דונאלד מזמין אתכם לשוק

דונאלד טראמפ שובר מדי יום שיאים חדשים של חוסר יציבות, נבערות וגסות רוח. רק עתה היה מבזק על כך שהחיש את סילוק שר ההגנה שלו. במהרה בטח יגדפו כמו שגידף את שר החוץ הקודם, רקס טילרסון.

אולי בכך, במלחמת הסחר עם סין, בממשל המושבת וסתם במצב רוח רע יש לתלות את הנפילות החדות בשווקים. אבל אני רוצה להציע נקודת מבט הפוכה. יש דווקא מקום לאופטימיות בשוק המניות. המכפיל על הרווחים הצפויים ל-2018 נעשה סביר מאוד ואפילו זול – אזור ה-15. אין בועה וכנראה גם לא הייתה. העובדה שהמניות זולות כשלעצמה היא ברכה. כפי שהסברתי בפוסט אחר, חלק גדול מהתשואה ארוכת הטווח מגיע מקניית מניות עצמית וזו עובדת היטב כשהשוק זול.

וברמת המקרו אירעה התרחשות מכוננת. לאורך שנות אובמה היה ברור שהמפלגה הדמוקרטית תומכת בריביות נמוכות ואילו הרפובליקנים מתנגדים ומאמינים בדולר חזק. אבל עתה הרפובליקנים מכרו את נשמתם לדונלד טראמפ, ואילו טראמפ בוטה בדרישתו לקבל מנגיד הבנק שלו ריביות נמוכות כפי שאף נשיא לפניו לא העז להיות. עד כדי איום בפיטוריו. בטווח הארוך, הטווח ההיסטורי, נראה שקטן משמעותית הסיכוי שהמפלגה הרפובליקנית תשים מקלות בגלגליה של מדיניות מוניטרית מקלה. שוק המניות זקוק לריביות נמוכות כאוויר לנשימה והעובדה שחצי מהפוליטיקאים באמריקה שוכנעו בחשיבותן היא ברכה. טראמפ יכול להתגאות במורשת הזו: הנחלת חשיבות הריבית הנמוכה למפלגתו, מורשת שיכולה להצטרף לרשימה הקצרה אך הלא לגמרי ריקה של ההישגים שלו.

המהפכה הדמוגרפית

בתגובות בפוסט הקודם שותף סרטון שמראה את השינויים ברשימת עשר הכלכלות הגדולות בעולם בכמעט שישים שנה. האירועים הבולטים הם עליית יפן ולאחר מכן כמובן הזינוק הסיני הגדול ולאחרונה גם הודו מצטרפת לחגיגה. בולטות מאוד ברשימה לאורך הדורות האחרונים: גרמניה, צרפת, בריטניה, איטליה, ספרד. פה ושם הגיחו גם דרום קוריאה ואפילו הולנד.

ננוע חמישים שנה קדימה בציר הזמן, בהתאם לתחזיות הלמ"ס שלנו והדמוגרפים בעולם ונגלה ממצא בלתי נתפס, שכבר עמדתי עליו לא פעם. מספר התינוקות שיוולדו בישראל יהיה דומה או לפחות יתקרב מאוד למספר התינוקות שיוולדו בכלכלות העצומות האלו שלהן היה לאורך הדורות מקום של קבע בעשיריה הפותחת.

עוד הרבה יותר תינוקות יוולדו באפריקה, אך קשה להאמין שמשם תבוא בשורה גדולה לכלכלה העולמית. המחצבים ומשאבי הטבע שבהם בורכה אפריקה יהיו ככל הנראה פחות חשובים אז מכלכלת הידע.

