Archive for יוני, 2013

נחמד לראות מה קורה עם מחיר הזהב

27 ביוני 2013

קריסת מחיר הזהב היא בשורה כלכלית משמחת. היא מלמדת שהשווקים צופים שהחזקת זהב לא תהיה כדאית יותר, כנראה בשל העלאת הריביות, שיהפכו החזקת אג"ח למשתלמת יותר. אם השווקים צופים העלאת ריבית, זהו סימן שהם צופים שנגידי הבנקים המרכזיים יעלו ריבית כי יפסיקו להיות כה מודאגים לגבי אבטלה וחוסר צמיחה. והם צופים זאת כי הם מעריכים שבעיית האבטלה וחוסר הצמיחה תיקטן. זו הערכה משמחת.

ירידת מחירי הזהב היא בשורה משמחת מסיבה נוספת – היא מסמלת קריסה של קונספציה מטומטמת שמכרו לנו כל מיני נביאי זעם – על כך שהבנקים המרכזיים שמדפיסים כסף יחוללו אינפלציה מטורפת, ועל הריקבון בכלכלה העולמית שיחולל גל חורבן שרק הזהב יציל ממנו.  יחד עם קריסת מחירי הזהב קורסות גם תיאוריות השטות האלו.  ובמהרה יבין מי שעוד לא הבין שהקפיטליזם המערבי אינו באמת במשבר מהותי, והעתיד הכלכלי של העולם עודנו ורוד.

מודעות פרסומת

כתבה טובה על מה שקורה בכלכלת יפן

27 ביוני 2013

סקירה טובה של האבה-נומיקס, הניסיון להשתמש בתמריצים חסרי תקדים כדי להוציא את יפן מהדיפלציה.

http://www.calcalist.co.il/markets/articles/0,7340,L-3606171,00.html

דעתי היא שאם מנהיגי השינוי יהיו מספיק נחושים הם יצליחו ויצליחו בגדול. החשש הוא רק שיחטפו פיק ברכיים ברגע האמת, מאזהרותיהם של כל מיני "אנשים רציניים" על "נטל החוב", "הגירעון" ויתר שטויות.

הטענה של המתנגדים שבסוף קרן המטבע העולמית, או גורם חיצוני אחר, יצטרכו לחלץ את יפן מחובותיה מעוררת צחוק. החוב של יפן הוא בינים. מי, פרט לבנק המרכזי של יפן, יכול לחלץ את יפן מחוב שנקוב במטבע הין.

עם זאת, אני חייב לומר שכמעט בוודאות מה שעושים ביפן יגרום לבועת נכסים, כנראה בשוק המניות. פחות מזיק מדיפלציה, אך עדיין מזיק. חבל שהיפנים לא בוחרים להתמקד אך ורק בהורדות מסים, הדרך הכי טובה והכי נטולת תופעות לוואי לתמרץ כלכלות.

האדם הנכון בזמן הלא נכון

23 ביוני 2013

מינויו של יעקב פרנקל לנגיד בנק ישראל מעורר רגשות אמביוולנטיים. לכאורה הוא מועמד חלומי – כמעט בכל ראיון איתו הוא מדגיש חשיבותם של תמריצים. מבין שהעלאות מס הן מכשול לצמיחה ושצמיחה באה מרפורמות שמקדמות כלכלת שוק. מבין שהורדת ריבית לרמות אפס היא מתכון לבועת נדל״ן. ואולי החשוב מכל – הוא כבר הוכיח עצמו כנגיד דגול, שהצליח להדביר את האינפלציה. הרבה ממה שטוב בכלכלת ישראל הוא בזכותו.

כל זה מצד אחד. מצד שני, דווקא בגלל הישגיו בעבר מתעורר החשש שהוא ינסה להילחם היום שוב את המלחמה בה ניצח בעבר – המלחמה באינפלציה ובכסף הקל מדי. אבל המלחמה הזו הסתיימה בזכותו ובזכות שותפיו לדרך בניצחון גדול. עכשיו צריך להילחם את המלחמה ההפוכה – המלחמה באשראי המצומצם, בקמצנות התקציבית, באווירה של חיסכון מוגזם ושל מחירים קפואים לחלוטין או אף יורדים. לצערי איני בטוח שפרנקל עד כדי כך דגול שיצליח לנצח פעמיים, בשני קרבות המהופכים זה לזה.

