אירן ושלטון האייתולות אצלנו

מנהיג אירן חמינאי הבטיח שמדינת ישראל לא תתקיים 25 שנים נוספות, ובטהרן מוצב שעון עצר פומבי המבצע את הספירה אל תאריך היעד. עד החודשים האחרונים גיחכתי, אבל לאחרונה הגיחוך נתקע על פניי, וגם חמינאי עצמו התלוצץ על כך שנראה שאצה לציונים הדרך לעמוד בנבואתו.

אבל גם על הרפובליקה האיסלאמית עצמה מונחים סימן שאלה ושעון עצר. הציבור האיראני הולך ומתחלן, דבר הבא לידי ביטוי בסקרים, בנוכחות במסגדים וגם בשמות. שיעור השמות לילדים הקשורים לקדושים של האמונה השיעית הולך וצונח. ב-15 שנה ירדה השכיחות של שמות כאלו בחצי. במישור הכלכלי רבים ממכוני המחקר חוזים צניחה במחיר הנפט ובשימוש בנפט כתוצאה ממעבר העולם למכונית החשמלית. כלכלת אירן היא בסופו של דבר משהו פשוט מאוד: נפט ותו לא. תום עידן הנפט יעמיד את אירן במשבר קטסטרופלי.

אירן כיום היא לא רק האיום הקיומי העיקרי על מדינת ישראל. היא האיום הקיומי היחיד. החמאס אינו באמת איום רציני ברמה הקיומית, הגם שזהו זבוב טורדני מציק. החיזבאללה שורד בלבנון המתפרקת רק בזכות כסף איראני. פקיסטן הגרעינית רחוקה מכדי להטריד, וסעודיה נוקטת עמדה פרו ישראלית סמויה.

קריסת הרפובליקה האיסלאמית, הגם שכל ישראלי בוודאי מייחל לה בכל מאודו, יכולה לתת לחברה הישראלית מרחב תימרון למריבות ולקרע פנימי. אם אין אירן, אז לא חייבים את הטייסים הכי טובים והכי שמאלנים. אפשר להסתפק בטייסים בינוניים מצביעי ימין. אפשר להתעמת עם הממשל האמריקני, כי מחסני החירום לא הולכים להתרוקן. אפשר לסבול פגיעה בתפקוד התעשייה ולאפשר קיצוץ בתקציב הביטחון.

שלטון האייתולות בטהרן מציב איום קיומי, ואיום קיומי זה מחייב להימנע מקרע פנימי קשה מדי. הצד השני של המטבע הוא שבהעדרו של איום קיומי זה תיפתח הדלת למלחמה פנימית חסרת מעצורים. במלחמה כזו עלולים לנצח האייתולות פה, שהיתרון הדמוגרפי לצידם. אז האם האייתולות ששם מקשים על שלטון האייתולות פה? ניתן לטעון זאת. לחילופין ניתן לטעון שקריסת האיום האיראני תאפשר קרע פנימי מוחלט, כדוגמת התפצלות ליהודה ולמדינת תל אביב. התפצלות שהיא מסוכנת מדי כל עוד אירן אורבת בפתח.

גיא רולניק כופה את המרקסיזם על ההפיכה המשטרית

כותב גיא רולניק על ההפגנה בירושלים:

הקואליציה של תומכי ההפיכה המשטרית מורכבת מארבע קבוצות אינטרס, שלכל אחת מהן יש יעדים צרים ופרטניים משלה: ראש הממשלה בנימין נתניהו רוצה לעצור את משפטו ולהישאר בשלטון, החרדים רוצים לשמר ולהגדיל את הפריווילגיות המיוחדות שלהם בפטור משירות צבאי ובתקציבים ממשלתיים, והמתנחלים רוצים שליטה מלאה, חסרת מעצורים, בשטחים.

