עבאס כסאדאת

לפעמים פרדיגמות ישנות נשברות. הדבר הזה נעשה בכלכלה בשנים האחרונות – דונאלד טראמפ עם קיצוצי המס, ג'ו ביידן עם תוכנית התמריצים העצומה בעקבות הקוביד, יו"ר הפד פאואל עם התמיכה בריבית אפס. והתוצאה נפלאה: הבורסות מזנקות והעולם בדרך להתאוששות מהירה ממשבר הקורונה. תרמה לכך גם שבירת פרדיגמה של תעשיית התרופות שלה אחראיות פייזר ומודרנה עם חיסוני ה-mRNA שלהן שפותחו במהירות שיא.

גם בסכסוך הישראלי ערבי יש שבירת פרדיגמה מעוררת השתאות שזכינו לראות בעינינו לאחרונה. ממש כמו זו ששבר אנואר סאדאת כשקפץ לבקר בירושלים ב-1977. בשנה שעברה החליטו מדינות המפרץ על שלום חם. עכשיו אולי הגיע הזמן לשלום עם ערביי ישראל. אלו הפכו את רע"מ למפלגה הגדולה ביותר במגזר (בהנחה שהמשותפת אינה מפלגה כשלעצמה, אלא תרכובת של מפלגות), ורע"מ מוכנה לשתף פעולה עם ממשלת ימין! היינו כחולמים.

מנסור עבאס בזמננו כאנואר סאדאת בזמנו, מנהיג גדול ששובר פרדיגמה קיימת שאבד עליה כלח. המילים שכתבה ברברה טוכמן בשנות השמונים על אנואר סאדאת ב"מצעד האיוולת" יפות גם לפעולתו של עבאס שמוציא את ערביי ישראל ממחנה ה"לא, לא" הנצחי.

המקרה הנדיר ביותר של מהפך — זה של שליט המכיר בכך שמדיניות מסוימת איננה משרתת את האינטרס העצמי ומעז להסתכן בשינויה ב–180 מעלות — אירע רק אתמול, אם נדבר במונחים היסטוריים. זו היתה החלטתו של הנשיא סאדאת לנטוש את האיבה העקרה לישראל וחתירתו, למרות זעמם ואיומיהם של שכניו, לכונן יחסים מועילים יותר. גם בסיכון וגם ברווח אפשרי, היה זה צעד מכריע, ובהציבו שכל ישר ואומץ לב, תחת המשך עיוור של השלילה, הוא מתעלה למעמד עליון ובודד בהיסטוריה.

מתחשבנים עם עבאס על כל מיני אמירות ומפגשים עם מחבלים ועל העבר של תנועתו. עם סאדאת אפשר היה להתחשבן על דבר חמור בהרבה: דמם של כ-2,500 צעירים ישראלים שנפלו במלחמת יום כיפור. אבל המנהיג הגדול של הימין באותה עת, מנחם בגין, בחר שלא לעסוק בכך ובמקום זאת להביט אל עתיד של שיתוף פעולה. לביבי יש את כל התמריצים האישיים לנהוג באופן דומה ואפילו אינו צריך למסור בתמורה כ-60 אלף קמ"ר של אדמה מדברית.

טום וג'רי של הימין הישראלי

הזוג נתניהו מנהל מלחמה מוזרה וחסרת פשר נגד נפתלי בנט ואיילת שקד. מסיבה לא ברורה בני הזוג רוחשים להם שנאת חינם עמוקה. השנאה הזו גרמה להקדמת הבחירות ב-2015 ("ברית האחים" שלא עלתה יפה) והובילה את המדינה ללופ הנוכחי. בנט ניסה להקים מפלגה אלטרנטיבית משלו. היא לא עברה את אחוז החסימה בבחירות 2019א, ונכנסנו לפלונטר.

ערב הבחירות הנוכחיות הליכוד הקדיש את עיקר מאמציו לקמפיין להעברת מצביעים מבנט לסמוטריץ', מה שישראל היום קרא לו: תוכנית נתניהו למחיקת בנט. זה היה קמפיין בעייתי ומכוער במיוחד כי מפלגתו של סמוטריץ' מכילה שתי דמויות שהכהניזם וההומופביה שהן מפיצות הם בסתירה מוחלטת לערכי הליכוד הליברלים. ומה יצא לביבי מזה? מה שיוצא תמיד לחתול טום ממרדף אחרי העכבר ג'רי – מפח נפש.

