אזרחים חדשים טובים רק לעולם החדש

שווה לחזור לעוד משהו שיצא מפיז"ה 2018. התוצאות חושפות בצורה מרתקת את משמעויותיה של הגירה בארצות שונות.

האם מדינות קולטות הגירה כמו ארה"ב, קנדה ואוסטרליה מצליחות להגדיל את אוכלוסיותיהן על ידי הבאת כוח אדם איכותי מרחבי העולם או שהן בעצם קולטות כל מיני גורמים בעייתיים שיעשו להם צרות צרורות בדורות הבאים? התשובה של הפיז"ה לא יכולה להיות ברורה יותר. המהגרים לארצות אלו הם אוכלוסיה איכותית ומוצלחת שנותנת את כל הסיבות לאופטימיות עתידית. התשובה מובהקת במיוחד עבור קנדה ואוסטרליה, וקצת פחות לגבי ארה"ב. אבל גם לגבי ארה"ב לא הייתי מודאג – הרבה ממצטייני כל העולם וילדיהם מגיעים אליה. כפי שכתבתי בעבר מבחני פיז"ה חושפים שגם המיעוטים הגזעיים בארה"ב אינם מקבלים ציונים קטסטרופליים. ההיספנים בארה"ב הוציאו ציון טוב מהציון הישראלי במבחן האחרון והשחורים בארה"ב מוציאים ציון טוב מהציון של רומניה.

ברם, כשאנו מסתכלים על העולם הישן, על מדינות אירופיות, התמונה שונה ואפילו שונה דרמטית. המהגרים לדנמרק מוציאים ציונים מזרח תיכוניים שמעיבים על מערכת חינוך שרגילה לתלמידים עם הישגים מערב אירופיים. בדנמרק עוד מדובר רק ב-10% מהתלמידים הנבחנים, אבל בשווייץ המהגרים מונים כ-33% מהתלמידים ובאוסטריה הם מונים כ-22%. לא לחינם מנה הדמוגרף אריק קאופמן שתי מדינות אלו כמדינות שיכולות להתאסלם במאה ה-22. בגרמניה המהגרים מהדור הראשון מורידים דרמטית את הממוצע, אבל מהגרים בני דור שני משיגים תוצאות נסבלות. הניחוש שלי שזה לא אותם המהגרים. הטורקים הם הרבה מבני הדור השני בגרמניה בעוד שהמהגרים בני הדור הראשון הם ערבים. הפער אינו מפתיע – ארצות ערב מוציאות בפיז"ה ציונים גרועים בהרבה מטורקיה. הפערים בין בני המקום לבין מהגרים מגיעים לשיא בשוודיה. החלטתה של מדינה זו לפתוח שעריה לרווחה לפליטי המזרח התיכון ב-2015 עוד תרדוף אותה דורות.

בהולנד המהגרים בני הדור השני מוציאים ציונים שלא היו נראים חריגים בירדן או בערב הסעודית. אבל זה כלום לעומת המהגרים בני הדור הראשון שהם ברמה של תלמידים במרוקו, ואולי אין זה פלא כי משם באמת הגיעו חלקם. בהולנד, כמו גם בצרפת, 14% מאוכלוסיית הנבחנים מוגדרת אוכלוסיית מהגרים.

בריטניה החליטה על ברקזיט במידה רבה כדי להיפטר מהגירה. אולי חבל. ההגירה לבריטניה היא איכותית במידה סבירה, כנראה כי היא מוקד להגירה מכל מדינות מזרח אירופה והבלקן שיש בהן כוח אדם איכותי. אין מה להשוות בין טיב התוצאות של מהגרים בבריטניה לזה של מהגרים לצרפת. סביר להניח שבעתיד יורגש פער הולך וגדל בין שתי המדינות האלו שלרוב מוצאות את עצמן במקום קרוב בדירוגים בינלאומיים בשל הפער באיכות ההגירה שהן סופגות.

