Archive for ספטמבר, 2016

הילודה, הכלכלה והטווח הארוך

24 בספטמבר 2016

האם רמה גבוהה של ילודה טובה לכלכלה? בשנות השבעים, כשילדי הבייבי בום במערב היו עוד צעירים והתחילו להקים משפחות משלהם, היה נדמה שרמה גבוהה של ילודה היא אסון המאיים לכלות את משאבי כדור הארץ. אולם כיום נראה שהמדינות המפותחות גוועות אט אט, יחד עם כלכלותיהן, בשל נשים הממעטות ללדת.

אז איזו נקודת מבט על ילודה וכלכלה נכונה יותר? כדי שאפשר יהיה לענות על השאלה ברצינות צריך תחילה לפרק אותה למרכיביה.

על איזה טווח זמן אנחנו מדברים?

אם במשך דורות על גבי דורות תעמיד האישה הממוצעת יותר משני צאצאים שורדים יגיע כדור הארץ להתפוצצות אוכלוסין. בסופו של דבר לא יהיה מנוס מהתרחשות מלתוסיאנית – חלק גדול מבני האדם ימות או יוותר נטול צאצאים כדי לפנות מקום לשאר, והסטטיסטיקה רבת הדורות של הפוריות תשוב לממוצע שלה – טיפ טיפה יותר משני צאצאים לאישה. האלטרנטיבה היחידה לכך היא הגירה בין כוכבית. זו נראית אפשרות בהיתכנות נמוכה, גם כאשר מדובר על העתיד הרחוק. אילון מאסק הוגה רעיונות על הכנת המאדים ככוכב גיבוי לאכלוס האנושות, אבל אפילו אם יש בכך ממש (ספק רב), מאדים הוא רק כוכב אחד וקיבולתו מוגבלת גם היא.

התפוצצות האוכלוסין אינה רחוקה מאיתנו – נדרשו מיליוני שנים כדי שהאנושות תגיע לגודל אוכלוסיה העומד על מיליארד, כפי שקרה בערך בשנת 1800. אולם בדורות הקרובים אפריקה עלולה להפיק מיליארד אנשים חדשים מדי כמה עשרות בודדות של שנים.

מנגד, אם במשך דורות על גבי דורות תעמיד האישה הממוצעת פחות משני צאצאים שורדים, האנושות פשוט תתכלה ותעלם לה. כך על פי כללי המתמטיקה, מדינה שמאבדת אחוז מאוכלוסייתה בשנה, תאבד כמעט שני שלישים ממנה בתוך מאה שנה.  התקדמויות בהארכת תוחלת החיים יאטו את דילדול האוכלוסיה, אך לא יעצרוהו.

מכיוון שהאנושות בוודאי לא תרצה להתכלות וגם לא תרצה לגווע במלחמת קיום על פיסת מקום בעולם צפוף, נדמה שילודה היא משחק סכום אפס לאורך הדורות. דור שיוליד מעט יחולל תהליכים שיובילו לכך שדורות אחריו יולידו יותר. דור פורה במיוחד יחולל תהליכים שיביאו לצמצום אוכלוסין בדורות שאחר כך.

איזו ילדים לאיזו אישה?

על אף שבטווח הארוך הכלכלה לא תאפשר לבני האדם קצב ילודה הגבוה משני ילדים לאישה וכנראה גם תוביל אותם לא לרדת מקצב כזה כלפי מטה, הרי ששיעורי הילודה השונים בין הקבוצות האתניות והתרבויות השונות יקבעו את אופיה של האנושות. כיום המגמה נראית ברורה: האנושות תורכב מצאצאי הדתיים. לא משום שדתיים ימשיכו לנצח להוליד ילדים בתפוקה של אישה ממאה שערים, מורמונית אדוקה מיוטה או מוסלמית מניז'ר או מרצועת עזה, אלא משום שבדורות הקרובים הם ימשיכו להיות נותני הטון בילודה, ומה שקובע בדמוגרפיה הוא מי שנשאר אחרון. דת מצויה בקורלציה ברורה עם עוני, ועל כן המגמה הדמוגרפית היא על פניה שלילית מבחינת מדדים של עושר, שגשוג ורמת חיים.

