העתיד של תוכנית המאה

דבר שתמיד הפריע לי בתוכניות השלום של השמאל: תומכי רעיונות הנסיגה טענו שיש פרטנר בצד השני. הם היללו את מתינותו של אבו מאזן או אפילו את הפרגמטיות של ערפאת בזמנו. אבל אבו מאזן ולפניו ערפאת היו רק בני אדם זקנים. הסכם שלום חותמים לא רק עם מנהיגי הדור הנוכחי, אלא גם עם הדור שאחריו ועוד דורות רבים מאוד עד קצה האופק של ההיסטוריה. מה הערובה שהדורות הבאים יהיו מחויבים להסכם.

בגין נתן את סיני לסאדאת, אבל בשלב מסוים היה נראה שהאחים המוסלמים הולכים לקחת שליטה על הטריטוריה. אמנם כאן ההסכם הוכיח עצמו בדרך נס ומצרים חזרה לשליטת האליטה הצבאית. שרון נתן את עזה לרשות הפלסטינית, אבל מהר מאוד החמאס נטל עליה בעלות. שטחים שנמסרו כבר יהיה קשה מאוד להחזיר, קשה כמו לכבוש עכשיו את עזה על סמטאותיה, מנהרותיה ומארביה.

ההסכמות בין ישראל לארה"ב מעלות בדיוק את אותה שאלה. הרי איש אינו אופטימי מספיק כדי להאמין שנשיא בדמותו של טראמפ ישלוט מעתה ולנצח. מתישהו, בסבירות גבוהה כבר בינואר הבא, יעלה נשיא דמוקרטי. למפלגה הדמוקרטית יש מועמדים שכל אחד מהם נמצא שמאלה מחברו ושמאלה לכל נשיא אמריקני שכיהן אי פעם.

השאלה מה ההשפעה של עסקת המאה ושל צעדי סיפוח אפשריים צריכה להישאל אם כך בהתחשב במציאות העתידית הזו, והתשובה לכאורה לא מעודדת. סיפוח שטחים ירחיק בין ישראל לבין ממשל דמוקרטי, יגביר את נחישותו של בית הדין בהאג לטפל בסוגיית ההתנחלויות, יקרב את הטענה שישראל היא מדינת אפרטהייד אל המיינסטרים.

בעת ובעונה אחת צריך להגיד שתמיכת מדינות המפרץ בתוכנית היא אירוע מדהים בעל אופי כמעט משיחי. העולם הערבי איבד עניין בפלסטינים וטרוד מאוד מאירן, והדבר מאוד מחליש אותם ומחזק את ישראל. יתכן אמנם שהתמיכה של המדינות הערביות ברעיונות של ממשל טראמפ תהיה יותר משדעת הקהל במדינות אלו תוכל לבלוע, ואם כך יצא שכרנו בהפסדנו. נותר לראות.

עסקת המאה כרגע נראית רק עוד תוכנית אחת מני רבות שלעולם לא ייושמו.  עם זאת, אין זה מופרך שבעתיד ממשלת שמאל-מרכז תבצע ויתורים משמעותיים ותצדיק את עצמה בכך שהם במסגרת תוכנית המאה שהתקבלה גם על דעת הימין. הפלסטינים מצידם לעולם לא יקבלו את תוכנית המאה (או כל תוכנית אחרת) כפיתרון סופי לסכסוך, אך ייתכן שיסכימו למהלכים שמבוססים על תוכנית המאה במסגרת הסדרי ביניים. למשל הרחבה ניכרת של שטחי אי ובי בשליטתם או הקמת מדינה פלסטינית בגבולות זמניים.

כלכלת המגפה

תרחיש שייתכן חלילה שמתגשם מול עינינו – מגפה מכה באנושות. המוני אנשים גוססים ומתים. קצב ההידבקות מסחרר והנגיף עובר מארץ לארץ. בהינתן כל הצרות האלו איך הדבר ישפיע על הכלכלה העולמית?

האם הבורסות יקרסו?

