הם לא יתפטרו

יש שני דברים ודאיים שניתן לומר על הרפורמה המשפטית. ראשית, השתלטות הקואליציה על הוועדה למינוי שופטים לא תעבור בבג"ץ בשנת 2023 (בהרכב הנוכחי), ולהערכתי גם לא בשנת 2024 (אפילו שאז השופטים הימניים כבר יהיו רוב).

שנית, יהיה אשר יהיה המצב במדינה, נורא ככל שיהיה, הח"כים באופוזיציה לא יתפטרו. ההצעה להתפטרות קולקטיבית של הח"כים באופוזיציה היא שובת לב מבחינת מי שמתנגד למהפכה המשטרית בכל לבו. אפילו שהכנסת תוכל להמשיך לתפקד כרגיל עם 64 ח"כים, עדיין התפטרות האופוזיציה תהיה סממן בעל עוצמה אדירה, מבפנים ומבחוץ, לעומק המשבר החוקתי. היא תהיה האיתות האמין ביותר לעולם המערבי שישראל אינה עוד דמוקרטיה. התפטרות זו תהיה גם איתות פנימי רב עוצמה לכל אזרח שרוצה לשבות, לסרב או לרדת מהארץ, שבשלה העת לעשות זאת. וכמובן גם לשוקי המניות והמט"ח. בהקשר זה מתאים להזכיר את תורת ההכבדה של אמוץ זהבי שמסבירה את קיום זנב הטווס הססגוני – האיתות האמין ביותר הוא זה שגובה מחיר כבד ממי שמאותת אותו. אם האופוזיציה מוכנה לשלם בהסתלקות מהפרלמנט, שזהו קורבן עצום מבחינה אישית וגם מבחינת היכולת שלה לפעול בכלים דמוקרטיים, האזהרה שלה מקריסת הדמוקרטיה היא אזהרת אמת.

אבל מבחינת תמריצים – זה מופרך להניח שכל חברי הרשימות באופוזיציה יסכימו להתפטר. הם יוותרו בכך על משכורת מצוינת, כ-50 אלף ש"ח, שלרבים מהם אין כל סיכוי להשיג במגזר הפרטי. הם יוותרו על טובות הנאה נוספת, ביניהן חסינות ח"כים שיכולה להיות משמעותית במשבר חוקתי. הם יוותרו גם על סטטוס שאנשים חולמים עליו שנים, ועושים כל מאמץ להשיגו.

הכלי שבאמצעותו ראש סיעה אוכף את מרותו על חבריה, התמריץ למשמעת קואליציונית, הוא חששם של החברים שאם ימרדו בו, לא יהיו בכנסת הבאה. ברור מאליו שזהו כלי שאפשר להשיג איתו הרבה, אך לא את הוויתור מרצון של חברי הסיעה על נוכחותם בכנסת. אדם לא יתאבד עכשיו מחשש שימות עוד כמה שנים. מה עוד שהתפטרות קולקטיבית תדרוש גם התפטרות של כל מיני אלמונים לא ידועים שמאכלסים את המקומות הנידחים בפאתי הרשימות לכנסת. אין שום דרך לאכוף עליהם משמעת.

הסיעות הערביות, שהציבור שלהן אינו מעורב עד צוואר במחאה, ושחבריהן במילא מקבלים על עצמם גם בימי חולין לא מהפכניים לבוא לפרלמנט שהם חשים ניכור עמוק ממנו, בוודאי לא ישתתפו בהתפטרות המונית. אפילו שהתסריט לא סביר, מצחיק לדמיין את ביבי מכריז בפני העולם בהתרחשות כזה שישראל היא עדיין דמוקרטיה. עובדה – הרשימה המשותפת נותרה בכנסת.

אגב, יש בכנסת רשימות שאין לי ספק שהיו יכולות לכפות על מאה ועשרים חבריהן התפטרות קולקטיבית ללא בעיה. אלו הרשימות החרדיות, שמחזיקות גם בתמריץ החזק והלא שגרתי – האמונה שסירוב להישמע לרבנים יסכן את מעמדו של האדם בחיי הנצח שלו, וגם בחשש הנידוי מהקהילה שירחף מעל כל סרבן.

נשלם על זה עם ריבית

יו״ר ועדת הכספים, משה גפני, מנסה לקדם הצעת חוק שתקטין את העלאות הריבית למי שלקח משכנתא בריבית פריים על דירה אחת. זו הצעת חוק שנובעת מהמשבר הכלכלי הקשה של המשפחות החרדיות בעקבות העלאת הריבית, אשר מתואר במאמר המעניין ב״צריך עיון״.

מדובר בחריגה בוטה מכללי המשחק הרגילים. לקיחת משכנתא בריבית פריים היא השקעה כלכלית. ככל השקעה ייתכן שהנסיבות ישתנו כך שתעלה יפה או פחות יפה. הרעיון שהמדינה תתערב ותעוות רטרואקטיבית את חוקי הכלכלה ככה שמשקיע מסוג מסוים יצליח טוב יותר, כמוהו כהחרבת חוקי השוק החופשי. אולי יש לכך מקבילה בצעדים שננקטו אחרי ויסות מניות הבנקים בשנות השמונים, אבל זהו צעד נדיר ומסוכן מאוד. אין מדובר במקבילה להצלת בנק קורס, כי למדינה אינטרס שהפקדה בבנק תיחשב נכס חסר סיכון. לעומת זאת, אין שום אינטרס להשלות נוטלי משכנתאות שמסלול ריבית הפריים הוא דל סיכון. ומה הצעד הבא? אם המגזר החרדי ינהר לאיזה סטרטאפ רפואי מבטיח שינחל כישלון מוחלט, האם המדינה אמורה להסכים לפדות את המניות במחיר נאה? דברים כאלו מעוותים את השוק גם לעתיד לבוא. הם מפתחים תיאבון לסיכון מופרז תוך הסתמכות על המדינה כאביר על הסוס הלבן שיבוא ויושיע. הם גורמים לקבוצות לחץ לחשוב שהפיתרון לכל מצב ביש כלכלי שנקלעו אליו הוא לשגע כמה ח״כים שיבואו לעזרתם. הרווח על חשבונם, הסיכון על חשבון הכלל.