כל אימת שלוקחים תהליכים אקספוננציאליים ומנסים למשוך אותם קדימה מגלים דברים מדהימים, אפילו בלתי נתפסים. אבל ארבעים או חמישים שנה אינם פרק זמן בלתי נתפס. סביר להניח שלחלקנו יהיה מזל לחיות אז. בעולם כבר קיימים הילדים שיהיו הסבים או אפילו חלק מההורים של התינוקות שיוולדו אז. אפילו הגניקולוגים הוותיקים של אז כבר שוקדים על תלמודם בבתי הספר לרפואה. גם אין מדובר במספרים חסרי תקדים בתולדות המדינה. ב-2023 יחיו בישראל פי שלושה בני אדם משחיו בה חמישים שנה קודם לכן, בזמן מלחמת יום הכיפורים. כדי שמספר התינוקות בישראל ב-2065 יעלה על זה שבספרד ובאיטליה, חברות קבועות בעשיריה הפותחת של כלכלת העולם, מספיק קצב גידול נמוך יותר מזה שאפיין את המדינה בחמישים השנה האחרונות. המהפכה הדמוגרפית השקטה במעמדה של ישראל בין האומות מתקדמת בשקט מדי יום במחלקות היולדות והשפעותיה בטווח הארוך מדהימות.

גם זו לטובה (בקושי רב)

אחרי בחירות אמצע הקדנציה טראמפ מרשה לעצמו להיות מי שתמיד רצה להיות, נטול עניין בבעלי ברית במרחב המזרח התיכון. החלטתו לסגת מסוריה וכנראה גם מאפגניסטן הותירה בהלם את בכירי הרפובליקנים והביאה להתפטרות שר ההגנה מאטיס.

זו קריאת השכמה למעריציו של טראמפ בארץ, מגיא בכור ועד אחרון הכותבים בפורומים של רוטר. אין לו עניין לכהן כמשיח בן יוסף. החלטתו מסכנת את ישראל ועדיין אינו ממצמץ.

הנזק לאמריקה ולתפקידה בעולם הוא עצום וארוך טווח. היא מאבדת אמינות כבעלת ברית. גם אם היא ידידותית תחת נשיא אחד, איש אינו ערב לכך שיחליפו בהמשך נשיא אחר לגמרי בסגנונו. רק שוטה ישים בה מבטחו. פוטין קיבל בונוס נאה לכאורה על הקמפיין הנסתר שניהל למען בחירת טראמפ.

על הרע בצעדי טראמפ כבר נכתב בכל מקום ועוד ייכתב. אין מה לחדש. שווה לנסות לגרד בכוח אלמנטים חיוביים ולו רק כדי להתעודד ערב השנה האזרחית החדשה ממצב העולם.

אז מה חיובי? צעדי טראמפ אולי יתרמו לחזרת הברית בין המפלגה הדמוקרטית לישראל. הדמוקרטים יקבלו הזדמנות להיות יותר פרו ישראלים מטראמפ וגם יוכלו להתלכד סביב התנגדותם לבדלנות כאנטגוניזם לטראמפ. מה שיריבי עושה הוא ההיפך ממה שאני רוצה לעשות. זה אותו היגיון שהפך תמיכה בישראל לעיקר אמונה רפובליקני אחרי שהנשיא אובמה שנוא נפשם של הרפובליקנים התבלט בקרירותו לישראל.

גם ישראל עצמה קיבלה קריאת השכמה ואולי תחדל מלכרכר סביב טראמפ. התנהגות שלא הוסיפה לה כבוד בעיני רבים מאוהדיה.

במישור בניית הכוח הצבאי, לקח לדורות שאין להסתמך על אמריקה יביא לגידול בתקציבי הביטחון בעולם. טראמפ כל הזמן מטיף לאירופה להוציא יותר על צבא. במעשיו הנוכחיים הוא מספק לה תמריצים רבי עוצמה לעשות כך. תמריצים שיכולים לעמוד אפילו כשיעזוב את משרתו, כי סכנת שובו של הטראמפיזם תישמר. אנו יודעים איזו מדינה מרוויחה יפה כשתעשיותיה הביטחוניות מקבלות הזמנות חדשות. ובכלל לא יזיק לאירופים לצאת קצת מתחושת השאננות והפינוק.

גם לנו לא יזיק לזכור שאי אפשר לקבל החלטות אסטרטגיות מסוכנות מתוך הנחה שאמריקה תמיד תהיה שם עבורנו.

