אני בנטיסט גאה

לפי סקרי "דיירקט פולס", ראש הממשלה הנוכחי בכלל היה אמור להיות בנימין נתניהו.  לכן יש להתייחס בחשדנות מה לסקר האחרון של מכון זה לפיו נפתלי בנט לא עובר את אחוז החסימה. עם זאת, הממצאים גם לא לחלוטין מופרכים. הבייס הדתי לאומי התרחק ברובו מבנט. שופרי ביבי מצליחים לשכנע מצביעים ימניים כשהם מקשקשים על זוועת השותפות עם רע"מ, כאילו לא כל הח"כים של הימין הסכימו לקונספט אחרי הבחירות פרט לאחד ויחיד, בצלאל סמוטריץ'. מי שהאזין לראיונות עם כל ח"כ ימני אחר בימים שבהם נתניהו ניסה בקדחתנות להקים קואליציה, הבין היטב שאנשי הימין מוכנים לסבול שותפות עם רע"מ למען הקמת ממשלת ימין. ואגב, אם באמת בנט הוא אסון ונתניהו הוא גואל ישראל, הסירוב של סמוטריץ' לאפשר לביבי להקים ממשלה עם עבאס היה חוסר אחריות מוחלט.

אני כיום בנטיסט גאה ובר מזל לא קטן. יש לי מזל לחיות הרבה שנים במדינה שבה אני אוהב, ואפילו מעריץ, את ראש הממשלה. כך בתקופה האחרונה בה נפתלי בנט ראש הממשלה. כך היה בתקופת נתניהו. כל עוד תפקד באופן שפוי ולא גרר את המדינה לסבבי בחירות אינסופיים וללא תקציב, שמחתי בו וסמכתי עליו. התרשמתי מהכלכלה הרותחת, מנתוני דיכוי הטרור המרשימים, מההישגים בזירה הבינלאומית, מהסלידה מהרפתקנות צבאית ומנחישותו מול אירן. נדמה לי שהפוסט שבו אני מראה את הישגיו המדהימים של נתניהו בעצירת טרור הוא הנצפה בתולדות הבלוג (אולי לצד הציטטות שאיינשטיין אמר ושלא אמר).

אבל בשלב מסוים הנושאים האלו ירדו לעדיפות שנייה מבחינת ביבי. העדיפות הראשונה הייתה להוליך את העם שוב ושוב לקלפיות כדי שמתישהו איכשהו יקבל סוף סוף 61 מנדטים שיאפשרו לו לבטל את משפטו ולהשתלט על מערכת המשפט. זה לא קרה. אין לכך רוב בציבור, בפרט לא כאשר סמוטריץ' מסרב לשבת עם רע"מ.

אלמלא אומץ לבו של אדם אחד (שגם, בל נכחיש, ראה הזדמנות פוליטית אישית לפתחו) היינו עוד תקועים בלופ המטורף. אשרינו שנפתלי בנט נכנס לפוליטיקה והיה שם בזמן הנכון כדי לעצור את הטירוף. ובכלל חשוב שמחנה אידיאולוגי יכיל קולות מגוונים ולא יתמסר לפולחן אישיות של אדם אחד כפי שקורה בשיגיון הביביסטי.

התנהלותו של בנט במגפת הדלתא הייתה ללא רבב. הוא הבין שהמדיניות הקודמת לה הטיף, בדיקות וסגרים מקומיים, אינה רלוונטית כלל מול הנגיף. שינה כיוון במהירות. התעקש לא להיגרר לסגר מיותר וחסר שחר וזיהה שהחיסונים הם המשחק היחיד בעיר.

יש ספקות רבים כיום האם נתניחו פעל נכון בנושא העיקרי שהתמסר לו – עצירת המירוץ של אירן לפצצה האטומית. נתניהו כה מזוהה עם הנושא שהציבור נתן בו אמון אוטומטי לגביו. אבל דומה שנתניהו לא העריך עד כמה המפלגה הדמוקרטית מתקדמת בכיוון הפרוגרסיבי, ובאור זה אולי ביטול עסקת הגרעין עם אירן היה טעות. היא הייתה הרע במיעוטו כי ממשל דמוקרטי לא יעשה יותר ממנה כדי לעצור את המירוץ האירני לפצצה. מנגד, אם רפובליקני נחוש יחזור לשלטון עוד שלוש שנים וירסק את שלטון האייתולות, אולי עוד גישתו של נתניהו תוצדק. בכל אופן אין סיבה הגיונית לכך שלא נעשתה הכנה מספקת לשימור האופציה הצבאית מול אירן, דבר שהממשלה הנוכחית מתקנת בתקציב הנוכחי.

