אירופה – הקייס האופטימי

בעקבות סופת הברקזיט אירופה והאליטות שמנהלות אותה ביד רמה סופגות כל כך הרבה השמצות, שלא יהיה מקורי במיוחד להוסיף עליהן. מעניין יותר דווקא להתוות את הקייס האופטימי בעד אירופה ובעד עתידה. וזאת יש לזכור – מאז היטלר התאבד בבונקר שלו, והלוחמים שבו משדות הקרב של מלחמת העולם השנייה, נבואות זעם לגבי אירופה לרוב התפוגגו ואילו האופטימיים שראו הכול באור ורוד ורוד יצאו צודקים.  כמה שונים העשורים מאז המלחמה מהזוועות הבלתי נתפסות שאירופה נדונה אליהן במחצית הראשונה של המאה העשרים.

ההגירה

אירופה רשמה לזכותה בחודשים האחרונים הישג גדול שממעטים לדבר עליו – הצניחה הדרמטית (98%!) בשיעור המהגרים מהמזרח התיכון בעקבות מדיניות נוקשה יותר של החזרת מהגרים לטורקיה. ממעטים לדבר על ההישג כי אינו נוח לאוהבי אירופה. הם אוהבים אותה בשל ההומניות והקוסמופוליטיות שלה. והיד הקשוחה כלפי מהגרים היא אלמנט חדש בה עבורם, צורם וגס. ממעטים לדבר עליו כי גם הצד השני, מנבאי השחורות הימניים, חש אכזבת מה כאשר אירופה אינה מתאסלמת בקצב שיוציא את תושביה הנוצריים לבריקדות.

אבל הישג זה מגלה עובדה שחשיבתה לאירופה קיומית, וגם אנחנו גילינו אותה אחרי הקמת הגדר בגבול מצרים. מדינה מערבית, מפותחת וליברלית יכולה לנקוט באמצעים שימנעו הגירה בלתי מבוקרת אליה, וימנעו קץ תרבותי מהיר מידיהם של ארגוני זכויות אדם.

ההגירה מאפריקה המצויה בפיצוץ אוכלוסין עדיין מגיעה לאירופה דרך איטליה בקצב של מאות אלפים בשנה, והיא מעלה סכנה אחרת, פחות משמעותית מבחינת הטרור, אבל משמעותית לא פחות מבחינת הפערים החברתיים. היא מעלה את החשש שמדינת הרווחה האירופית השוויונית תהפוך בעתיד לברזיל שבה פאבלות מוכות פשע רצחני מתקיימות לצד משכנות פאר שתושביהן חיים מאחורי הגנת סורג ובריח. גם כאן נראה שהאירופים יצליחו למצוא בסוף, אחרי ההתמהמהות וההיסוס האופייניים להם, למצוא פיתרון המבוסס על המודל הטורקי – הרבה כסף למדינות אפריקאיות בתמורה לכך שישאירו את תושביהן אצלן.

הכלכלה

משבר כלכלי אמיתי משקף מחסור – כך היה בימים עברו בשנות בצורות, האסמים היו ריקים ואנשים היו נותרים רעבים. לא כל כך מזמן – רק לפני מאה שנים, אנשים מתו ברעב מחריד בירושלים.  גם בימינו אנו בוונצואלה ההמונים רעבים ללחם. כתב סוציאליסט אמריקני אחד שניסה להגן מעט על מורשת צ'אבס ובקיא במצבה של ונצואלה אמר שפני הדברים שם אינם כה נוראים כפי שניתן להבין מהתקשורת העולמית. עובדה – בשכונות של העשירים הסופרמרקטים מלאים. סניגוריה על צ'אבס?  אולי להיפך – נראה שמשנתו מהווה דרך כל כך לא אפקטיבית להשגת שוויון. עד כדי כך שאפילו לא הצליחה להשיגו בדרך הקלה – על ידי הפיכת כולם לאומללים במידה שווה.

המשבר הכלכלי באירופה הוא במידה רבה ההיפך מהמשבר בוונצואלה. זהו משבר שפוקד מקום שבו אין שום מחסור, ושמדינת הרווחה הצליחה לקדם בו שוויון מהסוג היפה – שבו טוב לכולם. הסופרמרקטים משופעים בכל טוב גם בשכונות העניות, והמחירים בו אינם עולים, אלא יורדים. הבעיה הכלכלית הנוכחית אינה נובעת מכך שיש חוסר, אלא יש עודף – יש שפע מכל דבר, ולפיכך התמריץ עבור יצרנים להשקיע בהקמת מפעלים נוספים, עבור קבלנים לבנות בניינים נוספים – הוא נמוך מדי וכתוצאה מכך הצמיחה נמוכה. מדברים הרבה על כך שאירופה המזדקנת זקוקה באופן נואש לידיים עובדות צעירות, אבל המציאות מוכיחה ההיפך. צעירי דרום אירופה נותרים מובטלים. עם ההמצאות שמבשר העתיד – השתכללות הרובוטיקה, המכונית ללא נהג – בעיית האבטלה עלולה רק להחמיר.

אבל למשבר כלכלי של עודף שפע יש פתרון טריוויאלי עד גיחוך. תן לאנשים כסף ביד, והם כבר ימצאו דרכים לצרוך יותר ויותר מהשפע הזה. כבר שבע שנים שהאליטות הכלכליות העולמיות מסרבות בעקשנות לנקוט בפתרון הזה ובמקומו מכריזות על צעדי צנע וחתירה לאיזון תקציבי חסרי שחר. אבל יש סיבות לאופטימיות. יש יותר קולות שקוראים להנהגת הפתרון האחד שבטוח שיעבוד – הקלה כמותית להמונים שתזרים את הכסף ישירות לכיסים של האזרחים. הצבעת הברקזיט שמשקפת בין השאר את מרמור ההמונים ממצב הכלכלה רק מגבירה את הלחץ על האליטות הממאנות. כפי שכתבו היום בכלכליסט, ההליקופטר עם הכסף מחמם את המנוע. זו התקדמות מבורכת לרעיון טוב. כשכתבתי דברים דומים בראשית ימי הבלוג, הרעיון היה עוד ממש בשוליים.

