עושר העמים במבחן

בפוסט הקודם הזכרתי את תזת עושר העמים של ריצ'ארד לין. לפיה עושרן של אומות נקבע על ידי ציון האייקיו של בניהן. לין הותקף על כך שהנתונים שלו לא מדוייקים ומניפולטיביים. אבל כיום יש לנו נתונים מדויקים מאוד על הישגים לימודיים של אומות – מבחני פיז"ה הבינלאומיים. אמנם מבחני אייקיו מתיימרים למדוד משהו גולמי וראשוני יותר מאשר מבחנים לתלמידי בית ספר כמו מבחני פיז"ה, אבל האמת היא שכל המבחנים מהסוג הזה נותנים תוצאות מאוד דומות כשמעבירים אותם לאוכלוסיות גדולות, ואין זה משנה כל כך עם איזה מבחן בדיוק מתעסקים.

הלכתי לבדוק את המתאמים בין תוצר מקומי גולמי של מדינה לבין ציוניה בפיז"ה. סילקתי מהנתונים מדינות שבעליל חיות על נפט ולא על שכל: קטאר, איחוד האמירויות וטרינידד.

בראשי היו השאלות הבאות:

  1. מתמטיקה או קריאה – מה מנבא טוב יותר את התמ"ג?
  2. האם אכן יש משהו שונה באסייתים, ואצלם ההצלחה הלימודית אינה מנבאת את התמ"ג באותה צורה שבה היא מנבאת אותו אצל אירופים? כנראה בשל קושי מסוים לעשות שימוש יצירתי ביכולות לימודיות.
  3. התמ"ג הנומינלי או זה המותאם ליוקר המחיה – מה משקף יותר את ההישגים הלימודיים?
  4. האם התמ"ג מנובא טוב יותר על ידי הממוצע של ההישגים במדינה או על ידי רמת ההישגים של העשירון העליון של התלמידים? חשבתי לעצמי שהתלמידים המוצלחים ביותר בוודאי חשובים יותר לתמ"ג.
  5. וכמובן השורה התחתונה והעיקרית: האם אכן התזה של לין תוכיח עצמה ויתקבל מתאם גבוה מאוד בין הישגים לימודיים לתמ"ג? לין נקב במתאם 0.8.

ולהלן התשובות שהניבו החישובים הסטטיסטיים:

  1. מתמטיקה או קריאה – מה מנבא טוב יותר את התמ"ג? מתמטיקה. מבאס בשבילנו כי תלמידי ישראל טובים יותר בקריאה. צריך להגיד שההבדל הוא די קטן, ותזת עושר האומות יכולה לעמוד גם אם מסתמכים על מבחני קריאה בלבד. העובדה שקריאה ומתמטיקה כישורים שונים מאוד ובכל אופן המתאם שכל אחד מהם נותן הוא קרוב מלמדת גם על כך שמבחנים של יכולות שכליות מניבים תוצאות דומות. דבר זה תואם לתיאוריית הג'י בפסיכולוגיה, שלפיה יש במוח רכיב מרכזי אחד שמשפיע על הצלחה במבחנים כאלו.
  2. אין צורך להידרש לטענה שמפרידה בין אסייתים לשאר העולם. הוצאת המדינות המזרח אסייתיות מהנתונים משפרת את המתאם בצורה זניחה מאוד.
  3. באופן לא מפתיע, התמ"ג שמותאם ליוקר המחיה הוא זה שקשור יותר להצטיינות בלימודים. כנראה כי הוא זה שמעיד באופן אמיתי יותר על מצב הכלכלה. גם זו בשורה מבאסת בשביל הישראלים שהתמ"ג הנומינלי שלהם מעל בריטניה וצרפת, אך התמ"ג המותאם ליוקר המחיה נמוך בהרבה.
  4. כאן הופתעתי. נראה שהקשר החזק ביותר הוא בין ממוצע האוכלוסיה לבין התמ"ג. לא צריך להסתכל דווקא על המצטיינים. האם יש טעם להסתכל דווקא על הנמוכים ביותר? הקורלציה בין הישגיהם לתמ"ג גם היא גבוהה, אבל עדיין הממוצע הלאומי הוא הנבאי הטוב ביותר. עוד מכה שאנחנו חוטפים. בקרב תלמידי ישראל התלמידים המצטיינים הם עוד במצב טוב, אבל הממוצע על הפנים. דרך אגב, הממוצע הישראלי הוא עוד פחות טוב משמוצג בנתונים. משרד החינוך פשוט מוליך שולל בלי בושה כשמשקלל ציוני הבנים החרדים לפי ההנחה המופרכת והשקרית שאם הבנים החרדים היו נבחנים, היו ציוניהם דומים לציוני החינוך הממלכתי דתי. בפועל כמובן הם היו צפויים להיות נמוכים בהרבה.
  5. המתאם שמתקבל אצלי בין ציוני מתמטיקה לבין תמ"ג לאומי (מותאם ליוקר המחיה) הוא באזור 0.73. זהו מתאם גבוה מאוד ומכובד, גם אם נמוך מזה שלין עצמו ציין. ממוצע מתמטיקה וקריאה נותן מתאם 0.71. תיאוריית עושר האומות שלו עמדה במבחן אמפירי ויצאה ממנו יפה.

