מה נלמד מהמיצ״ב ההולנדי

הולנד פתחה את תוצאות בחינות בתי הספר שלה הדומות לבחינות המיצ״ב בארץ בפני חוקרים, והממצאים מתפרסמים בכתב העת דמוגרפיה. ניתן ללמוד מהן כמה וכמה דברים מעניינים. ראשית בנושא בו התמקדו החוקרים, משקי בית חד מיניים, אבל גם בנושאים אחרים.

יש מעט מאוד ילדים שגדלים במשק בית חד מיני של שני גברים בהולנד, בערך עשרה בשנתון. זה נתון מפתיע ואף מרעיש במדינה כל כך ליברלית. נראה שהבייבי בום של קהילת ההומואים הישראלים ייחודי לה ואינו תופעה אוניברסלית, גם לא במדינות ליברליות כהולנד. יש פונדקאות חוקית בהולנד אבל באופן מוגבל ולא מסחרי.

לעומת זאת יש מספר מכובד יותר של ילדים שגדלים במשקי בית של שתי נשים. הישגיהם במיצ״ב ההולנדי עולים על אלו של ילדים במשפחות סטרייטיות קונבנציונליות. אפשר לפרש זאת בכמה דרכים. למשל שתי אמהות זה טוב. ״מנה כפולה של אמהות״ כפי שמגדירים זאת החוקרים. אפשרות נוספת: נשים שמחליטות להפוך ללסביות, חלקן באמצע החיים, באות מרקע סוציואקונומי גבוה. אבל אני הייתי מהמר פשוט שלשימוש בבנקי זרע יש אפקט אאוגני. כלומר האדם התורם את זרעו (וזוכה שזרעו ייבחר בידי אישה) הוא אינטליגנטי מהממוצע ומוריש אינטליגנציה זו לילד.

מתוך גישה גנטית זו שאני תמיד נאמן לה, לא הופתעתי גם לראות שלהיותו של ילד מאומץ יש אפקט שלילי משמעותי על הישגיו במבחנים. הורים שמוסרים את ילדם הביולוגי לאימוץ אינם העפרונות הכי מחודדים בקלמר. מה משמעותי יותר להישגיו של ילד: השאלה אם לאביו יש השכלה תיכונית או שהוא אקדמאי, או לחילופין השאלה אם הוא מאומץ או לא? התשובה: בערך אותו דבר.

למה חשוב הסטטוס ההשכלתי של האבא? לדעתי כי אייקיו עובר בגנים. ניתן מן הסתם להסביר את השפעת השכלת ההורים באפקט סביבתי – ההורים המשכילים משקיעים יותר בטיפוחם של הילדים. לא כל כך קונה טענות מסוג זה. הייתה היום כתבה מעניינת בהארץ על האופן שבו ילדים ממשפחות דוברות רוסית מתחברים לתרבות המולדת הענקית, הקרה והרחוקה. בלט לי שההורים התעקשו שהם לא עודדו את התהליך בכלל. הילד זרם אליו באופן עצמאי. כמובן, ההורים הניחו את התשתית בכך שדיברו רוסית בבית, אבל מכאן והלאה הילד מסתדר לבד מול מסך המחשב. תיאוריות לפיהן הורים מצליחים לעסוק במיקרו-ניהול של חינוך הילד תמיד מתבדות במבחן אמפירי. מה שנקרא מיתוס גידול הילדים.

במדינה מערב אירופאית אי אפשר לחמוק משאלת ההגירה. כאן מצאתי הפתעה מסוימת. גם מוצא טורקי וגם מוצא מרוקאי מורידים מאוד את ציוניו של הילד. אבל למרות שציוני מרוקו בפיז״ה הם זוועה וציוני טורקיה סבירים, בהולנד דווקא למוצא הטורקי יש אפקט שלילי חזק יותר (אפקט שדומה בגודלו להשפעת סטטוס האימוץ. כלומר השאלה האם הילד טורקי או הולנדי דומה בהשפעתה לשאלות האם הילד מאומץ או לא או האם אביו אקדמאי או שהוא בוגר תיכון בלבד). כדי לא לחטוא בגזענות סתם צריך להגיד שיש סימנים לכך שבמבחנים במתמטיקה האפקט עדיין משמעותי אך חלש יותר. כלומר חלק מהעניין הוא שהשפה היא מכשול לילדים מהגרים וזה טבעי.

