיע בכל מיני גליונות אקסל של ממשלות ושל בנקים בכמויות דמויות לכמויות של תמול שלשום.

במשבר עמוק כמו זה הנוכחי שתי נקודות המבט מתנגשות חזיתית. כדי שלא יהיו שינויים חדים מנקודת המבט של האדם הפשוט, כדי שהדולר או השקל לא יהפכו פתאום ליקרי המציאות מבחינתו, הבנקים המרכזיים והממשלות צריכים לנפח דרמטית את מאזניהם שלהם.

האם עדיין אפשר לקרוא למטבע יציב כאשר מעמדו בגליונות האקסל משתנה ומיטלטל? כן בהחלט. כלכלה היא למען בני האדם, לא למען גיליונות חישוב. ורק נקודת המבט האנושית קובעת. קטסטרופה שמתרחשת בגליונות אקסל אינה קטסטרופה כלל ואילו אסון שפוקד בני אדם הוא אסון של ממש.

למה היה שפל גדול והאם יהיה שוב

קורא של הבלוג ביקש שארחיב על הקשר בין השפל הגדול של שנות השלושים לבין אירועי ימינו. שמחתי להיענות לבקשה בפרט מאחר שבלאו הכי אני קורא בימים אלו את הספר פרדוקס מידאס מאת הכלכלן סקוט סאמנר על המקורות לשפל הגדול.

ביסודו השפל הגדול נבע מחוסר גמישות של המטבע. הדולר באותם ימים היה צמוד לזהב ולכן ממשלות לא היו יכולות לשחק בו כרצונן. אי אפשר היה סתם להדפיס דולרים.

אחרי תקופה של שגשוג ופריחה בשנות העשרים השתנה מצב הרוח בפתאומיות. נטייתם של אנשים לקחת סיכונים ירדה. בנסיבות אלו כולם בורחים מהשקעות ומסיכונים ורוצים להחזיק במטבע עצמו. אבל בשל כך המטבע נעשה יקר המציאות וקשה להשגה. דבר זה מחולל בעיה. המטבע לא אמור להפוך פתאום לקשה להשגה.

אסור לאפשר מצב שבו ביום אחד דולר יהיה קל ופשוט להשגה וביום למחרתו דולר יהיה יקר המציאות ונחשק באופן נואש. הדבר מעוות לחלוטין את כל החוזים החתומים. מי שחתם על מתן משכורת או משכנתא או החזר ריבית בסך מאה דולר התחייב לשלם מאה דולר כפי שראה אותם בעיני רוחו, קלים ופשוטים להשגה יחסית. לא מאה דולר שהופכים פתאום להון אגדי.

ממשלה בימינו לא הייתה מתקשה לעמוד באתגר: היא הייתה מדפיסה עוד הררי דולרים, כך שערכו של כל דולר קיים ירד ושפע דולרים חדשים יהיה זמין לפעילים במשק.

אבל בימי בסיס הזהב הדבר היה בלתי אפשרי. כדי להזרים לשוק עוד דולרים צריך היה להניח את היד על מטילי זהב בשווי הדולרים האלו והללו נחבאו כמובן בסלעים ולא היו זמינים לממשלות. בשנת 1934, על ידי פיחות חד בערך הדולר לעומת הזהב הצליח ממשל רוזוולט לשלוט בקשר המעוות בין המטבע לבין המתכת וכך סלל את הדרך להתאוששות. כמובן היו אז שמרנים שהזהירו שפיחות המטבע הוא סם מסוכן שצריכים ממנו עוד ועוד. הם טעו.

בימינו שלנו

ההיסטוריה חוזרת. אופטימיות ושגשוג שליוו את הקפיטליזם הלא מרוסן של תקופת דונלד טראמפ התחלפו באימת המגפה ובשפל בפעילות הכלכלית שלא היה כמוהו אפילו בשפל הגדול.

אבל למדנו משהו. הכלל הבסיסי שלפיו ערכו של מטבע לא אמור לזנק בפתאומיות מבחינת המשתמשים בו נלמד היטב בידי הממשלות והבנקים המרכזיים. הם מזרימים שפע כסף לשווקים על ידי הלוואות וערבויות ודמי אבטלה וקצבאות ילדים. המטרה היא בסך הכול לתת לאנשים את המסר המרגיע האלמנטרי: דולר או ין או פאונד או שקל לא הפכו ליקרי המציאות פתאום. הם דומים בזמינותם לזמינות שהייתה להם אתמול.