יהיו שיאמרו שיש מתאם, אבל אין קשר סיבתי. זה לא שמדינות עשירות כי התלמידים חכמים. חוכמת התלמידים נובעת מכך שמדינותיהם עשירות. למי שטוען טענה זו הייתי מציע להסתכל על שתי מדינות שהוצאתי מלכתחילה מהנתונים, קטאר ואיחוד האמירויות. כולם יודעים למה הן עשירות – בגלל הנפט, לא בגלל הראש. האם עושרן הפך את תלמידיהן למוצלחים? ובכן תושבי מולדובה הענייה המרודה, המדינה האירופית הנחשלת ביותר, מוצלחים באותה מידה או אף יותר. אם מסתכלים רק על התושבים הערבים המקוריים במדינות אלו ולא על העובדים הזרים שהביאו ושממלאים את כיתותיהם, היתרון של מולדובה גדול ממש.

תבכי על תלמידייך, ארגנטינה

הבורסה בארגנטינה הגיבה בירידות קיצוניות, רעידת אדמה כלכלית תשע וחצי בסולם ריכטר, לאפשרות המסתמנת שהשמאל הפופוליסטי ישוב לשלוט בה. חצי משווי המניות בבורסה נחתך. זה דבר שכמעט שלא קרה מעולם בשוק מניות מודרני כלשהו (אומרים שקרה בסרי לנקה ב-1989).

אבל בסך הכול זו נקודת ציון נוספת בהדרדרות הכלכלית של ארגנטינה במאה השנים האחרונות. מדינה עשירה ומשגשגת שהגורל הכלכלי הרע לה.

אני מאמין גדול בתיזת עושר האומות של הפסיכולוג הצפון אירי ריצ'ארד לין. על פיה יש קישור הדוק בין הצלחה של נבחנים במבחני מנת משכל (מה שידוע גם כאיי קיו) או במבחנים דומים לכך לבין התמ"ג של המדינה ומדדיה הכלכליים השונים. זו אף פעם לא הייתה תזה מושלמת. למשל היא לא מסבירה את החולשה הכלכלית של מדינות אסיה ביחס להישגי תלמידיהן. אבל לכך יש פתרון בהשקפה הרווחת: האסייתים קונפורמיסטים ולא יצירתיים והדבר פוגע בכלכלת מדינותיהם.

תיזת עושר האומות לא מסבירה גם את עושרן של מדינות המפרץ עם תלמידיהן הכושלים. אבל מאי התאמה זו איש לא יתרגש. ברור לכול שהנפט הוא גיים צ'יינג'ר עבורן, לפחות עד שהאנושות תמאס בנוזל שמפיח חיות ותזיזתיות במכוניות.

תיזת עושר האומות ספגה ניצחון יפה במזרח אירופה. המדינות שם הצליחו להתאושש ממוראות הקומוניזם ולהגיע לתמ"ג מערבי וכפי שהתיאוריה הייתה מצפה. צ'כיה חכמה במיוחד ביניהן ואכן בולטת כלכלית. רק אסטוניה קצת מאכזבת.