תקציב המדינה שצפוי לעבור השבוע מכיל גם רפורמות כלכליות חיוניות ומשמעותיות. הוא יוציא המון פרויקטים ממשלתיים מהקיפאון ובעיקר הוא יביא לקיצה סיטואציה חולנית וחצופה מאין כמוה שבה אינטרסים של כמעט עשרה מיליוני אזרחים משועבדים לאינטרס של אדם יחיד. כל זה לא היה קורה אלמלא נפתלי בנט, ועל כן אני מעריץ את התנהלותו ואת אומץ לבו ומגדיר את עצמי – בנטיסט גאה.

שכחו מה זה להיות יצירי האבולוציה

יש תופעת לוואי מחרידה לנגיף החצבת, כאשר הוא פוגע באלו שלא חוסנו מפניו. הוא מבטל את הזיכרון החיסוני. מי שנפגע בחצבת לא רק שצריך להתמודד עם המחלה הזו עצמה. הוא צריך להתמודד לאחר מכן עם מחלות אחרות שהגוף שלו כבר ידע פעם למגר אותן אבל אינו יודע עוד. הזיכרון החיסוני נמחק.

נראה שאפקט דומה יש לתנועת ההשכלה והנאורות. מרגע עלייתה על בימת ההיסטוריה היו לה הישגים מרהיבים שכולנו אסירי תודה עליהם ושמעצבים את חיינו הטובים והנוחים במדינה דמוקרטית. אבל גם חיסרון מזעזע – היא מוחקת זיכרון חיסוני.

במשך מיליוני שנים האדם התעצב בסביבה אבולוציונית שבה רכש אינסטינקטים בסיסיים אלמנטריים שהגנו עליו ואפשרו לו לשרוד ולהעביר את הגנים הלאה. למשל, לחשוד באנשים זרים שמא הם באים במטרה רעה. או לכבד היררכיה ולחוש שחברה לא יכולה לתפקד בלעדיה.

תנועת ההשכלה קראה תגר על התנהלות שמבוססת על אינסטינקטים וניסתה להחליף אותה בהתנהלות מבוססת שכל. אבל השכל, על כל כוחו ויופיו שהובילו את האנושות בתקופת ההשכלה להישגים מדהימים, אינו יכול להחליף לחלוטין את חוכמת הניסיון שנצברה בדורות של מלחמת קיום. מי שנדבק בנגיף ההשכלה, כמוהו כנדבק בחצבת – הוא מאבד זיכרון חיסוני עתיק.

לפעמים מדהים לראות איזה שטויות יוצאות מהפה של אנשים משכילים מאוד, למשל כלת פרס הנובל עדה יונת שתהתה מדוע ישראל בכלל כולאת מחבלים. או המוני האינטלקטואלים שעדיין מאמינים בזיהום השכל המרקסיסטי – זה שניסה לשווק עולם של שוויון לא היררכי שהפך במבחן המציאות לעולם של זוועה קומוניסטית.

השאלה היא לא מדוע אנשים חכמים פולטים שטויות. לכולם זה קורה. אלא מדוע יש שטויות שאתה יודע שתשמע בעיקר מחילונים משכילים ולא מקהלים לא משכילים או מקהלים דתיים, שתי קבוצות שחסינות יחסית לערכי תנועת ההשכלה. גם ישראל אומן זכה בנובל וגם הוא חכם בטירוף, אבל הוא דתי ולכן לא ידבר כמו עדה יונת.

קחו למשל את פרשיית הצוללות שמנסים עכשיו לעורר אותה. האשכנזים החילונים במדינה עסוקים באובססיה בשאלה האם הייתה שם איזושהי שחיתות. שחיתות היא בוודאי רעה ומסוכנת אבל היא לא סכנה קיומית. ועובדה: האנושות התקיימה דורות רבים בתרבות שבה הגבוהים בהיררכיה לוקחים לעצמם קצת יותר מהעוגה.

