אנחנו בתוך הבלגן

לפני שנתיים וחצי כתבתי פוסט בשם: ״ההיסטוריה מורידה הילוך״ ובו טענתי שהשינויים ההיסטוריים שהתרחשו בין מלחמת יום הכיפורים לבין שנת 2021 הם זניחים לעומת השינויים שהתרחשו בחמשת העשורים שקדמו להם. נתקלתי בפוסט ההוא וחשבתי שהוא כמעט נבואי במהופך. אולי הוא נכתב בנקודת מפנה. היום לא הייתי מעלה על דעתי לכתוב כזה פוסט בשל האופי הקיצוני של האירועים שהתחוללו בשנתיים וחצי שחלפו מאז, בארץ ובעולם. בעולם זו קריסת הסדר העולמי בעקבות פלישת רוסיה לאוקראינה והיווצרות ציר הרשע הסיני-רוסי-איראני שמאיים על שלום האנושות. הבלגן יגיע לשיא חדש ובלתי נתפס כמעט אם בנובמבר ייבחר לנשיאות דונאלד טראמפ, כפי שחוזים לעת עתה כל הסקרים. נכון, כבר היה לנו טראמפ. אבל טראמפ יגיע הפעם נחוש בהרבה לטלטל את העולם ואת אמריקה ברוחו. בתחילת הקדנציה הקודמת הקיף עצמו באנשי ממסד מתונים, כמו למשל מזכיר המדינה הראשון שלו, רקס טילרסון. את טילרסון כינה מאוחר יותר באחד מציוציו ״טיפש כמו סלע״. בקדנציה השנייה לא יהיו עוד טילרסונים. ייתכן שטראמפ אפילו יורשע בפלילים לפני בחירתו.

בארץ חווינו מאז סוף 2021 את הקמת ממשלת הימין המלא מלא, את מלחמת האזרחים הקרה שפרצה סביב הרפורמה המשפטית, את אירועי שמחת תורה ה-7 באוקטובר ואת המלחמה לכיבוש עזה ובחזית הצפון. כל אחד מהדברים האלו לבדו יכול היה להיחשב אירוע העשור בכל עשור שמכבד את עצמו. זאת בנוסף לגל העלייה האוקראיני-הרוסי שגם לו יש ערך היסטורי. המלחמה בארץ הפכה, לצד המלחמה באוקראינה, לאירוע המרכזי של האנושות בחודשים האחרונים. תשומת לב קיצונית כזו שלא הורגלנו לה כבר שנים רבות.

בחזית הטכנולוגית פריצת הדרך בשלהי 2022 שהביאה לנו את הצ׳ט ג׳י פי טי, היא אירוע מכונן שמבחינות מסוימות עולה על המצאת האינטרנט. זאת מאחר שהטכנולוגיה הבסיסית של האינטרנט הייתה ידועה ומובנת כבר עשורים לפני התפשטותו. זאת בעוד שהבינה המלאכותית היא קסם שמגיח מקופסה שחורה סטטיסטית ומשנה את הבנתנו לגבי השפה עצמה, ויש הטוענים שמהווה סכנה קיומית לאנושות. בנוסף יש לציין את התפשטות המכונית החשמלית, שיכולה לטלטל את הכלכלה העולמית כליל. כשכתבתי את הפוסט, הנתון האחרון מסין הצביע על 5% מכוניות חשמליות בין מכירות כלי הרכב החדשים. היום מדובר על קרוב ל-40%.