תמה ההיתקעות הגדולה

נראה שנתניהו הולך, באיחור של שלוש שנים, לעשות את המובן מאליו: להשלים עם העובדה שישראל היא מדינת חוק, ואדם אחד, רב עוצמה ככל שיהיה, אינו יכול לקרוא תגר על מערכת החוק. עסקת הטיעון הצפויה גם תחזיר את תיק 4000 למה שהוא באמת – התנהגות מכוערת וחמורה של ביבי שהשתמש בכוחו על אלוביץ׳ בצורה פסולה, אבל לא עסקת שוחד במיליארדים. זאת בנוסף לענייני המתנות והסיגרים.

חמורה יותר מהתנהגותו של ביבי שעליה יורשע וירצה עבודות שירות היא האנוכיות הנרקיסיסטית שבשמה תקע את המדינה, הפר הסכם רוטציה, סירב להעביר תקציב ושיסה את עדר עובדי האלילים שלו ברשתות החברתיות בבנט ובשקד. אבל ככל הנראה כל זה מאחורינו – תמה ההיתקעות הגדולה וקיבלנו בונוס – לא נזכה לראות את יאיר לפיד כראש ממשלת ישראל.

סביר להניח שבנט משתוקק להמשיך לכהן כראש ממשלה, ובמידה מסוימת גם מגיע לו – מי שלוקח את הסיכון, זכאי לתשואה. ניר ברקת, יולי אדלשטיין וישראל כץ לא לקחו שום סיכון כדי להבטיח שביבי יניח לנו לנפשנו. עם זאת הלגיטימציה לקיום הממשלה קורסת עם עסקת הטיעון וקשה לי מאוד להאמין שראש ממשלת ישראל בתחילת 2023 יהיה נפתלי בנט.

בדמדומי עידן הדלתא

פרופ׳ גילי רגב משיבא היא חלוצה של האנושות במלחמה בנגיף הקורונה. מאז תחילת קמפיין החיסונים המעבדה הסרולוגית שלה מספקת מידע רב ערך וראשוני בעולם. עם זאת, לעניות דעתי, השבוע הייתה לה מעידה חמורה. בראיון לווינט היא הביעה אכזבה מהחיסון הרביעי. דבריה קצת הוצאו מהקשרם, והרי יש הרבה אנשים שאוהבים להוציא מהקשרם דברים שקשורים לחיסונים. מה שרצתה להגיד הוא שהבוסטר הרביעי מחזיר אותנו למצב אחרי הבוסטר השלישי, דהיינו נותן לנו עוד 4-5 חודשים, לא יותר מזה. מכיוון שהתחסנות כל 4-5 חודשים לאורך זמן אינה מה שחלמנו עליו, התוצאה מאכזבת.

המסקנה שיסיק הצופה התמים היא שכדאי לוותר על החיסון הרביעי כי אחרת אין קץ להתחסנות. אבל זו מסקנה אומללה. יש סיבה אמיתית לחשוב גם בעת הזו שדלתא הייתה סוף המגפה עבור מחוסנים. נגיף הדלתא מרוכז בדרכי הנשימה התחתונות, בעוד שאומיקרון כנראה מוכיח שאבולוציונית כדאי לנגיף להתרכז בדרכי הנשימה העליונות ולהיות מדבק יותר, אך מזיק פחות. מי שחוסן אינו צריך לחשוש מאוד מאומיקרון. ברם, הדלתא עדיין יכול להיות מאוד לא נעים עבורו. בעוד חמישה חודשים ספק אם יהיה דלתא בעולם. האומיקרון יכחיד אותו כפי שהוכחדו האלפא, הבתא והגמא שהיו כה נוראים בזמנם. אם מתחשק לאדם בסיכון לוותר על החיסון המציק והמתמיד הזה, שיוותר עליו אז, בעידן האומיקרון. לא היום, בדמדומי עידן הדלתא. מה עוד שבעתיד תהיה זמינות נרחבת יותר של תרופות לנדבקי קורונה כמו הפקסלוביד.