איזה קשר יהיה בין הורים לצאצאים?

כשמדברים על דמותה ארוכת הטווח של האנושות, כפי שתעוצב בידי ילודה, יוצאים מתוך ההנחה הסמויה שיהיה קשר ברור בין זהות ההורים לזהות צאצאיהם. אבל דבר זה אינו בטוח כל כך. כיום הורים מולידים את הילד שהוגרל במפגש בין זרע לביצית, מבלי לדעת הרבה על דמותו של הילד הזה, וכך בעצם מבטיחים שסטטיסטית הוא יהיה די דומה להם. ייתכן שבעתיד יעדיפו נשים להרות ילדים שנבדקו קודם לכן במעבדה ושסך תכונותיהם הגנטיות מצא חן בעיניהן. אם כך יקרה, ינותק במידה רבה הקשר בין זהות ההורים לזהות הילדים. הורים ביישנים יוכלו לבחור מבין עשרות עוברים מופרים את הילד עם הגנטיקה שמבשרת ביטחון עצמי כביר. הורים טיפשים יוכלו לבחור בילד אינטלקטואל. הורים יוכלו לבחור בילד עם גוון עור שונה או עם מראה מצודד בהרבה משלהם.

טכנולוגיה כזו לברירת עוברים תעלה הון עתק ותהיה זמינה בתחילה למתי מעט עשירים, אבל ייתכן שכמו כל טכנולוגיה, תוזל במהירות בטווח זמן לא ארוך. רוב מדינות המערב יאסרו על שימוש בה, אבל במזרח הרחוק סביר להניח שיגלו יותר פתיחות. הניסיון מלמד שהחירות האנושית גוברת לבסוף על ניסיונות להגבילה, ובפרט כאשר מדינה שתעשה שימוש אינטנסיבי בטכניקות ברירת עוברים תוכל להפיק מכך תועלות כלכליות ואפילו צבאיות גדולות. ייתכן אף שהטכנולוגיה תתקדם עד  כדי שתאפשר לא רק בחירה בין עוברים אלא אף את שיפורם הגנטי במעבדה. דבר כזה ישנה כליל את האופי שבו מבוצע מעבר הגנים בין הדורות.

שאלות לטווח הקצר

עוד לפני שהדתיים או העוברים הנבחרים ישתלטו על הארץ אי שם בעתיד, הילודה מעלה שאלות לדורנו שלנו. האם מדינות כמו יפן, טייוואן ואיטליה יכולות לשגשג כאשר מספר הילדים הולך ויורד. האם חברה המספקת תוצרת לשוק היפני היא השקעה שווה בבורסה?

על פניו כאשר גודל האוכלוסייה יורד, מתפנים המון משאבים, החל ממורים בבית הספר וכלה בפועלי בניין. לא צריך עוד מתקנים, עוד תשתיות, עוד רכבות, עוד שדות חקלאיים, עוד תחנות כוח, עוד בניינים. עובדה זו הובילה את הריבית ביפן ובאירופה לשפל כזה. השקעות פשוט אינן נחוצות, ועל כן התשואה עליהן נמוכה. אבל יש למצב כזה גם צד מואר – אנשים יכולים לצרוך יותר, מבלי להביא את המשאבים אל הקצה. אפשר לאכול יותר, אפשר לבזבז יותר חשמל, אפשר לגור בדירה גדולה יותר, אפשר לתפוס שני ספסלים ברכבת התחתית.   יש קושי להגדיל את הצריכה של התושבים במדינות כמו טאייוון ויפן כיום, מאחר שלשם כך צריך להפחית את המסים המוטלים על התושבים, כדי להותיר להם יותר כסף פנוי. ברם, הממשלות עדיין מסרבות להבין שאינן זקוקות לכל כך הרבה מסים, ולוקחות מהתושבים יותר משצריך. ההערכה שלי היא שבסופו של דבר הממשלות יבינו מה צריך לעשות. אל הנקודה הזו מובילות כל תוכניות התמריצים למיניהן המונהגות כיום ברחבי העולם, גם אם בשנים האחרונות הן מתברברות סביב צעדים לא רלוונטיים. כאשר הן יבינו, גם הבורסות יוכלו לעלות, ולהתנתק מהירידה הדמוגרפית.