ולסיום צריך להגיד שבאופן פרדוקסלי כל הגדלה של ספקטרום האפשרויות שעומדות בפני נשיא אמריקני, מעצימה את ההרתעה האמריקנית. טראמפ הוא בלתי צפוי בעליל. האיראנים כבר היום מבינים זאת ואינם ממהרים לנטוש את הסכם הגרעין. צעדיו האחרונים לכאורה מחזקים מאוד את אירן וזה מזעזע. אך הם גם ממחישים לה ולכל שחקן אזורי אחר שטראמפ משוגע וגחמתי ואין טעם לנסות לחזות את התנהגותו. מכיוון שטראמפ במהותו הוא גם בדלן אך גם כוחני וחסר מעצורים – יש לכך גם ערך הרתעתי חיובי. בפרט אם צעדיו האחרונים יתבררו במהרה כאסון בשטח כפי שכולם צופים, ייתכן שבתגובה הוא יחתור להבליט יותר הצד הכוחני שלו במדיניות החוץ.

ישראל בעלייה

עליות המחירים בסקטור המזון ובמגזרים נוספים מוקעות בתקשורת כאסון. אבל מי שמבין מעט בענייני מקרו כלכלה עשוי לחוש תחושה יותר אמביוולנטית. האינפלציה הנמוכה בישראל בשנים האחרונות סותרת את הוראות הממשלה לבנק ישראל, מסמנת מצב כלכלי בעייתי ובעיקר מותירה את הריבית על שפל שהוא אסוני לחוסכים. אם אין אינפלציה, אין העלאות ריבית ואין דרך לחיסכון.

אז האם מוצדק לנגח את שר האוצר כחלון? ואולי יש למצוא בעליות המחירים אות לבריאות הכלכלה. בסך הכול קצב ההתייקרות הרב שנתי הוא סביר והולם אינפלציה מתונה ורצויה. ייתכן גם שבאופן פרדוקסלי עליות המחירים הכלליות ואיתן עליית הריבית הצפויה יביאו לירידה במחירי הדירות שהתנפחותם מתבססת על ריבית האפס.

מוקדם מדי לתת תשובה לשאלה זאת. הדבר דומה למכר סגפן שתמיד ידוע בחסכנותו שפתאום אתה מגלה שמוציא את כל הכנסתו. האם הדבר נובע מהחלטה מבורכת שלו להתחיל לחיות טוב, או משום שהוא מכלה כספו באופן מיותר ובזבזני?

המשק הישראלי, כמו כל העולם, יוצא מהסגפנות הדפלציונית של העשור האחרון. אך האם עליות המחירים מבטאות שפע ושגשוג, כלומר עליה אמיתית ברמת החיים של הישראלים (כמו שמתבטא למשל בפריחה המדהימה של הטיסות הזולות לחו"ל, ראו למשל בבלוג המעניין הזה). ואולי הן מבטאות בעיקר את חוסר היעילות ואת חוסר התחרותיות של המשק הישראלי? בינתיים, כל עוד לא מוכח אחרת, כחלון רשאי ליהנות מהספק.

לקראת 2020

ההימורים באינטרנט חושפים תוצאה יוצאת דופן. לנשיא המכהן טראמפ נותן פרדיקטיט רק סיכוי של 35% להיבחר שוב לנשיא ב-2020. מבין יריביו הדמוקרטים מוביל דווקא המפסיד במירוץ לסנאט בטקסס, בטו או'רורק. או'רורק לא זכה לשדרוג הנכסף לסנאט ולמעלה ממאה שנה לא נבחר לנשיא מועמד שבא ישירות מבית הנבחרים. בפרט כשמדובר בחבר קונגרס לא בכיר. אבל עד 2016 מעולם לא נבחר נשיא ללא רקע פוליטי או צבאי..

ברני סנדרס רמז לאחרונה שהוא חזק במירוץ, על אף גילו, וגם המהמרים מאמינים בכך. סנדרס הוא המועמד הבעייתי ביותר מבחינת ישראל ובחירתו יכולה לסמן תפנית קשה ביחסיה עם ארצות הברית, ממש כפי שטראמפ מסמל תפנית נהדרת. אבל אם זקן כמו סאנדרס יכול לרוץ, אז גם ג'ו ביידן, שמאוד רוצה לסיים את הקריירה הפוליטית הארוכה שלו כנשיא.

