שופטים ממאדים, ראשי ממשלה ממגרש הרוסים

23 באוקטובר 2017

אומרים שהחוק שמגביל חקירות נגד ראש ממשלה איבד סיכוייו בזירה הפוליטית. חבל מאוד. 

חקירה פלילית נגד ראש ממשלה היא כמו חור שחור שמעוות את המרחב סביבו. החקירה מעקמת לגמרי את מערכת התמריצים של כל הנוגעים בדבר. ראש הממשלה צריך לשקול את החלטותיו, פן יעודדו את היועץ המשפטי ואת השופטים להכריע נגדו. "עומק העקירה כעומק החקירה", המשפט שהנחה אולי את תוכנית ההתנתקות מהווה דוגמה טובה לכך. 

השופטים והתובעים עצמם עלולים להיות מושפעים מרצונם לא לראות את הפוליטיקאי הנידון יושב יותר על כס ההנהגה, או להיפך – מחרדתם שמא תיפול המדינה לידיים פחות בשלות או יותר פזיזות. כמובן אנו יודעים ששופטים מטבעם לא קורצו מבשר ודם, אלא מחומרים שיובאו מהחלל החיצון ואוטמים נפשם להשפעות זרות. אך בכל אופן ייתכן פה ושם שניפול על שופט שבשכבות האיטום שלו נפערו סדקים זעירים.

ראש ממשלה הנתון בחקירה הופך לפגיע במיוחד, נואש במיוחד לרצות את דעת הקהל. נכונותו ליטול סיכונים עלולה לגבור, כי קדנציה של אפס מעשה עלולה להסתיים בסכנה הגדולה מכולן – תא מאסר. זהו טירוף מוחלט לכפוף את המדינה לנסיבותיו האישיות האקראיות של העומד בראשה. ובפרט כשהחקירות לרוב עוסקות בנושאים מינוריים וזניחים ביחס לסוגיות הלאומיות הגדולות. יהיו מי שיאמרו שהשחיתות היא סכנה קיומית וכיוצא באלו הבלים. שחיתות הייתה תמיד, ומן הסתם המדינה היום מושחתת פחות מאי פעם. הסכנות הקיומיות הן בעולם האיסלאמי ובמדינה הפלסטינית וצריך ראש ממשלה שיוכל לעמוד מולן בראש שקט.

מודעות פרסומת

תורחב משטרת המחשבות

20 באוקטובר 2017

משקיע אמריקני מפורסם, מארק פייבר, הידוע כ"חוזה מפולת 1987" הצהיר לאחרונה "תודה לאל שלבנים אכלסו את אמריקה. אם שחורים היו מאכלסים אותה, היא הייתה נראית כמו זימבבואה". קמה סערה גדולה. כל מיני גופים פיננסיים הזדרזו לחתוך קשריהם עם האיש, המוניטין שלו נפגע אנושות ולפיכך יש סיכוי גדול שנהיה פטורים בעתיד הנראה לעין מלקרוא את הבליו הרגילים הכוללים אזהרה מקטסטרופות פיננסיות מחרידות העומדות בפתח, המלצה להחזיק בזהב ואזהרות שווא מפני גרעונות תקציביים. 

עם זאת אירוני שאדם כמוהו המפזר שטויות ללא הרף נתפס ומוקע דווקא על פעם אחת שבה דיבר אמת טריוויאלית. הציביליזציה האפריקנית מעולם לא הצליחה להעמיד מדינה בסטנדרטים מערביים. אולי למעט כמה הצלחות באיים זעירים בקריביים המבוססים על מקלטי מס ותיירות. אני בספק אם יש הרבה אנשים אינטליגנטיים שיצליחו להכחיש בצורה אמינה את המשפט של פייבר בעודם מחוברים לפוליגרף שלא יאיים להתפוצץ ולהפוך לאוד עשן את החדר שבו הוצב. אם אמריקה השחורה לא הייתה נראית כזימבבואה, מן הסתם לפחות הייתה נראית כניירובי.

למשטרת המחשבות בענייני גזע יש פן חיובי. היא נובעת מרצון לתקן ולמנוע את העוולות האיומים שנגרמו מתפיסות גזעניות שהבדילו בצורה קטגורית ואכזרית בין אנשים על פי מוצאם. אסור שעוולות אלו יישנו וצריך לגדוע את הרעיונות המובילים אליהן בעודם באיבם. ייתכן שהשלכת כתביו של פייבר הנ"ל היא באמת מחיר נעים מאוד לשלם עבור המטרה הנעלה הזו. 

ברם, אם נמשיך בקו ההיגיון הזה, יש להזכיר שגם הסוציאליזם גרם לזוועות מחרידות. התייחסתי לכך בפוסט הקודם על המתרחש בצפון קוריאה, שכזכור אנשי מפ"ם גמרו עליה את ההלל ב"על המשמר". כדי להבטיח שגורל האנושות לעולם לא יהיה כגורלם של הצפון קוריאנים או תושבי יתר המדינות שהשתתפו בניסוי המזעזע שנודע בזמנו כ"עולם המחר", אולי גם בנושא הסוציאליזם יש לנקוט בגישת משטרת מחשבות נוקשה שתוקיע כל מי שיגיד ויבטא משהו שיש בו שמץ מהגישה הסוציאליסטית. כתבת מאמר שמקונן על אי השוויון? קראת למס ירושה דרקוני? השתעשעת עם שנאת עשירים? על כתביך ללכת בדרכם של הניוזלטרים של מארק פייבר.

