ניו ג'רזי וחזרתו של הקול היהודי

מושל ניו ג'רזי, פיל מרפי, נצפה היום מתפלל בכותל המערבי. קראתי שזהו ביקורו השמיני(!) בארץ בעשור האחרון. כמיהתו של המושל לארץ הקודש לא מפתיעה אם שמים לב לדמוגרפיה המשתנה של ניו ג'רזי. העיר החרדית ברובה לייקווד גדלה לה ממפקד למפקד. שיעורי הילודה בה אינם שונים בהרבה מאלו שבמודיעין עילית. בניו ג'רזי יש אולי 120 אלף חרדים, שרובם בלייקווד, ויחד עם מדינת ניו יורק היא מרכזת את היהודים האורתודוקסים באמריקה.

לייקווד אינה נראית כמו בני ברק. היא לא עיר צפופה, דחוסה ושוקקת עם הרבה חנויות ועם כלי רכב שבקושי מפלסים את דרכם. זהו פרבר אמריקני אופייני שבו הבתים הם לרוב נמוכים ומיועדים למשפחה אחת. הולך ונגמר שם המקום, והחרדים משתוקקים לקנות נכסים בעיירות הסמוכות. העיירות האלו נקטו כל מיני טקטיקות מלוכלכות למנוע זאת. הציבו מכשולים על הקמת בתי כנסת. הלחץ של המדינה שתבעה מהן שלא להפלות מיעוטים דתיים עושה את שלו, והן נאלצות להרים ידיים ולאפשר נוכחות חרדית.

המאפיין הדמוגרפי של אוכלוסיה חרדית הוא ההכפלה המתרחשת בה מדי 20 שנה בערך. בעוד 40 שנה כבר יכולים לחיות בניו ג'רזי כחצי מיליון חרדים בקצב ההתרבות הנוכחי, ואם לייקווד וסביבותיה יתאימו עצמן לגידול הדמוגרפי. בנוסף לגידול הטבעי ישנו גידול מהגירה – ניו ג'רזי עדיין זולה מניו יורק, וחרדים מניו יורק מהגרים אליה.

לפני שלושים או ארבעים שנה היה הקול היהודי ביג דיל בהקשר של שאלת התמיכה בישראל. היה ברור שנשיא שיתנכר לישראל יסכן את מעמדו בעיני הקהילה היהודית. היום לא ברור כלל אם ליהודים חשובה ישראל. לרובם היא לא חשובה כל כך, בעוד שנושאים כמו הפלות, זכויות שחורים, הרחקתו של דונלד טראמפ מהבית הלבן חשובים להם מאוד. אין שום סיכוי שיהודי דמוקרט מן המניין יצביע לרפובליקנים, בתגובה לכך שהמועמד הדמוקרטי יהיה פחות ידידותי לישראל מהרצוי, מין ברני סאנדרס כזה או אפילו גרוע ממנו. חוץ מזה, היהודים מרוכזים במדינות החוף שבהן ניצחון הדמוקרטים מובטח בלאו הכי. פעם לפחות הייתה פלורידה משמעותית – מדינה מתנדנדת שמלאה ביהודים זקנים אוהבי ישראל. טעות של כמה מאות קשישים יהודים בפלורידה שהצביעו למועמד האנטישמי פט ביוקנן במקום לאל גור, בגלל תכנון נוראי של פתק הצבעה, הובילה לנשיאות ג'ורג' בוש הבן. היום פלורידה כבר אינה ממש מדינה מתנדנדת – מעריכים שתצביע לרפובליקנים כמעט בוודאות.

נותרנו עם ניו ג'רזי. בניו ג'רזי היהודים שתומכים בישראל חשובים. אין זה פלא ששני הסנטורים מניו ג'רזי, בוב מננדז וקורי בוקר, נמנים על הדמוקרטים היותר פרו ישראלים בסנאט. אחד מהם הצביע נגד הסכם הגרעין, השני התלבט קשות. אין זה פלא שנתב"ג מקדם את מושל ניו ג'רזי בפעם השמינית.

הבוחר היהודי יכול להשפיע בפריימריז בניו ג'רזי או בבחירות לבית הנבחרים, אבל כמדינה היא נמצאת בכיס של הדמוקרטים. טראמפ הובס בה ב-2016 וב-2020 בהפרשי ענק. יחלפו הרבה שנים עד שהגידול הטבעי החרדי יאיים על השליטה הדמוקרטית בניו ג'רזי. הדור הנוכחי וגם הדור הבא הם דורות של שפל מבחינת השפעת הקול היהודי באמריקה. היהודים ברובם איבדו עניין בישראל, ואילו היהודים שישראל מאוד מעניינת אותם הם עדיין מעטים יחסית. עדיין אפשר לראות איך הכסף היהודי משחק תפקיד – איפא"ק התערבה לאחרונה, בצורה די גסה ובוטה, בפריימריז הדמוקרטים, ורוב המועמדים שהציפה אותם בכסף ניצחו. חבר קונגרס דמוקרטי מן השורה יחשוב עכשיו פעמיים לפני שיתנגד למימון לכיפת ברזל או יקרא לישראל "מדינת אפרטהייד". ברם, יש גם חסרונות להתערבות כה בוטה בפוליטיקה האמריקנית בשם אינטרס של מדינה זרה. זהו דבר שמעורר הרבה אנטגוניזם.