אבל יש עוד קבוצה לא קטנה שלא זוכה כמעט לתשומת לב, שיש לה עניין רב בשינוי שיטת המשטר באופן שישאיר את השלטון בידי הקואליציה הנוכחית: מדובר באלפי אנשי עסקים שמחוברים לעטיני השלטון — קבלנים של משרדים ממשלתיים ויזמי נדל"ן שהתעשרו בעשור האחרון בזכות קרבתם למקבלי ההחלטות במשרדי הממשלה. יחד איתם נמצאות עשרות אלפי משפחות שמחוברות לג׳ובים ומשרות במגזר הציבורי המורחב.

זאת קבוצה שיש לה אינטרס כלכלי עצום בשינוי שיטת המשטר — אם הוא יבטיח את שימור השלטון בידי הקואליציה הנוכחית. ״מיליון״ לא הגיעו ולא יגיעו להפגנות של תומכי ההפיכה המשטרית, אבל אלפים רבים מהגורמים הכי קולניים, פעילים ואגרסיביים בהפגנות הימין הם אלה שיש להם מיליוני ומיליארדי סיבות לצאת להפגין — לשמר את זרימת כספי משלם המסים לכיסיהם.

זו הפרספקטיבה המרקסיסטית על המציאות – כל מה שמתרחש הוא רק מאבק של בעלי הון שמטרתם לצבור ולשמר את ההון שלהם. רולניק מיישם את פרספקטיבת ההבל המגוחכת הזו על המהפכה המשטרית. ומתעלם מקולות החריקה הצורמים. אכן המקרה הפרטי של נתניהו הולם את הפרספקטיבה – הוא רוצה שלטון חופשי מהגבלות משפטנים וצינור שפע חופשי מבעלי הון ללא הפרעות. ברם, שום דבר אחר לא מתאים לה. הציבור החרדי רוצה כמובן תקציבים ממשלתיים ופריווילגיות, אבל איך ייתכן שמלכתחילה זהו ציבור שמתמסר לתלמוד תורה בעוני, הסתירה המוחלטת לחתירה להון. הבורסה הפגועה וצניחת השקל מראים כיצד ההפיכה פוגעת בבעלי ההון, והסקרים ממחישים כיצד היא הופכת פתאום תרחיש שבו המרכז-שמאל חוזר לשלטון ברוב גדול למציאותי. ובכל אופן רולניק מפנטז, כנגד כל ראיה הגיונית, שההפיכה המשטרית היא אינטרס של בעלי ההון המקורבים לשלטון הליכוד. הוא לא מסוגל שלא לאנוס את המציאות כדי שתתיישר עם הבליו המרקסיסטיים. והאם הוא ברצינות חושב שמה שמניע את ציבור המתנחלים זו צבירת נדל"ן בשטחים? זהו ציבור אידיאליסטי שמוכן להקריב קורבנות חומריים משמעותיים למען ערכיו, ובכלל זה החיים עצמם.

מהי כן הפרספקטיבה הנכונה לתפוס בה את המהפכה המשטרית? פרספקטיבה אבולוציונית. הציבור הימני נחוש להקים מערכת המעניקה עליונות ועדיפות לאנשים החולקים איתו תרבות וגנטיקה דומה, אלו הקרויים "יהודים". זו ההתנהגות השגרתית והרגילה שעד לפני מאה שנה או פחות, כמעט כל ציבור בעולם התנהג לפיה, ואשר שרדה אינספור שנים של אבולוציה אכזרית. אדם דואג לקבוצה שלו וסולד מהקבוצות האויבות לה. מנגד, הציבור החילוני, זה בעל האייקיו הגבוה, מתנהג בצורה חדשנית אבולוציונית. הוא מעדיף ערכים מופשטים של צדק ושוויון על פני אינסטינקטים אבולוציוניים שנראים לו גסים ומכוערים.

