הכרעת הדין בעניין הולילנד ובועת הנדל"ן

הסיפור הנפתל של פרוייקט הנדל"ן הולילנד מוכרע היום בבית המשפט. מהמסתמן בעת כתיבת שורות אלו נראה שהשופט מכריע שניתן שוחד כדי לקדם את הפרוייקט. מה שכמעט לא דובר עליו הוא הקשר בין הסיפור המשפטי העגום הזה לבין מצבה של בועת הנדל"ן.  כל כך קשה לקדם בנייה חדשה, כי הביורוקרטיה רבה, ולפיכך אין מנוס מלתת תמריצים למי שביכולתם לשנע את גלגלי הביורוקרטיה – מכערים, פקידי ציבור ואנשי עיריה. אם אין מנגנון מסודר וחוקי של תמריצים לצליחת מכשולי הביורוקרטיה, יופיעו התמריצים האפלים שמתחת לשולחן, השלמונים והשוחד. לחילופין, ואולי גרוע יותר, בהיעדר תמריצים לבנייה לא תהיה לצעירי המדינה קורת גג ראויה.

.

חיסכון מוגבר אינו הפתרון למצוקת הזוגות הצעירים

את הפוסטים האחרונים הקדשתי לבעיית הדיור ולצעדים שמתכננת הממשלה בנושא, וזהו אכן נושא הדיון הכלכלי המרכזי כיום בישראל – מה עושים כדי לפתור את בעיית הדיור וכיצד אפשר להקנות לזוגות צעירים את היכולת להגיע לדירה. אולם מול ההתעסקות הכפייתית של התקשורת ושל הפוליטיקאים בבעיה עולים גם קולות אחרים. הבעיה, אומרים אותם קולות, מנופחת לחלוטין. היא נעוצה בעיקר בכך שהדור הנוכחי של הזוגות הצעירים מפונק, מבזבז על אייפונים, על מסעדות, על נסיעות לחו"ל – כל זאת במקום לחסוך לדירה. אם הזוגות היו עובדים יותר קשה ומבזבזים פחות – במהרה היו משיגים דירה.

האם אפשר לקבל את הטענה הזו? לא ולא!

בלי קשר לשאלה האם הזוגות הצעירים של הדור הנוכחי מפונקים יותר או פחות, דבר אחד בטוח – חיסכון המוני לצורך קניית דירה לא יועיל במאומה לפתור את בעיית הדיור, הוא רק יחמיר אותה.

אפשר להסתכל על כך משני כיוונים – מהכיוון הראשון, ברור שאם כולם יחסכו הרבה כסף למען קניית דירה, תגדל כמות הכסף הכוללת שביכולתם של קוני הדירות להציע, אך מנגד לא יגדל מספר הדירות בשיעור דומה. הווה אומר – צד הביקוש יגדל, אך לא צד ההיצע. מה המשמעות של התפתחות כזו יודע כל זאטוט – מחירי הדירות יעלו. אם נעודד את המעוניינים בקניית דירה לחסוך ולחסוך, בסופו של דבר נגיע למצב שבו נקבל את הרע מכל העולמות – גם דבר לא ישתפר מבחינת יכולתם של החושקים בדירות להשיגן מאחר שהמחירים יעלו. גם הם יצטרכו להקריב את כל הנאות החיים בדרך.

מהכיוון השני, הבה נחשוב על שיקוליה של נגידת בנק ישראל. אם כולם חוסכים למען דירה, משמע שהם לא מוציאים על דברים אחרים – כלומר החנויות שוממות ונאלצות להוריד מחירים ולהיפטר בזריזות ממלאים. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה תפרסם מדדים נמוכים ושליליים. הנגידה תהיה חייבת להוריד את הריבית, והדבר כמובן יעלה את מחירי הדירות.

לסיכום, ניסיון לעודד זוגות לחסוך כדי להשיג את דירת חלומותיהם שקול לניסיון להאיץ בכלב לסוב במעגלים כדי שיוכל לתפוס את זנב עצמו. ככל שהכלב מאיץ, כך המטרה מתרחקת. לא זו הדרך לפתור את בעיית הדיור. למען האמת, אפשר לחשוב דווקא על הרעיון ההפוך – להאיץ בזוגות לבזבז כדי שיישאר להם פחות כסף להשקיע בקניית דירה. כך צד הביקוש יקטן, ומחירי הדירות ירדו. אם ניתן היה לשכנע את הזוגות הישראליים בהמוניהם לבזבז יותר כסף על תענוגות החיים ולהקצות פחות כסף לחסכונות עבור דירה זו דווקא הייתה דרך אפקטיבית מאוד להפחתת מחירי הדירות.

