כשסין תכבוש את טאיוואן

אדם לא הופך למנהיג טוטאליטארי של אומה כדי לשבת בבית ולצפות בנטפליקס. אחרי ששי ג'ינפינג ביצר את שלטונו וביטל את הגבלת תקופת כהונתו מצטברים סימנים רבים לכך שהוא עלול להיות מעוניין בהותרת חותם לדורות בתור המנהיג שאיחד את סין וכבש את טאיוואן.

סין מדינה ענקית, אך כפי שהעולם המוסלמי לא מסוגל להתאושש מכך שבישראל הזעירה קיימת ריבונות לא מוסלמית, ככה סין הקומוניסטית לא מסוגלת לשאת את קיומו של האי הטאיוואני הקטן הלא קומוניסטי. אם ארה״ב הייתה מחויבת חוזית להגן על טאיוואן, הסינים היו נרתעים ממלחמת עולם סביב האי. אבל הנשיא קרטר ביטל ב-1979 את חוזה ההגנה בין ארה״ב לטאיוואן. אם תפרוץ מלחמה גדולה סביב טאיוואן, אפשר יהיה לראות זאת כפיסת המורשת האחרונה של מדיניות החוץ של ממשל קרטר שהביאה לנו גם את שלטון האייתולות (אך אם להיות הוגנים, גם את השלום עם מצרים).

טאיוואן לא הצטיידה בנשק גרעיני, כך שיכולת ההרתעה שלה מוגבלת, ולמרות שגיאוגרפית למגני אי יש יתרונות ניכרים, ספק עד כמה הדבר יהיה אפקטיבי מול מעצמה עם משאבים בלתי נדלים.

אומרים שבישראל הילודה גבוהה כי האומה מתכוננת לסכנה הקיומית שהיא ניצבת בפניה. מנגנון נפשי דומה בהחלט לא קיים בטאיוואן שבה הילודה הממוצעת היא הנמוכה בעולם (כיום 0.82 ילדים לאישה). הדמוגרפיה מחבלת ביכולת הטאיוואנית להעמיד צבא שיוכל לאתגר מעצמת על. והדבר רק ייעשה גרוע יותר עם השנים.

החולשה שמפגין ממשל ביידן-האריס יכולה לפתות את סין. הם אינם יודעים מול מי יעמדו בעוד שלוש שנים, אבל הם יודעים מי ניצב בפניהם בהווה. מדינה חלשה עד גיחוך מול אמריקה כמו אירן מתחצפת כרגע בהעשרת אורניום ולא נענשת. מה יעשה ממשל ביידן מול מעצמה אמיתית?

לצד טאיוואן עומד שיקול אחד. מלחמת כיבוש תהווה קטסטרופה כלכלית עולמית. הפרשנים סבורים שהיא תביא בוודאות להשבתה ממושכת של תעשיית השבבים העולמית ולמחסור קיצוני במוצרים אלקטרוניים מתקדמים. בנוסף המערב יצטרך להטיל סנקציות על סין. אלו יהיו סנקציות חסרות תוחלת כי שטח משוחרר כבר לא יוחזר, אבל לא יהיה מנוס מלהטיל אותן כדי לעשות משהו בתגובה, גם אם בכך לפגוע בסחר החופשי בעולם. האם החשש הכלכלי ירתיע את סין מלפעול? אולי, אין לדעת, לא בטוח.

מלחמת טאיוואן תפצל את הגלובוס לשני מחנות, ישראל תהיה עם ארה״ב. אירן תהיה עם סין. קרוב לוודאי שהמלחמה תקרב בין אירן לסין ותקשה עוד יותר על עצירת השאפתנות האיראנית. המלחמה תפגע בזרימה החופשית של המוצרים הזולים מהמזרח, תזעזע את כלכלת העולם, אולי אף יותר משהקוביד זעזע, ותמחיש את חולשתו של המערב מול המעצמות הלא דמוקרטיות. יהיה זה יום חג לסוחרי הנשק (שרבים מהם חיים כאן). אם הסדר העולמי ייהרס בזמן ממשל דמוקרטי, נרוויח לכל הפחות שחיקה ביוקרתה של הפייסנות שמקדמים הדמוקרטים, ואולי על כך תהיה נחמתנו. הצעירים באמריקה יחדלו לרגע לעסוק בעוולות גזעיות מדומות וישימו לב לסכנות גיאופוליטיות של ממש. גם בישראל יעלה אובדן טאיוואן מחשבות קשות על מידת החוכמה שבהסתמכות על הגנה אמריקנית.