לעומת זאת, האיום האסטרטגי שהצוללות נועדו להגן מפניו ויכולת המכה השנייה שבאו לשמר הם בהחלט איום קיומי. היית מצפה שאשכנזים חילונים, אולי אפילו יותר ממזרחים שלא חוו ברובם את השואה, יוטרדו מאיומים קיומיים יותר מאשר מעניינים של טוהר המידות. ישאלו למה קונים פחות מדי צוללות ולא למה קונים יותר מדי. ובכלל הדברים שהאלוף יצחק בריק מדבר עליהם ונוגעים למוכנות צה״ל למלחמה הבאה מזעזעים פי אלף מפרשת הצוללות.

אבל זה לא עובד ככה. חשיבתנו מונחית על ידי אינסטינקטים אבולוציוניים או על ידי הנגיף שעובד כמו חצבת, שמחק אותם. באור זה גם יש להבין את המשפט העתיק של נתניהו לרב כדורי על כך שהשמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים. אמר והתכוון לכך שיהודים צריכים לעמוד עם חרבם, והשמאלנים שכחו זאת. נתניהו אוכל השרצים לא ביטא את דאגתו מאובדן זכר המסורת ההלכתית היהודית אלא מאובדן האינסטינקטים הקיומיים הבסיסיים שבימים עברו בני האדם כולם, וגם היהודים שבהם, ניחנו בהם. הוא התחנף לרב כדורי הישיש, ולכן דיבר בשפת היהדות. אבל הבעיה האמיתית שעליה הצביע אז בחוכמה היא כזו שהיה יכול לבטא באופן רהוט יותר באוזני ענק רוחני אחר, צ׳ארלס דארווין. הבעיה האמיתית היא שכחת האינסטינקטים האבולוציוניים.

על לוקשים ולוקשנקו

כאשר מעדיפים הומניזם, ועוד מהסוג הצבוע והמתחסד, על פני חוקים, נוצרים תמריצים מעוותים לגמרי. ממליץ לכולם לקרוא את הכתבה בישראל היום (תודה למשה על ההפניה) על השימוש הציני אך גאוני שעושה שליט בלארוס לוקשנקו במדיניות מבקשי המקלט של האיחוד. למה שרק ארדואן יהנה – גם לוקשנקו רוצה ליהנות מכח הלחץ שיש למי שמחזיק בשסתום זרם הפליטים. הוא קורא לאומללי ארצות האיסלאם להגיע לארצו ומבטיח להם שמשם יוכלו להגר לאירופה. ככה נוצרת תסבוכת שלמה שנותנת לאנשים שהאיחוד האירופי הכי מתעב כוח לחץ עצום. הקושי של האיחוד להתמודד עם הצורך שלו באנרגיה מרוסיה הוא עובדת מציאות, ואולי בעתיד טכנולוגיות מדהימות של שמש, רוח, גרעין וגיאותרמיות יצליחו לנצח את פוטין ויורשיו. אבל שום טכנולוגיה לא תגאל את האיחוד מהתמריצים האיומים שיוצרות התחסדות וצביעות. כל עוד ימשיכו לשתף פעולה עם ההונאה לפיה מהגרים הם פליטים, או להלל אג׳נדה שלפיה יש באחריותו וביכולתו של העולם הראשון לקלוט את העולם השלישי, הם יצטרכו להתמודד עם ההשלכות.

זמן הימין הכלכלי

מה יקרה כשסוף סוף הבנקים המרכזיים ידפיסו מספיק כסף? שאלה שחיכתה במשך עשור לתשובה, והנה התשובה מגיעה. הכסף מתחיל לרדוף נואשות אחרי עובדים. בארצנו ישנו ביקוש היסטרי נואש לעובדים בתעשיית ההייטק ובארה״ב מדווחים על תופעה היסטורית שזכתה כבר לשם: ״ההתפטרות הגדולה״. המון עובדים שמאסו בתנאים של עבודתם הנוכחית, ברודנות של הבוסים או בשכר הנמוך, פשוט מתפטרים ויודעים שימצאו בנקל עבודה חדשה.

אבל גם אי אלו סממנים שליליים מתחילים להופיע. האינפלציה גואה, בפרט על רקע משבר האנרגיה באירופה והגרמנים נזכרים בחרדת האינפלציה הישנה שלהם. איגודי העובדים שם מתחילים לדרוש העלאות שכר שבוודאי יתרמו גם הן לאינפלציה כבמעגל שוטה.