ישראל מקבלת חיזוק באופן לא מפתיע מההגירה אליה, אם מודדים בני דור שני, ככל הנראה בעיקר בני עולים מרוסיה. ציוני בני הדור הראשון להגירה הם איומים במידה מעוררת פליאה, אבל נראה לי שניקוד קבוצה זו מבוסס במקרה הישראלי על מדגם קטן מאוד שספק אם הוא מייצג.

למשבר ההגירה האירופי יש יתרונות מנקודת מבט ישראלית. הוא דורש מהאירופים להסתייע במודיעין ישראלי ובמומחיות ישראלית ומעלה ביבשת מפלגות ימין פרו ישראליות. אבל הנה עוד יתרון קטן: הוא גורם לתוצאות הפיז"ה שלנו להיראות יותר טוב.

שלטון המיעוט

עובדה אחת: בוריס ג'ונסון זכה לניצחון סוחף בבחירות בבריטניה אמש וזכה לרוב פרלמנטרי שלא היה כמוהו מאז 1987, בימי מרגרט תאצ'ר. עובדה שנייה: ג'ונסון ומפלגות הקרובות אליו (מפלגת הברקזיט והמפלגה הפרוטסטנטית בצפון אירלנד) זכו יחד לכ-46% מהקולות, זאת בעוד מפלגות המתנגדות אליו נחרצות (הלייבור, הליברל-דמוקרטים, הבדלנים הסקוטים והירוקים) זכו לרוב המוחלט של הקולות.

בעצם ג'ונסון הוא כמו טראמפ, מנצח רשמית ומפסיד לפי האמת בעת ובעונה אחת. בריטניה תזכה ליציבות פרלמנטרית שתימשך, אם לא יהיו הפתעות, עד מאי 2024, ואילו אנחנו, בשיטה שלנו שכמעט תמיד מכבדת את הכרעת רוב הבוחרים האמיתית, אולי נלך לעוד ועוד מערכות בחירות.

זה לא אותו הכסף

הבנק הפדרלי הוציא לאחרונה הרבה כסף כדי להגביר את הנזילות בשוק הפיננסי. יש שיעור ריבית פדרלית שערך האג"ח קצר הטווח אמור להיקבע לפיו, אבל נוצרו סטיות מוזרות בגלל חוסר נזילות. לא היו מספיק קונים ומוכרים. הבנק הפדרלי התגייס לפעולה והזרים כסף כדי לקנות את האג"ח בשווי המתאים.

כל מיני כותבים פופוליסטים וקונספירטיבים עוקבים בלהט אחרי אירועים מסוג זה ופולטים משפטים שחביבים עליהם בכאלו נסיבות: בכסף הזה אפשר היה לפתור את בעיית העוני באפריקה וכדומה. כמובן שאלו הבלים שלוקחים עד לקצה את התיאוריה האווילית של שימור הכסף.

תארו לעצמכם מישהו אומר: "קראתי ספר. חבל שיש כל כך הרבה מטילי זהב שמוזכרים בספר, אם היינו חוסכים במספר מטילי הזהב אפשר היה למכור שני ספרים בשווי של אחד".  אידיוט שכזה מבלבל בין ההיגיון הכלכלי הפנימי בתוך העולם של הספר לבין המשמעויות החיצוניות בעולם שמחוץ לעלילה.

הדבר דומה כאן – הפד מזרים כסף כדי שיישמר היגיון בעולם של מאזנים כספיים ושל תמחורים. הכסף הזה אינו גורם לצריכת משאבים מוגברת בידי עשירים או מנהלי בנקים. הוא פשוט שומר על הסדר הקיים במאזנים הכספיים ומונע התפרצות פאניקה כשאנשים יגלו שהמאזנים לא מסתדרים. ממש כפי שמטילי זהב שמתוארים בעלילה שומרים על הגיונה הפנימי. אין לאזכורם שום קשר למחיר הספר.