בעוד 30-40 שנה, בתרחיש שבו הצמיחה הדמוגרפית החרדית ממשיכה, אפשר יהיה להתחיל לראות שוב איך הקולות היהודים, לא רק הכסף היהודי, חוזרים להיות ביג דיל. אם החרדים ימשיכו להתרכז בניו ג'רזי, הם יהיו בעלי השפעה גדולה שם. אם יתפזרו ברחבי האומה יגיעו חלקם למדינות המתנדנדות של העתיד.  בכל אמריקה שיעור הילודה הולך ויורד והוא עמוק מתחת לרמת התחלופה. אצל היהודים האורתודוקסים הוא נשאר יציב וגבוה.

לקראת פתרון בעיית השטחים ובעיות אחרות

לאנרגיה מתחדשת משמש ומרוח יש יתרונות רבים על האנרגיה ממאובנים ובעיקר שלושה: היא מאפשרת נתיב חילוץ לאנושות מהתחממות כדור הארץ; היא אינה אוזלת ולא צריך כל הזמן לחפש אותה מתחת לאדמה; היא מפחיתה את התלות במשטרים אפלים כמו אלו שברוסיה, אירן, ונצואלה וכו'.

מול יתרונות מפתים אלו נמצאים גם חסרונות שההלל גרשוניים של העולם אוהבים להצביע עליהם. אמנה שניים מרכזיים מאוד: ראשית, אנרגיות מתחדשות תופסות שטחים עצומים. תחנת כוח גרעינית או פוסילית תפיק את אותו כוח שיפיקו פאנלים סולריים רבים, אבל יכולה להסתפק באחוז או שניים מהשטח שהם תופסים.

נכון, אפשר לטעון שגם השטחים שמוקדשים לכריית דלקים פוסיליים הם עצומים, ולכן ההשוואה לא הוגנת, אבל שטחי הכריה האלו יכולים להיות גם בים (כמו שקורה בקידוחי הגז הטבעי אצלנו) או במדבר הערבי או בארצות רחוקות שלא מעניין אותנו וגם אותן ששטחיהן מוקדשים לכריה.  בארצנו הקטנה אין זה מתקבל על הדעת לבזבז את הנגב על פאנלים סולריים ואת הגולן על טורבינות רוח.

בעיה שנייה היא שאנרגיות מתחדשות לא מספקות חשמל יציב לאורך כל היממה ולאורך כל העונות. בחורף יש פחות שמש, בלילה אין שמש בכלל, וגם הרוח תנודתית ולפעמים מתרחשות "בצורות רוח" כפי שאירע באירופה וגרר משבר אנרגיה עוד לפני המלחמה באוקראינה.

אני אוהב לעקוב אחרי החדשות בתחום, ומעניין לראות התקדמות מסוימת בפיתרון הבעיות המקשות על אנרגיה מתחדשת. לא פיתרון מלא, אבל לאט לאט.

בתקופה האחרונה מוקדשת המון תשומת לב לאנרגיית רוח בתוך הים. מתברר שהפקת אנרגיית רוח בים היא יציבה יותר מאשר ביבשה. הרוח נושבת חזק יותר. שטחי קרקע יקרים לא נתפסים. רוב האוכלוסיה אוהבת להתרכז ליד החופים, ויש לכך משמעות להעברת חשמל. אם למשל יקימו טורבינות רוח בים שליד חוף פרישמן או חוף תל ברוך, לא יהיה יקר ובזבזני להעביר כבלים משם אל מוקדי הצריכה בגוש דן. זאת בניגוד לקושי להעביר חשמל מהגולן או מהנגב לגוש דן, שהוא קושי ממשי ברשת החשמל הקיימת. בריטניה מתכוונת לבסס בעשור הקרוב את משק האנרגיה שלה על רוח; הרבה מהאנרגיה שלה תבוא מרוח שנושבת בים.

בתחום אנרגיית השמש דובר לאחרונה על האפשרות להעמיד פאנלים סולריים בצורה אנכית במקום אופקית. היתרון ברור: פאנל סולארי שאינו תופס את הקרקע (למעט רצועה צרה לעמוד עליה) מאפשר שימושים חקלאיים בשארית הקרקע. הוא מוסיף לרווחי החקלאים במקום לבוא על חשבונם. החוקרים שמציעים את הפתרון טוענים שהוא גם יאפשר ללכוד יותר אנרגיית שמש בבוקר ואחר הצהריים, על חשבון אמצע היום. כלומר יש בכך כדי לאזן את התנודתיות הרגילה של אנרגיה מהשמש שבאה מפאנלים קונבנציונליים ומגיעה לשיא בצהרי היום. אלטרנטיבה שנייה היא להקים את הפאנלים הסולריים בסככה מעל הגידולים החקלאיים. נכון יש גידולים שיפגעו מכך כי זקוקים למלוא כוחה של השמש, אבל יש גם גידולים שהצללה מסוימת טובה להם. הבנת הנושא מתפתחת מאוד לאחרונה.

רבות מדובר על הבעיה של האנרגיה הלא יציבה שהשמש והרוח מספקות ונעלמת בלילה בלי משב רוח. אבל יש צד שני למטבע: בחלק מהזמן משתמשי אנרגיה מתחדשת נהנים מעודפי אנרגיה, ומי שמבסס את ביתו על פאנלים סולאריים יכול, לפחות בחלק מהזמן, להשתמש באנרגיה כאילו היה עובד חברת חשמל בימים שבהם לא הגבילו במאומה את צריכתו. זה משמעותי מאוד למי שצריך לטעון מכונית חשמלית, ולא דחוף לו שתיטען דווקא בשעות החשכה.

