השקל שאנן מדי

שער השקל מול הדולר נמצא כרגע בשיא של כל הזמנים, פחות או יותר (אם משמיטים זמנים עתיקים שקדמו למדיניות המוניטרית הנוכחית). אבל מצב זה עלול להיות סימן לשאננות יתר מול הסיכונים הגיאופוליטיים העצומים של המזרח התיכון. נראה שישראל מתקרבת להכרעה אם לקבל את אירן כמדינה גרעינית, שעלולה, אם שליטיה יחפצו בכך, להשתמש בכוחה הלא ייאמן של אנרגיית האטום כדי להשמיד את המדינה לכשתרצה – הכרעה שתשים ללעג כל נאום יום שואה. או לצאת למבצע צבאי נועז עם השלכות מרחיקות לכת.

קיימת כמובן האפשרות שממשל ביידן יגלגל את הפחית הלאה כפי שאובמה עשה בזמנו. אבל לא בטוח שהוא מסוגל. במלאכת המו"מ עם אירן ביידן מעסיק נבחרת של מאמינים בפייסנות, שצ'מברליין היה מתבייש בהם עד עומקי נשמתו (צ'מברליין אחרי הכול ניסה לעסוק בפייסנות מול מעצמה מאיימת, בעלת יכולת פוטנציאלית לכבוש את אירופה. ארה"ב עוסקת בפייסנות מול מדינה שהיא כמו ג'וק המנענע במחושיו באיום מול העוצמה האמריקנית הכבירה).   האיראנים קוראים את החולשה ומבינים שזו הזדמנות חד פעמית מבחינתם לפרוץ לפצצה. לא בטוח שהסכם קוסם להם כל כך – הנשיא טראמפ יכול לחזור בסבב הבא (בסקרים האחרונים נראה שהאמריקנים, למרבה התדהמה, מתגעגעים אליו) והוא במילא ישליך הסכם של ביידן לפח.

ייתכן שממשל ביידן עוד יתעשת וימצא דרך להחזיר את אירן להסכם, בפרט אם ישראל תשדר נחישות של אמת לפתוח במערכה לבדה, מעשה שיכול להתחיל רצף אירועים שיהרוס את נשיאות ביידן. אבל אם הוא לא יתעשת, העובדה שהשקל נמצא היום ברמה כל כך גבוהה מול הדולר יכולה להיראות בדיעבד מוזרה.

מוצא האשכנזים

ראזיב חאן, מדען צעיר מפורסם יליד בנגלדש, אשר מרבה לכתוב על גנטיקה לציבור הרחב, תיאר בבלוגו את הידוע על מוצאם הגנטי של האשכנזים. הדברים ידועים למי שעוקב אחרי ההתפתחויות המדהימות בהבנת הגנום האנושי בשני העשורים האחרונים, ועדיין יש ערך לקריאתם בצורה מסודרת ואמינה. בפרט כי בתחום הזה פעילים כל מיני שרלטנים וקשקשנים שמנסים לקדם את תיאוריית ההבל לפיה יהודים אשכנזים מוצאם מהכוזרים; לטעון להיעדר קשר בין יהודי זמננו ליהודי העבר ובין יהודי אשכנז ליהודי המזרח; או לדחוף לציבור שטויות אחרות.

היום ידוע שהאשכנזים הם צאצאים גנטיים לשתי קבוצות אתניות. מצד אחד העם היהודי שמקורו בארץ ישראל. מצד שני דרום אירופאים, איטלקים, ספרדים ופורטוגזים. הגנום האשכנזי נוצר כאשר גברים יהודים, נצר לעם היהודי הארץ ישראלי העתיק, הגיעו לדרום אירופה והתחתנו עם נשים דרום אירופאיות, כנראה איטלקיות. נשים אלו מן הסתם גוירו, הדליקו נרות, אכלו כשר ושמרו שבת והפכו ליהודיות לחלוטין לפי ההלכה, אבל הגיור לא משנה את הגנטיקה, והן הביאו איתן את הגנטיקה הדרום אירופאית.

