בחירות 2019 – ההסבר הסוציואקונומי

מי שמתעסק בסטטיסטיקה יודע שמתאמים סטטיסטיים בסדר גודל של 0.85 ומעלה, מתאמים שיכולים להסביר כמעט את כל השונות, הם נדירים. מתאמים כאלו מלמדים לרוב על דמיון בין דברים טריוויאליים למדי כמו ציון הפסיכומטרי של אדם שעושה את הבחינה שוב ושוב.

למצוא מתאם 0.93 בין שתי תופעות שונות בעולם, כל אחת מהן חשובה ומעניינת בפני עצמה, שאין ביניהן קשר ברור מאליו, זה דבר גדול. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה את תוצאות הבחירות לפי ישובים אתמול, בהתייחס לשלושים היישובים הגדולים בארץ. הוצאתי חרדים וערבים שלהם דפוסים משלהם, הוספתי לאקסל את המעמד הסוציואקונומי של היישוב, ומתאם 0.93 צץ וקפץ לו. זה המתאם בין שיעור ההצבעה לכחול לבן ביישוב מסוים לבין מעמדו הסוציואקונומי. איש לא היה מפקפק בכך שקיים קשר, אבל עד כדי כך? מתאם 0.93? מדהים.

גם הצבעה למפלגות שמאל אחרות, כמו העבודה או מרצ, היא בקורלציה גבוהה עם מעמדו הסוציואקונומי של היישוב. דבר קצת משעשע ואירוני כי הרי אלו מפלגות סוציאליסטיות. אבל לעוצמת המתאם המטורף 0.93 לא מגיעים שם. לכחול לבן יש סגולה מיוחדת למשוך את לבם של המצליחים.

כולנו של כחלון הייתה מפלגה חברתית, אבל במפתיע לא רואים בקורלציות אהדה מיוחדת לכחלון מצד המוחלשים. הקשר בין המעמד הסוציואקונומי של היישוב לבין ההצבעה לכולנו הוא אפס. ש"ס לעומת זאת שובה את לב היישובים של העניים (מתאם שלילי 0.86 בין רמה סוציואקונומית לשיעור הצבעה לש"ס).

אבל אולי מתמצת את כל הסיפור דווקא הדרבי של הדתיים. בבחירות הקודמות רצו שתי מפלגות דתיות, אחת ליברלית של בנט ושקד, אחת סמוטריצ'ית עם בן גביר כקינוח. נקח את יחס המצביעים בין המפלגות ונעשה קורלציה בינו לבין המעמד הסוציואקונומי של היישוב. בינגו. מתאם 0.8 בין העדפת בנט ושקד לבין רמה סוציואקונומית. או בעברית פשוטה – מצד אחד שהם, שם מובילים הדתיים הליברלים. מצד שני לוד, שם מובילים הדתיים השמרנים.

בחזרה לחרקירי

חזרתו של אהוד ברק לזירה הפוליטית בישראל, גם אם בקול ענות חלשה יחסית, מצדיקה התבוננות מחודשת בקדנציה שלו כראש ממשלה, זו שמתועדת היטב בספרו של רביב דרוקר מ-2002, "חרקירי". הוא זכה להישג הפוך מהישגו האחרון של בנימין נתניהו. אם נתניהו הצליח לעקוף את בן גוריון בצמרת דירוג ראשי ממשלה לפי זמן הכהונה, אז ברק הצליח להתברג מאחורי משה שרת כראש הממשלה שכיהן הכי פחות זמן. עם זאת, ההשוואה לשרת עושה לברק עוול. הוא לא היה ראש ממשלה מועט חשיבות. בתוך זמן קצר הוא הצליח לחולל כמות עצומה של אקשן בעל חשיבות היסטורית מהדהדת: פסגה עם שר החוץ הסורי וכמעט הסכם היסטורי עם אסד, פסגה עם ערפאת וכמעט הסכם היסטורי לסיום הסכסוך, הצעות חסרות תקדים מצד ישראל כולל ויתור על הר הבית והתגמשות בנושא זכות השיבה, תחילתה של אינתיפאדה אלימה שכללה בין השאר את הלינץ' ברמאללה, מהומות קשות של ערביי ישראל, יציאה חד צדדית מלבנון ואפילו כקינוח מהפכה אזרחית חילונית כושלת.