מה יש לתיאוריה להגיד על ארגנטינה? מבחני הפיזה מלמדים שגורלה המודרני אינו מקרי כלל. ארגנטינה מקבלת בהם ציונים זוועתיים, בלתי רגילים למדינה שתושביה רואים עצמם כאירופיים. ארגנטינה נופלת בתוצאות ממדינות כמו ברזיל וירדן. ארגנטינה היא לא אירופית במאת האחוזים. האמא הקדומה של רוב הארגנטינאים היא אינדיאנית ואם מוצא היה נקבע כמו ביהדות על בסיס האמא של האמא, אז הם היו נחשבים אינדיאנים מושלמים. אלא שצד האב כנראה בא כולו מכובשים איבריים ולכן בשקלול הסופי הארגנטינאים הם 80 אחוז אירופים. יותר מבצ'ילה. אבל לתלמידי צ'ילה הישגים טובים יותר.

לא ברור מדוע ארגנטינאים כל כך כושלים בלימודים, אבל כן ברור מדוע כלכלתם כושלת – כי הם תלמידים גרועים.

כן לעמיר ולאורלי (חלקית מאוד!)

התוכנית הכלכלית של עמיר פרץ ואורלי אבקסיס היא, מיותר להגיד, נוראית. באופן אירוני כל המסים שהצמד חמד רוצה להטיל על יזמות והצלחה לא יביאו תקציבים חברתיים אלא יבריחו את האנשים המוכשרים במדינה שהצלחתם הצלחתנו וכך יחייבו קיצוצים וגזירות. עם זאת, לא הייתי מבטל את הרעיון שלהם להעלות את שכר המינימום.

הטענה הקלאסית האינטואיטיבית נגד העלאת שכר מינימום היא שכל התערבות בשוק החופשי של מעסיקים ומועסקים תחולל תוצאות שליליות. אבל אותו נימוק שמשמש אותי לסתור טענה זאת ולתמוך בהרחבה תקציבית או בהתערבות בשוק המט"ח תקף גם כאן.

אנחנו לא חיים בזמנים רגילים. בימים כתיקונם רמת הריבית נקבעת על ידי הבנק המרכזי בצורה שמספקת למשק את כמות הכסף האופטימלית. היום הריבית נקבעת על אפס לא כי זה אופטימלי. האופטימלי היה להנהיג ריבית שלילית. אבל פשוט לא רוצים להציק למחזיקי מזומן עם עמלות כספומט גבוהות, עמלות שיידרשו בהכרח אם הריבית תהפוך לשלילית.

הנימוק הזה מעוות. הבנתי את נחיצותו לאור הזעם של המגיבים פה מול הרעיון לחייב עמלות גבוהות על משיכת כסף, אבל עדיין זה לא נימוק כלכלי ראוי.

במשפט ובמוסר אומרים שלא ניתן לתקן עוול בעוול. אבל בכלכלה ניתן במידה מסוימת לתקן עיוות על ידי עיוות. אם מדיניות הריבית אינה מסוגלת לספק מספיק כסף למשק, הרי מדיניות שכר המינימום יכולה לעשות זאת על ידי הזרמת יותר כסף לשכבות חלשות שהן השכבות הצורכות.

אם מצב ריבית האפס היה שורר פה חודש או חודשיים הייתי חושב שהעלאת שכר המינימום כתגובה לכך כמוה כהתאבדות – פיתרון קבוע לבעיה זמנית – אבל נראה שהמשק העולמי, ובו למרבה ההפתעה גם המשק שלנו, על אף מאפייניו הדמוגרפיים השונים, נקלע לסיטואציה רבת שנים של ריבית אפס. גם הניסיון של המשק האמריקני לחמוק מריבית האפס עולה על שרטון בימים אלו.

