העברת השגרירות – מבט לאחור

כדאי לעיין בשרשור הטוויטר המשעשע הזה. מומחי המזרח התיכון האמריקנים התחרו ביניהם בתיאורים כיצד העברת השגרירות לירושלים תהרוס את יחסי ארה״ב עם העולם הערבי ואת יחסי ישראל עם הערבים. ובכן העניינים התפתחו בצורה מעט שונה..

למה הם טעו כל כך? תהיה זו מסקנה שגויה להסיק שאפשר להתגרות בערבים בכל דרך ולא לשלם על כך מחיר. סביר להניח שאם ישראל תתגרה בעולם הערבי בנושאים שבאמת קרובים ללב הערבים, כמו בענייני מסגד אל אקצה, יהיה בכך סיכון גדול. וגם יש תקדימים לכך. ברם, לא הייתה שום סיבה להניח שמיקומה של שגרירות אמריקנית ברחוב כזה או ברחוב אחר יהווה ביג דיל מבחינת הערבים. זו סתם הייתה השערה מטופשת מלכתחילה.

גם בנושא הסיפוח, שלמרבה המזל ירד מהפרק, לא ההתגרות בעולם הערבי הייתה הבעיה המרכזית, אלא הצגתה של ישראל כמדינת אפרטהייד מול העולם המערבי שאליו היא עדיין רוצה להשתייך. טראמפ מייצג את ניצחונה של ברבריות מסוימת שנורמות בינלאומיות מתוקנות אינן מעניינות אותה, ולכן כהונתו הייתה שעת כושר לסיפוח. טוב שישראל ניצלה אותה כדי לקבל הכרה בסיפוח שטחים שבאמת היא יכולה להחזיק בהם דמוגרפית כמו ירושלים ורמת הגולן.

ברם, סטיבן פינקר צודק בדבריו על כך שהתהליך הגדול והמשמעותי יותר שחווה האנושות במרוצת הדורות הוא ירידת האלימות והברבריות. טראמפ לא יכהן כנשיא לנצח. סביר להניח שיעזוב את הבית הלבן כבר בתוך כמה חודשים. הייתה זו מורשת איומה עבורנו אם היה מותיר לנו את הסיפוח שיתפרש בידי האליטות במערב ככתם קלון של אפרטהייד. למרבה המזל העניינים התגלגלו אחרת וטראמפ מותיר לנו שלום עם הערבים במפרץ.

חשוב להבין את ההבדל בין ניבוי השגרירות הכושל לאפוקליפסת הסיפוח שהייתה יכולה להיות אמיתית. בניבוי האסון שתגרום העברת השגרירות ניסו המומחים האמריקנים לנבא את זעם הערבים, אבל הם כנראה לא מבינים הרבה לגביו. לעומת זאת, כשמחו נגד הסיפוח תיארו האליטות באמריקה את זעמן שלהן עצמן ולגביו עדותן אמינה. אם האליטות באמריקה ובמערב יראו את ישראל כמדינת אפרטהייד, זה יהיה אסון.

סופה של רות ביידר גינזבורג, סופה באמריקה

השופטת היהודיה הקשישה רות ביידר גינזבורג הלכה לעולמה בראש השנה ופתחה מחול שדים פוליטי באמריקה, שעלול אפילו להביא למשבר החוקתי החמור ביותר מאז מלחמת האזרחים.

הרפובליקנים הודיעו ב-2016 שאין מקום למינוי שופט בשנת בחירות. אם עתה יפעלו למינוי מחליף או מחליפה לביידר גינזבורג יפרו את העקרון שבשמו נשבעו ועם ריבית – עכשיו אמריקה ממש ממש קרובה לבחירות ומינוי שופט חדש נראה על גבול הלא לגיטימי בעליל. דברים מסוג זה כמובן אינם מטרידים כלל את טראמפ, אבל אם יימצאו ארבעה סנטורים רפובליקנים בעלי יושרה, אפשר יהיה לעצור את המינוי. בינתיים נמצאו שתי סנטוריות מתונות שנמנות על שורות הרפובליקנים ומתנגדות למינוי. האם יהיו עוד שתיים או שניים.