עיון בתוצאות הבחירות הסופיות שפורסמו הערב מלמד שלמפלגתו של בנט היו חסרים אלפי קולות בודדים (בערך 5,000) כדי לקבל מנדט נוסף על חשבון תקווה חדשה. אם היו עוברים כ-5,000 קולות מסמוטריץ' לבנט, גוש ביבי היה מתחזק במנדט ומגיע ל-60 מנדטים. בנט היה מרוויח ואילו הליכוד והציונות הדתית לא היו מפסידים מאומה. נכון, זה עדיין לא היה 61, אבל כבר אי אפשר היה להדיח את יריב לוין או לחוקק חוק פרסונלי נגד ביבי וגם: אפשר היה להיעזר במנסור עבאס מבלי שהוא מצידו יוכל להפיל את הממשלה אחרי שקמה. כרו בור ונפלו בתוכו. קארמה.

בנט נגד נתניהו: קרב המוחות

נראה שבימים הקרובים יתקיים קרב מוחות גדול של בנט נגד נתניהו. מבחינת נתניהו יש לו קואליציה נוחה וזמינה של 63 ח"כים צייתנים. תמורת כמה מיליארדים שיזרים לצרכי המגזר הערבי הוא יקבל ממנסור עבאס 4-5 אצבעות שיצטרפו לגוש הביביסטי. סמוטריץ' אמנם התחייב שלא יקום ולא יהיה, אבל אם הרב דרוקמן ילחש על אוזנו אחרת, הוא יקבל את דין התנועה.

שונים הדברים לגבי נפתלי בנט. עבור נפתלי בנט בסירוב לקבל ממשלה עם רע"מ נמצא הסיכוי החלומי להיפטר מנוכחותו של נתניהו בפוליטיקה הישראלית. עבור בנט זו ממש סיטואציה שנלקחה מהפנטזיות: גם להצטייר כאיש ימין תקיף העומד בהבטחותיו לפני הבחירות וגם לממש כך את החלום מספר אחת – לגרום לנתניהו לפנות לו מקום סוף סוף. לא לחינם שב שב ודיבר בכפייתיות טרם הבחירות על כך שעל ביבי להתחייב שלא להקים ממשלה בתמיכת עבאס. 

אבל בנט הוא בכל אופן ממלכתי ואחראי ואין לו תיאבון לבחירות חמישיות שאחריהן יבואו מן הסתם שישיות וכן הלאה. מכאן שלבנט יש שלוש אפשרויות מרכזיות. האחת היא לחבור לסער ולקבל רוטציה, כפי שהצעתי בפוסט הקודם. הבעיה שהחיבור בנט – סער מניב רק 13 מנדטים ואין זה לגיטימי לדרוש להיות ראש ממשלה עם 13 מנדטים.

אפשרות שנייה היא שבנט יתמנה כמועמד מוסכם לראשות ממשלה בידי קואליציה משותפת של חרדים ולפיד וללא ליכוד. אבל קשה לי לראות את ש"ס מאכזבת את בוחריה האובססיביים לביבי. כאן בעיית הלגיטימציה מעט פחותה, כי בנט לא ידרוש רוטציה בכוח, אלא היא תוצע לו באופן טבעי בהיותו מועמד פשרה מבחינת קואליציית החרדים-לפיד. עדיין הסיכוי זעום כי אין חוט טבעי מחבר בין הצדדים לקואליציה זו מלבד הסלידה מבחירות נוספות.

אפשרות שלישית היא לשגר את ביבי לבית הנשיא (כבר כתבתי על כך באוקטובר), מעין בעיטה כלפי מעלה: הדרך הנעימה ביותר להיפטר מגורמים לא רצויים. סביר להניח שיהיה רוב ברור בכנסת ה-24 לבחירת ביבי כנשיא. גם מפלגת סער יכולה לראות זאת כפיתרון אפשרי. לאחר מכן בנט וסער יכולים להשתלב כגוש אחד או לחוד בקרבות הירושה בליכוד. בג"ץ עלול לעשות צרות בטענה שבית הנשיא אינו עיר מקלט מהליכים פליליים, אבל ייתכן שגם נפשם של שופטי בג"ץ נקעה בפלונטר הפוליטי והם לא יסכלו ניסיון להיחלץ ממנו. השאלה אם ביבי יסכים לכך, וכמו שבן כספית תמיד אומר, זו לא בהכרח השאלה הקריטית. השאלה מה יאמר הדירקטוריון, דהיינו אשתו ובנו הבכור.