העלאת שכר מינימום היא מדיניות שמשרתת מטרות של צדק חברתי והפחתת פערים. אם כי בסופו של דבר עדיין הגדלת צד ההיצע היא המנוע האמיתי לשנות איתו דברים ולפתור איתו את בעיית העוני. הרי בישראל שבה גדולה מצוקת הדיור סביר להניח שמשכירים יקבלו חלק נכבד מהעלאת שכר של שוכריהם העניים. ועדיין, יותר כסף יזרום במשק וטוב שכך יהיה.

אצלנו עדיף בשתיים מתוך שלוש קטגוריות

מירב ארלוזורוב כתבה טור נזעם היום בדה מרקר על מגרעות השיטה הישראלית להבאת מטפלות סיעודיות מהפיליפינים לעומת השיטה הקנדית. בהתבסס על הכתבה (ללא מקורות מידע אחרים בנושא), ערכתי טבלה שמשווה בין השיטה שם ופה בשלושה מישורים – האם השיטה טובה לקשישים, האם היא טובה למחפשי עבודה בפיליפינים, והאם היא טובה ליפי הנפש.  נראה שהשיטה הישראלית עדיפה בשתיים מבין שלוש הקטגוריות בטבלה.

השיטה הקנדית השיטה הישראלית
האם טובה לקשישים? לא. הם מקבלים רק כמה שעות סיעוד. חלקם צריכים לעבור למוסד האם טובה לקשישים? מאוד.

אפשר לסעוד זקנים בביתם לאורך היממה. בזכותה ישראל ידועה בסטנדרט גבוה של טיפול בקשישים.

האם טובה למחפשי עבודה בפיליפינים? לא כל כך.

קנדה מייצרת רבע מהביקוש לעובדים פיליפינים שמייצרת ישראל.

האם טובה למחפשי עבודה בפיליפינים? כן.

הרבה ביקוש לעובדים מהפיליפינים. עבודה למעוניינים בכך במשכורת גבוהה מאוד במונחי הפיליפינים.

האם השיטה טובה לאזרחים יפי נפש?  שיטה נעימה מאוד! נפגעיה (פיליפינים שאינם מגשימים חלום לחסוך כסף במערב או זקנים שנזרקים במוסדות) אינם בולטים לעין ואינם מעוררים אשמה האם השיטה טובה לאזרחים יפי נפש? לא. השיטה מכבידה מאוד. יפי נפש רואים נשים וילדיהן מגורשים וחשים אשמה, בושה, תחושות של שואה ונאציזם

 

לצנן את הפלנטה

יולי האחרון היה החודש החם ביותר עלי אדמות. ההוכחות להתחממות הבלתי פוסקת של כדור הארץ גלויות לעין, על אף שלא כולם רוצים להביט בהן. מצב החירום האקלימי הביא את מדינות העולם לקבל על עצמן בהסכם פריז לחתור לעצירת העלייה בריכוז הפחמן הדו חמצני עד אמצע המאה. חלק אחד של המשוואה כולל מעבר לאנרגיות מתחדשות, למכוניות חשמליות ולהפחתת השימוש בפחמן דו חמצני בתעשייה. אולם לא יהיה די בכך. אין זה ריאלי להיפטר לחלוטין משימוש בדלק מאובנים. על כן האנושות תצטרך למצוא דרך להקטין את כמות הפחמן הדו חמצני שכבר נמצאת באוויר כדי לאזן את הפליטות שאין מנוס מהן. למזלנו הטבע מסייע לנו. רק כחצי מהפליטות שמחוללים בני האדם מגיעות לאטמוספירה, השאר נספגות בצמחייה ובאוקיאנוסים. זאת גם בשל האופן שבו פחמן דו חמצני בריכוז גבוה מעודד צמחיה וגם בשל תהליך של החלפה: פחמן דו חמצני שהיה לכוד בטבע מימים עברו ובריכוזים נמוכים שהיו אופייניים לעבר יוצא לאוויר. פחמן דו חמצני בן זמננו בריכוז גבוה נלכד במקומו.  בשל תהליך זה אפילו צמצום חלקי של פליטות הפחמן הדו חמצני יוכל לאפשר לריכוזו באטמוספירה להתייצב. אם יתווספו לכך טכניקות שמטרתן לכידת פחמן דו חמצני, מה שקרוי "פליטות שליליות", יש סיכוי אמיתי לכדור הארץ להינצל.

