Archive for דצמבר, 2016

בתום הקרניבל

31 בדצמבר 2016

ברזיל החליפה את הנשיאה הסוציאליסטית, וגם את המדיניות. לאחרונה התקבל בפרלמנט שלה תיקון חוקתי האוסר על הגדלת הוצאות הממשלה בשנים הקרובות. המדינה הידועה בגין הפערים החברתיים העצומים בין התושבים ממוצא אירופי שבראש הפירמידה לבין צאצאי האינדיאנים והעבדים השחורים שבתחתיתה, לא תנסה לצמצם פערים באמצעות הזרמת תקציבי ממשלה בעתיד הנראה לעין ויש מי שמקונן על כך. אבל אפשר לראות גם חיוב בכך שמדינה שבה ישנם פערים חברתיים כה גדולים בקהל המצביעים עדיין מסוגלת להתעשת תחת הנהגה ימנית ולסטות מהנתיב העקלקל של הפופוליזם הסוציאליסטי.

הצמיחה של ברזיל בעשור הקודם, שהיה טוב כל כך לשווקים המתפתחים, התבססה על צריכה סינית לא מבוקרת של משאבי טבע, וכשסין חוזרת לשפיות, ברזיל חוזרת לעוני ועומדת מול דילמות לא פשוטות: האם הגיוני מצד מדינה שצמיחתה בדעיכה ושכלכלתה בנפילה חופשית להקפיא הוצאות ציבוריות?

קשה לדעת בביטחון, אבל יש פיתוי אחד שאין ליפול בו: אין להשוות את הנזקים האפשריים של מדיניות צנע בברזיל לצנע ההרסני המונהג באירופה וממוטט את כלכלות מדינות דרום היבשת.  הנהגת צנע בברזיל דומה יותר להחלטות הכלכליות של שר האוצר נתניהו בשנת 2003 – החלטות שהוציאו את כלכלת ישראל מבוץ עמוק ובישרו תקופה ארוכה של צמיחה מרשימה בעולם קופא על שמריו.

מה השונה בין ברזיל לאירופה? מה הדומה בין ברזיל לישראל של שנת 2003? לחץ האינפלציה והריביות החונקות.  דבר אחד הוא הנהגת קיצוצים תקציביים בתקופה שבה הריבית אפס והאינפלציה אפס, כפי שפני הדברים באירופה,  שם אין דבר הגיוני יותר עבור ממשלה מאשר ללוות דווקא ולנצל את ההזדמנות הנוחה שהשווקים נותנים. דבר אחר הוא הנהגתם בזמן שהריבית עומדת על 14% ואילו האינפלציה על 6%, כפי שקורה בברזיל כיום, וכפי שקרה בערך בישראל בתקופה שבה נתניהו פעל כשר אוצר.

הגיוני מצד ממשלה לחתור קודם כל להורדת עלות האשראי, כדי לעודד השקעות במשק ופעילות עסקית. זרימה של תקציבים ממשלתיים חותרת תחת היעד הזה, כי היא שופכת כסף על מדורת האינפלציה ומחייבת את הבנק המרכזי לשמור על הריביות הגבוהות. אם הצנע יישמר, סביר להניח שהריביות יצנחו וברזיל תהיה מקום נוח יותר להקים בו עסק.

מודעות פרסומת

היורש

29 בדצמבר 2016

מאחר שתקציב המדינה לשנתיים הקרובות עבר, אין שום סיבה שהבחירות הבאות יוקדמו משמעותית. צרות בהעברת תקציב 2019 יובילו לבחירות ב-2019, השנה שבה הן אמורות להתקיים ממילא.   אבל הפרסומים הערב על חקירה פלילית נגד ראש הממשלה נתניהו עלולים בסופו של דבר להביא להתפטרותו. המערכת המשפטית היא עדיין השליטה האמיתית במדינה, אפילו יותר מביבי ומהמתנחלים.