השאיפה לרכוש ולצבירת הון, הגם שהיא קיימת אצל בני אדם, אין לה קשר ושמץ של קשר להפיכה המשטרית. היא שאיפה פרטית ולא פוליטית, ומסתבר שאזורי המוח שמתעסקים איתה וחושבים עליה שונים לגמרי מאזורי המוח שמתעסקים בעניינים פוליטיים. יכול להיות בידול מלא. כפי שכתבתי בפוסט שבו דנתי בהרחבה בסוגיה בהקשר אחר, על האצולה הפלסטינית בזמן המנדט נאמר שבמהלך יממה אחת הייתה מסוגלת לרקום עסקאות למכירת אדמות פרטיות ליהודים בתמורה נאה מחד, ולהקהיל המונים בפומבי נגד ההשתלטות הציונית מאידך.

מיני מקרה של בוש נגד גור

גדי טאוב היה פובליציסט שמאלני בשנת 2000. כשהתפרסם פסק דין בוש נגד גור, שבו בית המשפט העליון השמרני העניק את הנשיאות לנשיא ג'ורג' בוש, הוא הוקיע את הצביעות שבו. כדי שהשופטים הפדרליים יוכלו להעניק את הנשיאות לג'ורג' בוש הרפובליקני, היה עליהם לפעול נגד עקרון אידיאולוגי שמרני – עליונות המדינות. הם הרשו לעצמם להתערב בהחלטת של מוסדות מדינת פלורידה, שבית המשפט העליון שלה רצה להמשיך בתהליך הספירה מחדש של הקולות כדי לוודא מי באמת ניצח (אגב, היום אנחנו יודעים שאם תהליך זה היה נמשך, הנשיא היה עדיין נקבע כג'ורג' דבליו בוש).

היום היה מיני מקרה של בוש נגד גור בישראל. על הפרק הייתה השאלה האם הבחירות הבאות אמורות להתקיים ב-2026 או ב-2027. הגם שאין זה נשמע סביר כל כך שהכנסת הנוכחית, שכבר היום עומדת במוקד המשבר הפנימי החמור ביותר בתולדות המדינה, תצליח לשרוד לאורך שנים, בכל אופן קביעת מועד הבחירות הרחק ב-2027 תעניק אורך נשימה עצום לקואליציה הימנית ביותר שהייתה פה.

אבל פה היה ניואנס מעניין – אם יתקיימו הבחירות ב-2026, הן יתקיימו בתאריך י"ז חשוון התשפ"ז, 28 באוקטובר 2026. במועד זה יחלפו ארבע שנים מהבחירות הקודמות על פי הלוח העברי, אך לא על פי הלוח הלועזי. דהיינו, על פי הלוח העברי הגיע זמן הבחירות כבר ב-2026 (חלפו ארבע שנים עד אליהן). על פי הלוח הלועזי, לא הגיע זמן הבחירות ב-2026 (לא חלפו ארבע שנים עד אליהן).

שופט שמסורת ישראל חשובה לו ודאי יעדיף להדגיש את חשיבות הלוח העברי, אך הלוח העברי דווקא הוא יקצר את ימיה של הקואליציה הכי ימנית-דתית-יהודית שהייתה פה. דהיינו יש סתירה בין האינטרס הפוליטי של שופט ימני לבין האינטרס האידיאולוגי שלו. העניין הגיע ליו"ר ועדת הבחירות, השופט נועם סולברג, שמזוהה עם הימין ועם היהדות, והוא פסק הפעם, בניגוד לשופטי בוש נ' גור, בהתאם לאינטרס האידיאולוגי. הוא קבע שהלוח העברי הוא זה שמכתיב מועדי בחירות בישראל, ולפיכך בו יש להתחשב. מועד הבחירות ההולם הוא 2026.

אני קצת עושה עוול לשופט סולברג בכך שאני יוצר פה איזשהו פרדוקס. הפסיקה שלו הייתה אובייקטיבית, וניכר היה שלא עשה בפסיקתו שום מאמץ, משום בחינה, לשרת את המטרות הפוליטיות של הימין. ברם, העובדה שאיכשהו נפלנו על מקרה בוש נ' גור שכזה, שבו יש הבדל בין האינטרס הפוליטי לאינטרס האידיאולוגי, היא אנקדוטה מעניינת.