כשפעמוני החירות יצלצלו בצפון קוריאה

17 באוקטובר 2017

צפון קוריאה מחומשת עד צוואר וייתכן שתוכל בעתיד הלא רחוק להשמיד את עריה הגדולות של ארצות הברית בפצצות מימן. זו אחת המדינות החזקות בעולם מבחינה צבאית. אבל איך מתנהלים חיי היומיום האזרחיים הפשוטים בצפון קוריאה? זו אחת השאלות המסקרנות, ולא מצאתי לה תשובה טובה מזו שנותנת עריקה צפון קוריאנית בשם ינומי פארק בספר אוטוביוגרפי מעניין מאין כמוהו, המספר על חייה במדינה ובריחתה משם. בפרק המגולל את בריחתה לסין בשנת 2007 מגלה פארק לחרדתה כי היא, ואמה אשר איתה היא ברחה, נידונות לשמש שפחות מין למבריחים ולמי שיקנו אותן מהם (במחירים שנעים סביב 2000 דולר). אמה נאנסת מול עיניה בידי אחד המבריחים. לצד זוועת ההתעללות המינית עומדת חוויית השפע שלא תיאמן. ינומי מעולם לא ראתה מקלחות, רק בסרטים, עד שהגיעה לסין. בצפון קוריאה היא לא השתמשה בטמפון ולכן התקשתה לצאת מהבית בתקופת המחזור. במולדתה היא השתמשה במלח כדי לצחצח שיניים, לא היו לה מברשת שיניים ומשחת שיניים.  בסין נדהמה לגלות שאדם יכול להרשות לעצמו לאכול קערה שלמה של אורז, מבלי לחשוב על בני הבית האחרים שצריך לחלוק איתם את האוכל.  בסין גם הייתה יכולה לאכול ביצים, מציאה נדירה מצידו של הגבול. את הפירות והירקות שראתה ברחובות סין היא לא הכירה. תות היא זיהתה מספרי הלימוד, אכלה בפעם הראשונה בחייה והשתאתה לגלות שיש משהו כל כך טעים.

אם יום אחד ישוחררו תושבי צפון קוריאה מכבליהם זה יהיה ניסוי מרתק. הרי לא חסרות תיאוריות שתולות בעוני, בהשפלה ובדיכוי את כל צרות העולם השלישי. מכל אלו לא חסר בצפון קוריאה, ובאופן קיצוני שכנראה לא קיים כמעט בעולם פרט למקומות העלובים ביותר באפריקה. ובכל אופן אפשר להעריך שאם תושבי צפון קוריאה ישתחררו לחופש הם יצליחו לצמצם פערים מתושבי הדרום ומהעולם המערבי כולו. לא בתוך שנה או שנתיים, אבל בתוך שנות דור. כבר ראינו את התופעה הזו עם נפילת חומת ברלין והגוש הקומוניסטי. עד היום נותרו סממנים של פיגור במזרח אירופה. אבל מדינות כמו הונגריה, צ'כיה, סלובקיה, פולין הצליחו להשתקם מהעוני והניוון הקומוניסטיים. ברם, מדינות אלו מעולם לא היו במצב כה נורא כמו זה של צפון קוריאה כיום. אם תינתן לנו הזדמנות בימי חיינו לראות את צפון קוריאה מתאוששת, נגלה מהו באמת האפקט ארוך הטווח של עוני ודיכוי. להערכתי, בטווח הארוך באמת הוא לא עד כדי כך גדול.

שבויה בסיפורה

8 באוקטובר 2017

בשלהי האלף הקודם כבשה האסכולה הפוסט מודרניסטית בסערה את מדעי הרוח. זו אסכולה שזלזלה בערכם של ממצאים בשטח, עובדות וראיות, והציגה כל תיאוריה וטענה כאילו היא סיפור המשרת כוחות מסוימים. לשיא של אבסורד הגיעו הדברים במתיחה המפורסמת של אלן סוקל, שהצליח לפרסם בכתב עת פוסט מודרניסטי מאמר שהציג את חוקי הפיזיקה הבסיסיים עצמם כאילו הם סיפור ותו לא.

גם האדוקים שבפוסט מודרניסטים לוקים לפעמים במחלות ובמכאובים, ובמקרים כאלו הם פונים לרפואה המדעית. זה לא שהם באמת חושבים שהנראטיב הרפואי המודרני שקול לחכמת הכורסה היוונית שהייתה נפוצה בימי הביניים או להומאופתיה של ימינו אנו. ממש כפי שהרבנים החולים הולכים לקנות את התרופות של פייזר, טבע וסנופי אוונטיס ולא רוקחים לעצמם את התרופות הכתובות בתלמוד.