את נתניהו, אם יתפטר, יחליף חבר כנסת אחר ממפלגתו. אבל יש בעיה – אין ברשימה מישהו שמצטייר כבעל שיעור קומה מספיק לתפקיד. במיקומים החד ספרתיים ברשימה של הליכוד ניתן למצוא את גלעד ארדן, יולי אדלשטיין, ישראל כץ, מירי רגב, סילבן שלום, משה יעלון וזאב אלקין.  סילבן ובוגי כבר לא במשחק. יולי אדלשטיין השתקע בתפקיד יו"ר הכנסת. אפילו הליכודניקים מבינים מן הסתם שמירי רגב היא לא המועמדת האידיאלית לתפקיד. זאב אלקין הוא אידיאולוג ימני נחוש, מתמטיקאי ואינטלקטואל, אך לא נראה לי מועמד רציני בשלב זה.

בסוף זה גלעד ארדן נגד ישראל כץ. כץ נחשב לאחד שיכול להזיז עניינים, אבל יש לו תדמית גסה וכוחנית, שבקלות תאפשר לתקשורת לעשות לו דמוניזציה שלעומתה ביבי ייחשב לשמעון פרס מאותרג. גלעד ארדן בחור נחמד שכבר צבר ניסיון בממשלות ישראל, אבל ספק אם הוא מעורר במישהו את יראת הכבוד שראש ממשלת ישראל אמור לעורר ושדמויות כנתניהו, שרון, רבין ופרס עוררו. נכון, אולמרט הגיע לתפקיד מבלי שיצר כזו תחושה, ובאמת תראו איפה הוא היום. מהצד השני ארדן לא מפעיל באנשים את את אותו אנטגוניזם קשה שנתניהו מעורר אחרי שנות כהונתו הרבות, וייתכן שגם מול גנרל שיציב גוש המרכז-שמאל יוכל לנצח בבחירות הבאות. עיתונאים שמאלנים די מחבבים אותו למרות דעותיו שנמצאות לרוב ימינה מביבי. ייתכן שכראש ממשלה יהיה טרף קל למי שירצה להוכיח שהתפקיד גדול עליו, ורבים ירצו.

לעולם בעקבות השווקים

27 בדצמבר 2016

האם בחירת דונלד טראמפ טובה לכלכלה? מול הטענה שטראמפ יהיה זה שסוף סוף יציף את העולם בכסף, עומדת האפשרות שהוא יקצץ במסים לעשירים אך יכביד העול על העניים. מאחר שהעניים מוציאים יותר, באופן יחסי להכנסתם, פגיעה ביכולות הבזבוז שלהם תפגע קשות בכלכלה.

אבל אני אופטימי. הסיבה שאני אופטימי היא פשוטה. נורא קל לעשות בימינו דברים שרק ייטיבו עם הכלכלה. פעם הייתה נדרשת מלחמה באינפלציה, והדבר דרש צעדים מורכבים ולא פופולאריים. היום רק צריך למלא את הארנקים של האנשים בכסף. שוקי ההון מבינים זאת ומגיבים בחיוב על כל צעד לכיוון הנכון ובשלילה על כל צעד אחורה. מי שרוצה לנהל את הכלכלה כמו שצריך יכול פשוט לעשות דברים ולעקוב אחרי תגובות השווקים אליהם – להתמיד במה שמעלה המניות. להפסיק את מה שמורידן.

כל זמן שהמפלגה הדמוקרטית שלטה, האלגוריתם הקל הזה לא היה פשוט למימוש. משתי סיבות: בקונגרס שלטה מפלגה יריבה שלא היה לה שום אינטרס שממשל אובמה יצליח ועשתה הכול כדי לחבל. בנוסף הדמוקרטים אחוזים אובססיה בנושא אי השוויון ולכן עליית השווקים שמעלה את העושר התיאורטי של העשירים, מעוררת בהם מידה של גועל.

עתה אמריקה בשליטה רפובליקנית ואין צד שני שיתקע מקלות בגלגלים, כפי שעשו הרפובליקנים עצמם לדמוקרטים. וגם – הרפובליקנים יכולים ללכת ללא סייג עם כל מה שעושה טוב לכלכלה. נכון, יש ביניהם את אלו שעסוקים רק בלהזיז חרוזים בחשבוניה התקציבית, לדבר על נטל החוב הנורא ויתר הבלים. אך כוחם אינו מכריע בממשל טראמפ.

הולם נרקיסיסט מוחלט כמו טראמפ העוסק בשאלה למי יש גדול יותר, לרצות שפסגת מדדי המניות בימיו תהיה הגדולה מכולן. כל עוד ילך בעקבות השווקים, הכיוון יהיה חיובי.