בין פעולות ברק באותו זמן בולט הישגו הגדול היחיד: היציאה מלבנון. נתניהו הוא המוטב הנוכחי של ההחלטה הזו. בגללה הוא פטור מלעסוק בקטל מתמשך בגבול הצפון ויכול לזקוף לזכותו מאזן אבידות מצומצם של חיילים ואזרחים.

מנגד דברים אחרים הם בגדר זיכרון רע. ראשית, הנכונות הנלהבת לוותר על הגולן שרק עקשנותו הקיצונית של אסד האבא שרצה לשכשך רגליו בכנרת חילצה אותנו ממנה. הנכונות להקריב את הגולן הייתה החלטה אסטרטגית שמלחמת האזרחים הסורית חשפה את טיפשותה. שלטון אסד בסוריה הוא שלטון מיעוט שמבוסס על דיכוי אכזרי של הרוב הסוני. ארה"ב וישראל לא היו יכולות לגבות לטווח הארוך דיכוי שכזה. בשביל זה צריך את פוטין. לכן ספק רב אם הסכם השלום יכול היה להחזיק מעמד לאורך שנים ולהניב תועלת כלשהי.

גרועה מכך הייתה ההתקפלות הסדרתית של ברק מול הפלסטינים ועוד תחת אש.

בנושא הר הבית הציע שלמה בן עמי:

"מה דעתכם שהריבונות על הר הבית תהיה פלסטינית ולנו יהיה וטו על חפירות כאשר בהסכם יהיה כתוב שאתם מכירים בכך שהמקום קדוש ליהודים והדבר יאושר בוועידה האיסלאמית?"

דברים אלו גרמו הלם במשלחת הישראלית. עד אז התעקשה ישראל שתהיה לה ריבונות בהר הבית ולו חלקית. אבל דברי בן עמי השתקפו בסופו של דבר בהצעת קלינטון לגבי ירושלים, "מה שיהודי ליהודים, מה שערבי לערבים". למרבה התדהמה של ברק, אפילו את זה ערפאת לא היה מוכן לקבל. הוא רצה לצמצם את מתחם הכותל המערבי וכמובן לא העלה על דעתו לוותר על זכות השיבה.

מאמץ אחרון לפתור את סוגיית זכות השיבה נעשה בטאבה. לפי תפיסתו העקרונית של  יוסי ביילין שניהל את המו"מ בסוגייה, אין רע בכך שישראל תקלוט פליטים כמספר הערבים שהיא מעבירה לשליטה פלסטינית במזרח ירושלים. דרוקר מציין בצדק שביילין התעלם מכך שערביי מזרח ירושלים אינם משתתפים במשחק הפוליטי ועל כן משמעות תושבותם פחותה. גם פליטים שיבואו מבחוץ, ללא הליך של ישראליזציה רב שנים, עלולים להיות אזרחים בעייתיים. מעל הכול בולט האבסורד בכך שבהסכם שאמור לבסס את ההכרה הפלסטינית בזכות היהודים למדינה, יוכנסו פלסטינים דווקא למדינה היהודית. אבל עם כל פשרנותו של ביילין, גם כאן הפלסטינים נמנעו מלהגיד תשובה חיובית.

היית מצפה שוויתוריו המופלגים של ברק יביאו לישראל כבוד ויקר אבל בוועידת שארם א שייח, שהתכנסה בניסיון לעצור את האינתיפאדה, המצרים אפילו לא היו מוכנים לתלות דגלי ישראל. ברק עצמו ביקש מהנשיא קלינטון, שעבד לפעמים כשוליה שלו, שיעביר את שגרירותו לירושלים כמחווה לישראל על נכונותה ללכת רחוק, אבל הדבר כמובן לא קרה. היה צריך לחכות לטראמפ לשם כך.

נימת הספר של דרוקר אינה כל כך מפרגנת לברק אבל בנקודה אחת הוא הופך אותו לאנושי. מתאר את אהבתו לנאווה רעייתו – "ברק פשוט מאוהב באשתו".  זה כמובן קטע שלא הזדקן היטב.