המאבק בהתחממות הגלובאלית סופג מכה קשה בימים אלו מאחר שהאירופאים מאבדים אמון בטכנולוגיות הירוקות לאור משבר האנרגיה שלהם. זהו מאפיין של התקופה החדשה. עד עכשיו חיינו במשך יותר מעשור בעולם שבו השמאל צדק בו. לא הדפיסו מספיק כסף והפיתרון האופטימלי היה לחלק מספיק כסף לכולם ולהשקיע השקעות עתק בטכנולוגיות ירוקות. זה פיתרון שהשמאל קידם, והימין התחלחל ממנו (לפחות בטרם הופעת טראמפ שידו הייתה קלה על המדפסת). עכשיו מספיק כסף הודפס וצריך לייעל את הכלכלה כדי שלא תהיה אינפלציה. כאן לימניים יש הרבה יותר מה להציע. וגם: שני האיומים הקשים ביותר על הכלכלה העולמית, בעלי פוטנציאל קטסטרופלי: מלחמה עם אירן שתחסום את תעבורת הנפט ומלחמה בטאיוואן שתחריב את תעשיית השבבים ואת הסחר העולמי, שניהם נובעים מסכנות הפייסנות שמקדם השמאל.

מוקדם לדעת איך יתגלגלו הדברים כי המגמות האנטי אינפלציוניות לטווח הארוך הן חזקות מאוד. נשים מולידות מעט ילדים, הטכנולוגיות משתכללות, משבר האנרגיה יוחלף בשלב מסוים בעודף היצע. הריבית ארוכת טווח על האג״ח האמריקני היא זעומה (2 אחוז). את העתיד קשה לנבא אבל בהווה נראה שמתעצבת כלכלה שבה ימניים צודקים ולו לכמה רגעים.

כשסין תכבוש את טאיוואן

אדם לא הופך למנהיג טוטאליטארי של אומה כדי לשבת בבית ולצפות בנטפליקס. אחרי ששי ג'ינפינג ביצר את שלטונו וביטל את הגבלת תקופת כהונתו מצטברים סימנים רבים לכך שהוא עלול להיות מעוניין בהותרת חותם לדורות בתור המנהיג שאיחד את סין וכבש את טאיוואן.

סין מדינה ענקית, אך כפי שהעולם המוסלמי לא מסוגל להתאושש מכך שבישראל הזעירה קיימת ריבונות לא מוסלמית, ככה סין הקומוניסטית לא מסוגלת לשאת את קיומו של האי הטאיוואני הקטן הלא קומוניסטי. אם ארה״ב הייתה מחויבת חוזית להגן על טאיוואן, הסינים היו נרתעים ממלחמת עולם סביב האי. אבל הנשיא קרטר ביטל ב-1979 את חוזה ההגנה בין ארה״ב לטאיוואן. אם תפרוץ מלחמה גדולה סביב טאיוואן, אפשר יהיה לראות זאת כפיסת המורשת האחרונה של מדיניות החוץ של ממשל קרטר שהביאה לנו גם את שלטון האייתולות (אך אם להיות הוגנים, גם את השלום עם מצרים).

טאיוואן לא הצטיידה בנשק גרעיני, כך שיכולת ההרתעה שלה מוגבלת, ולמרות שגיאוגרפית למגני אי יש יתרונות ניכרים, ספק עד כמה הדבר יהיה אפקטיבי מול מעצמה עם משאבים בלתי נדלים.

אומרים שבישראל הילודה גבוהה כי האומה מתכוננת לסכנה הקיומית שהיא ניצבת בפניה. מנגנון נפשי דומה בהחלט לא קיים בטאיוואן שבה הילודה הממוצעת היא הנמוכה בעולם (כיום 0.82 ילדים לאישה). הדמוגרפיה מחבלת ביכולת הטאיוואנית להעמיד צבא שיוכל לאתגר מעצמת על. והדבר רק ייעשה גרוע יותר עם השנים.

החולשה שמפגין ממשל ביידן-האריס יכולה לפתות את סין. הם אינם יודעים מול מי יעמדו בעוד שלוש שנים, אבל הם יודעים מי ניצב בפניהם בהווה. מדינה חלשה עד גיחוך מול אמריקה כמו אירן מתחצפת כרגע בהעשרת אורניום ולא נענשת. מה יעשה ממשל ביידן מול מעצמה אמיתית?