יום הדין אינו רחוק

26 בדצמבר 2016

הכתבה הזו בג'רוזלם פוסט היא אחת המוזרות. היא מנסה לשכנע את הקוראים שההשלכה המשפטית של ההחלטה באו"ם – הבאת ישראל כנתבעת להאג בגין מפעל ההתנחלויות – היא רחוקה. אבל ככל שהקורא בעל השכל הישר מעמיק בה, בשלל הנימוקים והטיעונים, נעשה לו ברור יותר ויותר ההיפך. שפתיחת הליך פלילי בהאג היא כמעט בלתי נמנעת, אלא אם ישראל תוציא מכובע שפן בדמות תהליך שלום רציני או לפחות הקפאת התנחלויות מלאה, מה שיהפוך את הדיון בהתנחלויות לפחות קריטי לקהילה הבינלאומית.

משכנעת במיוחד הטענה שעד עתה בית המשפט התעסק בעיקר בענייני אפריקה, והתובעת, אפריקנית בעצמה, בוודאי תשמח שיהיה ברור שאין זה בית משפט שמתעסק רק עם שחורים.

המעניש

24 בדצמבר 2016

"עלינו לתגמל את ידידינו ולהעניש את אויבינו", אמר הנשיא ברק אובמה. זה אינו משפט שמצלצל את שפת אובמה. החלוקה הגסה והדיכוטומית בין ידידים לאויבים נשמעת הולמת לטראמפ או לבוש, לא לו. ואכן, שלא במפתיע, אובמה לא השתמש במשפט כדי לתאר את היחס הראוי כלפי בעלת הברית ישראל למשל מחד לעומת אירן וצפון קוריאה מאידך. המשפט נאמר כדי לקרוא למצביעים היספנים   להתגייס להצלחת ידידיהם הפוליטיקאים מהמפלגה הדמוקרטית מול אויביהם במפלגה הרפובליקנית.

זה עולמו הנפשי של אובמה ואלו האינסטינקטים הבסיסיים שלו. האויב אינו כוח זר ואלים אשר מתעב את אמריקה וערכיה. איתו יש לחפש גשר לשלום. האויב הוא בעל ההגמוניה, הגבר הלבן והמערבי המנסה לשמור על הפריבילגיות שלו, ועליו יש להכריז מלחמה.

אובמה היה נשיא טוב, כי על אף אינטואיציות אלו ,  שיכולות היו לחברו בקלות לשמאל הרדיקלי, הוא פעל בשנות כהונתו בצורה שקולה ומחושבת ושלט מהמיינסטרים.

בעת הדמדומים של ממשלו ובזמן שהתנהלות שקולה ומחושבת יצאה כליל מהאופנה כנראה נמאס לאובמה להשקיט את האינסטינקטים שלו. הוא נהג במועצת הביטחון בהתאם. העניש את אויבו נתניהו ותגמל את ידידיו ואוהביו, ג'יי סטריט ומעריציו הליברליים. הופתעתי למען האמת רק מכך שהסתפק בהימנעות ולא הורה לשגרירתו לתמוך בהחלטה חד משמעית.

מה משמעויותיה המעשיות של החלטה 2334? חיזוק למערכה משפטית בינלאומית שעלולה להיות, במוקדם או במאוחר, איום אמיתי על ישראל. למשל סנקציות על בנקים המעניקים משכנתאות בשטחים או איום בתביעה משפטית בהאג על מי ששותף להרחבת ההתנחלויות. ישנה אישה אפריקנית אחת, פאטו בנסודה, התובעת הכללית בהאג, שמסוגלת להפוך את מעמדה של המדינה לבוקה ומבוקה ולחולל משבר חסר תקדים ביחסים הבינלאומיים, על ידי יישום הדין הפלילי הבינלאומי על מפעל ההתנחלויות.