בנט צריך לגבור על סער ונצא מהפלונטר

אני אצביע "ימינה" בבחירות הקרובות. הנימוק העיקרי לכך הוא שימינה מוכנה להשתתף בשני הגושים, גם בגוש ביבי וגם בגוש אנטי ביבי, ובכך הצבעה לה מרחיקה את הבחירות החמישיות.

אבל ישנו עוד ניואנס. אחרי הבחירות שתי המפלגות, של בנט ושל סער, צפויות להתאחד. אי אפשר לשים סיכה בין האידיאולוגיות הזהות שלהן. אבל כדי שהדבר יקרה אחד מהם צריך לקבל את מרותו של השני. אם גדעון סער יקבל את הובלתו של בנט, פתוחה הדרך לממשלת רוטציה נתניהו – בנט, שתוציא את המדינה סוף סוף מהפלונטר. סער אמנם התחייב לא לשבת תחת ביבי, אבל אם בנט יהיה ראשון ברוטציה הוא לא יפר את ההבטחה. הוא לא יישב תחת ביבי, הוא יישב תחת בנט. ומה יקרה עוד שנתיים במועד החילופים? עד אז אלוהים גדול. כדי שסער יוכל לקבל את בנט כמוביל, ימינה צריכה לעקוף את תקווה חדשה.

אין כל כך אופציה הפוכה – שבנט יישב תחת סער, כי הדבר לא ישרת את בנט במאומה. הוא יכול לבדו להשתחל לגוש ימין-חרדים. הוא לא צריך את סער לשם כך. ואם יהיו בחירות חמישיות, לבנט יש בייס דתי-לאומי שיאפשר לו לשרוד אותן. דבר שאי אפשר להגיד על סער שמצביעיו בעיקרם שמאלנים שרוצים להחליף את ביבי.

ולמה זה טוב לביבי? לא ברור אם זה טוב וייתכן שלא יתלהב מהרעיון שייצא בקרוב מבלפור לטובת גילת בנט ובעלה. אבל בהנחה שכחול לבן עוברת (או בהנחה שהיועץ המשפטי יפסוק שממשלת החילופים בתוקף גם אם גנץ כבר לא חבר כנסת), הוא בכל מקרה הולך להיות ראש ממשלה חלופי בקרוב, אם לא יכריע את הבחירות לטובתו. המשך הלופ האינסופי כבר לא משרת אותו.

כל זה אם לא יהיו 61 לימין (מינוס סער). אם יהיו 61, ביבי יהיה ראש הממשלה. בלי טריקים ובלי שטיקים. מי יודע אם בסתר הקלפי בנט לא מצביע לרע"מ בכלל.

בעיית הרע בגרסת הסימולציה

קראתי לאחרונה באיחור אופנתי את המאמר הקלאסי של הפילוסוף ניק בוסטרום (מ-2003) על תיאוריית הסימולציה, ההנחה שאנחנו יצירי סימולציית מחשב של יצורים תבוניים כלשהם.  מאמר מעניין עם השפעה עצומה. האדם העשיר בעולם, אלון מאסק (מדי כמה ימים הוא וג'ף בזוס עושים רוטציה בתואר), הצהיר מאז שהוא משוכנע באמיתות הסימולציה. הניו יורק טיימס אפילו פרסם מאמר של פרופסור שהזהיר מעריכת ניסויים שיבחנו את אמיתות התיאוריה, שמא יוצרי הסימולציה יתעצבנו ויחליטו להוריד את השאלטר על היקום המסומלץ. תארו לעצמכם שפרופסור דתי היה שולח לפרסום מאמר שבו היה מביע התנגדות לנישואים גאים וטוען שאין לערוך אותם, שמא אלוהים יתעצבן ויציף אותנו במבול. מה הסיכוי שהטיימס היה מסכים לפרסם זאת? אפילו לא אחד במיליארד יקומים מקבילים. אבל לדתות העתיקות ולתורת המוסר שלהן לא מתייחסים בטיימס ברצינות, לסימולציה – כן.