לא ניתן להחליף כסף שמיועד לשמירת הגיון כלכלי פנימי בכסף שמיועד לצריכת משאבים אמיתית כמו זה שנדרש לקניית מזון לרעבי אפריקה. אין שום יכולת להחליף ביניהם. כסף שנועד לצריכת משאבים אמיתית דורש את קיומם של מספיק משאבים פנויים בעולם כדי להשתמש בו. לכסף שמסדר בלגן על הנייר במערכת הפיננסית אין מגבלות דומות. הוא יכול לעמוד על טריליונים מבלי שייעשה שימוש במאומה בעולם האמיתי מלבד בכמה הקשות מקלדת. לכן הכסף הזה לא באמת יוצא באותו אופן שכסף יוצא כדי לקנות גרעיני חיטה. ויתור על הוצאתו לא היה מפנה מקום עבור היכולת לקנות חיטה לרעבים, אלא להיפך קולע את העולם למשבר פיננסי הרסני ומיותר.

אולי טוב לנו מדי

אנו עומדים לחזות היום במפגן של חוסר אחריות לאומי בקנה מידה היסטורי: פיזור מוקדם של כנסת שנייה ברציפות והליכה לבחירות חסרות טעם. בחירות שצפויות להניב בדיוק את אותו מבוי סתום ולאחריהן אולי נלך לבחירות לכנסת ה-24 וכן הלאה. האשם המרכזי הוא לדעתי בני גנץ (בסקרים משום מה רק 5% מאשימים אותו). הוא בחר להיכנע לשיגיונות של יאיר לפיד ולוותר על ראשות ממשלה ברוטציה שהוגשה לו על מגש של כסף. במקום זאת הוא ומקורביו בחרו לעסוק במחשבות שווא פרנואידיות על איך ביבי היה חומק ממימוש הרוטציה וכדומה.

יש משהו מקומם ואפילו בלתי נסבל במישהו שמתנהג לא רק בצורה שרעה לכלל, אלא גם בצורה שנוגדת את התמריצים הטבעיים שלו. בני גנץ יכול היה להבטיח את מקומו כראש הממשלה ה-13 של מדינת ישראל והתעקש שלא לעשות זאת. אם יש צדק קוסמי הוא לעולם לא יקבל הזדמנות שנייה, אבל כנראה אין צדק קוסמי.

נדב פרי הזכיר בטוויטר שאחרי התיקו של בחירות 84' שמיר ופרס לא הלכו לבחירות חדשות אלא ישבו וסיכמו על ממשלת רוטציה. ואילו אנחנו כבר לפני סבב שלישי של בחירות. הבדל אחד בין הנסיבות הוא שבזמננו צד אחד מפקפק בעצם הלגיטימיות של כהונת הצד השני תחת כתב אישום, בעוד ששמיר ופרס לא פסלו את הלגיטימיות של כהונת אחד מהם. יש בעייתיות רבה בפקפוק בלגיטימיות: החוק מאפשר לנתניהו לכהן. כחול לבן מנסים להגדיר נורמות חוקתיות שאינן מופיעות בחוק היסוד ובכך משנים את כללי המשחק אחרי שהתחילו לשחק אותו, התנהלות שהיא מתכון לחוסר יציבות חמור. להגנתם הם יכולים להגיד שכבר נתניהו עצמו, בתגובתו בזמנו להאשמות נגד אולמרט, העלה טענה דומה, שלכהונת ראש ממשלה נאשם אין לגיטימציה.

אבל נראה לי שיש הבדל נוסף בין הנסיבות אז לנסיבות עכשיו. אז היה רע. הכלכלה הייתה במשבר נורא. חיילים נהרגו בסבך הלבנוני. לעומת זה אנחנו מוקפים בפריבילגיות של התקופה שלנו: כלכלה מצוינת, יחסים מעולים עם ארה"ב, מצב ביטחוני יציב למרות העננים המתקדרים ממזרח ומצפון.

במצב טוב יש חיסרון מובנה – זחיחות וקלות דעת שמסכנות אותו. נלקחים סיכונים שלא היו נלקחים בסיטואציות מפחידות יותר. זה חלק ממנגנוני שיווי המשקל של החיים. כשמצב מקצין לכיוון אחד, הדבר מאיץ תהליכים שתומכים בכיוון אחר. כשהמצב טוב מדי, מתפרצים זרמים שמוליכים לכך שיהיה טוב פחות.