מכיוון אחר אפשר לתהות האם הצמיחה העולמית תיפגע בשל הירידה בכמות הפטנטים והרעיונות המקוריים. צמיחה כלכלית מודרנית מבוססת בסופו של דבר על הברקות טכנולוגיות של מתי המעט באנושות המסוגלים לכך. אם האוכלוסייה שמתוכה יוצאים הממציאים האלו רק קטנה והולכת, האם אין סכנה שגם ההמצאות יתמעטו וידלדלו?  אף שלא ניתן לשלול את האפשרות הזו, צריך לזכור גם את הגורמים הפועלים לכיוון הפוך – למשל השתלבותם של מאות מיליוני הודים וסינים בפיתוח הטכנולוגי במערב. רק שלושה סינים ושני הודים זכו עד עצם היום הזה בפרס נובל מדעי (ביחד זהו מספר נמוך ממספר הישראלים שזכו!). קרוב לוודאי שהפוטנציאל של שתי מדינות ענק אלו גדול בהרבה.  שיפורים סביבתיים, כמו תזונה טובה יותר לנשים הרות והפחתת עופרת ומזהמים בסביבה (למשל במפרץ חיפה), יכולים להמשיך את הטרנד העולמי לפיו, בניגוד למיתוס, הישגי התלמידים רק הולכים ומשתפרים עם השנים.

מודעות פרסומת

המדע לא ידע

23 בספטמבר 2016

קראתי את הפוסט המעניין של הסולידית על בחירה חופשית ועוד כמה סוגיות פילוסופיות. בתגובות אפשר לקרוא כאלו הטוענים בביטחון מלא, על סמך עקרון דתי או מדעי כזה או אחר, שישנה בחירה חופשית או שאינה קיימת.

כשאני קורא דבריהם של אלו שמתנסחים בביטחון מוחלט בנושאים הנוגעים לשאלות היסודיות ביותר של קיומנו כבני אדם ומבססים זאת על אמונה דתית, אני מחייך לעצמי בסקפטיות כי אני ספקן לגבי הדת, מה עוד שבשל אופיה העתיק מאמיניה הנלהבים נוטים להיות אלו שאינם מתוחכמים בחשיבתם. אבל דווקא כשאני קורא טיעונים שמתבססים על מדע, אני ממש מתקומם. המדע יודע להעמיד תיאוריות מתחרות למבחן ולפסוק ביניהן. איזו מביניהן שתצליח יותר בניסויים אמפיריים, תזכה להכרה וליוקרה. אבל מה כבר המדע יכול לומר על נושאים שקשה מאוד, אם לא בלתי אפשרי, לבחון אמפירית באופן שלם?

ההבנה הזו מתחזקת בי מתוך הדברים שאני כותב עליהם בבלוג. גם כלכלה היא מדע, ובכל אופן היא נכשלת באופן מחפיר במקומות שבהם עוד לא נערכו מספיק בדיקות אמפיריות שיטתיות. לדוגמה, אפילו להבחנה שלפיה חובות של מדינה שלווה אותם במטבע משלה ויכולה להדפיסו כרצונה, שונים מהותית מחובות של מדינה שחובותיה הם במטבע זר, נדרש זמן ארוך כדי לחלחל למוחותיהם של כלכלנים. זו הבחנה טריוויאלית, אבל רק בשנים האחרונות ממש הפכה לנחלת המיינסטרים. (מירב ארלוזורוב וכלכלני משרד האוצר עוד לא שמעו על זה אמנם).

כלכלנים אינם מצליחים לגבש קונצנזוס על אמיתות טריוויאליות משתי סיבות. ראשית, מאחר שנושאים כלכליים קשורים קשר הדוק לעימות הפוליטי הגדול בחשיבה המערבית בין שמרנים לליברלים. ההטיה הפוליטית שבאים איתה מהבית צובעת את המציאות באופן שונה עבור כלכלנים שונים. שנית, משום שאי אפשר לערוך ניסויים אמפיריים במעבדה על כלכלות בנושאי מקרו. תמיד צריך לאסוף נתונים בדיעבד, ואז יש להם דרכי פרשנות רבות.