אירוע דמוגרפי מכונן

על פי נתוני הילודה האחרונים לאישה היהודיה הממוצעת יש כיום יותר ילדים (3 בממוצע) מאשר לאישה המוסלמית הממוצעת (2.99 בממוצע). זהו אירוע דמוגרפי מכונן עם משמעויות גדולות מבחינת תפיסת הציונות ועתידה. יהיו שימהרו להסיק שפיתרון שתי המדינות מת כי לצד היהודי כבר אין תמריץ לקדמו מתוך ביטחון בניצחון דמוגרפי עתידי. אין פלא שעיתון הארץ בפאניקה בחודשים האחרונים ומנסה לקדם קמפיין לצמצום ילודה, אבל אפילו מירב מיכאלי כבר בראש אחר.

לצד זה צריך להגיד כפי שכתבתי לא פעם – יידרשו אולי מאה שנה כדי שאפשר יהיה לספח את יו״ש עם השלכות דמוגרפיות נסבלות, גם אם הפער בין הילודה היהודית למוסלמית יישמר ואף יגדל. וגם אז עדיין לא פתרנו את סוגיית עזה.

עוד בשורה דמוגרפית משמעותית: שיעור הילודה הבדואי בנגב ירד סוף סוף מתחת לחמישה ילדים לאישה (4.92). זה עדיין אומר שבעוד שנות דור יהיו פי שניים גברים בדואים צעירים שיסתובבו בבאר שבע, ואם לא תיווצר שם תרבות של חוק וסדר, יהיו לכך השלכות.

מיתונים הם בעיה שנפתרה

אני קורא בימים אלו את ספרו החדש של סקוט סאמנר ״אשליית הכסף״ על הטעויות שהובילו לשפל הגדול ב-1929 ולמיתון הגדול ב-2008. הבנק המרכזי לא וידא שהתוצר הנומינלי יישאר בסכום קבוע. כלומר הוא נתן לערך הכולל הנומינלי של הפעילות במשק לצנוח, דבר שאסור היה לו לעשות. דבר זה בשליטתו כי הבנק המרכזי תמיד יכול לקנות עוד ועוד נכסים (אג״ח ממשלתי ואם זה לא מספיק אפילו אג״ח קונצרני ומניות) וכך לנפח מחירים. הדפיסו כסף, נפחו את מחירי הנכסים עד שמספיק כסף, אותה כמות כסף שמראש התחייבתם לה ושהשווקים ציפו לה, יתגלגל במשק, זו השורה התחתונה. אל תתנו לתמ״ג הנומינלי המודד פעילות כלכלית לצנוח פתאום.

המרשם עובד נפלא. הניבויים של שוטי האסכולה האוסטרית ודומיה מחד ושל שוטי הסוציאליזם מאידך על אפוקליפסה שתנער את השיטה מיסודה – התבדו.

חשוב להגיד: אין שליטה על התמ״ג הריאלי. גם אם כמות הכסף הפעיל במשק תישמר ייתכן שהיא תהיה שווה ריאלית הרבה פחות. למשל אם אסון טבע נורא יוביל לכך שפתאום יפסיקו לשאוב נפט, מחיריו יתייקרו וטריליון דולר של היום יהיו שווים הרבה פחות מטריליון דולר של אתמול, מבחינת כמות התדלוק שניתן לממן בהם. משברים ריאליים יכולים לקרות, אבל אין שום סיבה שמשברים נומינליים יקרו. כלומר משברים שמובילים לכך שכמות הכסף בשימוש תצנח. למשל מקרה שבו בעבר אנשים החליפו מטבעות, שטרות והעברות בנקאיות בשווי טריליון וחצי ולאחר מכן נפלה הפעילות הכלכלית והם עושים העברות בשווי טריליון ורבע בלבד. אסור שצניחה כזו תקרה וניתן לודא זאת באמצעות שימוש במדפסת הכסף כדי לפצות על כל מפולת.

תורתם של סאמנר ושל בעלי השקפות דומות שהצדיקו עצמן בעשור האחרון תהדהד לאורך דורות. אפשר לראות זאת כאחד ההישגים הגדולים של האנושות במאה ה-21, היא למדה את סוד הדפסת הכסף. לכאורה מה פשוט מזה? ובכל אופן החוכמה הפשוטה הזו היא ההבדל בין אבטלה של מיליונים, זעם ההמונים וחוסר יציבות לבין פרנסה בשפע ושגשוג. אפשר לראות מיתונים מהסוג של 2008 כבעיה שנפתרה. כמו האבעבועות השחורות זו בעיה שהאנושות הותירה מאחור.