אכן עם הספר

בעוד כולם מנתחים את תוצאות פיז"ה 2018 בעיניים שליליות, אני רק מוצא סיבות לנתח אותן בעיני גיא בכור. תראו את הטבלה הבאה, של מצטייני מבחני הקריאה ומי עומד בראש (סילקתי מדינות לא מערביות. אחרת היה צריך להוסיף את סינגפור שהייתה עומדת בראש). אפשר גם לראות שהתוצאות של המגזר הערבי אינן חריגות בנוף של מדינות ערב, לפחות אלו שלא מייבאות המון עובדים זרים.

בתגובות לפוסט הקודם התייחסתי לשאלה האם אין להשוות תפוחים לתפוחים ולהוציא גם ממדינות אחרות את סקטור המהגרים או סקטורים לא לבנים. היה רצוי לעשות זאת אבל אין לי מספיק נתונים לשם כך. בכל מקרה גם אם היינו מוציאים מהגרים, ההשפעה על המספרים להלן הייתה קטנה. מן הסתם שוודיה הייתה מתקרבת יותר לישראל אך כנראה לא חוצה אותה. עם זאת, אם היינו מוציאים את השחורים, ההיספנים והאסייתים סביר להניח שהלבנים בארה"ב היו גוברים על הטופ של דוברי העברית בישראל. נקודה דרמטית לזכות מערכת החינוך האמריקנית.

גם לגבי ניו זילנד אפשר לתהות האם היה רצוי להוציא את הסקטור המאורי, אבל לדעתי שם ברור שאין לעשות זאת. סקטור זה בניו זילנד דומה לאתיופים בישראל מבחינה זו שהוא חלק מהותי מהחברה ומתבולל איתה בנישואי תערובת (בניגוד לנישואי תערובת יהודים-ערבים שכמעט שאינם קיימים ובכל מקרה אינם יוצרים כור היתוך).

שווה לשים לב לנתונים במגזר החרדי, שממשיכים מגמה שכבר כתבתי עליה בעבר: יש שם בעיה מסוימת עם ההצטיינות. הציון בקריאה של הבנות המצטיינות הוא טוב, ברמות מערב אירופיות, אבל הוא לא מצוין כמו זה של יתר הישראלים דוברי העברית.

מדינה ציון סף, ה-5% הטובים ביותר
הצמרת
ישראל (כלל דוברי עברית) 680
קנדה 677
ארה"ב 676
אסטוניה 676
אוסטרליה 673
שוודיה 672
פינלנד 672
ניו זילנד 671
פולין 667
בריטניה 664
גרמניה 663
אירלנד 663
נורווגיה 661
מגזרים ישראלים
מגזר חרדי (עם תיקון סטטיסטי להעדר בנים) 663
ישראל (דוברי ערבית) 533
מדינות נוספות
איטליה 628
יוון 614
קפריסין 587
ארגנטינה 561
ירדן 550
לבנון 546
תאילנד 533
פיליפינים 491
מרוקו 488

 

פיז"ה 2018 טוב ליהודים

סקירת תוצאות מבחני פיז"ה 2018 היום בתקשורת הישראלית התמקדה בקטסטרופה שהתרחשה בקרב הערבים בישראל, בפרט התלמידים הבנים. התוצאות שלהם פשוט מזעזעות. אבל מבחני פיז"ה 2018 טובים לתלמידים היהודים בישראל. אין דרמות גדולות ושינויים עצומים – המצב של מגזר דוברי העברית בישראל ידוע והוא בסך הכול טוב למדי ונמצא בשורה אחת עם המדינות המפותחות. קצת יותר בכל הקשור לאינטליגנציה מילולית, שיהודים תמיד הצליחו בדברים הקשורים אליה. קצת פחות בכל הקשור לאינטליגנציה מתמטית. בכל מקרה בניגוד לכל מיני נבואות זעם ששומעים מדי פעם, עתיד המדינה נראה בסדר גמור על פי מה שיוצא ממבחנים אלו. מספר גאוני המתמטיקה שאנחנו עומדים להוציא אינו מדהים, אבל גם אינו נופל ממש מרוב המדינות המערביות האחרות:

מדינה מצטייני על במתמטיקה
שווייץ 4.90%
קנדה 4.00%
בריטניה 3.10%
גרמניה 2.80%
שוודיה 2.60%
אוסטרליה 2.50%
ישראל (דוברי עברית) 2.30%
דנמרק 2.10%
צרפת 1.80%
ארה"ב 1.50%
אוקראינה 1.00%
קרואטיה 0.80%
יוון 0.50%
לבנון 0.30%
תאילנד 0.30%
צ'ילה 0.10%
ברזיל 0.10%
ירדן 0.10%
קולומביה 0%
קוסטה ריקה 0%
מרוקו 0%

בחזית הבנת הנקרא יש הפתעה מעניינת אחת. בעבר כתבתי על כך שהציונים של התלמידות החרדיות בפיז"ה הם בינוניים מאוד ומעלים את החשש שהחרדים הם במגמת התייוונות, דעיכה לקראת הציונים המאפיינים את יוון, המדינה המערב אירופית הכושלת ביותר.  צריך לומר שהתוצאות שפורסמו היום די מפריכות את התזה הזו, אם כי כמובן צריך להמשיך ולעקוב אחרי מבחני פיז"ה לאורך שנים כדי לדעת בוודאות. בכל מה שקשור להבנת הנקרא רמת התלמידות החרדיות לפי התוצאות הנוכחיות היא מהגבוהות בעולם המערבי. בתחום המתמטי לעומת זאת הישגיהן דומים למקובל בארצות הבינוניות שבדרום אירופה, אבל עדיין גבוהים משמעותית מההישגים היווניים.

להלן שתי טבלאות השוואתיות שממחישות שהישגי ישראל בתחום הבנת הנקרא אינם רעים בכלל. שימו לב כמה בינוניים תלמידי שווייץ בתוצאות כאן. אבל כאמור לעיל הם טובים מאוד בתחום המתמטי. עומק הנחשלות של העולם הערבי היוצא מהטבלה הוא מוחלט ומזעזע בעוצמתו.

(מקורות: 1, 2)

מדינה מצטיינים בקריאה
קנדה 12.90%
ארה"ב 11.70%
אוסטרליה 11.60%
שוודיה 11.40%
גרמניה 11.20%
ישראל (דוברי עברית) 10.90%
בריטניה 9.70%
צרפת 8.40%
דנמרק 7.40%
שווייץ 7.20%
קרואטיה 4.20%
יוון 3.40%
אוקראינה 3.00%
צ'ילה 2.30%
ברזיל 1.20%
קולומביה 0.60%
לבנון 0.60%
קוסטה ריקה 0.40%
תאילנד 0.10%
ירדן 0.10%
מרוקו 0%
מדינה ציון קריאה (בנות)
קנדה 538
ישראל (מגזר חרדי) 527
שוודיה 523
ישראל (כלל דוברי עברית) 522
אוסטרליה 519
ארה"ב 517
דנמרק 516
בריטניה 514
גרמניה 512
צרפת 505
שווייץ 500
קרואטיה 495
אוקראינה 484
יוון 479
צ'ילה 462
ירדן 444
קוסטה ריקה 434
ברזיל 426
קולומביה 417
תאילנד 411
ישראל (מגזר ערבי) 396
מרוקו 373
לבנון 366

 

בוודאות יש יותר צדק מאשר בצדק עצמו

שתי סוגיות משפטיות עולות לדיון בימים אלו והן קשורות. סוגיה אחת היא הלכת אפרופים שלפיה לבית משפט יש יכולת רחבה לפרש חוזה, אפילו בניגוד למילים הכתובות בו. הלכה זו צומצמה מאוד לאחרונה בידי שני שופטים עליונים שמונו בתקופת איילת שקד: אלכס שטיין ועופר גרוסקופף.