צ'ק לכל אזרח – השיטה המוניטרית המתאימה לזמננו

21 ביוני 2013

באחד הפוסטים הראשונים בבלוגי הצעתי שיטה חדשה להתמודדות עם המיתון העולמי הגדול שעדיין לא יצאנו ממנו. כיום, בסיטואציה של אינפלציה אפסית וצמיחה אפסית לצד אבטלה גבוהה, הבנק המרכזי עוסק בהקלות כמותיות ובהורדות ריבית, שהן לא כל כך אפקטיביות בסביבת ריבית אפס ובעיקר מנפחות בועות נכסים. לדעתי מוטב שפשוט היה מדפיס כסף יש מאין ושולח צ'ק לכל אזרח בוגר, אפשר היה לקרוא לזה "דיבידנד בנק מרכזי".

זו שיטה שבמהירות עצומה הייתה מגבירה את הצריכה, מקטינה את החובות ומוציאה אותנו מהמשבר, במקום כל ההתעסקויות עם ריביות וקניית אג"ח ממשלתי, היינו מקבלים משהו הרבה יותר מהיר, מובן לציבור, וגם, וזה חשוב מאוד, משהו שטוב לעניים, שהיו מקבלים את הדיבידנד מהבנק המרכזי שווה בשווה כמו העשירים.

אני לא תומך בתוכניות "לדפוק את העשירים" נוסח שלי יחימוביץ והסוציאליסטים, שבאות להגדיל את השוויון ובסופו של דבר מגבירות עוני ואבטלה, משום שהן הורסות את התמריצים שמעודדים יזמות והשקעות. מנגד, אם יש לנו דרך לתמרץ יזמות והשקעות ולעשות זאת בצורה יותר שוויונית – זהו דבר נפלא.

לשמחתי, הרעיון הזה תפס תאוצה בשנה האחרונה, אף שכבר הועלה קודם לכן. כמה מהכותבים הכלכליים המוכשרים ביותר העלו אותו, או רעיונות דומים לו.

למשל מאט איגלסיאס, אחד האנשים החכמים ביותר שכותבים על כלכלה (יהודי כמובן, אבל לצערי לא ידיד גדול של ישראל) כתב רעיון זהה ממש.

הרעיון גם הועלה על ידי פרשן כלכלי של האקונומיסט שמגלגל הצעה של כלכלן אמריקני. מועלת גם האפשרות, אולי אפילו הטובה יותר, להעביר את הכסף לאזרחים על ידי זה שהבנק המרכזי יקבע בעצמו הפחתות מס.

אחד מבכירי הביורוקרטיה הפיננסית בבריטניה גם דיבר בסגנון הזה. נוטים לקרוא לסגנון כזה של יצירת כסף יש מאין והרעפתו על הציבור – "זריקת כסף ממסוקים", וכמדומני שמילטון פרידמן כבר טען שאין מניעה שבנק מרכזי יהיה מסוגל לעשות כזה דבר בשעת הצורך.

נ.ב רק עכשיו ראיתי בלוג כלכלי שבו הרעיון הזה נדון באהדה, בצורה המעמיקה והיסודית ביותר

על איזה חוב הוא מדבר?

19 ביוני 2013

לישראל אין חוב כלפי העולם, אלא להיפך יתרות מט"ח אדירות. אז למה מוריס דורפמן מציע לנו להפחית את החוב הלאומי עם רווחי הגז?

http://www.themarker.com/markets/oil-and-gas-exploration/1.2049712

ככל שאני חושב על כך, לא ברור לי מה בעצם התועלת הגדולה של הגז עבור המדינה.

להביא לנו מט"ח? יש לבנק ישראל כבר ככה 80 מיליארד דולר במט"ח והוא לא עושה איתם כלום. אם יהיו 100 מיליארד, זה ישנה משהו? כנראה שלא.

לחזק את השקל? זה הדבר האחרון שבנק ישראל רוצה.

שיקולים גיאופוליטיים? נראה לי שהרוסים רק יתעצבנו אם נייצא גז לאירופה ויעשו הכול כדי שחיזבאללה ישלח טילים לעבר מתקני הגז.

רעיון נחמד

16 ביוני 2013

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3605161,00.html

אבל לא נראה לי ריאלי.   אבל מי צריך את ברננקי, כשיש לנו פה את אהרון פוגל! הוא בטח יסכים לקבל עליו את התפקיד, ולפחות לפי הראיון שלו בגלובס, אני לא חושב שהוא מבין כלכלה פחות מברננקי (ואיני מזלזל בברננקי – הוא הציל כמעט לבדו את העולם משפל נוסח שנות השלושים).