כל זה אינו מהווה פתרון מושלם לבעיה. יצטרכו עוד שנים רבות תחנות כוח מבוססות גז טבעי שיכנסו לפעולה מהירה בעת שבה האנרגיה המתחדשת מאכזבת, וכל עוד אין מספיק בטריות לאחסן אנרגיה לאורך היממה ולאורך העונות. עדיין, התרחבותן של אנרגיות השמש והרוח היא פתרון חלקי שיאפשר לרסן את התחממות הכדור ולבלום את שתלטנותן של הדיקטטורות מבוססות הנפט והגז. כל כלי רכב חשמלי שעולה על הכביש וכל פאנל סולארי או טורבינת רוח שנותנים לו את הכוח מורידים משהו מכוחם של פוטין וחמינאי וגם מצננים מעט את הכדור.

הפרד ותחטוף רקטות

היו ימים, לא כל כך רחוקים, שבהם היה ברור לכל בר דעת שארגוני הטרור בעזה אולי יכולים להשתעשע בירי על שדרות ואופקים. אבל אם יכוונו את הרקטות שלהם אל תל אביב, הסיפור ייגמר. צה"ל ייכנס ויכבוש את עזה ויהרוג או יתפוס את כל המחבלים.

עכשיו אנחנו במצב שונה. הג'יהאד האיסלאמי יורה רקטות על כל גוש דן, ואת הדרום הוא משבית כליל – אבל ישראל לא מעלה על דעתה לנקוט צעדים התקפיים חריפים מדי. להיפך, חוששים שמא ההרס ייגבר, או שיהודים יעלו להר הבית או שייפגעו חפים מפשע – ואז, חס וחלילה, החמאס ייכנס למערכה.

לא רק שישראל לא מגיבה לירי על גוש דן בכיבוש עזה, היא אפילו לא מפנה אצבע מאשימה לחמאס הוא הריבון ששולט בעזה. במקום להפציצו קשות, היא מנסה לרצותו פן יעלה חלילה זעמו, ואז גם הוא ישגר אלינו את רקטותיו המרובות.

מבחינת הפלסטינים, כל זה נוח להפליא. הטקטיקה של החמאס היא אותה טקטיקה שבה נקט ערפאת כמעט שלושים שנה קודם לכן, בימי רבין ופרס. הוא איפשר לפעילי החמאס של אותם ימים לפוצץ אוטובוסים, אבל לא לקח אחריות על שום אוד עשן. אולי יבוא יום שבו לא רק החמאס, אלא גם הג'יהאד האיסלאמי יאותת שהוא מעוניין ברגיעה, אבל יוציא מתוכו איזה ארגון קטן יותר וקיצוני יותר, כדי שהוא יערוך עבורו, בקבלנות משנה, את ההתנגדות מול ישראל. או אז ישראל תנהל את מלחמתה בפינצטה מול אותו ארגון זעיר, תוך שהיא נזהרת שלא לגרום נזק רב מדי פן יעיר מרבצם את הארגונים הגדולים יותר והמסוכנים יותר.

ההתנהגות הרופסת הזו נותנת תמריצים איומים לצד השני – להתפצל כאמבות כדי לחמוק מאחריות. אבל צריך לומר שהיא מתאפשרת גם כי לישראל יכולת הגנתיות מצוינות. המדינה אמנם אינה מתנהלת באופן נורמלי, אבל לעת עתה, בלי לפתוח פה לשטן, אין הרוגים בצד שלנו. כיפת ברזל עושה את מלאכתה. אולי בעתיד תעמוד לצדה גם מערכת לייזר מיירטת, והיכולת לקבל את היריקות משמי עזה ולהעמיד פנים שהן גשם קל רק תגבר.

חטאי הממשלה הנוכחית וגם חטאי ממשלת נתניהו שפעלה באופן דומה במבצע חגורה שחורה, אינם דומים לחטאי ממשלת רבין-פרס. היום לפחות אין תעסוקה רבה לקברנים. אז היו הרוגים רבים בפיגועי הטרור של חמאס, ועדיין הממשלה סירבה להפנות אצבע מאשימה לרשות הפלסטינית. אבל הפיגועים התקיימו מבלי שערפאת התאמץ יותר מדי להפריע להם (כפי שגילה ראש אמ"ן בוגי יעלון, שקודם לכן תמך בתהליך אוסלו), ובדיוק כפי שחזה הסופר משה שמיר מראש, כאשר נחתמו הסכמי אוסלו:

למי מוסרים את גורל הביטחון שלנו? העתיד שלנו? ליאסר ערפאת! רוצח, נוכל עולמי, ערפד שפתותיים. האם הממשלה הסהרורית שלנו אינה יודעת כי מי שמוסר את מפתחות השלטון לערפאת מוסר אותם למעשה למי שיסלק אותו, למי שיירש אותו – או אפילו בצורה יותר פשוטה וכה אופיינית: למי שיפעיל את הטרור נגד ישראל בשליחותו ובעידודו כשהערפד מעמיד פני צדיק תמים.