ברשתות החברתיות ברק שופך ביקורת, לעתים ארסית בצורה לא מקובלת, על בנימין נתניהו, אבל אין שום דבר בעולם שיכול לשמש תעמולה מוצלחת ומשכנעת להצבעה לליכוד בבחירות הבאות כמו הסתגרות מחודשת בת כמה שעות (כל אחד וקצב קריאתו) עם הספר של דרוקר על הקדנציה שלו. אני השתכנעתי.

השקר שמסרב למות

ראיון מעניין מאוד עם פרופ' שמגר בן אליהו. הוא נשמע בעל סמכות אמיתי בתחומו ואומר דברי טעם מעניינים, גם כאלו שלעתים רחוקות שומעים בתקשורת ההמונים: למשל שאין ספק שאצל החרדים יש יותר הומואים, מאחר שריבוי בנים זכרים גורם הומוסקסואליות (ככל הנראה התגובה החיסונית של הרחם הנשי לרכיבים של כרומוזום Y שזר לו הולכת וגוברת מהריון להריון, כמו שקורה תמיד לתגובה חיסונית, והדבר גורם להומוסקסואליות של זכרים).

אבל משום מה הוא נוקב שוב ושוב במספר עשרה אחוז כאומדן לשיעור ההומוסקסואלים באוכלוסיה. זהו שקר שמסרב למות. המספר האמיתי הוא 3%, 4% או לכל היותר 5%. ובאמת אין זה הגיוני כלל שתכונה כל כך מנוגדת למטרות האבולוציה כמו הומוסקסואליות תתפתח אצל אחוז גבוה מאוד מהאוכלוסיה. יש אחוז נוסף מהאוכלוסיה שהוא בעל גמישות מינית, בפרט אצל נשים. המיניות הנשית הלסבית פחות מטריפה את הדתיים ואת השמרנים משום מה. אולי כי גברים סטרייטים אינם מוצאים אותה דוחה. אבל דווקא בה יש יותר אלמנט של בחירה, זאת בשל הגמישות הגדולה של הספקטרום המיני הנשי, שמאפשרת לנשים באופן כללי להתנתק יותר מאלמנטים פיזיים ומחשיבותם כשהן בוחרות בפרטנרים. גם זאת כמובן במידה מוגבלת. נטיה מינית היא עניין מולד. ולמען האמת לא רק נטייה מינית היא מולדת, אלא כמעט כל מאפיין אנושי שהוא.

שקרים קטנים, שקרים גדולים

משפט מושלם כתב המשורר האמריקני רוברט פרוסט: "אלוהים, סלח לי על הבדיחות הקטנות שאני מתבדח על חשבונך, ואני אסלח לך על הבדיחה הגדולה שאתה מתבדח על חשבוני".

דבר דומה יכול להגיד הימין לשמאל בוויכוח הגלובאלי ביניהם בשאלה מי אמין ומי שקרן. השמאלנים צריכים לסלוח לימניים על השקרים הקטנים. או אז הימין יצטרך לסלוח לשמאל על שקריו הגדולים.

אנשי ימין מסוגו של דונאלד טראמפ מפזרים שקרים ללא הרף. טראמפ לא מסוגל להגיד משפט עובדתי אחד מדויק. הוא היה זה שקידם את התיאוריה שברק אובמה נולד בכלל מחוץ לארה"ב. אבל אלו שקרים קטנים. לפעמים קטנים – גדולים. מנגד, אנשי השמאל לרוב צמודים יותר לעובדות. לא במאה אחוז. אבל ככלל הציבור השמאלני שהוא יותר אינטלקטואלי ובעל חשיבה יותר מדעית מעריך יותר עובדות אובייקטיביות ובדיקה שיטתית שלהן.

ברם, השקרים של השמאל אינם שקרים עובדתיים קטנים. אלו שקרים ענקיים שנוגעים לעצם תפיסת העולם שלו ולחוסר הבנתו את טיב המציאות. לא, פליט טיפוסי מסומליה לא ייקלט יפה במערב כמו שנקלטו בו המהגרים היהודים שברחו מרדיפה בארצות המוצא שלהם. לא, מיסוי דרקוני של עשירים לא יחולל צדק חברתי מופלא. הוא יחולל תמריצים שליליים ויפגע ברווחה הכללית.