למה חברות ארנק לא אמורות להיות בעייתיות

13 ביוני 2013

כיום נפוץ ששכירים המקבלים משכורת גבוהה מעדיפים להתאגד כחברה, המכונה חברת ארנק, וכך לשלם מס חברות בסך 25% על הכנסותיהם במקום מס הכנסה וביטוח לאומי הגבוהים הרבה יותר בדרגות השכר הגבוהות. החיסרון מבחינתם הוא שלא יוכלו להשתמש בכסף על מנת לקנות בו דברים לצרכיהם הפרטיים, כי הכסף כלוא בחברה. כדי להעביר את הכסף לחשבונם הפרטי הם צריכים לשלם מס דיבידנד של 30%-32% ולאחריו יוכלו למשוך את הכסף לחשבונם הפרטי, או לחילופין ימשכו משכורת מהחברה שלהם וימוסו עליה ככל שכיר.

הפרופסור הנכבד שמרואיין בגלובס מתייחס להתנהלות הזו כפשע נורא

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000852055#fromelement=hp_morearticles

למעשה, היא חיובית מאוד מבחינה חברתית, אם אכן תבוצע בקפדנות לפי חוק.

זעמו של הפרופסור יוצא על כך שהשכירים העשירים לא משלמים מס. אבל כפי שכבר טענתי אינספור פעמים, המדינה כלל אינה צריכה מס. זאת משום שבעולם אידיאלי, שבו שרי אוצר היו מבינים מהחיים שלהם, הם היו מבינים שגודל הגירעון הוא חסר חשיבות.

אז האם אנחנו יכולים לחיות בעולם שבו אין כלל מס? זה נשמע לא סביר, וזה אכן לא סביר ולא נכון. צריך מס, אבל לא לשם הגדלת הכנסות המדינה, אלא למען מניעת אינפלציה. אם המדינה מזרימה כסף לרווחה ולחינוך ולצבא ולתשתיות וכיוצא באלו, צריך לעשות זאת בעת ובעונה אחת עם ניטרול חלק מהכסף הקיים, כדי לא ליצור אינפלציה.  משיקולים של הגינות, אנו מעדיפים שרוב הכסף שינוטרל יהיה כסף של עשירים. ברור שהכסף שצריך לנטרל הוא מטבעו כסף שנועד לצריכה, כלומר ליצירת אינפלציה.   אין טעם לנטרל כסף שמיועד להשקעות – כסף כזה איננו רוצים לנטרל, כי הוא מיועד למטרות אנטי אינפלציוניות, כלומר להפחתת המחסור בעולם, ולפיכך להפיכת מוצרים לזולים יותר.

על כן אם אדם עשיר מעוניין לשמור חלק מהכנסתו בקופת החברה ולהשקיע אותה באיזושהי דרך, במקום לצרוך אותה לצרכיו – הדבר מבורך, ואין כל סיבה לרצות למסות כסף זה.

אל תמעיטו בחשיבותם של תמריצים

12 ביוני 2013

צ'רלי מאנגר הוא שותפו הוותיק של וורן באפט בחברת ההשקעות שלו, ומשקיע גדול בפני עצמו.  מאנגר מתקרב כיום לעשור העשירי לחייו. בשנת 1995, כשהיה עוד צעיר בן 70, נשא נאום באוניברסיטת הרווארד על טעויות שיפוט אנושיות.  זהו טקסט מופתי. וזהו הקישור. שווה לקרוא.

http://www.rbcpa.com/Mungerspeech_june_95.pdf

חשבתי שכדאי לצטט, בתרגום חופשי, עם כמה השמטות וקיצורים קלים, את הדברים שכתב מאנגר על טעות השיפוט הראשונה שעליה הצביע – המעטה בחשיבותם של תמריצים.

ובכן, אתם יכולים לומר – 'כל אחד יודע זאת'. ובכן, אני חושב שתמיד הייתי באחוזון הגבוה של האוכלוסיה בכל מה שקשור להבנת כוחם של תמריצים, ועדיין המעטתי בערכם כל חיי.  לא חולפת שנה מבלי גילוי מפתיע שיוכיח לי עדיין שתמריצים חזקים מששיערתי.