הנחמה היא שמעמדה של ישראל מבחינות רבות הוא חזק, ואיש בעולם המערבי אינו באמת מעוניין לצאת למלחמה שערה נגדה. אולם המנגנונים המשפטיים הבינלאומיים והמדינתיים הם בעלי כוח ואינרציה משל עצמם. ההימור הסביר הוא שיושג דיל. ממשלת ישראל תבלום לפחות במידת מה את המתנחלים בשטחים ואת הקדחת המשיחית האוחזת בהם. האיחוד האירופי ואיתו מדינות אחרות יסכימו בשקט לכך שההחלטה תישאר נטולת שיניים וירמזו לבית הדין הבינלאומי שמוטב לו להחריש. עבור נתניהו ההחלטה במועצת הביטחון מהווה פגיעה אנושה ביוקרה, אך גם הצלה מסוימת. גם בעידן טראמפ יהיה לו מקל לנופף בו מול המתנחלים כדי להסביר להם מדוע ישראל חייבת להכיר במגבלות כוחה, והוא אינו יכול לממש את פנטזיות הסיפוח והרחבת ההתנחלויות שכה יקרות להם.

זה לא אישי

23 בדצמבר 2016

החלטתי לשנות את מדיניות התגובות בבלוג. עד היום הקפדתי באופן די פנאטי על חופש ביטוי מלא.   אני מעריץ גדול של חופש ביטוי. אפילו אין לי בעיה שינהלו פה בבלוג דיון על רעיונות השקעה ספציפיים בניגוד לאלו שאוסרים על כך כי יש להם פוביה מההוראות או ההוראות כביכול של הרשות לניירות ערך בנושא.

אבל החלטתי שמעתה והלאה התייחסויות שנראות לי מעליבות באופן אישי פשוט יימחקו ברגע שאראה אותן. אפשר לרדת על ביבי ושרה, אם מתעקשים, אבל בהחלט לא על מגיבים עמיתים בבלוג. מחמאות או אף ביקורות בונות יתקבלו בברכה. תתקבל בברכה גם ביקורת נוקבת וחריפה כל עוד היא לגוף העניין ולא לגוף האדם. מקובל פה להיות ארסי כלפי רעיון, אך לא כלפי אדם.

אמחק עלבונות ונראה לי שאמחק אפילו תגובות לעלבונות. בעיקר אני רוצה שהמבקרים פה בבלוג יחוו הנאה אינטלקטואלית ועניין ולא מפח נפש ועלבון.

מס מיותר, או שמיותרים כל השאר?

19 בדצמבר 2016

מס הדירה השלישית של כחלון אינו פופולארי במיוחד בלשון המעטה. אף על פי כן אני רוצה להציע ניסוי חשיבה – למה בעצם שלא נוותר כמעט על כל מס אחר ונגבה אך ורק מס דירה שכזה. לא רק מהדירה השלישית אלא כבר מהדירה הראשונה. כל אחד ישלם מס דטרמיניסטי על פי שטח דירתו, המעמד הסוציו אקונומי של השכונה בה גר, מידת הפריפריאליות של היישוב ואולי עד כמה פרמטרים גלויים ולא שנויים במחלוקת. הרעיון נשמע מוגזם מכדי שאמציאו בעצמי. כמתואר בערך בוויקיפדיה האנגלית, רעיון למס מרכזי דומה על ערך הקרקע עלה בדעתם של גדולי הכלכלנים כבר לפני מאות שנים. זו בעצם הפיכת הארנונה למס העיקרי ואולי אף היחיד.

יש למיסוי דירה שכזה יתרונות ברורים. קשה לחמוק ממנו – הכול רשום בטאבו. הוא מעודד חיסכון באחד המשאבים הנמצאים במחסור כבד – נדל"ן. הוא פרוגרסיבי – העשיר והעני אינם גרים באותו סוג דיור ולכן לא ישלמו אותו מס. הוא מתמרץ מגורים בפריפריה הזולה. בהנחה שגם תאגידים ישלמו מס על משרדיהם, זהו תמריץ רב עוצמה לגידול בתעסוקה בפריפריה שבה מיסוי המבנים זול, או לחילופין לעידוד עבודה מהבית שחוסכת גם פקקים, דלק ובניית כבישים. מס כזה בוודאי מתגלגל על שוכרים, אך אין רע בכך. גם מי ששוכר תופס משאבי קרקע ולפיכך חייב לשלם עליהם. המס יהווה תמריץ כביר נגד הותרת דירות רפאים ריקות וסביר להניח שיחסל התופעה כליל. בניגוד למסים הישירים המקובלים הוא לא יהווה תמריץ נגד יזמות והצלחה. משרד האוצר מצדו לא יתמהמה במציאת תקציבים לקידום בנייה חדשה. יותר מבנים משמעותם יותר כסף בקופת המדינה.