הדמוגרפיה

ספק אם כדור הארץ המתחמם והולך באמת זקוק לעוד בני אדם שחיים ברמת חיים מערבית. כך שירידה בילודה בעולם המתועש אינה בהכרח דבר רע. אמת, אם הירידה הדמוגרפית תימשך לאורך דורות רבים, היא עלולה להביא בסופו של דבר לחיסול התרבות האירופית, אבל זו אקסטרפולציה מרחיקת לכת.  כמו שמדינות ערב ואירן הולכות ונסוגות משיעורי הילודה המטורפים שרווחו בהן במהלך המאה הקודמת בגלל הקושי להתמודד עם השלכות פיצוץ האוכלוסין, כך סביר להניח שמדינות אירופה ימצאו דרכים לחולל תנועה הפוכה ולתמרץ את האזרחיות שלהן להוליד יותר כשהדבר יידרש. הונגריה המתמודדת עם אוכלוסייה מדלדלת כבר החלה במהלך של תמריץ כספי דרמטי למשפחות בנות שלושה ילדים ומעלה, ואם הדבר יצליח, יקומו לה חקיינים.

מי שחושב שהדמוגרפיה עתידה לחסל אירופה רואה בדמיונו המוני מוסלמים נוהרים אליה והופכים אותה לחליפות איסלמית אומללה. אבל התמונה במציאות מורכבת יותר. ראשית, לא כל המוסלמים הם דאעש. כורדים וטורקים הוכיחו כשירות לאינטגרציה מוצלחת, בניגוד אולי למרוקנים, סעודים ומצריים. שנית, כפי שכבר כתבתי, אירופה מראה כוחה בימים אלו בבלימת הגירה מוסלמית המונית, ואויבי ההגירה רק צוברים כוח פוליטי. שלישית, האירופים תמיד יכולים לדלל את ההגירה המוסלמית בהגירה ממדינות אחרות שלתושביהן יכולת מוכחת להיטמע באירופה ולהיטיב עם תרבותה כמו סינים והודים. יש הרי גם מיליארדים כאלו, וארה"ב, קנדה ואוסטרליה כבר מפיקות תועלת רבה מהגעתם.

האיום הצבאי

מאז תום מלחמת העולם השנייה הפצצה האטומית הוכיחה עצמה כמשמרת השלום הגדולה ביותר. לשתי מדינות מערב אירופיות יש פצצת אטום – צרפת ובריטניה (לפחות עד שסקוטלנד תפרוש). גרמניה יכולה להשיגה בנקל אם רק תרצה, ואילו ארה"ב עם הארסנל הגרעיני שלה מחויבת להגן על חברותיה בנאט"ו. לאור זה קשה לראות תוקפן חיצוני כמו רוסיה או אירן או אפילו מוטציה פראית במיוחד של דאעש מאיימים להפר את השלווה האירופית בקנה מידה גדול. עם טרור אפשר לחיות כמו שאנחנו מגלים כשאנו שבים לשבת בבתי הקפה של שרונה רק מעט אחרי שהדם נשטף, וכמו שימשיכו להפנים באירופה. אבל המחשבה על טנקים של צבא כובש אכזר פולשים לפריז או ללונדון נראית שייכת למדע בדיוני, ועד כמה שניתן להעריך ולדמיין, כך יהיה כל ימי חיינו.

עוד מחשבות ברקזיט

סקוטלנד

יציאת בריטניה מהאיחוד האירופי עלולה לגרור את התפרקות הממלכה המאוחדת. בסקוטלנד קיים סנטימנט חזק בעד האיחוד ובעד עצמאות. במשאל העם ב-2014 הסקוטים הצביעו להישאר בתוך בריטניה ברוב של 55% מול 45%, אבל ייתכן שנטישת האיחוד האירופי פותחת את הסיפור מחדש.

בריטניה בלי סקוטלנד היא מדינה קטנה יחסית בשטחה  (בערך בשטח של תוניסיה, קצת יותר מיוון וניקרגואה, פחות מסוריה). חשוב לא פחות – בריטניה מחזיקה את יכולותיה הגרעיניות האסטרטגיות בסקוטלנד ותתקשה למצוא להם מקום חדש. איזה מין פרצוף יש לחברה קבועה במועצת הביטחון שמצטמקת ככה בשטחה ומוותרת על העוצמה שמקנה נשק גרעיני? מצד שני בריטניה ללא סקוטלנד תהיה מדינה הרבה יותר ימנית ושמרנית וגם תומכת נלהבת יותר של ישראל.

האם הסקוטים באמת יחליטו לפרוש במשאל עם חוזר? זו תהיה החלטה אומללה מבחינתם. בספטמבר 2014 אז התקיים המשאל הקודם ריחף מחיר הנפט סביב ה-100 דולר. היום הוא נמצא במקום נמוך בהרבה. כפי שנראה כרגע הסקוטים לא יוכלו להסתמך על אוצרות הים הצפוני כבסיס לעושר לאומי.  גם לא ברור איזה מטבע תאמץ סקוטלנד. נטישת הפאונד תהיה מסובכת ולא קלה בכלל, ויהיה זה מגוחך לעשות זאת למען מטבע כמו האירו הנמצא במשבר עמוק. לא ברור מה הפואנטה מבחינתם להקים מדינה נחשלת משלהם בצפון האי הבריטי, אם אפילו לא ישיגו בכך עצמאות אמת אלא החלפת משעבד בלבד – ממוסדות הממשלה בלונדון למוסדות האיחוד בבריסל ובפרנקפורט. בל נשכח שכמעט 40% מהסקוטים הצביעו בעצמם בעד פרידה מהאיחוד. נכון, בסקוטלנד התומכים בעזיבה היו מיעוט. אבל מיעוט עצום.