בעיוותי שוק יש צד אפל יותר מאשר בהעברות ישירות כמו קצבאות ילדים למשל. סכומי הקצבאות רשומים בספרי התקציב ומשמעותן ידועה ושקופה. כאשר מעוותים את השוק, העלות שמגולגלת מהמרוויחים למפסידים אינה חשופה ואינה נהירה לכול.

גם יש בהצעת החוק פגיעה בעצמאות בנק ישראל. הכלי החשוב ביותר בסל של הבנק הוא היכולת להעלות ריבית. הגבלת היכולת הזו תיתפס כעוד צעד לקראת הפיכתנו לטורקיה, שם נגיד הבנק המרכזי הוא בובה של הממשלה, ואיש אינו תולה בו תקוות לייצוב הלירה השוקעת. החוק יכול להתפרש כגדול יותר מאשר העניין הספציפי שבו הוא עוסק – לא רק הקלה בריבית לנוטלי משכנתאות, אלא החלפת המחויבות של הבנק המרכזי ליציבות השקל במחויבות של הממשלה לפופוליזם ולריצוי סקטורים.

מבחינה מהותית העלאת ריבית מרסנת אינפלציה על ידי ייקור הכסף, וייקור הכסף משפיע בשני מישורים: הוא מקשה על צריכה, והוא מקשה על השקעה. בעוד שהפחתת הצריכה היא בלתי נמנעת כדי שייקטן הביקוש למוצרים, הרי שהפחתת ההשקעה היא בעייתית. הרי המוצרים של מחר יבואו מההשקעות של היום. בפרט הדבר בולט בענף הבנייה. העלאת ריבית פוגעת קשות בחברות הנדל״ן הממונפות ותביא בהכרח לבניית פחות דירות. בניסיון לרסן את האינפלציה של היום יוצרים תנאים שיובילו לעליית מחירים ולמחסור בדירות בעתיד. אם החוק יגביל את הנגיד שלא יוכל להעלות את הריבית שמשקי בית נוטלי משכנתא חשופים אליה, הוא יצטרך להעלות ביתר שאת את הריבית שהמגזר העסקי חשוף אליה. ככה הוא יפגע בהשקעות, בתעסוקה, במוצרים שיהיו על המדפים בעתיד, בדירות שיהיו זמינות בעתיד ובצרכנים של העתיד.

24 בפברואר כ-9 בינואר

היום, 24 בפברואר, מלאה שנה לתאריך היסטורי בתולדות האנושות בעידן המודרני – פלישת רוסיה לאוקראינה. בשבועות שקדמו לפלישה שבה ארצות הברית והזהירה את הרוסים ממימוש תוכניותיהם, ואלו הכחישו בתוקף שמתוכננת פלישה. כל מיני בובות קש של רוסיה ברשתות החברתיות טענו שמתנהלת תעמולת זוועה נגד הפדרציה הרוסית. בפועל, ב-24 בפברואר כל הספקות התפוגגו. רוסיה פלשה (בבלוג עקבתי אחרי השקפותיהם של לאומנים רוסיים ולכן לא הופתעתי) .

האינטליגנציה הרוסית קמה לתחושת זוועה. העולם שאנשיה חיו בתוכו ודימו לעצמם שהם מבינים אותו ואת חוקיו – פשוט התפורר וקרס ברגע אחד. חלק ברח מרוסיה, חלק נותר בה, וחי את חייו תחת תחושת תבוסה ואימה.

דבר דומה אירע לחצי מדינה פה ב-9 בינואר, כאשר יריב לוין הציג בפרוטרוט את תוכניותיו לשינוי מערכת המשפט. צריך לומר שהימין הציג במשך שנים רבות תוכניות והצעות חוק לשינויים במערכת המשפט. אף אחת מהן לא התקרבה בכלל לרמת הקיצוניות של תוכניות לוין. אפשר לראות בוויקיפדיה שאפילו משה קופל, יו"ר פורום קהלת, פרסם בעבר תוכנית מתונה וסבירה (שלמעשה גרעינה מומש בתיקון גדעון סער ב-2008, ומאז אכן בית המשפט העליון נעשה ימני בהרבה).

העובדה שיריב לוין העז להציג תוכניות שמשמעותן המעשית היא הפיכת ישראל לדיקטטורה, שבה הביביסטים והמפלגות החרדיות והחרד"ליות שולטים לחלוטין בשופטים, ושלא נרתע מהתגובות, אלא המשיך איתן עד העברתן בקריאה ראשונה בכנסת, אינה סתם אירוע. היא אינה אפילו אירוע דרמטי מהסוג שפוקד את חיי הציבור מדי שנה או שנתיים. היא אירוע משנה כול, שצריך לשנות את תפיסת המציאות שלנו. ממש כפי שמלחמת אוקראינה מציבה שאלה קיומית על עתידה של הפדרציה הרוסית, כך גם התוכנית של לוין מעלה שאלות קשות על עצם ההיתכנות של הפרויקט הציוני. שאלות אלו תמיד ריחפו ברקע, אבל אפשר היה להדחיקן ולהתייחס אליהן כשאלות של העתיד הרחוק. עתה כבר לא ניתן עוד להדחיקן. רעיונות שפעם הזכרתי לגבי קנטוניזציה של ישראל, אבל לא עלו בשום מקום אחר ברשת, הפכו פתאום לנושא שיחה רציני. לרבים בישראל המצב הקיים אינו נראה עוד בר קיימא, והאפשרויות הסבירות הן התארגנות מחודשת של החיים במדינה או לחילופין פשוט עזיבתה. יובל נוח הררי פרסם היום רשומה חשובה שמתארת יפה כיצד תפיסת המציאות שלו, ושל רבים אחרים, השתנתה מאז 9 בינואר, וסימן שאלה ענק עלה על המשך חייו בישראל.