הרבה הוצאות נוספות קשורות בדירה גדולה ולכן מיסוי הדירה ממסה אותן בעקיפין. חשבון חשמל, עוזרת בית, מים למי שגר בבית עם גינה. בדירה קטנה גם אין מקום לאחסן יותר מדי דברים ולכן קונים עבורה פחות מוצרים. לא תמיד התנהגות זו בהכרח מייעלת כלכלית – כנראה ארוחה במסעדה דורשת יותר משאבים כלכליים מהכנת אוכל בבית עם שלל צלחות וכלי מטבח, אבל לרוב כן.

מס כזה יהיה תמריץ נגד הגדלת המשפחה שדורשת שטח מגורים גדול יותר. לרוב מדינות בימינו יהיו מעוניינות בתמריץ ההפוך ורוצות לראות יותר ילודה בתחומן. אין זה קשה לתקן בעיה זאת על ידי הנחה במס עבור כל דייר נוסף. גם תיקון כזה מעורר שאלות כי מפלה רווקים וגרושים שבלאו הכי מגורים לבד אינם קלים להם כלכלית. מצד שני כך נשיג תמיכת החרדים.

עוד בעיות שאפשר לחשוב עליהן נוגעות למצבו של מי שגר בדירה יקרה אך מצוי במצב זמני של חוסר תעסוקה או עוני או שפרש עם פנסיה לא מספקת, המס יחייבו לעזוב הדירה במהירות ולעתים בעיצומו של משבר אישי או משפחתי. אפשר לתהות מה יקרה בשכונת עוני העוברת תהליכי ג'נטריפיקציה. האם הדיירים הוותיקים האומללים יצטרכו לשלם במסים את מחיר הגירת הצעירים מעלי המחירים? זו כמובן דילמה הדומה למדי לשאלת המעבר לבניין חדש בהסדר פינוי בינוי כאשר ידוע שהבניין ידרוש תשלום דמי ועד בית גבוהים. אבל אם מס הדירה יהיה מס המדינה המרכזי, הסכום המדובר יהיה עוד גבוה בהרבה ובלתי אפשרי לדיירים ותיקים בבניינים ישנים. כל פיתרון אד הוק לסיטואציה כזו יפתל ויסבך את מערכת המס ויחולל תמריצים מעוותים. ומה עם בנייה בלתי חוקית? זו כבר לא תהיה רק בנייה בעייתית אלא גם העלמת מס כי לא תירשם בספרי גובי המסים.

לו הייתי נבחר לכנסת לא הייתי מנסה לקדם הרעיון ולמען האמת גם לא את החוק הנוכחי המיותר של כחלון. ועדיין מעניין להשתעשע במחשבות על שינוי דרמטי של מערכת המס, כי הבנה של מסים ומשמעותם היא פתח להבנת תמריצים והשפעתם.

שיקולים נגד השקל

18 בדצמבר 2016

איתן אבריאל מדה מרקר כתב מאמר ארוך נגד מדיניות בנק ישראל לקניית מט"ח על מנת להחליש את השקל. העיתוי למתקפה כזו על בנק ישראל מפתיע כי השקל דווקא חזק כיום מאוד. חזק עד כדי כך שהוא מקפיץ את נתוני התמ"ג לנפש הישראלים הנקובים בשקל בהמרתם לדולרים נומינליים לרמה שמשתווה ואולי אף עולה על זו של מדינות כמו גרמניה, בריטניה, צרפת ויפן. זה מצב חסר תקדים שהובילני בין השאר למסקנה שמדינת ישראל מצויה כיום בתור זהב

בין הטיעונים שמונה אבריאל בעד ונגד נשמט לגמרי עיקר העיקרים. בנק ישראל מחויב על פי החלטת הממשלה ליעד אינפלציה שנתי העומד על שני אחוזים. ניתן לטעון לדעתי שלאור הפספוס של היעד כלפי מטה בשנים האחרונות ראוי לפצות ולכוון לשלושה אחוזים. אין זה מתקבל על הדעת שבנק ישראל ישנה מדיניות ויעבור למדיניות המקבלת ללא סייג חיזוק השקל וכך יתרחק עוד יותר מיעד האינפלציה שלו. הרי אם השקל יעלה המחירים ירדו ויווצר לחץ דפלציוני.