הדמוגרפיה והעתיד של המהפכה המשטרית

יו"ר פורום קהלת, משה קופל, התראיין לערוץ יוטיוב אמריקני, והסרטון נפוץ הערב בטוויטר. הוא אמר שייתכן שהתוכנית לשינוי מערכת המשפט לא תצלח הפעם, אבל הדמוגרפיה לטובת הצד שלו, ואם לא יצלח הפעם, אז יצלח בעוד ארבע או חמש שנים.

הטענה הבסיסית היא כמובן נכונה: הדמוגרפיה עובדת לטובת הצד של המחנה האמוני, זאת בשל הקשר ההדוק בין דתיות לבין פריון.  חרדים מולידים יותר מדתיים, דתיים יותר ממסורתיים, מסורתיים יותר מחילונים, ואפילו חילונים מולידים יותר מאשר לא יהודים חסרי דת. בעבר היה איזון דמוגרפי מסוים מהצד הערבי, אבל הילודה הערבית נחלשה מאוד בשנים האחרונות. זה משפט שאבסורדי לומר אותו, ובכל אופן אכתוב אותו: לא ניתן לסמוך על הילודה הערבית שתציל את ישראל.

עם זאת, כמו כמעט כל אחד שמדבר על דמוגרפיה, אפילו פרופסור קופל המלומד ביצע קפיצת הדרך. דמוגרפיה יוצרת שינויים מדהימים, אבל בקצב שלה. לא רואים שינויים דמוגרפיים טקטוניים בתוך חמש שנים.

לפי הסקרים האמינים (ולא אלו של שלמה פילבר) גוש השמאל-מרכז-ערבים זינק ל-68 מנדטים, בעקבות אירועי החודשים האחרונים. הבה נניח לרגע ששינוי זה הוא אמיתי וקבוע, כמה זמן יקח לדמוגרפיה לבדה למחוק אותו?

הנחה א': 

החרדים גדלים כרגיל, הדתיים גדלים, המסורתיים גדלים יותר מהחילונים

אם נניח שהחרדים גדלים כפי שגדלו בעשרות השנים האחרונות, הדתיים גדלים על פי קצב הילודה ואפילו המסורתיים גדלים יותר מהחילונים, אז יידרשו עשרים שנה כדי שיתרון 52-68 לגוש הליברלי ימחק רק בשל הדמוגרפיה. כדי שנחזור ל-64 מנדטים מול 56 מנדטים יידרשו קרוב ל-30 שנה.

הנחה ב': 

החרדים גדלים כרגיל, הדתיים והמסורתיים גדלים קצת יותר מהחילונים

בכל מדינות המערב רואים היחלשות קיצונית של הדת בקרב הצעירים. מגמה זו בוודאי אינה ניכרת בישראל במלוא עוצמתה. עם זאת, בקרב צעירים שחשופים לרוחות הזמן של תרבות המערב יש אפקט חזק של חילון וליברליזם. רואים זאת למשל בשיעורי התמיכה הגבוהים בנישואים חד מיניים שנרשמו אפילו בקרב מצביעי הליכוד וימינה. לאור זאת, בקרב ציבורים שאינם מסתגרים לחלוטין מהשפעות המודרניות, קשה להאמין שהגידול הדמוגרפי יהיה בקצב הילודה. סביר שציבורים אלו ינדבו צעירים רבים אל החילוניות או הדתיות-לייט הליברלית.  בהנחה כזו, שהיא סבירה מאוד לטעמי, יידרשו בערך כ-30 שנה כדי למחוק יתרון של 52-68 כך שיוחלף בתיקו בכנסת. אני עדיין מניח כאן שהחרדים יגדלו בדיוק באותו קצב כמו מקודם. אבישי בן חיים פעם הראה כיצד חלק ניכר מהח"כים החילונים בכנסת באו מבית דתי. קשה להאמין שהתהליך הזה ייעצר פתאום.