נתיב הפרידה

לאיחוד האירופי יש תמריץ ברור להפוך את הפרישה לגיהנום עבור בריטניה, כדי שמדינות נוספות לא יחרו יחזיקו אחריה בנטישה. אבל אני לא מאמין שכך יהיה בפועל. הסיבה היא שזהו תמריץ שלא ניתן להודות בו. פוליטיקאי אירופי שיגיד בפה מלא שהוא רוצה למרר את חיי הבריטים כעונש על החלטתם, גם אם הדבר כרוך בגרימת נזק לסחר החופשי באירופה, מסתכן בתגובה מאוד ביקורתית מצד התקשורת והציבור. על כן ניסיון להרע בכוונה את מצבה של כלכלת בריטניה יצטרך להיעשות כמעין קונספירציה בין הגורמים האירופים השונים, בשתיקה ובקריצת עין. אני לא מאמין בתיאוריות קונספירציה – מחטיפת ילדי תימן ועד ההתנקשות ברבין. מאוד קשה לשמור על קשר שתיקה מסובך במצב שבו התקשורת בוחשת בכול ועין הציבור פקוחה. האיחוד האירופי מטבעו כגוף מלאכותי, קוסמופוליטי ועל לאומי גם אינו מעורר את רמת הנאמנות הנדרשת בפקידים ובפוליטיקאים שלו על מנת שקונספירציה כזו תצלח. לכן אני מאמין שייחתמו הסכמים סבירים בין בריטניה לשאר אירופה. הפקידים בבריסל יביטו בזעם בבריטניה המשגשגת אחרי צאתה מהאיחוד ועיניהם כלות.

 

 

23 ביוני מכה בשנית

ב-23 ביוני לפני 24 שנים ניצחה העבודה בראשות יצחק רבין את בחירות 1992 ושינתה את הכיוון של מדינת ישראל. ההיסטוריה החלופית תישאר ביקומים המקבילים הבלתי מושגים שבהם היא מתקיימת, אבל נראה על פניו שללא ניצחון העבודה לא היו נחתמים הסכמי אוסלו, ישובי עוטף עזה היו נשארים בטוחים, אוטובוסים ומסעדות לא היו מתפוצצים אבל מדינת ישראל הייתה צועדת בקצב מהיר בהרבה אל טרפת התנחלויות ובידוד בינלאומי שסופם מדינה דו לאומית וקץ הציונות.

ב-23 ביוני בשנה הנוכחית קיבלה בריטניה את ההחלטה ההיסטורית שלה – לעזוב את האיחוד האירופי ולשוב ולהופיע בעולם ככוח עצמאי. כמו שכתב פרשן אחד, בכל מקום שבו בתי הספר כושלים הצביעו האנשים נגד האיחוד, ובכל מקום שבו הם מצליחים, ההצבעה הייתה בעדו. דהיינו בעברית פשוטה איפה שגרים ילדים טיפשים הוריהם, שמן הסתם הם טיפשים בעצמם, הצביעו לעזוב את האיחוד האירופי, ואילו ההורים הנבונים של הילדים הנבונים הצביעו להישאר. זה לא לגמרי מדויק, כי סקוטלנד שהיא מקום די נחשל הצביעה בעד האיחוד ובאזורים המוסלמיים העניים בלונדון גם כן גבר האיחוד, אבל בתוך קבוצת הרוב האנגלית הלבנה, הקשר בין טיפשות לבין עוינות לאיחוד היה ברור מאוד.

כשחכמים אומרים דבר אחד וטיפשים אומרים דבר אחר, הגיוני להקשיב לחכמים, אבל בל נשכח את יתרונם של הטיפשים – הם קשובים יותר לאינסטינקטים אבולוציוניים עתיקים, ואינסטינקטים אלו התפתחו במשך מיליוני שנים של ניסוי ותעיה אינטנסיביים. גם אם אין ביכולתם להגיד לנו דבר לגבי פתרון בעיות מדעיות מורכבות שהופיעו רק בעידן החדש, הרי שיש להם מה להגיד לנו לגבי יחסים בין עמים וקבוצות, שזהו נושא עתיק מאוד.

ישנו גם העניין הפשוט של האינטרס האישי – האליטות מסתדרות היטב בעולם קוסמופוליטי, שבו הן יכולות לנצל היטב את כישרונותיהן ואת קשרי המסחר, אבל המעמד הבינוני נמוך נדחק הצידה בידי המהגרים החדשים מרחבי האיחוד האירופי.

המשאל אינו מחייב, אבל הנורמות הפוליטיות הבריטיות הן כאלו שסביר שלא יתעלמו ממנו. זה לא הליכוד במשאל ההתנתקות ודיוויד קאמרון אינו אריאל שרון. כאשר בריטניה תתקדם לקראת מימוש החלטת המצביעים יצפה העולם ויראה מה קורה למדינה גדולה שמחליטה באומץ לאתגר את הסדר הקוסמופוליטי בשם הלאומיות. בכל מקום יפיקו לקחים. אם, כמו שנראה לי סביר, הנבואות השחורות לגבי כלכלת בריטניה יתבררו כמוגזמות מאוד, מחשבות שניות יעלו גם במוחם של אירופאים אחרים לגבי החוכמה שבהמשך ההישארות באיחוד.