האדוקים לצוללות

בפוסט הקודם דנתי במשמעות של הפיכת אירן למעצמה גרעינית, כפי שייתכן שיקרה בשנים הקרובות, אם ממשל ביידן לא יתעשת ביחסו לאירן, והאם הדבר מסכן את יציבות השקל. בדיון עלתה טענת הנגד שישראל תהיה מסוגלת לשמור על הרתעה במצב כזה, בין היתר מאחר שאפשר להשקיע בצוללות נושאות טילים גרעיניים שמבטיחות יכולת מכה שנייה.

דמיינתי לעצמי את הסיטאוציה האפקוליפטית בצוללת כזו המשייטת במעמקים וקציניה קולטים שהיא צריכה להגשים, בקנה מידה מחריד, את הסצנה התנ"כית שבה שמשון מפיל את עמודי מקדש פלישתים עליו ועליהם. הבנתי שיש לי עצה דחופה לקציני הגיוס של צה"ל: אל תשימו בצוללות האלו חילונים. לא ברור אם חילונים יהיו מסוגלים לאקט נקמני כזה, שיהרוג מיליוני חפים מפשע במדינת האויב, שלא ברור אם יכול בכלל להועיל בשלב הסופני שבו הוא מתבצע ושסותר בצורה חריפה את האידיאלוגיה ההומניסטית שעליה גדלים חילונים.

למסורתיים ולדתיים, ואולי גם לעולים יוצאי הגוש הסובייטי, יש בחינוך משהו מתפיסת העולם המסורתית הלא הומניסטית שיאפשר להם להתמודד עם גודל המועקה: תפיסת עולם כמו תנ"כית הדורשת למצות את הדין עם עמלק. אחרי שיקפידו למלא את השורות בחתכי האוכלוסיה המתאימים, אנשי כוח האדם בצה"ל יוכלו להדליף זאת לרונן ברגמן שימהר לכתוב זאת על דפי הניו יורק טיימס. כך תושג הרתעה שתבהיר לאויב, ואולי בעיקר למעצמות העולמיות, שכדאי מאוד לוודא שישראל לעולם לא תגיע לסיטואציה שבה גבה לקיר.

השקל שאנן מדי

שער השקל מול הדולר נמצא כרגע בשיא של כל הזמנים, פחות או יותר (אם משמיטים זמנים עתיקים שקדמו למדיניות המוניטרית הנוכחית). אבל מצב זה עלול להיות סימן לשאננות יתר מול הסיכונים הגיאופוליטיים העצומים של המזרח התיכון. נראה שישראל מתקרבת להכרעה אם לקבל את אירן כמדינה גרעינית, שעלולה, אם שליטיה יחפצו בכך, להשתמש בכוחה הלא ייאמן של אנרגיית האטום כדי להשמיד את המדינה לכשתרצה – הכרעה שתשים ללעג כל נאום יום שואה. או לצאת למבצע צבאי נועז עם השלכות מרחיקות לכת.

קיימת כמובן האפשרות שממשל ביידן יגלגל את הפחית הלאה כפי שאובמה עשה בזמנו. אבל לא בטוח שהוא מסוגל. במלאכת המו"מ עם אירן ביידן מעסיק נבחרת של מאמינים בפייסנות, שצ'מברליין היה מתבייש בהם עד עומקי נשמתו (צ'מברליין אחרי הכול ניסה לעסוק בפייסנות מול מעצמה מאיימת, בעלת יכולת פוטנציאלית לכבוש את אירופה. ארה"ב עוסקת בפייסנות מול מדינה שהיא כמו ג'וק המנענע במחושיו באיום מול העוצמה האמריקנית הכבירה).   האיראנים קוראים את החולשה ומבינים שזו הזדמנות חד פעמית מבחינתם לפרוץ לפצצה. לא בטוח שהסכם קוסם להם כל כך – הנשיא טראמפ יכול לחזור בסבב הבא (בסקרים האחרונים נראה שהאמריקנים, למרבה התדהמה, מתגעגעים אליו) והוא במילא ישליך הסכם של ביידן לפח.