סוגיה שנייה היא השאלה האם ראש ממשלה יכול להתמנות אפילו כשיש נגדו כתב אישום. מלשון חוק היסוד הפשוטה ברור שרק הרשעה סופית יכולה לסלק ראש ממשלה מתפקידו, ובשום מקום לא מוזכר שהעדר כתב אישום הוא תנאי סף למינויו. דבר זה למעשה נקבע כבר מפורשות בבג"ץ, אבל משום מה יש משפטנים שמאמינים שבג"ץ ימנע מנתניהו להתמנות בידי הכנסת לראש ממשלה בבוא העת.

גיל ברינגר, משפטן שמרן ואיש אמונה של איילת שקד, שדן בנושא אומר שהמילים צברו כוח מחודש. טוב שכך. לא רק מאחר שהגישה שמקדשת את המילים נותנת כוח מחודש לכנסת או לאנשים שחותמים חוזה ומוציאה אותו מידי שופטים אקטיביסטים ולא נבחרים. אלא מאחר שהזכות לוודאות צריכה להיחשב לאחת מזכויות האדם.

אפילו אם נניח שחוזה נחתם באופן שאינו הוגן עם צד אחד, והצדק מחייב לפרשו אחרת, לגמרי לא בטוח שבראיה הרחבה פסיקה שאכן תפרשו אחרת תשרת את הצדק. פסיקה כזו הרי פותחת קן צרעות, מפרנסת עורכי דין שישתמשו בה כדי לדרבן את לקוחותיהם ללכת לבית משפט גם במקרים אחרים שבהם אין להם שמץ סיכוי, גוררת צדדים לפשרה גם כאשר הצדק לחלוטין תומך באחד מהם כי אין להם שמץ מושג מה יחליט השופט, מגדילה את המחיר שגופים מוכנים לשלם על כל מיני ביטוחים משפטיים ולכן גם את העלות של מוצרים לצרכן הסופי.

אהרון ברק, איש ההפשטה הגאונית כביכול, בעצם התמקד יותר מדי בקונקרטי – בצדק שנעשה בעניין משפטי אחד, והתעלם מכך שבתמונה הגדולה חיסול הוודאות הוא עוול עצום לחברה כולה.

וכאשר מדובר במילים קונקרטיות של חוק יסוד לחיסול הוודאות יש משמעויות עוד יותר קיצוניות. אנחנו עומדים על סף בחירות שלישיות, על הנזק העצום שבהן למשק ולמדינה. סיבה עיקרית לכך היא שמפלגת כחול לבן החליטה להתעלם מההסדרים החוקתיים שנקבעו שנים מראש, בתנאי מסך הבערות – כלומר בתנאים שבהם לא מדובר בראש ממשלה ספציפי ממפלגה ספציפית.

אנשי כחול לבן החליטו שראש ממשלה אינו רשאי לכהן תחת כתב אישום. ואם משפטנים מעלים את האפשרות שסטיה קיצונית כזו מחוקי היסוד תיתמך בידי בג"ץ, הדבר מקטין עוד יותר את האפשרות שכחול לבן תפעל בתוך המסגרת שנקבעה בחוקי היסוד של המדינה. אירוני שיאיר לפיד, הדמות הקיצונית בכחול לבן בהתעקשותו לא לשבת עם נתניהו, כתב פעם בכלל שראש ממשלה צריך לקבל חסינות כמו במודל הצרפתי. כלומר העמדה שלו בעבר בהקשר המופשט והכללי, מאחורי מסך הבערות, לא אמרה דבר לגבי עמדתו במקרה הקונקרטי של בנימין נתניהו ותיקיו הנוכחיים. פוליטיקאי הוא לא שופט והוא יכול להחליט איך שבא לו, כל מקרה לגופו, על פי אינטרסים צרים יותר או פחות. אבל נראה שבכחול לבן מאמינים שהם מייצגים איזה עקרון טהור ראוי וצודק בהתעקשותם לא לשבת עם נתניהו, והאמת היא שההיפך הוא הנכון – העקרון הטהור והצודק ביותר הוא הוודאות, והוודאות נמצאת במילותיו הפשוטות של חוק היסוד – ראש ממשלה רשאי לכהן כל עוד הרשעתו אינה סופית.