ברם, ספר חדש ומרתק של פרופ' בני מוזסלהיות רופא בעידן הבערות מרצון, מעורר מחשבת כפירה: אולי הפוסט מודרניסטים צדקו, לפחות במקצת. אסור להמעיט בכוחו של הסיפור. מוזס מתעקש על ראיות, איסוף נתונים, מחקרים, אך מה כוחם נגד הסיפורים? לפני כמעט שני עשורים אסרו עליו מנתחי הלב הבכירים בארץ מלחמת חורמה אחרי שסקר שערך הראה שהכוכבים הגדולים של התחום לא מצליחים להציל חיים יותר מהמנתחים הבינוניים. ומה על שמותיהם של המנתחים הדגולים, בעל ידי הזהב, הנלחשים מפה לאוזן, ומסוגלים להרוויח בשל כך מיליונים? יכולותיהם האגדיות הן בגדר סיפור ותו לא. אם בפועל אחוזי ההצלחה שלהם כה בינוניים, אזי מתברר שבניגוד לרגיל ברפואה, זהו אפילו סיפור ללא אפקט פלצבו. אולם הסיפור על ידי הזהב של המנתחים בעלי המוניטין עדיין מסופר – ביוזמתם של המנתחים המובילים נאסר לערוך סקרים חדשים מאז ועד היום.

מוזס מכיר לקורא בספר סיפורים אוניברסליים של הרפואה המודרנית. למשל, במשך שנים שלטה האמונה כי נירמול רמת הסוכרים חיוני לבריאותו של חולה הסוכרת ומצריך משטר תזונתי קשוח. סיפור שמתקבל יפה מאוד מן הסתם מאחר שמהדהד את חטא הגרגרנות של הנצרות. היום הנתונים לא ממש תומכים בכך, והרי נתונים יכולים להשתנות מהר ברפואה. מאמר פורסם בז'ורנל חשוב אחד. מאמר אחר מבוסס על מחקר רב משתתפים פורסם בכתב עת יוקרתי אחר, ואופס – המדע השתנה. עדיין אין ספק שחולה סוכרת חייב להימנע מעליה מופרזת במשקלו, אך כלל לא ברור ששיטת שמירת המשקל שלו חייבת לכלול הימנעות קיצונית מסוכרים. כותב על כך מוזס:

"מה נגיד לחולה שניסינו אך לפני שבוע לשכנע לשנות את הרכב המזון, ולימדנו אותה בפעם המי יודע כמה איך להגיב על עלייה ברמת הסוכר", שאלתי את ידידי התזונאי, ועניתי מבלי לחכות לתשובה:"שנים רבות חיינו בחשכה, האור נגלה לנו, הקץ לסגפנות, הקץ לעיסוק האין סופי במחלה. אנו מציעים לך לחיות עם סוכרת ולהרגיש בלי". "והחולה תסתכל עליך בתימהון ובתדהמה ותמלמל לעצמה, הרופא השתגע, ותפנה למרפאה אחרת", אמר לי התזונאי.

ומה בדבר הממוגרפיה שנחשבה לאבן הראשה של הגילוי המוקדם בסרטן השד, וקודמה באינספור תשדירים של האגודה למלחמה בסרטן? מחקר קנדי שעקב אחרי שתי קבוצות של עשרות אלפי נשים, האחת עברה ממוגרפיה כל חמש שנים, והאחרת לא עברה כלל, מצא שלא היה כל הבדל בין הקבוצות בתמותה מסרטן השד. ממוגרפיה רק הובילה לסבל מיותר שנבע מטיפולים מיותרים בגידולים בלתי מסוכנים שהתגלו ללא צורך. ייתכן עם זאת שממוגרפיה כבר לא מועילה משום שנשים למדו לגלות גידולים בשד בעצמן ואין הן זקוקות לממוגרפיה לשם כך. באוכלוסיה שבה המודעות לגילוי גושים בשד קטנה מאוד, סביר שממוגרפיה עדיין תועיל.

ישנם כמובן סיפורים המסוקרים בספר המתיישבים יפה עם המסרים של הרפואה המודרנית. כזה הסיפור על התועלת הרבה שהביאו לאנושות החיסונים. כיצד חסך החיסון נגד פוליו אין קץ מקרים של נכות וסבל. מוזס פעיל ברשתות החברתיות בקידום החיסונים ובהדיפת תעמולת המתנגדים, והוא קורא לכפות על הורים מתן חיסון לילדיהם.

ישנם מקרים שבהם היה נדמה לרגע שלא סיפור כזה או אחר יצטרך להשתנות, אלא שאושיותיה של הרפואה המודרנית מתערערות בידי ממצאים בשטח. ב-1988 פורסם בנייצ'ר מאמר של חוקר צרפתי שהניח בסיס עובדתי להומאופתיה, כאילו אפשר למהול מולקולות עד אין קץ ועדיין תכונות שלהן יישמרו. בסופו של דבר המאמר הופרך, אך נכונותו של נייצ'ר לפרסמו מעידה טובות לגבי יכולתה של האליטה הרפואית לבקר את עצמה. ממש כפי שפרסום המאמר המפורסם על הצפנים בתורה בכתב עת סטטיסטי יוקרתי, שהניב לכותביו את פרס איג-נובל לספרות לשנת 1997, לא בישר בסופו של דבר על מהפכה דתית במדע הסטטיסטיקה, אך הנכונות לפרסמו הצביעה על רוחב אופקים ועל פתיחות לגילוי עובדות אמפיריות המבדילים את אנשי המדע מכל מספרי הסיפורים האחרים.

 

החברים של משפחת קים

6 באוקטובר 2017

מרצ, שהיא אולי המפלגה הדומיננטית ביותר בקרב האליטות האקדמיות הישראליות, היא צאצאית של מפ"ם ההיסטורית, מפלגת השמאל הסוציאליסטי.  אין זה מפתיע אם כך שקיים מעין קשר שתיקה לגבי פשעיה של מפ"ם, תמיכתה בגוש הסובייטי ובעוולות העצומות שחולל. עיתון "הארץ" לעולם לא היה סולח ושוכח לימין על התנהגות דומה.