על אף שבריטניה החזיקה ותמשיך להחזיק בלירה שטרלינג ולא נפגעה ישירות מהשימוש באירו, האופן שבו האירו עשה שמות בכלכלת אירופה בוודאי שיחק תפקיד בהרס שמה ותדמיתה של אירופה המאוחדת. אם התבוסה הגדולה תגרום לאנשי האיחוד למחשבות שניות לגבי האופן שבו הם מנהלים את כלכלת האירו, ייצא להם ממנה רק טוב. אם לא, לפחות זו שעה טובה לכל מי שלא סובל את האליטיזם היהיר, הצבוע, הקוסמופוליטי והאנטי ישראלי שמגיע מבריסל ומוכן לשאת לשם כך את חוסר הנעימות הכרוך בצפייה בתיק השקעותיו האדום אדום.

 

החטא ומשקלו

הכלכלן זוכה הנובל פול קרוגמן מרבה לכתוב בבוז על התפיסה שלפיה כלכלות דרום אירופה סובלות כיום בעקבות שנים ארוכות של בזבוז נהנתני וחסר אחריות. זו תפיסה שרואה את העולם כמחזה מוסר, שבו החוטאים מתהוללים להם בשאננות אך לבסוף כמובן באים על עונשם הבלתי נמנע. אבל העולם הוא העולם על מורכבותו וסיבוכיו, הדקויות והאירוניות. קטן עליו לשמש כמחזה מוסר חינוכי.  האמת היא שמדינות דרום אירופה סובלות מחוסר הנכונות לבזבז של ימינו אנו, לא מהבזבזנות המופרזת של ימים עברו.

ספר שאני קורא בימים אלו מחזיר אותי אל האובססיה האנושית למחזות מוסר מכיוון אחר לגמרי. אנשים שמנים נתפסים ככאלו שבשל חולשת כוח רצון והתמכרות לדברים טעימים אך מזיקים מסכנים את בריאותם. אכן, אין ספק שאלו שהשמנתם קיצונית מצויים בסכנה בריאותית חמורה. מחקר אחד הראה שתוחלת החיים שלהם נמוכה ב-14 שנים מזו של האוכלוסייה הרגילה. זו פגיעה בתוחלת החיים הגבוהה משמעותית מזו הנגרמת כתוצאה מעישון או אף מנשאות HIV. השמנה קיצונית היא סכנה בריאותית חמורה. אבל רבים מאלו הכופים על עצמם משטר דיאטתי בלתי נסבל עושים זאת בשל חריגה קלה יחסית ממשקל הגוף הרצוי, מה שמוגדר כ-BMI שבין 25 ל-30. בפועל מחקרים אמפיריים מראים אמת מפתיעה: אלו שהם בעלי עודף משקל בטווחים אלו הם בעלי תוחלת חיים גבוהה יותר. אין מדובר במסקנה של איזה מחקר חריג, אלא במסקנה חוזרת ונשנית ממגוון מחקרים. BMI שמגיע עד 30 מקושר עם חיים ארוכים יותר. זה לא משהו שקל לשמוע מרופא משפחה או מתזונאים. הם כמו כל בני האדם, מעדיפים מחזות מוסר שבהם מי שזולל גביעי מילקי נענש ומי שמתאפק בא על שכרו.

היו מבין אויבי ההשמנה שניסו לתרץ את הממצאים ולומר שהסיבתיות הפוכה. זה לא שעודף משקל קל טוב לבריאות, אלא שבריאות טובה מובילה לעודף משקל בעוד שמחלות גורמות לאבד משקל. אם כך ניתן לסכם ולומר שרזון לא מוסבר עלול להעיד על מחלה, אבל עדיין לאדם בריא עדיף להיות רזה יותר. ייתכן שיש אמת בטענה זו, אבל ניסיונות להוכיח אותה בצורה משכנעת לא צלחו. בינתיים נותרנו עם הממצאים בשטח – בגבול הסביר משקל עודף משמעותו יותר חיים. כל זה לא אומר שלא חשוב שבעל הכרס יעשה כושר. בנושא זה הממצאים חד משמעיים – פעילות גופנית היא דבר טוב (אף שהליכה נעימה ברחוב כנראה יכולה לספק את הסחורה לא פחות מכל מיני סוגי פעילויות אינטנסיביים ותובעניים יותר – גם כאן לא צריך להגזים עם מחזה המוסר). אבל לא צריך להיות מתוסכלים אם הכושר אינו מוליד הורדת משקל דרמטית. לא בריא להיות הרי אדם, אבל אין סיבה להתאמץ להפוך למקלות דקיקים.

דעה על גאווה קדומה

בעיתון הארץ נעשה ניסיון מעניין להתמודד עם אחד הדברים המביכים ביותר מבחינת השמאל הרדיקלי: שנאתו של העולם המוסלמי לקהילה הגאה, שהתבטאה בצורה קשה בפיגוע באורלנדו. השמאל בעד המוסלמים ובעד הקהילה החד מינית ורואה את שני אלו כקורבנות של מערכת דיכוי ואפליה. על כן מבחינת השמאל עוינותם הקשה של הראשונים לאחרונים היא מביכה. מה עוד שהיחס הסובלני שמעניק המערב בכלל וישראל בפרט לקהילה, עלול חלילה להיחשב אות ליתרונו התרבותי של המערב במלחמת התרבויות. דבר שיסתור כליל את עיקר האמונה של השמאל לפיו יש סימטריה בין התרבויות, והמערביים אינם יכולים לטעון לעליונות כלשהי.

עופרי אילני, פובלציסט הארץ, פתר את הקושי בתשובה אופיינית. המערב אשם. העולם הערבי תמיד היה סובלני לאורך הדורות להומוסקסואליות וקיבל אותה בהבנה. רק בדור האחרון, כאשר הפכה לערך מערבי, הגיבו המוסלמים, המתעבים את המערב בשל האימפריאליזם והדיכוי שהנהיג, תגובת ריאקציה והחלו להפגין שנאה להומואים.