האתאיזם המדעי הוא תיבת פנדורה. הוא נראה כנווה מדבר של רציונליזם למי שמאס בסיפורי הניסים העתיקים של הדתות. אבל כשבוחשים עמוק מגלים שתולדה בלתי נמנעת של האתאיזם היא רדוקציה חומרית לנפש, לתודעה ולתבונה. כלומר כמו שאפשר לפרק שולחן לחלקיו החומריים ולחברם מחדש כרצוננו, כך גם את הרכיבים הפיזיים שיוצרים נפש ותודעה ותבונה אפשר לפרק, אפשר לשחק בהם ואפשר לשנותם ולהרכיבם. אמנם הציביליזציה שלנו טיפשה מכדי לעשות זאת, אבל אם נמתין מאה, מאתיים, אלף, אלפיים, עשרת אלפים שנה – לבטח הדורות הבאים ילמדו מספיק כדי לעשות זאת. ואם כך, פרדוקסים מוזרים מסוימים נעשים כמעט בלתי נמנעים. הפרדוקס של הסימולציה הוא שאם הטבע יצר יצורים תבוניים שמפתחים ציביליזציה עשירה ומתוחכמת, גדולים הסיכויים שהם יהיו מסוגלים ליצור סימולציות משוכללות. ואם התודעה היא דבר שניתן לחולל מלאכותית, אז הם מסוגלים לסמלץ אותה במחשביהם רבי העוצמה. אם כך בנוסף ליצורים התבוניים שהטבע חולל נוספו למציאות יצורים תבוניים שהסימולציה חוללה. ומה יעשו המסומלצים האלו? יקימו בעצמם ציביליזציה מאפס ובסופו של דבר יגיעו לשלב שבהם גם הם מסוגלים לסמלץ וכן הלאה. פעם האמינו שהיקום כולו צבים כל הדרך למטה ועכשיו אומר בוסטרום שהיקום מלא סימולציות זו על גבי זו. אם המציאות היא אוסף סימולציות, מה הסיכוי שדווקא אנחנו נמצאים בגרסת האורגינל? בוסטורם לא מבטל סיכוי זה כי ייתכן שציביליזציה נוהגת להשמיד את עצמה לפני שהיא מגיעה לשלב הסימלוצים הגאוניים או שמסיבות אתיות היא נמנעת מעריכת סימולציות של יצורים תבוניים אחרים, אבל בהחלט סביר בעיניו שאנחנו בעצמנו בסימולציה.

אפשר לחקור את הרעיון מכל מיני כיוונים, אבל מעניין במיוחד לחשוב עליו בהקשר לשאלת הרע בעולם. למה הייתה שואה ולמה ילדים מתים ולמה גוססים מסרטן ואפילו למה חטפתי מכה איומה ממשקוף הדלת. מדוע שיהיו סבל וצער בעולם? השאלה "מדוע אלוהים לא מתערב" מתחלפת בשאלה "מדוע מחוללי הסימולציה לא מתערבים". תשובות שהיו לא סבירות כשניתנו לגבי אלוהים, כמו התשובה שאלוהים מוגבל ביכולותיו או שאלוהים מעדיף לא להתערב בחופש הבחירה של יצוריו, הופכות לכמעט בלתי נמנעות כשמדובר במסמלצים. יוצרי הסימולציה אינם כל יכולים, הם יצרו את הסימולציה מן הסתם כפי שיוצרים כל סימולציה, על ידי קביעת חוקים ראשוניים. הם אינם יכולים לשלוט באופן שבו הדברים יתפתחו. ייתכן שלבם נשבר עלינו אבל כוחם דל מלהושיע.

אפשרות אחרת, אפלה יותר, וכזו שנפסלת מראש כשמדובר באלוהים, אבל קשה לפסול אותה בהקשר של הסימולציה, היא לפקפק בטוב לבם של המסמלצים. גם במעבדת הניסויים בקופים, טובתם של הקופים אינה, בלשון המעטה, בראש מעייניהם של המדענים. מדוע שיהיה למסמלצים אכפת מיצורים נחותים שקיומם וירטואלי כמונו ושערכם עבורם רק בידורי או לכל מחקרי. מה עוד שסימולציה שתתנהל כך שלכולם יהיה טוב כל הזמן מעניינת כמו אופרת סבון שבה כולם נחמדים לכולם כל הזמן וכל הזוגות מאושרים יחד. המסמלצים  שיבנו עולם כזה יצטרכו במהרה להתקיים על דמי האבטלה בסכום המקובל ביקום שבו הם חיים. ובעצם הסבר בעיית הרע נעוץ אם כך בהבנה חדשנית של משמעות החיים. מה משמעות החיים שלנו? לעניין את יוצרי הסימולציה. ויש לדבר זה הד גם בתנ"ך שבו השטן ואלוהים התערבו על התנהגותו של איוב, אם יונחתו עליו מכות איומות. הם למעשה חוללו סימולציה שנועדה לספק סקרנות.