אין זה אומר שכל אחד ירגיש כך. מבחינת חברת אל על שקל אכן הפך ליותר יקר המציאות. מבחינת הבעלים של אפליקציית זום או חברות שחוקרות תרופות ויראליות הדולרים זורמים כמים, הרבה יותר מאשר תמול שלשום. אבל בממוצע זמינותו של המטבע לא אמורה להשתנות. כמובן גם לא אמורה לחול עלייה חדה בזמינות המטבע ומבחינה זו על הממשלה להימנע משפיכת כסף ברמה שבה אנשים באמת יחשבו שיש כסף כמו זבל ושבה יאבדו אמון ביציבות המטבע. עם זאת, לא מדובר בחבל כה דק ולא יהיה קשה לכוון לרמה הנכונה.

גוש האירו

באירופה האסון הכלכלי בשפל הגדול הזין את מלחמת העולם השנייה, אסון גיאו פוליטי ענק שהעם היהודי שילם עליו מחיר נורא.

בימינו דווקא אירופה מתעקשת לשוב על טעות ההצמדה המלאכותית של המטבע שהולידה את השפל הגדול. הפעם לא לזהב אלא למטבע אחיד. נראה כרגע שאיטליה, ספרד ויוון ייצאו מהמשבר מצולקות בהרבה מאשר גרמניה, הולנד, פינלנד ואירלנד. בשל כך בנסיבות טבעיות הממשלות של איטליה, ספרד ויוון היו אמורות להדפיס הרבה מאוד כסף כדי להחזיר לאזרחיהן את הנגישות הקלה למטבע. אבל הן לא יכולות. כפי שלממשלות בשנות השלושים לא הייתה דרך לכרות מספיק זהב, כך לממשלות הדרום אירופיות אין דרך לכרות מספיק אירו. הן תלויות בהסכמה גרמנית לתת להן גישה למדפסת האירו. אבל גרמניה לא בקלות תעביר סכומי עתק, ישירות ממנה או דרך הבנק האירופי המרכזי, אל המדינות שנפגעו קשה.

למרבה המזל הבעיה הזו נוגעת לכמה מדינות אירופיות ולא לעולם כולו ולכן אינה צפויה לחולל שפל גדול חדש. האמריקנים והבריטים, האוסטרלים והישראלים, הקנדים והשוויצרים, הרוסים והסינים כולם חופשיים מהצמדות מלאכותיות ודי בכך כדי לאפשר לעולם להתאושש.

הלוואי והקורונה תשבור את גוש האירו סוף סוף, אבל סביר יותר שגרמניה תתרצה בסוף ותיתן מספיק כסף לשמר את גוש האירו, אך כמובן לא מספיק כדי להעיר אותו לשגשוג כלכלי אמיתי.

תופעות הלוואי

את השפל הגדול אפשר היה לפתור בלי לשנות פסיק בקפיטליזם. רק פשוט להציף את המשק העולמי בכסף ולהיפטר מההצמדה המגוחכת לזהב. כך גם המשבר הכלכלי שלנו יכול להיפתר (לצד הפיתרון הרפואי שצריך להגיע מהמעבדות). גיא רולניק חוגג על האפשרות שהמשבר יוליד שינויים מערכתיים – הכנסה בסיסית, מס עושר. אבל אין באמת סיבה לכך. השינוי המבני המהותי היחיד שבאמת מתחייב הוא פירוק גוש האירו, אבל כאמור ספק אם יקרה.

עם זאת, בפועל השפל הגדול אכן שינה את אמריקה. בזכותו הוקם הביטוח הלאומי והממשלה הגבירה מעורבותה במצב העובדים, למשל על ידי הנהגת שכר מינימום. אלו תופעות לוואי, אבל הן כשלעצמן לא היו הכרחיות כדי להיחלץ מהשפל. השמאל האמריקני פשוט ידע לא לבזבז את המשבר וייתכן שגם המשבר הנוכחי ישמש את המפלגה הדמוקרטית, אם תעלה לשלטון, להתקדמויות חיוביות כמו הבטחת ביטוח רפואי לכל אזרח.

יש להבחין בין התקדמויות שמטרתן הבטחת שימור העושר הממוצע – דהיינו רמת הזרימה של כסף במשק – לבין התקדמויות שמטרתן הפחתת השונות בעושר.