ייתכן שממשל ביידן עוד יתעשת וימצא דרך להחזיר את אירן להסכם, בפרט אם ישראל תשדר נחישות של אמת לפתוח במערכה לבדה, מעשה שיכול להתחיל רצף אירועים שיהרוס את נשיאות ביידן. אבל אם הוא לא יתעשת, העובדה שהשקל נמצא היום ברמה כל כך גבוהה מול הדולר יכולה להיראות בדיעבד מוזרה.

מוצא האשכנזים

ראזיב חאן, מדען צעיר מפורסם יליד בנגלדש, אשר מרבה לכתוב על גנטיקה לציבור הרחב, תיאר בבלוגו את הידוע על מוצאם הגנטי של האשכנזים. הדברים ידועים למי שעוקב אחרי ההתפתחויות המדהימות בהבנת הגנום האנושי בשני העשורים האחרונים, ועדיין יש ערך לקריאתם בצורה מסודרת ואמינה. בפרט כי בתחום הזה פעילים כל מיני שרלטנים וקשקשנים שמנסים לקדם את תיאוריית ההבל לפיה יהודים אשכנזים מוצאם מהכוזרים; לטעון להיעדר קשר בין יהודי זמננו ליהודי העבר ובין יהודי אשכנז ליהודי המזרח; או לדחוף לציבור שטויות אחרות.

היום ידוע שהאשכנזים הם צאצאים גנטיים לשתי קבוצות אתניות. מצד אחד העם היהודי שמקורו בארץ ישראל. מצד שני דרום אירופאים, איטלקים, ספרדים ופורטוגזים. הגנום האשכנזי נוצר כאשר גברים יהודים, נצר לעם היהודי הארץ ישראלי העתיק, הגיעו לדרום אירופה והתחתנו עם נשים דרום אירופאיות, כנראה איטלקיות. נשים אלו מן הסתם גוירו, הדליקו נרות, אכלו כשר ושמרו שבת והפכו ליהודיות לחלוטין לפי ההלכה, אבל הגיור לא משנה את הגנטיקה, והן הביאו איתן את הגנטיקה הדרום אירופאית.

דבר זה התרחש בימי הביניים המוקדמים, כלומר באזור שנת 750. התוצאה שלו היא שהגנטיקה האשכנזית היא בערך חצויה בין היהודים הקדומים לבין הדרום אירופאים, עם יתרון קל ליהודים. כלומר כנראה האשכנזי קצת יותר קרוב לאבותיו בארץ ישראל מאשר לאבותיו באיטליה. לעובדה שהשושלת הזכרית האשכנזית נשמרה מאז ימי בית שני יש משמעות חשובה לבני משפחות כהנים ולוויים אשכנזים. אפשר לראות את היחודיות שלהם ואת התייחסותם לאב משותף מלפני הגלות.

אחרי הגיור הגדול של ימי הביניים המוקדמים, האשכנזים נסגרו בתוך עצמם וקיבלו מעט דם זר. עדיין אפשר לראות פה ושם סימנים עדינים לדנ״א מזרח אירופי ששקע גם הוא בתוך הגנום האשכנזי. ימי הביניים לא היו קלים ליהודי אשכנז ובשלב מסוים היה אירוע ״צוואר בקבוק״ בולט שעד היום מעצב את המחלות הגנטיות המקושרות לאשכנזים. דהיינו מכל הקבוצה האתנית נותרו מתי מעט שהצליחו להעמיד צאצאים הלאה. בשלב מסוים במאה ה-13 היו רק 300 יהודים אשכנזים, אשר הם אביהם של כל יהודי אשכנז בימינו (אולי היו עוד יהודים אשכנזים אבל צאצאיהם נמחו במהרה מעל פני האדמה). אולי הדבר ממחיש את עומק החורבן שהביאו הרדיפות בימי המוות השחור? באותה תקופה הדומיננטיות של יהדות ספרד בעולם היהודי הייתה מוחלטת. ברם, אחרי מצב מצער זה נפוצו היהודים האשכנזים כמו קפיץ שהשתחרר והתרבו בקצב מסחרר. עד כדי כך שערב השואה 92% מיהודי העולם היו אשכנזים. על התרבות יהודי אשכנז ערב השואה כתבתי בפוסט אחר. היהודים האשכנזים נדחקו לעסוק במקצועות לא חקלאיים, ואולי זה סוד הישגיהם יוצאי הדופן, כי היו צריכים לשרוד באופן שחרג מזה שהאנושות הורגלה אליו עשרות דורות. הצורך בחדשנות הוטמע בהם אבולוציונית. תמונת המראה לכך היא שאשכנזים גרועים יותר בהתמצאות מרחבית, ההיפך מהאבוריג׳ינים באוסטרליה.