הנחה ג': 

משבר בחברה החרדית, הדתיים והמסורתיים גדלים קצת יותר מהחילונים

מה יקרה אם נניח שגם בחברה החרדית יהיה משבר? איני מדבר על משבר קיצוני או יציאה בשאלה המונית, אלא על ירידה בפריון כך שבמקום שנראה קצב גידול שתואם ל-6.5 ילדים חרדים שמולידים 6.5 ילדים חרדים (שיעור המתאים לגידול הדמוגרפי בכוחה של יהדות התורה ב-40 השנים האחרונות), נראה קצב גידול שתואם ל-5 ילדים חרדים שמולידים 5 ילדים חרדים? תסריט כזה יכול לבוא מקיטון בילודה או לחילופין מעלייה ביציאה בשאלה. בהנחה כזו יידרשו בערך כ-40 שנה כדי שיתרון של 52-68 בכנסת יתאפס.

לסיכום:

כל התסריטים שמשה קופל ואחרים צופים את קיומם אכן יכולים להתממש, אבל הם דורשים זמן, הרבה מאוד זמן. ובזמן הזה יכולים לקרות גם דברים אחרים. אם אכן תהיה תגובת נגד חזקה לממשלה הנוכחית, יהיה מספיק זמן למחנה הליברלי לנסות ליזום חוקה שתגן על הדמוקרטיה ותיתן מידה רבה של אוטונומיה לרשויות המקומיות. מבחינת מחוללי המהפכה, הם נפלו על "הדור הלא נכון", ודור זה יכול להאריך עשורים.

מצב הסקרים

שלמה פילבר מספק עוד סקר שבו הקואליציה עומדת על 57 מנדטים. זאת בעוד בסקרים אחרים היא מגיעה ל-52 מנדטים בלבד או אפילו פחות. לפילבר יש דימוי, לפחות בקרב הימניים, של סוקר אמין. זאת בשל העובדה שניבא את ניצחון גוש הימין בבחירות האחרונות (אך ניבא אותו גם בבחירות קודמות, בהן הימין לא ניצח).

אז הנה תזכורת לדברים שכתב פילבר ערב הבחירות לפני חצי שנה:

"איך זה שאתם תמיד שונים מהאחרים" שואלים אותנו שוב ושוב. האמת? אנחנו לא נהנים ללכת נגד הזרם. ההסבר הוא מקצועי לחלוטין.

"סטטיסטיקה היא מתמטיקה" אמרנו לא מעט פעמים. המספרים אדישים לעמדות הפוליטיות ואמורים לשקף תמונת מצב מדויקת.

אז איך לעזאזל יש הבדלים בין הסוקרים אתם שואלים את עצמכם? התשובה טמונה בעיקר בפער הקיים בקובץ התשובות שאותו הסוקרים מנתחים.

אם אספת תשובות מ כ ל קווצות המדגם, תקבל תמונה מלאה. אם לא הצלחת להגיע לכל פלח באוכלוסייה, תקבל מדגם חסר. פשוט.

הסברנו בעבר את חולשתם של הפאנלים האינטרנטיים, ולכן הדרך הבטוחה היא להסתכל על קו המגמה, כי אם יש הטיה בפאנל היא תהיה עקבית.

בואו נראה לכם לכם דוגמא קטנה, אך משמעותית, כיצד נוצרים הפערים הללו:

בשבועות האחרונים שואלים אותנו שוב ושוב איך זה שהליכוד מקבל בסקרים שלנו 34 עד 35 מנדטים, מול האחרים שלא חוצים את רף ה- 32? מאיפה הפער הזה נוצר ולמה רק אצלנו?

אז תכירו את "שני המנדטים הנעלמים של הליכוד". הראשון מסתתר בקרב עולי ברה"מ לשעבר הוותיקים, דור א', שכלל אינם דוברי עברית ובוודאי אינם רשומים בפאנלים השונים. משקלם כיום בישראל עומד על קרוב ל- 5 מנדטים, שרובם מצביעים "ישראל ביתנו", אבל גם הליכוד ויש עתיד מקבלים שם מנדט +.