דבר זה התרחש בימי הביניים המוקדמים, כלומר באזור שנת 750. התוצאה שלו היא שהגנטיקה האשכנזית היא בערך חצויה בין היהודים הקדומים לבין הדרום אירופאים, עם יתרון קל ליהודים. כלומר כנראה האשכנזי קצת יותר קרוב לאבותיו בארץ ישראל מאשר לאבותיו באיטליה. לעובדה שהשושלת הזכרית האשכנזית נשמרה מאז ימי בית שני יש משמעות חשובה לבני משפחות כהנים ולוויים אשכנזים. אפשר לראות את היחודיות שלהם ואת התייחסותם לאב משותף מלפני הגלות.

אחרי הגיור הגדול של ימי הביניים המוקדמים, האשכנזים נסגרו בתוך עצמם וקיבלו מעט דם זר. עדיין אפשר לראות פה ושם סימנים עדינים לדנ״א מזרח אירופי ששקע גם הוא בתוך הגנום האשכנזי. ימי הביניים לא היו קלים ליהודי אשכנז ובשלב מסוים היה אירוע ״צוואר בקבוק״ בולט שעד היום מעצב את המחלות הגנטיות המקושרות לאשכנזים. דהיינו מכל הקבוצה האתנית נותרו מתי מעט שהצליחו להעמיד צאצאים הלאה. בשלב מסוים במאה ה-13 היו רק 300 יהודים אשכנזים, אשר הם אביהם של כל יהודי אשכנז בימינו (אולי היו עוד יהודים אשכנזים אבל צאצאיהם נמחו במהרה מעל פני האדמה). אולי הדבר ממחיש את עומק החורבן שהביאו הרדיפות בימי המוות השחור? באותה תקופה הדומיננטיות של יהדות ספרד בעולם היהודי הייתה מוחלטת. ברם, אחרי מצב מצער זה נפוצו היהודים האשכנזים כמו קפיץ שהשתחרר והתרבו בקצב מסחרר. עד כדי כך שערב השואה 92% מיהודי העולם היו אשכנזים. על התרבות יהודי אשכנז ערב השואה כתבתי בפוסט אחר. היהודים האשכנזים נדחקו לעסוק במקצועות לא חקלאיים, ואולי זה סוד הישגיהם יוצאי הדופן, כי היו צריכים לשרוד באופן שחרג מזה שהאנושות הורגלה אליו עשרות דורות. הצורך בחדשנות הוטמע בהם אבולוציונית. תמונת המראה לכך היא שאשכנזים גרועים יותר בהתמצאות מרחבית, ההיפך מהאבוריג׳ינים באוסטרליה.

בכיר הכותבים בנושא האינטליגנציה בזמננו, צ׳רלס מארי, אמנם תהה פעם: אם הגאונות היהודית מתחילה רק באילוצים של חיי האשכנזים, איך היה זה דווקא העם הקטן הזה מהמזרח שנתן עוד הרבה קודם לכן לאנושות את התנ״ך? השיב מארי שעל כך יש לו תשובה לא ניתנת להפרכה אבל כן פשוטה והחלטית: ״היהודים הם עמו הנבחר של אלוהים״.

אם היה מתברר שאין קשר גנטי אמיתי בין יהודים אשכנזים ליהודים מזרחים, הדבר לא היה משנה הרבה מבחינת ההלכה היהודית וההגות היהודית. היהדות הרי מכירה בגיור הכרה מוחלטת (למעט פינה מסוימת יוצאת דופן בהגותו של רבי יהודה הלוי, אשר חשב שסגולה אלוהית עוברת אצל היהודים רק באופן גנטי מדור לדור). אין ספק שמי שהעביר את היהדות שמורה מדוד לדור והיה מוכן למות על קיומה, אבותיו, אם לא היו יהודים במקורם, התגיירו בשלב מסוים. ובכל אופן הנתק בדנ״א היה צורם מעט מבחינת תחושת האחווה היהודית ומבחינת תחושת הזכאות של היהודים על ארצם הקדומה. אבל המדע הגנטי החדיש מחלץ אותנו מהצורך להתמודד עם דיסוננס כזה לגבי האשכנזים. יהדותם היא רציפה גנטית, דרך אבותיהם, עד ימי ארץ ישראל הקדומים.