נניח שלא כך יהיה והרפובליקנים ימנו תחליף קיצוני שמרני לביידר גינזבורג, מה שיאיים על זכות האישה על גופה ועל כל חקיקה ליברלית עתידית. הדמוקרטים לא ישארו פראיירים. אם, כפי שחוזים הסקרים, הם ישלטו בוושינגטון אחרי ינואר, הם יבטלו את הפיליבסטר שמגן על זכויות המיעוט בסנאט, יצרפו שתי מדינות, וושינגטון די סי ופורטו ריקו, וכך ישפרו דרמטית את מצבם העתידי בסנאט ובחבר האלקטורים. ולקינוח – ימנו עוד שופטים לבית המשפט העליון, וכך יבטלו בו את הרוב השמרני. החוקה אינה קובעת בשום מקום שמספר השופטים חייב להסתכם בתשעה. מה רע בשלושה עשר שופטים או בחמישה עשר (כמו בישראל). 

כמובן ייתכן שבית המשפט העליון עצמו יפסוק שהעמסת בית המשפט בשופטים, צעד שאפילו ממשל רוזוולט נרתע ממנו בזמנו, הוא בלתי חוקתי אם נעשה לשרת מטרות פוליטיות בטווח הקצר (להבדיל מזכותו הטבעית של הקונגרס להגדיל את מספר השופטים בטווח הארוך). בבירור אכן כך – צעד כזה הופך את הפרדת הרשויות ואת העצמאות השיפוטית לבדיחה. בית המשפט בטל ומבוטל נגד הרוב בקונגרס ואינו יכול עוד להגן על החוקה. ברם, הקונגרס יטען שבית המשפט העליון עצמו אינו חוקתי. הוא אינו יכול להתכנס בהרכב של תשעה, אלא צריך להוסיף להרכבו ארבעה או שישה מינויים חדשים שהגיעו זה עתה מהקונגרס.

מה עושים בעימות חזיתי כזה? אם הכוח הגס יכריע הרפובליקנים ינצחו. רוב החיילים בצבא הם בעדם. אם הכוח הכלכלי יקבע, למדינות החוף הליברליות יש יותר עוצמה. אמריקה יכולה לחזור לנקודת משבר שלא ביקרה בה מאז מלחמת האזרחים. ברם, סביר להניח שהתקדמנו מאז ושלאף משפחה אין עניין לשלוח את בניה לטבוח אמריקנים אחרים. לכן נותרת השאלה מי יהיה הראשון שימצמץ במשחק הצ'יקן המטורף הזה.

הבעיה הגדולה היא חוסר האמון המוחלט של הצדדים בכך שיש טעם מבחינתם לוותר. אני נזכר בתגובתו היפה של אבי דיכטר בסרט "שומרי הסף" לשאלה האם החיסולים של מנהיגי הטרור במהלך האינתיפאדה השנייה לא האיצו פיגועי התאבדות כנקמה. דיכטר תהה בצדק האם יש צד שני למשוואה: ואם לא היינו מחסלים, האם לא היו פיגועים? באופן דומה יכולים הרפובליקנים לשאול עצמם: ואם נוותר על מינוי שופטת, האם הדמוקרטים לא יצרפו עוד שתי מדינות לאיחוד וישנו לגמרי את כללי המשחק? והדמוקרטים יתהו: ואם נוותר על האופציות הרדיקליות שלנו, האם בית המשפט העליון השמרני לא יחבל בכל המהלכים הפחות רדיקליים שלנו?

בטווח הארוך כוחנות חסרת בושה היא אסטרטגיה הרסנית לשני הצדדים, ומתישהו לפחות אחד מהם יצטרך לוותר עליה או להוליך את אמריקה למשבר חוקתי שאחריתו מי ישורנו.

לחכות לתוצאות האמת

האנטי ביביסטים אוהבים להציג סטטיסטיקות לפיהן ישראל מובילה בקורונה ביחס לעולם. אבל אין הרבה ערך לסטטיסטיקות אלו והן אפילו מסוכנות. הן מעידות בעיקר על הרבה מאוד בדיקות ביחס לעולם. אם בודקים אז מוצאים. אז מגלים שלהמון זקנים חולים הייתה קורונה ועולה השאלה האם חולים סיעודיים אלו מתו מקורונה או מתו עם קורונה.

זה שירות דב עצום למאבק בקורונה לפרסם ולשווק סטטיסטיקות שנותנות תמריץ למובילי המערכה בקורונה להפחית בדיקות בשעה שמה שאנחנו זקוקים לו זה בדיקות מהימנות ומהירות.