אריאל שרון הגדיר מחדש את ארץ ישראל

במוצאי תשעה באב לפני 17 שנה יצאה לפועל תוכנית ההתנתקות. כהונתו של אריאל שרון כראש ממשלה לא הייתה מן הארוכות. הוא כיהן בערך כשליש משנות הכהונה של בנימין נתניהו. אף על פי כן כהונתו תיזכר, כי הגדיר מחדש את גבולות ארץ ישראל באופן ששיפר לאין ערוך את מצבה הדמוגרפי של מדינת ישראל.

בכתבה בהארץ מקוננים הכותבים על כך שהציבור היהודי הישראלי אדיש להפיכתו למיעוט בארץ ישראל לאור השינויים הדמוגרפיים של העת האחרונה. כלומר אם מחברים את שטחי ישראל, יו"ש ועזה מגלים שחיים בהם בסך הכול יותר ערבים מיהודים בימים אלו. יש מחלוקת על המספרים, ולא ברור האם היהודים הם אכן מיעוט כיום בארץ. אבל כפי שמעירים חלק מהמגיבים, ההתנתקות הפכה את הטור לחסר משמעות. ברצועת עזה חיים שני מיליון פלסטינים שלא יאפשרו את כניסת צה"ל לשטחיהם. אם צה"ל רק ינסה להיכנס, הוא יתקבל בלוחמה אכזרית ממנהרות תת קרקעיות. אין טעם למנות אותם יחד עם תושבי הארץ האחרים. הם מנותקים מהם כליל, וניתוקם הוא קבוע ולטווח הארוך.

השאלה האם על ישראל לספח את שטחי יו"ש שבהם שולטת הרשות הפלסטינית אולי רלוונטית בקושי. ועוד נראה מה יקרה ברשות בתום עידן אבו-מאזן. אבל השאלה האם על ישראל לספח את רצועת עזה היא מעוררת גיחוך. נניח שתרצה לעשות זאת בשם איזו תשוקה אובדנית, האם אנשי החמאס ימסרו לה את השליטה בעזה מרצונם? האם ינהרו מרצונם לבתי הכלא שבהם תרצה ישראל לשים אותם, או לגגות שמהם ירצו אנשי הרשות לזרוק אותם, כנקמה על גורל דומה שחוו אנשיהם?

גם רבין תרם את חלקו לנתק בין יהודים לערבים. ראשית בכך שסלל בהסכמי אוסלו את הדרך לניתוקה של עזה מהדמוגרפיה הארץ ישראלית, ושנית מאחר שההסכמים הבחינו בין הערים הערביות הצפופות שבהן שורר שלטון פלסטיני לבין שטחי סי הריקים. בימים שבהם הוא עוד היה דמות ימין לגיטימית, נפתלי בנט הציע להתבסס על כך בפיתרון הקבע של הסכסוך.

אבל אריאל שרון הגדיר מחדש את הניתוק שהתווה רבין. בשטחי הגדה הוא הפחית מעוצמת הניתוק על ידי "חומת מגן" ומבצעי ההמשך שלו שאפשרו לצה"ל לרכוש שליטה בטחונית ביהודה ושומרון. במצב הנוכחי השתלטות מחודשת של צה"ל על כל הגדה היא אפשרות, גם אם נראית כרגע רחוקה. לעומת זאת, בשטחי עזה שרון הבטיח התנתקות שאינה הפיכה.

נותרנו עם בעיה דמוגרפית מצומצמת יותר, ללא עזה. אם נניח שביו"ש ישנם כ-2.5 מיליון פלסטינים והם מצטרפים ל-2 מיליון ערביי ישראל, הרי שהיחס הדמוגרפי הוא 7.5 מול 4.5 או קצת יותר לטובת היהודים בהתחשב בכך שהדרוזים וחלק מהנוצרים הם בצד שלהם. דהיינו הרוב היהודי הוא 63% בערך. לדברי אלו הטוענים שביו"ש חיים פחות פלסטינים משמקובל לחשוב, הרוב היהודי גדול אף יותר.

מה צופן העתיד? שיעור הפריון היהודי עקף לאחרונה את שיעור הפריון המוסלמי. העתיד צופן הרבה מאוד ילודה חרדית ודתית. דמוגרפיה אמנם משתנה בקצב צב, הציבור הערבי צעיר, וגם עוד 50 שנה החלוקה באחוזים לא צפויה להיות מאוד שונה, אלא אם כן הערבים יתחילו ללדת ממש ברמות של יוון או איטליה – התרחשות אפשרית, אך עדיין רחוקה. בירדן שיעור הפריון כיום הוא 2.7 ילדים לאישה. בשנות השישים הוא עמד על 8 ילדים לאישה. ומה בעתיד? מי יודע.

הטור בהארץ שמציין את המפנה הדמוגרפי בארץ ישראל הוא לא הוגן אם כך משתי בחינות. ראשית, כי הוא מכליל את עזה שאינה באמת רלוונטית. שנית, כי הוא מצלם מציאות רגעית ששורשיה בימים של 9 ו-8 ילדים לאישה בקרב הערבים, אבל זו הסתכלות במראה האחורית. העתיד צופן היפוך מגמה, גם אם סיכמנו שתהיה איטית להחריד.