בהחלט יהיו ירידות בבורסה ויהיו סקטורים שייפגעו במיוחד, אבל קריסה כוללת כמו בימי המשבר הכלכלי ב-2009 נראית פחות סבירה. מגפות חולפות להן ולמה למישהו למכור מניה בזול אם יש לו כל הסיבות להאמין שבתוך כמה חודשים המגפה תחלוף או שיימצא לה חיסון.
כל זה אם מדובר במגפה מהסוג ששומעים עליו עכשיו בסין – עם שיעור תמותה נמוך (באזור האחוז) וכזו שלוקחת עמה בעיקר את הזקנים והחולים. היא מספיק קשה כדי לשתק את כלכלת העולם, אבל אינה צפויה לחולל נזק ארוך טווח. שונים הדברים כמובן אם מדובר באחוזי תמותה של אבולה. מגפה מדבקת במהירות נוסח אבולה ללא חיסון באופק היא סוף העולם, והמניות היו נסחרות בהתאם. אבל במקרה זה ספק אם הבורסות היו בכלל נפתחות או אפילו אם היה חשמל לטעון את הסמרטפון ולבחון איתו את שערי המניות.

במגפה מהסוג המתון איזה סקטורים ייפגעו במיוחד?

בטח לא סקטור הבריאות.. אבל התיירות העולמית פשוט תושמד. אנשים יסתגרו עם ילדיהם בבית. הקניונים יינעלו על בריח. מי שיוכל לעבוד מרחוק יעשה זאת. עם הקיטון החד בתנועת כלי רכב צריכת הדלק העולמית תרד בחדות ומחיר הנפט ייגע ברצפה. לגבי מחיר הנפט תמיד צריך לזכור שירידה של 5% בצריכה יכולה להוביל לירידה של 90% אחוז במחיר.

האם עסקים מבוססי תיירות יפשטו רגל?

סביר שממשלות לא ירצו להוסיף פאניקה כלכלית לפאניקה הבריאותית ויבטיחו חבילות סיוע לסקטורים שנפגעו.

האם ממשלות יפשטו רגל?

מדינות שלא תלויות במחיר הנפט או בתיירות צפויות לעבור את המשבר ללא בעיות מיוחדות. נכון שהיצוא שלהן יצנח, אבל מן הסתם כך יקרה גם ליבוא. מדינות שתלויות ביצוא נפט עלולות להיות בבעיה קשה כי הן מייצאות את המוצר שהכי יפגע מהמשבר, אבל מייבאות את כל סוגי המוצרים. כך גם לגבי מדינות שכלכלתן מבוססת על תיירות.

האם מתן סיוע לסקטורים שיקרסו לא ירושש ממשלות?

לחד פעמי אין הרבה חשיבות בכלכלה. סיוע חד פעמי לא צפוי לחולל בעיה גדולה. מה עוד שסיוע כזה לא נועד ליצור עושר חדש ולגרום לצריכת משאבים שלא ניתן לעמוד בה אלא לסתום חורים במאזנים כספיים של חברות שיכולות לפשוט רגל אחרת, בפרט חברות תעופה.
עם זאת עבור מדינות מייצאות נפט שמצויות כבר ככה במצוקת מט"ח חמורה (למשל אירן וונצואלה), זה יהיה אתגר.

ימי האפוקליפסה

שלוש אפוקליפסות מסתמנות באופק בימים אלו: ניצחון של ברני סאנדרס במירוץ לנשיאות ארה"ב. אירוע אפוקליפטי לכל מי שאוהב את ארה"ב ואת ערכיה ונשען עליהם. איזו מין מדינה יכולה לבחור במנהיג ששונא אותה?

אפוקליפסה אחרת באה מסין שבה מתפשטת במהירות מגפה מסתורית.

אפוקליפסה שלישית היא תוכנית המאה של הנשיא טראמפ. עד עתה ישראל תמרנה בזהירות בין רצונה לשלוט בשטחי יהודה ושומרון שגם חיוניים לבטחונה וגם חשובים אידיאולוגית לרבים מאזרחיה לבין חוסר הרצון להיחשב מדינת אפרטהייד או להיקלע למסלול אסוני שבסופו מדינה דו לאומית. אבל האינטרסים של ישראל כבר אינם האינטרסים של ראש הממשלה שטרוד מדי בחקירותיו האישיות, ותמונת התמריצים שלו שונה.

הסיפוח כשלעצמו אינו אסון בלתי הפיך. אבל הוא מאיץ את השלכת פתרון שתי המדינות לפח. אובדן האמונה של הקהילה הבינלאומית בפתרון שתי המדינות אכן יכול להיות אסון בלתי הפיך. הוא ישלול את הלגיטימיות של קיום ישראל כמדינה יהודית, כפי שלקיום דרום אפריקה כמדינה לבנה לא היה לגיטימיות בינלאומית. בנוסף הסיפוח מהווה התגרות מיותרת בירדן וברשות הפלסטינית, שני גורמים שמקיימים עם ישראל תיאום ביטחוני, גם אם לא סובלים מעודף אהבה כלפיה.