אילני צודק מבחינה מסוימת אבל צדקתו מוכיחה את האבסורד בעמדתו. העולם המוסלמי כמו כל תרבות מסורתית מאמין בראש ובראשונה בעיקרון אחד, בהיררכיה. יש מדרגות בחברה האנושית וכל אחד צריך לקבל את מקומו, מתחת לעליונים ממנו ומעל לנחותים. הומוסקסואליות הייתה עוד ביטוי להיררכיה: גבר מבוגר ובעל מעמד סיפק צרכיו המיניים באמצעות גופו של נער צעיר. ספק אם בחברה המוסלמית התייחסו לכך באמת בעין יפה, אבל  סבלו הומוסקסואליות לאורך הדורות כדרך שהדרום האמריקני או רומא העתיקה סבלו אדון עבדים שהרביץ להם חזק מדי או בעל שבדרכו לאשתו לקח עמו את השוט. או כדרך שהעולם החרדי סובלני כלפי מורה לילדים שמפליק להם פה ושם בחוזקה. אם מקבלים את העיקרון ההיררכי בהתמסרות ובהתלהבות מוכנים להבליג גם כלפי אלו שלוקחים אותו טיפה רחוק מדי.

ההומוסקסואליות שהציג המערב מבוססת על יחסים בין שווים, והיא סיפור אחר לגמרי. המודל הזה הוא תועבה גמורה בעיני האיסלאם מאחר שאינו תופעת לוואי נסלחת של ההיררכיה כמו ההומוסקסואליות של ימים עברו, אלא ביטוי של רעיון שוויוני מודרני. להומוסקסואליות שמותירה את שני הצדדים גאים, לא רק אחד מהם, אין מקום באיסלאם.

כמה גדולה האירוניה. בשל ההתמכרות השמאלנית לרעיון השוויון מתאמץ הכותב בעיתון הארץ לטעון שהמוסלמים בעצם ביסודם שווים בסובלנותם לקהילה החד-מינית. האמת היא שהמוסלמים היו מוכנים לקבל בעבר הומוסקסואליות רק בשל התמכרותם שלהם לאי שוויון.

ההכרעה הבריטית

2016 יכולה להיזכר כשנה שבה סדרי עולם התהפכו מקצה לקצה, אם טראמפ ינצח בארה"ב ואם בריטניה תצא מהאיחוד האירופי. היא גם יכולה להיזכר כשנה שבה היה העולם קרוב לטלטלה, אך לבסוף חמק ממנה, אם בסוף הילארי תנצח, בריטניה תיוותר באיחוד והססטוס קוו יישמר. האפשרות השנייה היא זו שמנבאים שוקי התחזיות לעת עתה.

אין סיבה חד משמעית לתמוך ביציאת בריטניה מהאיחוד. הגירה מתמדת של פולנים ורומנים, ולאור ההסכמים החדשים עם ארדואן, אולי גם טורקים, אל לונדון לא רעה לכלכלת בריטניה אלא להיפך. היא אולי רעה למעמד הפועלים הבריטי, שניצב מול תחרות מוגברת. ההגירה שכיום מגיעה לבריטניה בגלל חוקי האיחוד האירופי אינה זו שמציבה סכנות של רדיקליזציה וטרור, אם כי אפשר להבין את הבריטים אם חוששים שבעתיד כל הסורים והאפגנים והסומלים והאריתראים שגרמניה ושוודיה קלטו בהתלהבות יהפכו לאזרחי האיחוד ויגיעו גם אליהם.

אמנם גם במקרה של יציאה מהאיחוד ניבויי הזוועה לגבי מה שצפוי לכלכלת בריטניה מוגזמים ביותר. מה שמרגיז בשתלטנות של בריסל זו האליטיסטיות היהירה שיוצאת ממנה. אבל האליטיזם הזה ואיתו הניתוק מאיסטינקטים נקמניים ירודים יעבדו לטובת בריטניה אם תחליט לצאת מהאיחוד. כמו שהאליטות שלנו אינן תומכות בהמטת הרס על הערבים לשם נקמה, כך גם האליטות של אירופה, ייזעפו ככל שייזעפו על העם הבריטי אם יחליט לצאת מהאיחוד, ייצאו במהירות מהלך הרוח הנוטר טינה, ויחשבו על דרכים חדשות לשיתוף פעולה לתועלת הכלל. התחזיות על מפולת כלכלית רבת שנים שבריטניה תחווה כתוצאה מקטיעת קשרי המסחר עם האיחוד מוגזמות מאוד. יהיו הסדרים חדשים והסכמים חדשים.

כמעט אין ספק שהלירה שטרלינג תצלול אחרי החלטה על יציאה מהאיחוד, אבל זו ברכה במסווה. ככל שהלירה שטרלינג תהיה זולה יותר, כך צפויות להיות מודפסות יותר לירות שטרלינג, והדפסת כסף היא המרפא לתחלואי כלכלת המערב בזמננו. הביטו על קנדה ועל אוסטרליה שהמטבע שלהן צנח מסיבות חיצוניות כמו צניחת הנפט ועופרת הברזל. לא מדובר בכלכלות גוססות. ברבעונים האחרונים הצמיחה שלהן מכה את התחזיות. מי שיודע כמה הנפט חיוני לקנדה והברזל חיוני לאוסטרליה היה חוזה להן זוועות בזמן שהסחורות האלו במשבר. אבל אם היה עושה כך, היה שוכח את הכוח המאזן העצום שקיים במשק שמבוסס על שימוש במטבע מקומי. בעת משבר ביצוא המטבע צונח ובכך מקטין את עלות החובות, מעודד הגדלת משכורות ובעיקר מתמרץ הדפסת כסף.