אין זה אומר שעל ישראל לחתור לספח את השטחים על תושביהם. בדבר כזה אין שום היגיון. הרשות הפלסטינית קיימת ומתפקדת, ולפלסטינים יש קרבה תרבותית, לשונית ואתנית לירדן, לא לישראל. אין לישראל שום צורך בהוספת כ-2 מיליון ערבים ויותר לרשימת המצביעים או מקבלי קצבאות הביטוח הלאומי. אבל הדבר כן מרמז שהסטטוס קוו יציב משנדמה, ושהשעון לא מתקתק. כרגע הסטטוס קוו הוא הפיתרון הטוב ביותר, ואין לו שום תחליף.

להעביר את הדירות לבורסה

בנימין נתניהו מחזיר רעיון ישן לתמונה: ממשלה בראשותו תנפיק אג"ח שיהיו צמודים למחירי הדירות. בכך היא תקטין את הלחץ על מחירי הדיור, כי למשקיעים יהיה אפיק אחר לשים בו את כספם, אך באותה מידה של תועלת פיננסית מבחינתם.

האם זהו רעיון טוב או רע? זו שאלה מסובכת. החשיבה הפשטנית היא שמשקיעים יפסיקו להזרים כסף לקניית דירות ולכן מחירי הדירות יירדו. אבל הכסף של המשקיעים גם מגביר את תמריצי הקבלנים לבנות. לא סתם תוכניות תמ"א הרבה יותר משתלמות בגוש דן מאשר באזורי הארץ האחרים שנידונים לקרוס ולהתפורר בבוא רעידת האדמה הגדולה. הכסף של המשקיעים הוא שהופך את התמ"א לאפשרי. מה ההיגיון להוציא את הכסף הזה מהמשחק.

גם לא ברור עד כמה אג"ח צמודות למדד מחירי דירות יפתו משקיעים. משקיעים שרוצים להשקיע בלב אזורי הביקושים וליהנות מעליית המחירים בהם לא בהכרח יבואו על סיפוקם מאג"ח שמושפעות גם מהמחירים בפריפריה. מנגד, משקיעי פריפריה משקיעים בשביל תשואת שכר הדירה הגבוהה יחסית שם, והאג"ח יתנו מן הסתם תשואה שוטפת זעומה בלבד (נייר העמדה הזה מציע תשואה של 2%, ובניגוד לשכר דירה היא לא תהיה פטורה ממס).

מנגד אי אפשר להתעלם משני גורמים חיוביים: ברמת המדינה יווצר תמריץ רב עוצמה להורדת מחירי הדירות, כי הדבר גם יפחית את החוב הכולל של המדינה, אשר יהיה צמוד בחלקו למחירי הדירות. אפשר יהיה להציע תוכניות שאפתניות להורדת מחירי הדירות (העברת נתב"ג לאי מלאכותי?) ולומר שניתן לממנן על ידי ירידת עלות האג"ח.

גורם שני הוא תנודות השוק. שוק האג"חים צמודי הדירות יוכל לתמחר כל יום מחדש את צפי מחירי הדירות בישראל, ובכך הוא יתרום מידע רב שהיום חסר או לא אמין ויתן פידבק מיידי לקובעי המדיניות. נתבונן במצב המדד ונדע מה צפוי לנו בענף הדיור. כך למשל אם בנימין נתניהו יישא נאום דרמטי על הורדת מחירי הדירות ותגובת השוק תהיה מפוהקת, מייד נדע: הוא מבלף.

גם בישראל הדורות הולכים שמאלה

רבות מדובר, גם בבלוג זה, על השינויים הדמוגרפיים בחברה הישראלית. צוהר לכך נותן סקר חדש שפורסם במאקו ונערך בקרב הדור הצעיר, בני 18 עד 25.  יש עתיד מקבלת בסקר 13 מנדטים, כמו כחול לבן, קצת פחות מהציונות הדתית וצמוד ליהדות התורה. מרצ וישראל ביתנו לא עוברות את אחוז החסימה, והעבודה עוברת בקושי.  השמאל האשכנזי החילוני פשוט מדלדל והולך. הקבוצה הדמוגרפית ששלטה במדינה לחלוטין מ-1948 עד 1977 לא תוכל לאתגר את הרוב המסורתי-דתי בקרבות הפוליטיים של העתיד. להערכתי בעוד שש-שבע שנים הדבר יכול להיות מורגש בשבירת התיקו הפוליטי הנוכחי, אם המפה הפוליטית לא תסתדר מחדש עד אז.

כיום מנהיג את ישראל, באופן שהיה נראה בלתי סביר לא מזמן, יאיר לפיד. כך שיש פער בין הכיוון שעליו מורה החץ הדמוגרפי לבין המצב בהווה, אבל זהו עניין זמני.

לכאורה ישנו ניגוד חריף בין המגמה בארה"ב, ברוסיה ואולי גם באירופה (ניכרת בבריטניה אך לא בהכרח במדינות אירופיות אחרות) לבין המגמה הישראלית. בכל העולם הצעירים נוטים יותר שמאלה מהוריהם. זהו חלק מתהליך הציביליזציה הכלל עולמי. עם השנים כולם נוטים יותר לכיוונים יותר ליברלים, לחשיבה יותר מופשטת על בני אדם ועל קבוצות אוכלוסיה, לשמאלנות. אפילו בן גביר מציב עצמו שמאלה למורו ורבו מאיר כהנא. הכיצד צעירי ישראל נוטים יותר ימינה?