כלכלה היא בכל אופן מדע, ואפשר להיות אופטימי ולהניח שהצטברות הראיות האמפיריות תכריע בסופו של דבר ויכוחים. למשל, מי שסבר ב-2009 שהקלה כמותית תזניק לשמים את מחיר הזהב או הנפט – דעתו הופרכה בבירור, ומי שיטען כך בעתיד כבר לא ייחשב לכלכלן רציני, כפי שהמרקסיזם כבר אינו סחורה.

לגבי הכרעה בשאלות כמו בחירה חופשית ויחסי גוף ונפש, לעומת זאת, קשה להאמין שהפרדיגמה המדעית תצליח להתמודד איתן בצורה משכנעת, לפחות לא בדורות הקרובים, על אף המאמצים שכבר נעשו בנושא.

כשמשהו מצליח, נוטים לייחס לו דברים שאין בו. כמו האמריקנים הפשוטים שחושבים שדונלד טראמפ הוא איש עסקים מהולל ולכן יש בידו את היכולת לחולל פלאי פלאים בכלכלת ארצם, או כמו העיתונאים שרצים לראיין זוכה פרס נובל ולחלץ מפיו פתרונות לכל תחלואי האומה. הגישה המדעית נחלה הצלחות עצומות, אבל יש את בה את מה שיש,  לא יותר. כשמדובר בשאלות שאין דרך לפתור במעבדה או באיסוף נתונים, המדע אילם.

לקחים מוולס פארגו

22 בספטמבר 2016

ולס פארגו, הבנק האמריקני המשעמם והיציב שמככב בתיק ההשקעות של וורן באפט ושל משקיעי ערך רבים, עומד במרכז שערוריה. עובדיו פתחו ללקוחות מיליוני חשבונות מבלי לשאול אותם. ברקע צצות טענות נוספות על הבנק הנוגעות להתנהלות לא הוגנת בעיקולי בתים של חייבים. 

מוקדם לדעת אם ולס פארגו ספג פגיעה אנושה וארוכת טווח, או שעלה על מהמורה קטנה אך חולפת. כמי שגם התפתה לקנות ממניות הבנק, אני מקווה שהאפשרות השנייה נכונה. 

מכל סיפור כזה אפשר ללמוד שיעור על תמריצים. הלקח המעניין שניתן למצוא כאן הופיע בניתוח שכתב ג'וש בארו, הפרשן המבריק של ביזנס אינסיידר ובעצמו עובד הבנק בעברו.

בארו ציין שוולס פארגו כלל לא הרוויח מפתיחת החשבונות הכפולים ללקוחות. אדרבה, לעתים הפסיד כי הוענקו ללקוחות הטבות על פתיחת חשבון שלא היו אמורים לקבל. מי שהרוויח אלו העובדים, שהצליחו כך לעמוד ביעדי פתיחת חשבון לא ריאליים שהוצבו להם. מבחינת הבנק לא הייתה פואנטה בפתיחת חשבון נוסף שאינו מעודד את הלקוח לפעילות או להעברת כסף. מבחינת העובדים הייתה גם הייתה.

מערכות תמריצים שמנסות לקדם יעד, כמו רווחיות  הבנק במקרה כאן, באמצעות מדידה של התקדמות בתחום קרוב אך לא זהה, כמו פתיחת חשבונות, עלולות להוביל לכך שבין היעד הרצוי ליעד הנמדד ייפתח פער הולך וגדל.

מה בין אלאור אזריה לתלונות שווא של נשים?

20 בספטמבר 2016

משפט אלאור אזריה המתנהל לו בימים אלו מעורר שאלות קשות. השאלה הנוקבת ביותר היא האם מדינה השולחת חייל צעיר לשטח יכולה לשפוט אותו על שיקול דעת שגוי, הן מוסרית, והן מבחינת התמריצים. משפט אזריה נותן תמריץ לחיילים להסס בתגובתם מול מחבלים, או להימנע מביצוע וידוא הריגה במחבל שעדיין יש בו סיכון. זה תמריץ גרוע שעלול לעלות בחיי חיילים. ומצד שני אי אפשר לסבול מצב שבו חיילים הופכים למוציאים להורג על דעת עצמם. 