בכיר הכותבים בנושא האינטליגנציה בזמננו, צ׳רלס מארי, אמנם תהה פעם: אם הגאונות היהודית מתחילה רק באילוצים של חיי האשכנזים, איך היה זה דווקא העם הקטן הזה מהמזרח שנתן עוד הרבה קודם לכן לאנושות את התנ״ך? השיב מארי שעל כך יש לו תשובה לא ניתנת להפרכה אבל כן פשוטה והחלטית: ״היהודים הם עמו הנבחר של אלוהים״.

אם היה מתברר שאין קשר גנטי אמיתי בין יהודים אשכנזים ליהודים מזרחים, הדבר לא היה משנה הרבה מבחינת ההלכה היהודית וההגות היהודית. היהדות הרי מכירה בגיור הכרה מוחלטת (למעט פינה מסוימת יוצאת דופן בהגותו של רבי יהודה הלוי, אשר חשב שסגולה אלוהית עוברת אצל היהודים רק באופן גנטי מדור לדור). אין ספק שמי שהעביר את היהדות שמורה מדוד לדור והיה מוכן למות על קיומה, אבותיו, אם לא היו יהודים במקורם, התגיירו בשלב מסוים. ובכל אופן הנתק בדנ״א היה צורם מעט מבחינת תחושת האחווה היהודית ומבחינת תחושת הזכאות של היהודים על ארצם הקדומה. אבל המדע הגנטי החדיש מחלץ אותנו מהצורך להתמודד עם דיסוננס כזה לגבי האשכנזים. יהדותם היא רציפה גנטית, דרך אבותיהם, עד ימי ארץ ישראל הקדומים.

הערבים לא נוהרים לתינוקיות

מסקרן ומפתיע לגלות כמה מעט דיברו באמצע שנות השמונים על הקץ הדמוגרפי הצפוי למדינה. המגמה באותם ימים הייתה צניחה בילודה היהודית (האישה המזרחית שפעם הולידה 5 ילדים בממוצע החלה להסתפק בשלושה ילדים), זאת בעוד שהאישה הערביה שמרה על קצב ילודה לא הגיוני. למתיחת המגמה קדימה הייתה משמעות ברורה: סוף המדינה היהודית, גם בגבולות הקו הירוק, ממשמש ובא. ובכן היו כאלו שדיברו על כך. בעימות טלוויזיוני מפורסם עם אהוד אולמרט, הרב מאיר כהנא הוכיח כך שהמדיניות כלפי ערביי ישראל אובדנית. אבל 99% מהציבור טמן ראשו בחול ולא רצה להתעסק בכך. ולמרבה ההפתעה, הוא צדק. ארבעה דברים שהסיכוי לכל אחד מהם בנפרד היה יכול להיראות קלוש קרו ברבות השנים. החלה עליה עצומה מרוסיה; האישה היהודיה הלא חרדית העלתה בחדות את הילודה שלה; הציבור החרדי הצליח לשמור על עצמו והוא מסתמן כרגע כמנצח של המירוץ הדמוגרפי בטווח הארוך באופן שמגמד את הערבים. הלמ"ס ציפה בתחזיתו ב-1985 שיהיו 390 אלף פעוטות יהודים במדינה כעבור 20 שנה, בפועל היו 485 אלף ואליהם נוספו עוד 20 אלף מהעולים זכאי השבות שאינם יהודים.

בשנות האלפיים נוסף עוד רכיב קריטי: הציבור הערבי הפסיק להוליד כל כך הרבה.

מה נסיק? אולי שאין טעם לדאוג מחרדות קיומיות, והן חולפות מעצמן. לקח גרוע ליהודים באירופה לפני המלחמה, אבל לקח טוב בזירות אחרות.

בימים אלו ממש ההיסטוריה הדמוגרפית ממשיכה להיכתב. הנשים הצעירות של הציבור הערבי במדינה, מהשנתונים העצומים של תחילת המילניום, נכנסות לגיל הפריון, ואפשר היה לצפות, והתחזיות הסטטיסטיות אף ציפו, למבול של לידות בקרב ערביי ישראל. אבל חודש רודף חודש וזה לא קורה.  נראה שמגמת ירידה הילודה שמשותפת לכל העולם הערבי והמוסלמי בתקופה הזו פוקדת גם את חופינו.