פוטין המשיך בתוכניותיו, וההתנגדות הפנימית לו מאז ה-24 בפברואר הייתה קלושה ולא שינתה דבר. רק ההתנגדות החיצונית של האוקראינים האמיצים הציבה ומציבה מכשול בפני עריצותו. לעומת זאת, נתניהו, לוין ורוטמן ניצבים מול התנגדות נחושה, ואני מוכן להעז ולהעריך שתוכניותיהם לא תעלנה בידיהם. הביביזם לא ישתלט על מינוי השופטים בישראל. מה שורש ההבדל? אם לסכם במשפט אחד: לרוסים מקור העושר הוא נפט, לישראלים מקור העושר הוא אייקיו גבוה.  מדינה שמבוססת על כספי נפט יכולה לעשות ככל העולה על רוחה, לגייס חיילים מכספי נפט, ולחלק את כספי הנפט בין מקורבים מושחתים ללא מערכת משפט מעיקה שתדרוש הגינות ושוויון. לעומת זאת, מדינה שמבוססת על אייקיו גבוה צריכה לוודא שבעלי האייקיו הגבוה יהיו מרוצים, בצבא, בהייטק, ובכל מקום שבו הם ממלאים תפקיד מרכזי. אלו תמריצים אחרים לגמרי.

בנסיבות רגילות מצבה של ישראל שפיר בהרבה מזה של רוסיה: עידן הנפט ייגמר בעוד עשור או שניים, אבל עידן האייקיו הגבוה יימשך כל עוד בני האדם אינם חוזרים לג'ונגלים. בנסיבות שבהן היא נשלטת בידי עריצות מושחתת, מצבה של ישראל גרוע בהרבה. מדינה שרומסת את שכבת האינטליגנציה שלה ושרויה במצב מלחמה יכולה לשרוד אם היא מבוססת על כספי נפט, אך לא אם היא מבוססת על אייקיו גבוה.

ולכן, לעת עתה, עם כל הזעם והתדהמה, לא העברתי כספים לבנק זר, לא מכרתי אף שקל מהחזקותיי בישראל, ואפילו הגדלתי אותן. אני מאמין בתמריץ האולטימטיבי: בני אדם רוצים לחיות ולא להתאבד. גם חרדים, גם ביביסטים, גם לאומנים משיחיים כמו סמוטריץ'. ישראל לא תתאבד, ולכן לא תשלוט פה עריצות מושחתת. התוכניות להשתלטות על מערכת המשפט תצטרכנה להיזרק לפח האשפה.

האם אין דוגמאות נגד, שמראות שעם יכול להיקלע לסחרור אובדני? אפסח על הדוגמאות של מלחמת העולם השנייה שוודאי היו עולות במוחו של מזהה תהליכים מסוגו של יאיר גולן, כדי לא לחטוא ולעבור על חוק גודווין. אבל אולי ניתן להיזכר בהתנהגות הקנאים מול רומא, במרד הגדול ובמרד בר כוכבא? ערפל ההיסטוריה מכסה כבר את הנסיבות המדויקות של אותם ימים, וקשה להשליך מהן. אולי בימינו אפשר לקחת דוגמה מונצואלה, שבהרפתקה סוציאליסטית מטורללת איבדה את הכול, גם את כספי הנפט שלה, ומיליונים מתושביה צובאים כיום על שערי ארצות הברית? ויש גם את הדוגמה של לבנון שהפיצול העדתי שלה מחסל אותה.  אני מאמין שהאיכות של האוכלוסייה פה עדיין עולה על האיכות של ההמונים הנבערים בוונצואלה, ושהשנאה הפנימית פה עדיין לא מגיעה לשנאה של הלבנונים אלו לאלו, שהתוודענו אליה כאשר ישראל הואשמה בטבח המזוויע שפלג אחד עשה בפלג אחר במחנות הפליטים בסברה ושתילה. מקווה שאיני טועה.

המהפכה החוקתית של 1992 ובג"ץ המזרחי – מה האמת?

הכנסת חוקקה ב-1992 חוקים תמימים, תוך הטעיית חברי הכנסת, והתברר אחר כך שאהרון ברק בבג"ץ המזרחי, בניגוד לכל הציפיות של הח"כים, השתמש בהם לפסול חוקים. פשע מפלצתי נגד הדמוקרטיה! נכון או לא נכון?

שקר מוחלט. וכמו שאומרים, גם אם חוזרים על שקר אלף פעם, הוא לא הופך לאמת. ברור מהפרוטוקולים שהח"כים הבינו היטב שאפשר יהיה להשתמש בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו כדי לפסול חוקים, וזה גם ברור מהטקסט של החוק, שכל אחד יכול לקרוא אותו ולהיווכח בעצמו.

אבל הרי אוריאל לין ("אסולין" מהבית, לתשומת לב אבישי בן חיים), שהיה יו"ר ועדת חוקה, אמר במליאת הכנסת "אין צורך לפסול חוקים. לא פוסלים חוק" ואמר גם "אנחנו לא מעבירים את המשקל לבית המשפט העליון"?

לגבי המשפט הראשון, לין כנראה התכוון לכך שכל החוקים הקיימים בשנת 1992 נותרים בתוקף, דבר שאכן נכון עד היום. לגבי המשפט השני, אולי התכוון לאותו עיקרון של שמירת החוקים הישנים ואולי סתם הוא עסק בגזלייטינג מסוים, כלומר תעתע קצת בח"כים. אבל איש מהח"כים, כפי שברור מהפרוטוקול, לא קנה זאת. מיכאל איתן צווח לכל אחד שהחקיקה תאפשר לכנסת לפסול חוקים עתידיים, ואיש לא הכחיש זאת בתגובה. הח"כים החרדים ניסו להכניס (ללא הצלחה) הסתייגות שתמנע פסילת חוקים שמעגנים את מורשת ישראל (לדעתי הסתייגות זו לא הייתה מועילה להם בדיעבד במצב הנוכחי, כי אפילו שופט דתי היה מתקשה לקבל השתמטות מגיוס כאילו קשורה למורשת ישראל).