מה אפשר לעשות כדי ללכוד פחמן דו חמצני? אחד הרעיונות הפשוטים ביותר הוא פשוט לאחסן עצים, שהם מאגרים ידועים של פחמן דו חמצני, במקומות בטוחים מריקבון. מומחה אחד חישב ומצא שאם נעסיק כשני מיליון בני אדם באיסוף גזעי עצים נפולים ביערות העולם, ואם עצים אלו יאוחסנו בחללים קרקעיים או תת קרקעיים שבהם הם יהיו מוגנים מריקבון, אזי חלק משמעותי מבעיית ההתחממות הגלובאלית ייפתר. הפחמן הדו חמצני של העצים יהיה לכוד עמם, ובמקומם יעלו ויפרחו עצים חדשים שיספגו עוד פחמן דו חמצני ויפחיתו ריכוזו באטמוספירה. כמובן שדבר זה לא פשוט כלל, צריך יהיה למצוא מקומות אחסון, להביא מכונות כבדות ולסלול כבישים אל תוך יערות עבותים. כל זה בהיקף אדיר ובמרחבי יערות העולם. אין זה פיתרון אקולוגי, גם אם מטרתו אקולוגית. בעיה נוספת היא שסילוק עצים מסלק גם את החומרים בהם שמזינים את היערות, בעיקר חנקן, והדבר יכול לפגוע בהתפתחותם.

לאחרונה התפרסם מחקר שבחן אפשרות אחרת ברוח דומה – לטעת טריליון עצים. גם דבר זה אינו פשוט כלל. יש תחרות גדולה על שימושי קרקע. רק בימים אלו נשיא ברזיל הימני-קיצוני מעודד כריתה של יערות באמזונס תוך סיכון השבטים הילידים שחיים שם.

דרך אחרת ללכוד פחמן דו חמצני היא לשרוף עצים למטרות אנרגיה. שריפת עצים נחשבת נייטרלית. העצים שנכרתו משחררים פחמן דו חמצני לאטמוספירה והפחמן ישוב אל העצים שניטעו במקומם. זו אם כך אנרגיה נקייה. אפשר להפוך אותה לאפילו יותר מכך באמצעות לכידת הפחמן הדו חמצני שיוצא בתהליך השריפה. רווח נקי. עצים חדשים שיצמחו במקום שהתפנה יספגו פחמן דו חמצני, ואילו הפחמן הדו חמצני של העצים הישנים יוצא מהמשחק. בתהליך השריפה של העצים יוצא חומר פחמני בשם ביוצ'ר. ניתן לקבור אותו באדמה וכך לפטור את כדור הארץ מעונשו ולמשך דורות.

יש כבר חברות שעורכות ניסויים במסלול אחר: לכידה ישירה של פחמן דו חמצני מהאוויר. זה דבר שמשתלם ומתבקש לעשות בתוך תחנות כוח, כי בתוכן ריכוזי הפחמן הדו חמצני גבוהים במיוחד. התהליך יקר וזולל אנרגיה, אבל אם יהיה תמריץ כלכלי, סביר להניח שהטכנולוגיה תשתכלל. מה עושים עם הפחמן הדו חמצני כשלוכדים אותו? אפשר להחדיר אותו לשכבות גיאולוגיות עמוקות שבהן יוכל להישמר שנים רבות בצורה נוזלית. פתרון יקר יותר שלא נחקר דיו, אך כזה שמונע דליפות הוא להתיך פחמן דו חמצני לתוך סלעים בטבע. אפילו ישנה אפשרות להעשיר חומרי בניה עם פחמן דו חמצני.

