המפרידים והצבועים

יש ז'אנר של כתבות עיתונאיות שפועל כך – ראשית, מוצאים מקום שמתנהל באופן רגוע לפי עקרונות פרגמטיים ושכל ישר.  ואז באים ואומרים: זה לא בסדר, זה אינו תואם כל מיני עקרונות פילוסופיים עמוקים שאנשים בעידן המודרני אמורים להאמין בהם ובית המשפט העליון אמר לנו שצריך להאמין בהם.

לז'אנר הזה שייך הסיפור התקשורתי הלוהט האחרון על ההפרדה בחדרים בין נשים יהודיות וערביות במחלקת יולדות. סביר להניח שיהודיה מרגישה נוח יותר ליד יהודיה, ערביה מרגישה נוח ליד ערביה.  זה גם לא סוד שיש הבדלים תרבותיים וכל מיני התנהגויות שמקובלות יותר במגזר אחד מקובלות פחות במגזר אחר. הפיתרון הפשוט הוא פשוט להפריד חדרים. אבל אז באים אנשי התקשורת וזועקים. הפרדה על בסיס אתני היא הרי ההיפך ממה ששופטים נכבדים ופילוסופים חשובים הורו לנו.

מבחינה כלכלית להנהגת עקרונות שוויוניים במוסדות ציבוריים באופן שמרע את תנאי השהייה שם יש השלכה מתבקשת: העניים נדפקים ואילו העשירים מצליחים להסתדר. במקרה כאן לעשירים יש פיתרון מתבקש, אם באמת שילוב היהודיות והערביות יתגלה כמאוד לא נעים: מלון יולדות שבו היולדת תשהה לבדה בתנאים נוחים, אבל העניים לא יוכלו לעמוד בהוצאה כזו. 

זו אינה דוגמה יחידה שבה התשוקה לשוויון היא באופן פרדוקסלי בעלת אפקט שלילי במיוחד על העניים. הדוגמה המפורסמת היא ההפרדה בחינוך. באמריקה הורים לבנים אינם מעוניינים לשלוח את ילדיהם ללמוד עם ילדים שחורים. לא בגלל הבדלי צבע עור או גזענות צרופה דווקא, אלא מאחר שילדים שחורים נוטים לבוא באופן לא פרופורציונלי מגטאות של פשיעה ועוני, ובתי ספר שבהם הם מהווים רוב נחשבים מטבע הדברים ירודים ברמה. כדי להילחם בתופעה ולכפות אינטגרציה הונהגה באמריקה הסעת חובה של תלמידים משכונות לבנות אל בתי ספר בשכונות עוני וההיפך. התוצאה הייתה כפולה. חלק מההורים נס אל הפרברים הרחוקים, שם כבר לא הייתה למחוז העירוני סמכות לכפות על ילדיהם אינטגרציה. חלק אחר שלח ילדיו אל בתי ספר פרטיים וקנה במיטב כספו את הזכות לשליטה מלאה בחינוך הילדים. מדיניות הסעות החובה מעולם לא זכתה לתמיכה ציבורית ופוליטית, ונכפתה על ידי בתי המשפט. אפשר לראות בה דוגמה לטהרנות משפטית אקטיביסטית בשיאה. גרוע מכך, המדיניות הזו הייתה מוכתמת בצביעות מאחר שרבים מהפוליטיקאים ומהשופטים הליברלים שנלחמו למענה ותמכו בה, בעצמם שלחו את ילדיהם לחינוך פרטי. בכך הם הוכיחו שהם מוכנים להילחם למען שוויון גזעי רק על חשבון ילדיהם של אחרים, עניים יותר.

מערכת החינוך הישראלית נהנית מנס שממעטים לדבר עליו. ההבדלים הברורים והלגיטימיים בין יהודים והערבים הם כאלו שמאפשרים להפריד בין מערכת החינוך היהודית והערבית באופן מוצהר וללא רגשות אשם ליברליים. בעידן שבו האיסלאם מתפשט באירופה, מערכות החינוך במדינות כמו צרפת, בלגיה ומדינות אחרות יתמודדו עם בעיות בשילוב תלמידים מוסלמים ולא מוסלמים שהמערכת הישראלית פטורה מהם. מחקר שנערך בדנמרק בשנות התשעים הראה כיצד הנהירה של ילדים דנים לחינוך הפרטי גברה ככל שנוכחות ילדי מהגרים גברה בחינוך הציבורי. בעולם אחר שבו בית משפט ישראלי צדקני היה כופה אינטגרציה המונית בין תלמידים יהודים וערבים, המון הורים, רבים מהם מהסוג השמאלני ויפה הנפש, היו נוהרים עם ילדיהם אל החינוך הפרטי. כבר היום, בתנאי החינוך הישראלי הנוכחיים, הרבה הורים מהמעמד הבינוני-גבוה, מצביעי העבודה ומרצ, מחפשים חינוך שיש בו הפרדה דה פקטו ושבו ילדיהם יכירו בעיקר ילדים מסוגם.