חששות 2024

בשנת 2016 עקבתי ברשתות החברתיות אחרי האופן שבו תואר הקמפיין של הילארי קלינטון מול זה של דונאלד טראמפ. התחושה שהתקבלה הייתה שטראמפ מוקף בפעילים מוגבלים אינטלקטואלית עד חוסר ישע, ואילו בצוותים של הילארי מצויים אשפי המספרים, מומחי הנתונים ואלופי האירגון. אחרי קריאת רשמים אלו, ומאחר שהיה לי ברור שהפעיל הממוצע של דונאלד טראמפ הוא אדם טיפש מאוד, לא חשבתי שיש סיכוי שאנשי הקמפיין שלו יצליחו להציב להילארי אתגר בהבאת המצביעים הנכונים לקלפי.

תוצאות האמת טפחו על פניי וגם על פניהם של עיתונאים ליברלים רבים. מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננים. היום כבר משוכנעים העיתונאים הליברלים שטראמפ אינו כסיל מוגבל יכולות, אלא עסוק במזימה שטנית מרחיקת ראות לקראת בחירות 2024.

שורש העניין הוא בחוקה האמריקנית. החוקה, למרבה המוזרות, אינה קובעת שיערכו בחירות לנשיאות, אלא פשוט מטילה על בתי הנבחרים של המדינות למנות אלקטורים בדרך שימצאו לנכון. ישנו כמובן חוק בכל מדינה ומדינה שלפיו האלקטורים מתמנים בבחירות, אבל מה אם בית הנבחרים המדינתי יחליט, על סמך ראיות קלושות כאלו ואחרות, שתוצאות ספירת הקולות אינן אמינות? טראמפ הרי שב וחוזר על שקריו לגבי בחירות 2020. פרשנות שמרנית לחוקה, וכזו שמן הסתם הרוב השמרני קיצוני בבית המשפט העליון יאמץ, תגיד שלבתי המחוקקים המדינתיים יש מרחב בלתי מוגבל לפעול במינוי האלקטורים, כפי שהוקנה להם לכאורה במילותיה הפשוטות של החוקה. טראמפ משקיע רבות בהשמת אנשים מטעמו בתפקידים הטכניים לכאורה הקשורים במימוש הליכי הבחירות במדינות המתנדנדות. במדינות אלו, ג׳ורג׳יה, אריזונה, ויסקונסין ופנסילבניה, לרוב שולטים הרפובליקנים בפוליטיקה הפנימית, אך בבחירות לנשיאות זוכה לעתים קרובות מועמד דמוקרטי. הפער בין השליטה הפנימית לבין המנצח הנשיאותי עלול להפוך למשבר חוקתי. זאת אם וכאשר בית הנבחרים המדינתי יחליט למנות אלקטורים באופן שאינו תואם את תוצאות הבחירות.

יש בין העיתונאים והפרשנים האמריקנים כאלו שמתארים תסריטי יום דין בעקבות בחירות 2024 שעלולים אפילו להגיע למלחמת אזרחים או לפרישה של מדינות מהברית. נשמע מוגזם, אבל באמת קשה לדעת איך ייפתר סכסוך על בחירות צמודות באווירה של קיטוב פוליטי כל כך קיצוני, וכאשר אין שום מוסד פוליטי או משפטי שזוכה לאמון משני הצדדים. ההימור הסביר הוא שעדיין קיים רוב שפוי אצל הרפובליקנים (ואצל הדמוקרטים) שלא יבעיר את הרפובליקה. אבל הטראמפיזם, כמו הביביזם, מתאפיין באובדן מעצורים ובריסוק בלמים שפעם היו נחשבים למובנים מאליהם. ככה שאולי עוד נחיה בזמנים מעניינים.