הנחישות של מרגרט תאצ'ר ואחרים שלא לוותר על הלירה שטרלינג פטרה את בריטניה מהצדדים הרעים ביותר של האיחוד האירופי, והיא גם זו שתאפשר לה לצאת מהאיחוד בקלות יחסית. אפשר להגיד שבעצם נותנים אגוזים למי שאין להם שיניים, כי מי שזקוק מאוד ליציאה מכותונת המשוגעים, מדינות כמו יוון וספרד שכבולות לאירו, יתקשה מאוד לעשות כן.

 

אנרגיה טובה ואנרגיה רעה

בריטיש פטרוליום הוציאה את המהדורה השנתית של הניתוח הסטטיסטי שלה לגבי השימוש באנרגיה בעולם. מסמך מעניין ביותר. המספרים עושים סדר בכל ההייפ והבלגן הכרוכים בנושא, אבל שום דבר לא מפכח כמו התרשים הזה:

אחרי כל הסיפורים שקוראים מדי יום ביומו במדורי הכלכלה והטכנולוגיה קשה להאמין עד כמה חלקה של האנרגיה המתחדשת עודנו קטן. נכון, היא צומחת במהירות. אבל מלבד אנרגיית המים שהיא מעט יותר משמעותית, אנרגיה מתחדשת עדיין מהווה חלק מזערי מצריכת האנרגיה האנושית.

יש שתי תקוות גדולות שתולים באנרגיה מתחדשת. הראשונה היא שתקטין את עלות צריכת האנרגיה וכך תתרום לרווחה האנושית. השנייה היא שתמנע את ההתחממות הגלובאלית. התרשים הזה מראה שהתקווה הראשונה מבוססת, אך התקווה השנייה רחוקה. בתקווה הראשונה יש ממש כי מחיר נקבע בשוליים. די בעלייה קטנה בפופולאריות של האנרגיות המתחדשות ובירידה מינורית בצריכת האנרגיות המסורתיות כדי לטלטל את המחירים. זאת מאחר שבשוק מלא קונים ומוכרים, כאשר נוצר עודף של היצע על ביקוש, אפילו הוא מזערי, כל היצרנים חוששים להיות אלו שיוותרו עם סחורה שלא נמכרה ומתחרים זה בזה באגרסיביות כדי למנוע זאת. המגמות שמסתמנות כרגע אינן מבשרות טוב למפיקי הנפט והפחם, אבל הן חיוביות עבור הנהג שמתדלק והצרכן הביתי שמדליק מזגן וחפצים בירידת מחירים.

לעומת זאת כדור הארץ לא מתרשם ממה שקורה בשולי שוק הקונים והמוכרים. הטמפרטורה שלו מושפעת מהנפח הכולל של הפחמן הדו חמצני שזורם לאוויר. עלייה קלה בצריכת אנרגיה מתחדשת משפיעה קלות, לא יותר. האתגר שבלהפוך את השינויים המינוריים בתרשים לדרמטיים ומשני כול הוא עצום, והוא עדיין לפנינו.

ונצואלה

יש עוד תובנות מרתקות במהדורה. מהמספרים שם יוצא שונצואלה היא בעלת עתודות הנפט המוכחות הגדולות בעולם. יותר ממדבריות סעודיה, יותר מחולות הנפט של קנדה. ונצואלה חוותה גידול עצום בהערכות לגבי עתודות אלו במהלך העשור האחרון בשל המאגרים העצומים שהתגלו באזור אגן אורינוקו. כמעט כל הגידול בהערכות לגבי עתודות הנפט העולמיות בא מוונצואלה (לא מעתודות פצלי הנפט של ארה"ב!). היית מצפה שכתוצאה מכך המדינה תפרח ותשגשג. אבל כמובן כולנו יודעים מה מצבה של ונצואלה בימים טרופים אלו. כתבה בווינט מ-2007 יכולה לשפוך אור בדיעבד על הרקע למה שהתחולל שם:

 

ונצואלה התקרבה צעד נוסף להשלמת הלאמת תעשיית הנפט באזור אגן נהר אורינוקו, לאחר שארבע חברות נפט זרות חתמו על ההסכמים שמעבירים את השליטה בפרוייקטים באזור ואת מירב הרווחים לידי המדינה.

בעבר, חברות הנפט הגדולות שילמו תמלוגים בהיקף של 1% בלבד עבור הנפט הגולמי שהפיקו מאזור אורינוקו. לאחר בחירתו של צ'אבז לנשיאות ב-1998, התמלוגים הועלו ל-33.2%, והמסים עלו מ-34% ל-50%. ארבעת הפרוייקטים הפועלים באזור אורינוקו מוערכים ביותר מ-30 מיליארד דולר, ולהם יכולת ייצור של כ-600 אלף חביות ביום. לפי הערכות, באזור יש רזרבות נפט של 1.3 טריליון חביות.

שתי חברות אמריקניות, ענקית הנפט אקסון מוביל וחברת קונוקו-פיליפס, החליטו לא לחתום על החוזים, ויצאו מפעילות במדינה. שר הנפט והאנרגיה של ונצואלה, רפאל רמירז, אמר אתמול בטקס החתימה על ההסכמים החדשים כי "אקסון מוביל וקונוקו-פיליפס מסיימות את השתתפותן ביוזמות חיפוש הנפט".