אפשר לענות על כך תשובה פשוטה. גם בישראל הצעירים נוטים יותר שמאלה מהוריהם, אבל אפקט זה מתבטל מול ההטיה הדמוגרפית. ההורים הימניים עושים יותר ילדים. החרדים, הדתיים והמסורתיים מולידים יותר ולפעמים הרבה יותר מאשר אשכנזים חילונים. אז נכון שהילדים נוטים קצת יותר שמאלה מההורים, אבל מלכתחילה להורים ימניים יש יותר ילדים. עדות לכך שזהו ההסבר נותנת שאלת סקר מעניינת – האם עמדותיך הפוליטיות הן כמו ההורים או שונות מהן. משיבים ימניים נוטים יותר להגיד שעמדותיהם דומות להורים. מגיבים מהשמאל נוטים יותר להגיד שעמדותיהם שונות מההורים. דהיינו קבוצת השמאלנים מכילה בתוכה הרבה ילדים של ימניים. ככה עובד תהליך הציביליזציה – ההורה הימני מוליד ילד שמאלן כמו אינספור תומכי טראמפ שהולידו מצביעי ביידן וסאנדרס צעירים. אבל במדינת ישראל, וכנראה כמעט רק בה, אפקט זה מגומד בידי המגמות הדמוגרפיות. [תיקון: תראו בדיון בתגובות שההיסק שלי מהסקר של מאקו לחלוטין אינו מחויב המציאות. תודה לחייל זקן]

עשר שנים לבלוג

היום לפני עשר שנים פתחתי את הבלוג. זו הזדמנות להודות מקרב לב לקוראים ולמגיבים. כמה נחמד שאפשר לנהל פה דיון אינטליגנטי אנונימי, משהו שאבד קצת מהאינטרנט עם בוא הרשתות החברתיות. למדתי והחכמתי ונהניתי ושועשעתי. תודה!

לונג קוביד, היסטריה, ריקודים וטרנסים

מאז פרצה הקורונה לחיינו התחלנו לשמוע על תופעת "לונג קוביד", חולים בקורונה סוחבים תסמינים לטווח הארוך. בכל מקום מתייחסים ל"לונג קוביד" כאל עובדה רפואית שאינה שנויה במחלוקת, אבל נתקלתי בעמדה שונה והראיות שלצידה מעניינות. הראיה המרכזית היא שכאשר אנשים טוענים שיש להם לונג קוביד אחרי הידבקות בקורונה ועורכים להם בדיקת דם לגלות האם אכן נדבקו, מוצאים שאין הבדל בסימפטומים המדווחים בין מי שבאמת נדבק לבין מי שרק חשב שנדבק. יוצא דופן רק אובדן הריח המתמשך שמאפיין את מי שבאמת היה להם קורונה.

דבר נוסף לשים לב אליו הוא שיש יותר נשים שלוקות בלונג קוביד מאשר גברים. לפי אחד המחקרים הפער עצום, לפי מחקר אחר הפער לא כזה גדול. בוינה של המאה ה-19 פרויד הראה שנשים פיתחו תסמינים גופניים מסיבות נפשיות, דבר שנקרא היסטריה. תופעת ההיסטריה פחות משמעותית בתקופתנו, האם לונג קוביד מסמל את חזרתה המחודשת? 

העובדה שנשים נסחפות יותר בקלות לזהות את עצמן עם תופעה חברתית-פיזית חדשה ניכרה כבר בשטרסבורג בשנת 1518, אז פרצה מגפת ריקודים. זה אירוע כזה מעניין וחריג שיהיה נחמד להעתיק את דברי הויקיפדיה בנושא:

ההתפרצות החלה כאשר אישה בשם פראו טרופאה יצאה לאחד הרחובות בעיר שטרסבורג, והחלה לרקוד בהתלהבות וללא הפסקה במשך ארבעה עד שישה ימים רצופים. בתוך שבוע, 34 אנשים נוספים הצטרפו, ובתוך חודש, היו כ-400 רקדנים, בעיקר נשים.

כשמגפת הריקודים החמירה, אצילים מודאגים ביקשו את עצתו של הרופא המקומי, ששלל סיבות אסטרולוגיות או על טבעיות, במקום זאת הודיע כי המגפה היא "מחלה טבעית" שנגרמת כתוצאה מן "הדם החם" של הרוקדים. אך במקום לעשות להם הקזת דם כנהוג באותה תקופה, הרשויות דווקא עודדו את הריקודים, בין היתר על ידי הקצאת אולמות עבור הרוקדים ואפילו בנייה של במת עץ עבורם. הסיבה שגרמה לרשויות לנהוג כך, הייתה האמונה שרק אם החולים ימשיכו לרקוד ברציפות ובלי מנוחה, יום ולילה – הם ירפאו. כדי להגדיל את האפקטיביות של ה"ריפוי", הרשויות אף שילמו למוזיקאים שינגנו בחצוצרות ותופים ולרקדנים מקצועיים שילוו אותם. המוזיקה שימשה כדי לגרות אותם להמשיך לרקוד וכתרופה לחולאים שלהם. במהלך אותו חודש נעשו גם ניסיונות לגירוש שדים, אך בסופו של דבר, עד סוף הקיץ מתו רבים מן הרוקדים מהתקפי לב, שבץ, או תשישות.