מתי נקבל השוואת אמת בין מדינות? רק בתום המגפה כשיהיו לנו נתוני תמותה וניתן יהיה להשוותם לממוצע התמותה הרב שנתי בשקלול גידול אוכלוסיה ופירמידת הגילאים במדינה. צריך לחכות לתוצאות האמת.

אין קשר בין קורונה לגז

אם יש לך 5 מסטיקי בזוקה, 15 פלסטרים, 13 תכשיטים, 2 מכוניות ו-1000 מניות של פייסבוק, האם זה אומר שאתה יכול לחבר את סך הפריטים ולהגיד שעושרך עומד על 1035?

ספק אם סכימה שכזו תשמע הגיונית לאדם הסביר, אבל זה בערך מה שסמי פרץ עושה היום בדה מרקר כשהוא מכריז ש"עלות הקורונה למדינה גדולה יותר מכל הכנסותיה מהגז הטבעי".  אי אפשר לקחת שני מספרים, שמשמעותם שונה בתכלית, ולהשתמש בהם זה לצד זה. אפילו אם שניהם לכאורה מיוצגים בידי כסף.

הגז הטבעי

הגז הטבעי הוא ביסודו נכס של מדינת ישראל מול העולם. למדינת ישראל יש יכולת לתת לעולם גז טבעי, ובתמורה העולם יתן לה דברים משלו. אפילו אם הגז הטבעי ישמש רק את המשק שלנו ולא יהיה מיועד ליצוא, עדיין הוא נכס מול העולם כי חוסך יבוא של פחם או סולר או גז טבעי.

ניתן לומר אם כך שהכנסות הגז הטבעי משמשות את מאזן המט"ח ומאפשרות לשקל לשמור על כוחו. אם יאופסנו בקרן ייעודית, כפי שמתכננים, אז יופנו לצרכי המאזן המט"חי העתידי מתוך הנחה סבירה שבהווה אין באמת מה לישראלים לעשות עם כל כך הרבה מט"ח. יש גבול כמה טי שירטים ניתן להזמין מאסוס או כבלים לטעינה מאלי אקספרס.

אבל העובדה שלא צריך דברים בהווה לא מפחיתה מחשיבותם. לפי אי אילו מקורות זרים מדינת ישראל מייצרת בדימונה כל מיני חפצים שאין צורך להשתמש בהם בזה הרגע אבל הם עדיין חשובים משתי סיבות. ראשית, כי מי יודע מה ילד יום. שנית, כי עצם הידיעה שיש לך דברים מסוימים במרתף לשימוש עתידי בכל מיני תסריטים רחוקים, משנה כבר בהווה את האופן שבו מתייחסים אליך.

בעתיד הלא רחוק מדי מדינת ישראל בהחלט יכולה להידרש למט"ח המדובר. כמובן ייתכנו כל מיני תסריטי קיצון – מלחמה גדולה, שיקום אחרי רעידת אדמה וכדומה. אבל גם אם לא יקרה שום דבר חריג, ישראל רוצה למשל להתחיל לבנות בשנים הקרובות את המטרו בגוש דן. המט"ח יכול לשרת תשלומי עתק שיידרשו כדי לשלם לחברות בינלאומיות שיביאו מכונות חפירה ועובדים זרים.

עלות הקורונה

הקורונה אינה יוצרת עול מיוחד על מאזן המט"ח ובמובנים מסוימים אפילו ההיפך. ישראל תלויה פחות ממדינות אחרות בתיירות ונהנית מכך שישראלים מבזבזים את כספם בארץ ולא בחו"ל. התחומים שבהם ישראל מצטיינת כמו ההייטק נוחים לעבודה מהבית. לפיכך עלות הקורונה אינה קשורה בכלל למאזן המט"ח. רואים זאת גם בעוצמתו הבלתי רגילה של השקל מול הדולר בימים אלו. מה שמטריד בקורונה הוא שהיא דורשת מהממשלה לעשות שינויים משמעותיים באופן הטבעי שבו הכסף מתחלק בתוך המדינה עצמה. בגלל הקורונה באופן טבעי שחקני תיאטרון או מדריכי תיירים זרים היו אמורים לגווע ברעב ולקבץ כסף ברחוב. אבל המדינה לא רוצה כמובן לתת לכך לקרות ולא חושבת שהוגן שזה יהיה גורלם. לפיכך היא נכנסת לגרעון ומחלקת מענקים לשחקני התיאטרון ולמדריכי התיירים. זו אינה עלות באותו מובן שלגז טבעי יש עלות. אין מדובר במשאבים שהמדינה צריכה לקושש מהעולם, כי המאזן הכללי של המדינה מול העולם לא נמצא במצב רע יותר בשל הקורונה או בשל שחקני התיאטרון המובטלים. אכן אם היה מדובר בעובדי הייטק מובטלים, אז היה מדובר בסיפור אחר לגמרי שהיה עולה למדינה מט"ח יקר, אבל עובדי ההייטק כאמור עובדים מהבית ותוצרתם עדיין נמכרת בעולם. אם לא כך היה – היינו שמים לב לשער השקל המתרסק.