בימים אלו כאשר צפון קוריאה מאיימת על שלום העולם מעניין לחזור לתקופת מלחמת קוריאה, ולראות, בסיועו של ארכיון העיתונות הדיגיטלי של הספרייה הלאומית, כיצד סוקרה בעל המשמר. יש להזכיר שהייתה זו מלחמה תוקפנית שבה צפון קוריאה פלשה לדרום ללא כל הצדקה או תירוץ, בגיבויים של סטלין ומאו. על המשמר כמובן הכחיש זאת וציטט בכותרתו הראשית, עם פרוץ המלחמה, את התעמולה המגוחכת של רדיו פיונגיאנג שלפיה קדמה למלחמה תקיפה דרום קוריאנית. את המלחמה תיאר כאילו מטרתה לסילוק "משטר רודה שהוטל מבחוץ על חלק מהעם".

העיתון שיווק החתמת עצומה למען השלום שאותה קידם הסופר הסובייטי היהודי איליה ארנבורג ולמעשה שימשה כיסוי לדרישה מארה"ב ומארצות המערב להשלים עם אובדן דרום קוריאה ללא קרב. המשפט הבא שצוטט ממנו מלמד על הרוח הכללית של תפיסת העולם בעל המשמר:

אנו נחנך את ילדינו ברוח ואהבת לרעך, בשעה שהספרות והקולנוע הבלשיים, הגנגסטריים והפורנוגרפיים של המערב מחנכים את את ילדי המדינות האימפריאליסטיות לפי המימרה אדם לאדם זאב.

את המערכה כולה ליווה הפרשן הצבאי של על המשמר, ישראל בר, בהערכות כה חד צדדיות ומשוחדות, שהקורא בדיעבד תוהה כיצד מישהו העלה על דעתו אי פעם לתת לו תפקיד בכיר בצה"ל וסיווג ביטחוני, בטרם הוכח כמרגל סובייטי.

בנובמבר 1950 כשסין החלה במתקפת הנגד הגדולה שלה בהצלחה, סיקר זאת על המשמר בחדווה, לאור המועקה שגרמה לו מפלת הכוחות הצפון קוריאניים קודם לכן, והכריז כי:

סין העממית שפניה למילוי התפקיד העצום של חיסול הפיגור בן מאות השנים והנחת היסודות של משק מתוכנן לטובת העם – היא שוחרת שלום בכל מאודה.

עוד הוא ציין כי:

הופעתו הראשונה של נציג סין העממית במועצת הביטחון הייתה חדורה רגש אמיתי של תרעומת על מעשיו התוקפניים ומגמות ההתפשטות של האימפריאליזם האמריקני וגילתה עמידה איתנה על זכויותיו של העם הסיני לשלמות טריטוריאלית ולביטחון חיצוני.

על המשמר קונן באותו זמן שאין ביכולת התנועה לפעול כמעט בקרב יהדות אמריקה: "דרכנו אליה כמעט ונסגרה על ידי מסך ברזל של מלחמה אנטי קומוניסטית". ובראשי חלף הרהור – אולי בכל אופן, בניגוד לכל מה ששטפו בו את מוחנו בהארץ ובדומיו, היה משהו חיובי במקארתיזם.

ביקרתי לפני כמה שנים במוזיאון מלחמת קוריאה בסיאול והתרשמתי מהכיתוב הגדול החקוק שם ומכריז כי: freedom is not free. החופש גובה את מחירו. היה ראוי שגם ההתנגדות לחופש שאפיינה לאורך כל כך הרבה שנים את חוגי השמאל הסוציאליסטי בארץ שתמך בברית המועצות, בסין ובאסונות שהמיטו יחד על האנושות, תגבה ממנו, במבט אחורה, מחיר היסטורי ומוסרי.

הדרך לעבודה כבר לא חסומה

1 באוקטובר 2017

ההסדר שהושג בעניין קצבאות הנכים הוא אחד ההישגים החברתיים של ממשלת נתניהו, אף שזו כמובן נאנסה אליו בעקבות הפגנות וחסימות כבישים ולא החליטה עליו מרצונה. אפילו אין צד שמפסיד מההסדר הזה. אמנם הקצאת כספים היא בעיקרון משחק סכום אפס, וכסף ממשלתי שמוקדש למטרה מסוימת בא על חשבון כספים אחרים שיכולים היו לשרת מטרות אחרות. אבל במצב הכלכלי הנוכחי במדינה, לפחות באופק הנראה לעין, הדברים אינם בדיוק כך. הוצאת כספים יכולה לשרת מטרה מקרו-כלכלית חשובה, מבלי שבאמת תצמצם את מה שמצוי בקופה הציבורית. מדוע זה כך? אנו מצויים במצב שבו השקל נעשה חזק מדי (בשל חדלונה של קרנית פלוג). כל הוצאה משמעותית של כספי מדינה אמורה להועיל להחלשת השקל. החלשת השקל מועילה ליצואנים ומהווה מקור של צמיחה.