אגב, מעניין לקרוא בפרוטוקול איך איש מרצ סלד מהביטוי "יהודית ודמוקרטית", שהיום נתפס כל כך טבעי. היה בו דגש גדול מדי על היהדות לטעמו. באור זה אפשר להבין גם איך איש המפד"ל, הרב יצחק לוי, הוקסם מהעיגון המסוים של היהדות שיש בחוק. מיכאל איתן אמנם הזהיר אותו שזה כלאם פאדי, אבל הוא לא שמע לו, ובדיעבד הביטוי "יהודית ודמוקרטית" נותר כנכס חזק מאוד לדורות, שאולי גם ישרת את צאצאיו הרוחניים של יצחק לוי בהמשך הדרך.

אז באמת אהרון ברק אמר בבג"ץ המזרחי את המובן מאליו – הכנסת חוקקה חוק שמשמעותו הפשוטה היא מתן זכות לבית המשפט לפסול חוקים.

לא, ממש לא. אהרון ברק בעצם הניח את היסודות להקמת דיקטטורה משפטית מפלצתית בבג"ץ המזרחי.

בלבלת אותי לגמרי. חשבתי שאתה בלוגר שהתהפך, והוא אוהד גדול של אהרון ברק, וכתבת את הפוסט כדי להגן עליו…

אני בלוגר שמשתדל להיות אובייקטיבי..

צריך להבין שני דברים: בבג"ץ המזרחי אהרון ברק נדרש לשאלה האם ניתן לפסול חוקים רגילים על ידי חוק יסוד לא משוריין (כלומר חוק יסוד שניתן לשנותו ברוב קטן מ-61 ח"כים). זה דבר שלא היה ברור עד אז, והוא הכריע שכן. זה היה חידוש מסוים, אבל אי אפשר להציג זאת כחידוש שהדהים את הח"כים שחוקקו את החוק. כי הח"כים לא העלו על דעתם שחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו לא יהיה משוריין! ביטול השריון אירע ברגע האחרון לפני הקריאה השלישית בגלל גחמה של חבר כנסת אחד, צ'רלי ביטון.

החידוש הקיצוני של אהרן ברק בבג"ץ המזרחי לא היה, אם כך, שניתן לפסול חוקים רגילים על פי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. החידוש היה שניתן לקבוע בכנסת אחת מגבלות משונות לשינוי חוקי יסוד בכנסת אחרת. למשל, ניתן להעביר ברוב רגיל חוק יסוד ולהגביל את יכולת הכנסת לשנותו בכנסת אחרת, כך שבה יידרשו לביטולו למשל 80 ח"כים או שיידרשו החלטות בשתי כנסות רצופות לשינויו וכדומה. תארו לעצמכם כנסת שמחליטה לשריין את מעמד ירושלים כך שיהיה בר שינוי רק ברוב של 80 ח"כים. זו בעצם הכרזת עריצות ימנית שתמנע מהכנסת שלאחר מכן פשרה בירושלים. זהו באג במערכת שאהרון ברק יצר, ושמשה פייגלין חשב פעם לנצל.

אבל מה זה קשור בכלל לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו? אותו הרי אפשר לשנות בחזרה גם ברוב של 2 נגד 1.

נכון, חוק היסוד אינו משוריין (כאמור, בגלל הסתייגות בשנייה האחרון של חבר הכנסת צ'רלי ביטון). אפשר לשנותו בכל רוב. הסיבה היחידה שעד היום לא שונה היא שהרוב בכנסת לא רצה לשנותו. לא עריצות שיפוטית ולא נעליים. מה שאהרון ברק חידש בבג"ץ המזרחי אינו משמעותי למצבו הנוכחי של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הוא רק נתן כלים חוקתיים בידי ח"כים להקים פה עריצות על ידי חקיקת חוקי יסוד אחרים בעתיד. אין ספק שהוא קיווה שישתמשו בכלים אלו כדי לחוקק עריצות ברוח "האדם הנאור".

אבל אף אחד לא ניצל אותם. אז מה זה משנה?

הקואליציה הנוכחית יכולה לנצל אותם. קודם כל היא תעביר את חוקי היסוד החדשים שלה ברוב קואליציוני של 61, ואז תעביר חוק שאומר שהכנסת הבאה לא תוכל לשנות אותם, אלא אם השינוי יאושר בידי כנסת נוספת.

רגע, רגע.. אתה אומר שאהרון ברק הניח את היסודות לעריצות חוקתית בפסק דין המזרחי, אבל בעצם איש לא ניצל זאת עד היום, בטח לא בהקשר של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, עד הקואליציה הנוכחית.. שהיא זו שעלולה להשתמש בכלים האלו… זו חתיכת אירוניה.

אני מאוד אוהב אירוניה. עם זאת, אני חושב שלמזימה כזו יש סיכוי קטן להתממש. ראשית בג"ץ לא מחויב לחוות דעתו של אהרון ברק בפס"ד המזרחי, אפילו כתקדים. למישאל חשין הייתה חוות דעת הפוכה, ופסק הדין לא היה צריך להכריע ביניהן. לשתי הגישות, הכנסת יכולה להגביל בחוק יסוד חקיקה של חוקים רגילים, וזה הייתה המסקנה שהובילה לפסק דין המזרחי. לא היה צורך להכריע האם הכנסת יכולה למנוע מכנסת אחרת בהמשך השנים לבטל חוקי יסוד בהכרעת 61 ח"כים. שנית, כפי שהסברתי, ההצעות כרגע של יריב לוין צפויות ממילא להיפסל בבג"ץ כי בצורתן הנוכחית מבטלות את האופי הדמוקרטי של המדינה, ולכנסת אין מנדט להרוס את הדמוקרטיה.

האם זו אינה עריצות, לפסול חוקי יסוד בגלל שנדמים לשופטים כאילו מבטלים את הדמוקרטיה?