הערבים לא נוהרים לתינוקיות

מסקרן ומפתיע לגלות כמה מעט דיברו באמצע שנות השמונים על הקץ הדמוגרפי הצפוי למדינה. המגמה באותם ימים הייתה צניחה בילודה היהודית (האישה המזרחית שפעם הולידה 5 ילדים בממוצע החלה להסתפק בשלושה ילדים), זאת בעוד שהאישה הערביה שמרה על קצב ילודה לא הגיוני. למתיחת המגמה קדימה הייתה משמעות ברורה: סוף המדינה היהודית, גם בגבולות הקו הירוק, ממשמש ובא. ובכן היו כאלו שדיברו על כך. בעימות טלוויזיוני מפורסם עם אהוד אולמרט, הרב מאיר כהנא הוכיח כך שהמדיניות כלפי ערביי ישראל אובדנית. אבל 99% מהציבור טמן ראשו בחול ולא רצה להתעסק בכך. ולמרבה ההפתעה, הוא צדק. ארבעה דברים שהסיכוי לכל אחד מהם בנפרד היה יכול להיראות קלוש קרו ברבות השנים. החלה עליה עצומה מרוסיה; האישה היהודיה הלא חרדית העלתה בחדות את הילודה שלה; הציבור החרדי הצליח לשמור על עצמו והוא מסתמן כרגע כמנצח של המירוץ הדמוגרפי בטווח הארוך באופן שמגמד את הערבים. הלמ"ס ציפה בתחזיתו ב-1985 שיהיו 390 אלף פעוטות יהודים במדינה כעבור 20 שנה, בפועל היו 485 אלף ואליהם נוספו עוד 20 אלף מהעולים זכאי השבות שאינם יהודים.

בשנות האלפיים נוסף עוד רכיב קריטי: הציבור הערבי הפסיק להוליד כל כך הרבה.

מה נסיק? אולי שאין טעם לדאוג מחרדות קיומיות, והן חולפות מעצמן. לקח גרוע ליהודים באירופה לפני המלחמה, אבל לקח טוב בזירות אחרות.

בימים אלו ממש ההיסטוריה הדמוגרפית ממשיכה להיכתב. הנשים הצעירות של הציבור הערבי במדינה, מהשנתונים העצומים של תחילת המילניום, נכנסות לגיל הפריון, ואפשר היה לצפות, והתחזיות הסטטיסטיות אף ציפו, למבול של לידות בקרב ערביי ישראל. אבל חודש רודף חודש וזה לא קורה.  נראה שמגמת ירידה הילודה שמשותפת לכל העולם הערבי והמוסלמי בתקופה הזו פוקדת גם את חופינו.

כך למשל שיעור הפריון בטורקיה אמנם גבוה יחסית לאירופה אבל עומד על פחות משיעור התחלופה, רק 1.88 ילדים לאישה. באירן – 1.55 ילדים לאישה. אפילו ארץ של איכרים עניים כמו מצרים ירדה, לקול הפצרותיו הנואשות של הנשיא סיסי שמתעב ילודה בלתי מרוסנת, משיעור 3 הילדים לאישה. חשוב במיוחד בהקשר לערביי ישראל, שיעור הפריון בירדן בשנה האחרונה היה 2.7. בתוניסיה, מדינה צפון אפריקנית מודרנית יחסית, נולדו פחות תינוקות מבישראל ב-2020, אף שהאוכלוסיה בה גדולה יותר וצעירה. נראה שהיא המדינה הראשונה בצפון אפריקה אשר חצתה את מחסום ה-2.1 ילדים לאישה כלפי מטה.

ייתכן שמגפת הקורונה מעכבת תוכניות להרחבת המשפחה, בכל העולם וגם בעולם המוסלמי, ואנחנו עוד נראה זינוק. עם זאת ההערכה הסבירה היא שמה שהיה כבר לא יהיה. העולם הערבי נכנס באיטיות למפנה הדמוגרפי המודרני – נשים לא מרגישות מחויבות או סיבה כלכלית להוליד מעבר לשיעור התחלופה. נותר רק לעקוב אחרי הנגב הבדואי ולצפות שרוחות הזמן יגיעו גם לשם. כי בינתיים הן לא.