ישנו היבט חיובי נוסף להסדר שהושג עם הנכים – נחלשה הדרישה מהם להיות מסכנים בתמורה לקצבאות שיקבלו. שיטת מתן הקצבאות הקודמת אסרה למעשה על נכים לצאת לשוק העבודה. כל הכנסה שלהם מעבודה הייתה מפחיתה משמעותית את הקצבאות שלהם. המתווה הנוכחי אמור לאפשר בסופו של דבר לנכה להרוויח כ-5,000 ש"ח מעבודה מבלי שהדבר יפגע בזכותו לקצבה. ישנו אלמנט של אכזריות ממש בהתניה שהתקיימה ועודדה  נכים שרוצים להמשיך להחזיק בקצבתם להישאר מובטלים תחת האיום שאם יצאו לעבוד ולהשתכר תינטל מהם הקצבה. זאת מאחר שעבודה אינה רק כסף. היא גם מימוש עצמי, היא גם תחושת כבוד וערך. היא גם מקור לסיפוק במקום שעמום. וכמובן עבודה מהווה תרומה למשק בכללותו.

בימין הכלכלי יש שסולדים כל כך מהשיטה של מדינת הרווחה להפוך אנשים למסכנים ולתלויים תמורת קצבאות, עד שהם תומכים בביטול מוחלט של מערכת ההתניות ובמקום זאת קוראים למתן קצבה נדיבה ללא תנאי לכל אזרח בוגר. לתת קצבה לכל אחד יעלה הון עתק, אבל מצד שני יש חיסכון גדול בביטול כל המערכת שמנהלת את חלוקת הקצבאות לכל אחד ואחד על פי מדידת רמת מסכנותו, ויש שיפור אדיר בתמריצים על ידי ביטול התמריץ למסכנות שבהפיכתה לסיבה להענקת קצבה.

בעיית הים של יושבי ההרים

25 בספטמבר 2017

העם הכורדי בעירק יצביע היום במשאל עם על עצמאותו ומן הסתם התוצאות יהיו חד משמעיות – רוב גדול לטובת התומכים. אומץ לבם והישגיהם הצבאיים של הכורדים מול דאעש הקנו להם אהדה מערבית. הברית בין ישראל לכורדים היא עתיקה, וישראל היא המדינה היחידה בעולם המתייצבת בצורה גלויה בעד עצמאות כורדיסטן. יש גם הנאה בלראות את הסכם סייקס פיקו בן מאה השנה, אותו מפגן חסר בושה של יהירות קולוניאליסטית, מתפורר לו.

אבל לכורדים יש בעיה – הם נטולי גישה לים ולפיכך תלויים לחלוטין בשכניהם כדי לתחזק סחר בינלאומי או בכלל להתקיים. הנפט הכורדי עובר דרך הגבול האירני, ואירן כבר הטילה אמברגו אווירי על טיסות מכורדיסטן מתוך זעם על המשאל. יש אצלה כורדים והיא לא רוצה שרגשותיהם הלאומיים יתעוררו. מצפון לכורדיסטן נמצאת טורקיה שזועמת אף היא על המשאל שיכול לערער את היציבות בחלקים הכורדיים שלה עצמה, ועלולה להשתתף במצור על המדינה החדשה. מדרום נמצאת עירק, שעצמאות כורדיסטן תקרע את הטריטוריה שלה ותגרע ממנה משאבי נפט שהיא רואה כשייכים לה.  שביב של תקווה קיים עבור הכורדים במערב, שם נמצאת האוטונומיה של אחיהם הסורים. אמנם הכורדים הסורים הם סוציאליסטים וסגנונם הפוליטי שונה לחלוטין, והיחסים ביניהם לבין הכורדים העירקים היו רעים בשנים האחרונות, אבל עדיין קיימת אולי אחווה בסיסית. אבל גם כורדיסטן הסורית, שגורלה גם הוא אינו חתום, לא פותרת את הבעיה כי גם היא בסופו של דבר תחומה בידי סוריה ובידי טורקיה. כורידסטן הסורית סבלה מאמברגו בשנים האחרונות והוא חנק כליל את הכלכלה שלה.

הקמת כורדיסטן העצמאית תייצר מדינה ששאיפתה האסטרטגית הבלתי נמנעת היא להגיע לים, מעבר לגבולותיה הבינלאומיים המוכרים, ודבר זה יכול להפוך למוקד של חשש וחוסר יציבות לאורך שנים. מצד שני נראה שהרכבת יצאה מהתחנה, והכורדים כבר לא יסתפקו בפחות ממדינה. יהיה מעניין.

על חרדים ועל גידול מעריכי

15 בספטמבר 2017

פסק הדין של בג"ץ שפסל את החוק לדחיית שירותם של בחורי הישיבות קולע שוב את המערכת הפוליטית הישראלית למצב בלתי אפשרי, ונראה איך היא תצא ממנו. מכל הדברים שנכתבו בפסק הדין צד את תשומת לבי דווקא פרט קטנוני. משפט שנכתב בידי השופטת מרים נאור:

 יש להביא בחשבון גם את קצב הגידול הטבעי של האוכלוסייה החרדית (ראו הוועדה לקידום השילוב בשירות והשוויון בנטל דו"ח הוועדה 37 (2012), שם צוין כי קצב גידול האוכלוסייה החרדית עומד על כ-7% לעומת 1.8% באוכלוסייה היהודית בכלל).