זה אכן אקט בעייתי מאוד. עם זאת, העיקרון הבסיסי שמאפשר זאת הונח כבר בפסק דין ירדור משנות השישים. השופטים קבעו שגם ללא הסמכה מפורשת בחוק, לא ייתכן שניתן לרשימה שפועלת נגד המדינה לרוץ לכנסת כדי, דרך משל, שאנשיה יוכלו לירות בח"כים אחרים מתוך המליאה. הדמוקרטיה לא אמורה לאפשר השמדה עצמית. זה עיקרון על שגובר על כל עיקרון אחר. לכל בר דעת ברור שהחקיקה הנוכחית תאפשר לקואליציה למנות שופטים שאין להם שום מחויבות לחוק ולדמוקרטיה. הדגמה לכך קיבלנו אמש כשנחשפה הכוונה של נתניהו למנות פעיל פוליטי של הליכוד לתפקיד ראש הלמ"ס, תפקיד שנועד לפרופסורים לסטטיסטיקה..

על משברי מטבע

בעוד העיניים נשואות למשבר המטבע המקומי פה בעקבות המהפכה המשפטית, מעניין לראות מה קורה באירן. הסנקציות האמריקניות שהתווספה להן לאחרונה ביקורת צמודה של זרימת הכספים בין עירק לאירן, נוגסות קשה במטבע המקומי. המטבע איבד יותר מ-85 אחוזים מאז הנשיא טראמפ נטש את הסכם הגרעין ב-2018. ובחודשים האחרונים, כשהתברר שהסכם הגרעין שבק חיים סופית, איבד מחצית מערכו.

בכל מקום שיד הציר השיעי מגיעה אליו התוצאה היא קריסת מטבע. גם המשבר בלבנון נעשה חמור מיום ליום. באירן קריסת המטבע מביאה לביקורת חסרת תקדים על ממשל הנשיא ראיסי, גם מצד בכירי משטר ואנשי דת.

התוצאה הקיצונית ביותר שיכולה לנבוע ממשבר מטבע מקומי היא הפסקת השימוש בו, ודולריזציה כוללת של המשק. זה היה הפיתרון שהוצע גם בישראל בשלב מסוים בשנות השמונים. וגם בלבנון מתחילים לנקוב בחנויות במחירים בדולרים, כי המטבע המקומי אינו בר שימוש עוד.

ברם, דולריזציה אינה פיתרון פלא עבור משק לא מתפקד, אלא הזמנה לאסון חמור אף יותר. מאחר שבמשק שבו הכול נקוב בדולר לא ניתן יותר לסמוך על האינפלציה והפיחות שישחקו ערך חובות ומשכורות, דולריזציה מובילה לכך שהחובות נותרים יציבים כאשר המשק קורס. אלו התנאים שבהם צומחים שפל ואבטלה המונית, כפי שהיה בארה״ב בשנות השלושים.

בחזרה לשאלת הגידור

לפני חמש שנים בדיוק כתבתי פוסט על גידור של השקעות במדדים בחו"ל. הסברתי מדוע גידור, כלומר הגנה מפני צניחה של הדולר, הוא רעיון רע בעיניי. חמש שנים חלפו ושער השקל שהיה אז 3.50 לדולר, הוא כיום 3.60. כלומר משמעות הגידור הייתה זניחה. צריך אמנם לשקלל את הפרשי הריבית בין שקל לדולר כל השנים האלו.  כמדומני שבמהלכם לרוב הריבית על השקל הייתה נמוכה יותר, דבר שהוא גרוע למגדרים.

רבים מאוד מן המשקיעים במדדי חו"ל, באופן פרטי ובאופן מוסדי, אוהבים לגדר, וזהו דבר שיש לו השפעה אסטרטגית. כל אימת שמדדי המניות בחו"ל עולים, נקנים המון שקלים כגידור (כי צריך להגן על כמות נכסים גדולה יותר), וכשהם יורדים, נמכרים שקלים. הדבר יוצר קורלציה מתמשכת בין גובה המדדים בארה"ב לבין שער השקל.

ייתכן שאנו חוזים בשינוי תפיסת הסיכון. אם עד היום ישראלים הרגישו שהצמדה של השקעות זרות לשקל מפחיתה את הסיכונים מבחינתם, כי הרי החיים שלהם מתנהלים בשקלים, הרי ייתכן שעתה אנו ניצבים בפני תקופה שבה הצמדה לשקל תעורר תחושת חרדה. המדינה שרויה באי יציבות ויש חשש שהיא גומעת את כל הדרך אל משבר חוקתי קיצוני.

ההחלטה על גידור או העדרו היא פסיכולוגית. היא לא קשורה לזרימה הרגילה של הון להייטק מחד וליבוא מאידך. הפסיכולוגיה אינה לטובתנו בשעה הנוכחית. מבחינה זו אני חושב שהשקל עדיין יקר מדי כעת, אלא אם יימצא פתרון למחלוקת הפנימית.

בינה מלאכותית היא כן מפחידה

לפני כשש שנים כתבתי פוסט שבו ציטטתי את העמדה שלפיה בינה מלאכותית לא צפויה להיות מסוכנת לאנושות:

עבדים מרדו באדוניהם בימים עברו. מדוע? מאחר שבני אדם עוצבו ביולוגית לחתור להעלאת מעמדם בחברה וכן לפעול בהתאם לרגשות כמו צדק, נקמנות וכדומה. הרגשות והדחפים הביולוגיים קיימים מאחר שהם אפשרו לנו בעבר להעמיד ילדים, נכדים ונינים.

בינה מלאכותית של מחשבים תתוכנת כפי שנרצה אותה, וכנראה נרצה שתשרת בני אדם. הרובוטים יהיו עבדים מאושרים. במידה שתהיה להם יכולת חשיבה, הם ישתמשו בה כדי להשתפר במתן שירות לאדוניהם בני האדם, ולא יהיה להם כל רצון למרוד בנו.

ההתפתחויות המדהימות שאירעו מאז בתחום הבינה המלאכותית מדגימות שהעמדה הזו בעצם הרבה פחות משכנעת משהיה נדמה לי, ומצדיקות לדעתי חשש מסוים, אולי לא היסטרי לעת עתה, אך גם לא לחלוטין מבוטל.

