מדוע האפיקורוסים זכרים?

לאחרונה עיינתי בסקירת מחקר מעניינת מאוד על יציאה בשאלה מאת דרור יהב, והתרשים למעלה עורר את תשומת לבי. בולט לי הפער בין שיעור הבנים שמדווחים שסיבות דתיות-תיאולוגיות הביאו אותם לצאת בשאלה (כשלושים אחוזים) לבין שיעור הבנות המדווחות זאת (כעשרה אחוזים). תמיד שמתי לב לכך שלא רואים הרבה בנות במקומות שבהם המשתתפים מתמקדים בעניין אינטלקטואלי צרוף. מקומות כמו ויקיפדיה או פורומים לדיון בענייני מחשבת ישראל, פילוסופיה או עתידנות או אפילו עמוד התגובות בבלוג הזה. החנוניות היא זכרית. רמת הייצוג של נשים במשרות אקדמיות בכירות נראית לי אפילו מפתיעה לטובה, כאשר לוקחים בחשבון שיש משהו שונה בנטייה הטבעית לאינטלקטואליות צרופה.

ייתכן שהתופעה קשורה לתופעת אחרת ידועה היטב – יש פחות אוטיסטים ואספרגרים ממין נקבה. המין הגברי שולט בספקטרום האוטיסטי. כאשר מדובר בספקטרום האוטיסטי הנמוך הקרוב לפיגור ההבדלים קטנים, אבל כאשר מדובר בספקטרום האוטיסטי הגבוה, מה שמכונה גם אספרגר, ניתן למצוא בו פי שישה זכרים מאשר נקבות. אחת התיאוריות המזוהה עם חוקר האוטיזם ברון-כהן היא שהמוח האספרגרי הוא מוח אולטרה-זכרי, כלומר הוא מאמץ את היתרון הזכרי בהבנת דברים באופן שיטתי ובהתבסס על כללים ומערכות חוקים. זאת לעומת המוח הנקבי שמתבסס על תקשורת עם הזולת ואמפתיה.   הורמונים מכווינים התנהגות, ואולי לכן האפיקורוסים הגדולים, משפינוזה ועד דוקינס, מאפיקורוס עד סאם האריס,  היו זכרים. הם הסיקו מסקנות שיש בהן מחלוקת, עימות וקונפליקט, ואשר מפוררות את המרקם החברתי המסורתי על בסיס היסקים לוגיים ותפיסה מופשטת.

לונג קוביד, היסטריה, ריקודים וטרנסים

מאז פרצה הקורונה לחיינו התחלנו לשמוע על תופעת "לונג קוביד", חולים בקורונה סוחבים תסמינים לטווח הארוך. בכל מקום מתייחסים ל"לונג קוביד" כאל עובדה רפואית שאינה שנויה במחלוקת, אבל נתקלתי בעמדה שונה והראיות שלצידה מעניינות. הראיה המרכזית היא שכאשר אנשים טוענים שיש להם לונג קוביד אחרי הידבקות בקורונה ועורכים להם בדיקת דם לגלות האם אכן נדבקו, מוצאים שאין הבדל בסימפטומים המדווחים בין מי שבאמת נדבק לבין מי שרק חשב שנדבק. יוצא דופן רק אובדן הריח המתמשך שמאפיין את מי שבאמת היה להם קורונה.

דבר נוסף לשים לב אליו הוא שיש יותר נשים שלוקות בלונג קוביד מאשר גברים. לפי אחד המחקרים הפער עצום, לפי מחקר אחר הפער לא כזה גדול. בוינה של המאה ה-19 פרויד הראה שנשים פיתחו תסמינים גופניים מסיבות נפשיות, דבר שנקרא היסטריה. תופעת ההיסטריה פחות משמעותית בתקופתנו, האם לונג קוביד מסמל את חזרתה המחודשת? 