המנדט השני שייך לתופעת "אבו יאיר". רבות מדברים על הקול הערבי ועל הקרבות בין מפלגות המגזר הערבי, אבל חשוב לדעת שכמעט 20% מהמגזר הערבי מצביע למפלגות ציוניות. הליכוד היא כיום המפלגה הציונית הגדולה ביותר במגזר הערבי (בעבר העבודה ומרצ התחרו על התואר), כך שבין ה- 8 ל- 14 המנדטים ששווה האלקטורט הזה, מתחבא עוד מנדט, די יציב, של הליכוד.

שני המנדטים הנסתרים הללו, שאינם מופיעים בשום פאנל שבעולם, משפיעים על חלוקת המנדטים הכללית.

בימים הקרובים אנחנו מנועים מלפרסם סקרים, כידוע לכם. הפעם הבאה שניפגש תהיה בשעה 22:00 בדיוק במשדר הבחירות המרכזי של חדשות 14.

בבחירות הליכוד כזכור קיבל 32 מנדטים, והמנדטים על שם עולי ברית המועצות ועל שם "אבו יאיר" שפילבר הבטיח לנו, ממש לא הופיעו.

בבחירות 2020 טראמפ הפתיע בגדול, והדבר גרם לכך שבמבחן התוצאה של 2020 סוקרים רפובליקנים מפוקפקים נראו פתאום צודקים ומוצלחים. עלתה השאלה: האם ניתן לבטוח מעתה והלאה בסוקרים אלו, שהוכיחו את עצמם לכאורה, או שמא סוקרים אלו, למרות ההצלחה הממוזלת, עדיין נחשדים בהטיה – המזל הוא זמני וההטיה היא נצחית. את התשובה קיבלנו בבחירות 2022 לקונגרס, שבהן סוקרי המיינסטרים ניבאו היטב את התוצאות, בצורה מרשימה, ואילו הסוקרים הרפובליקנים כשלו לחלוטין.

בין 21 ל-23 יש הבדל של שמים וארץ

הממשלה מתכננת להוריד את גיל הפטור מהצבא של הצעירים החרדים ולאפשר להם להקדים לצאת לעבוד. אחרי שהממשלה הזו הנחילה לציבור אכזבות בכל מובן אפשרי וקידמה רעיונות שמעמידים את עצם קיום המדינה בסימן שאלה, הנה רואים יוזמה חיובית משמעותית. אפילו שבציבור החילוני לא תתקבל בעין יפה.

המצב שבו החרדים לא מתגייסים הוא מצב רע, אבל הוא מצב טוב בהרבה מהמצב ההפוך שבו היו מתגייסים בהמוניהם. מוטב לצה"ל שלא יהפוך למיליציה דתית קנאית של לוחמים נטולי כל תחושה של מוסריות ליברלית מערבית. אפילו גדוד "נצח יהודה" המצומצם היה די בו כדי להביך את ישראל מול ארה"ב, כשהלוחמים החרדים בו הניחו לאדם מבוגר, אזרח אמריקני, למות.

המצב שבו הגברים חרדים לא מתגייסים ולא עובדים הוא עוד רע בהרבה מהמצב שבו רק היו לא מתגייסים. אחרי 75 שנים בשלה העת לחתוך את הקשר הגורדי ולאפשר להם לא להתגייס, אבל כן לעבוד.

מדברים על שתי גרסאות לחוק הפטור לחרדים. בגרסה אחת הפטור יינתן בגיל 21. בגרסה שנייה הפטור יינתן בגיל 23. הבדל של שנתיים בגילאים האלו הוא הבדל של שמים וארץ, בין מצבו של בחור רווק המסוגל עדיין להקדיש שנה או שנתיים להשלמת לימודים, לבין מצבו של בחור נשוי ואבא, שיכולתו לתמרן בחופשיות בחיים פוחתת משמעותית. מתן הפטור רק בגיל 23 יהווה בכיה לדורות ולא ישנה מהותית את הסטטוס קוו.