יש כאלו שמאמינים שהפער בין ההדתה של הציבור היהודי לבין החילון והמודרניזציה של העולם הערבי יאפשר בטווח הארוך עליונות דמוגרפית של היהודים באופן שיבטיח את שליטת ישראל בשטחים לנצח (אם שוכחים לרגע מקיום עזה. הדמוגרפים של הימין צריכים לעלות לקברו של אריק שרון ולהודות לו על שמאפשר להם שיכחה ברוכה זו). אז האם צריך רק להתאזר בסבלנות? כפי שהסברתי פעם, פרק הזמן שיידרש לשם כך הוא גדול מאוד, סדר גודל של מאה שנה ויותר, ותוך כדי כך צפיפות האוכלוסין במרחב שבין הים לירדן צפויה להגיע למקומות קיצוניים שאפילו בנגלדש אינה מכירה. אנחנו באמת בתהליך כזה. בני ברק היא העיר הצפופה בישראל, ורובע שדה דב החדש עומד להיות צפוף יותר מבני ברק.

ההיסטוריה מורידה הילוך

ארבעים ושמונה שנים חלפו מאז מלחמת יום הכיפורים ואוטוטו, עוד שנתיים, נמצא את עצמנו מציינים חמישים שנה למלחמה. אם נשווה את השינויים שחלו בעולם בין 1973 לבין 2021 אל השינויים שחלו בעולם בפרק זמן דומה, בין מלחמת העולם הראשונה לבין מלחמת ששת הימים, נרגיש שההיסטוריה הורידה הילוך.

אין ספק שקרו המון דברים בין מלחמת יום כיפור לבין ההווה – המהפך, השלום עם מצרים, המהפכה האיסלמית באיראן, מלחמות לבנון, קריסת הגוש הסובייטי ועליית כוחה של סין, האינתיפאדות והסכמי אוסלו, רצח רבין, הפלת התאומים, האינטרנט ובכללו מנוע החיפוש, הפייסבוק והטוויטר, הסמרטפון וכלכלת ההייטק, נשיאותו המוזרה של דונלד טראמפ ועכשיו כמובן הקורונה. גם היו שינויים תרבותיים ניכרים, למשל הירידה בילודה, קבלת הקהילה הלהט״בית כלגיטימית, ההיספניזציה של קליפורניה ומדינות אחרות בארה״ב והופעת מיעוט איסלמי ניכר בכל מדינה מערבית.

אבל לא נראה לי שניתן להשוות זאת לשינויים העצומים שחלו בעולם בין מלחמת העולם הראשונה, תקופה שבה העיר ירושלים גוועה ברעב תחת העות׳ומאנים, לבין הזמן שאחרי מלחמת ששת הימים. מבחינתנו כיהודים וכישראלים שתי רעידות אדמה 11 בסולם ריכטר התרחשו בתקופה הזו – השואה והקמת המדינה. וזו לא רק הקמת המדינה – היישוב העברי בארץ ישראל קרם עור וגידים בזמן הזה. פצצת האטום התגלתה בתקופה הזו ואפילו ישראל נהייתה בשלהי התקופה הזו מדינה בעלת שליטה בנשק גרעיני. החיים השתנו ללא היכר ונעשו מודרניים – מכונית, מקרר, טלוויזיה, מעלית. האנטיביוטיקה התגלתה. החיסונים התפשטו. החשמל הגיע לכל בית וכך גם סניטציה בסיסית. מדינת הרווחה נוסדה. הניו דיל קרה.

היום אפל מפרסמת אייפון חדש אבל למעט זוטות שמעניינות משוגעים לדבר, במה הוא כבר שונה מהאייפונים הקודמים. אולי זהו סמל להתייצבות ולרגיעה של ההיסטוריה, הפוליטית והטכנולוגית. היא כבר לא משתנה בקצב היסטרי. מצד שני אולי זהו רק השקט שלפני הסערה.