קרנה של אליזבת' וורן ירדה אחרי בדיקת הדנ"א שהוכיחה כביכול שהיא אינדיאנית בחלק מזערי מהגנטיקה שלה. גם בגלל הגיחוך שבתוצאות. בעיקר בעיקר שהמפלגה הדמוקרטית (שכמו שציינתי פעם, היא מבחינות רבות מפלגה אנטי מדעית) מתעבת דנ"א כהוכחה להבדלים בין עמים ובין אנשים.

אם תיבחר בסוף אישה מטעם הדמוקרטים ייתכן שזו תהיה הסנאטורית השחורה מקליפורניה, קמלה האריס. מי שראה כיצד צלבה את השופט העליון ברט קוונו בשימוע בסנאט, קיבל טעימה ממה שתנסה לעשות למועמדים האחרים בעימותים.

מלבד סאנדרס מן הסתם כל המועמדים האחרים יהיו, מבחינת יחסם לישראל – במקרה הרע בסגנון אובמה ובמקרה הטוב בסגנון קלינטון הבעל והאישה. יהודי טקסס הדמוקרטים מלאים בתשבוחות לאו'רורוק על פרו-ישראליותו. אם סאנדרס יסיים את הקריירה, אולי הסכנה הבאה ליחסי ארה"ב וישראל נעוצה בחברת הקונגרס הצעירה מחוללת הסנסציות אלכסנדריה אוקסיו-קורטז, שהבינה לאחרונה שבדומה לסאנדרס, כדי להפגין גישה אנטי ישראלית בגאון, כדאי להתהדר קודם במוצא יהודי, ובישרה שהיא צאצאית למגורשי ספרד.

המוניות זקוקות למודל נטפליקס

אפליקציית מוניות חדשה מגיעה לישראל – יאנגו. החשדנים שבמגיבי הטוקבקים בטוחים שזו דרך של רוסיה, שממנה מגיעה האפליקציה, לרגל בישראל בעידן הסייבר. אבל גם אם נתעלם מפרנויה זו אין הרבה בשורה בעוד אפליקציית מוניות בארץ. חוקי הביקוש וההיצע לא כל כך עובדים בסקטור המוניות כי המחיר מפוקח ולא ניתן להעלותו וגם כי היצע הנהגים מוגבל ולא כל אחד רשאי לנהוג במונית. בעיית ההיצע המוגבל תיפתר רק בבוא הרכב ללא נהג (לפיניקס הוא כבר הגיע!) או כשנהגי המוניות יאבדו כוחם בליכוד (להבדיל מהרכב ללא נהג זה באמת מדע בדיוני). אבל את בעיית המחיר המפוקח לכאורה ניתן לפתור. משרד התחבורה אוסר על העלאת מחיר נסיעה במונית, אפילו בשעות השיא, ולכן מטבע הדברים קיים מחסור במוניות בזמן זה. התחום מתקיים בחוסר יעילות קיצוני בשל ההתעקשות על מחיר קבוע לכל נסיעה כששיקולי ביקוש והיצע – הס מלהזכיר. אבל אפליקציה יכולה לפתור זאת בצורה מקורית. היא יכולה לעבוד במודל נטפליקס, כלומר על בסיס דמי מנוי חודשיים. משרד התחבורה הרי לא יכול לאסור על גביית דמי מנוי באפליקציות; סמכותו אינה מגיעה עד לשם.

מנוייה של אפליקציית מוניות שתעבוד באופן כזה יקבלו קדימות בשעות השיא, פשוט מאחר שהנהגים שיגיעו אליהם יתוגמלו בעין יפה, כמובן מכספי דמי המנוי. בשעות השפל לעומת זאת ניתן יהיה להעניק למנויים הנחה. ההוצאה הכספית הממוצעת לנסיעה לא בהכרח תגדל אבל היא תתחלק באופן יעיל בהרבה.

רגולציה חונקת וכפייה כלכלית לא יעילה מתבררים לעתים קרובות כפחות מזיקים ממה שנדמה היה מלכתחילה, כי המוח הקפיטליסטי ממציא לנו פטנטים. אולי פטנט כמו זה המתואר יוכל לשרת היטב את סקטור המוניות.

הגידו כן לזקן. ולשמולי.

הצעת החוק של איציק שמולי להעלאת גובה קצבת הזקנה כך שתשתווה לשכר המינימום היא בעייתית בשל העלות התקציבית העצומה. קשה למדינה להתחייב להוצאה כה גדולה לאורך שנים בנסיבות משתנות ובלתי צפויות.