משוגעים, תרדו מהבדיקות

לפעמים אנשים מתעסקים באובססיה בדברים שמטרידים אותם, אבל ההתעסקות הזו אינה מועילה להם דבר. היא יוצרת אשליית שליטה, אבל מותירה אותם עם אפס שליטה בפועל. כזה הוא טירוף הבדיקות הנוכחי שהממשלה מעודדת. תורים ענקיים של אנשים שמחכים לבדיקת קורונה. הכול מתוך אשליה שיש תועלת בבדיקות האלו, ושיש דרך לעצור את המגפה באמצעותן. אבל אין. לא בשלב זה. המגפה תשטוף את כולנו. הבדיקות חיוניות בעיקר כדי לתת למי שנמצא בקבוצת הסיכון התראה שעליו להתחיל לקבל את תרופת הפקסלוביד של פייזר (בתקווה שיש ממנה מספיק לכולם). צריך להתמקד בקבוצה זו ואת כל השאר צריך לשחרר לעיסוקיהם. מי שמרגיש טוב, שילך לעבודה ולבילויים. מי שלא, שיישאר בבית. מי שחושש להידבק כי חושב שהסיכון האישי עבורו גבוה, שיישאר בבית גם כן ויעבוד מרחוק.

תמריצי המתאבד

כל כך הרבה מדובר על פרשת חיים ולדר. החברה החרדית עמדה במבחנים עליונים ויוצאי דופן בשנתיים האחרונות. מכת הקורונה הראשונה, שבה סבלה יותר מכולם. האירוע במירון שבו התפילה לרבי שמעון בר יוחאי הביאה דווקא לאסון נורא שנחת על המתפללים. ועכשיו פרשת חיים ולדר, שנראית לי המכה הקשה מכולן. באופן אישי הרגשתי תחושת זוועה למשמע התחקיר כשפורסם בעיתון "הארץ" כי הכרתי והערכתי את פועלו של ולדר. מצב שבו סופר נערץ, חבר מרחוק לכל ילד חרדי, ודוברם של גדולי הדור בעיתון "יתד נאמן" מתברר כפוגע מינית חסר עכבות, הוא קשה מספיק.  ההסתבכות של רבני הקהילה וחוסר יכולתם להחליט אם להגן על זכרו של ולדר או להתרחק ממנו היא קשה עוד יותר. כאן יש פער בין מוסר עתיק שמעדיף את הנאמנות לחבר הקהילה לבין מוסר חדש שמעדיף את הצדק שתובעים הקורבנות. זו ממש פגיעה באחד המיתרים הרגישים ביותר שמחברים בין העולם ההיררכי הישן שלו החרדים נאמנים לבין הנורמות המודרניות. החרדים יעברו גם את זה וימשיכו בצמיחתם הדמוגרפית. אבל זו מכה לא קלה בכנף.

בפוסט הזה אני רוצה להוסיף משהו על אקט ההתאבדות האחרון של ולדר. התאבדות נראית כאקט לא רציונלי. אבל במקרה כאן ההתאבדות אולי נתפסה בידי ולדר כמה שיכול להציל את גורל ספריו. לא היה זה מן הנמנע שיהיה ציבור חרדי שמרני ביותר שימשיך לקנות את הספרים כי יסרב להאמין בהאשמות על ולדר, יסיק מהסיפור הטראגי שלו על חומרת אסון לשון הרע ולא על חומרת בעיית הפגיעה המינית. אבל כדי שתעלה כזו מסקנה על ולדר היה להתאבד. משפט שהיה שולח את ולדר לכלא לשנים ארוכות, אם נכונות ההאשמות שקיים יחסי מין עם קטינות, לא היה מעניק לו את האמפתיה שהתאבדות מעניקה והיה גם ממיט אסון כלכלי על עזבונו, כי איש לא היה נותר לקנות את ספריו. הרב שלמה אבינר באמת כתב שאפשר לקרוא את ספריו של ולדר.