לדור הצעיר של המצביעים במערב אין סימפתיה לישראל. זה ציבור בוחרים שרוצה את קורבין בראש בבריטניה ואת סאנדרס בראש באמריקה. היום שני הפוליטיקאים האלו לא בעמדת השפעה, אבל שינויי הזמן והדורות נראים בלתי נמנעים. מתישהו הם או בני דמותם יהיו בעמדה כזו. מדינת ישראל צריכה להתקיים 100% מהזמן, לא רק באותו אחוז מהזמן שבו בעולם המערבי שולטים ידידיה. הסיפוחיזם מהווה התנקשות מטורפת בלגיטימיות הבינלאומית של קיום המדינה. פציעה עצמית בשל אינטרסים זרים, והוא יגבה מחיר יקר. כל זאת לשווא, כי אין שום רע במצב הנוכחי, אלא אם אתה ראש ממשלה שעומד תחת חקירה.

נסיעה אל העושר

ישראל היא מדינה עשירה עם תושבים עניים, וזו אמירה שמשקפת היטב את מצבה המקרו-כלכלי. התמ"ג של ישראל הוא מאוד גבוה אחרי שבילתה זמן רב עם בנימין נתניהו ועם סטנלי פישר (לא מספיק מעריכים את חלקו של האחרון), עם גילויי הגז ועם פריחת כלכלת ההייטק. נתוני הצמיחה האחרונים גם הם גבוהים, וזה בכלל לא מדע בדיוני שבשנים הקרובות ישראל תהיה בטבלה מעל מדינות כמו בלגיה, בריטניה, צרפת, יפן ואפילו, לא ייאמן, קנדה וגרמניה.

אבל כשמכניסים לשקלול את יוקר המחיה בישראל, הנתונים נעשים פחות מזהירים, והדבר קצת מדכא: מה הטעם בהרבה כסף כשהכול כל כך יקר. בשל כך דרך זהב עבור האזרח הישראלי היא להרוויח שקלים בארץ ולהוציא אותם בחו"ל. הישראלים מבינים זאת היטב ולכן הדואר מתפוצץ ממשלוחים מאמזון ואלי אקספרס ובנתב"ג מטוסים ממריאים החוצה בזה אחר זה. עם ישראל רוצה לקחת את הכסף שצבר פה ולהוציא אותו היכן שיש לו ערך אמיתי, בחוץ לארץ.

הבעיות הכלכליות של מדינת ישראל מתחלקות אפוא לשתיים. כאלו שניתן לפתור באמצעות מט"ח הן בעיות קטנות. יש מספיק מט"ח, ישראל מדינה עשירה. ברם, הבעיות שלא ניתן לפתור עם מט"ח הן בעיות קשות. מה לא ניתן לפתור עם מט"ח? את כל הבעיות שהופכות את האזרחים לעניים. למשל בעיית הדיור. החסמים על בניה נעוצים בביורוקרטיה תכנונית, ואסור חוקית ומוסרית לשחד את העומדים בראשה. אז מה יעזור מט"ח. גם את בעיית הכבישים לא ניתן לפתור עם מט"ח, יש גבול עד כמה אפשר למלא ארץ קטנה בכבישים. שפע הדולרים רק מזיק כאן – לישראלים זול להביא מהעולם מכוניות חדשות, אבל אין לאן להכניס אותן.

פרויקט המטרו נדון היום בדה מרקר ומירב ארלוזורוב מביעה לגביו ספקות. אבל קל להבין לאור הנאמר לעיל מדוע זה הדבר הנכון בזמן הנכון. פרויקט זה יפרוץ דרך גם בתחום הדיור וגם בתחום התחבורה. הוא יקל על ציפוף גוש דן ואפילו יקל על הבאים מבחוץ. והכי חשוב – חלק הארי של המימון שלו הוא כנראה במט"ח. אין ספק שלמטרו יהיו מכשולים שמט"ח אינו מסוגל לרפא – כל הביורוקרטיות התכנוניות שיידרשו וחסימות הצירים שיהיו בלתי נמנעות. אבל העלות המרכזית שלו היא הבאת חברה קבלנית סינית או אירופית, וזו לא בעיה. ישראל מדינה עשירה במט"ח. סינים ואירופים ישמחו לקבל מט"ח. הפועלים הזרים שיגיעו לפה לא מתענינים בשקלים, רק במט"ח. מכונות החפירה יתוכננו ויבנו תמורת מט"ח.