מכל הדרכים לדלל את ריכוז הפחמן הדו חמצני באוויר, הדרך הוותיקה והמוכרת ביותר היא הזרמתו כנוזל למעמקי האדמה. יש כבר ניסיון מצטבר בכך במשך שנות דור, אולם יצטרכו להגדיל את רמת הפעילות בסדרי גודל עצומים, עד שתשתווה לזו של תעשיית הנפט כולה, בכדי שניתן יהיה להציל אותנו כך מההתחממות העולמית. אין מומחית לנושא כמו תעשיית הנפט וסביר שתשמח להתרחב בתחום. עד עתה היא החדירה פחמן דו חמצני כדי לסייע בחילוץ הנפט מהאדמה, ועכשיו אולי החברות שזיהמו את הפלנטה יעשו כסף מהצלתה ויחדירו פחמן דו חמצני סתם כדי לקבור אותו.

גם הזרמת פחמן דו חמצני למעמקים אינה חפה ממגרעות. בעיה אפשרית אחת היא רעידות אדמה שייגרמו כתוצאה מכך. בעיה אחרת היא ההכרח לנטר דליפות לאורך דורות רבים. דליפתו של הפחמן הדו חמצני עלולה לזהם מאגרי מים וכמובן ליצור בעיית התחממות מחודשת. מבחינה זו יש דמיון בין הפחמן הדו חמצני לבין פסולת רדיואקטיבית. אלו צפויים להישאר להשגחת אנשי העתיד הרחוק הרבה אחרי הדור שיצר אותם ואחרי צאצאיו וצאצאי צאצאיו כמורשת רעילה ובעייתית.

אין לדעת מה מהפיתרונות שמוצגים כאן ושלמדתי עליהם מקריאה שקדנית של ספר חדש בנושא שהוציאו האקדמיות הלאומיות בוושינגטון, יקרום עור וגידים. אבל אם אף אחד מהם לא יתממש צפוי חום אימים.

הכינו את גני המשחקים

השנים 1994-1995 היו שנים חשובות למדינת ישראל. ראש הממשלה היה יצחק רבין. הוא הוביל את הסכמי אוסלו א' וב', הכיר באש"ף, חתם על הסכם שלום עם ירדן. כשרבין נרצח, אבדה התקווה לשלום. בעיני רבים היה זה גם מותה של הדמוקרטיה ותחילתו של עידן חושך ארוך למדינת ישראל שמתמשך עד ימים אלו ממש.

עידן מסוג אחר נפתח במדינה באותם שנים. זהו עידן של צמיחה מעוררת השתאות בילודה בניגוד למגמה בכל המערב. אחרי מלחמת יום כיפור היה בייבי בום שלבסוף נעצר. מאז ובמשך כ-20 שנה מספר הילדים לא ממש עלה על מספר הילדים של חורף 73-74-75. בין השנים 1975-1995 נולד מספר יציב למדי של ילדים יהודים בישראל בכל שנה. בסביבות ה-70-80 אלף ילדים.

העלייה מרוסיה בתחילת שנות התשעים העלתה את הרף, אבל הייתה זו עלייה מהגירה שלא נבעה מעלייה בשיעור הילודה. ואז באמצע שנות התשעים אירע הפלא שמלווה אותנו מאז – גידול מתמשך, עקבי ודרמטי במספר הלידות לשנה.

בשנת 1995 נולדו במגזר היהודי ונספחיו כ-83 אלף תינוקות. בשנת 2018 נולדו כ-141 אלף.

כמעט מכל בחינה שהיא אירועים שקרו לפני כ-24 שנים הם שלג דאשתקד, נוצה שלקחה מזמן הרוח. מכל בחינה פרט לבחינה הדמוגרפית. כאן אירועים שאירעו לפני כ-24 שנים הם צעירים מאוד. תינוקות ממין נקבה שנולדו לפני 24 שנים הן כיום נשים צעירות שמתחילות להיכנס לשיא תקופת הפריון שלהם, שצפויה במגזר היהודי להתמשך עד גיל 40 בערך.

אפשר לדמות את הדמוגרפיה לקרוסלה שאליה מצטרפות בכל סיבוב נשים צעירות ושאותה נוטשות נשים שנכנסות לשנות הארבעים לחייהן וסיכוייהן ללדת נעשים נמוכים. והדבר המעניין הוא שהקרוסלה שהייתה שרויה בקיפאון בשנים האחרונות תהפוך לצפופה וגדושה יותר ויותר. במהלך העשור האחרון כשבנות ה-40 נטשו את הקרוסלה ופינו את המקום לבנות 23, 24 או 25, הקרוסלה לא נעשתה עמוסה יותר. המחזורים של סוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים שמהם באו הבנות הצעירות לא היו גדולים מהמחזורים של שנות השבעים שמהם באו הנשים שסיימו את תקופת הפריון.