הנושא מסובך, אבל מצב שבו מיצוי הדין יכול לייצר תמריצים איומים אינו ייחודי. יש לו למשל מקבילה ידועה בהתנהלות המשפטית ביחס לנשים המגישות תלונות נגד גברים. באחוז מסוים מהמקרים, וישנו ויכוח גדול איזה אחוז, תלונות אלו הן תלונות שווא. המדיניות של הפרקליטות היא להמעיט מאוד בפתיחת תיק פלילי לנשים על תלונות שווא. הסיבה לכך ברורה – אם מלבד החששות הרגילים והכבדים ממילא הניצבים בפני מתלוננות (ולפעמים גם מתלוננים) הבוחרות לשבור קשר שתיקה על עבירות מין ואלימות במשפחה, יעמוד גם החשש שלא רק שלא יאמינו להן, אלא יכניסו דווקא אותן לכלא בטענה שתלונתן תלונת שווא, אז היכולת להילחם באלימות וניצול מיני תפתחת מאוד. 

קיומה של הדילמה בתחומים שונים אינו מפתיע. החיים מורכבים, הצדק והתמריצים לעתים מנהלים מערכת יחסים מסובכת. מה שגם לא מפתיע, אבל עדיין מעניין הוא שבדרך כלל בדיוק אותם טיפוסים שמתנגדים למיצוי הדין עם אזריה וחוששים לתמריצים הגרועים שיופעלו כתוצאה מכך על חיילי צה"ל, ידרשו את מיצוי הדין למתלוננות שווא. ובדיוק אותן פמיניסטיות נלהבות שיגנו על מדיניות הפרקליטות בנושא תלונות שווא, יזדעזעו ממדיניות שתוציא את החייל אלאור אזריה ללא עונש.

מחוללת הלולאות

15 בספטמבר 2016

סרט המדע הבדיוני המוצלח "בין כוכבים" מתאר עולם שבו האנושות גוועת. כדור הארץ אינו מסוגל עוד לאכלס בני אדם, והם שורדים בקושי. גיבור הסרט חותר למצוא דרך להעביר את האנושות אל כוכב אחר שבו תוכל להמשיך לשגשג. בסוף הסרט מתברר (ספוילר!) שמי שמסייע למשימתו להצליח היא  הציביליזציה האנושית העתידית שקמה אחרי הצלחת משימתו. הצופה בסרט נותר מבולבל. הוצגה לפניו לולאה בזמן. ציביליזציית העתיד חייבת להיות פעילה במהלך שחולל אותה. כלומר העתיד מסביר את ההווה, אך כיצד נוצר העתיד מלכתחילה? אבל זו אולי אינה שאלה שצריך לשאול על הפיזיקה של המרחב והזמן. אם בלולאות יש חוקיות פנימית, הן יכולות להתקיים, ושאלת טבע קיומן שייכת כבר למטפיזיקה.

תחושה דומה עלתה בי כשקראתי שדו"ח שיצא לאחרונה בישר שכבר השנה אנרגיה מתחדשת היא הדרך הזולה ביותר לייצור חשמל. הסתקרנתי, מאחר שאלו לא הנתונים שאני מכיר, ובמהרה הבנתי את הרעיון שמאחורי הטענה. מאחר שבעתיד ילך ויגבר השימוש באנרגיה מתחדשת בשל זמינותה ומחירה הזול, הרי שכבר היום החלטה להקים תחנת כוח מבוססת פחם או גז היא יקרה וחסרת הצדקה כלכלית. לא יהיו לפחם ולגז קונים לאורך השנים, אז לא ניתן לבסס את ההשקעה ההתחלתית ביצירת תחנת כוח המבוססת עליהם על צפי הכנסות עתידי. דהיינו העתיד שבו פחם וגז יהיו ללא ביקוש משמעותו שכבר בהווה צריכה אנרגיה מתחדשת להיחשב זולה יותר. והעובדה שאנרגיה מתחדשת זולה יותר כבר בהווה היא היא הסיבה לכך שיותר ויותר ממנה מיוצר, והפחם והגז ייוותרו ללא קונים. לולאה בין העתיד לעבר. 