כמובן שקצב גידול טבעי שנתי של 7% לא נרשם מעולם באוכלוסיה החרדית, וכנראה גם לא באף אוכלוסיה אחרת. זהו קצב גידול אבסורדי לחלוטין, שאולי אפשר היה להגיע אליו אם האישה החרדית הייתה מולידה באופן שגרתי 16 ילדים. נאור והמתמחים שסייעו לה בכתיבת פסק הדין לא אשמים בכך שבדו"ח רשמי אחר שממנו ציטטו נכתב נתון מגוחך כזה, אבל אם היה שם בסביבה מישהו עם מודעות מתמטית מינימלית הוא היה מונע פרסום שטות כזו בפסק דין חשוב של בית המשפט העליון. משקיעים טובים יכולים לקוות לקצב גידול שנתי של 7% בערך השקעותיהם, כך שערכן יוכפל מדי עשור, אבל אין תופעה של גידול כזה באוכלוסיה אנושית.  בעוד שלושים שנה לא יחיו פי שמונה חרדים מאשר היום. אם כי לא ניתן לפסול את האפשרות שהדבר יקרה בעוד שישים שנה.

חשוב להאיר טעות כזו, כי חוסר ההבנה של האופן שבו עובד גידול מעריכי באוכלוסיה אנושית שב ונשנה בהתייחסות לתופעות דמוגרפיות כמו לגידול במספר החרדים בישראל, הבדואים בנגב או המוסלמים באירופה. לגידול מעריכי יש שני היבטים – ההיבט הראשון הוא שבטווח הארוך האפקט שלו הוא מדהים ולא נתפס. יש מעשיה ידועה על אדם שביצע שירות עבור מלך וביקש פרס – גרגירי חיטה במספר שימלא לוח שחמט, אם בכל משבצת יוכפל מספר הגרגירים מזה שבקודמתה. אחרי שהמשרתים התחילו למלא את לוח השחמט, התברר שגם אם יביאו את כל החיטה בממלכה, לא יהיה די בכך כדי להשלים את מלאכת המילוי.

זהו ההיבט הראשון של גידול מעריכי, וכשאנשים מבינים אותו ומפנימים אותו הם שוכחים את ההיבט השני והוא שגידול מעריכי מתחיל לאט. אם תשים 20,000 שקל בבנק ותקבל עליהם ריבית חלומית של 20% בשנה, כשתחזור אחרי כמה שנים תגלה לצערך שלא נעשית עשיר מופלג. גם אם כשתחזור אחרי מאה שנה, תוכל לשכור את וורן באפט לנקות אצלך את השירותים (אם נניח שיחיה עד אז ונתעלם לרגע מהגידול המעריכי שיחול בנכסיו שלו). כשמסתכלים על המפלגות החרדיות ורואים שהן די מדשדשות בבחירות, ויהדות התורה אפילו איבדה מנדט בבחירות האחרונות, נוטים לחשוב שיש שם איזה גל יציאה בשאלה שהופך את כל החשש מהתחרדות המדינה ללא רלוונטי. זהו קשקוש. הגידול המעריכי החרדי ממשיך ומתקדם בצורה מדהימה, ושיעורי היציאה בשאלה באוכלוסיה החרדית, לפחות זו האשכנזית, נמוכים מאוד. אבל כמו כל גידול מעריכי, האפקט שלו איטי בתחילה. גם כאשר המלך ראה את המשרתים ממלאים את משבצות הלוח בחיטה. 2 במשבצת השנייה, 4 בשלישית, 8 ברביעית, 16 בחמישית.. הוא שחק בלבו להסתפקות במועט של זה שביקרו הוא חפץ.

הגידול המעריכי החרדי הוא איטי, והוא איטי גם משום שיש גבול לגידול הטבעי האפשרי באוכלוסיה האנושית, כי כאמור אפילו החרדים לא מקימים באופן רגיל משפחות בנות שש עשרה נפשות וקצב גידול של 7% בשנה הוא הזיה פרועה. הקצב האמיתי של הגידול באוכלוסייתם נמוך מ-4%. אף על פי כן, כמו כל גידול מעריכי, גם לזה, לאחר מספיק זמן, לא אלפי שנים ולא מאות, אלא לכל היותר מאה שנה, יהיו השלכות שישנו מהקצה אל הקצה את הכול, ובהנחה שתהליכים אחרים לא יתערבו גם הם וישנו באופן רדיקלי ושונה את פני הדברים. די בכך שהחרדים בארץ ובעולם ימשיכו בעוד 6 דורות באותו קצב גידול אוכלוסיה, ויהיו יותר חרדים מסינים.

אהבה – דת, נס וחישובים קרים

10 בספטמבר 2017

החברה החילונית המודרנית מאסה בדתות הישנות, עם סיפורי המעשיות שמכרו להמונים, הבטחות גן העדן ואיומי הגיהנום. במקומן היא מציעה חיים המבוססים על מדע, על חשיבה רציונלית וכמובן.. על סיפורי מעשיות חדשים. כי בלי דת, מסוג כזה או אחר, אי אפשר.

תהיתי כבר אם פולחן הסביבה, המחזור, החיסכון באנרגיה, יכול להיחשב כדת. יש קווי דמיון ברורים בין המצוות הישנות והרגילות של הדתות הישנות לבין חובות המחזור וההתחשבות הסביבתית הדורשות גם הן מחשבה, כוונה ופעולה אינסופיות ויומיומיות. אבל נראה שגם אם זו דת, זו דת האמת. הראיות המדעיות תומכות בכך שדרך ההתנהלות שלנו בכדור הארץ אינה בת קיימא ומהווה סכנה קרובה ומיידית לפלנטה וליצוריה. הסופות המשתוללות באמריקה בתקופה זו, קשות ומזיקות מאי פעם, מהוות ראיה תומכת מיידית. זו חובה מוסרית לחשוב על מה שאנו מעוללים לכדור הארץ ולנסות להפחית במקצת את הנזק.