ההיסטוריונים שיכתבו על תקופת הבלגן אולי יתחילו לספור את ימיה לפני 2021. נראה לי שנובמבר 2016 שבו נבחר טראמפ (בעתיד ייתכן שיגידו ״נבחר לראשונה״) יהיה תאריך התחלתי טוב. הבחירה עצמה עוררה הלם טוטאלי והביאה לגלי הדף בדמות התחזקות דת הווקנס המטורללת. היא סימלה שבאיזשהו מובן עמוק, העולם הפסיק להיות מקום שבו אנשים רציניים מקבלים החלטות רציניות. היסטוריונים אחרים אולי ידברו על החלטתה של אנגלה מרקל לקבל המוני פליטים סורים, או אפילו על הכיבוש הראשון של קרים בידי פוטין, שבזמנו המערב בחר להכיל. או אולי דווקא על מלחמת האזרחים הסורית והאביב הערבי ודאעש. ואולי בעצם הכול התחיל מהאייפון.

הימים שבהם לא שקעה השמש

נתקלתי היום בעובדה היסטורית מדהימה. באו״ם ישנן 193 מדינות חברות. ל-171 מתוכן פלשה בריטניה בשלב כזה או אחר. עובדה ששמה בפרופורציה את האימפריאליזם של מדינות אחרות ומנהיגים אחרים, למשל ולדימיר פוטין.

מרתק לקלוט כמה צנועה הייתה העוצמה הדמוגרפית של בריטניה לאורך התהליך האימפריאליסטי הזה. בשנת 1700, בפתח המאה שבה התבססו הקולוניות הבריטיות בצפון אמריקה ושבה גילה ג׳יימס קוק את אוסטרליה, חיו בסך הכול חמישה מיליון נפשות באנגליה. גם בשטח אנגליה אינה עצומה – בסך הכול פי 4-5 מארץ ישראל (כולל יהודה ושומרון).

בשנת 1800 הייתה אוכלוסיית בריטניה דומה בגודלה לאוכלוסיית ישראל בימינו ומנתה תשעה מיליון נפשות. באותו זמן כבר ביססו הבריטים את שליטתם בהודו באמצעות ״חברת הודו המזרחית״. במהלך המאה התשע עשרה הם גם עתידים לפלוש לסין, לנצח במלחמת האופיום הראשונה והשנייה ולכפות על הקיסר תנאים משפילים, שיאפשרו להם לסמם את עמו.

ובשנת 1900, השנה שבה בערך נולדו החיילים הבריטים שישחררו את הלבנט וגם את ארץ ישראל ובכך יניחו את הקרקע להצלחת הציונות, חיו באנגליה כבר 30 מיליון נפש, בדומה למה שצפוי בישראל בסוף המאה הנוכחית. בתוספת סקוטלנד ואירלנד כלל המספר עוד 10 מיליון. לקראת אמצע המאה הגיעה האימפריה ל״שעתה היפה ביותר״ שבו עמדה יחידה מול הנאציזם, בהנהגת צ׳רצ׳יל, אבל בתום המלחמה התפרקה במהירות מנכסיה הטריטוריאליים ברחבי העולם.

הישגיה האימפריאליסטיים המדהימים של בריטניה אינם רק נחלת ימי העבר, אותם הימים שבהם בריטניה הייתה האימפריה שבה השמש לעולם לא שוקעת כי בכל שעה של היממה היא מאירה באחת מפינות הממלכה. כיום המדינות דוברות האנגלית הן היעד המבוקש ביותר להגירת המשכילים העולמית. אם אתה סיני מוצלח או הודי מוכשר, פרסי מבריק או אפריקני עילוי, ככל הנראה תשים פעמיך לארצות הברית או לקנדה או לאוסטרליה או אולי למדינת האם בעצמה: בריטניה. רבים מכירים את השפה האנגלית, והתרבות של המדינות דוברות האנגלית הפכה לאוניברסלית. האוניברסיטאות שלהן מרכזות את מיטב המוחות, ולחברות שלהן יש גישה מצוינת לשווקים הבינלאומיים. מדינות אחרות עלולות לעבור תהליך ניוון דמוגרפי, אבל למדינות דוברות האנגלית מצפה עתיד מזהיר. אמנם רבים מתושביהן כבר לא יהיו מבשרם ומדמם של אותם אבות כובשים ומתיישבים קדומים.