בעוד שלולאת הזמן של המדע הבדיוני היא מיסתורין פיזיקלי, קל יותר להבין מי מייצר את הלולאות המיטיבות של הכלכלה – המדינה. מחברי הדו"ח מסתמכים על כך שהמדינות יעמדו ביעד של הפחתת הפליטות יוצרות אפקט החממה ועל כן לא יאפשרו לאנרגיה המבוססת על מאובנים להמשיך לשמש כמקור החשמל העיקרי לאורך המאה ה-21. 

לא רק בענייני אנרגיה מחודשת אלא במגוון תחומים אחרים, הכוח הגדול של המדינה הוא בהקמת לולאות. אנשים יודעים איזה גבולות מתווה המדינה לעתיד, מתנהלים בהתאם בהווה, וכך העתיד הרצוי למדינה יכול להיווצר אפילו מבלי שהמדינה תנקוף אצבע בפועל כדי לממש אותו. 

מחסור בנכסים בטוחים, מחסור בגרעון

8 בספטמבר 2016

כלכליסט ראיין את פרופ' עמנואל פרחי, שמסביר את הסיבה להתמשכות המשבר הפיננסי – מחסור בנכסים בטוחים להשקעה. אנשים רוצים לשים כספם בנכסים נטולי סיכון, אבל אין בעולם מספיק נכסים נטולי סיכון. זהו תיאור חכם של המצב. אם פרחי היה מתעסק בכלכלה הישראלית, הוא היה יכול גם להסביר כך את משבר הנדל"ן. המשקיעים רוצים לשים כספם במקום בטוח, אבל אין מספיק מקומות בטוחים, אז הם חייבים להוציא אותו על קניית דירה.

אג"חים ממשלתיים הם נכסים נטולי סיכון. לדבר על מחסור בנכסים בטוחים להשקעה זו דרך אחרת להגיד שהממשלות מנפיקות פחות מדי אג"חים ממשלתיים. להגיד שהממשלות מנפיקות פחות מדי אג"חים ממשלתיים זו דרך אחרת להגיד שהממשלות שומרות על גרעון נמוך מדי. זו הייתה ונותרה הבעיה המרכזית מאז 2008 – הממשלות סבורות שהן חייבות להקטין חובות כדרך שמשקי בית צריכים להקטין חובות. ההיפך. הן חייבות להגדיל חובות וכך ליצור עבור הציבור אגרות חוב ממשלתיות – נכס נטול סיכון להשקיע בו.

פרס דארווין לחרדים, במובן הטוב

4 בספטמבר 2016

יש לי אמונה עזה בדארווניזם ביישומו התרבותי, באמונה שרעיון חייב לעמוד במלחמת הקיום כדי להיחשב מוצלח. מתוך הדארווניזם הזה אני מעריץ גדול של החברה החרדית. באופן שטחי זהו פרדוקס. תורת דארווין סותרת את היהדות, בטח בגרסה הפונדמנטליסטית הטקסטואלית שקרובה ללב החרדים. על פי האבולוציה הדארוויניסטית האדם לא נברא בידי אלוהים ביום השישי אלא התהווה מהקוף. במובן העמוק יותר  החברה החרדית בת זמננו מהווה יצוג מושלם של פיתוח מהיר וחכם של מוטציות על מנת לשרוד שינויים קיצוניים בהצלחה. היא מופת דארוויניסטי.

החרדיות נולדה מתוך משבר נורא. האמונה הדתית הפשוטה שהנחתה את עם ישראל במשך דורות רבים איבדה מקסמה. צאצאים להורים דתיים אדוקים איבדו כל עניין בהוראות הדת. אם לא היה בכך די הרי ששואה בלתי צפויה נחתה על הריכוזים החרדיים במזרח אירופה (בשם דארווניזם מסוג אחר מזה שעליו אני מדבר- מתועב, פראי וצמא דם). כדי לשרוד היו החרדים חייבים להמציא עצמם מחדש, והם המציאו.