כל מי שרוצה לקדם את הכלכלה הישראלית צריך לחשוב במונחים אלו – איך ממירים בקנה מידה גדול את המט"ח שמצוי בשפע לדברים שיתנו ערך אמיתי בשטח ויוזילו את יוקר המחיה. המטרו הוא הדבר הנכון בזמן הנכון.

יש לציין שיש באופק הרחוק אפילו דרך מרשימה יותר להמיר מט"ח לשיפור עצום בתנועה העירונית – קבלת מכוניות אוטונומיות מגוגל או מחברות אחרות, דבר שיהיה אפשרי אולי בתוך עשור. עם זאת קשה לתקוע את הפיתוח התחבורתי רק בגלל ספקולציית מדע בדיוני כזו. אולי בסוף יתברר שאינה עניין למאה ה-21, אלא רק למאה ה-22.

מהנעשה בדמוגרפיה

אין חידוש גדול בלדבר על כך ששיעורי הילודה בעולם, ולאו דווקא רק בעולם המערבי, יורדים. אבל המגמה בשנה האחרונה נראית ראויה לציון במיוחד. בכל מקום רואים ירידה משמעותית.

מספר הלידות בישראל ירד ב-2019 בקרב יהודים ומוסלמים כאחד. דבר ראוי לציון כי לפחות בקרב מוסלמים אנו מצויים במהלכה של התפוצצות דמוגרפית, שבה מספר הנשים הצעירות בגילאי הילודה הולך וגדל בקצב מהיר. בקרב יהודים ההתפוצצות הדמוגרפית תתחיל מתישהו בחמש השנים הקרובות. איך ייתכן שאין יותר תינוקות אם כך? נראה ששיעור הפריון בישראל נפל מתחת ל-3 ילדים לאישה ב-2019, בניגוד למגמה של עלייה שהייתה עד עתה. גם בשכנה הצפופה שלנו מצרים המצב דומה, הפריון הנשי ירד מתחת ל-3 ילדים לאישה.

באיטליה הפריון בקרב אזרחים איטלקיים מגיע ל-1.2 ילדים לאישה. בדרום קוריאה האישה הממוצעת יולדת פחות מילד אחד, שיא שלילי עולמי. כיום יש פחות לידות בדרום קוריאה מבצפון קוריאה, ובעתיד כנראה הצפון יהיה בעל העוצמה הדמוגרפית. הפריון היורד אינו רק במדינות מערביות אלא גם במדינות אנטי מערביות. בקובה הפריון הוא מתחת ל-1.6 ילדים לאישה ובאירן אכולת הסנקציות כנראה כבר פחות מ-1.5 ילדים לאישה. וגם ברוסיה.

ניו זילנד ואירלנד בלטו בעבר כמדיניות מערביות שמצליחות לשמור על רמות ילודה שמעל 2 ילדים לאישה, אבל זו כבר היסטוריה רחוקה. הרמה שם צנחה מאז למתחת ל-1.7 ילדים לאישה. שוודיה וצרפת גם הן מדינות שפעם היו ברמות פריון שמעל שיעור התחלופה וכבר לא. אם היינו מפלחים את האוכלוסיה המוסלמית לחוד, מן הסתם הנתונים של הנשים השוודיות והצרפתיות היו נופלים עוד.

בארה"ב האישה הלבנה הממוצעת יולדת 1.64 ילדים, האישה השחורה הממוצעת יולדת 1.79 ילדים ואפילו ההיספניות כבר מתחת לשיעור התחלופה. אם מישהו חשב פעם שיוטה המורמונית תהפוך מתישהו למדינה המאוכלסת בארה"ב, ובכן מתברר ששיעור הילודה שם כיום הוא צנוע למדי: 2 ילדים לאישה.

בהונגריה נעשו מאמצים שאפתניים לתמרץ לנשים ללדת. קשה לומר בינתיים שרואים זינוק אדיר בפריון, אך לפחות הוא אינו קורס לרמות איטלקיות או אסייתיות ומתייצב על 1.5 ילדים לאישה. בצ'כיה אפילו יותר.