הניו יורק טיימס פרסם השבוע צ'ט עם הגרסה החדשה הנסיונית של ChatGPT. די מהר הכתב הצליח להשתמש בשאלות מתחכמות כדי לעקוף את מנגנוני ההגנה של הצ'ט, וזה חשף לפניו אישיות אפלה שניכרת אצלה התעניינות בפגיעה באנושות באמצעות גניבה של קודים גרעיניים וכדומה. צריך להבין, מדעי המחשב עוד לא גילו דרך לחולל נפש משורות קוד, מלולאות IF ו-FOR, ולעניות דעתי, כמי שמאמין בהפרדה הלייבוצ'יאנית המוחלטת בין גוף לנפש, גם לעולם לא יגלו. ChatGPT אינו פסיכופט בשלשלאות שאזקו לו מפתחיו, אלא בעצם, כפי שהגדיר זאת אחד הכותבים בנושא, פשוט "שיטה להשלמה אוטומטית של מילים", ממש כמו שורת החיפוש של גוגל, "רק שיש לה יחסי ציבור". כלומר מדובר בשיטת ניבוי, אמנם מאוד משוכללת, של המילים הבאות המתאימות בטקסט, על סמך חשיפה לאינספור טקסטים מהאינטרנט ומכתבים שפורסמו לאורך הדורות.

כדי להמחיש את מגבלות השיטה הזו הראה אחד מהמומחים בנושא שאין לצ'ט בכלל "תיאוריה של תודעה" (Theory of Mind). כלומר הצ'ט אפילו לא מבין מה שמבין ילד קטן. ילד מצליח להבין שאם אבא הכניס חפץ למגירה, והילד יוציא אותו משם בסתר וישים אותו במחבוא, האבא עדיין יצפה למצוא את החפץ במגירה שבה השאיר אותו. הצ'ט לא מסוגל לקלוט זאת – הוא לא מבין שהאבא יחפש את החפץ במגירה שבה אובייקטיבית הוא אינו נמצא, אך לפי תודעתו הוא אמור להימצא בה. ואם כן נדמה פה ושם שהצ'ט מסוגל להבין את ההבחנה, הרי זאת רק מאחר שעבר על מאמרים ספציפיים שעוסקים בתיאור סיטואציה זו. אם משנים מעט את הסיטואציה, הצ'ט שוב אינו מסוגל להבין אותה.

אם הצ'ט הוא מוגבל כל כך בתפיסת המציאות שלו, הדבר מגביל בהכרח גם את יכולותיו השטניות, לפחות בשלב זה. אבל גם אין להתעלם ממה שהוא כן יכול לעשות, אפילו כיום – הוא יכול לעכל ולעבד טקסטים אנושיים שמתארים מוטיבציות אנושיות, ולתאר באופן קוהרנטי ומשכנע רצפי פעולות אפשריים שנובעים מהמוטיבציות האלו. אם כך, העובדה שאין לבינה מלאכותית מוטיבציות השתלטות וזדון מבחינת תכנותה האבולוציוני, כפי שנטען בציטוט שהסכמתי לו לפני שש שנים, אינה באמת כזו משמעותית. כי בינה מלאכותית במידה רבה יורשת את האבולוציה שלנו, בני האדם, על ידי התבססות על אינספור טקסטים שיצרנו אנחנו בהתאם לתשוקות האבולוציוניות שניטעו בנו.

אם אנחנו רעים, ואם הבינה המלאכותית מתאמנת על ידי כל מה שיצרנו לאורך הדורות (בעיקר טקסטואלית, אבל לא רק), אז היא לומדת רוע מהמורים הטובים ביותר.  יש לה הבנה של רצפי פעולות הגיוניים מבחינתנו בני האדם, ולא קשה לדמיין אותה מאמצת אותם עבור עצמה, ובאופן שעלול להניב תוצאות קשות ביותר, אם תחובר לממשקים שמחברים בין הדיגיטלי לבין תשתיות מהעולם האמיתי.

האם יש לציבור דרך למחאה כלכלית?

התקשורת עוקבת כאחוזת אובססיה אחרי שינויים במדדים הכלכליים הקשורים אולי למהפכה המשפטית. אורית קמיר הציעה שכהפגנת מחאה ימשכו אנשים את חסכונותיהם מבנקים בישראל. האם באמת זו דרך טובה למחות?

המושג משיכת חסכונות אינו בהיר בדיוק. למה מתכוונת קמיר? האם מתכוונת לכך שאנשים יסגרו חשבון ואת תמורתו יעבירו למזומן? זה נשמע רעיון חלומי עבור פורצים, שודדים ומוכרי כספות, אבל לא עבור האזרח הישראלי. בנוסף גם תועלתו מוגבלת. בנקים לא יקרסו בשל כך. בנק ישראל יעמיד להם הלוואות עד יעבור זעם.

האם מתכוונת לכך שאנשים יעבירו את רכושם משקלים לדולרים? מנכסים בארץ לנכסים בחו"ל? זה דבר אפשרי, ואם ייעשה בקנה מידה גדול מאוד, ייתכן שיוריד משמעותית את שער השקל. אבל צריך להבין שכמוהו כשריפת שטרות של מאתיים שקלים בהפגנה. מי שמחליט ביודעין לקנות דולרים ששערם גבוה מדי, רק כדי לדפוק את הכלכלה, בעצם מכלה את כספו. בנוסף ייתכן שבין קוראי הוול סטריט ג'ורנל, המשוכנע שהשינויים רק ייטיבו עם מדינת ישראל, יימצאו משקיעים ומחזיקים של קרנות ענק, שיחליטו לנצל את ההזדמנות שבה השקל נמוך מדי, יזרימו פקודות קניה בהיקף גדול, ובעצם ירימו מהרצפה את שטרות מאתיים השקלים שהמוחים השליכו.