בוסטרום עצמו הפתיעני במאמר כשהעלה אפשרות של "עולם הבא" עבור המסומלצים. ייתכן שיוצרי הסימולציה אינם מעוניינים ואף אינם מסוגלים לנתב אותה כרצוננו, אבל הם יכולים לתת תגמול למשתתפים כשהם מסיימים את תפקידם בה.  דבר שמזכיר את הנוהג של חוגים לפסיכולוגיה לחלק תשורה נאה למשתתפי הניסויים כשהם מסיימים את חלקם ואף לגולל באוזניהם בכנות את השקרים שהאכילו אותם בהם במהלך הניסוי. הרעיון של העולם הבא הוא הפיתרון הקלאסי לבעיית הרע, דומה אך שונה לרעיון האחר: גלגול נשמות, הפיתרון של הרב עובדיה לשאלת השואה. וגם אותו אולי ניתן להכניס לסימולציה. מי שהתנהג על הפנים בסימולציה אחת, ישובץ לתפקיד נוראי בסימולציית ההמשך. לא לגמרי ברור לי מה יוצר את ה"אני" בסימולציה, באופן כזה שניתן לומר שיש לו אחידות והמשכיות בין סימולציות שונות, אבל זו שאלה שהטרידה גם פילוסופים דתיים שדנו בגלגול נשמות.

כולנו MMT

התיאוריה המוניטרית המודרנית גורסת שלגרעונות אין חשיבות רבה. זו הייתה השקפת שוליים שבשוליים לפני עשור, ורק במקומות מעטים ונדירים מאוד, כמו בטור של בן כספית או בבלוג הצנוע הזה, נתנו לה ביטוי. אבל מאז כוחה של התיאוריה המוניטרית המודרנית, המכונה MMT, עלה מאוד והשתנו פני הדברים. אני אישית לא מאמין מלא ב-MMT, שמכילה הרבה הבלים, אבל אני שמח על הסנטימנט ה-MMT-י שקיים לגביו, כך מסתבר, קונצנזוס מושלם במערכת הפוליטית הישראלית. בתשובה לשאלה איך ייפתר הגרעון , אף מפלגה לא השיבה: בקיצוצים ובגזירות.  אולי העונים לא באמת מאמינים לעצמם ועונים כפי שנוח לענות עכשיו ערב הבחירות. אולי אחרי הבחירות ישנו המפלגות את עורן לרעה, ובכל אופן מותר לשמוח על הסנטימנט הפופוליסטי אך הבריא והנכון שמשתקף בשלל התשובות.

עידן ביידן והבורסה כטווס

בעשר השנים האחרונות אמריקה, ובעקבותיה העולם כולו, ניסו את כלכלת החלחול מלמעלה. הלחצים האינפלציוניים נעלמו בגלל הפריצות הטכנולוגיות הגדולות, הדמוגרפיה השלילית והייצור ההמוני בעולם השלישי. כדי לשמור על הכלכלה מתפקדת בזמן של העדר מחסור נדרשה הזרמה מתמדת של כסף. לשם כך נבחרו עד עתה שני מסלולים: קיצוצי מס לעשירים שהזניקו את הבורסות, כמו בימי טראמפ, ושימוש בריבית אפס כדי לנפח מחירי נכסים. אלו מסלולים שמביאים את הכסף אל בעלי הנכסים העשירים ומהם הוא מחלחל במידה כזו או אחרת אל יתר האוכלוסיה. השמאל תמיד התבונן בחלחלה בכלכלת החלחול מלמעלה, אבל היא עובדת נפלא. בימי טראמפ שמיצה את הגישה עד תום, שיעור האבטלה הגיע לרמות כה נמוכות שהכלכלנים שפשפו את עיניהם – הם לא ידעו שהדבר אפשרי.