לא משנה מי אמא של השופט

דונאלד טראמפ צנח בסקרים השבוע בעקבות התקפתו על השופט שפוסק דינו בעניין אוניברסיטת טראמפ המגוחכת והשקרית שהקים. הוא קרא לשופט "מקסיקני" בשל מוצאו וטען שבשל כך הוא מעוות את דינו.  שקרן פתולוגי ככל שהוא, במקרה כאן ייתכן שיש בדברי טראמפ יותר אמת מברגיל. כל אדם הגון יסלוד ממפעל השקר שהקים טראמפ ב"אוניברסיטה" שלו, אבל זה לא מופרך להניח שהעובדה שהשופט מקסיקני פועלת נגדו. ההונאות הקטנות של טראמפ מעוררות בחילה יתרה אם אתה שייך לקבוצת אוכלוסיה שאותה הוא גינה כאסופת אנסים ורוצחים.

שופטים אינם מנותקים ממוצאם, ממינם ואפילו מנסיבות מקריות. מחקרים בישראל הראו שנוכחות שופט ערבי בהרכב עוזרת לנאשם ערבי לחמוק ממעצר, ששופטות נשים מחמירות יותר בעבירות מין ושעדיף ליפול על שופט שבע אחרי ארוחה מזינה. מחקר אמריקני הראה שאי אפשר להגיד ששופטים ליברלים תומכים יותר בחופש הביטוי ואי אפשר להגיד שהם תומכים בו פחות. הם תומכים בו יותר כאשר בא מהצד הליברלי ותומכים בו פחות כשבא מהצד האנטי ליברלי. וההיפך נכון לשופטים שמרנים.

העובדה שאישה שחורה היא התובעת הכללית של ארה"ב צפויה להציל את הילארי קלינטון מהעמדה לדין בגין פרשת שרת הדואר האלקטרוני שלה. ממש כפי שההרכב השמרני בבית המשפט העליון האמריקני העניק לג'ורג' בוש את הנשיאות על מגש של כסף אחרי בחירות 2000. ממש כפי שמתקבל על הדעת שאורי משגב צודק והעובדה שנועם סולברג ואליקים רובינשטיין הם דתיים תרמה להחלטתם לטובת הרבנות בנושא הכשרות שאינה דומה לסגנון ההחלטות הרגיל המתקבל בבית המשפט העליון בענייני דת ומדינה.

אבל צריך לזכור עוד דבר מה – המחקרים שמראים על קשר בין מוצאו והשקפתו של שופט לבין פסיקותיו הם סטטיסטיים. הם מגלים מתאמים, שלעתים הם נמוכים בסך הכול. בני אדם מתקשים לחשוב באופן סטטיסטי. בפרט כשמדובר בנושא של השתייכות לקבוצה הצובע כל דבר בחשיבה האנושית, חשיבה שעוסקת ללא הרף בשאלה האם אתה מאלו שהם בעדנו או מאלו שנגדנו. שיפוט השופטים ופסיקותיהם לפי מוצאם עלול להפוך את הסטטיסטי לתפיסה בינארית בחשיבה הרווחת. הערבי בטח יפסוק כך. היהודי בטח יפסוק אחרת. השופט יקל והשופטת תחמיר. זו השלכה מרחיקת לכת והיכולת לנבא פסיקות באמצעותה אינה מאוד גבוהה. בבית המשפט העליון בישראל למשל קיימת כמו בארה"ב חלוקה בין שמרנים לליברלים, אבל הפסיקות קשות לניבוי וצפויות הרבה פחות מאשר באמריקה, שם ההרכב נבחר על בסיס פוליטי ברור מראש.

יותר מכך, באחד הפוסטים הקודמים בהקשר מאוד שונה, זה של הסיפור העצוב על הילד שנשכח במכונית בידי אביו החרדי, כתבתי על כך שתמריצים נכונים חשובים יותר מאמת לוגית. כך גם כאן. בטענה ששופטים אינם באים ממקום אובייקטיבי לחלוטין יש אמת, אבל אימוצה יוצר תמריצים איומים. החזרה על הטענה הזו פוגעת בנכונות להתנהל על פי חוק מתוך הנחה שיש דין ויש דיין אמת. היא מחסלת את האמון במערכת המשפט, שכאשר מוותרים עליה כבורר מוסכם להכרעה בסכסוכים נותרת לגיטימציה רק לחוקי הג'ונגל. בעולם העתיק אפילו שיטות משפט ברבריות כמו משפט בדו קרב חרבות, בהשלכה לנהר או בצריבה באש היו אפקטיביות במידה מסוימת כי אנשים האמינו בהן בכל לבם. האמון במערכת המשפט מוצדק יותר ומועיל לא פחות ולכן כדאי לכולנו לשכוח מאי אלו דוגמאות והוכחות לכך ששופטים אינם אובייקטיביים ולהתמסר כליל לאשליה שהם כן. להוקיע בחריפות כל אחד שרומז אחרת, בפרט אם הוא מועמד לתפקיד פוליטי בכיר או עיתונאי משפיע. בוז לטראמפ ולמשגב.

יש כסף להציל חיים

שני מקרים קשים ועצובים של אובדן חיים פתאומי אירעו במדינה בימים האחרונים. בפיגוע בשרונה נרצחו ארבעה. בתאונה בכביש הערבה שמשכה הרבה פחות תשומת לב נספו שלושה.

בשני המקרים מסתתרת סיבה פיננסית לכאורה מאחורי המוות והמשפחות שנחרבו.

גדר ההפרדה אינה מושלמת בדרום הר חברון וכך מאפשרת לשב"חים משם להגיע ללא מפריע וגם לרצוח מפעם לפעם. לגדר ההפרדה יש מתנגדים מטעמים פוליטיים ומשפטיים אבל חלק גדול מההתנגדות ומהעיכוב מקורו בחשבונאות של פקידי אוצר שמסרבים למצוא את הכסף הנדרש.