איני רוצה לטשטש את מורכבות העניין. הליכה לקצה השני, דהיינו גזענות מוצהרת והפרדה כמו בדרום האמריקני בשנות החמישים או כמו הגזענות העדתית בחינוך החרדי בימינו היא בוודאי מעוררת בחילה ובלתי נסבלת. אבל הדוגמה שאליה התקשורת נטפלה היום, ההפרדה בין יולדות בבתי חולים, היא דוגמה לפשע נגד התקינות הפוליטית שאין לו קורבנות. איש אינו סובל מכך שהיולדות שוכנות בחדרים נפרדים. טוב יותר ליהודיות, טוב יותר לערביות, טוב יותר לאנשי הצוות שאינם שומעים תלונות, טוב יותר אפילו לאנשי התקשורת שיש להם סיפור לדווח עליו בטון צדקני. הניחו לדברים כפי שהם.

ניסוי בעתו

כתבתי על הניסוי שאנו במדינה עושים בשינוי התמריצים לבנקאים, על ידי הגבלת שכרם כפי שאף מדינה מערבית לא עשתה. אני לא מתלהב מהניסוי וחושש מסכנותיו, אבל כבכל ניסוי גדול יש בו ערך לימודי לא מבוטל.
באמריקה פונים לניסוי אחר כרגע, העלאה גדולה של שכר המינימום במדינת ניו יורק ובקליפורניה. יש אותיות קטנות והשינוי המלא יקח זמן אבל המטרה הסופית של מתניעי המהלך היא להגיע לשכר מינימום של 15 דולר לשעה, כמעט 60 ש"ח מפרספקטיבה ישראלית. פי שניים משכר המינימום בארץ.

הכלכלנים לא אוהבים את המהלך ברובם, ויש בו גם משום התעללות בבעלי עסקים קטנים השורדים כבר ככה בקושי. אף על פי כן אני חושב שהוא מותאם היטב לרוח התקופה. יש בצעד הזה שילוב של כל הדברים ההולמים את כלכלת זמננו – עידוד ההסתמכות על אוטומציה, הקטנת פערים חברתיים, העברת סכומי העתק הרובצים בכספות בתנאי ריבית אפס להמונים שיעשו בהם שימוש מועיל.
יש שני חסרונות בולטים בהעלאת שכר המינימום. האחד הוא הקושי לסגת במקרה שיתברר שההשלכות שליליות משקיוו מתניעי המהלך. אין מדובר בהעלאת ריבית או בשינוי מיסוי אלא בקביעת משכורת, ומשכורות זזות לאט. גם אם שיעור האבטלה יעלה בחדות בשלב מסוים כמעט שלא יהיה זה פרקטי להחזיר השעון אחורה. אם קליפורניה וניו יורק היו מחזיקות מטבע משלהן היו יכולות לבצע בו פיחות, אך הן שותפות במטבע עם שאר מדינות הברית. יוון היא דוגמה למה שקרה למדינה שנתקעה עם משכורות גבוהות מגדר האפשרי ללא יכולת לבצע פיחות.

הבעיה השנייה היא שבחלק מהמקומות בניו יורק ובקליפורניה יש מחסור עצום בדיור. קל לשער איך בעלי דירות המשכירים אותן או מוכרים אותן לעובדים עניים יבינו במהרה שהם מסוגלים לדרוש מהם יותר וכך ישלשלו לכיסם את המשכורת העודפת. צדק חברתי לא יהיה במקרה זה, אך לא הכול שלילי.  גם עליית מחירי דירות שתבוא יכולה לתדלק כלכלה יפה מאוד לפחות לזמן מה.

אולי החיסרון הכי גדול של העלאת שכר המינימום הוא שהיא יכולה להצליח, ולדעתי אפילו להצליח בגדול. יהיו שירצו מאוד לפרש זאת לא כצעד מוגבל ההולם את הזמנים, אלא כהוכחה גורפת שאזהרותיהם של כלכלנים שמרנים הן חארטה. זו תהיה מסקנה מסוכנת שתוליך לצעדים שיסכנו את ברכות הקפיטליזם שמהם אנו נהנים כיום.

התפנית החשמלית

כבר כמה שנים שניתן למצוא בשוק הרכב מכוניות חשמליות למכירה, אבל הצרכנים אינם מתלהבים. נתח השוק של המכוניות שאינן מונעות על ידי דלקים פוסיליים הוא זניח, פחות מאחוז, ועדיין אינו בעל השפעה משמעותית על הכלכלה העולמית. בעתיד הלא רחוק הדברים עשויים להשתנות. טסלה הציגה אתמול את המודל שלה להמונים. הוא יוכל לאפשר נסיעה של יותר מ-300 ק"מ ללא טעינה, וכך לאפשר לכל אחד לנסוע לעבודה ולחזור מדי יום ללא בעיות. אפילו בלי צורך להחזיק בהגה רוב הדרך, כי המכונית מסוגלת לנסוע בכבישים מהירים על טייס אוטומטי. לטסלה יש רשת של עמדות להטענה מהירה, שהולכת ומתרחבת ומתפשטת ברחבי ארצות הברית ומאפשרת גם לנסוע למרחקים ארוכים ללא חשש, כפי שאמריקנים נוהגים לעשות מפעם לפעם. גם ג'נרל מוטורס לא אמרה את המילה האחרונה. הוולט שהוציאה לשוק לפני חמש שנים אמנם לא עמדה בציפיות שתלו בה, ומכירותיה נותרו דלות מאוד לאורך השנים. אולם עתה עומדת לצאת הבולט הזולה יותר. וכמובן גם רנו בוחשת בשוק החשמליות ויש עוד חברות.