גם פולחן התקינות הפוליטית הוא סוג של דת, שהאליטות מסורות לה, וכאן הראיות המדעיות בהחלט אינן תומכות בפולחן. הפיכת כל חלש למוחלש אינה עומדת בקנה מידה עם הממצאים המדעיים ועם השכל הישר. את רוב ההבדלים בין בני האדם סביר להניח שיש לייחס לאקראיות, לתורשה, לתרבות. רק חלק קטן ניתן לייחס לדיכוי של החלשים בידי החזקים.

ישנה עוד דת מודרנית, המתייחסת ליחסים האינטימיים בין בני אדם – תפיסת האהבה הרומנטית כנס המחבר בצורה מיסטית בין נפשות ומהווה סיבה והצדקה לנישואים. בעבר המבוגרים האחראים היו נותנים ברכתם לקשר בין בחור ובחורה, לפי תפיסת שוק. שניים היו מותאמים זה לזה לפי ייחוס, סטטוס, כישרון, מראה חיצוני, כסף. כאשר לצד הגברי חשוב יותר המראה, ולצד הנשי חשוב יותר הסטטוס והכסף. כך מתנהלת עד היום החברה החרדית, בה המקח והממכר בטרם השידוך הוא גלוי ובוטה. החברה המודרנית קידשה, לעומת זאת, את האהבה הרומנטית. באהבה התרבות הפופולארית עוסקת ללא הרף – בשירים, בסרטים, בתוכניות הטלוויזיה. אבל מהי בעצם האהבה? זהו בעצם מנגנון נפשי שבדרכו הלא ברורה והאינטואיטיבית מנסה לחקות את מה שהיו עושים השדכנים בצורה מודעת יותר – מתאים בין הביקוש אלינו להיצע שבפנינו בשוק הפנויים והפנויות. חישוביו נסתרים מעינינו ומתקבלים רק כתוצאה סופית, כרגש עז, ומבלי שנראה את ספירת הנקודות המדוקדקת והקטנונית שבדרך אליה. אבל בסוף מטרת האהבה היא להתאים בין בני אדם שמבוקשים במידה דומה ומתאימים זה לזה. האם נראה דוגמנית יפהפיה עם מוסכניק? רק בתוכנית טלוויזיה, וגם אז רק אם הוא יפה תואר בעצמו. מה קורה לאהבה העזה שחשה מלכת יופי לחבר שלה בתיכון? מתנדפת כשהיא מקבלת את הכתר ומבינה שהיא מסוגלת לקבל הרבה יותר. כתבה מרתקת שפורסמה בלאישה הראתה שניתוחים לקיצור קיבה, שבהם אנשים לפעמים מורידים ארבעים וחמישים קילוגרמים, מסתיימים בפרידה, ובשיעור שלא ייאמן – 85% לפי אחד המומחים. מעמדו של אחד מבני הזוג זינק בחדות בשוק, בפרט אם מדובר באישה, שמעמדה תלוי מאוד במראה החיצוני שלה, ולפיכך אין מנוס מהתרחשותה של "תסמונת מלכת היופי".

חברות שמרניות שבהן השידוך הראשוני נעשה מפרספקטיבה כלכלית מודעת לעצמה מאבדות את המודעות הכלכלית בהמשך הדרך. בחברה שמרנית לא מקובלים גירושים, ולכן גם אם מעמדם של אחד מבני הזוג השתנה מאוד לעומת האחר, הוא מצופה לדבוק בנישואים, ולא לחפש תמורה מיידית.  לעומת זאת, חברות שמאמינות בנס של האהבה, כמו החברה שלנו, הן בפועל חברות שמאפשרות גמישות לניצול שינויי מעמד במהלך החיים. משום שאהבה היא גמישה, ויכולה להתעורר ולהיכבות בהתאם לשינויים בחיים.  זהו למשל דבר ידוע ומוכח שנשים בתקופתנו נוטות למאוס בבעלים שאיבדו את עבודתם.

נושא רגיש במיוחד הוא מה קורה כשאחד מבני הזוג מדרדר במצב בריאותו. יהיה זה מאוד אכזרי מצד בן הזוג השני להשליך אותו לצד הדרך דווקא אז. ישנם מקרים קיצוניים שבהם ניתן להבין החלטה על פרידה, כמו שאירע עם פגוע מוח מצוק איתן שאשתו החליטה לבקש גט, לקול נזיפות וצקצוקי הטוקבקיסטים. קשה להאשים אותה – העברת חיים שלמים לצד אדם שהוא צל של עצמו הקודם היא מחיר כבד מנשוא ומהסביר.