מאחורי התאונה בערבה עומד סירוב משרד האוצר לאורך שנים לממן את שדרוג כביש הערבה והפיכתו לכביש דו מסלולי נורמלי עם הפרדה בין הנתיבים. גם עתה כשהפרויקט החל מתקדמים בו בעצלתיים. מדהים כמה ראש הממשלה להוט לקדם פיל לבן חסר ערך והיתכנות בדמות רכבת לאילת בעוד שהכביש הבסיסי לשם אינו מוסדר.

משיקולים של כסף נמנעים מלבנות תשתית מצילת חיים, והדבר נשמע רע, אבל הוא בעיקרון בלתי נמנע. תקציבים מוגבלים והשמיכה קצרה.
אבל הוא לא בלתי נמנע בעת הזו, בסיטואציית הריביות האפסיות הנוכחית השוררת בארץ ובעולם. יש שפע של כסף שניתן ללוות בנקל ובריבית חוב זעומה, וזו העת להמיר אותו לכבישים ולגדרות טובים יותר וגם לחשוב על שיפורים בזירות אחרות, שמקרי המוות המיותרים בהם רבים עוד יותר אך בכלל נשכחים מלב. למשל בתי חולים עמוסים מועדים לזיהומים ולטעויות רופאים.

בארה"ב צפוי דונאלד טראמפ להפוך את מסע הבחירות שלו לקריאה לשיפור תשתיותיה המתפוררות של אמריקה. סביר להניח שהילארי תחרה תחזיק אחריו. הלוואי שגם אצלנו תוחלף האובססיה למספרים מתים בהתלהבות מתשתיות משמרות חיים.

השמש העולה על הכלכלה

בכלכליסט התפרסם ראיון עם האסטרטג הכלכלי ראסל נאפייר. כדרכם של חוזי שחורות מנבא נאפייר צניחה חדה עד טירוף במדדי המניות. אלו הבלים בעיניי, או לפחות ספקולציות מרחיקות לכת המבוססות על לא כלום. אבל לדעתי בנקודה אחת נאפייר הוא חד הבחנה: משהו דרמטי הולך להשתנות בכלכלה העולמית, והוא יבוא ממזרח, מארץ השמש העולה. ראש הממשלה שינזו אבה, אחד המנהיגים המשמעותיים בתולדות יפן המודרנית (מי זוכר שם של ראש ממשלת יפן בימים כתיקונם?), נחוש לעצור את הקיפאון הכלכלי ולעשות זאת בדרך שהתווה ליפן יהודי חכם מאוד, בן ברננקי, לפני כעשור – שילוב של הדפסת כסף עם בזבוזים ממשלתיים.

עד היום ניסו היפנים, במסגרת האבה-נומיקס, להסתפק בהדפסת כסף בלבד. זה לא היה חסר תועלת. הין צנח וכך תרם רבות לצמיחה היפנית בענף היצוא, אבל התמורה הייתה מוגבלת, כי הכסף הודפס אך לאחר מכן נח לו על זרי הדפנה באיזו כספת. היפנים לא היו מוכנים להירתם למאמץ הבזבזני ולכלות כספם בבולמוס קניות. עכשיו נראה שסוף סוף נפל האסימון – אם ממשלת יפן לא תבזבז, אף יפני לא יסכים לצאת מקבעונו על חסכונות ולבזבז עבורה. ראש הממשלה אבה מתכנן ליישם בקרוב תוכנית תמריץ ממשלתית שעלותה תעמוד על 90 מיליארד דולר. אני לא בטוח שסכום כזה, 2% מהתמ"ג היפני, יספיק לחולל מהפכה שלמה, וגם לא ברור לי על איזו תקופת זמן יתפרס. אבל בתקווה, אפילו סממני שיפור מוגבלים יוכיחו שתמריץ תקציבי עובד ומועיל ויספקו מוטיבציה לפוליטיקאים בכל העולם לעשות עוד מהדבר הזה, בין אם כדי לקצץ מסים או לסלול קו מהיר במיוחד לרכבת.

הזרמת תקציבי ממשלה למשק מעלה את בעיית החוב. יפן כבר היום חייבת חובות עתק, אבל אלו חובות שנקובים במטבע שלה, ולכן אינם מהווים סכנה מבחינתה. ההבחנה בין חובות לפי המטבע שבו נקובים הייתה בעבר, אפילו בזמן שבו כתבתי על כך בתחילת ימי הבלוג לפני 4 שנים, די בשוליים. אבל יותר ויותר כלכלנים חשובים מודים באמת שבה. החוב היפני משול למים במזרקה ששבה ומשתמשת במה שהזרימה ולכן אינה מצויה בסכנת יובש. כל ין שנרשם כחוב חוזר לכלכלה היפנית ובסופו של דבר יחזור לתקציב המדינה דרך שלל מסים. בכך הוא שונה מחוב באירו שיכול להילקח ביוון אך בסוף לחלחל דווקא לכלכלת גרמניה או מלטה.

יותר מכך – ביפן נראה שהולך להתבצע קיצור הליכים מרעיש. במקום שהאזרחים ילוו לממשלה, הבנק המרכזי ידפיס כסף וילווה לה באופן ישיר. דהיינו הממשלה תקבל כסף מעצמה או מאחד הגופים שלה, מה שהופך את החלת מושג החוב בהקשר הזה מפוקפקת במיוחד. הצפת השוק בכסף ממשלתי מודפס טרי צפויה ברוב הנסיבות ההיסטוריות להוביל לאינפלציה ואפילו להיפר אינפלציה. אבל ברור ששליטי יפן הזהירים, בממשלה ובבנק המרכזי, אינם פסיכים כמו צ'אבס ומדורו בונצואלה. כל אחד מבין שהם יהיו קשובים קשב רב לרחשי השוק ויבלמו תמריץ שעוצמתו תהפוך אותו למסוכן. החשש לדעתי הוא רק שיחטפו רגליים קרות ויבלמו אותו עוד בשלב שבו אינו מסוכן בעליל.