מסקנה

התועלת של הגז הטבעי למצבה הכלכלי של ישראל אינה מתקזזת בשום צורה בידי משבר הקורונה. זהו סתם חיבור מביך של שני דברים לא קשורים כלל.

הניפוח פגש בטיוח

סיפור תיקי נתניהו הוא במהותו הפיכת טפל לעיקר. התנהלותו של נתניהו לא הייתה כשרה, אבל הפיכת התיקים למוקד חיינו בשנים האחרונות היא הוצאה מדהימה מכלל פרופורציה של אירועים טפלים למדי ואפילו לא מרעישים במיוחד: התעקשותה של גברת נתניהו על תמונה כזו או אחרת בשולי אתר וואלה ולהיטותם של בני הזוג אלוביץ' להיענות לה בתקווה שראש הממשלה יטה להם חסד בענייני בזק. יש להזכיר שכבר הרבה בטרם התפרסמה הפרשה, בשנת 2016, הודיע היועץ המשפטי שנתניהו לא יעסוק בדברים הקשורים לידידו הטוב אלוביץ', והיה נדמה אז שאפילו שונאי השחיתות למיניהם הסתפקו בהודעה זו ושמחו לעבור הלאה.

הערב הסתבר שבצירוף מקרים יוצא דופן פגש תיק זה שבו הטפל הפך לעיקר תיק אחר, שונה לגמרי, שבו העיקר טויח וסולף. בתחילת 2017 ירו שוטרים במורה למתמטיקה בדואי באום-אל-חיראן. לאחר מכן הם הניחו לו לדמם למוות. מלאכת השוטרים קשה וטעויות קורות (אם כי קשה להתייחס להפקרת הפצוע כטעות). אבל במקום להודות באשמה, להכות על חטא ולהפיק לקחים, בחרה המשטרה, בראשות המפכ"ל אלשיך, לעסוק בטיוח נתעב של האירוע ולהציג את המורה התמים כמחבל. דמיו עדיין זועקים מהאדמה.

על פי תחקיר של עמית סגל מהערב, פרקליט המדינה שי ניצן בחר שלא לנקוט צעדים הולמים נגד המפכ"ל המטייח על רקע רצונו להגן על תפקוד המשטרה בתיקי נתניהו. שי ניצן דומה לחסיד ברסלב שמתעקש לעלות לפגוש את רבו המנוח באומן בימי הקוביד-19. החסיד מתבלבל בין עיקר לטפל, בין דברים הנוגעים לחיים עצמם לבין דת חדשה. במקרה של חסיד ברסלב הדת החדשה היא פולחן העליה לאומן. ובמקרה של שי ניצן היא האנטי ביביזם.

באותה נשימה צריך להגיד שהסיפור הנוסף של סגל על ג'ודי ניר מוזס ועל קשריה הרומנטיים הוא סתם קשקוש. הביביסטים עוד ישתעשעו בו רבות, אבל הוא סתם עוד משהו מהתוכן הצהוב חסר הערך שמציף את חיינו מאז התפרסמו תיקי האלפים; עוד משהו שקיבלנו מהבינה המלאכותית שממלאת את חיינו במהדקים חסרי תועלת.

אולי קם לנו שר אוצר דגול

האם ישראל כ"ץ שר אוצר דגול? קשה להאמין, אבל ככה זה נשמע מציוץ של ניתאי ענבי מגל"צ.