קוביד גרסת 1890

מאמר מרתק בכתב עת מדעי מכובד שפורסם הקיץ מעלה את האפשרות שקוביד-19 משחזר בעצם את דרכו של נגיף קורונה אחר שהסתובב בעולם בשנת 1890. בשנה זו הכתה בעולם אחת המגפות הגדולות של המאה התשע עשרה אשר כונתה בפי כול: ״השפעת הרוסית״. באותם ימים לא הייתה קיימת ההבחנה המודרנית בין נגיף השפעת לבין נגיפי קורונה אשר לרוב גורמים הצטננות קלה יותר. השפעת הרוסית גבתה את חייהם של מיליון בני אדם.

בעוד שידוע למדע בוודאות, בעקבות עבודת שחזור מונומונטלית, שהשפעת הספרדית שבאה אחרי מלחמת העולם הראשונה אכן נגרמה משפעת, אין מידע על הגורם האמיתי לשפעת הרוסית והוא לוט בערפילי ההיסטוריה.

ישנו נגיף קורונה נפוץ בשם HCoV-OC43. רבים מאיתנו נדבקים בו מפעם לפעם ומצטננים, ונוגדנים אליו נמצאים אצל רובנו. בדיקה גנטית של קצב המוטציות שלו מעלה שהוא הגיע מהבהמות אל האדם סמוך לשנת 1890. הייתה זו באמת תקופה שבה מגפות גדולות פקדו עדרי בקר. האם יתכן שהנגיף גרם את המגפה הגדולה אז ולאחר מכן, כאשר בני האדם נחשפו אליו עוד בילדות וגופם פיתח איתו היכרות, הפך להיות נגיף הפוגש דרך קבע באנושות אך כבר לא ממיט עליה אסון?

המאפיין הבולט ביותר של קוביד-19, העובדה שהוא פוסח על ילדים או שפגיעתו בהם מינימלית, היה ניכר גם בשפעת הרוסית. דיווחי הרופאים של אותה תקופה העידו על כך שהנגיף אינו מסוכן לילדים, אבל הוא מסוכן מאוד לזקנים. זה אינו מאפיין של שפעת אשר מסוכנת גם לילדים. הייתה גם מקבילה ללונג-קוביד. הסימפטומים התמשכו והתמשכו בחלק מהחולים בשפעת הרוסית אפילו אחרי שהחלימו לכאורה. כמו בקוביד גם בשפעת הרוסית העריכו שקיימת הדבקה אסימפטומטית ניכרת שמקשה למנוע את התפשטות המחלה. כמו בקוביד גם בשפעת הרוסית אזור גיאוגרפי שבו הייתה מעט תחלואה בשלב ראשון ספג יותר בשלב שני, דינמיקה אופיינית לבניית חיסון עדר. דלקת ריאות קטלנית במיוחד, פגיעה בטעם ובריח, בעיות לב אחרי ההחלמה, קרישי דם, שמנים פגיעים יותר מרזים, כאבי ראש בקרב מחלימים – כל מאפייני הקוביד הוזכרו גם לגבי השפעת הרוסית.

אם ההיסטוריה אכן חוזרת על עצמה אזי קוביד-19 יהפוך לחלק מנגיפי הקוביד הנפוצים אשר גופנו נחשף אליהם מפעם לפעם. אבל התגובה כבר לא צפויה להיות קטסטרופלית ברוב המקרים מאחר שהחשיפה הראשונית כבר קרתה, והגוף פיתח זיכרון חיסוני. נראה שבימינו החיסון כבר סיפק הגנה ראשונית כזו ואפילו מי שנדבק אחרי קבלתו סובל ממחלה קלה יותר. עם זאת, באופן מדכא למדי, עדיין רואים שזקנים שחוסנו פעמיים ונחשפו לנגיף הקוביד אחרי זמן, חולים ומתים בשיעורים לא זניחים. ה-FDA אמנם עדיין מצוי בהכחשה לגבי כך ומתמהמה לאשר את חיסון הבוסטר באמריקה, אבל הוא עוד יתפכח ובקרוב. האם באמת נצטרך אנחנו כולנו להיחשף בפועל לנגיף בשלב מסוים ולחלות או שרצף קבלת החיסונים יגן עלינו, דבר שבני המאה התשע עשרה לא היו יכולים לקוות לו? את זה עוד נדע.