לצד טאיוואן עומד שיקול אחד. מלחמת כיבוש תהווה קטסטרופה כלכלית עולמית. הפרשנים סבורים שהיא תביא בוודאות להשבתה ממושכת של תעשיית השבבים העולמית ולמחסור קיצוני במוצרים אלקטרוניים מתקדמים. בנוסף המערב יצטרך להטיל סנקציות על סין. אלו יהיו סנקציות חסרות תוחלת כי שטח משוחרר כבר לא יוחזר, אבל לא יהיה מנוס מלהטיל אותן כדי לעשות משהו בתגובה, גם אם בכך לפגוע בסחר החופשי בעולם. האם החשש הכלכלי ירתיע את סין מלפעול? אולי, אין לדעת, לא בטוח.

מלחמת טאיוואן תפצל את הגלובוס לשני מחנות, ישראל תהיה עם ארה״ב. אירן תהיה עם סין. קרוב לוודאי שהמלחמה תקרב בין אירן לסין ותקשה עוד יותר על עצירת השאפתנות האיראנית. המלחמה תפגע בזרימה החופשית של המוצרים הזולים מהמזרח, תזעזע את כלכלת העולם, אולי אף יותר משהקוביד זעזע, ותמחיש את חולשתו של המערב מול המעצמות הלא דמוקרטיות. יהיה זה יום חג לסוחרי הנשק (שרבים מהם חיים כאן). אם הסדר העולמי ייהרס בזמן ממשל דמוקרטי, נרוויח לכל הפחות שחיקה ביוקרתה של הפייסנות שמקדמים הדמוקרטים, ואולי על כך תהיה נחמתנו. הצעירים באמריקה יחדלו לרגע לעסוק בעוולות גזעיות מדומות וישימו לב לסכנות גיאופוליטיות של ממש. גם בישראל יעלה אובדן טאיוואן מחשבות קשות על מידת החוכמה שבהסתמכות על הגנה אמריקנית.

אירוע דמוגרפי מכונן

על פי נתוני הילודה האחרונים לאישה היהודיה הממוצעת יש כיום יותר ילדים (3 בממוצע) מאשר לאישה המוסלמית הממוצעת (2.99 בממוצע). זהו אירוע דמוגרפי מכונן עם משמעויות גדולות מבחינת תפיסת הציונות ועתידה. יהיו שימהרו להסיק שפיתרון שתי המדינות מת כי לצד היהודי כבר אין תמריץ לקדמו מתוך ביטחון בניצחון דמוגרפי עתידי. אין פלא שעיתון הארץ בפאניקה בחודשים האחרונים ומנסה לקדם קמפיין לצמצום ילודה, אבל אפילו מירב מיכאלי כבר בראש אחר.

לצד זה צריך להגיד כפי שכתבתי לא פעם – יידרשו אולי מאה שנה כדי שאפשר יהיה לספח את יו״ש עם השלכות דמוגרפיות נסבלות, גם אם הפער בין הילודה היהודית למוסלמית יישמר ואף יגדל. וגם אז עדיין לא פתרנו את סוגיית עזה.

עוד בשורה דמוגרפית משמעותית: שיעור הילודה הבדואי בנגב ירד סוף סוף מתחת לחמישה ילדים לאישה (4.92). זה עדיין אומר שבעוד שנות דור יהיו פי שניים גברים בדואים צעירים שיסתובבו בבאר שבע, ואם לא תיווצר שם תרבות של חוק וסדר, יהיו לכך השלכות.

מיתונים הם בעיה שנפתרה

אני קורא בימים אלו את ספרו החדש של סקוט סאמנר ״אשליית הכסף״ על הטעויות שהובילו לשפל הגדול ב-1929 ולמיתון הגדול ב-2008. הבנק המרכזי לא וידא שהתוצר הנומינלי יישאר בסכום קבוע. כלומר הוא נתן לערך הכולל הנומינלי של הפעילות במשק לצנוח, דבר שאסור היה לו לעשות. דבר זה בשליטתו כי הבנק המרכזי תמיד יכול לקנות עוד ועוד נכסים (אג״ח ממשלתי ואם זה לא מספיק אפילו אג״ח קונצרני ומניות) וכך לנפח מחירים. הדפיסו כסף, נפחו את מחירי הנכסים עד שמספיק כסף, אותה כמות כסף שמראש התחייבתם לה ושהשווקים ציפו לה, יתגלגל במשק, זו השורה התחתונה. אל תתנו לתמ״ג הנומינלי המודד פעילות כלכלית לצנוח פתאום.

