הבחירות לכנסת העשרים ייערכו בעוד שבועיים וקצת. זה זמן לגבש החלטה למי להצביע. את הפוסט שלהלן אקדיש כדי לבטא עמדה שהיא יחסית פחות שכיחה בקרב אנשים משכילים במדינה – תמיכה בליכוד בראשות נתניהו. מכרים ששואלים אותי לכוונות ההצבעה שלי לפעמים ממש נרעשים לגלות שבדעתי להצביע לליכוד. כיצד אפשר להצביע לביבי? יש את שרה ויש את גלידות הפיסטוק ויש את הסרטון הלא מוצלח של מושיק גלאמין. בעיניי כל זה רכילות שכיף לקרוא בעיתונות צהובה, אבל היא טפלה לחלוטין לנושאים החשובים באמת. הרי היסטוריון שיסקור את תפקידו של דוד בן גוריון בהקמת מדינת ישראל לא יטען שהקלפטומניה שיוחסה לפולה אשתו מעיבה עליו. בעולמנו יש דברים חשובים ויש אנקדוטות ושטויות. הצבעה בבחירות צריכה להיעשות על פי הדברים החשובים ולא על פי האנקדוטות והשטויות. לכן אייחד את הפוסט לדברים החשובים.
אירן
האובססיה שיש לנתניהו לנושא האירני כבר כמעט הפכה לבדיחה, בפרט כשהזכיר את אירן בתגובתו ברשתות החברתיות לדו"ח הדיור. אולם נתניהו צודק – הוא בצדק מקדיש כל כך הרבה לסוגייה הזו, וחשים שדם אביו ההיסטוריון זורם בעורקיו. מאז החל המפעל הציוני ניסה העולם הערבי-מוסלמי שוב ושוב להשמידו, והיה מוכן לשלם מחירים עצומים לשם כך. אם תתחמש אירן בפצצה גרעינית הדרך תהיה קצרה בפניה להפוך למעצמה המחזיקה בארסנל גרעיני שלם, ואז יהיה ביכולתה לעשות את מה שהמופתי רצה ושבע מדינות ערב במלחמת השחרור רצו, וערפאת ונאצר ואסד רצו ולא יכלו לעשות – להשמיד את המפעל הציוני. קשה לדעת מראש האם שליטי אירן יהיו מטורפים מספיק כדי לנסות למחוק את ישראל מהמפה בפועל, אבל זה אינו דבר מופרך. ההיסטוריה הראתה שוב ושוב שאידיאולוגיות קיצוניות עלולות להוביל משטרים למעשי טירוף שיגבו את חייהם של מאות אלפים ואף מיליונים. הגרעין האירני אכן חשוב כיום יותר מכל סוגיה אחרת, וטוב שלישראל יהיה ראש ממשלה שמבין זאת, גם אם מרחב הפעולה שלנו מוגבל מאוד.
לא ברור האם נתניהו צודק כשיוצא לוושינגטון על אפו ועל חמתו של ממשל אובמה, אולם אם ההסכם המתגבש עם אירן רע כפי שחלק מהפרשנים טוענים – זו חובתו להיסטוריה, ואולי אף יצליח כך לסמן לאובמה שיש גבול לוותרנותו כלפי אירן.