ההתקדמויות מהסוג הראשון הכרחיות כדי למנוע שפל. ההתקדמויות מהסוג האחרון יכולות להיות חיוביות. יהיו פחות עניים מרודים, וחייהם ובריאותם יהיו טובים יותר. אבל הן אינן הכרחיות לפתרון המשבר עצמו. השמאל יכול, ואולי מבחינתו גם צריך, לתפוס טרמפ על המשבר כדי להשיג אותן, כפי שעשה בשנות הניו דיל בזמן ממשל רוזוולט.

למדינה יש המון כסף. אז מה.

ציוץ של רוויטל עמירן הסעיר את הטוויטר.

‏‏אחד השקרים הגדולים שחשפה המגיפה הוא שיש למדינה כסף. המון כסף. אין שום סיבה שיהיו עניים, חסרי דיור ואנשים שחיים עם הכנסה מתחת למינימום. אין גם שום סיבה שמערכת הבריאות תהיה עמוסת תורים. קמצנות חולנית וחזירות של קבוצות כוח פריבילגיות. זה כל הסיפור

המגיבים בטוויטר ניסו להתמודד עם דבריה של עמירן באמצעות הצבעה על כך שהמדינה שמספקת כסף לאזרחים במשבר הקורונה נכנסת לחובות, תשלם ריבית, הדורות הבאים יממנו ההוצאות וכו' וכו'. כל הדברים האלו חסרי שחר ולא באמת הגיוניים. הריבית היא הרי אפס.

רק היום פורסם שממשלת בריטניה מתכוונת לקבל מימון ישיר מהבנק המרכזי שלה. אז מה החרדה? שדורות של נתיני המלכה יכרעו תחת החובות העצומים שלהם לנגיד שלהם? מטופש. הרי מדובר בשני כיסים באותו מעיל חורף בריטי.

שלא תחשבו שאני מסכים עם הדברים של רוויטל עמירן. אבל צריך להבין את נקודת הכשל. הבעיה בדבריה נעוצה בכך שהיא קפצה מכך שלמדינה יש המון כסף (נכון!) לכך שאין סיבה שיהיו חסרי דיור, שאין סיבה לתורים במערכת הבריאות.

אבל איך כסף פותר תורים במערכת הבריאות? זה לא ברור בכלל. בשביל פתרון התורים במערכת הבריאות צריך רופאים, לא שטרות. צריך עוד מקומות בבתי ספר לרפואה. צריך מחלקות בתי חולים שיוכלו להכשיר סטודנטים. צריך אפילו גופות תורמים להתאמן עליהם. כסף יכול לעזור לפעמים בפתרון הבעיות האלו, אבל ברובן הן יותר מורכבות ומסובכות ממשהו שסתם השלכת שטרות יכולה לפתור. אפשר אולי להציע שהממשלה תקים קרן סיוע ללומדי רפואה בחו"ל. מסובך יותר יהיה להגדיל משמעותית את מספר הלומדים בארץ.

ואיך כסף מספק דיור? המחסור בדירות נעוץ בחוקים נוקשים, בצורך להקים תשתיות מראש, בצוואר בקבוק בועדות התכנון, במתן התמריצים הנכונים לעיריות ולקבלנים, לבעלי קרקעות ולשכנים. זה הרבה הרבה יותר מסובך מדבר שעוד קצת כסף יכול לפתור לבדו. ומה עם הפקקים? על הרכבת הקלה בתל אביב נשפכו הררי כסף ובכל אופן לא פשוט להשלים אותה. הליכי תכנון ובנייה נמשכים שנים ורצופים בתקלות ובבעיות משפטיות.

יש דברים שאין היום שום בעיה לייצר בהיקף גדול ככל שרוצים. דברים כאלו כסף יכול לספק על נקלה. למשל אם רוויטל עמירן הייתה רוצה לנצל את כספה של המדינה כך שכל אזרח יקבל תלוש בסך אלף דולר לקניות של מוצרי פלסטיק סיניים באלי אקספרס, סביר להניח שאפשר היה לעמוד בכך. המפעלים בסין היו מתאימים עצמם בקלות. אבל רופאים, דירות ושאר הדברים שאנו באמת חושקים בהם הם מורכבים יותר לייצור. כסף הוא רק רכיב אחד מני רבים בהשגתם. למדינה יש הרבה כסף. אז מה?