שתי טכנולוגיות הקשורות לרכב החשמלי נמצאות בשיפור מתמיד בעשור האחרון. מצד אחד טכנולוגיית הסוללות החשמליות הולכת ומשתפרת. הקמת מפעל הסוללות הענק של טסלה בנבדה תתרום גם את יתרון היעילות שבייצור בהיקף עצום. מצד שני השיפור בהפקת אנרגיית השמש והרוח יכול להיכנס יחד עם טכנולוגיית הסמרטפונים והאימנותרפיה לסרטן לרשימת ההישגים הגדולים של המאה הנוכחית. שמש ורוח זקוקות למכונית חשמלית שסוללותיה יאצרו את החשמל שהפיקו, ואילו משווקי המכונית החשמלית זקוקים לשמש ורוח כהוכחה שההנעה החשמלית נקייה וראויה לסבסוד ממשלתי. ישנה סינרגיה.

זה טוב ליהודים?

האם המכונית החשמלית טובה ליהודים? קשה לומר בוודאות. לפי מחקר שהתפרסם לאחרונה בנייצ'ר, קצב ההתחממות הגלובאלית מסכן את שלמות הקרחונים במערב אנטרקטיקה ועלול להביא להצפת ערי החוף עוד במאה הנוכחית. בצדק אמר עמוס עוז שתל אביב היא אחת מפלאי העם היהודי לדורותיו, אינה נופלת משירת ספרד כהישג קולקטיבי. בוודאי איננו רוצים לראות בהצפתה. גם לא בהצפת ניו יורק, אף היא פלא שהיהודים יכולים להשתבח בו.

למכונית החשמלית מקום של כבוד במערכה הגדולה נגד ההתחממות הגלובאלית, והיא מאוד חיונית מבחינה זו. אבל מצד שני, אם נשוב לנושא שבו כבר דנתי בבלוג, המכונית החשמלית עלולה לדרוס את בית סעוד, משפחת השלטון בערב הסעודית ולמוטט את נסיכויות המפרץ. התחזיות צופות שמכוניות חשמליות ייתפסו כשליש מהשוק העולמי בעוד עשרים וחמש שנה. נראה שכניסה של מכוניות ללא נהג לתמונה יכולה להביא אפילו לנתונים מרשימים יותר. בחישוב מהיר המשמעות היא שהמכונית החשמלית תביא לירידה של בערך אחוז מדי שנה בצריכת הנפט לתחבורה לעומת התסריט החלופי שבו הנפט שולט. זה לא המון לכאורה, אבל בשוק המבוסס על היצע וביקוש תזיזיתיים המחירים נקבעים בשוליים. לעודף של אחוז יכולה להיות השפעה דרמטית על המחירים כלפי מטה. העודף העולמי שהוריד כל כך את מחירי הנפט בשנה האחרונה נאמד באחוז וקצת. בתסריט של התפשטות המכונית החשמלית אחוז ירדוף אחוז של מכוניות נטולות נפט מדי שנה בשנה. זאת בעולם שבו בכל מקום פרט לאפריקה (וארה"ב וקנדה וישראל) המגמה הדמוגרפית היא כלפי מטה והביקושים נמוכים.

ערב הסעודית והנסיכויות ביססו כלכלתן על נפט. מלבד נפט יש שם רק פועלים זרים. עולם ללא צורך נואש בנפט מבשר קריסה כוללת מבחינתן ואת מקומו של בית סעוד לא יחליפו ילדי פרחים. סעודיה היא למעשה שכנה שלנו. הגבול הסעודי הוא מרחק נגיעה מאילת. חוסר יציבות בסעודיה מסוכן לנו מאוד. ייתכן שהזמן שבו התנהלה סעודיה כשחקן נוח בזירה הבינלאומית, ודאי בהשוואה לאירן, הוא זמן שאול. בל נשכח גם שכספי סעודיה חיוניים להישרדות המשטר החילוני במצרים.

התמונה נראית שונה לגבי אירן. באירן המשטר השולט הוא כבר פונדמנטליסטי ומשבר כלכלי חריף ללא אופק טוב יותר נראה כאיום חמור עליו. מה שעוד יותר משמעותי, לאירן יש לכאורה נתיב פוטנציאלי לעתיד טוב יותר שאין לסעודים. אירן נהנית מקיומה של אליטה, שכבה איכותית ומשכילה שבורחת לארה"ב ולקנדה בהמוניה, אך מסוגלת להשתלב בכלכלה טכנולוגית מתקדמת אם יבשילו התנאים, השלטון יתגמש ויראה נכונות להשתלב בקהילה הבינלאומית.