ממשלת נתניהו-לפיד יוצאת למלחמה במשקיעים. מה ההשלכות?

כל כך הרבה דברים ביצעה ומבצעת ממשלת נתניהו-לפיד בתחום הדיור כדי להילחם באלו הקונים דירות להשקעה. החוק כבר תוקן כך שמשקיעים ישלמו מס שבח, שיעורי מס הרכישה הועלו, ועתה מתוכננים צעדים חדשים – משקיעים לא יקבלו את הפטור ממע"מ שזוגות צעירים יהיו זכאים לו, חובת הגשת דו"ח שנתי למס הכנסה תחול על משקיעים בדירות ויהיה פיקוח על מחירי השכירות שמשקיעים יוכלו לגבות.

האם הצעדים לגיטימיים – לדעתי כן. אף הצעד הדרקוני לכאורה מכולם – הגבלת העלאת שכר הדירה – אינו יכול להיחשב כפגיעה קשה בחופש הקניין. לגבי הגשת דו"ח שנתי – אין סיבה שבעלי נכס רב ערך לא ידווחו על הכנסותיהם מדי שנה. הרי יש הטוענים שיש מקום לחייב כל אזרח ישראלי בהגשת דו"ח.

השאלה היא האם הצעדים מועילים – נניח שנגיע למצב שבו נסלק רבים מהמשקיעים מהשוק, מה יהיו ההשלכות עבור הכלכלה הישראלית? על פניו נראה שאכן  במקרה כזה מחירי הדירות יירדו משמעותית. הסיבה היא פשוטה – ההיצע יישאר דומה, אך הביקושים יירדו. אם למשל חמישה מיליארד ש"ח שמשקיעים רצו להכניס לשוק הנדל"ן יושקעו עתה בבורסה או מתחת לבלטה – הרי שהביקושים שיופנו לשוק הנדל"ן ייפחתו בחמישה מיליארד ש"ח ולדבר תהיה השפעה על ירידת המחירים.

מה בדבר מחירי השכירות – כיצד יושפעו מהסתלקות המשקיעים, שמטבע הדברים מהווים את ציבור המשכירים? כאן התמונה מורכבת, וצריך לתת דוגמה מספרית פשטנית להמחשת העניין. נניח למשל שישנם מיליון משקיעים בעלי דירות וכנגדם מיליון וחצי זוגות המעוניינים לגור בשכירות. אם נוציא חצי מיליון משקיעים מהשוק, יתפנו חצי מיליון דירות שאותן יקנו שוכרים ולא יצטרכו עוד לשכור. נישאר עם חצי מיליון משקיעים בעלי דירות ועם מיליון זוגות המעוניינים לגור בשכירות. המחסור הכללי בדירות לא ישתנה – כמו קודם, יוותרו חצי מיליון דירות חסרות עבור השוכרים, אולם היחס בין מספר השוכרים המעוניינים בדירה לבין מספר הדירות יגדל משמעותית. בדוגמה שלנו – במקום יחס של מיליון וחצי למיליון (יחס שערכו 1.5) נקבל יחס של מיליון לחצי מיליון (יחס שערכו 2). עליית יחס שכזו יכולה להתבטא בתורים ארוכים לפני כל דירה המיועדת להשכרה (כפי שקורה כבר היום במרכז תל אביב) ובלחץ משמעותי כלפי מעלה על המחירים. הגבלת העלאת מחירי השכירות רק תתרום לכך.

בסופו של דבר הצעדים שנוקטת הממשלה יקרבו אותנו למצב שבו נמצאות כיום רוב ארצות המערב – אמנם מחירי הדירות לקניה יירדו, אולם שכר הדירה ביחס למחיר הדירה יעלה, ולפיכך התשואה על דירה להשכרה תהיה יותר גבוהה. כך ייווצר איזון שיפצה את המשקיעים שיישארו בשוק על ההגבלות הממשלתיות. האם התועלת בהורדת מחירי הדירות תהיה שווה את הנזק שבהעלאת מחירי השכירויות – רוב הסיכויים שכן. קשה לי להאמין שעליית המחירים בשוק השכירות תגרום נזק ששקול לתועלת בסילוק מיליארדים בכספי משקיעים משוק קוני הדירות.