הפלסטינים
במדעי החברה ניבויים שמצליחים ב-30% או ב-40% מהמקרים נחשבים למוצלחים מאוד. בנושא הפלסטיני קיים ניבוי אחד שהצליח ב-100% מהמקרים – כל טריטוריה שניתנה לשליטתם של הפלסטינים הפכה לבסיס טרור. זה קרה בגדה המערבית וקרה בעזה, וקרה אף בלבנון ובירדן בזמנו. כפי שאומר המשפט המפורסם, לחזור שוב ושוב על אותו דבר ולצפות לתוצאות שונות – זהו טירוף. נתניהו מבין היטב אמיתה זאת, כפי שמבינה ומבטאה יפה נפתלי בנט. אבל נתניהו מבין דבר נוסף שבנט מתקשה להבין – ישראל היא מדינה קטנה שזקוקה לסיועו ולתמיכתו של העולם, ואינה יכולה להרשות לעצמה להיות מבודדת. התגרות ישראלית תחולל תגובת נגד שבסופו של דבר תאלץ את ישראל דווקא לעשות את הוויתורים שכה מסוכנים לה. על כן נוקט נתניהו מדיניות של הליכה בין הטיפות. מכיר בזכותם של הפלסטינים במדינה, אך מציב תנאים שמונעים את הקמתה. מבין את סכנותיה של המציאות הדו לאומית אך אינו ממהר לפנות התנחלויות. התקשורת מדגישה את נזקיה של המדיניות הזו – האמריקנים והאירופאים מאסו בנתניהו וחושבים אותו לשקרן. אולם שלא במפתיע התקשורת שוכחת לציין שבשורה התחתונה זו מדיניות שמניבה הישגים מעולים – מעצמות כלכליות כמו סין, יפן והודו קרובות מאי פעם לישראל ואף אירופה וארה"ב לא באמת הרעו את היחסים עמה מכל בחינה מעשית. ההתקרבות של יפן והודו לישראל היא אירוע די מדהים שאינו זוכה למספיק תשומת לב. נתניהו אמנם לא חולל אותו, והוא נובע מהתפתחויות פנימיות במדינות אלו. אך נתניהו גם לא פגם בו על ידי המדיניות הפרובוקטיבית שבנט מציע.
צוק איתן
אפילו אם הייתי מתנגד לעמדותיו של נתניהו בכל תחום אחר, עדיין הייתי שוקל להצביע לו על סמך תפקודו, לצד שר הביטחון והרמטכ"ל, במהלך המלחמה האחרונה. הוא הפגין שיקול דעת וגישה שמרנית המבקשת לחסוך בחיי חיילים ולהימנע מהרפתקנות צבאית מיותרת. בצדק העדיף התקפה מהאוויר על פני פעולה יבשתית. בניגוד להתלהמות של נפתלי בנט, לאור המחיר בחיי אדם, גם אל פירוק המנהרות היה צריך לגשת רק כמוצא אחרון, כפי שנתניהו עשה בצדק.
יאיר לפיד ועמוס ידלין הם שני אנשים שבאופן כללי אני די מעריך, אולם הביקורת שלהם לצרכי בחירות על נתניהו ועל ניהול המבצע, היא מאכזבת. הם מבקרים את נתניהו בשל אי מימושן של מטרות לא ריאליות כמו פירוז עזה והכרעת החמאס. אולם לא היה שום טעם בהקרבת מאות חיילים רק כדי לשוב ולשלוט על שני מיליון פלסטינים או לחילופין להמליך על עזה את אבו מאזן. בשום מבחן סביר התועלת לא הצדיקה את המחיר. כפי שמלחמת עירק המיותרת דחפה את ארצות הברית לעבר בדלנות מסוכנת כיום, כך מלחמת שווא יבשתית ובזבזנית בחיי חיילים בעזה הייתה רק מקשה עלינו לנהל מלחמות צודקות ונכונות יותר, אם חלילה יידרשו בעתיד. נכון שגם נתניהו עצמו התלהם בעבר על מיטוט שלטון החמאס, וטוב שהוא יודע להבדיל בין פנטזיות של ראש אופוזיציה לבין מדיניות ריאלית שצריך לנהל ראש ממשלה.
כלכלה
נתניהו הוא האחראי הישיר לאבטלה הנמוכה מאוד ולצמיחה הגבוהה בתוצר, אולם יש להודות שאין זה כל כך ראש הממשלה נתניהו שאחראי אלא שר האוצר נתניהו. בתקופת כהונתו כשר אוצר בממשלת שרון נטש נתניהו את הזהירות והשמרנות הטבעיים שלו והפך למהפכן. הוא חולל רפורמות שהפכו את ישראל לתחרותית, הפחיתו בתמריצים למגזרים שבחרו להתפרנס דרך הרחם והניחו את היסודות לעשור של צמיחה. הישגיו כשר אוצר גבו ממנו מחיר פוליטי יקר בטווח הקצר, אולם בטווח הארוך הוסיפו הרבה לדמותו כמנהיג.