אפשר לטעון שהפגיעה במפיקות הנפט במזרח התיכון תהיה נמוכה יחסית, מאחר שהן מפיקות אותו הכי בזול. למדינות אחרות, כמו רוסיה וונצואלה, ההפקה לא תשתלם במחירים נמוכים והן יצמצמו פעילותן ואילו הסעודים ימשיכו בהפקה כרגיל ובמחיר שיהיה נסבל מבחינתם. זה תסריט אפשרי, אם כי בשנות התשעים גם סעודיה סבלה קשות ממחירי הנפט הנמוכים והקשתה על חיי הסטודנטים, מה שעורר תסיסה חברתית. בתסריט שבו הסיטואציה חוזרת יהיה מצב הסעודים קשה בהרבה – מספר האזרחים שבינם מתחלקות הכנסות הנפט היה אז בסך הכול עשרה מיליון. המספר הוכפל מאז וימשיך לעלות עם השנים. גם רוסיה סבלה קשה בשל קריסת הנפט בשנות התשעים. אם תשנה מפולת נפט, הפגיעה ברוסיה יכולה להיות גדולה במיוחד וקשה לחזות השפעותיה הגיאופוליטיות. חולשת הנפט לא מפריעה לרוסיה כיום לקבוע את הטון באוקראינה ובסוריה, אבל חולשה כרונית שלו תאלץ את מנהיגי רוסיה לעשות חושבים לגבי עתיד מדינתם.

מהפך אנטי טראמפ

שוקי התחזיות עברו טלטלה חדה בימים האחרונים באשר לשאלת זהותו של המנצח בפריימריז הרפובליקנים. טראמפ, שנראה עד עתה כמוביל הבלתי מעורער, נתפס עתה כסוג של אנדרדוג. ממש כמו בראשית המירוץ. רוב הסיכויים נגדו. עדיין לא ברור מי יכול לנצחו – טד קרוז, השני במירוץ, ג'ון קייסיק, השלישי במירוץ או מועמד הפשרה הממסדי האפשרי, פול ריאן.

אולי אחרי הכול העולם אינו עד כדי כך משוגע כפי שחששנו. כמות השטויות שטראמפ פלט לאחרונה עברה את הסף הנסבל גם עבור תומכיו. גם טד קרוז, המועמד בעל הסיכויים הטובים ביותר לגבור על טראמפ הוא קיצוני ונראה מועמד חלש מול הילארי, אבל לפחות לא קרא לכלוא נשים שביצעו הפלה ולא פולט התבטאויות מיזוגניות קיצוניות אחת אחרי השניה. טראמפ הועיל לסיכויי קרוז בבחירות הכלליות על ידי מיצובו כמעט כאיש מרכז אל מול הפסיכוזה הטראמפית. כשטראמפ תקף בגסות ובלעג את אשתו של קרוז שהתמודדה עם אפיזודות דיכאון בעברה, קרוז רכש אמפתיה.

ביום שלישי ויסקונסין מצביעה. בזירה הדמוקרטית יהיה מרתק. ניצחון של ברני סאנדרס בהפרש גדול יכול לפתוח שוב את המאבק בינו להילארי שנדמה היה שכבר הוכרע. אבל האקשן יהיה בעיקר בזירה הרפובליקנית. נראה שתבוסה של טראמפ תהיה צעד מכריע בדרך להשלכתו לפח האשפה של ההיסטוריה הפוליטית.

אם העולם ישתגע לגמרי

דמיינו שדונלד טראמפ נעשה נשיא ארה"ב (לא מאוד סביר, אבל בשלב זה בהחלט לא בלתי אפשרי). דמיינו שבארץ המיאוס מביבי גובר (סביר מאוד), יצחק הרצוג הנאשם בפלילים מאבד את ראשות מפלגת העבודה לשלי יחימוביץ' (סביר מאוד), ויחימוביץ' הופכת לראש המפלגה הגדולה ביותר בבחירות הבאות ונעשית ראש ממשלה (קשה להאמין, אבל לא בלתי אפשרי). עתה טראמפ המיזוגן הקיצוני ויחימוביץ' הפמיניסטית הדעתנית ייאלצו לנהל מערכת יחסים שבין נשיא אמריקני לראש ממשלה ישראלי, שלעומתה יחסי אובמה וביבי יהיו גן של שושנים שבו מושמעת נעימה פסטורלית. לא משעשע ומבעית בעת ובעונה אחת לחשוב על כך?