השמאל מדמה בעיני רוחו שוויון אוטופי בכל מקום בשעה שהקיום האנושי היה מאז ומתמיד היררכי. אין פיית שוויון שמסוגלת לפזר זרעי קסם שישנו את פני הדברים. אין זה מסר מייאש. להיפך. בני האדם התקדמו בדורות האחרונים התקדמות מדהימה בהפחתת הגחמתיות, הברבריות, האכזריות וחוסר הצדק שכרוכים בחיים. הנה, רק לפני פחות משבעים שנה אלן טיורינג, גיבור פיצוח האניגמה, נרדף על נטיותיו המיניות והובל להתאבד. הוא חווה כפיות טובה מזעזעת מצד מדינתו ואילו עכשיו הוא מונצח על שטר חמישים הפאונד שמנפיק הבנק של אנגליה.

אבל קידמה יכולה להתקיים כשבני האדם נותרים בני אדם, רק קצת פחות אלימים וקצת יותר סובלניים. פנטזיות שוויון לעומת זאת דורשות להכניס את בני האדם למיטת סדום שממנה יגיחו כבני אדם אחרים וכהומו סאפיינס שלא קיים. כזה שמחויב לרווחת ילדים שנולדו בכפר נידח בקונגו, עכשיו דחוקים על סירה רעועה לאירופה, כמו לרווחת ילדים בני עמו. כזה שיתמסר ברצון לתת נתח מופקע מרכושו למדינה ולא יכלה משאבים במציאת תחבולות ומקלטים להיפטר ממס. כזה שנולד בתרבות שקידשה עשרות דורות את החרב, את הג'יהאד ואת האנטישמיות, ורק יניח רגלו במערב ויאמץ את כל ערכי הנאורות.

אין שקר גדול מדמיונות השווא האלו ואין זה מפתיע שאין מי שמתעבים אותם יותר מאלו ששימשו בעצמם עכברי מעבדה לניסויי השמאל. תעיד על כך התנגדותן של מדינות מזרח אירופה להטפה הקוסמופוליטית מצד מדינות מערב היבשת. בהקשר זה כתב דימיטרי שומסקי (דווקא איש שמאל בעצמו) דברים יפים על מורשת הקומוניזם הסובייטי שכבר ציטטתי פעם:

המדינה הסובייטית ערכה ניסוי חסר תקדים בבני אדם. מצד אחד, מושגי הנאורות והשוויון, המוסר וכבוד האדם וחירותו גדשו את החלל הציבורי עד לעייפה. מצד אחר, בהעדר חברה פתוחה, בלא אפשרות כלשהי של בקרה ציבורית, התעוררו והשתוללו בחיי היום-יום באין מפריע השפלים שביצרי האדם.

הפער הבלתי נתפש בין רטוריקת השוויון האזרחי והלאומי לבין מציאות של דרוויניזם חברתי פראי ואפליה ממוסדת על רקע מוצא לאומי, גרם לאזרחים סובייטיים רבים לחשוב שהאשם הוא במושגי הנאורות, ההומניזם והשוויון. שמושגי הנאורות, ההומניזם והשוויון הם מושגים כוזבים וצבועים לכשעצמם, ולא מי שהשחיתו אותם.

דונלד טראמפ הוא אולי דמות ליצנית ומוגבלת, אבל הוא עדיין נושא איתו את ההיגיון הבריא ההיררכי האינסטינקטיבי שהיה לאבותינו כבר כשהיו על העצים או קצת אחר כך. בהיגיון הזה יש בסופו של דבר יותר אמת מהותית מבדמיונות השווא של פרופסורים שמאלנים הומניסטיים, אפילו אלו אשר בוררים את מילותיהם ועובדותיהם בקפידה.