גבולות פתוחים, התרסה אנטישמית והדיסוננס היהודי

17 בדצמבר 2016

בפייסבוק ובטוויטר קיים דף בשם "גבולות פתוחים לישראל", בעל למעלה מעשרת אלפים לייקים, הקורא לישראל לקבל סורים, אפריקנים ושאר מסכני עולם שלישי ללא הגבלה. ישראלי שייתקל בדף זה ודאי יניח בתחילה שהוא משקף עמדה של פעילי שמאל קיצוני עולמי התומכים במאבק המסתננים. אבל התבוננות מתוחכמת יותר תעלה ספקות. ראשית, הפעילים האמיתיים למען המסתננים אינם מנסחים מאבקם בכותרת המבהילה "גבולות פתוחים" אלא קוראים, בסגנון הומניטרי, לעשות יותר למען מי שכבר הגיע כפליט. שנית, השמאל העולמי מתעניין יותר במצוקת הפלסטינים בשל קיום ישראל, מאשר בזכות החופשית להגר אליה. רבים מאנשיו בוודאי יפקפקו אם בכלל ליהודים בישראל יש זכות להנהיג מדיניות גבולות פתוחים במקום לתת את השליטה בארץ ובמדיניות ההגירה אליה לבעליה המקוריים הפלסטינים. זאת ברוחו של יאסר עראפת אשר היה אובססיבי לטיעון שאין זה מתקבל על הדעת שישראל תקבל רוסים לא יהודים בעת ובעונה שהיא מונעת את זכות השיבה.

למי שמכיר את הנפשות המעורבות ברור שפעילי הגבולות הפתוחים לישראל שסרטון בדף שלהם מראה שאפילו יצאו לרחוב להפגין בשם האג'נדה, אינם אנשי שמאל. אלו הם אנשי הימין האלטרנטיבי, נאמניו האנטישמיים של דונלד טראמפ. המחאה שלהם היא די חסרת פשר לישראלי, כי היא ממוקדת ביהדות ארה"ב וברפובליקנים מתונים ודמוקרטים תומכי ישראל.

הטענה הסמויה שלהם היא שאם ליהודי ישראל יש זכות לקבוע מי יהגר אליה ומי לא, אז גם לארה"ב קיימת זכות לקבוע מי יהיו אזרחיה. אין זה מתקבל על הדעת שהיהודים המשפיעים כל כך באמריקה יכוננו מוסר כפול. דין אחד לישראל שההגירה אליה נקבעת על פי חוק השבות ודין אחר לארה"ב, שחייבת להכיל כל מקסיקני שחצה הגבול.

עבור ישראלי המסר בדף ייראה מוזר ולא ברור. מי שנמצא בימין תומך בגדרות נגד מהגרים, גם בארץ, גם בארה"ב וגם באירופה. מי שתומך בשמאל, כמו ארגוני הקרן החדשה ופעילי זכויות אדם, יהיה תמיד בעד המהגרים ויגיש למענם בג"צים בכל שפה שבה הדבר יתאפשר. מה בעצם רוצים יוצרי הדף לומר? אם הם מוחים נגד גבולות פתוחים בארצם, למה לדרוש כביכול גבולות פתוחים בישראל?

עבור יהודי אמריקה החילוניים והנאורים אך הציונים הטענה בדף באמת מביכה. גישתם לאמריקה קוסמופוליטית ומכילה כל היספני ופליט, אך הם מקבלים את קיום ישראל כמדינה של דת אחת שלטת. יש בכך צביעות מסוימת. צביעות שמזמינה את השאלה כיצד אתם מוכנים לאפשר לישראל לנהוג בדרך אחת אך מתנגדים ליישומה באמריקה. זו אינה טענה שלא ניתן למצוא לה מענה. יש הבדלים בין ארה"ב לישראל. מראש ארה"ב יועדה להוות ארץ הגירה, בעוד שישראל הוקמה כבית לאומי ליהודים בלבד. אמריקה ענקית ובעלת קיבולת עצומה. ישראל קטנטנה. ארה"ב מסוגלת לקלוט מהגרים מכל הסוגים. ישראל אינה מפתה מספיק למהגרים חזקים ולכן עלולה תחת מדיניות הגירה חופשית, לקלוט החלשים בלבד.