רוב הזוגות שורדים נסיבות רגילות יותר של מחלה. ובאמת אחד הדברים שקראתי שמאירים בצורה טובה יותר את המין האנושי, או לפחות חצי ממנו, הוא הממצא שבקרב גברים שמאובחנים בסרטן המוח, שיעורי הגירושים נמוכים מהרגיל. הנשים נותרות נאמנות. למרבה הצער ההיפך לא נכון – גברים נוטים לנטוש נשים שאובחנו בסרטן זה בשיעור כפול מהרגיל. ועדיין רובם לא נוטשים. יש בהם קורטוב של הגינות, אפילו בכאלו שלא היו כל כך הוגנים לאורך כל הקשר כולו. אני נזכר בכתבה על יחסי ירון לונדון עם אשתו שהייתה אז על ערש דווי:

האם הוא אוהב את אשתו, נשאל איש הטלוויזיה הוותיק, שקצת עיקם את האף למשמע הבנאליות האופרה-וינפרית שבשאלה. יש לו חוזה עם אשתו, הוא אומר. הוא מעדיף לדבר על מחויבות, על מסירות. נירה לונדון, שתמיד ביכרה להיעלם מעין הציבור, יושבת בכיסא גלגלים, צדה הימני משותק, מבקשת מבעלה לקצר בסיפוריו, ובענייניות רבה אומרת דברים בוטים. לו היו "הרפתקאות", היא מסגירה. היא היתה "כל השנים בשבילו" – הוא חילק את אהבתו אליה.

בימי שלוט השופטים

8 בספטמבר 2017

בג"ץ פרסם השבוע פסיקה האוסרת על הממשלה והכנסת להמשיך בנוהג שבו הם קובעים, כביכול באופן חד פעמי ובהוראת שעה, תקציב דו שנתי. לא ניתן לתקן את חוקי היסוד לצורך חד פעמי, כתבו השופטים בפסיקה שהתקבלה פה אחד והמשיכה את מגמת ההתערבות האקטיביסטית של בית המשפט בעבודת הכנסת. אבל בנימוקי פסק הדין הסתתרה פצצה משמעותית בהרבה מהפסק עצמו, אקדח שכבר הפגין נוכחות לא מבוטלת במערכה הראשונה ועתיד לירות בקול רעש גדול באחת המערכות הבאות.

השופטים דנו בדוקטרינת יום הדין של המשפט – התיקון החוקתי הבלתי חוקתי. במה דוקטרינה זו עוסקת? נניח שהכנסת משנה חוק יסוד, כמו ששינתה את חוק יסוד: תקציב המדינה במקרה הזה. האם שינוי זה בהכרח תקף, אם התקבל בכנסת ברוב הנדרש? או שמא אפשר לטעון שהשינוי אינו נסבל משפטית, כי הוא סותר את עקרונות היסוד של השיטה. לכאורה הכנסת היא הרשות המוסמכת לקבוע את החוקה, ולפיכך אם תקבע למשל בחוק היסוד, ברוב גדול מספיק, שיש לגלח את גופו של כל ג'ינג'י, זה יהיה החוק במדינת ישראל, בג"ץ יצטרך לקבלו ללא ערעור, וכשומרי חוק נלהבים, גם שופטיו הג'ינג'ים יקבלו אובדן שערותיהם בהכנעה. נימוקי נגד מטעמי שוויון, כבוד האדם, פרטיות וכדומה יהיו חסרי משמעות מול חוק יסוד, שכוחו גובר על כל חוק ואף על זה של חוק יסוד שקדם לו.

אבל כבר בכמה הזדמנויות הביעו שופטי בג"ץ דעה אחרת. גם לכוחה של הכנסת יש גבול. אחת ההזדמנויות החשובות לכך הייתה בדעת המיעוט של השופט המנוח מישאל חשין בנושא גיוס בחורי הישיבות. חשין כתב שאפילו אם חברי הכנסת יחליטו בחוק יסוד שיש לכפות רק על חלק מהאוכלוסייה להתגייס כדי להגן על חלק אחר מהאוכלוסייה, זו אפליה בין דם לדם שלא ניתן לקבל בשום פנים, והיא סותרת את ערכי היסוד היהודיים והדמוקרטים של המדינה.

אפשר בקלות לדמיין מצב עתידי לא מופרך שבו המדינה הולכת ונעשית דתית וחרדית יותר ויותר. ישראל של העתיד בדמותה של ירושלים של היום. בישראל שכזו הכנסת מקבלת באופן סיטונאי החלטות שעושות לשופטי בית המשפט העליון עור ברווז, ואפילו מעגנת אותן בחוקי יסוד. בתגובה השופטים פוסלים בהחלטיות חוקים שלדעתם עומדים בסתירה לערכי המדינה היסודיים. גם ניסיון לשנות את שיטת הבחירה של השופטים עצמם יוכל להיפסל בטענה שחותר תחת עיקרון היסוד של העצמאות השיפוטית. עד היום החלטות בג"ץ, ככל שהיו לצנינים בעיני פוליטיקאים ומצביעיהם, קוימו בקפידה. במדינת ישראל העתידית שעלולה לסבול משבר פנימי עמוק ובסיטואציה של משבר חוקתי מתמשך כמו זה, עלול לקבוע הכוח הגס. במאבק בין הכנסת לבית המשפט המוסד שיהיו לו יותר נאמנים בכוחות המזוינים – הצבא והמשטרה – הוא זה שידו תגבר. כאן ישנה אירוניה – כי דווקא התעקשותם של החרדים שלא להשתתף בכוחות המזוינים של ישראל, אותה הפרה בוטה נוכחית של עקרונות היסוד, היא זו שיכולה, אם תימשך, לאפשר לבג"ץ העתידי, עוד חמישים שנה ויותר, לאכוף את דעותיו על הרוב הדמוגרפי העוין לו שייווצר אז, וליהנות מגיבויים של בעלי הנשק.