78% ביבי

אני אוהב לעקוב אחרי אתר פרדיקטיט, והחודש הוא פתח הימור מעניין ממש: האם בנימין נתניהו יהיה ראש ממשלת ישראל בזמן נשיקת הסילבסטר שתפתח את 2020. אם היו שואלים אותי, הייתי נותן לכך פיפטי פיפטי בערך. להפתעתי המהמרים אופטימיים מבחינת האופן שבו הם רואים את סיכויי ביבי. הם נותנים לו כרגע 78% לשרוד, ואולי הם מבינים משהו שכל השאר עוד לא.

עוד מהנעשה בפרדיקטיט בימים אלו: לטראמפ סיכוי מכובד של 45% להיבחר לקדנציה שנייה. המועמדת המובילה לנצח אצל הדמוקרטים היא קאמלה האריס (24%) שעוקפת את ג'ו ביידן (22%) ואת אליזבת' וורן (20%). ברני סאנדרס משתרך מאחור (13%).

אין למהמרים צל ספק שראש ממשלת בריטניה הבא הוא בוריס ג'ונסון.

בבחירות בקנדה מתחלקים הסיכויים פיפטי פיפטי – האם ג'סטין טרודו יבחר לעוד קדנציה או שמא יהיה זה אנדרו שיר השמרני שמבטיח להעביר את שגרירות קנדה לירושלים.

שיגעון מצד המהות

מי יותר טוב ליהודים? דונלד טראמפ או המועמד הדמוקרטי? נראה שכיום רוב הישראלים יחשבו שדונלד טראמפ. אבל דווקא מהאגף הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית, זה שלרוב מרתיע אותנו מאוד, מגיעה בשורה לציונות בדמות רעיונות למיסוי מטורף על עשירים. אליזבת' וורן מציעה מס על נכסי עשירים בסך 2% או 3% שיוטל מדי שנה.

המיסוי הכבד על נכסי עשירים הוא הצעה אבסורדית. זהו מס נוראי, אפילו בצרפת הסוציאליסטית מס מסוג זה בוטל בידי הנשיא מקרון. הרי אין באמת בעיה בכך שאנשים צוברים עושר על הנייר. אין לכך שום משמעות אמיתית. הנייר הוא רק נייר. הבעיה היא בכך שהעשירים עושים שימוש בזבזני בפועל במשאבים מוגבלים. מכלים את משאבי העולם על נשפים ועל מטוסים פרטיים ועל וילות ענק. ברם, מיסוי נכסים רק מעודד צריכה ראוותנית – "נאכל ונשתה כי מחר כספנו ימות", ובכך במקום לפתור בעיה, יוצר אותה. שלא לדבר על הבזבוז העצום מצד המדינה בהפיכת אנשים מוכשרים, אולי רופאים או מהנדסים בפוטנציה, לרואי חשבון ולעורכי דין שיעבירו ימיהם בחישוב נכסים של עשירים ויהגו יומם ולילה בלולאות מס. הקונספט אווילי במיוחד לאור זה שבארה"ב כבר קיים מס ירושה, שבעצם ממלא את המטרה של מס עושר, אבל נכנס לפעולה רק פעם אחת עבור כל אדם ולפיכך יעיל בהרבה (ועדיין בסופו של דבר לא יעיל).

לא במהרה יהיה רוב לרעיון בקונגרס וגם בית המשפט העליון עלול לפסול אותו בטענה שסותר את חוקת ארה"ב שמתירה בפירוש רק מס הכנסה פדרלי. אבל נניח שכן יהיה – בהתחשב במצבה הכלכלי הטוב של יהדות אמריקה, רעיון עיוועים כזה (דה מרקר כמובן מתלהב) נראה כאילו נרקח בישיבה של הסוכנות – איך ניתן לעודד יהודים אמריקנים עשירים לעלות לארץ. ארה"ב היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות וישראל ארץ המגבלות הבלתי אפשריות. אבל כמה קדנציות עם פוליטיקאים מסוגה של וורן בבית הלבן והיוצרות יתהפכו.

בכלל אוסף ההזיות שיוצאות מהמפלגה הדמוקרטית הוא לא ייאמן: מופרך ככל שיהיה מס העושר, מהו בהשוואה לרעיון האחר שהופך לקונצנזוס במפלגה: התנגדות לכל גירוש של מהגרים לא חוקיים. כאילו ארה"ב באמת יכולה ואמורה לאסוף אליה מיליארדים מהעולם השלישי, ואפילו לא על סמך קריטריונים סבירים, אלא על סמך שרירות לבם של מבריחים.