חוק בעייתי, ניסוי מרתק

נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור התמרמרה על הקולות שיצאו נגד בית המשפט בגלל פסיקת הגז. אבל היה בביקורות על החלטת בג"ץ משב רוח רענן – מישהו במדינה העז להביע בנחרצות ובבהירות עמדה שאינה הסוציאליסטית ביותר. בין המבקרים היה גם יובל שטייניץ שעד היום אנחנו משלמים את חטאי החלטתו לעשוק את משקיעי הגז באמצעות הקמת ועדת ששינסקי.

מצד שני העובדה שאפילו ח"כ אחד לא הצביע נגד החוק להגבלת שכר הבכירים בבנקים העידה עד כמה אנחנו במדינה עדיין שבויים בפרדיגמה שמעדיפה רגולציה אינסופית על כוחות שוק חופשי. אמת, הבנקים הם מונופול שנתמך בידי הידיעה שהמדינה מבטחת את פקדונותיהם, ולכאורה קיים קייס חזק למניעת ניצול לרעה של המצב הזה בידי בכירי המערכת. מצד שני, איזה תמריץ נותר למנהלים לייעל את המערכת, להילחם בטפילות של ועדי עובדים, לייצג את האינטרסים של המשקיעים, אם שכרם קבוע ולא יעלה באגורה כך או כך. ההצמדה לשכר העובד הנמוך ביותר היא בכלל הזיה סוציאליסטית מופרעת שרק מוח של יחימוביץ' ודומיה יכול היה להמציא. איזה היגיון כלכלי יש בדרישה להעלאת שכרם של מי שמנקים את השירותים בסניפי הבנק יותר משכר אלו שעושים זאת בשירותי משרדי ממשלה או הייטק. הריח הרע די דומה מן הסתם בכל המקומות.

גרוע מכך, בעוד שאפשר להשלים איכשהו עם חוק שכר הבכירים הפיננסיים בשל היות הבנקים בישראל קרטל חצי ממשלתי מנוון וחסר תקווה בלאו הכי, באופק מופיעים רעיונות חדשים שכבר גובלים ממש בטירוף. יצדיקו הקמת פסלים של לנין וטרוצקי בכיכר רבין אם ימומשו. הרעיון להטיל הגבלת שכר בכל חברה ציבורית יחסל לחלוטין את הבורסה לניירות ערך ויותיר בה רק חברות שיש סיבה טובה במיוחד עבורן, ואולי רעה במיוחד עבור המשקיעים, להיוותר במסחר. בכלכלה יש חשיבות רבה  לציפיות לעתיד. אם יווצר חשש מחוק מופרך להגבלת שכר בעתיד, ההשפעה הרעה והמצננת שלו על חברות ששוקלות להנפיק עצמן תתחיל כבר בהווה.  הבורסה היא המקום שבו יקבע גורל הפנסיות שלנו, וככל שזה תלוי בשלי יחימוביץ' ולמרבה החלחלה כנראה גם בשר האוצר כחלון, גורלן יהיה רע ומר.

ובכל אופן חוק שכר הבכירים גם נותן קורת רוח מסוימת למי שמרותק לאופן שבו תמריצים עובדים. אין ספק שלשינוי בתמריצים עבור בכירי המערכת הבנקאית יהיה השפעה על התנהגותם. כתבתי על התמריצים השליליים אבל יכול להיות שחלק מהתמריצים יהיו חיוביים, למשל חוסר עניין של בנקאים בסיכונים מיותרים או עידוד אנשים מוכשרים באמת לצאת מהסביבה הקרטלית של הבנקים ולפתוח ביוזמות חדשות. כדאי יהיה לעקוב ולצפות. נראה לי שמהעולם כולו יבואו חוקרים ללמוד איך בנק מושפע משינוי חד בתמריצים של מנהליו.

שאלות על פסילת מתווה הגז

קראתי את רוב עמודי הפסיקה הארוכה שהוציא בג"ץ אתמול. האינטואיציה המיידית של כל קורא חדשות היא שהשופטים השמאלנים השתמשו בכוחם בעניין זה כדי לתת לשלי יחימוביץ' את השלטון שלא זכתה בו בקלפי. בקריאת הפסיקה לעומקה מתגלה תמונה מורכבת יותר, אך עליי להודות שלא לגמרי הצלחתי להבינה.

בית המשפט העליון אישר ברוב דעות את עיקרי מתווה הגז, אפילו מבלי להידרש לכך שהכנסת תקבלו בחוק.  השופטים נפנפו למעשה את כל הטענות של דה מרקר ואנשי מחאת הגז על פיקוח מחירים, תחרות, עקיפת הממונה על ההגבלים, השתקת גורמי ממשלה מתנגדים. האמת שאיני זוכר את בג"ץ מבטל בצורה כל כך גורפת סדרת טיעונים שהאליטות בתקשורת דחפו לנו למוח במשך חודשים. השופטת חיות למשל יצאה מגדרה להדגיש עד כמה התרשמה שיש טעם בטענה שההסכם קשור לנושאי ביטחון ומאפשר לעקוף הממונה על ההגבלים. מהבחינה הזו הפסיקה ברובה המכריע הייתה טובה לחופש העסקי.