בגרסה הישנה חלק מהחרדים חיבבו את הציונות וחלק אחר הוקיע אותה. בגרסה החדשה החרדים המשיכו לבטא סלידה וריחוק מצד אחד ומצד שני ידעו להיות שותפים לחלוקת העוגה הנאה שהציונים הרכיבו. המעטים שסירבו לנהוג באופן שמוכן ליהנות מפירות הציונות כמעט התאדו מישראל ושמרו על השפעתם רק באמריקה.

בגרסה הישנה החרדים היו חשופים לתמותת התינוקות הגבוהה של התקופה וחלק גדול מילדיהם סטה מהדרך. בגרסה החדשה החרדים הקימו משפחות מרובות ילדים תוך שהם נהנים מהיכולת של מדע הרפואה לשמור על חיי התינוקות שלהם. חינוך מסוגר ששמר על הנוער מפני חשיפה לעולם החיצון הבטיח את שימורו בתוך החברה. נישואין מוקדמים הבטיחו שלא יהיה לבני הנוער זמן למחשבות סוררות בטרם יעמידו צאצאים משלהם. חובת הגיוס שלכאורה איימה על בידול הנוער החרדי הפכה, במוטציה גאונית, לכלי להגברת בידודו על ידי שימוש בחובת הגיוס כאמתלה להרחקת החרדים גם משוק העבודה ולהותרתם בישיבות במסגרת הסדר תורתו אומנתו.

מי שמקשה על החברה החרדית בשאלות כמו כיצד מדינה יכולה לשרוד ללא מדענים, ללא צבא או ללא עובדים, אינו קולט מהי החברה החרדית. מנגנון אבולוציוני מהיר וחכם שיידע להתאים עצמו במהירות לכל שינוי על אף הרושם המאובן שמקרין. בכל קומבינה משפטית חדישה כמו גם בכל פיתוח רפואי חכם החרדים הם ראשונים להשתמש. צבא ועבודה מתוצרת פרטית אינם נחוצים כרגע להישרדותם. אם יידרשו, הם ייווצרו במהירות.

אני מתייחס בנימה מסוימת של אהדה לחרדים (שמטריפה את חבריי החילוניים) כי אני מעריך את הגרעין הבסיסי שעליו החרדים מגנים בכל המוטציות שלהם – זהות יהודית שמחוברת למסורות הלכתיות עתיקות. מכיוון שמלחמת התרבויות הגדולה בין הציביליזציות לא תמה ולא תסתיים בימי חיינו, לא יזיק אם גם בצד של הציביליזציה היהודית יהיה להט דתי עמוק הנובע ממסורות עתיקות.

פרספקטיבה כזו גם עוזרת לנו להבין את הסערה היומית שרוקחים הפוליטיקאים החרדים ומשווקת העיתונות. בהשבתת הרכבת בשבת אין שום תועלת להישרדותה, שגשוגה והתרבותה של החברה החרדית. כמוה כמאבק המיותר מבחינת החרדים נגד מצעד הגאווה שלגביו הם כבר החרישו. הפוליטיקאים החרדים חייבים מבחינת מצפונם לעמוד על מעמד השבת כי זהו ערך יהודי חשוב. באותה נשימה הם חייבים לקוות שהביורוקרטיה ובתי המשפט יורידו את המאמצים שלהם לטימיון וכך ימנעו מהציבור הכללי להצביע בזעמו לתנועה אנטי חרדית שתסכן אינטרסים החשובים להם לאין ערוך. אולי גם יתפללו באותה הזדמנות לביאת הרכב ללא נהג שיוריד לחלוטין את הנושא הנפיץ של תחבורה ציבורית בשבת מסדר היום.

הציונות זקוקה לקפיטליזם

3 בספטמבר 2016

אבשלום בעל הבלוג עמדת תצפית פרסם רשומה מעניינת, שבה הוא קורא למדינת ישראל להיות מדינת מופת סוציאליסטית, כדי שתוכל להקסים את יהודי העולם.