אבל גם פצצת אטום עובדת ובכל אופן יש ערך מוסף לפצצת מימן. כלכלת החלחול מלמעלה, גם אם הצליחה מאוד, עדיין אינה ממצה את עוצמת השגשוג שיכולה להביא הזרמת כסף להמונים. הכלכלה שמקדם עכשיו ביידן שמבוססת על השמת כסף ישירות בחשבונות של העניים היא בעלת עוצמה גדולה אף יותר. אתמול נחתם חוק התמריץ של ביידן ולראשונה מזה שנים נוצר סיכוי ממשי לצמיחה כלכלית כה גדולה עד כדי כך שתוכל להוציא אותנו ממעגל ריבית האפס העולמי. פתאום התשואות על האג״ח ארוך הטווח עולות. ארה״ב כקטר של העולם מסוגלת למשוך אחריה גם את אירופה אל עידן חדש ישן, שבו אפשר היה לשים כסף בפקדון ולקבל עליו ריבית נאה.

לנדיבות בקצבאות יש השלכות תמריציות רעות, כמו שביבי לימד אותנו ב-2003, ואם ביידן יבקש לבסס את כלכלת אמריקה על קצבאות ילדים נדיבות וכדומה יהיה זה אסון לדורות. אמנם בשלב זה מדובר על חבילה חד פעמית ולכן המשמעות שלה מבחינת תמריצים עתידיים היא קלושה ואפשר לשמוח על האלמנטים החיוביים שלה. זה מה שעושות הבורסות בזמן האחרון.

הרעיון שעליית ריביות היא חגיגה גדולה יכול לתעתע. האם לא חשבנו תמיד שריביות אפס נוחות לשווקים. כדי להבין את הפרדוקס הנוכחי יש להזדקק לעיקרון ההכבדה של אמוץ זהבי. יופיו של הטווס מסכן אותו מול טורפים אך בה בעת יש לו ערך עצום: הוא משדר שהוא מסוגל לעמוד ללא קושי בדברים שמכבידים עליו ומעצימים את הסכנה לחייו. בדומה לכך הישג השיא של הבורסות אינו בזמן שהן דואות להן בריבית אפס, אלא כאשר הן כל כך עליזות לגבי הצמיחה הצפויה, עד שהן מוכנות לקבל על עצמן את העול של זנב הטווס המפואר, דהיינו ריבית גבוהה, ולהישאר שאננות.

דילמת ביידר גינזברג של מרצ

כתבתי בעבר בעבר על הדילמה של השופטת ביידר גינזברג האם לפרוש בזמן אובמה או להסתכן בכך שתמות בזמן נשיא שמרן, והרפובליקנים ימנו לה מחליף או מחליפה שיהרסו את כל מה שעמלה לבנות. יש במוח אזורים שונים ממש לחשיבה בנושאים פוליטיים ואישיים ומעניין לראות מה קורה כשיש התנגשות. השופטת הכריעה בעד האינטרס האישי, ועכשיו אמי קוני בארט יושבת על כסאה ושוקדת על דרכים להגביל את זכות האישה על גופה.

בימים אלו לראשי מרצ ישנה דילמה דומה. האם יפרשו מהמירוץ או שמא יסתכנו בכך שביבי יישאר ראש ממשלה כשמפלגתם לא תעבור את אחוז החסימה? סביר להניח שכמו השופטת המנוחה, גם הם יכריעו בעד האינטרס האישי ולא האינטרס הכללי הפוליטי. לזכותם ייאמר שסביר שיצליחו לשדר את הפאניקה מאימת אחוז החסימה לציבור שונאי ביבי בשמאל, ורוב הסיכויים שזו תביא להם מספיק קולות.

שני פריטי מידע חסרים

הממשלה החליטה לפתוח את המדינה החל מהיום. בסך הכול זו החלטה הגיונית. החיסונים התבררו כמאוד אפקטיביים, ומי שרצה להתחסן יכול היה כבר לעשות זאת מזמן. אפילו הצעירים ובוודאי המבוגרים. עם זאת, יש שני פריטי מידע חסרים שמקשים להעריך האם ההחלטה תתברר כטובה בדיעבד. ראשית, האם יש מוטציות שמסוגלות לחדור את מעטה השריון של חיסון פייזר. ככל הנראה המוטציה הדרא״פית מסוגלת לכך במידה מסוימת. אבל הדברים לא לגמרי ברורים: האם מחוסן שייתקל במוטציה הדרא״פית קצת ישתעל וקצת יתעייף או שיש לו סיכוי ממשי להזדקק להנשמה? רוב האינדיקציות מורות שהחיסון יגן ממחלה קשה אבל אין ודאות מוחלטת בכך.