הדבר מעניין מאוד מבחינה הלכתית, כי לכאורה התאבדות אסורה בתוקף מבחינת הדת. עם זאת יש מקורות הלכתיים שטוענים שאדם שביצע פשעים קיצוניים ברמה שולדר ביצע, לפי הטענה, יכול לגזור על עצמו מוות ולהתאבד, ובכל מקרה הצופים מבחוץ יכולים להניח שדווקא חפותו וחוסר האונים מול ההאשמות שיגעו אותו כליל, והוא לא שלט בעצמו עוד.

רצונו הכלכלי של אדם הוא להיטיב עם עצמו, אבל אנשים באים בימים לרוב אינם חיים חיי תענוגות מפנקים על חשבון כל רכושם. הם רוצים להותיר משהו לצאצאיהם. הרצון להותיר כסף לאנשים שקרובים אליך גנטית מובן מאוד מפרספקטיבה אבולוציונית, והוא ניכר בהתנהגות של כולנו. אפילו בכתבה על "משכנתא הפוכה", מוצר פיננסי שנועד באופן מכוון לאפשר לאדם לחיות טוב על חשבון יורשיו, מקפידים לכתוב מקדמי המוצר כי:

חלק גדול מהצורך של המשכנתא הפוכה נועד עבור הילדים-הנכדים או לסיוע להם לקניית בית, הון עצמי וסילוק חובות".

אין לראות אפוא את האדם ההולך למות כמי שאין לו שום עניין ברכושו, אלא להיפך כמי שמוקד תשומת הלב שלו הוא ההמשכיות הפיננסיות. ולא לחינם במשפט הישראלי יש ערך מיוחד לדבריו של אדם שהולך למות על חלוקת רכושו ("צוואת שכיב מרע"). במקרה של ולדר ישנו גם רצון טבעי שיצירתו תשרוד, ובמכתבו האחרון הוא הפציר באנשים "גם אם ויתרתם עליי, אנא אל תוותרו על ספריי".

הרצון להותיר רכוש לצאצאים היווה תמריץ להתאבדויות נאשמים כבר ברומא העתיקה. הנורמה הייתה שמי שמתאבד קודם שהורשע מציל את רכוש המשפחה מהחרמה. כפי שכותבת הויקיפדיה (תרגום שלי):

התאבדות כפויה הייתה דרך הוצאה להורג נפוצה ביוון וברומא. היא נשמרה לרוב לבני אצולה שנדונו למוות. הקורבן יכול היה לשתות מכוס התרעלה או ליפול על חרבו. ברומא העתיקה היה להתאבדויות מניע כלכלי. אדם שנידון למוות מאבד את רכושו לממשלה. אנשים יכלו לחמוק מחוק זה ולאפשר לרכוש לעבור ליורשיהם על ידי ביצוע התאבדות קודם למעצרם.

האם באמת ספריו של ולדר יינצלו ויהיו להם קונים? בהתחלה התלבטתי בכך, אבל אחרי קריאה בטקסטים שפורסמו היום בנושא, ובפרט דבריו של גדול הדור החרדי הרב אדלשטיין, ברור שבסופו של דבר כולם יחרימוהו. מכיוון שהפרספקטיבה החרדית היא תמיד חינוכית ותמיד נותנת דגש על חינוך הדור הבא, התמריץ העליון של החרדים הוא להשכיח את פרשת חיים ולדר וגם כנראה להשכיח את ספריו מדור חדש של ילדים. חייו של ולדר היו כל כך שונים מחייו של דן בן אמוץ, אבל לספריהם יהיה גורל דומה ככל הנראה.

לפעמים חששות מתבדים

בסוף שנת 2003, לפני כ-18 שנה, עורר שר האוצר בנימין נתניהו סערה כאשר אמר שהסכנה האמיתית היא הדמוגרפיה בקו הירוק. קצב הריבוי של ערביי ישראל מסכן את הרוב היהודי בישראל הריבונית.

הלמ״ס פרסמה את הנתונים הדמוגרפיים לשנת 2021 ומתברר שערביי ישראל מונים 21.1% מאוכלוסיית ישראל. בנתונים שוויינט פרסם ב-2003 בעקבות דברי נתניהו, הצפי היה ל-22.8%. לכאורה זהו הבדל כמעט פעוט, אבל בפועל הוא צוהר קטן להבדל שמים וארץ. המגמה הדמוגרפית התהפכה לחלוטין, והשנה לראשונה שיעור הפריון היהודי גבר על זה המוסלמי.