יש טוענים שגם בימינו מבצבצת מגפה חדשה שפוקדת בנות צעירות: הן מגיעות למסקנה שהן בעצם בנים ומתחילות בטיפולים לשינוי מין. יש ויכוחים סוערים בנושא, אבל הנתונים מראים שאם בעבר היו הרבה יותר גברים שעוברים טיפולים לשינוי מין והופכים לנשים, הרי שהיום השתנה המצב ושיעור הבנות שהופך לבנים עלה מאוד עד שהוא משתווה למספר אלו שעושים את הדרך ההפוכה או אף עולה עליו. השאלה האם התופעה קשורה להדבקה חברתית ולהיסטריית המונים בין בנות צעירות שנויה במחלוקת חריפה.

העדר הרדיפה גרם להיעלמות

אד לוטוואק הוא יהודי אמריקני שידוע כאסטרטג-על, מומחה לאסטרטגיה מדינית וצבאית שייעץ לגופים החשובים בעולם בנושאים אלו. לוטוואק נשוי לישראלית. יש לו קרובי משפחה בישראל, והמדינה יקרה ללבו.

במגזין היהודיהאמריקני בעל הנטייה הימנית טאבלט התפרסם בחודש שעבר ראיון מאוד מעניין איתו. לוטוואק סיפר למראיין, הסופר דיוויד סמואלס, על קשריו האישיים עם פוטין, שאותו הכיר בימיו כסגן ראש העיר סנט פטרסבורגפוטין סיפר לו שהתוודע בילדותו לכל חגי ישראל כי אכל את האוכל היהודי אצל השכנים. לוטוואק מציע רעיון לפתרון המלחמה באוקראינה שנראה לי נאיבי להחריד, אבל איני אסטרטגעל. הוא מציע משאל תושבים בפיקוח בינלאומי על השליטה בדונבס. האם מישהו מעלה על הדעת שפוטין ימתין לתוצאות המדגם בשלווה ויכבד את דבר הבוחר? נראה לי הזיה

מצאתי עניין מיוחד בשיחה כשנסובה על ההקבלה בין יהדות ארה"ב בימינו לבין יהדות מצרים ההלניסטית בימי רומא. פילון האלכסנדרוני היה אמנם יהודי כשר, אשר הגן על יהודי עירו בפני הקיסר. אבל אחיינו כבר היה טיבריוס יוליוס אלכסנדר, חברו הטוב של טיטוס, אשר פקד על צבאו שדיכא את המרד ביהודה ושרף את בית המקדש. הדור הבא של האליטה היהודית מפנה עורף לעברו ומשרת את האימפריה ואת ערכיה בהזדהות מלאה.

אתרגם את הקטע הרלוונטי בתמצית:

מצרים היא המדינה העשירה ביותר בעולם העתיק, והיהודים בה מצליחים, עשירים ונהנים מביטחון פוליטי. הילדים והאחיינים שלהם הם בקשרי ידידות עם הילדים והאחיינים של הקיסרים הרומיים, ותראה לאן זה מביא אותם! עם כל זה הם מתבוללים ונעלמים. עד הכיבוש המוסלמי כבר בקושי נותרו יהודים שהמוסלמים יכולים לאסלם.

היהודים בארה"ב הם בדרכם להיעלמות. אתה רואה את התפרקות הקהילה. הסיבה לכך שישנם בתי כנסת רפורמיים היא כדי להמיר יהודים ברכות להעדר יהדות. אלו שהם אורתודוקסים אבל לובשים חליפות ועניבות, הרופאים ועורכי הדין, גם הם מתפוגגים. תופעות כמו ג'יי סטריט הן חלק מזה. כל אחד שקשור אליהם צריך להבין שג'יי סטריט קיים כדי לספק לגיטימיות להמתת חסד קהילתיתהם נגד ישראל והם נגד כל אחד שקשור לישראל, כולל האמירויות וסעודיה. כשעמים נעלמים קורים כל הדברים המשונים. אבל זה סיפור בן 2,000 שנה. המקדש בירושלים היה מאוד יקר לתפעול. צריך היה לקנות חיות ולשחוט אותן. היה זה בית מטבחיים ענק, הרבה כסף היה מעורב ואנשים לבשו בגדים מצחיקים. כל זה התאפשר בשל הכסף מיהודים ממצרים ומיהודים עשירים מיוון, רומא, צרפת. הם נעלמו. אין שום סימן לרדיפה כלשהי. זה היה העדר הרדיפה אשר גרם את ההיעלמות

האייקיו של ראש הממשלה

אייקיו, מנת משכל בעברית, זו תכונה מוערכת מאוד בבני אדם, אולי אפילו יתר על המידה. מידת היוקרה של מקצוע קשורה בקשר ברור לממוצע האייקיו של העוסקים בו. לכן רופא גסטרו זה מקצוע יוקרתי בהרבה מאשר שרברבות למרות שתכל׳ס זה די דומה, ולא ברור מי מרוויח יותר.