ועדיין שום צעד מסוג זה לא יהווה פיתרון של ממש ולכל צעד כזה יהיו תוצאות לוואי מזיקות. הפיתרון האמיתי הוא בהגדלת היצע הדירות, כלומר במתן תמריצים לגופים הביורוקרטיים שחוסמים את הבניה בישראל להפסיק לעסוק בחסימתה. לכן דווקא תוכנית התמריצים לבנייה ולהתחדשות עירונית לרשויות המקומיות שמדווחת בתחתית הכתבה בגלובס היא הבשורה הגדולה.

חוק שכר הדירה החדש של לפיד – עיתוי בעייתי במיוחד

יאיר לפיד לא נח. אחרי ההצעה הדרמטית בנושא ביטול המע"מ שדנתי בה בפוסט הקודם, הוא מתכנן שינוי מקיף גם ביחסי שוכרי הדירות ומשכיריהן. על פי מה שהתפרסם, בכוונתו להציע שלא ניתן יהיה להעלות שכר דירה לשוכרים במשך שלוש שנים.

בעיקרון, זו הצעה סבירה.

יש לשים לב – ההצעה הזו נבדלת באופן דרמטי מהצעות אחרות, קומוניסטיות ממש באופיין, שהוצעו על ידי מפלגות השמאל בכנסת בשנים האחרונות (למשל על ידי יו"ר מפלגת העבודה בוז'י הרצוג, שבעצמו גר בוילה ששווה עשרה מיליון שקלים). לפי אותן הצעות, שכר הדירה שיכול משכיר לגבות משוכר יפוקח באופן גורף לאורך שנים, ולמעשה הדירה תופקע חלקית מחזקת בעליה, וכמעט תולאם – רשויות ממשלתיות יקבעו את שכר הדירה. אלו הצעות איומות ונוראות, שיחוללו את אותו נזק שמחולל קומוניזם בכל מקום שבו הוא מונהג – אינספור ביורוקרטיה, מחסור והזנחה. זאת מלבד הבעיה המוסרית שבפגיעה כזו בחופש הקניין.

הצעת לפיד שונה מאוד – היא אינה קומוניסטית, אלא הוגנת למדי. על פיה ניתנת לשוכר ולמשכיר הזדמנות להתמקח באופן חופשי על המחיר, כמו במצב הנוכחי. רק שבמצב הנוכחי המקובל הוא שההתמקחות מתחדשת מדי שנה, דבר המקשה על שוכרים להשקיע בדירה ובריהוטה, מתוך חשש ששהותם בה תסתיים במהרה. לעומת זאת, במצב שישרור לפי הצעת לפיד, ההתמקחות תיעשה מדי שלוש שנים, מה שייתן לשוכרים אורך נשימה ויציבות.

אלא שכמעט בוודאות תגרום הצעת לפיד לעליית מחירי השכירות. הסיבה היא פשוטה – בעת ההתמקחות על דמי השכירות, משכירים מנסים, מטבע הדברים, להשיג שכר דירה גבוה ככל האפשר. החשש שבסופו של דבר גורם להם להתפשר הוא החשש שלא יימצא שוכר והדירה תישאר ריקה. אם הדירה תישאר ריקה חודש, זהו נזק כספי ששקול לאובדן 8% מדמי השכירות לתקופת החוזה, וזהו אובדן משמעותי. לעומת זאת, על פי הצעת לפיד, משך חוזה יהיה שלוש שנים. הכדאיות של השארת הדירה ריקה תגדל משמעותית. זאת מאחר שהותרת דירה ריקה למשך חודש למשל תהיה שקולה רק לאובדן 2.6% מדמי השכירות לתקופת החוזה, ואילו תוך כדי החודש הזה יכולים להגיע שוכרים חדשים עם נכונות לשלם יותר, אולי למשל יסכימו למחירים גבוהים ב-10% או ב-15%.

במילים אחרות, הצעת לפיד ככל הנראה תגרום לבזבוז משאבים מסוים – דירות שהיו יכולות לאכלס בני אדם יישארו ריקות. התוצאה היא שצד ההיצע של הדירות להשכרה יקטן, צד הביקוש יישאר זהה ולפיכך המחירים יעלו.  איני אומר שזהו שיקול החלטי נגד ההצעה – ניתן לשקול את התועלת שבה, מתן יציבות לשוכרים, כנגד הנזק שבה, להתווכח להיכן הכף נוטה ולחכות לנתונים אמפיריים שיהוו הוכחה לכאן או לכאן.