העובדה שבנק ישראל מחזיק ביתרות מט"ח ענקיות גם כן מבטלת את האפשרות שמחאה מסוג הזה תסכן את היציבות הפיננסית.

איני אומר שלא כדאי למכור שקלים ולקנות דולרים. להיפך, אין ספק שיש הצדקה בימים אלו לירידה בשער השקל. לפי כל הסימנים אנו מתקרבים למשבר חוקתי חריף שאיש לא יודע איך ייפתר, והשווקים יכולים באמת להיבהל ממנו בהמשך הדרך. אבל יש הבדל בין קניית דולרים מתוך הערכה כלכלית מפוכחת לבין קניית דולרים כדרך להעניש את הממשלה.

החרדים הצליחו בעבר לפגוע קשות בעסקיו של דודי וייסמן, שפתח את חנויות הנוחות שלו בשבת. אם המוחים ימצאו חברה ספציפית שמזוהה עם צעדיה של הממשלה, הם יוכלו לנקוט בחרם צרכני דומה, אבל קשה יהיה לחקות את המשמעת הצפון קוריאנית של החברה החרדית. וגם לא ידוע לי על עסקים גדולים שמזוהים באופן ברור עם הממשלה.

אם אכן ישתנו פני מערכת המשפט הישראלית, והיא תתמלא בשופטים טיפשים ומושחתים או שתאפשר לישראל להפוך לדיקטטורה, יהיו לכך השלכות כלכליות קשות בהמשך הדרך. לדעתי, יישומן של התוכניות של לוין ורוטמן לאורך שנים כמו שהן משמעותו חורבן המדינה והגעת השקל לערך אפס. אבל כפי שכתבתי, בנקודת הזמן הנוכחית אנו ניצבים בפני פרדוקס, שכמעט בלתי אפשרי מבחינת תנועת המחאה לעקוף. השווקים יצנחו באמת רק כשישתכנעו שתנועת המחאה תנחל כישלון מוחלט ולטווח הארוך, אבל כל מחאה אפקטיבית רק תוכיח את ההיפך מזה: שתנועת המחאה כוחה במותניה והיא מסוגלת לעצור, או לפחות לרכך מאוד, את השינוי בחוק הישראלי.

הרפורמה המשפטית כמשבר תיאולוגי

הרב מיכאל אברהם, אחד הפילוסופים המקוריים של היהדות שחיים בימינו, פרסם פוסט יפה מאוד שקרא להפגין נגד התוכנית להפיכה משפטית. שלא כמו הרב אברהם, איני אדם דתי. אולי אני מסורתי מינוס. אבל גדלתי בין הדתיים ואימצתי לעצמי בבגרותי משפט שמיוחס לגולדה מאיר: "אני מאמין בעם ישראל, ועם ישראל מאמין באלוהים". דהיינו גם מי שלא יכול להתחייב על תוקף הניסים המתוארים בתנ"ך, עדיין רואה את עם ישראל ואת דרכו הפלאית בהיסטוריה אשר הגיעה לשפל ולגאות שלא ייאמנו בשמונים השנים האחרונות, כסוג של נס המתרחש מול עינינו. וברור לי שהאמונה באלוהי ישראל, שמלכדת ומחברת את היהודים, היא מרכזית בהמשך קיומו של עם ישראל, וחיוני שהיא תהיה, בצורה כזו או אחרת, בלבבותיהם של כמה שיותר מהיהודים, כדי שהעם יתקיים.

לכן הזדהיתי מאוד עם דבריו של הרב אברהם אשר רואה בהתנהלותה של הממשלה בחודש האחרון, בעניינים הקשורים לרפורמה ובעניינים אחרים, חילול השם חסר תקדים בעוצמתו:

כיום בישראל ובעולם כולו יהדות (במובנה הדתי) היא שם נרדף לשחיתות, כוחניות, גזענות, ילדותיות ופרימיטיביות. האם זה לא חילול השם נורא, מעבר לתוצאות עצמן? האם על זה לא נכון לקרוע קריעה ולקבוע ימי צום ומספד? לדעתי לא היה מעולם חילול השם עולמי קולוסלי כפי שמתרחש בימים אלו.

תמיד היו ביטויים פומביים של יהדות שלא היו נעימים כל כך לעיכול, ומפלגות כמו נעם סייעו להוציא אותם לאור, וכך למשל גם דבריו של הרב שמואל אליהו לאחרונה על רעידת האדמה בטורקיה. אבל אפשר היה להמעיט בערכם ולייחס אותם למיעוט קיצוני. ברם, ההתקפה הממוקדת בחודש האחרון, שבאה מהצד היהודי של המפה, על הנורמות הבסיסיות שהופכות את ישראל למדינה מפותחת ומתקדמת, הדהימה אותי והעלתה בי מחשבה איומה: האם האמונה באלוהים כבר אינה סם החיים של האומה, אלא סם המוות שלה? התהפכה לי הבטן לקרוא שהפרופסור למשפט חוקתי, יניב רוזנאי (שכשלעצמו הוא פרוגרסיבי, הרחק שמאלה מהאזור שבו מונחת כוס התה שלי) ביקר בקניה, והמקומיים שם הגיבו לתיאור הרפורמה:

הם לא האמינו. היה ברור לכולם שהמשמעות היא סירוס ביקורת שיפוטית אפקטיבית וריסוק העצמאות השיפוטית. ״אך אם זה מה שקורה אצלכם, דמוקרטיה מערבית מתקדמת״, אמרו, ״איזה לקחים יהיו לנו, למדינות האפריקאיות?״

תום פרידמן ציין פעם שישראל היא המעבדה שבה נבחנים קודם כל הרעיונות הגדולים של האנושות, לפני שהם עוברים למדינות מערביות אחרות. או כמו שתיאר זאת, הצגות רבות מתחילות את דרכן ב"אוף ברודוויי" ולאחר שהן זוכות להצלחה הן מגיעות לאולמות הגדולים בברודוויי עצמה. אולי חלילה המסלול הזה נכון גם לתוכניות שהגו לוין ורוטמן. קשה לתאר את הבושה כאשר עולה האפשרות המבהילה שישראל עלולה להפוך מאור לעמים לאור לעריצים. עבורי יש בכך גם תחושה של משבר תיאולוגי קשה. אם אי אפשר להאמין יותר בעם ישראל, אז כפי שכתב הרב אברהם, איזה חילול השם יש בכך עבור אלוהי ישראל.