הנקודה שרוב שופטי בג"ץ סירבו לקבל היא עניין היציבות – ההבטחה של הממשלה שלא לתת לכנסת לחוקק חוקים שיסתרו את המתווה במשך עשר שנים. הממשלה אינה השליטה בכנסת והיא אינה יכולה להתחייב לכך. רק מדינות נחשלות מנסחות חוזים בצורה שחוסמת את שיקול הדעת העתידי של מוסדותיהן.
מדברי השופטים ניתן היה להסיק שהסדר שמאפשר שינוי ברגולציות אך מבטיח פיצויים בגינו היה מקובל עליהם, אפילו בלי חקיקה. אף השופט סולברג, הסמן הימני בבית המשפט, סבר שפסקת היציבות אינה יכולה לעמוד אלא אם תפורש כהבטחה על מתן פיצויים.  שני שופטי הרוב האחרים דרשו שהממשלה תבטל במוצהר את ההתחייבות ליציבות וסברו שאין להסתפק בפרשנותה כהתחייבות לפיצוי.

מה שעדיין אינו ברור לי הוא אילו פיצויים יהיו קבילים. הרי אין הבדל גדול בין האמירה שההסדר לא ישונה לעולם ובין האמירה שניתן יהיה לשנותו ולשלם על כך פיצויים אסטרונומיים. בנוסף, כשהמדינה חותמת על הסכם עם גוף לא ישראלי, היא מן הסתם עלולה להיות נתונה ללחץ בינלאומי עצום ולבוררות בינלאומית שתוכל לכפות עליה תשלום פיצויים גדולים במקרה שתפר את רוח ההסכם בעתיד, גם אם אין פסקת יציבות מפורשת שמופיעה בחוזה, כך שכל הנושא נראה לי מעורפל מאוד. המדינה רשאית לבטל מן הסתם את הסכם השלום עם מצרים למשל, אבל המחיר הבינלאומי שתשלם על כך יהיה מטורף. גם המחיר שתשלם ישראל על הפרת הסכם עם חברות הגז יהיה כבד ברמה שתהפוך זאת לצעד בלתי הגיוני אף אם לא תהיה פסקת יציבות מפורשת. ראו לאיזה מלחמות נקלעה ארגנטינה במאבקה עם מחזיקי האג"ח שלה ולא בבתי משפט ארגנטינאיים אלא אמריקניים.

נקודה נוספת שהעלה השופט סולברג בחוכמה היא שגם אם פסקת היציבות הייתה הופכת לחוק, אין זה נהיר איזו יציבות הייתה מושגת בכך. כנסת רשאית לשנות חוקים. האם מישהו מעלה על דעתו שיש לחוקק חוק יסוד: מתווה הגז שיהפוך לדבר החקיקה היחיד בתולדות המדינה שלא תהיה דרך לבטלו? אולי בדומה לסעיף הבלתי ניתן לביטול בכל רוב שהוא המצוי בחוקה האמריקנית שקובע שלכל מדינה יהיה אותו מספר נציגים בסנאט?

בכל אופן, על אף שההבדל בין קיום פסקת יציבות לבין העדרה מעורפל, ברור שהפסיקה מעלה במידה מסוימת את תוחלת הסיכון מבחינת מנהלי נובל אנרג'י. מי יתקע לידם ששלי יחימוביץ' לא תהיה שרת האוצר הבאה או אפילו ראש הממשלה ותעשה בהם שפטים, יהיה אשר יהיה המחיר שישלם על כך המוניטין של מדינת ישראל? הם כנראה יצטרכו לקבל משהו שיאזן את הפגיעה מכיוון אחר. לכן אפשר לשער שאחר שייעשה עוד קצת סחר סוסים, בסופו של דבר ייצא הגז מן הים.

האיינשטיין של יפן

פול קרוגמן פרסם את פרוטוקול הפגישה שלו עם בכירי ממשלת יפן וביניהם ראש הממשלה אבה. עצתו: הגדילו את הגרעון ואל תפחדו מהחוב. האם היפנים ירשו לעצמם ללכת בעקבות אחד היהודים החכמים בעולם ולחזור אחרי עשורים לשגשוג כלכלי גדול? או שימשיכו במדיניות הכלכלית הנוכחית שהתבססה בעיקר על פיחות הין, ועל אף שקצרה הישגים גדולים רחוקה מלהספיק.

אפשר לראות עד כמה קרוגמן התקרב לתפיסת התיאוריה המוניטרית המודרנית (MMT), שבזה לראיית חוב הנקוב במטבע המקומי כסכנה לכלכלה, אם כי הוא שומר עדיין על מרחק זעיר ממנה. קרוגמן העביר שנים בהטפות חסרות שחר נגד סכנות הגרעון שמציבה מדיניות ממשל בוש, אבל הודה שלמד משהו על כלכלה מאז אותם ימים.