עדיין, דף הפייסבוק המתואר מצביע בחוכמה, גם אם מתוך נימה אנטישמית ארסית שקשה לפספס, על דיסוננס אמיתי שקיים ביהדות ארה"ב החילונית המורכבת מליברלים. הם אוהבים את ישראל, אך ישראל אינה מגדלור לליברליות ובפרט במדיניות הגירה. איך יצדיקו את מדיניות ישראל שאינם רוצים ליישם בארצם. דיסוננסים יוצרים קושי אמיתי, והדיסוננס הזה, כמו כל סימן אחר להעדר ערכים פרוגרסיביים בישראל, באמת יתרום להתרחקות הצד הליברלי בקרב יהודי אמריקה מישראל.

הקונטרה של הבנקים המרכזיים

15 בדצמבר 2016

ניצחון טראמפ היווה רעידת אדמה, גם כלכלית. פתאום נראה אפשרי שהכלכלה העולמית תוצף בכסף, המשכורות יעלו, התאגידים ישוועו לעובדים. האם כל זה יעלה את הצמיחה? לי התשובה החיובית ברורה. אבל ישנם לא מעט כלכלנים שסבורים שהתשובה שלילית. זאת בשל מחויבות הפדרל ריזרב, ולצדו בנקים מרכזיים אחרים בעולם, להעניק קונטרה. להעלות את שערי הריבית כדי לחסום התחממות פרועה של הכלכלה שתוביל לאינפלציה. העלאת הריבית על הדולר אמש היוותה דוגמה ראשונה לכך.

אם ממשל טראמפ יקצץ מסים וירעיף תקציבים על תשתיות, התרומה של כל זה לצמיחה תהיה מוגבלת מאוד אם הפדרל ריזרב בו בזמן יעלה הריביות בפראות.

אף על פי כן, סביר להניח שתיאוריית הקונטרה המוניטרית או ההיסט המוניטרי מוגזמת ושגויה. זאת משלוש סיבות. הראשונה היא שאנחנו חיים בעולם של עודף היצע גדול, שפע טכנולוגי, אוטומציה הולכת וגוברת, יכולת לרתום במהירות עובדים זולים מקצה אחד של העולם כדי לפתור מחסור בקצהו השני. כל הסימנים מראים שיש יכולת לשפוך הרבה מאוד כסף לפני שיתעוררו לחצים אינפלציוניים שיידרשו העלאות ריבית חדות באמת שיבלמו את המשק.

הסיבה השנייה היא שאפילו אם נגיע לאותו קצב צמיחה איטי על אף ההרחבה התקציבית ובשל הריביות הגבוהות, עדיין תהיה תועלת ונחיצות בריביות גבוהות כדי לרסן בועות בדיור מחד וכדי לממן לפנסיונרים אורח חיים סביר מאידך. יהיו שיאמרו שריבית נמוכה עדיפה על זרימת תקציבים מהממשלה. ריבית נמוכה משמעותה הזרמת כסף ללוקחי אשראי בשוק החופשי בעוד שתקציבים ממשלתיים מגיעים על פי שיקולי פוליטיקאים מושחתים. אבל יש בטיעון כזה עצימת עיניים מול פסיכולוגיית הבועה שריבית נמוכה מעודדת ומול המשבר הפנסיוני הבלתי נמנע שתחולל.

הטיעון השלישי בעד ריביות גבוהות הוא שריביות גבוהות מכינות את הקרקע לפיתרון למשבר הבא. אם תגיע תקופת מיתון ושפל יהיה מה לעשות – לחתוך את הריביות. אך מה ניתן יהיה לעשות אם המשבר הבא יחל בסביבת ריבית אפס? שום דבר בזירה המוניטרית. רק הרחבה תקציבית תעזור אז ואין לדעת אם המצב הפוליטי יאפשר לגייס תמיכה באופציה זו.

מכל הסיבות האלו אפשר להעריך שהתועלת שתושג אם המדיניות המסתמנת של ממשל טראמפ תקרום עור וגידים, תהיה גדולה בהרבה מהלחץ שיפעילו הריביות העולות על הכלכלה.