העובדה שנשים נסחפות יותר בקלות לזהות את עצמן עם תופעה חברתית-פיזית חדשה ניכרה כבר בשטרסבורג בשנת 1518, אז פרצה מגפת ריקודים. זה אירוע כזה מעניין וחריג שיהיה נחמד להעתיק את דברי הויקיפדיה בנושא:

ההתפרצות החלה כאשר אישה בשם פראו טרופאה יצאה לאחד הרחובות בעיר שטרסבורג, והחלה לרקוד בהתלהבות וללא הפסקה במשך ארבעה עד שישה ימים רצופים. בתוך שבוע, 34 אנשים נוספים הצטרפו, ובתוך חודש, היו כ-400 רקדנים, בעיקר נשים.

כשמגפת הריקודים החמירה, אצילים מודאגים ביקשו את עצתו של הרופא המקומי, ששלל סיבות אסטרולוגיות או על טבעיות, במקום זאת הודיע כי המגפה היא "מחלה טבעית" שנגרמת כתוצאה מן "הדם החם" של הרוקדים. אך במקום לעשות להם הקזת דם כנהוג באותה תקופה, הרשויות דווקא עודדו את הריקודים, בין היתר על ידי הקצאת אולמות עבור הרוקדים ואפילו בנייה של במת עץ עבורם. הסיבה שגרמה לרשויות לנהוג כך, הייתה האמונה שרק אם החולים ימשיכו לרקוד ברציפות ובלי מנוחה, יום ולילה – הם ירפאו. כדי להגדיל את האפקטיביות של ה"ריפוי", הרשויות אף שילמו למוזיקאים שינגנו בחצוצרות ותופים ולרקדנים מקצועיים שילוו אותם. המוזיקה שימשה כדי לגרות אותם להמשיך לרקוד וכתרופה לחולאים שלהם. במהלך אותו חודש נעשו גם ניסיונות לגירוש שדים, אך בסופו של דבר, עד סוף הקיץ מתו רבים מן הרוקדים מהתקפי לב, שבץ, או תשישות.

יש טוענים שגם בימינו מבצבצת מגפה חדשה שפוקדת בנות צעירות: הן מגיעות למסקנה שהן בעצם בנים ומתחילות בטיפולים לשינוי מין. יש ויכוחים סוערים בנושא, אבל הנתונים מראים שאם בעבר היו הרבה יותר גברים שעוברים טיפולים לשינוי מין והופכים לנשים, הרי שהיום השתנה המצב ושיעור הבנות שהופך לבנים עלה מאוד עד שהוא משתווה למספר אלו שעושים את הדרך ההפוכה או אף עולה עליו. השאלה האם התופעה קשורה להדבקה חברתית ולהיסטריית המונים בין בנות צעירות שנויה במחלוקת חריפה.

על תיירים ועל אינסלים

הבלוגר היהודי-האמריקני ליון כתב שני פוסטים קצרים אך מרתקים היום. אסקור אותם לטובת העצלנים מכדי לקרוא טקסטים באנגלית.

הערה משעשעת-עצובה על תיירות והשלכותיה הסביבתיות: מתברר שתעשיית התיירות גובה מחיר סביבתי. כתוצאה ממנה משתחרר פחמן דו חמצני בהיקף שהוא גדול פי ארבעה ממה ששיערו עד עתה ומהווה 10% מסך הפליטות לסוגיהן. טיסות זה הרי רע לסביבה וגם ייצור מזכרות בסין כנראה לא תורם. נורת הצביעות מהבהבת: טיסות לארצות אקזוטיות והיכרות ברגליים עם תרבויות רחוקות הן חלק מנורמות החיים של האליטה הליברלית המשכילה המודאגת מהתחממות הכדור. ליון מזכיר ששרה פיילין, סגנית הנשיא של המועמד ג'ון מקיין, ספגה הרבה לעג על כך שמעולם לא טיילה מחוץ לארצות הברית. בעיני האליטות התנהגותה הייתה סמל לנבערות הווייט טראשית.

על זעם זכר הבתא ועל הטרור המוסלמי: אני עוקב שנים אחרי ליון והוא היה מהראשונים לאפיין את אפיזודות הירי של גברים צעירים מבודדים חברתית וחסרי סיכוי לזכות בקשר או באינטרקציה מינית עם נשים. בעקבות אירוע דריסה קטלני בטורונטו  יצא טרור המתנזרים שלא מרצון (אינסלים בלעז) מהעלטה. אבל כבר ב-2014 היה את אליוט רוג'ר שרצח כי ראה זוגות מאושרים וזעם:

רציתי להרוג אותם לאט, להפשיט את עורם מעליהם. הם ראויים לכך. הזכרים ראויים לכך על כך שלקחו ממני את הנקבות. הנקבות ראויות לכך משום שבחרו בזכרים אחרים על פניי.