מספר בכירים באוצר: ישראל כ"ץ הוא משהו שלא ראינו. שר אוצר שחושב שאין מגבלת משאבים בעולם. הוא חושב שהוא משחק בכסף של משחק מונופול.

האם עד כדי כך שפר מזלנו לקבל שר אוצר שמבין שכסף באמת אינו שונה בהרבה משטרות מונופול, והעיקר הוא להדפיס מספיק שטרות כדי שאפשר יהיה לשחק כמו שצריך? ימים יגידו. הבכירים באוצר אולי באו לקלקל אבל יצאו מברכים.

מה שבטוח, בימים אלו שבהם שער השקל נוסק לעומת הדולר לגבהים מפחידים, ששיעורי האבטלה מפלצתיים ושמועסקים רבים מצויים באפס מעשה לקראת החיסון הגואל – נקודת המבט שמיוחסת לשר כ"ץ עדיפה עשרת מונים על זו של שר האוצר הבריטי (השמרני!) שמעלה תוכניות מטורללות להעלאת מס חברות ומס רווחי הון כדי לפצות על גרעון הקורונה. כאילו יש איזו  הרמוניה אידיאלית בכלכלה שמחייבת שבריטניה תהרוס את תמריצי המשקיעים כדי לפצות על ההרס שזרעו הקורונה והברקזיט.

מורשת אבה

ראש ממשלת יפן, שינזו אבה, הודיע על פרישתו מסיבות בריאותיות. ראשי ממשלות ביפן היו לרוב ביורוקרטים חסרי חשיבות היסטורית אשר כיהנו תקופות זמן קצרות. אבה היה שונה. כהונתו הייתה ארוכה והיה לו חזון גדול ליפן שהתבסס על הצפת כלכלתה בכסף בידי הבנק המרכזי.

בסך הכול הוא הצליח – האבטלה ביפן הלכה וירדה בתקופתו, תעודות סל במיליארדים רבים נקנו על ידי הבנק המרכזי שעסק למעשה בוויסות שוק המניות. הכלכלה שגשגה, אך גם הדפסת כסף מסיבית בידי בנק מרכזי היא בעלת אפקט מוגבל, כך מסתבר. עדיין האינפלציה ביפן נמוכה מאוד. חלק מהעניין הוא הדמוגרפיה השלילית והילודה הנמוכה שאותם אבה לא הצליח לשנות.

מה מספרת המורשת הכלכלית של עידן אבה לעולם? הוא לימד אותנו שבנקים מרכזיים יכולים לעשות הרבה מאוד בלי לחולל אינפלציה, לטוב או לרע. גם בארה"ב וגם בישראל הנגידים למדו מהבנק היפני המרכזי שאין פסול בקניית נכסים בשוק ההון כדי לייצב את השוק. בכך התרחקנו, תודה לאבה, עוד צעד מאפשרות של שפל גדול בעתיד.

אבה לא פרץ דרך בשני תחומים אחרים אף שהם העסיקו אותו: הוא לא הצליח להעלות דרמטית את הצריכה היפנית. לשם כך אי אפשר להסתפק בפעילות בנק מרכזי וצריך לתת כסף ישירות בידי הצרכנים, ממש כמו שביבי עשה בימי הקורונה. אבל זה דבר שאבה נמנע לעשות. להיפך, הוא הגדיל את נטל מס הקנייה. הוא גם לא הצליח לגייס את האישה היפנית להביא יותר תינוקות לעולם כדי למנוע קריסה דמוגרפית. בתחום זה יש מנהיג שעושה הרבה יותר ממנו, ויקטור אורבן בהונגריה, וצריך לחכות לחדשות מבודפשט כדי לדעת האם ניתן לשנות דפוסי ילודה באמצעות תמריצים רבי עוצמה.

הטעות של סגל ודרוקר

שני הפרשנים הפוליטיים הבכירים בישראל, עמית סגל ורביב דרוקר, חוזרים על טענה מוזרה לפיה בממשלה הנוכחית שולט הליכוד, כי יש לגוש שלו שר אחד יותר. דהיינו הממשלה יכולה לקבל החלטה ברוב של שרי הליכוד ובעלי בריתו נגד שרי כחול לבן. לפי זה גנץ מצא עצמו בתמימותו, בכך שהסכים למינוי שרים רבים יותר בצד של נתניהו, בנחיתות בממשלה הנוכחית ובעצם הליכוד, אם ירצה, יוכל להוביל את המדינה כרצונו.