האם כדאי לצפות ולקוות שגם לראש הממשלה יהיה אייקיו בשמים? לראשי ממשלות ישראל לאורך השנים היה כנראה אייקיו גבוה. קשה לדעת בוודאות לגבי כולם ועל גולדה מאיר למשל אמרו שיש לה אוצר מילים בן 300 מילה, אם כי אני התרשמתי מקריאת האוטוביוגרפיה שלה שהייתה חריפה וחכמה. אריאל שרון היה מקורי ורב הישגים (וכשלונות), אבל בערוב ימיו כראש ממשלה הותיר תחושה של דעיכה קוגניטיבית ברורה. לא נותר לי ספק לגבי האייקיו הגבוה של ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, אחרי קריאת זכרונותיו שבהם הוא משוויץ בהצלחתו בלימודיו באיסטנבול (מצוטטים בידי דניאל פרידמן בספרו ״לפני המהפכה״):

בבחינה הראשונה, משפט בינלאומי, קיבלתי 9.5. בבחינה השנייה, משפט אזרחי, קיבלתי הציון המקסימלי – 10. שלושה חברים שנבחנו יחד איתי קיבל אחד מספר 3 (כישלון), השני 6, השלישי 8.. הבחינה השלישית הייתה במשפטי עונשין. כרגיל לא מפרסמים התוצאות באותו היום, אבל הפעם אמר לי הפרופסור במין התלהבות אחרי השאלות שהציג לי: אני קובע לך כבר הציון 10, ובפנותו לתלמיד השני שנכנס איתי לבחינה אמר: "אני שמח ושבע רצון כשיש לי הזדמנות לתת לתלמיד כזה הסימן 10". לפניי נבחנו שנים עשר תלמידים, וכולם יצאו מהבחינה נרגזים וקיללו את הפרופסור על קפדנותו ודייקנותו.

על ראש הממשלה הנוכחי, יאיר לפיד, תמיד ריחף החשד שאינו חריף די להצדיק את יומרותיו. לא רק בגלל העדר הבגרות. אמנם כתב טורים יפים בעיתון, אבל לא כאלו שביטאו יכולת מופלגת להעמקה. הדברים שאיילת שקד סיפרה לגביו לא מזמן, לפיהם רשלנותו מכניסה את המדינה לפינות לא נעימות, הוסיפו לתחושה שמתקבלת גם מהעדר הדיוק המביך שנמצא בטקסטים שלו. משהו שם אינו מהודק מספיק. מצד שני פיתוח קריירה יצירתית שעוסקת במילים הוא כן עדות לטובתו. גם אופיה הגנטי של האינטליגנציה עומד לזכותו. שני הוריו חריפים מאוד. אביו המנוח טומי בוודאי היה באלפיון העליון של הברק.

האייקיו של המנהיג מתקשר לסוגיה בעייתית במיוחד בדור האחרון. בעלי האייקיו הגבוה נסחפים לפרוגרסיביות המטורללת. בצד השני המנהיג של המחנה הימני, האנטי פרוגרסיבי, נדרש להוביל קהל תומכים שלחלקו יש, איך ננסח זאת בעדינות, דרך חשיבה פשוטה מאוד. המנהיג יכול להיות כמו תומכיו ובן דמותם. כזה הוא דונאלד טראמפ, הוא אוהב את עצמו ומעריציו אוהבים אותו. אוצר המילים של ילד בן שמונה שיש לו לא מותיר ספק שהוא יוצא דופן באייקיו הנמוך שלו בין נשיאי ארצות הברית, אך תומכיו אוהבים את שפתו הפשוטה ואת דרך התנסחותו המביכה כל בוגר תיכון. טראמפ הצליח במו ידיו לחולל מהפך דמוגרפי-פוליטי מעורר תדהמה בארצות הברית, כשנחל הצלחה פוליטית לא תיאמן בקרב גברים היספנים, ובמידת מה גם שחורים, בשכבות הלא משכילות, והצליח לחסל את שאריות התמיכה של המפלגה הדמוקרטית בקרב מעמד הפועלים הלבן. אבל בארה״ב יש בכל אופן אי אלו מצביעים עם אייקיו גבוה, והם סולדים מטראמפ ונטשו את המפלגה הרפובליקנית באופן שמאזן במקצת את התמונה.

הכי קרוב לטראמפ בפוליטיקה הישראלית הוא ביבי. אבל גם אם יש דמיון בנרקיסיזם, אין שום דמיון במנת המשכל. ביבי הוא עילוי. את טראמפ אי אפשר לדמיין בסיטואציה שבה היה דוד בן גוריון בחדר המבחן באיסטנבול (אלא אם היה משלם למתחזה שיופיע שם במקומו, כפי שטוענים שעשה בפסיכומטרי האמריקני). את ביבי אפשר. מן הסתם ביבי חש כל השנים שבנט מהווה איום עליו גם כי שניהם חולקים אייקיו גבוה (לפי הטענה בנט קיבל 770 בפסיכומטרי). כדי למנוע תחרות הוא הקפיד להשאיר בצמרת הליכוד רק את אלו שאינם מותירים רושם של אייקיו גבוה במיוחד או כאלו שהאייקיו הגבוה שלהם אינו מלווה בכריזמה (כמו שטייניץ, אבל הנה הוא גם פורש).

האם גם בפוליטיקה הישראלית יכול להופיע טראמפ? איש עסקים בוטה וגס רוח ששפתו כה דלה וחשיבתו רדודה? אני מקווה שלא. קשה לדעת בוודאות האם אייקיו גבוה חיוני למנהיגות מוצלחת, אבל עדיף לא לקחת סיכון. שולי הביטחון של המדינה שלנו צרים.