אולם העיתוי שלפיד מציע הוא בוודאי שגוי – זאת משום שלפי הצעת פטור המע"מ שלו לזוגות צעירים, יגדל משמעותית הביקוש לשכירות בקרב אלו שלא הגיעו למצב שבו הם עומדים בקריטריונים לפטור ממע"מ – לא הולידו ילד, לא הגיעו לגיל 35 שבו יתאפשר גם לרווקים לקנות בהנחה, לא מצאו פרויקט חדש לטעמם.   השילוב של עליית הביקושים לשכירות, כתוצאה מהאופן בו ניתן פטור המע"מ לדירות חדשות, יחד עם הקטנת ההיצע, כתוצאה מחוקי השכירות החדשים, יכול להיות הרסני ממש.

דירות בלי מע"מ – מה המשמעות?

נראה שיאיר לפיד החליט על צעד דרמטי באמת – הנהגת אפס אחוז מע"מ על דירות חדשות עבור זוגות צעירים ששירתו בצבא\שירות לאומי.

מה המשמעות?

חוקי הכלכלה קובעים שמחירי הדירות נקבעים על פי ביקוש והיצע, לא על פי מסים. לכן קשה להאמין שבטווח הארוך זהו צעד שיכול להוריד את מחירי הדירות. ניסיונות דומים להוזיל את מחירי הדירות באמצעות הטבות לקונים נכשלו, וכתבתי על כך בעבר.  הצפי הכלכלי הוא שהקבלנים ימשיכו למכור את הדירות באותו מחיר שמכרו בעבר ואת ההנחה ישלשלו לכיסם.

עם זאת, זהו צעד חיובי מבחינות אחרות. ראשית, אם יישמרו הקריטריונים הנוכחיים, הצעד נותן תמריץ כלכלי עצום לשירות בצבא ולשירות אזרחי. בעבר צעדים דומים שהפלו לטובה משרתים בצה"ל נפסלו בידי בג"ץ בשל האפליה נגד הערבים שאינם משרתים בצבא. עם זאת, מתן ההטבה גם למי ששירת שירות אזרחי והתרחבות השירות האזרחי בקרב הערבים מוציאה את העוקץ מטיעון האפליה. השירות הצבאי והאזרחי אולי אינו נושא בחובו תועלת לכלכלה כשלעצמו, אבל עבור החרדים והערבים הוא מהווה מפתח להשתלבות בחברה ובציבור העובדים, השתלבות שתקבע את עתידה של המדינה.

שנית, אחד המשפטים המפורסמים ביותר בתולדות הכלכלה הוא זה של ג'ון מיינרד קיינס שבז לייחוס חשיבות רק להשפעות כלכליות שיתמידו בטווח הארוך – "בטווח הארוך כולנו מתים", אמר.  לכן גם אם בטווח הארוך זהו כלי חסר תועלת להורדת מחירי הדירות, הרי שגם הטווח הקצר אינו נטול חשיבות. התחושה שלי, ואולי אני טועה בכך, היא שבטווח הקצר יהיה קשה לקבלנים לגלגל את כל ההטבה לכיסם. התנהלותם תעמוד תחת פיקוח הדוק של הממשלה, שככל הנראה תנהיג מחירי מקסימום, וגם של העיתונות, ומי שינסה לגלגל את הטבת המע"מ לכיסו יזכה למקלחת רותחין, לפגיעה בתדמית הציבורית ואולי לחרם צרכנים. אמנם ניתקל בתופעה שבה המתנה בתורים תחליף התמקחות על מחירים.

שלישית, גם אם הכסף יעבור בסוף לקבלנים, גם הפחתת מסים שמוצאת דרכה לכיסי קבלנים אינה נטולת תועלת כלכלית. מכיסיהם הכסף ייצא וישוב ויתגלגל במשק. אמנם ברור שאף שכל הפחתת מסים ראויה לשבח במצב המקרו-כלכלי הנוכחי, הפחתת מסים לקבלנים עשירים היא פחות אפקטיבית ורצויה מהפחתת מסים לזוגות צעירים עניים.

רביעית, גם אם הכסף יעבור לקבלנים, אולי פעולות תמ"א 38 ופינוי בינוי שקודם לכן היו לא כלכליות מבחינתם יהפכו עתה לרווחיות, וכך ישתנה משהו לטובה גם מבחינת הדבר האמיתי שיכול להוביל להורדת מחירי דירות לטווח הארוך – היצע הדירות.