מעניין לקרוא בדיעבד את תגובתו של פרופסור דיוויד ניומן שצוטט אז בוויינט:

אם ניסוג מהשטחים, ונחזור לקווי 67', יהיה מאבק דמוגרפי בתוך ישראל. מאז קום המדינה אנחנו במאזן של 80-20. לפעמים יש עלייה גדולה, וזה משתנה וזה משחק שנע כל הזמן. זה הממוצע וזה נשאר פחות או יותר אותו הדבר. גם אם הנחת היסוד היא שמיצינו את העלייה, ואם אנחנו מניחים שהגידול הטבעי ימשיך להיות גבוה אצל הערבים, זה ייקח עשרות שנים עד שנגיע למצב של איזון דמוגרפי.

לטענת פרופ' ניומן, ההנחה לגבי הגידול הטבעי של הערבים אינה נכונה: "במגזרים מסויימים, הם עוברים מודרניזציה. המהפיכה הדמוגרפית מגיעה אליהם. יש שכבה קטנה של אנשים שמעתיקים דגם של משפחה קטנה, וירדו למשפחה של שלושה וארבעה ילדים. יש משפחות שמתכננות את גודל המשפחה, וזה לא היה לפני כן".

ניומן צדק וביבי טעה. תיאוריית המודרניזציה הדמוגרפית הערבית ניצחה את האקסטרפולציה הדמוגרפית הפשוטה. עם זאת, מותר היה לדאוג ב-2003. המהפך הדמוגרפי היה רחוק מלהיות מובן מאליו. יש כמה שאלות בודדות שהן קיומיות ממש לעתיד המדינה כמו הצטיידות אויבינו בנשק גרעיני. שאלת הדמוגרפיה הערבית במדינת ישראל היא כזו ונראה שהיא מאחורינו, אם כי הדמוגרפיה הערבית בנגב היא עדיין בעיה חמורה. אפשר לחזור במכונת זמן דמיונית לביבי של שנת 2003 ולומר לו שיהיה בסדר.

שיא המגפה וסוף המגפה, כנראה

עונת החגים הנוצריים הקרובה צפויה להיות, בדיוק שנתיים אחרי תחילת מגפת הקורונה, גם שיא המגפה וגם סוף המגפה בארץ ובעולם. הנגיף הפך לאומיקרון, שמדביק בקצב שלא ייאמן, אבל פוגע ככל הנראה בעיקר בדרכי הנשימה העליונות ולכן מסוכן הרבה פחות. ואפשר שיש פה איזה טרייד אוף שכל נגיפי הקורונה הגיעו אליו עד עתה. ההתמקדות של הנגיף בדרכי הנשימה העליונות מאפשרת הדבקה מהירה של הסביבה בנשימה ובשיעול, אך גם מקטינה את הסכנה לגוף.

התו הירוק נראה חסר ערך מתמיד. כולם מדביקים באומיקרון, בין אם חוסנו ובין אם לא. החיסונים קריטיים כדי להימנע ממחלה קשה, אך כבר כמעט חסרי ערך כדי למנוע את ההדבקה עצמה. הצד החיובי הוא שאחרוני הממאנים להתחסן יקבלו את החיסון בצורתו הטבעית. ובנוסף הפקסלוביד של פייזר אושר מהר מהצפוי וכל הכבוד ל-FDA על כך. במידה שיהיה זמין בשפע לאוכלוסיה שבסיכון הוא יקטין מאוד את התחלואה הקשה. עוד לא דווח על מקרה מוות של מטופל שלקח פקסלוביד. הייתי מציע לכל מי שזכאי לכך לקחת כרגע חיסון שלישי או אפילו רביעי ומהר ככל האפשר כי חבל למות שנייה לפני שהפקסלוביד נעשה זמין כמו לחמניות חמות. נגיף הקורונה בגלגוליו השונים הוא פה כדי להישאר, אבל למגפה אולי נאמר שלום.