כמה קטעים בתרגום חופשי:

על ההחלטה האיומה של יפן להעלות מס קניה

מדיניות פיסקלית מרחיבה היא יעילה, והסביבה הגלובלית כיום היא כזו שבה ממש ממש צריך הרחבה פיסקלית. התפיסה שיש לתעדף איזון תקציבי ארוך טווח על הרחבה תקציבית כיום נראית לי מאוד מאוד שגויה. ברור שאני מכוון לרעיון העלאת מס הצריכה.

על רפורמות מבניות

שימו לב שלא אמרתי דבר על רפורמות מבניות. זה לא שאני נגד, אבל רפורמות מבניות נראות כעניין שולי יחסית לנושא הקריטי של הגדלת הביקושים… אני מודאג מכך שהדיבורים על רפורמות מבניות משמשים תירוץ לא להתמודד עם הנושא העיקרי – העדר ביקושים ומלחמה בדפלציה.

יפן אינה יוון

אם מישהו אומר שיפן תהיה כמו יוון, הסבירו לי איך זה יכול לקרות. יש לכם מטבע משלכם. בתסריט הכי גרוע יהיה פיחות בין, אבל זה יהיה דבר טוב מנקודת המבט שלכם.

על שיקום הכלכלה העולמית בעקבות מלחמת העולם השנייה

הנקודה החשובה לגבי המלחמה מהזווית המקרו-כלכלית היא שהיה אז תמרוץ תקציבי עצום. העובדה שהייתה מלחמה מאוד מצערת. אבל זה היה פשוט משהו שהוליך לתמריץ תקציבי שאחרת לא היה קורה.

על הבעיה הדמוגרפית

הייתי אומר שיש סיבות יסודיות לכך שביפן קשה להעלות את רמות הביקושים. הדמוגרפיה ביפן יוצרת בעיות ייחודיות וגודל האוכלוסייה בגיל העבודה צונח בשיעור של יותר מאחוז לשנה.

על הקושי של הנשיא אובמה להגדיל גרעון

הייתה פגישה של כלכלנים שהנשיא פתח באומרו:"אני רוצה לשמוע את הרעיונות שלכם. אל תגידו לי שצריך להוציא טריליון דולר על תשתיות. אני יודע את זה, אבל אני לא יכול להעביר את זה בקונגרס"

ירידת מחירי הסחורות אינה הבעיה של המערב

ירידת מחירי הסחורות היא דבר ענק מנקודת המבט הגיאו-פוליטית וחשובה להמון בני אדם, אבל היא לא חלק גדול מהבעיה שאנו מתמודדים איתה בעולם המפותח. הבעיה נעוצה בביקושים.

באיזו מדיניות אפשר להשתמש כזרז להרחבה תקציבית ובאיזו לא

מדיניות האקלים – בנוסף להיותה קריטית – במובנים מסוימים שום דבר לא קריטי כמוה, היא גם תמריץ אפשרי להשקעה פרטית ולמעבר לטכנולוגיות ירוקות בעולם המפותח.

נושא הפליטים יוצר המון מתחים… אבל אפשר לומר, אפילו שזו דרך מוזרה להציג זאת, שלקלוט את הפליטים זה לא יקר מספיק כדי לשמש כזרז להרחבה תקציבית רצינית. זה לא זניח, אבל לא מספיק יקר.

 

מה שמוסרי, מה שחוקי ומה שמפריד ביניהם

היום התפרסם סרטון שמראה חייל צה"ל יורה בחברון במחבל שרוע על הרצפה, והמחזה עורר תגובות חצויות – הזדהות והבנה מצד ההמונים בפייסבוק ובטוקבקים לצד גינוי והוקעה מהאליטות התקשורתיות, שהציגו את האירוע כאיזה שפל מוסרי. ממש בו זמנית פרסם בית המשפט העליון החלטות שבהן אישר, על אף התנגדויות והסתייגויות חלק מהשופטים, הריסת בתים של משפחות מחבלים.

קשה לי למצוא נימוק מוסרי סביר לכך שהפעולה הראשונה מזעזעת מהשנייה. מצד אחד פגיעה במחבל רצחני בדם חם בידי חייל צעיר, שבוודאי שמע שאין לתת למחבלים לצאת חיים מאירוע ויישם זאת דקות ספורות אחרי פיגוע שהמחבל ניסה לבצע. מצד שני אישור להרוס את רכושם העיקרי של אנשים שבעליל הם חפים מפשע, ואפילו בעת העתיקה או בימי הביניים היו מפקפקים במשמעות האשמה היחידה שלהם – קרבת משפחה למחבל שגר תחת צל קורתם.

איש אינו רשאי ליטול החוק לידיו ואם יתברר שהנסיבות באירוע בחברון לא היו יכולות בשום פנים להצדיק את הירי מטעמים של הגנה עצמית, החייל צריך להיענש. אבל מכאן ועד לזעזוע מוסרי עמוק וצבוע הדרך ארוכה. בפרט אחרי עסקת שליט, כשאנו מבינים היטב שמחבל ששורד אירוע חבלה עלול להשתחרר מהכלא בתוך זמן לא רב. לעומת זאת החוק הבינלאומי כנראה מתיר את הרס בתי משפחות המחבלים, ובכל אופן הוא מדיר שינה מבחינה מוסרית.