מחשבות על אגדת חורבן

ראיתי לאחרונה את הסרט אגדת חורבן. לכאורה זה אינו באמת סרט, אלא מצגת מתחלפת של תמונות מאוירות הממחישות את תקופת חורבן ירושלים ולצידן פסקול מרשים. איכשהו הפורמט עובד היטב, ובסופו של דבר יצאתי בתחושה שצפיתי באחד מהסרטים הישראלים הטובים והחשובים שנעשו.

הסרט ממחיש היטב את דינמיקת שריפת האסמים של התקופה ההיא – כל צד מבין הפלגים הניצים בקרב היהודים שבר את הכללים והסלים עוד יותר ובסופו של דבר ההסלמה חיסלה את יכולת העם לעמוד. האסמים של שני הצדדים נשרפו, ההמונים גוועו ברעב. לי כל זה הזכיר את הביביזם בתקופתנו. לביבי ולנאמניו אין שום קו אדום. התחמקות מהעברת תקציב בעיצומה של מגפה, הובלת המדינה לסבבי בחירות אינסופיים או הצבעה נגד חוק האזרחות – הכול כשר כאשר העם והמדינה הם לא לפני הכול, רק פולחן של מנהיג אחד הוא לפני הכול. המסר הוא כמובן אוניברסלי ולכל תקופה יש את שורפי האסמים שלה.

הדמות החיובית בסרט הוא רבן יוחנן בן זכאי (שמופיע באופן מפתיע גלוי ראש. ייתכן שחז״ל הסתובבו באותה תקופה ללא כיסוי ראש. דבר שהיום נראה מוזר, אבל כיסוי ראש לגבר הוא מאוחר למדי ביהדות). יש לו הגיון בריא נטול קנאות מטורפת, והוא מבין שיהודה אינה יכולה לעמוד מול האימפריה העולמית. כל שנותר לו הוא להתחנן לרחמי טיטוס ולבקש מחסה ללומדי התורה ביבנה.

הרגש הבלתי צפוי שיצאתי מתוכו מהסרט הוא סימפתיה לכמיהה למקדש בימינו. המקדש היה כל עולמם של היהודים שחיו בטרם שנת 70 לספירה, והוא הוחרב בידי הקולוניאליזם האכזרי של התקופה. כאשר חשים, דרך המסך, אמפתיה עמוקה לעוצמת האובדן שחוו היהודים, אפשר להבין את מי שמאמץ מבט היסטורי יהודי בן אלפי שנים ומרגיש שכל עוד המקדש חרב, שיבת ציון היא סיפור שאין לו הפי אנד שלם. אפשר אפילו להזדהות איתו.

אבל אי אפשר להחזיר את גלגלי ההיסטוריה. היהדות בשנת 5782 לספירה העברית אינה יהדות שמתבססת עוד על מקדש ועל הקרבת קורבנות. כתוצאה מהחורבן ערך לימוד התורה השתלט כליל על היהדות וכך עוצב העם היהודי, לטוב ולרע, לאלפיים שנה. חלש ופסיבי מול כוחות ההיסטוריה כמו בשואה. בעת ובעונה אחת גם עם הספרים והטקסטים, בעל האינטליגנציה המילולית המזהירה, שהוציא מתוכו מספר בל ייאמן של זוכי פרס נובל. זו לא אותה היהדות של שנת 70 ואלו אפילו לא אותם היהודים, שעוצבו תרבותית וגנטית בידי אלפיים שנה של חורבן וגלות. יש משהו מקומם בכך שרשעותם של הרומאים עיצבה מחדש את פני היהדות, אבל זהו גורלם של עמים שנבנים גם מתוך המאבק עם אויביהם ומתוך המפלה והתבוסה.

חוק ההפלות בטקסס רע ליהודים, כנראה

בטקסס נכנס לתוקף חוק שתוכנו מסובך אבל השורה התחתונה שלו אינה מסובכת: קליניקה לא יכולה לבצע שם הפלות בלי להסתכן בתביעות נזיקין.