ב-2022 אולי שוב תהיה עבודה למורי הדרך ונתב״ג שוב יתפוצץ מנוסעים. אין לדעת בוודאות, הנגיף כל הזמן מפתיע, אבל האפשרות הסבירה נשמעת הפעם אופטימית.

מכות לבנון

כמו מכות מצרים בזמנו ככה לבנון, שכנתנו הצפונית, חווה מכה אחר מכה בסחרור בלתי פוסק ולא ייאמן ממש של אסונות וצרות, שהחלו עוד לפני שהתפוצץ לו נמל ביירות. אומרים שבהיסטוריה הכלכלית המודרנית יש מקרים בודדים ונשכחים של מדינות שקרסו כלכלית בכזו עוצמה. תעשיית התיירות שלה נעלמה כליל, היצוא החקלאי גווע, הגנרטורים לא עובדים, התורים לדלק מכוניות בלתי נתפסים, קצב הפקת הדרכונים למהגרים שנמלטים הוא מסחרר, הרופאים נטשו מזמן.. על פי הודעה אחרונה של משרד התקשורת הלבנוני, בקרוב ייפסק שירות הטלפון והאינטרנט למנויים. מכה שלא תיאמן למדינה במאה ה-21.

כולם מבינים שמשפט אחד שיוציא מפיו ראש ממשלת לבנון או נשיא לבנון יכול לשנות את התמונה מהקצה אל הקצה: "אנחנו מעוניינים בשלום עם ישראל". משפט כזה באבחה אחת יסלק את לבנון מהציר האיראני, יחזיר אליה את אהדת מדינות המפרץ (אירוניה מדהימה למי שזוכר את החרם הערבי), ישקם את התיירות, יביא לסיוע בהון עתק מהמערב. והפוליטיקאים הלבנונים אפילו לא יידרשו לשם כך לוותר על השחיתות בבת עינם.

ובכל אופן מנהיגי לבנון לא הולכים להגיד את המשפט הגואל הזה. חיזבאללה לא יאפשר זאת, אבל גם חיזבאללה הוא בסופו של דבר גוף שמורכב מאזרחים לבנונים שיש להם אינטרס שלמטבע שלהם יהיה ערך ושלמשפחותיהם יהיה אוכל ויהיה חשמל. אבל השנאה הקדמונית והקיצונית ליהודים חזקה מהכול. כמו היטלר שהעדיף שהרכבות שלו יסיעו יהודים אל השמדתם מאשר יסייעו לדרישות המלחמה.

יש בזה גם לקח ואזהרה חמורה למי שבונה על תמריצים של כלכלה וצמיחה שימנעו ממדינה עוינת לישראל לפתוח נגדה במלחמת השמדה. זה לא עבד עם עזה, שבחרה לא להפוך לסינגפור לחופי הים התיכון. זה לא עבד עם הרשות הפלסטינית, שהפכה למפעל לייצור מחבלים מתאבדים בשיא השגשוג של ימי אוסלו והקזינו ביריחו. זה עלול לא לעבוד גם בחזית האיראנית, אם לאייתולות תהיה היכולת הגרעינית להשמיד את המדינה.

האם הדמוקרטים ישובו לשפיותם?

מי שעוקב כמוני אחרי הכתיבה הפוליטית באמריקה מזהה בתקופה האחרונה תחושה של פאניקה בעקבות הסקרים העקביים המראים שדונלד טראמפ היה מנצח כיום בהתמודדות חוזרת מול ג'ו ביידן (ובכך מחקה את התקדים הנדיר של גרובר קליבלנד שהיה גם הנשיא ה-22 וגם הנשיא ה-24 של ארה"ב כי כיהן בקדנציות נפרדות), גם לאור המגמה המתחזקת בקרב ההיספנים בארה"ב שנוטים לכיוון המפלגה הרפובליקנית. לאורך שנים שררה התפיסה שגורלה של המפלגה הרפובליקנית חתום כי היא תאבד את טקסס ואת פלורידה, מקומות שבהם ההיספנים מתחזקים דמוגרפית והנה, צחוק הגורל, ייתכן שדווקא הקהילה ההיספנית תבסס את השליטה הרפובליקנית במדינות אלו ובמדינות נוספות.