כלכלן ימני אחד תהה לאחרונה, באמפתיה כלפי האינסלים ולמרבה הזוועה של כל אלו שאינם מיזוגנים, מדוע התקשורת מודאגת כל כך מאי שוויון ברכוש, אך אינה מודאגת מאי השוויון בהזדמנויות המיניות. זכרי האלפא הנחשקים לוקחים את הבנות למיטותיהם ומותירים את כל הזכרים-יצורים המוזרים והמגושמים חברתית ממורמרים ולא מסופקים.  ליון הקדיש רשומה כדי להבחין בין הטרור האינסלי לטרור המוסלמי. הוא בחן את אפיזודות הטרור שביצעו מוסלמים בארצות הברית, ואלו בוצעו בידי גברים לא אינסלים בעליל – נשואים ובעלי משפחות ולעתים בעלי מאפיינים ברורים של סטטוס גברי מכובד – האחראי לפיגוע במרתון בוסטון היה מתאגרף.

אצלי הרשומה הדהדה דווקא את שאלת זהותם של המתאבדים בפיגועי ההתאבדות שאירעו בארץ בעשור הקודם. בצדק או שלא בצדק ההערכה הייתה שאלו היו לעתים קרובות צעירים חסרי תקווה משולי החברה הפלסטינית, ואולי היה זה סוג של טרור אינסלים? הלכתי לקרוא את מאמרם של שאול קמחי ושמואל אבן בנושא ולא מצאתי לעניין אזכור מפורש. יצוין שחברה מוסלמית שמאפשרת פוליגמיה לכאורה בהכרח יוצרת מעמד של גברים רווקים חסרי תקווה ונחותים חברתית. עם זאת הדבר יכול להתאזן עם העובדה שגברים מתחתנים עם נשים צעירות מהם. בחברה בעלת שיעור ילודה גבוה האוכלוסייה הולכת וגדלה עם כל שנתון והשנתונים הצעירים יותר מכילים יותר נפשות.

נשים מול גברים – התמריץ האבולוציוני משתקף באשלי מדיסון

האם נשים הן כמו גברים או שונות? זה ויכוח עתיק. ואולי לא כל כך עתיק – מאז ומעולם היה ברור לכולם שגברים ונשים שונים מאוד, רק בעשורים האחרים התנועה הפמיניסטית ניסתה ליצור מצג שווא לפיו נשים וגברים זהים אלו לאלו. הייתה לכך סיבה מוצדקת – השוני בין נשים וגברים שימש לאורך ההיסטוריה עילה חסרת הצדקה לדיכוי נשים ולנישולן מזכויות. בנוסף הפמיניסטיות טענו בצדק – גם אם נשים וגברים שונים כמכלול, לא כל הנשים שונות מכל הגברים. התפיסה העתיקה שהתעקשה להבדיל בין המינים בחדות עשתה רע לגברים בעלי האופי הנשי יותר ולנשים בעלות האופי הגברי יותר. הם יצאו נפסדים ומדוכאים כתוצאה מהסטריאוטיפ שדרש מהם להיות נאמנים לתפקידי המגדר שלהם.