אחרי שני דורות שבהם הגן בית המשפט העליון של ארה״ב על חוקיות ההפלות הוא מסרב להמשיך לעשות זאת. השפעת שלושת המינויים השמרנים של טראמפ ניכרת.

על פניו מדובר בהתפתחות שרעה למפלגה הרפובליקנית. היא מעלה לסדר היום נושא שבו רוב הציבור האמריקני עומד נגדה. רוב האמריקנים תומכים בחוקיות ההפלות, והמוסר הדתי שמרני שאוסר עליהן הוא כבר לגמרי מחוץ לאופנה.

מה שרע לרפובליקנים רע לכאורה גם לנו, כי הרפובליקנים הם כיום הפרו ישראלים באמריקה. כרגע נראה שהרפובליקנים מתכוונים למות על גבעה שמבחינת רוב האמריקנים וגם רוב הישראלים היא צחיחה וחסרת ערך. עם זאת כרגיל משתלם לזכור שהעולם מסובך ומוקדם לדעת מה ההשלכות הצפויות.

מה היהודים ינקו עם חלב אמם?

מריסטלה בוטוצ׳יני וצבי אקשטיין הם צמד חוקרים המפורסמים במחקריהם על ההיסטוריה הדמוגרפית של היהודים וכיצד התעצבה בידי לימוד התורה. במאמר שפרסמו ב-2019 (יחד עם ענת ואטורי) הם נגעו בשאלת ההתפוצצות הדמוגרפית של יהדות פולין עד תחילת המאה העשרים. היהודים בפולין שמרו על קצב גידול אוכלוסיה גבוה בהרבה משכניהם הלא יהודים וכך חלקם של היהודים באוכלוסיית פולין עלה בחדות. ב-1800 היהודים מנו פחות מ-7% מאוכלוסיית פולין. ב-1880 מנו כבר יותר מ-15%. אז המגמה נעצרה בשל הגירת יהודים לאמריקה, ושישים שנה לאחר מכן הגיע היטלר.

מדוע היהודים צמחו דמוגרפית? החוקרים בוחנים טבלאות ילודה ותמותה ומגיעים למסקנה שהילודה היהודית לא הייתה גבוהה יותר, אך תמותת התינוקות בקרב היהודים הייתה נמוכה יותר. הכיצד? ההערכה של החוקרים היא שהוראות תלמודיות עתיקות לגבי הנקה היו מועילות יותר מאשר הכללים שרווחו בקרב נוצרים. בין השאר היהודים לא החליפו מניקה שהילד הסתגל אליה ונתנו לתינוק לינוק מהאם החל מימיו הראשונים. הייתה גם רמת מודעות גבוהה לכך שעל האם להשקיע בהנקת התינוק בשנתיים הראשונות לחייו.

אין לי כלים לשפוט את איכות ההסברים במאמר, אבל אפשר בקלות להצביע הסבר חלופי, כללי יותר. היהודים פשוט היו יותר חכמים ולכן היו אפקטיביים יותר בשימור חיי ילדיהם בשלל אופנים שהנקה בידי האם היא לא בהכרח המרכזית שבהם. כל מדד של בריאות תמיד קשור לאייקיו. הדבר מזכיר את הטענה של שמרנים באמריקה שהתחלה מוקדמת של חיי המין קשורה לפשיעה. יש באמת קשר כזה, אבל כשחוקרים בדקו צמדי תאומים זהים, הם לא ראו שמועד השלת הבתולים ניבא משהו בחייהם. הקשר בין חיי מין לא בשלים לפשיעה הוא קשר למראית עין בלבד כי הוא אינו סיבתי אלא נובע ממשתנה שלישי שמביא לשניהם: אייקיו נמוך. כאשר מדובר בתאומים זהים שהאייקיו שלהם זהה, להבדל במועד התחלת חיי המין אין כל חשיבות.

יצוין ששאלה דומה עולה גם לגבי חשיבות ההנקה בזמננו. האם תינוקות שינקו הם חכמים יותר או שאמהות חכמות יותר (שמטבע הדברים הגנטי מולידות תינוקות חכמים יותר) הן אלו שמצייתות להנחיות להניק? הראיות נוטות מאוד לכיוון השני.