עם זאת, אני מאמין שבעתיד יתברר שהרעיון הגלום בחוק הוא ראוי ושהשיקולים בעדו יגברו על השיקולים נגד.

יש שאלה יסודית לגבי עתיד הכלכלה במערב בשל המירוץ בין שני תהליכים המנוגדים זה לזה. מצד אחד האוכלוסיה מזדקנת וקטן חלקו היחסי של כוח העבודה. מצד שני ההתפתחות הטכנולוגית העתידית צפויה להחליף חלק ניכר מהעובדים. הטכנולוגיה החדישה אולי כבר אינה מרעישה כל כך מבחינת ההמצאות משנות הכול שבאות בקצב איטי יותר מבעבר. אבל מבחינת היכולת לשכפל כל דבר בזיל הזול – ההישגים מרשימים ביותר. דוגמה אחרונה ממש היא הצלילה במחיר הנפט בשל יכולתם של מפיקי הנפט בפראקינג בארה"ב לקדוח עוד ועוד מבארותיהם. עוד הרבה קודם הוכיחו חברות סיניות שהן מסוגלות לשכפל כל דבר במחיר מגוחך, הישר אל תיבת הדואר של הלקוח.

אם הקיטון בכוח העבודה יעורר מחסור במוצרים והמון זקנים, חולים וחלושים, ינהרו אל סופרמרקטים ללא עובדים וללא מוצרים ויתקוטטו על מוצרים מעטים שמחירם יאמיר – הרעיון של שמולי הוא זוועה. מה הטעם להפקיד בידי קשישים אומללים אלו עוד מטבעות. המחירים רק יזנקו עם עליית הביקוש. אבל הרי כל הסימנים מראים שההיפך עומד לקרות. יהיו המון מוצרים פנויים משוכפלים לזקנים של העולם ורק צריך לתת בידיהם כסף כדי שיוכלו לקנותם.

הרבה כלכלנים שמודעים לכך שבעתיד יהיה שפע רב ומעט צורך בעובדים מציעים להנהיג קצבה לכל אדם. החיסרון הגדול של רעיון זה הוא בעידוד חוסר יצרנות ובתמריץ לבטלנות. מתן קצבה כזו לזקנים בלבד מפחית מהבעיה. רק הזקנים שבמילא סיימו את הקריירה יהנו ממנה. אפשר אולי להשיג פשרה שלפיה העלאת קצבת הזקנה תלווה בהעלאת גיל הפרישה וכך למשל לא יינתן תמריץ לנשים באמצע שנות השישים לצאת ממעגל העבודה, זמן שאולי מוקדם מדי עבורן.

העובדה שהחוק של שמולי מציע קצבה אוניברסלית שאינה מפלה בעלי הכנסה גבוהה היא חיובית. אין הוא כרוך בתמריצים סוציאליסטים איומים ובהתעמרות במעמד הביניים ובמידה רבה הוא מעודד יזמות ופתיחת עסק כעצמאי, כי המחיר שמלווה זאת לעתים קרובות, סיכון הביטחון הפנסיוני, יהיה חריף פחות.

יש שני שיקולים ייחודיים למציאות הישראלית שרק הופכים את החוק של שמולי לנבון יותר. ראשית, גם בעתיד שבו כמעט כל מוצר ישוכפל בעלות אפסית והשפע ישרור, ספק אם יהיה בישראל הצפופה והמתפוצצת דמוגרפית שפע בדירות. לאור זה כסף שיינתן לצעירים שעסוקים במירוץ לדירה רק יזניק ביקושים לבתים ויביא לניפוח בועת הנדל"ן. זאת בעוד שזקנים מפנים את כספם לצרכים אחרים פרט לדיור.

שנית, קיים הפרש עצום בין קבוצת הילדים והצעירים שבה חלקם של החרדים בישראל מתנפח במהירות מדהימה לבין קבוצת הזקנים שבה חלקם זניח. המפלגות החרדיות שמחויבות ל"הדרת פני זקן" לא יוכלו למחות על הטבות לזקנים, אך הן יבואו על חשבון הסקטור שלהן.