חוקים מודרניים מעצבים מערכות תמריצים מורכבות מאוד ולכן אינם חייבים להתיישב עם המוסר האינטואיטיבי. אפשר להבין את חשיבותם. ברם, אין צורך להעמיד פנים שהפרתם היא תמיד קטסטרופה מוסרית או שההליכה בעקבותיהם היא תמיד נטולת רבב מבחינת המוסר.

החרדים מתייוונים

בפוסט קודם ובדיונים עליו עסקתי בשאלה המרתקת אם הריבוי הטבעי הגבוה של החברה החרדית (והחרד"לית) בישראל יוצר עם יהודי מסוג חדש. לא כל כך מוכשר, כי יש מתאם שלילי ברור בין אמונה דתית פונדמנטליסטית לבין יכולות אינטלקטואליות גבוהות, אבל גם לא כל כך טיפש, כי אמונה דתית נוקשה הכוללת קיום מצוות קפדני דורשת רמה גבוהה של שליטה עצמית וזו אינה מתיישבת עם טיפשות מוחלטת.

במבחני פיז"ה הנערכים בבתי הספר בישראל מצאתי ראיה אמפירית לתזה הזו. הבנים החרדים אינם משתתפים במבחני פיז"ה, אבל על פי הדו"ח שהוציאו עורכי המבחן, הבנות משתתפות ללא בעיות. אלא שהתוצאות שלהן נמוכות, נופלות מהתוצאות של הבנות בכל מדינות המערב, גם במדינות דרום אירופיות לא מצליחות במיוחד כמו ספרד ויוון. למעשה יש דמיון רב בין תוצאות הבנות החרדיות לתוצאות ביוון, שהיא כנראה המדינה המערב אירופית הנחשלת ביותר בהישגיה המדעיים והכלכליים. כמו תושבי יוון, גם החרדים יכולים להשתבח במורשת אינטלקטואלית מפוארת עצומה, אך ההווה אינו עומד בסטנדרטים של העבר.

עברתי על התוצאות ב-2009 וב-2012 ושמתי לב לעקביות שלהן. הדבר היחיד שבלט לטובה הוא שב-2012, כחלק מהשיפור הכללי בהישגי ישראל, ניתן היה לראות שגם הבנות החרדיות מצליחות בצורה סבירה בקריאה, גם אם עדיין פחות מהתלמידים במגזרים היהודים האחרים.

מה שמעניין עוד הוא שהשונות בתוצאות נמוכה. בניגוד גמור לשונות הגדולה השוררת בארץ, השונות בין הבנות החרדיות דומה לשונות בארצות הומוגניות כמו דנמרק. יש מעט מצטיינות אך גם מעט בנות שיכולותיהן הן בגדר כישלון טוטאלי. אפשר לנחש שבנות כאלו ייפלטו מהסמינר החרדי ומהחברה החרדית כמו שנפלטים הבנים השבבניקים, ודור ההמשך שלהן כבר לא יהיה חרדי ממש ברובו.

קל להבין את תופעת השונות הנמוכה, אך הממוצע הנמוך מעלה שאלות פתוחות – כמה מתוך התוצאות האלו אפשר להסביר באלמנטים תרבותיים כמו מוטיבציה נמוכה להשתתף במבחן, רמה נמוכה של בתי הספר או חשיפה נמוכה לטלוויזיה ולספרות מדעית. מפתה לתלות את התוצאות בחינוך החרדי הגרוע אבל התוצאות משתחזרות לאורך שלושה מימדים – מתמטיקה, קריאה והבנה מדעית, האם בכולם החינוך החרדי מפשל באותה מידה?

כמה מהתוצאות ניתן להסביר על ידי העוני השורר בחברה החרדית (פחות גירויים לילדים, פחות משחקים ואולי גם תזונה לא טובה מספיק)? כמה אפשר להסביר על ידי ריבוי הילודה (פחות השקעה בכל ילד)? כמה אפשר להסביר על ידי סיבות גנטיות – בין הסיבות הגנטיות ניתן לכלול בראש ובראשונה את קיומה של ברירה טבעית שבה החכמים נושרים מהחברה החרדית והפחות חכמים מצטרפים אליה. בעיה גנטית פוטנציאלית נוספת היא מיעוט נישואים בין עדתיים, מה שמונע און כלאיים (האם בשל כך החרדים גם נמוכים יותר?).

האם מול עינינו הולכת הילודה החרדית ויוצרת עם יהודי טיפש יותר, אך הומוגני? ראיה מעניינת לכך מצאתי בכתבה מתחום אחר, על ההתלהבות הגדולה שמעורר דונאלד טראמפ ביהודים חסידיים בניו יורק, מה שעומד בניגוד לסלידה שהוא עורר כמעט בכל זרם יהודי אחר באמריקה, לפחות עד שנאומו האחרון באיפא"ק שינה את המגמה.