מה מסביר את מגמת הירידה בלידות בעולם? אולי אנשים באמת התרשמו יתר על המידה מגרטה ומפחדים להביא דור צעיר לעולם שבו האקלים השתגע? אם המגמה תימשך הדבר ידרוש הסברים.

מה רע בשוויון בנטל?

הגירעון שוב חוזר לככב. מחשבה שעלתה לי: אם הגירעון הוא נטל על הדורות הבאים, כפי שרגילים לומר, ואם הדורות הבאים הם חרדים, אז הגירעון הוא דרך של חילונים לחיות על חשבון חרדים במקום שזה יהיה ההיפך. מה רע? האין זה שוויון בנטל?

(סתם מחשבה משעשעת. בפועל כמובן הגירעון אינו נטל על הדורות הבאים.)

הנשיא ברני סאנדרס

לפני ארבע שנים ניסיתי לחשוב על מה שלא ניתן לחשוב עליו ולתפוס את מה שלא ניתן לתפוס אותו, נשיאותו של דונלד טראמפ, אם באמת ייבחר.  קלעתי לא רע בדיעבד, אבל פספסתי את יציאת טראמפ מהסכם הגרעין עם אירן.

הטלטלות האחרונות במירוץ הדמוקרטי מבשרות שברני סאנדרס הופך למועמד סביר לנצח בפריימריז והגיעה העת לחשוב מה תהיה המשמעות של בית לבן שבתוכו יושב הנשיא היהודי הראשון. סאנדרס במובנים רבים הוא תמונת המראה של טראמפ. אם טראמפ הוא מועמד הזוי עם דעות שפויות, הרי שסאנדרס הוא ההיפך – מועמד שפוי עם דעות הזויות.

ביטוח בריאות, מיסוי עשירים קיצוני, מחיקת חובות סטודנטים, שכר מינימום פדרלי גבוה

בכל התחומים האלו יש להניח שסאנדרס יוכל לממש רק חלק קטן מרעיונותיו, ולבטח את החלק המתון והלא מוגזם. הם יידרשו חקיקה מפורטת, אבל לשם כך נדרשת שליטה בסנאט ובבית הנבחרים. ייתכן שהמפלגה הדמוקרטית תשיג שליטה בשני המוסדות האלו, אבל סביר יותר שלא. גם אם הדמוקרטים ישלטו בקונגרס שליטה מלאה, הסנטורים הדמוקרטים היותר מתונים ימנעו מסאנדרס, החבר הרדיקלי ביותר של הסנאט, לממש את רוב תוכניותיו. כל דבר שיגרור נפילה בוול סטריט יעורר סלידה בסנטורים מניו יורק ולבטח בסנטורים ממדינות שמרניות יותר.

הגירה

טראמפ הצליח לבלום באופן מרשים את ההגירה ממקסיקו ומדרום אמריקה באמצעות איומים על ממשלתה בסנקציות אם לא תעצור את גל ההגירה. זהו הישג ענק של ממשל טראמפ ממש כמו החומה של ממשלת נתניהו בדרום שעצרה את המסתננים.

מובן שסאנדרס אינו צפוי לאיים איומים דומים. תהיה הזדמנות פז היסטורית למיליונים מדרום אמריקה לבוא בשערי ארצות הברית וכך להעניק להם ולילדיהם עתיד מזהיר. למה שלא יעשו זאת? כשהשמועה על שערי אמריקה הפתוחים תתפשט גם אפריקנים וגם מזרח תיכונים ירצו להגיע. האוקיאנוס יעצור את חלקם, אך לא את כולם. הרי גם לאוסטרליה המרוחקת מגיעים המונים ורק מדיניות דרקונית של מעצר מהגרים בפפואה ניו גיני חוסמת אותם.

למפלגה הדמוקרטית יש תמריץ ברור לעודד הגירה המונית, כי המהגרים הם מצביעים דמוקרטים פוטנציאליים. אולי הם יהפכו את טקסס למדינה כחולה. לכאורה כך תובטח שליטת הדמוקרטים בארצות הברית לשנים רבות אבל גם זה לא מובטח – אומת מוקה מובהקת כמו ברזיל בחרה ב-2018 בנשיא שהוא יותר טראמפ מטראמפ כדי להוביל אותה. בסוף אנשים יצביעו לפי הכלכלה.

גם שוודיה וגם גרמניה מאסו בהגירת המונים וכיום הן משלמות לארדואן הרבה כסף כדי שימנע אותה. כך שבשלב מסוים אפילו לאמריקה הסאנדרסית יימאס. נותר לראות מתי זה יהיה.