אחד המקרים האהובים עליי אירע בחברת המשלוחים פדרל אקספרס. לב ליבה של מערכת פדרל אקספרס הוא התהליך שמוודא שכל החבילות פוזרו במהירות במהלך הלילה.   הם קרעו את עצמם עד שהצליחו לגרום למערכת הזו לעבוד מהר. הם ניסו הכול.  ניסו לדבר אל לב העובדים.  בסופו של דבר מישהו עלה על כך שהם משלמים לאנשי משמרת הלילה לפי שעה, ואולי אם ישלמו להם לפי משמרת, המערכת תעבוד טוב יותר. וכך היה – זה עבד.

הייתה תקופה שבזירוקס, חברת מכונות הצילום, לא הצליחו להבין למה המכירות של המוצר החדש שלהם כה גרועות, ולעומת זאת המכונה הישנה והפחות טובה נמכרת יפה.  בסוף התברר כמובן שהעמלות לסוכני המכירות נותנות להם תמריץ עצום למכור דווקא את המכונה הישנה.

כך נראית אוטופיה סוציאליסטית

11 ביוני 2013

זה מה שקורה כשמגזימים עם הפופוליזם ושנאת העשירים, מהסוג החביב על התקשורת הישראלית. בוונצואלה צריך אפליקציה כדי למצוא איפה יש נייר טואלט. וזו עוד מדינה עשירה בכמויות אגדתיות של נפט.

http://www.haaretz.co.il/news/world/america/.premium-1.2043781

בניגוד למה שאומרים לפעמים, הסוציאליזם לא יקח אותנו אל יוון או ספרד. הצרות של מדינות אלו ייחודיות להן ונובעות מההצטרפות לגוש האירו. הכיוון שאליו מוליך הסוציאליזם הפופוליסטי הוא ונצואלה.

תקשיבו לאבי טיומקין

11 ביוני 2013

יש בכלכליסט ראיון מעניין עם איש קרנות הגידור, אבי טיומקין.  והוא אומר דברים נכונים.

http://www.calcalist.co.il/markets/articles/0,7340,L-3604756,00.html

אבי טיומקין צודק כשאומר שהגירעון הוא ההישג הגדול של שטייניץ. ממש כך. היסטוריונים שיכתבו היסטוריה כלכלית עוד 50 שנה, כשאנשים יבינו טוב יותר כלכלה, יידהמו מהאופן שבו הפך הגירעון לסיבה להשמצה ולדרישת ועדת חקירה, כשלמעשה הוא הדבר הנכון ביותר שהיה צריך לעשות. כשהביקושים במגזר הפרטי יורדים, הממשלה צריכה להיכנס לגירעון כדי לייצר ביקושים בעצמה.

אנשי משרד האוצר, ובמידה מסוימת גם סטנלי פישר, תקועים בהשקפות כלכליות שהיו רלוונטיות יותר לפני עשרים שנה, כשמה שהיה צריך לעשות זה להילחם בכוח באינפלציה. היום האינפלציה מתה. לא היא האויב כרגע. אבל מעטים במדינה קולטים זאת. היחיד בקרב מביני המאקרו בישראל שמדבר לעניין כיום פרט לטיומקין הוא אהרון פוגל.

הקיבעון של אנשי האוצר מזכיר קצת את בגין, שדיבר כל הזמן על חיסול ערפאת כאילו זה חיסול היטלר. עמוס עוז כתב לו:"אדוני, היטלר מת". צריך לכתוב לקרנית פלוג, סטנלי פישר וליאיר לפיד:"גבירתי ורבותיי, האינפלציה מתה". אם אין אינפלציה, אז הממשלה צריכה לשפוך כמה שיותר כסף.

עם זאת, אני לא אוהב את הפסימיות משוללת ההצדקה של טיומקין. מכיוון שכל מדינות העולם, פרט לארצנו הקטנה והמטופשת, כבר מתחילות להבין שהצנע והניסיון לחסל גירעונות באופן דרסטי מהווים צעד אסוני וקטסטרופלי – בעתיד תינקט מדיניות נכונה יותר וההתאוששות העולמית תימשך ותתרחב. יש סיכוי טוב שהיא תסחוף לתוכה גם אותנו, כי הטמטום של לפיד אינו מספיק כדי למנוע את השגשוג, כשהמדינות האחרות בעולם נוקטות במדיניות נכונה.