שנית, הילדים נותרים לא מחוסנים ותיתכן הדבקה המונית בקרבם. ידוע כבר שילדים מתים בגלל קוביד לעתים נדירות ביותר, אולי בתדירות שבה הדבר קורה בשל שפעת. אולי אפילו פחות. אבל תופעות לונג קוביד ארוכות טווח מאמללות נצפות גם בילדים. האם אפשר בשל כך להמשיך לסגור את המדינה עד שיגיע גם החיסון לילדים? כנראה שלא, אבל צריך לראות כמה גדול המחיר שישלמו הילדים.

מרצ והאג

ניצן הורוביץ הצדיק במלואה את החקירה של בית המשפט הבינלאומי בהאג נגד ישראל. אני לא יודע אם זו עמדה שתעזור למרצ או תפגע בה בעת שהיא נלחמת על אחוז החסימה אבל זו לדעתי עמדה שגויה ומכוערת גם מהזווית של מרצ עצמה. זאת מאחר שהורוביץ נמנע מלעשות הבחנה מתבקשת מבחינתו בין שני סוגי חקירות. בכל מה שקשור לניהול מלחמה בעזה כתוצאה מירי רקטות אחרי שישראל נסוגה מרצועות עזה לגבולות 67׳ – חקירת בית הדין הבינלאומי היא אסון מבחינת עמדות השמאל והוכחה לצדקת הימין. ראשית, כי ישראל נסוגה עד למילימטר האחרון ובכל אופן הדבר אינו מקנה לה אהדה בעולם בזמן שהיא מגנה על עצמה אלא להיפך. שנית, כי ישראל מגבילה את ידי הצבא ומקיימת מערכת משפט נאורה המבוססת על שופטים ופרקליטים שרבים מהם מצביעים למרצ בעצמם. בג״ץ מתהדר שהוא השכפ״ץ מול המשפט הבינלאומי והנה בכל אופן הדבר לא עוזר לנו מול אומות העולם. שלישית, כי כאן זועקת צדקתה של גישת ״העולם כולו נגדנו״ שמרצ לרוב סולדת ממנה. בתחום ההתנהלות הצבאית המוסרית יש לעולם הרבה מה ללמוד מישראל. אבל מה שמתחיל בישראל ספק אם יסתיים איתה. ואכן סביר שמדינות המערב יבינו שפתיחת חקירה בהאג על צוק איתן היא סנונית לנזק ארוך טווח שייגרם להן עצמן מפעילות בית הדין הבינלאומי.

שונים הדברים לגבי חקירת ישראל על בניית התנחלויות. כאן ישראל אכן מפרה בגסות את המשפט הבינלאומי. ומרצ הייתה מאז ומתמיד הראשונה לצעוק בנושא. כאן גם הטיעון שמערכת המשפט הישראלי מטפלת בנושא בעצמה אינו תופס כי ההתנחלויות ממשיכות להיבנות תחת החוק הישראלי.

פתרון שתי המדינות אם ימומש וכפי שמרצ מציעה יוכל להיות פתרון לתביעות נגד ישראל בהאג על ההתנחלויות, אבל הוא לא יוכל להוות פתרון לתביעות כנגד פשעי מלחמה. הרי כל אחד מבין כיום שיש סיכוי גבוה שהמדינה הפלסטינית תישלט בידי גורמים ג׳יהדיסטים שיהיה צורך להילחם נגדם, ומלחמה זו תכלול באופן בלתי נמנע פגיעה באזרחים שהג׳יהדיסטים תמיד נוהגים להסתתר מאחוריהם.

מרצ היא אמנם מפלגה קטנה אבל היא לא מייצגת רק 4-5 מנדטים בישראל אלא מיליוני אמריקנים ואירופים, רבים מהם יהודים, שמצביעים למרכז-שמאל ומתעניינים בנעשה בישראל מתוך זווית פרוגרסיבית. הם לא יהיו יותר ציוניים ממרצ אבל ייתכן שגם ישתדלו לא להיות פחות ציוניים ממנה. לכן גם לעמדות של מרצ יש חשיבות אסטרטגית. העמדות שהורוביץ הציג עשו שירות דב להשקפת עולמו.