העולם שייך לצעירים, והצעירים – לאמריקה

מכון המחקר האמריקני PEW שואל מפעם לפעם אזרחים של מדינות שונות מה יחסם לאמריקה. ולפעמים התוצאה היא כל מה שצריך לדעת על מקומה של המדינה בסדר הגיאופוליטי או על המתחים הפנימיים בה. למשל, הסונים והנוצרים בלבנון רואים את ארה״ב באור חיובי בשיעורים גבוהים שעולים על 60%, אבל רק 7% מהשיעים בלבנון אוהדים את ארה״ב. הפער הזה הוא המפתח להבנת אומללותה הנוכחית של המדינה אשר שבויה בידי חיזבאללה והציר האיראני.

חלוקה מעניינת שעושה מכון PEW בתוצאות היא לפי גיל המשיבים. איך ארה״ב והעולם המערבי כולו ובפרט מדינתנו הקטנה ישרדו כאשר דור הצעירים שהיום מתלהב בהמוניו מפוליטיקאים דוגמת ברני סאנדרס יתן את הטון בארה״ב? אחת השאלות המטרידות והמפחידות. והתשובה המנחמת היא שיש מעין פרדוקס כזה. בעוד שצעירי אמריקה אוהבים פוליטיקאים אנטי אמריקניים דוגמת סאנדרס, הצעירים במדינות היריבות לאמריקה אוהבים את אמריקה עצמה.

ברוסיה 57% מהצעירים אוהדים את ארה״ב, אך רק 15% מהמבוגרים. כשהדור הצעיר הזה יהיה דומיננטי בפוליטיקה הרוסית בעוד 20-30 שנה (בפרט ברוסיה שבה תוחלת החיים של גברים קצרה..), האם את רוסיה ינהיג עדיין אדם בדמותו של פוטין? קשה להאמין. זהו גם דור שתומך בנישואים חד מיניים, דבר שקשה היה להאמין על ציבור רוסי כלשהו. תחזיתו של סטיבן פינקר על תהליך הציביליזציה נראית איתנה כשמתבוננים בנתונים אלו.

בטוניסיה 50% מהצעירים אוהדים את ארה״ב. בדור המבוגר רק 22%.
בתרבויות שונות ומשונות: בקניה, בדרום אפריקה, באינדונזיה, בברזיל, בהודו ובדרום קוריאה – הקו אחד. אתה צעיר יותר, אתה אוהב יותר את אמריקה. יש המנבאים לאימפריה האמריקאית קריסה, אבל מי שמתבונן בנתונים האלו (שהם עוד מזמן טראמפ!) מבין שאמריקה אולי מגמגמת צבאית לפעמים, אבל היא נמצאת חזק בלבבות הצעירים מכל גווני העור ולכסוני העיניים, וזו פוזיציה חזקה מטילים בליסטיים ואימתנית ממל״טים.

How people around the world see the U.S. and Donald Trump in 10 charts

בזכות הענווה

פוסט יפה ומבריק של נדב שנרב לכבוד הימים הנוראים ממחיש מדוע האתאיזם המטריאליסטי הוא סוג של הונאה ואולי בעיקר הונאה עצמית. כדאי לקרוא. לאתאיסטים ברור שהם החכמים, הנבונים והשכלתנים בעוד כל היתר מאמינים בשטויות. אבל גם הם לא באמת מסוגלים להתמודד עם המשמעות הפילוסופית העמוקה של גישתם – ביטול משמעות יכולת הבחירה, ואין להם שמץ תובנה לחלוק עמנו לגבי הבעיה המרכזית של הקיום: בעיית גוף ונפש.

זה לא שהדתות הממוסדות מציגות גישה יותר קוהרנטית, והן מלאות בסתירות למדע ובבעיות מסוגים אחרים, למשל טקסטים עתיקים שרחוקים מתפיסת המוסר שלנו. ובכל אופן יש משהו אחד שהן לבטח צודקות בו: הן מעודדות תחושת פליאה וענווה מול העולם ומול הקיום, נטולת יהירות שכלתנית.