ראש הממשלה בנט מתנגד לסגר. טוב שכך. לפני סגר יש לבחון האם ניתן לעצור את המגפה באמצעות מבצע חיסון שלישי מאסיבי. וגם אם לא, תועלתו של סגר צפויה להיות מאוד מוגבלת.
אבל גם אם מתנגדים למשהו בצדק, צריך להביא נימוקים ראויים להתנגדות זו. לא נימוקים שמתחום האמונה הטפלה.
אלו דברי ראש הממשלה בפייסבוק:
נעשה הכל להימנע מסגרים, שהם כלים הרסניים לפרנסה, לכלכלה ולחינוך הילדים שלנו. סגרים הם רק מוצא אחרון.
הכי קל לממשלה להכריז על סגר ולהעביר כסף לעסקים הסגורים ולעובדים שישבו בבית. אבל למדיניות הסגרים יש מחיר נוראי.
שיקול אחד שעומד לנגד עינינו הוא הורדת התחלואה והפחתת התמותה. אך יש כמובן גם שיקולים נוספים ובהם פרנסת אזרחי ישראל, חינוך ילדי ישראל, ושמירת העתיד הכלכלי של ישראל.
חישבו למשל על הרוגי תאונות דרכים.
הרי ניתן היה להביא לאפס מתים מתאונות דרכים על ידי איסור נסיעה בכבישי ישראל. אבל כולנו מבינים שחייבים לחיות ולאפשר תנועה בישראל.
כך גם בדלתא: שגרת החיים היא חלק מהחיים ואנו חייבים לאזן בין כל הצרכים באחריות.
חשוב לי להדגיש משהו:
תג המחיר של שלושת הסגרים שהובילה הממשלה הקודמת היה מאתיים מיליארד שקלים.
בספרות זה נראה כך:
.200,000,000,000
מדובר במאתיים אלף פעמים מיליון שקלים.
זה הכסף שלנו, שלכם ושל הילדים והנכדים שלכם.
אם נמשיך במדיניות הסגרים והמגבלות ההרסניות לכלכלה, אנחנו פשוט נתרושש כלכלית.
הסכום העצום שהוצאנו על סגרים שהיעילות שלהם נמוכה ממילא הוא סכום שממש נלקח ממטרות חשובות עבורכם ועבור ילדיכם.
כמה חיי חיילים חלילה נאבד אם לא נוכל להרשות לעצמנו לצייד אותם בנגמ"שים חדישים עם הגנה מתקדמת, כי בזבזנו את הכסף על סגרים?
כמה ילדים ומבוגרים לא נוכל לשלוח לניתוח מציל חיים?
כמה בתי חולים בפריפריה שלא נוכל להקים?
כמה מכשירי MRI לא נוכל לממן וכך נחמיץ אלפי חולי סרטן בשלב מוקדם?
כמה שיעורים במדע, מתמטיקה או אנגלית לא נוכל לממן?
כמה קצבאות זיקנה לקשישים חסרי אמצעים לא נוכל להעניק?
חישבו רגע: כל משפחה בישראל נכנסה לחוב של 105,000 ₪ בשל תג המחיר של שלושת הסגרים.
כל אחד מאיתנו, וילדינו, יצטרכו להחזיר את החוב הזה דרך מסים, ושירותים מופחתים לאורך עשרות שנים .
מדוע אמונה טפלה?
נראה שבנט באמת מאמין שאם הורה הולך לפארק עם ילדו המשועמם וקונה לו צמר גפן מתוק, או שזוג אוהבים יושב בבית קפה אופנתי בהרצליה ומתזז את המלצר הסימפטי או שמשפחה ממריאה לנופש באלפים – בקיצור, כל הדברים שסגר ימנע מאיתנו – אזי קורים תהליכים כלכליים מסתוריים שיאפשרו מאוחר יותר הקמת בתי חולים בפריפריה או השגת נגמ״שים לחיילינו היקרים.
זו כמובן אמונה מצחיקה. אין שום קשר בין הצמר גפן המתוק שנקנה או שלא נקנה לבין הנגמ״ש ו/או בית החולים הפריפריאלי. הסגר לא יפגע במאומה ביכולת של ישראל להצטייד בנגמ״שים ובבתי חולים ועלותו הכלכלית מבחינה זו היא, לכל היותר, אפס.
יש להבדיל בין שני סוגים של כסף. ישנו המאזן הכלכלי של ישראל מול העולם הנמדד בשער השקל, בחובות הדולריים וביתרות המט״ח. זהו מאזן קריטי למדינה באמת. ובמאזן זה אכן משתקפים הדברים שבנט מדבר עליהם: היכולת להקים בתי חולים או לרכוש נגמ״שים. זו תלויה בחלקה בדברים שמשיגים מהעולם כמו דלק למכונות, חומרי בניין או פועלים זרים. בלי מט״ח אין דרך להשיגם. תשאלו כל לבנוני.
סוג אחר של כסף הוא זה שמתחלק בתוך המדינה עצמה. לכסף זה יש חשיבות רבה בניהול התמריצים והמשאבים בתוך המדינה, אבל בסופו של דבר ההתעסקות איתו היא כמו העברה מכיס לכיס באותו מעיל. הדברים שנעשים איתו לא משנים לחוסנה הכלכלי של המדינה.
הסגר לא צפוי לפגוע במאזן המט״ח של ישראל מול העולם. ואולי ההיפך הוא הנכון: ישראלים לא ייצאו לחו״ל ולא יבזבזו שם את כספם ולכן השקל רק יתחזק. צריכת הדלק תפחת בחדות, והרי ישראל מייבאת דלק. תעשיות היצוא של ישראל, להבדיל ממדינות דרום אירופה שמסתמכות על תיירות, לא ייפגעו כלל מסגר. התעשיות הביטחוניות יקבלו היתר מיוחד ובתעשיית ההייטק רגילים כבר לעבוד מהבית. גם החקלאים ימשיכו לעבד שדות.
נכון, המדינה תצטרך לפצות את מוכר הצמר גפן המתוק. אבל זה רק משחק בכסף פנימי. אם המדינה לא הייתה מייצרת כסף כדי לפצותו, מן הסתם בנק דיסקונט היה מייצר את אותו כסף במסגרת אשראי שהיה נותן לו בהסתמך על כושר ההתפרנסות שלו. פיצוי נפגעי הסגר יצריך משחקים מורכבים בניהול כסף מצד הממשלה שיש אנשים שיפלו בין הכיסאות וייפגעו מהם. אין לזלזל בכך וגם לא בצער שייגרם לאנשים מחוסר יכולת לפגוש משפחה וחברים או לבלות וליהנות. בדבר אחד כן יש לזלזל: באמונה הטפלה שיש קשר כלשהו בין סגרים לנגמ״שים.
תמריץ 