כך למשל שיעור הפריון בטורקיה אמנם גבוה יחסית לאירופה אבל עומד על פחות משיעור התחלופה, רק 1.88 ילדים לאישה. באירן – 1.55 ילדים לאישה. אפילו ארץ של איכרים עניים כמו מצרים ירדה, לקול הפצרותיו הנואשות של הנשיא סיסי שמתעב ילודה בלתי מרוסנת, משיעור 3 הילדים לאישה. חשוב במיוחד בהקשר לערביי ישראל, שיעור הפריון בירדן בשנה האחרונה היה 2.7. בתוניסיה, מדינה צפון אפריקנית מודרנית יחסית, נולדו פחות תינוקות מבישראל ב-2020, אף שהאוכלוסיה בה גדולה יותר וצעירה. נראה שהיא המדינה הראשונה בצפון אפריקה אשר חצתה את מחסום ה-2.1 ילדים לאישה כלפי מטה.

ייתכן שמגפת הקורונה מעכבת תוכניות להרחבת המשפחה, בכל העולם וגם בעולם המוסלמי, ואנחנו עוד נראה זינוק. עם זאת ההערכה הסבירה היא שמה שהיה כבר לא יהיה. העולם הערבי נכנס באיטיות למפנה הדמוגרפי המודרני – נשים לא מרגישות מחויבות או סיבה כלכלית להוליד מעבר לשיעור התחלופה. נותר רק לעקוב אחרי הנגב הבדואי ולצפות שרוחות הזמן יגיעו גם לשם. כי בינתיים הן לא.

יש כאלו שמאמינים שהפער בין ההדתה של הציבור היהודי לבין החילון והמודרניזציה של העולם הערבי יאפשר בטווח הארוך עליונות דמוגרפית של היהודים באופן שיבטיח את שליטת ישראל בשטחים לנצח (אם שוכחים לרגע מקיום עזה. הדמוגרפים של הימין צריכים לעלות לקברו של אריק שרון ולהודות לו על שמאפשר להם שיכחה ברוכה זו). אז האם צריך רק להתאזר בסבלנות? כפי שהסברתי פעם, פרק הזמן שיידרש לשם כך הוא גדול מאוד, סדר גודל של מאה שנה ויותר, ותוך כדי כך צפיפות האוכלוסין במרחב שבין הים לירדן צפויה להגיע למקומות קיצוניים שאפילו בנגלדש אינה מכירה. אנחנו באמת בתהליך כזה. בני ברק היא העיר הצפופה בישראל, ורובע שדה דב החדש עומד להיות צפוף יותר מבני ברק.

ההיסטוריה מורידה הילוך

ארבעים ושמונה שנים חלפו מאז מלחמת יום הכיפורים ואוטוטו, עוד שנתיים, נמצא את עצמנו מציינים חמישים שנה למלחמה. אם נשווה את השינויים שחלו בעולם בין 1973 לבין 2021 אל השינויים שחלו בעולם בפרק זמן דומה, בין מלחמת העולם הראשונה לבין מלחמת ששת הימים, נרגיש שההיסטוריה הורידה הילוך.

אין ספק שקרו המון דברים בין מלחמת יום כיפור לבין ההווה – המהפך, השלום עם מצרים, המהפכה האיסלמית באיראן, מלחמות לבנון, קריסת הגוש הסובייטי ועליית כוחה של סין, האינתיפאדות והסכמי אוסלו, רצח רבין, הפלת התאומים, האינטרנט ובכללו מנוע החיפוש, הפייסבוק והטוויטר, הסמרטפון וכלכלת ההייטק, נשיאותו המוזרה של דונלד טראמפ ועכשיו כמובן הקורונה. גם היו שינויים תרבותיים ניכרים, למשל הירידה בילודה, קבלת הקהילה הלהט״בית כלגיטימית, ההיספניזציה של קליפורניה ומדינות אחרות בארה״ב והופעת מיעוט איסלמי ניכר בכל מדינה מערבית.

אבל לא נראה לי שניתן להשוות זאת לשינויים העצומים שחלו בעולם בין מלחמת העולם הראשונה, תקופה שבה העיר ירושלים גוועה ברעב תחת העות׳ומאנים, לבין הזמן שאחרי מלחמת ששת הימים. מבחינתנו כיהודים וכישראלים שתי רעידות אדמה 11 בסולם ריכטר התרחשו בתקופה הזו – השואה והקמת המדינה. וזו לא רק הקמת המדינה – היישוב העברי בארץ ישראל קרם עור וגידים בזמן הזה. פצצת האטום התגלתה בתקופה הזו ואפילו ישראל נהייתה בשלהי התקופה הזו מדינה בעלת שליטה בנשק גרעיני. החיים השתנו ללא היכר ונעשו מודרניים – מכונית, מקרר, טלוויזיה, מעלית. האנטיביוטיקה התגלתה. החיסונים התפשטו. החשמל הגיע לכל בית וכך גם סניטציה בסיסית. מדינת הרווחה נוסדה. הניו דיל קרה.