בנוסף יש לזכור את תיאוריית הקורבן שידועה במדעי הכלכלה. בחור ירא שמים לא יוכל לפרוש סתם ככה בגיל 21. תהיה בכך הודאה שהוא בעצם היה שבוי של צה"ל, ולא למד בישיבה מרצונו החופשי. הוא יצטרך להוכיח שהוא מוכן להקריב קורבן מרצונו החופשי – להקריב עוד שנה או שנתיים כדי להוכיח לחברה את דבקותו האמיתית בלימוד התורה. מוטב אם כך שיקריב את השנים שבין גיל 21 ל-23 מאשר את השנים שבין גיל 23 לגיל 25, אז בוודאי יהיה כבר נשוי פלוס שניים.

אחרי שיעבור הפטור לחרדים מהשירות יתחזקו תהליכים שיקלו על חרדים להשתלב במשק הישראלי, אבל לא יהיה בכך פתרון לבעיה העמוקה יותר – העמדות הלא ליברליות של החרדים ישנו לחלוטין את צביון המדינה, ככל שהחרדים יתחזקו דמוגרפית, ויהפכו אותה למקום שבו חילונים אינם מרגישים עוד בבית.

האכזריות היא הפואנטה

השר שלמה קרעי חולל גלים בטוויטר, כאשר תקף את העלאת הריבית של בנק ישראל. אבל אפשר להבין את התסכול שלו – קרעי היה שותף במהלך שהגדיל מאוד את החשיפה של משקי הבית להעלאות הריבית – מתן האפשרות למשכנתא שמבוססת ברובה על ריבית הפריים ולא מתבססת בעיקר על ריבית קבועה לטווח הארוך.

בדיעבד המהלך שחשף את משקי הבית למלוא נשיכתה של ריבית הפריים נראה שגוי ואכזרי, אבל האמת היא שהאכזריות היא הפואנטה כאן. בנק ישראל לא סתם מעלה ריבית. הוא רוצה להתאכזר למשקי הבית, כדי להכריח אותם להפסיק להוציא כסף. מבחינת בנק ישראל נוח מאוד שכל העלאת ריבית צנועה קולעת משפחות למצוקה של ממש. מהי מהות מצוקתן? הקושי שלהן להוציא כסף לצרכיהן השוטפים כאשר הריבית עושקת אותם. אבל זה בדיוק מה שבנק ישראל רוצה שיקרה: בהעדר יכולת מצד הצרכנים להוציא כסף, בתי העסק יפסיקו להעלות מחירים ואולי אף ישקלו להורידם. האינפלציה תיעצר.

במילים אחרות: זה לא שנגיד בנק ישראל נאלץ, בשל חובתו המקצועית, להעלות ריבית, תוך שהוא מתאבל על הנזק האגבי המצער – הסבל של המשפחות שהתפתו לקחת משכנתא בריבית פריים. מה שקורה הוא שנגיד בנק ישראל בכוונת מכוון מתעלל במי שלקח משכנתא בריבית מסוג זה, כי ככה הוא קולע אותו למצוקה כספית שתמנע ממנו להוציא כסף. ככה הוא מאלץ את בתי העסק, שאין באים בשעריהם, לעצור העלאות מחירים. אם נתבונן אחורה על מאמציו של קרעי להוזיל עלות משכנתא באמצעות הצמדתה לפריים, הם יראו נואלים וחסרי אחריות מהזווית של לוקח המשכנתא. אך מהזווית של בנק ישראל אפשר לשלוח לקרעי פרחים על תרומתו למנגנון פשוט שמאפשר לבנק ישראל דיכוי אפקטיבי של אינפלציה. בעולם ללא קרעי היה צריך להעלות את הריבית לגבהים רמים יותר כדי להשיג אפקט אנטי אינפלציוני דומה, והדבר היה פוגע מאוד בהשקעות לטווח הארוך של המגזר העסקי.