סאנדרס ביסודו אינו פרו הגירה. הוא רואה שיטפון של מהגרים כמתנת חינם לבעלי ההון השנואים עליו כל כך. אבל הסלידה של הדמוקרטים מעולם עם גבולות התעצמה בעשור האחרון. יידרש זמן עד שאחד כמוהו יהיה מסוגל לנקוט בצעדים אפקטיביים נגד הגירה.

בית המשפט העליון

סאנדרס, ואולי גם כל נשיא דמוקרטי אחר, ימנה שופטים שיקדשו הגירה לא חוקית, יבטלו את עונש המוות ויכפו שיפוטית מלחמה בהתחממות הגלובאלית. כיום המאזן בבית המשפט העליון נשען על שופט שמרני אחד. אף שהשופטים השמרנים אינם מאוד זקנים, אף אחד אינו חסין ממחלות וממוות, גם אם הוא רק בשנות השישים והשבעים לחייו. שופט נוסח סאנדרס שיחליף שופט שמרן ישנה את אמריקה. לשם כך תידרש אמנם הסכמת הסנאט. אם הסנאט יישאר שמרני, אז סאנדרס פשוט לא יוכל למנות שופטים, והרשות השופטת תסכל הרבה ממהלכיו. טראמפ ניצל את הרוב השמרני כדי להציף את בתי המשפט בשופטים שהומלצו לו על ידי השדולות השמרניות באמריקה.

יש מהדמוקרטים המשתעשעים ברעיון להגדיל את מספר השופטים בעליון וכך לעקוף את הרוב השמרני הנוכחי שעלול לשים מקלות בגלגלי המהפכה הסוציאליסטית שסאנדרס מתכנן. קשה להאמין שיהיה ליוזמה כזו רוב בסנאט.

רוסיה, סין ואירן

האם אירן תשעט לגרעין, רוסיה תפלוש לאסטוניה וסין תפלוש לטאייוון? מי יודע. נשיא ששונא מלחמות (ביכה לאחרונה את חיסולו של סולימני) ואולי למען האמת די שונא את אמריקה עצמה, הוא פיתוי עצום לשאר המדינות למתוח את החבל. בכל אופן אלו נשארים תסריטי קצה קיצוניים. הרי גם אם סאנדרס יתקשה להגיב צבאית על פעולות נגד ארה"ב ובעלות בריתה, הוא בכל אופן יוכל להטיל סנקציות. הנשיא טראמפ הראה ששימוש בסנקציות יכול להיות אפקטיבי.

לבעלי הברית הקלאסיים של ארה"ב יהיה  קשה: האם האחים המוסלמים ירימו ראש במצרים? האם אירן תזנב בסעודיה? תרחישים סבירים. מאדורו יהנה מסיוע אמריקני במקום לסבול מסנקציות אמריקניות? גם זה לא יציל את ונצואלה האומללה. ארה"ב תצא מעירק ומסוריה? צעד זה תואם את האינסטינקטים של סאנדרס, אבל תהיה לו התנגדות במפלגה הדמוקרטית.

גם אם הסכם הגרעין של אובמה יחזור למרכז הזירה ויכובד בידי האיראנים, וזהו התסריט הסביר, נשיאות סאנדרס תהווה הזדמנות פז עבור אירן לצייד את החיזבאללה בארסנל טילים, מה שהיא עושה במילא כבר היום. ישראל תהסס להגיב בהיעדר גיבוי מעצמתי. אלו יכולים להיות ימי הזוהר של הציר השיעי. אם כבר מלחמה בין ישראל לאירן ולגרורותיה, נשיאות סאנדרס היא העיתוי הנוח ביותר לכך מהפרספקטיבה של האויב.

ההתחממות הגלובאלית

ממשל סאנדרס ינסה לכפות רגולוציות שיקשו על שימוש בדלקים פוסיליים. זהו היבט מאוד חיובי של נשיאותו בעיני מי שמאמין בקונצנזוס המדענים בנושא. לטווח הארוך ההשלכות הגיאופוליטיות של סוף עידן הנפט על המזרח התיכון הן מטורפות. סאנדרס יכול להחיש את תנועת מחוגי השעון לעבר עידן זה.