חמישית, הרבה תלוי בגמישותו ובתחכומו של מנגנון מחירי המקסימום שיונהג, וקשה לנבא את ההשלכות המלאות לפני שמבינים את כלליו.  למשל, ייתכן שהרצון לבנות דירה שתעמוד במחירי המקסימום יביא לפגיעה בסטנדרט הבנייה המקובל כיום. האם זה דבר טוב או רע? תלוי בנקודת המבט.

לסיכום, לצעד של לפיד יש סיכוי טוב להפחית את מחירי הדירות בטווח הקצר, אך תועלתו בהפחתת המחירים בטווח הארוך היא קטנה, גם אם לא לגמרי אפסית. התועלת העיקרית לטווח הארוך היא שהקריטריונים להטבה מהווים מתן תמריץ לשירות בצה"ל ולשירות אזרחי, אך רק בהנחה שהמפלגות החרדיות והערביות לא ירכשו כוח פוליטי שיאפשר להן לחבל בקריטריונים.  מנגנון מחירי המקסימום שיונהג עדיין לא ברור.

מה ניתן ללמוד מקריסת תיק הבר-נוער על תמריצים ומשפט

הסיפור של תיק הבר-נוער, פענוחו לכאורה, וקריסת הקייס הוא סיפור מדהים. אפשר לעשות עליו סרטים, ואולי עוד ייעשו.

לאורך התקופה שבה סוקרה הפרשה, גרסתו של חגי פליסיאן שהוידוי שלו באוזני עד המדינה בוים בידי העד נשמעה מופרכת. אני מוכן להתערב על כך שללא הראיות החד משמעיות שעלו משחזור הודעות הווטס-אפ, אף שופט לא היה מקבלה.

כשעקבתי אחרי התגלגלות העניינים בפרשה, הציק לי דבר אחד – התמריצים שניתנו לעד המדינה היו כל כך גדולים, שבעצם גרסתו של פליסיאן לא הייתה כל כך מופרכת. אין זה קשה מנשוא לגרום למישהו להגיד כמה משפטים שיוצאו מהקשרם ולהקליטו. ואם הפרס על תרגיל כזה יהיה כל כך גדול, יימצא האדם המושחת שיעשה אותו. ואכן הודעות הווטס-אפ שנחשפו גילו שעד המדינה ביצע תרגיל כזה לפליסיאן.

המקרה הזה עוד ידובר רבות וישמש סניגורים פליליים במשך עשרות שנים כדוגמה ומופת. בעיניי, המסקנה החשובה ממנו היא שיש לתת משקל מוגבל לעדויות ולראיות שהושגו באמצעות מתן תמריצים חזקים למי שהעיד או שהשיג את הראיות.   גם מטרידה אותי מגמה שלפיה נפגעי עבירה פלילית יכולים לתבוע את מבצע העבירה בדין האזרחי ולקבל ממנו סכומי כסף משמעותיים מאוד. המגמה הזו, אם תתעצם ותתחזק, עלולה להביא לכך שייגבר האינטרס לטפול אשמה על אנשים חפים מפשע, בתקווה להוציא מהם כסף בהליך אזרחי.

מהנעשה בדמוגרפיה

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה בימים האחרונים את הירחון הסטטיסטי לחודש פברואר, והוא כולל את נתוני הלידות ל-2013, והם מעניינים בצורה בלתי רגילה.  הנתונים אמנם אינם סופיים, אך מניסיון העבר עדכוני הלמ"ס הסופיים הם זניחים, בסדר גודל של מאה לידות לפה ולשם, ולא משנים את התמונה הכוללת.

הדבר המעניין ביותר הוא הילודה המוסלמית – 14 שנה אחרי שנת 2000, נולדים כיום פחות ילדים מוסלמים משנולדו אז. בשנת 2000 נולדו כמעט 36 אלף ילדים מוסלמים, ואילו בשנת 2013 נולדו פחות מ-35 אלף. מה הסיבה?  יש סיבות רבות, אבל קל לנחש את הסיבה העיקרית – בתוכנית הכלכלית של 2003 ביטל שר האוצר נתניהו את התמריצים לעשיית ילדים כדרך פרנסה באמצעות קיצוץ חד וחריף בקצבאות הילדים. ב-2013 נעשה קיצוץ נוסף בידי שר האוצר לפיד.