היום אפל מפרסמת אייפון חדש אבל למעט זוטות שמעניינות משוגעים לדבר, במה הוא כבר שונה מהאייפונים הקודמים. אולי זהו סמל להתייצבות ולרגיעה של ההיסטוריה, הפוליטית והטכנולוגית. היא כבר לא משתנה בקצב היסטרי. מצד שני אולי זהו רק השקט שלפני הסערה.

קוביד גרסת 1890

מאמר מרתק בכתב עת מדעי מכובד שפורסם הקיץ מעלה את האפשרות שקוביד-19 משחזר בעצם את דרכו של נגיף קורונה אחר שהסתובב בעולם בשנת 1890. בשנה זו הכתה בעולם אחת המגפות הגדולות של המאה התשע עשרה אשר כונתה בפי כול: ״השפעת הרוסית״. באותם ימים לא הייתה קיימת ההבחנה המודרנית בין נגיף השפעת לבין נגיפי קורונה אשר לרוב גורמים הצטננות קלה יותר. השפעת הרוסית גבתה את חייהם של מיליון בני אדם.

בעוד שידוע למדע בוודאות, בעקבות עבודת שחזור מונומונטלית, שהשפעת הספרדית שבאה אחרי מלחמת העולם הראשונה אכן נגרמה משפעת, אין מידע על הגורם האמיתי לשפעת הרוסית והוא לוט בערפילי ההיסטוריה.

ישנו נגיף קורונה נפוץ בשם HCoV-OC43. רבים מאיתנו נדבקים בו מפעם לפעם ומצטננים, ונוגדנים אליו נמצאים אצל רובנו. בדיקה גנטית של קצב המוטציות שלו מעלה שהוא הגיע מהבהמות אל האדם סמוך לשנת 1890. הייתה זו באמת תקופה שבה מגפות גדולות פקדו עדרי בקר. האם יתכן שהנגיף גרם את המגפה הגדולה אז ולאחר מכן, כאשר בני האדם נחשפו אליו עוד בילדות וגופם פיתח איתו היכרות, הפך להיות נגיף הפוגש דרך קבע באנושות אך כבר לא ממיט עליה אסון?

המאפיין הבולט ביותר של קוביד-19, העובדה שהוא פוסח על ילדים או שפגיעתו בהם מינימלית, היה ניכר גם בשפעת הרוסית. דיווחי הרופאים של אותה תקופה העידו על כך שהנגיף אינו מסוכן לילדים, אבל הוא מסוכן מאוד לזקנים. זה אינו מאפיין של שפעת אשר מסוכנת גם לילדים. הייתה גם מקבילה ללונג-קוביד. הסימפטומים התמשכו והתמשכו בחלק מהחולים בשפעת הרוסית אפילו אחרי שהחלימו לכאורה. כמו בקוביד גם בשפעת הרוסית העריכו שקיימת הדבקה אסימפטומטית ניכרת שמקשה למנוע את התפשטות המחלה. כמו בקוביד גם בשפעת הרוסית אזור גיאוגרפי שבו הייתה מעט תחלואה בשלב ראשון ספג יותר בשלב שני, דינמיקה אופיינית לבניית חיסון עדר. דלקת ריאות קטלנית במיוחד, פגיעה בטעם ובריח, בעיות לב אחרי ההחלמה, קרישי דם, שמנים פגיעים יותר מרזים, כאבי ראש בקרב מחלימים – כל מאפייני הקוביד הוזכרו גם לגבי השפעת הרוסית.