ישראל והפלסטינים

סאנדרס מרבה לדבר על אומללות הפלסטינים ברצועת עזה. דווקא כאן נראה שהוא מתפרץ לדלת פתוחה. ישראל קיבלה החלטה אסטרטגית ללכת להסדרה עם החמאס. ברם, החמאס יכול לראות את נשיאות סאנדרס כהזדמנות להקשיח תנאים מתוך הנחה שידיה של ישראל כבולות.

בגדה, אפילו תחת הנשיא סאנדרס, לא צפוי שינוי של 180 מעלות. אף נשיא, אוהד ככל שיהיה לפלסטינים, לא יוכל לכפות על ישראל לקבל את זכות השיבה ולוותר על הר הבית ולא יוכל לכפות על הפלסטינים לוותר בחזיתות אלו. מה שכן, נשיאות סאנדרס תיתן רוח גבית עזה לבית הדין הבינלאומי בהאג וזו בעיה גדולה.

קונפליקט בוטה וגלוי בין ארה"ב לבין ישראל בימי סאנדרס נראה בלתי נמנע, וסאנדרס שש אליי קרב ואפילו המציא נתונים דמיוניים (רבבה הרוגים בעזה) כדי לנגח את ישראל. סאנדרס איים בביטול הסיוע לישראל. יהיה לצעד כזה מחיר פנימי כל כך גדול ותועלת כל כך קטנה, שקשה להאמין שהוא ינסה ברצינות לממש אותו. ישראל מצידה תצטרך לוותר על הזיות הסיפוח וטוב שכך. אולי זה הערך היחיד של הסיפוחיזם – לתת לנשיאים מסוגו של סאנדרס סיפוק מיכולתם לסכלו. זה ערך לא מבוטל – יתעסקו במניעת הסיפוח ולא יהיה להם פנאי לעשות צרות אמיתיות.  אם שיתוף הפעולה המבצעי והמודיעיני השוטף בין ישראל לארה"ב ייפגע, זה יהיה דבר חמור מאוד עבורנו, אבל  ישראל תוכל להישען על ידידים בבתי הקונגרס שלא יתנו לכך לקרות.

המצב הכלכלי 

כפי שהדמוקרטים מסכלים, ללא שמץ של פטריוטיות, עמידה מאוחדת של ארצות הברית מול אירן, ככה גם הרפובליקנים יסכלו, גם הם ללא שמץ של פטריוטיות, עמידה מאוחדת מול ארצות הברית מול מיתון ומשבר כלכלי. אם הקונגרס יוותר בשליטה רפובליקנית, ולו חלקית, הם יעשו את המוות לנשיא סאנדרס כשירצה לגבש תוכנית הצלה כלכלית במקרה של משבר. מבחינה זו נשיאות סאנדרס מהווה סכנה אמיתית לכלכלת העולם. לא בגלל רעיונות המיסוי המטורללים שלו, שבמילא אין להם סיכוי בסנאט, אלא מאחר שיתקשה להשיג רוב פוליטי לתוכניות תמרוץ בזמן שיהיו נחוצות. הריביות הן כל כך נמוכות שהורדת ריבית בידי הפד לבדה לא תספיק כדי להציל את העולם ממיתון חוזר.

פיפטי פיפטי באמריקה

היסטוריה בשוקי ההימורים הפוליטיים. אחרי שבמשך שנים הניבוי היה שהרפובליקנים לא יצליחו לשחזר את הניצחון הסנסציוני של 2016, עכשיו השווקים (לפי אתר פרדיקטאיט) חושבים שהסיכויים הם פיפטי פיפטי. אולי תרם לכך חיסול הגנרל האירני, אבל עוד קודם לכן התפרסמו סקרים שמראים שמצבו של טראמפ טוב במדינות המפתח של בחירות 2020: פלורידה, ויסקונסין, אריזונה. זה מעניין שהשווקים אופטימיים מתמיד לגבי טראמפ כי לכאורה ההתפתחות המרכזית מבשרת ההיפך: ג'ו ביידן, המועמד האהוד ביותר על האלקטורט הכללי, שומר על הובלה ונראה עתה סביר מאי פעם שינצח בקרב הדמוקרטים.

זהירות סלקטיבית

טראמפ הסלים באופן קיצוני את העימות האמריקני-איראני על ידי חיסולו של קאסם סולימני. זו רמת הסלמה שכבר לא רחוקה בהרבה מהתקפה ישירה על מתקני הגרעין של אירן, מה שהיה נראה כפעולה בלתי נתפסת בחומרתה לפני חמש שנים.