בהחלטה של המפלגה הרפובליקנית למנות את דונלד טראמפ למועמד לנשיאות ב-2016 היה שיגעון מצד הסגנון, ואילו ברעיונות של המפלגה הדמוקרטית לקראת בחירות 2020 יש שיגעון מסוכן יותר – מצד המהות.

הערבים יולדים בהמוניהם, אבל פחות

הילודה המטורפת בעולם המוסלמי הייתה אחד הסיפורים הגדולים של המאה ה-20 ותהיה לה השלכות כבירות על המאה ה-21, שמשתקפות כבר היום בנדידת העמים הגדולה ובשינוי פניה של אירופה.

מה שלא כולם יודעים הוא שזה למעשה סיפור שרובו מאחורינו. הנה הטבלה:

	פריון לאישה – 1989	פריון נוכחי
ישראל	2.9	3.1
מצרים	4.8	3.2
סוריה	5.5	2.9
רצועת עזה	7.9	4
יו"ש	5.7	3.2
טורקיה	3.2	2.0
לבנון	3.7	1.7
בחריין	4	2.0
אירן	5.1	1.7
סעודיה	6	2.5

אפילו ברצועת עזה, מקום שהתאפיין בשיעור פריון אגדי, הדברים כבר אינם כתמול שלשום. בעזה קצב ההגירה מאז פתיחת מעבר רפיח הוא כזה שייתכן שהאוכלוסיה שם תתייצב בסופו של דבר על כ-2 מיליון נפש ולא תגיע למספרים הבלתי אפשריים שגידול אקספוננציאלי אמור היה להביא אותה אליהם. בעזה מתממש למעשה חזון הטרנספר מרצון של רחבעם זאבי, דווקא אחרי מימוש תוכנית הנסיגה משם. נסתרות דרכי ההיסטוריה. רק שכל עוד הילודה שם גבוהה, והיא עדיין גבוהה, הטרנספר הזה אינו מוביל לדילול אוכלוסיה אלא לכל היותר להתייצבותה.

ייתכן שהמשמעות של הירידה בילודה היא שלום. חשבו על הצעירים שנלחמו במלחמת האזרחים הסורית. הם נולדו במשפחות בנות חמישה, שישה, שבעה או שמונה ילדים. משפחות שיכולות להרשות לעצמן יותר סובלנות לאבידות בנפש מאשר משפחות קטנות בנות שני ילדים או שלושה, המשפחות הערביות שנוצרות כיום. אבל זו רק ספקולציה. שיעור הפריון בגרמניה בטרם מלחמת העולם השנייה היה 2.6, שיעור שלימד על צמיחה באוכלוסיה, מה שליבה את הפנטזיות המסוכנות של היטלר על מרחב מחיה במזרח, אבל עדיין שיעור פריון שבו המשפחות קטנות והיה צריך לכאורה להכביד על נכונותם של הגרמנים לצאת להרפתקה המטורפת של הפיהרר.

בתחזיות הדמוגרפיות העתידיות הלמ"ס צופה ירידה מתמשכת בילודה הערבית בישראל, דבר שלא יקרה באוכלוסיה היהודית בשל השפעת החרדים והדתיים ולפיכך יטה בסופו של דבר, בטווח הארוך מאוד, את הדמוגרפיה בישראל כך שהערבים יהפכו למיעוט קטן יחסית (רק 14% מהלידות ב-2065 יתרחשו אצלם, לפי תחזית האמצע של הלמ"ס). על כך מסתמכים גם הוגי רעיון סיפוח יו"ש. אולם אין בכך ודאות, בלשון המעטה. בסופו של דבר ערבים מוסלמים הם אוכלוסיה שמרנית שמטבעה נוטה לשיעור ילודה גבוה יותר, מה עוד שכפי ששיעור החרדים באוכלוסיה היהודית יגדל כך יגדל שיעור הבדואים מתוך ערביי ישראל. יש לציין שגם במצרים שיעור הפריון התייצב בעשור האחרון ואינו יורד עוד.