הדבר השני, המעניין לא פחות, הוא הילודה היהודית. שם דווקא אין האטה. היהודים בישראל הם פלא בעולם המערבי, האוכלוסיה היחידה ששומרת על שיעורי ילודה גבוהים. אין פילוח של חרדים, דתיים וחילוניים בנתוני הלשכה הנוכחיים, אבל מסתבר שהתמונה הכללית הידועה מהעבר נשמרת – אישה חרדית מולידה מעל שישה ילדים בממוצע, אישה דתית מולידה מעל ארבעה ילדים בממוצע, אך גם אישה חילונית מולידה מעל שני ילדים בממוצע, בניגוד לכמעט כל שאר אחיותיה במערב.  בישראל נולדו 132 אלף ילדים יהודים בשנת 2013. (מתוכם 5,000 בעלי זיקה לחוק השבות, אך לא יהודים ממש). בערך 1,500 יותר מאשר בשנת 2012.

נקודה נוספת היא שבילודה הדרוזית והערבית-נוצרית יש מגמה מתמדת של קיטון כבר שנים רבות.

לא הצלחתי להבין היכן נכנסים נתוני נשות המסתננים מאפריקה בין נתוני הלמ"ס, אך בכל מקרה מדובר בפחות מאלף לידות בשנה.

אם לא נהיה תקינים פוליטית ונודה שהדו קרב הדמוגרפי המשמעותי בישראל הוא בין יהודים לבין מוסלמים נגלה שהרוב היהודי יציב מאוד, בניגוד לתרחישי אפוקליפסה שרווחו בשנות השמונים והתשעים. יש כמעט ארבעה תינוקות יהודים על כל מוסלמי. כמובן, היחס בעתיד בין יהודים למוסלמים במדינה תלוי לא רק ביחס הילודים, אלא גם בעלייה לארץ (שקשורה לדמוגרפיה של היהודים הדתיים במערב, ציבור מרכזי בין העולים). היחס העתידי תלוי גם בהחלטות פוליטיות על סיפוח שטחים ביהודה ושומרון, או על היפטרות משטחים במזרח ירושלים או במשולש.  בנוסף, דווקא בתרחיש של שלום, תעלה מחדש שאלת ההגירה מהשטחים לישראל במסגרת איחודי משפחות, הגירה שבגלל נסיבות העימות הנוכחיות בג"ץ הסכים, על חודו של קול, לעצור.

נקודה נוספת שהייתי מציין לסיום היא שאנחנו עדיין לא רואים את מלוא השפעות הבייבי בום הערבי של סוף המילניום, הילדים שנולדו אז עוד לא הגיעו לגיל 20, והם יגיעו לגיל זה בשנים הקרובות. לדבר זה יכולה להיות השפעה על יחסי יהודים וערבים, בפרט בנגב הבדואי.

הכלכלה הלא אמיתית

בכלכליסט ישנה בסוף השבוע הזה כתבה נרחבת על החוג הרעיוני של בלוג הכלכלה האמיתית. הכתבה ביקורתית בצדק, אם כי לא כל הביקורת לעניין.

הביקורת העיקרית שלי על אנשי "הכלכלה האמיתית" היא שהם אינם נאמנים לשמם.  מאנשים המתיימרים להוריד את המסכה מעל השיח הכלכלי ולדבר על כלכלה אמיתית, הייתי מצפה לדבר על הדברים האמיתיים המשמעותיים בכלכלה. הייתי מצפה מהם לדבר על המשאבים האמיתיים שישנם (למשל, קרקעות, נפט וגז טבעי, ידע טכנולוגי) ועל היכולת להשיג משאבים אמיתיים חדשים באמצעות מתן תמריצים מתאימים לבני אדם.

במקום זאת אנשי הכלכלה האמיתית שקועים עד צוואר בדיבור על הכלכלה הלא אמיתית דווקא. הם מדברים ללא הרף על כסף, על חובות, על גרעונות. כל אלו מושגים ששייכים לעולם הכלכלה הלא אמיתית. העולם הרעיוני שלהם הוא עולם שבו נדמה שכסף, דהיינו פיסות נייר עם תמונות של אנשים חשובים, הוא משאב בפני עצמו ולא פיקציה אנושית, פיקציה שמהווה הסחת דעת ממה שחשוב באמת – המשאבים והתמריצים.