ככל שהחברה הישראלית מאמצת קוד ערכי ומבנה חברתי הדומה למדינות המערב הקפיטליסטיות, כך היא מאבדת את היכולת להוות מודל הזדהות עבור היהודים בגולה. ככל שהדמוקרטיה הישראלית מתנוונת ומוסרת את כלי הריבונות שלה לידי ההון הפרטי; ככל שמתחזקות המגמות השוללות את ערכי המודרנה של שיוויון, חירות ואחווה ופועלות לעצב את החברה הישראלית לפי קודים של שבטיות אנטי-פלורליסטית; ככל שהאינדיבידואליזם התחרותי דורס את הסולידריות והאחריות המשותפת ומעצב בישראל מבנה חברתי-תעסוקתי של חברה יהודית בגולה; ככל שהיומרה לבנות חברת מופת ולהגשים "תיקון עולם" הופכת לנחלתם של "נאיבים" "יפי נפש" – כך מאבדת החברה הציונית את המבדיל בינה לבין היותה עוד קהילה יהודית אחת מני רבות.

טקסט כמעט מתבקש מאליו שקשה שלא להסכים עמו, ובכל אופן אני לא מסכים. מדינת ישראל צריכה להיות מדינה קפיטליסטית חמדנית, וזה כל כך חשוב בדיוק מהסיבה הזו – כדי למשוך את היהודים בגולה.

הציונות היא רעיון קולקטיבי והסוציאליזם הם רעיון קולקטיבי. אבל שני רעיונות קולקטיביים אינם משתלבים זה בזה. רעיונות קולקטיביים מתחרים אלו באלו בדרך כלל מסיבה פשוטה הנעוצה בטבע האנושי כנראה – אדם צריך רק רעיון קולקטיבי אחד שיחיה בנפשו. שניים הם כבר טו מאצ'.
מי שלהיות יהודי ציוני זה דבר משמעותי שממלא אותו, לא צריך סיבות קולקטיביסטיות נוספות כדי לאהוב את ישראל. הוא יאהב את ישראל בלאו הכי. אם נרצה שגם יגיע לישראל ויחיה בה את חייו, נצטרך לספק לו סיבות אגוצנטריות. כי גם הוא בן אדם שבסוף רוצה לעבוד טוב, לאכול טוב ולישון טוב. כדי שתתעורר בו מוטיבציה לפעול על בסיס השקפת עולם קולקטיבית, מוטב שגם הצד האגוצנטרי שלו לא ייחסר.
מי שלהיות סוציאליסט זה מה שמחיה את נפשו, במדינת ישראל כרעיון קולקטיבי אין הרבה מה שיכול למשוך אותו. עובדה היא שבמקום שהיה צריך להיות גולת הכותרת של השילוב בין סוציאליזם לבין ציונות – השמאל הציוני הפוליטי, לציונות כבר אין הרבה מקום. תתקשה להוציא הגיג ציוני מרבים מהח"כים של העבודה ושל מרצ. בסוף גם הם כפופים לכלל שלפיו קשה לאדם לסגוד בלהט לשני עקרונות קולקטיביסטיים. אלו מהם שבחרו בסוציאליזם, כבר לא מוצאים הרבה עניין בציונות. כמו ברני סנדרס שהעביר כמה חודשים בקיבוץ, אך בעימותים שלו עם הילארי קלינטון בחר לקחת את הצד הפרו פלסטיני. זו עובדה שהשמאל הציוני ייסד את המדינה, אך היה זה שמאל ציוני שנוצק במחצית הראשונה של המאה העשרים ובא ממדינות מזרח אירופיות אנטישמיות שבהן השתלבות והתבוללות לא היו אופציות רלוונטיות. לעומת זאת, בארצות מערביות כמו ארה"ב, צרפת ובריטניה ליהודים הסוציאליסטים בני זמננו אין סיבה מיוחדת להתעניין בישראל או לאהוד אותה. מה שכן, גם יהודי העולם הסוציאליסטים, כמו עמיתיהם הקפיטליסטים, רוצים בסוף לאכול דברים טעימים ולהשתמש בגאדג'טים חדשניים בדירה מרווחת, ואם מדינת ישראל היא מה שיספק להם את הסחורה הזו, הם יבואו גם כן. ככלי ליצור וליבוא המוני של מאכלים מעוררי תיאבון, פלאי טכנולוגיה ובתי מידות, אין על הקפיטליזם, ומוטב לה למדינת ישראל שלא תחפש אידיאולוגיות אחרות.