המרשם עובד נפלא. הניבויים של שוטי האסכולה האוסטרית ודומיה מחד ושל שוטי הסוציאליזם מאידך על אפוקליפסה שתנער את השיטה מיסודה – התבדו.

חשוב להגיד: אין שליטה על התמ״ג הריאלי. גם אם כמות הכסף הפעיל במשק תישמר ייתכן שהיא תהיה שווה ריאלית הרבה פחות. למשל אם אסון טבע נורא יוביל לכך שפתאום יפסיקו לשאוב נפט, מחיריו יתייקרו וטריליון דולר של היום יהיו שווים הרבה פחות מטריליון דולר של אתמול, מבחינת כמות התדלוק שניתן לממן בהם. משברים ריאליים יכולים לקרות, אבל אין שום סיבה שמשברים נומינליים יקרו. כלומר משברים שמובילים לכך שכמות הכסף בשימוש תצנח. למשל מקרה שבו בעבר אנשים החליפו מטבעות, שטרות והעברות בנקאיות בשווי טריליון וחצי ולאחר מכן נפלה הפעילות הכלכלית והם עושים העברות בשווי טריליון ורבע בלבד. אסור שצניחה כזו תקרה וניתן לודא זאת באמצעות שימוש במדפסת הכסף כדי לפצות על כל מפולת.

תורתם של סאמנר ושל בעלי השקפות דומות שהצדיקו עצמן בעשור האחרון תהדהד לאורך דורות. אפשר לראות זאת כאחד ההישגים הגדולים של האנושות במאה ה-21, היא למדה את סוד הדפסת הכסף. לכאורה מה פשוט מזה? ובכל אופן החוכמה הפשוטה הזו היא ההבדל בין אבטלה של מיליונים, זעם ההמונים וחוסר יציבות לבין פרנסה בשפע ושגשוג. אפשר לראות מיתונים מהסוג של 2008 כבעיה שנפתרה. כמו האבעבועות השחורות זו בעיה שהאנושות הותירה מאחור.

האדוקים לצוללות

בפוסט הקודם דנתי במשמעות של הפיכת אירן למעצמה גרעינית, כפי שייתכן שיקרה בשנים הקרובות, אם ממשל ביידן לא יתעשת ביחסו לאירן, והאם הדבר מסכן את יציבות השקל. בדיון עלתה טענת הנגד שישראל תהיה מסוגלת לשמור על הרתעה במצב כזה, בין היתר מאחר שאפשר להשקיע בצוללות נושאות טילים גרעיניים שמבטיחות יכולת מכה שנייה.

דמיינתי לעצמי את הסיטאוציה האפקוליפטית בצוללת כזו המשייטת במעמקים וקציניה קולטים שהיא צריכה להגשים, בקנה מידה מחריד, את הסצנה התנ"כית שבה שמשון מפיל את עמודי מקדש פלישתים עליו ועליהם. הבנתי שיש לי עצה דחופה לקציני הגיוס של צה"ל: אל תשימו בצוללות האלו חילונים. לא ברור אם חילונים יהיו מסוגלים לאקט נקמני כזה, שיהרוג מיליוני חפים מפשע במדינת האויב, שלא ברור אם יכול בכלל להועיל בשלב הסופני שבו הוא מתבצע ושסותר בצורה חריפה את האידיאלוגיה ההומניסטית שעליה גדלים חילונים.

למסורתיים ולדתיים, ואולי גם לעולים יוצאי הגוש הסובייטי, יש בחינוך משהו מתפיסת העולם המסורתית הלא הומניסטית שיאפשר להם להתמודד עם גודל המועקה: תפיסת עולם כמו תנ"כית הדורשת למצות את הדין עם עמלק. אחרי שיקפידו למלא את השורות בחתכי האוכלוסיה המתאימים, אנשי כוח האדם בצה"ל יוכלו להדליף זאת לרונן ברגמן שימהר לכתוב זאת על דפי הניו יורק טיימס. כך תושג הרתעה שתבהיר לאויב, ואולי בעיקר למעצמות העולמיות, שכדאי מאוד לוודא שישראל לעולם לא תגיע לסיטואציה שבה גבה לקיר.