עכשיו ובעשורים הקרובים המצב יהיה שונה מאוד. נשים שבאו ממחזורי הלידה הקטנים יחסית של שנות השמונים יסיימו את תקופת הפריון שלהן ויוחלפו בידי נשים צעירות ממחזורים של ילודה הולכת וגדלה בשנות התשעים ובתחילת המילניום. אם לא תחול בעת ובעונה אחת ירידה דרמטית בשיעור הפריון, המשמעות הבלתי נמנעת היא גידול ממשמש ובא באוכלוסיית התינוקות. הכינו את גני המשחקים, את הפעוטונים ואת המעונות ואת כיתות בתי הספר.

עמלת הכספומט גדלה, לא מספיק

הכספומטים הבנקאיים הולכים ונעלמים להם. במקום זאת יש כמעט לכל מרכול מכשיר כספומט פרטי שמאפשר להוציא מזומנים בעמלה מופקעת. לפעמים 7 או 8 שקלים. לא רק זאת אלא שסכום המשיכה מוגבל, כך שמי שחשקה נפשו ב-2,000 ש"ח למשל, יצטרך לבצע את פעולת המשיכה כארבע פעמים והעמלה תשתכפל לה.

מטרד צרכני שמשמעותו שאזרחי ישראל משלמים עמלות מופקעות? אפשר להסתכל על העניין באופן כזה. מנגד אפשר לשבח את הריבוי העצום של הכספומטים הפרטיים שחוסך טרחה. אבל העניין חשוב ועמוק הרבה יותר מכפי שנדמה. הגדלת העלות של הוצאת כסף מזומן היא ראשית הפתרון לבעיה המקרו הכלכלית הגדולה של הימים האחרונים. נגיד בנק ישראל חסר אונים מול התחזקות השקל הפוגעת ביצוא. השקל החזק אינו שיקוף של שוק המטבעות החופשי, כפי שיש כאלו שטועים לחשוב ומציעים באינטואיציה ליברטריאנית לא לעשות דבר. הוא שיקוף של עיוות – ריבית שקלית גבוהה מדי. שורש העיוות הוא קיומו של הכסף המזומן. המזומן מונע הורדת הריבית למקומות שאליהן הייתה צריכה להגיע בנוהל העבודה הרגיל של בנק מרכזי ובסיטואציה רגילה של אינפלציה אפסית מתמשכת. בנק ישראל צריך היה מזמן להוריד את הריבית עוד ועוד, אבל הריבית כבר קרובה לאפס. אם בנק ישראל יוריד את הריבית למינוס 3% או למינוס 4%, כולם יברחו למזומן.

באירופה יש נגידים קצת יותר נועזים (ומצב כלכלי פחות טוב) וכן מונהגת שם ריבית שלילית. אבל עדיין זו ריבית גבוהה מדי. הריבית השלילית הראויה על האירו בהתחשב בנסיבות הכלכליות הייתה צריכה להיות עמוקה הרבה יותר. גם באירופה המזומן מהווה מכשול ליישום הריבית ההולמת.

מה אפשר לעשות? להמשיך עם תהליך ייקור הוצאת הכסף מהכספומט. אם למשל הריבית השלילית תגיע ל-4%, תידרש עמלה על הוצאת כסף מהכספומט. עמלה זו לא תהיה 4%, אלא  4% כפול משהו, תוצאה של העובדה ששטר מתגלגל בשווקים ומאפשר לבעלים לחמוק מריבית שלילית למשך יותר משנה אחת.   יהיה מתסכל להוציא כסף בכספומט ולשלם על כך עמלה של 15% או 20%, אבל זו למעשה דרך המלך להתנהלות מקרו כלכלית נכונה בנסיבות של ימינו.