אם ההיסטוריה אכן חוזרת על עצמה אזי קוביד-19 יהפוך לחלק מנגיפי הקוביד הנפוצים אשר גופנו נחשף אליהם מפעם לפעם. אבל התגובה כבר לא צפויה להיות קטסטרופלית ברוב המקרים מאחר שהחשיפה הראשונית כבר קרתה, והגוף פיתח זיכרון חיסוני. נראה שבימינו החיסון כבר סיפק הגנה ראשונית כזו ואפילו מי שנדבק אחרי קבלתו סובל ממחלה קלה יותר. עם זאת, באופן מדכא למדי, עדיין רואים שזקנים שחוסנו פעמיים ונחשפו לנגיף הקוביד אחרי זמן, חולים ומתים בשיעורים לא זניחים. ה-FDA אמנם עדיין מצוי בהכחשה לגבי כך ומתמהמה לאשר את חיסון הבוסטר באמריקה, אבל הוא עוד יתפכח ובקרוב. האם באמת נצטרך אנחנו כולנו להיחשף בפועל לנגיף בשלב מסוים ולחלות או שרצף קבלת החיסונים יגן עלינו, דבר שבני המאה התשע עשרה לא היו יכולים לקוות לו? את זה עוד נדע.

מחשבות על אגדת חורבן

ראיתי לאחרונה את הסרט אגדת חורבן. לכאורה זה אינו באמת סרט, אלא מצגת מתחלפת של תמונות מאוירות הממחישות את תקופת חורבן ירושלים ולצידן פסקול מרשים. איכשהו הפורמט עובד היטב, ובסופו של דבר יצאתי בתחושה שצפיתי באחד מהסרטים הישראלים הטובים והחשובים שנעשו.

הסרט ממחיש היטב את דינמיקת שריפת האסמים של התקופה ההיא – כל צד מבין הפלגים הניצים בקרב היהודים שבר את הכללים והסלים עוד יותר ובסופו של דבר ההסלמה חיסלה את יכולת העם לעמוד. האסמים של שני הצדדים נשרפו, ההמונים גוועו ברעב. לי כל זה הזכיר את הביביזם בתקופתנו. לביבי ולנאמניו אין שום קו אדום. התחמקות מהעברת תקציב בעיצומה של מגפה, הובלת המדינה לסבבי בחירות אינסופיים או הצבעה נגד חוק האזרחות – הכול כשר כאשר העם והמדינה הם לא לפני הכול, רק פולחן של מנהיג אחד הוא לפני הכול. המסר הוא כמובן אוניברסלי ולכל תקופה יש את שורפי האסמים שלה.

הדמות החיובית בסרט הוא רבן יוחנן בן זכאי (שמופיע באופן מפתיע גלוי ראש. ייתכן שחז״ל הסתובבו באותה תקופה ללא כיסוי ראש. דבר שהיום נראה מוזר, אבל כיסוי ראש לגבר הוא מאוחר למדי ביהדות). יש לו הגיון בריא נטול קנאות מטורפת, והוא מבין שיהודה אינה יכולה לעמוד מול האימפריה העולמית. כל שנותר לו הוא להתחנן לרחמי טיטוס ולבקש מחסה ללומדי התורה ביבנה.

הרגש הבלתי צפוי שיצאתי מתוכו מהסרט הוא סימפתיה לכמיהה למקדש בימינו. המקדש היה כל עולמם של היהודים שחיו בטרם שנת 70 לספירה, והוא הוחרב בידי הקולוניאליזם האכזרי של התקופה. כאשר חשים, דרך המסך, אמפתיה עמוקה לעוצמת האובדן שחוו היהודים, אפשר להבין את מי שמאמץ מבט היסטורי יהודי בן אלפי שנים ומרגיש שכל עוד המקדש חרב, שיבת ציון היא סיפור שאין לו הפי אנד שלם. אפשר אפילו להזדהות איתו.

אבל אי אפשר להחזיר את גלגלי ההיסטוריה. היהדות בשנת 5782 לספירה העברית אינה יהדות שמתבססת עוד על מקדש ועל הקרבת קורבנות. כתוצאה מהחורבן ערך לימוד התורה השתלט כליל על היהדות וכך עוצב העם היהודי, לטוב ולרע, לאלפיים שנה. חלש ופסיבי מול כוחות ההיסטוריה כמו בשואה. בעת ובעונה אחת גם עם הספרים והטקסטים, בעל האינטליגנציה המילולית המזהירה, שהוציא מתוכו מספר בל ייאמן של זוכי פרס נובל. זו לא אותה היהדות של שנת 70 ואלו אפילו לא אותם היהודים, שעוצבו תרבותית וגנטית בידי אלפיים שנה של חורבן וגלות. יש משהו מקומם בכך שרשעותם של הרומאים עיצבה מחדש את פני היהדות, אבל זהו גורלם של עמים שנבנים גם מתוך המאבק עם אויביהם ומתוך המפלה והתבוסה.