אבל דבר זה סותר כליל את לשונו של חוק יסוד: הממשלה, אשר אומר (סעיף 13 א, ד):

מספר השרים המזוהים כבעלי זיקה לראש הממשלה יהיה שווה למספר השרים המזוהים כבעלי זיקה לראש הממשלה החלופי; ואולם לא היה מספר השרים שווה כאמור, תקבע הממשלה מנגנון הצבעה שלפיו כוח ההצבעה של כלל השרים בעלי הזיקה לראש הממשלה בממשלה יהיה שווה לכוח ההצבעה של כלל השרים בעלי הזיקה לראש הממשלה החלופי, או כללים לעניין אופן קבלת ההחלטות שיבטיחו יחס כאמור.

הליכוד אמנם מסרב לקבוע מנגנון הצבעה שוויוני כמו שנדרש בחוק, ולכן ייתכנו שתי אפשרויות פרשניות –

א) כרגע הליכוד ושותפיו יכולים לקבל החלטות על דעת עצמם

ב) כרגע לא ניתן לקבל שום החלטה ששנויה במחלוקת בין הגושים

האפשרות הראשונה תתקבל רק על דעתם של ליכודניקים פנאטים. אם אלו היו יושבים בבג"ץ היה אולי חשש שהם יעוותו את פרשנות הסעיף ויאפשרו לנתניהו למשול כרצונו, אבל אנחנו יודעים מי יושב בבג"ץ ואלו, תודה לאל, לא ליכודניקים פנאטים.

ברור שהעובדה שהליכוד מצפצף על הוראות חוק היסוד ומנגנון הצבעה שוויונית עוד לא נוצר, אינה מאפשרת לקבל החלטות בהסכמת צד אחד, שסותרות את ההיגיון המבני הבסיסי של ממשלת חילופים. אולי הכלל החשוב ביותר במערכת משפטית הוא "בל יצא חוטא נשכר". מערכת חוקית שנותנת תמריץ לחתור תחתיה היא אסונית. חוק היסוד מורה על פעולה, והצד שמצפצף עליו ומסרב לה ייצא נשכר מכך? שום מערכת משפט לא תכיר בתופעה שכזו. לפיכך הטענה שבממשלה כרגע יש רוב לנתניהו היא טעות משפטית ברורה. החלטה חד צדדית של ממשלת החילופים היא בלתי חוקתית בעליל.

חדשות הקנריות

ובכן ברוקלין החרדית אמרה את דברה – הנגיף חוזר לבקר שם, בחלק מהמקרים גם אצל כאלו שכבר החלימו לפני ארבעה או חמישה חודשים. מכאן ניתן להסיק מסקנה מרה: גם חיסון לא יגרש את הקוביד-19 מחיינו אחת ולתמיד. הנוגדנים פשוט דועכים מהר מדי. זו אינה חצבת שפוקדת אדם רק פעם בחייו.

צד השלילה ברור. בצד החיוב ניתן לומר שהדבר יכפה על האנושות להגיע לפריצות דרך חדשות בהבנת מערכת החיסון ותיפקודה. ייתכן גם שחיסונים חוזרים ונשנים יתרמו לבריאות הכללית כי יש הוכחות מוצקות לכך שחיסונים מגרים את מערכת החיסון לפעולה כללית וכך מקטינים תמותה מסיבות אחרות. זו כמובן תמונת ראי להשקפת מתנגדי החיסונים, אבל בניגוד להשקפתם לה יש תמיכה מוצקה בראיות. כך למשל אולי נגלה שהחיסון לקורונה מפחית סרטן ואלצהיימר (לפי מחקר עדכני של פרופ׳ עופר גופרית ועמיתיו, החיסון BCG מפחית שכיחות אלצהיימר פי ארבעה!)

התומך המפתיע של ביידן

הבלוגר המחונן היהודי האמריקני – ליון מביע תמיכתו בג'ו ביידן לנשיאות ארה"ב. זה מעניין כי ליון הוא ימני, אפילו ימני קיצוני וכי כתיבתו מבוססת על שכל ישר נטול שמץ של תקינות פוליטית. ליון תמך בדונלד טראמפ עוד בשלב מוקדם בבחירות 2016. כדאי לקרוא את הפוסט (באנגלית).