ההיספנים הם קהל לא משכיל במיוחד אשר, כך מסתבר, חולק עם הלבנים הלא משכילים את החיבה לדונלד טראמפ. זאת בניגוד לסלידה הקיצונית שחשים כלפיו רבים מהמשכילים. כל טירופיה של המפלגה הדמוקרטית – אמונה בגבולות פתוחים למהגרים לא חוקיים ומבריחיהם, תמיכה בפורעים ובמתפרעים, קריאות לביטול המשטרה – שבים ומתנקמים בה, כי מסתבר שבניגוד לציפיות אין כל כך קונים לסחורה הזו, בפרט לא כאשר סטטיסטיקות הפשיעה נוסקות מעלה. אפילו בסן פרנסיסקו ייתכן שהתובע הכללי של העיר, בן לטרוריסטים מחוגי השמאל הקיצוני, יסולק מתפקידו כי התושבים מאסו באווירה הסלחנית לפשיעה שיצר. הרשתות הגדולות סוגרות חנויות בעיר, פשוט כי הגניבות באור יום הפכו את תפעולן ללא רווחי.

לעומת זאת, ראש העיר החדש של ניו יורק מטעם הדמוקרטים, אריק אדמס, בעצמו גבר שחור, העלה לאחרונה את האפשרות לחזור למדיניות משטרתית כוחנית של עצירת צעירים שחורים ופשפוש בכליהם ובגופם בחיפוש אחר נשק. מבחינת הפרוגרסיבים זהו שיא התועבה, אבל הרוחות משתנות באמריקה. יש לכך כמובן השלכות גם עלינו: אדמס התבדח במהלך קמפיין הבחירות שלו שאולי יפרוש בפנסיה לבית ברמת הגולן, וגם זאת אמירה שגורמת לפרוגרסיבים להיחנק.

לדמוקרטים יש בעיה קשה גם עם הציבור האסייתי. ציבור זה מרגיש מאוים כי אפליה מתקנת לשחורים מתנגשת עם הרצון של האסייתים להתקבל לאוניברסיטאות מובילות ולשלוח את ילדיהם לתוכניות מחוננים. הפגיעה בביטחון האישי מאיימת על אסייתים, שהם קורבן לפשעי שנאה, לעיתים קרובות מצד מבצעים שחורים.

בחירות 2022 מתקרבות, בעוד פחות משנה, ואתרי ההימורים בטוחים למדי (סיכויים של 85% לפחות) שהרפובליקנים ישתלטו על הקונגרס או על אחד מבתיו ובכך יוכלו לשתק לחלוטין את יוזמות החקיקה של ממשל ביידן.  האנליסט הפוליטי הצעיר דיוויד שור (יהודי מרוקאי שהוריו באו מישראל) חושב שבבחירות 2024 הרפובליקנים יכולים להשיג אפילו 60 מושבים בסנאט, המפה הפוליטית כל כך נוטה לטובתם.

כל מה שטוב לפרוגרסיבים רע לישראלים, וכל מה שטוב לישראלים רע לפרוגרסיבים. דעיכת הקדחת הפרוגרסיבית במפלגה הדמוקרטית יכולה אולי לעצור את המגמות המדאיגות שהתגלו במבצע "שומר החומות" ולהעלות לבימה חזרה את הדמוקרטים שמוכנים לבטא תמיכה איתנה בישראל. אפילו סנטורים שמזוהים עמוקות עם התנועה הפרוגרסיבית כמו ברני סאנדרס ואליזבת' וורן היו מוכנים להגן על ישראל בפומבי לא כל כך מזמן. קריסת התמיכה הממסדית הדמוקרטית בישראל היא אירוע שהוא ממש מהשנים האחרונות, וכשרואים כיצד קרנה של הפרוגרסיביות יורדת, עולה התקווה שהדברים יחזרו לקדמותם. אולי.