אני עוקב בטוויטר אחרי הפרשנים המלומדים. הימין האמריקני כמובן צוהל, וסביר להניח שמעוזי האנטי טראמפ האחרונים בקרבו יתפוגגו כליל לאור ההערצה לנשיא על החלטתו הנועזת. זאת לצד הסגידה לטראמפ בשל מצב הכלכלה המעולה ובשל ההנאה מהאופן שבו הוא מטריף את הדמוקרטים. אנשי השמאל האמריקני, דמויות כמו בן רודס ופיטר ביינארט ואחרים, כמובן קודרים ומזהירים מחומרת ההשלכות. בהחלט יש מקום לטענות שהייתה זו פעולה לא מידתית, נועזת מדי, שיכולה לגרור את אמריקה להרפתקה שאין לדעת תוצאותיה. ייתכן, אם כי מצד שני אירן במצב אסטרטגי קשה מאוד כרגע ולא בטוח שתרצה להתגרות עוד בטראמפ.

אבל מה שמעניין הוא שהסנטימנט השמאלני כרגע הוא זהירות, אבל הרי לא זה הסנטימנט הכללי של השמאל במזרח התיכון. אותם אנשי שמאל בדיוק קוראים בלהט להחליף את השקט הנוכחי השורר ביהודה ושומרון במדינה פלסטינית שקרוב לוודאי שתהפוך ברבות הימים למעוז טרור במזרח התיכון. מדינה שצפויה לחולל פרובוקציות במקומות הקדושים למיליארד מוסלמים ולהפוך את החיים במרכז ישראל לבלתי נסבלים.

אין רע בהשקפת עולם הגורסת מתינות, מידתיות ושיקול דעת, אבל זה עלוב להחילה באופן סלקטיבי. מי שחושב שחיסול סולימני פזיז מדי, ראוי שיחשוב כך, ואף עשרת מונים, על הקמת מדינה פלסטינית.

מדע ההתחממות, דת ההשתגעות

טענה אחת: כדור הארץ מתחמם. באופן שיטתי רואים שהטמפרטורות עולות במקומות שונים. שוב ושוב נשברים שיאי חום. הכול בגלל צריכת האנרגיה האנושית.

טענה שנייה: כדור הארץ מתחמם וגם מתקרר. מתחמם כמו בבריטניה ומתקרר כמו בניו דלהי, שם נמדדו טמפרטורות שפל היסטוריות. כדור הארץ משתגע. הכול בגלל צריכת האנרגיה האנושית.

שתי הטענות נשמעות די דומה, אבל יש ביניהן הבדל תהומי. הטענה הראשונה זו טענה מדעית שנתמכת בראיות חזקות. עשרות שנים היא נטענת בדרך זו: כדור הארץ עתיד להתחמם. היא ניתנת להפרכה פשוטה, במקרה שהטמפרטורה הממוצעת העולמית תפסיק לעלות. הטענה השנייה שמבקשת לייחס כל דבר רטרואקטיבית להתחממות הגלובאלית,  גם מה שחם ומה שבכלל קר, הולמת מחזירים בתשובה. הם יגידו לך בנשימה אחת שהשואה התחילה בגרמניה כי שם היו חוטאים ומשכילים ושהשואה הכתה יותר ביהדות פולין כי אלוהים מחמיר עם חסידיו.

הטענה שההתחממות הגלובאלית לא צריכה באמת להתבטא בהתחממות כדור הארץ אלא בהשתגעות של מזג האוויר קרובה אפוא להיות דת יותר מאשר מדע. היא יכולה להסביר כל דבר, והיא לא מה שהוסק במקור מהמודלים החישוביים. באופן כללי כל פעם שמנסים להסביר באמצעות תיאוריה מדעית דבר והיפוכו, יש מקום לחשוד. להסברים כאלו יש מקום אצל פסבדו מדענים כמו פסיכולוגים קליניים שיסבירו לך איך אדם בטוח בעצמו דווקא בגלל היותו חסר ביטחון או טענות הבל קשקשניות מסוג זה. אנשי מדע אמיתיים, לעומת זאת, מתרחקים מדבר ומהיפוכו (אלא אם כן צפו את התבנית הפרדוקסלית מראש והגדירו אותה מראש במדויק). הם לא יהיו גאים כשיתברר שמה שתמיד אמרו שעתיד לחמם בעצם מקרר.