נתניהו אמנם עשה פניית פרסה מצערת אחרי המחאה החברתית ונטש את תוואי המס היורד, אך עדיין ניתן לסמוך עליו שלא ייתן לפופוליזם סוציאליסטי להחריב את הכלכלה. גישה ידידותית למשקיעים מביאה שיעור אבטלה נמוך, ושיעור אבטלה נמוך חשוב לעניים יותר מכל יוזמה סוציאליסטית הרסנית שינפיקו מוחותיהן של שלי יחימוביץ וסתיו שפיר. הצבעה לנתניהו תרחיק אותנו ממימוש רעיונות העיוועים של השתיים האלו, המובילות של מפלגת העבודה.
נתניהו מותקף על אחריותו לעליית מחירי הדירות, אך זה אינו רציני. המפלצות הביורוקרטיות והתכנוניות ומערכות התמריצים המסובכות והפגומות שמונעות בנייה נרחבת שתפתור את מצוקת הזוגות הצעירים הן הרבה מעבר לשליטתו של אדם אחד, ואפילו אם הוא ראש ממשלה. עם זאת, לבו של נתניהו במקום הנכון וניתן לסמוך עליו שיתן גיבוי לשר האוצר הבא להגדיל בנייה, לעודד יזמות ולסלק מכשולים. רוב הסיכויים שיהיה זה משה כחלון, וכחלון הרי ציין בעצמו את התפקיד החשוב שמילא נתניהו במתן גיבוי לרפורמת הסלולר שלו.
דת ומדינה
מי שחשובים לו מאוד נושאים כמו ברית הזוגיות או תחבורה ציבורית בשבת יתקשה לשאוב עידוד מעמדותיו של נתניהו, שתמיד העדיף את שימור הקשר עם החרדים על פני פריצת הסטטוס קוו. אמנם זה לא כל כך משנה בבחירות האלו – האלטרנטיבה היא בוז'י הרצוג שימהר למכור את עצמו לחרדים עוד בטרם יספיק להשלים את המשפט:"סבא שלי היה רב ראשי".
יצוין עם זאת שבתהליך הקריטי של חיבור הציבור החרדי אל שוק העבודה ואל השירות הצבאי מילא נתניהו בסך הכול תפקיד חיובי עם השנים, בפרט כשקיבל דחיפות עידוד מלפיד האב ומלפיד הבן. ממשלתו הראשונה הקימה את ועדת טל, ממשלתו האחרונה חוקקה את חוק השוויון בנטל, ובראש ובראשונה – הקיצוצים שהנהיג כשר אוצר חייבו את החרדים להפסיק להסתמך על מדינת הרווחה ובאותה הזדמנות גם פירקו את הפצצה הדמוגרפית של הילודה הבדואית.
לסיכום
אם יש משהו שמעיב על רצוני להצביע לליכוד, הרי זו ההחלטה חסרת ההצדקה שקיבל נתניהו להקדים את הבחירות. חוק הלאום שסביבו נסובה המהומה בטרם פיזור הכנסת היה חוק מיותר לחלוטין. חוק מע"מ אפס וחוק ישראל היום היו אולי חוקים גרועים, אך לא במידה שהצדיקה את פיזור הכנסת שלוש שנים בטרם המועד החוקי. ההתנהלות המוזרה שהפגין נתניהו מטרידה, בפרט בעיני מי שדווקא העריך את היציבות הביטחונית והכלכלית שהקנתה ממשלת נתניהו עד אז, אבל בשיקול הכולל הסיבות שמניתי לתמוך בנתניהו עדיין מכריעות ומביאות אותי להצטרף לקריאה המפורסמת של בני בגין ערב בחירות 96': הצביעו נתניהו ומחל, הצביעו מחל ונתניהו.
תמריץ 