אני אצביע "ימינה" בבחירות הקרובות. הנימוק העיקרי לכך הוא שימינה מוכנה להשתתף בשני הגושים, גם בגוש ביבי וגם בגוש אנטי ביבי, ובכך הצבעה לה מרחיקה את הבחירות החמישיות.
אבל ישנו עוד ניואנס. אחרי הבחירות שתי המפלגות, של בנט ושל סער, צפויות להתאחד. אי אפשר לשים סיכה בין האידיאולוגיות הזהות שלהן. אבל כדי שהדבר יקרה אחד מהם צריך לקבל את מרותו של השני. אם גדעון סער יקבל את הובלתו של בנט, פתוחה הדרך לממשלת רוטציה נתניהו – בנט, שתוציא את המדינה סוף סוף מהפלונטר. סער אמנם התחייב לא לשבת תחת ביבי, אבל אם בנט יהיה ראשון ברוטציה הוא לא יפר את ההבטחה. הוא לא יישב תחת ביבי, הוא יישב תחת בנט. ומה יקרה עוד שנתיים במועד החילופים? עד אז אלוהים גדול. כדי שסער יוכל לקבל את בנט כמוביל, ימינה צריכה לעקוף את תקווה חדשה.
אין כל כך אופציה הפוכה – שבנט יישב תחת סער, כי הדבר לא ישרת את בנט במאומה. הוא יכול לבדו להשתחל לגוש ימין-חרדים. הוא לא צריך את סער לשם כך. ואם יהיו בחירות חמישיות, לבנט יש בייס דתי-לאומי שיאפשר לו לשרוד אותן. דבר שאי אפשר להגיד על סער שמצביעיו בעיקרם שמאלנים שרוצים להחליף את ביבי.
ולמה זה טוב לביבי? לא ברור אם זה טוב וייתכן שלא יתלהב מהרעיון שייצא בקרוב מבלפור לטובת גילת בנט ובעלה. אבל בהנחה שכחול לבן עוברת (או בהנחה שהיועץ המשפטי יפסוק שממשלת החילופים בתוקף גם אם גנץ כבר לא חבר כנסת), הוא בכל מקרה הולך להיות ראש ממשלה חלופי בקרוב, אם לא יכריע את הבחירות לטובתו. המשך הלופ האינסופי כבר לא משרת אותו.
כל זה אם לא יהיו 61 לימין (מינוס סער). אם יהיו 61, ביבי יהיה ראש הממשלה. בלי טריקים ובלי שטיקים. מי יודע אם בסתר הקלפי בנט לא מצביע לרע"מ בכלל.