בכל אופן – ידיעה חדשותית מרתקת מהבוקר מראה שיש הבדל בין גברים לנשים ושהוא הבדל עמוק. ניתוח מאגר הנתונים של אתר הבגידות אשלי מדיסון מגלה אמת מדהימה: האתר כולו היה הונאה אחת גדולה פשוט כי נשים לא פעלו בו. הנשים שפעלו באתר היו כנראה רובן ככולן פרופילים פיקטיביים שנוהלו בידי מערכת האתר. דבר זה שופך אור על כוחה של מערכת התמריצים היסודית שמניעה את כולנו – מערכת התמריצים האבולוציונית. גם נשים וגם גברים שואפים לנצח במלחמת הקיום, כלומר להעמיד כמה שיותר צאצאים שורדים. השאיפה הזו אינה מודעת בדרך כלל, אך גלומה במנגנונים הגנטיים שמניעים אותנו. אך לנשים ולגברים יש תמריץ שונה – לגברים יש תמריץ להזריע כמה שיותר נשים כל הזמן, כדי שמרחמיהן ייצאו כמה שיותר צאצאים שלהם. לנשים אין תמריץ להיות חלק ממערכות יחסים מזדמנות – במילא לא יוכלו להיכנס ליותר מהריון אחד בשנה בשל מגבלותיהן הביולוגיות. הן חותרות למערכת יחסים יציבה שתיתן חסות לילדיהן, לא לסטוץ.  זה לא שנשים לא יכולות להתאהב במישהו אחר בזמן שהן נשואות. זה קורה הרבה כמו שיעידו תיקי בתי הדין הרבניים, אבל כנראה שתכנון מראש בדם קר של בגידה פשוט לא הולם את מערכת התמריצים האבולוציונית שלהן. הגילוי ממסד הנתונים הפרוץ של אשלי מדיסון נשמע משכנע יותר מכל מחקר אוניברסיטאי בתחום הבדלי המינים.

תיקון: תיקנתי גרסה ראשונה שנבעה מקריאה שגויה של הממצאים במאמר שאליו הפניתי.

מדוע גברים מרוויחים יותר מנשים?

אחת התופעות הכלכליות הידועות והמדוברות ביותר היא פער השכר בין המינים. גברים מרוויחים יותר מנשים. מדוע בעצם? אפשר לספק הרבה הסברים שבכולם יש אמת. אפליה, קושי של נשים להתמקח על שכר באסרטיביות, בחירה של נשים להשקיע בילדים במקום בקריירה. הוויקיפדיה מגוללת רשימה שלמה של סיבות. איני מפקפק בסיבות אלו, אך לדעתי אפשר לקחת מבט מגבוה ולהסתכל על הדברים, כמה מפתיע, בפרספקטיבת התמריץ.

כיום מקובל להאמין שהאדם נוצר בתהליך אבולוציוני שבו התפתח באיטיות מבעלי חיים אחרים. רק גרסאות האדם שהצליחו להעמיד צאצאים שורדים נותרו עד היום ומהווות את הגזע האנושי הנוכחי. על פי הפרספקטיבה האבולוציונית, כמורשת מאבק ההישרדות רב הדורות נותר חקוק באדם הצורך העז למצוא בן זוג הולם שאיתו יוכל להעמיד צאצאים. זו בעצם תכלית הקיום שטבעה בנו האבולוציה. האנושות התפתחה כך שבני אדם ממין זכר שמים דגש על המראה החיצוני כשהם מחפשים בת זוג. לעומת זאת, בנות האדם ממין נקבה מחפשות בן זוג המצוי בסטטוס גבוה, דבר שמתבטא בכמה דרכים בימינו, אחת החשובות שבהן משכורת גבוהה.

לפיכך מערך התמריצים שפועל על הזכרים והנקבות האנושיים הוא שונה. לנקבה יש תמריץ חזק מאוד להיות יפה ואטרקטיבית חיצונית כדי שתמצא בן זוג ושתוכל לשמור עליו לאחר מכן. לזכר, לעומת זאת, התמריץ המרכזי הוא לרכוש סטטוס גבוה, דבר שמתמרץ אותו להגדיל משכורתו, בתקווה שכך ישיג בת זוג וישמור עליה. אין פלא שזכרים, שהתמריץ שלהם להיות בעלי משכורת גבוהה הוא רב יותר, באמת מרוויחים יותר כסף. מנגד, אין פלא למשל שנקבות, שהתמריץ שלהן להיות יפות גדול בהרבה, עושות הרבה יותר ניתוחים פלסטיים. אמנם יותר ויותר גברים עושים ניתוחים פלסטיים, אך בבריטניה לשם דוגמה, מספר הניתוחים הפלסטיים שעשו גברים קטן פי עשרה מזה שעשו נשים.