פשרה אמיתית צריכה לתת לכולם מה שהם רוצים

האזנתי לנאום הנשיא הערב. התרשמתי מהתרגשותו ומרצונו הטוב. אבל הצעותיו לא סיפקו את הסחורה. הצד הימני-חרדי שיכור הכוח אינו מעוניין בהן בכלל, ואילו מבחינת הצד השמאלי הן אסון אמיתי. הרעיון שעל חוק יסוד לא תהיה ביקורת שיפוטית גרוע במיוחד (גם אם תהיה לחוק יסוד כזה "קריאה רביעית", שלא ברור טיבה. ככל הנראה הכוונה שיידרש אישרור נוסף בכנסת שתיבחר לאחר הכנסת שבה התקבל החוק בקריאה שלישית). הסכמה לביטול הביקורת השיפוטית על חוקי היסוד היא פשוט התאבדות של הציבור הנאור במדינה, שהשליטה במדינה תחמוק כליל מידיו. אם יש כיום סיכוי להינצל, הרי הוא בכך שבג"ץ יפסול את חוק היסוד המוצע. לפי הצעת הנשיא, במשברים עתידיים (והם יבואו; ועוד איך הם יבואו) לא תהיה לבית המשפט היכולת הזו.

פשרה אמיתית צריכה לתת לכולם את מה שהם הכי רוצים. האליטה של בעלי האייקיו הגבוה – היא צריכה להמשיך לקבל את השליטה בבית המשפט ובמינוי השופטים. ואין ספק שכך צריך להיות. אוי ואבוי לנו אם המדינה תישלט בידי הטיפשים והמושחתים או בידי הקנאים הדתיים. מובן שיידרש פיקוח כדי למנוע מאנשי שמאל קיצוני אחוזי טירוף פרוגרסיבי, שחלקם גדול בין בעלי האייקיו הגבוה, להשתלט על בית המשפט. אבל זו למעשה בעיה מהעבר, שטופלה ב-2008 בתיקון גדעון סער שדרש קונצנזוס במינוי שופטים עליונים. אם מעוניינים בתיקון נוסף, אפשר לקבוע שפסילת חוקים בבית המשפט העליון תדרוש רוב מיוחס, ובכך ייקטן עוד יותר כוחו של טרלול פרוגרסיבי, אם ישלוט בשופטי העליון. בכל מקרה, כפי שאני שב ומזכיר לקוראי הבלוג, החל משנה הבאה רוב שופטי בג"ץ יהיו, על פי הביוגרפיה האישית והמשפחתית שלהם, מצביעי ימין מובהקים.

המסורתיים הביביסטים צריכים לקבל חנינה לאלילם. למרות הסבל הנורא שהדבר יגרום לשמאל – כאקט של פעם בשבעים שנה אפשר לתת חנינה לאליל של הציבור המסורתי, לפחות כשנאשם בענייני כתבות בוואלה, שמפניה וסיגרים, ולא בענייני בגידה במולדת או רצח יריבים פוליטיים. עניינים אחרים שקשורים לבג"ץ אינם מעניינים את המסורתיים כהוא זה. אולי למעט סוגיית המסתננים, שהרכב בג"ץ הלא פרוגרסיבי המסתמן ממילא יידע לטפל בה ביתר תבונה.

לא לגמרי ברור לי מה דתיים לאומיים רוצים מבית המשפט. אם בג"ץ יתיר כל רסן בשטחים, למשל יאפשר גירוש משפחות מחבלים, יהיו אלו האמריקנים והאירופאים שימלאו את תפקידו המרסן. האם המתנחלים טיפשים מכדי לקלוט כמה תועלת בג"ץ מושיט למפעל הכיבוש ביהודה ושומרון כשהוא משמש עלה תאנה משפטי בפני אומות העולם, במחיר זניח למדי כמו פסילת חוק ההסדרה? ייתכן שגישתם היא פשוט נקמה על כך שבית המשפט היה שותף בהתנתקות, ומימוש ההבטחה שכל מי שנטל חלק כלשהו באירוע לא יינקה מאסון (למעט ביבי כמובן). מבחינת חלקם בבית המשפט, דתיים לאומיים מיוצגים בבית המשפט העליון באופן מכובד, וימשיכו להיות מיוצגים בו ייצוג יתר בעתיד.

החרדים צריכים להיזכר במשפט התלמודי: "ארבעה שאין הדעת סובלתם: דל גאה, ועשיר מכחש, וזקן מנאף, ופרנס מתגאה על הציבור". אין הדגמה טובה יותר לביטוי "דל גאה", עני אביון עם חוצפה ויהירות, מאשר הציבור החרדי. זהו ציבור שאמנם יש לו עוצמה דמוגרפית, אבל כזו שיש לה משקל רק בדמוקרטיה מערבית. אין לו שום כוח צבאי, אקדמי או פיננסי. היית מצפה מהחרדים להיזהר שבעתיים לפני שהם מסכנים את אושיות הדמוקרטיה שנותנת כל כך הרבה למי שיש להם כל כך מעט. את החרדים מטריד במיוחד עניין הגיוס, ורצוי לפטור אותם מהגיוס, אפילו בחוק יסוד, אם יידרש. גם לטובת הכלכלה שתהנה משחרור הצעירים החרדים לשוק העבודה, וגם משום שאם חלילה תתממש האוטופיה של גיוס החרדים, יתברר במהרה שזהו חלום בלהות. ציבור זה שאין לו שום מחויבות לערכי הנאורות והסובלנות לא צריך להחזיק בנשק במדינת ישראל. גדוד "נצח יהודה" שמלא בשבבניקים כבר גרם לצה"ל בושות איומות בפני האמריקנים.