Archive for אפריל, 2013

ליובל אלבשן יש פטיש וכל דבר הוא מסמר

29 באפריל 2013

יובל אלבשן משווה את הטעויות של שנות השלושים באמריקה לטעות שיאיר לפיד עושה עכשיו

http://www.themarker.com/opinion/1.2006487

בעיקרון יש אולי דמיון, אבל אלבשן אינו מבין מה היה שגוי במדיניות של נשיא ארה"ב הובר בשנות השלושים. זאת משום שהוא כמו אדם שמחזיק בפטיש ולפיכך משוכנע שכל בעיה היא מסמר. הפטיש של אלבשן הוא האמונה שכל בעיה בכלכלה נובעת מכך שהעשירים דופקים את העניים, והוא רואה זאת כשורש המשבר בשנות השלושים. אבל הוא אינו מבין את הטעות של הובר בשנות השלושים.

הטעות של הובר לא נבעה מכך שהעדיף עשירים על פני עניים, אלא מפני שהאמין בכך שחשוב לשמור על המסגרת התקציבית בזמן של שפל, אמונה שגויה לחלוטין, שלצערנו אימצו גם באירופה בשנים האחרונות והתוצאות הרות אסון. האמונה הזו הובילה אותו להעלות את המס השולי ל-63%. האם זו העדפת עשירים? תלמד היסטוריה לפני שאתה מדבר. הובר אמנם הגדיל את הגרעון במקצת, אבל במידה זניחה ביחס לעוצמת הנפילה של הכלכלה.

אפשר להתווכח אם חשוב לשמור על המסגרת התקציבית בזמן של צמיחה (כמו שסטנלי פישר מאמין ולכן כופה קיצוצים על יאיר לפיד), אבל זה קונצנזוס כמעט מוחלט כיום שאין זה הכרחי לשמור על מסגרת תקציבית בזמן של שפל. הובר לא הבין זאת, והמדיניות שלו הרסה לעשירים כמו שהרסה לעניים. די להסתכל מה קרה בוול סטריט במרחץ הדמים של השנים 1929 עד 1932 (90% ירידה!!), כדי להבין כיצד בעלי ההון סבלו ובגדול. לא כל טעות כלכלית נובעת מהעדפת העשירים על העניים או ההיפך. הכלכלה היא לא סכום אפס, והרס הכלכלה הורס גם לעשירים וגם לעניים.

קרוגמן מפספס את הנקודה

28 באפריל 2013

טור מעניין של פול קרוגמן, שטוען שהאליטה העשירה תומכת בצנע כי הצנע טוב לעשירים, או לפחות לא פוגע בהם כמו בעניים.

http://www.themarker.com/wallstreet/1.2005645

עם זה איני מסכים. קרוגמן בדרך כלל מבין עניין. הוא מועמד רציני מאוד לתואר בכיר הכלכלנים החיים כיום, אבל בפסיכולוגיה הוא מבין פחות כנראה, והניתוח שלו את מניעי התומכים בצנע הוא שגוי. מדיניות הצנע הרסנית לכולם. מי אמר שהעשירים בעדה? הכסף מצביע בידיים – הבורסות יורדות בחדות כל פעם שמסתמנת איזו החמרה בצנע. הימין אמנם תומך בצנע, אבל בכלל לא בטוח שיש קשר בין הצבעה לימין לבין עושר. אולי הקשר הפוך. המדינות בארה"ב שמצביעות לרפובליקנים הן המדינות היותר עניות. בקליפורניה, ניו יורק, ניו המפשייר וכו' מצביעים לדמוקרטים.

מי שתומך בצנע הוא לא בהכרח עשיר, אבל הוא בהכרח קצת מטומטם. התמיכה שלו אינה נובעת מתוך אינטרס אישי. תומך הצנע דופק את האינטרסים שלו כמו שהוא דופק את האינטרסים של כולם. תסתכלו למשל על יאיר לפיד שמוביל אצלנו מדיניות צנע. יש לו את כל האינטרס שהכלכלה תשגשג עכשיו במהלך כהונתו. אין לי ספק שהוא משתוקק לכך בכל מאודו. אז למה הוא הורס לעצמו עם הקיצוצים המיותרים, והאולי אף הרסניים שהוא מתכנן? לא בגלל איזה אינטרס אישי, אלא בגלל שסטנלי פישר דפק לו את השכל כשהטיף לו השקפת עולם אווילית ושגויה. בכהונה של סטנלי פישר היו הישגים עצומים, ואיני מזלזל בהם, אבל הוא מסיים אותה כשהוא הופך את עצמו מנגיד בנק ישראל לנומורולוג הראשי לישראל, עם ההתעקשות המטופשת על שלושה אחוזי גירעון, כאילו שלוש זה מספר קדוש שכוכבי השמים אוהבים.

 

לפיד במלכודת הגם וגם

24 באפריל 2013

יאיר לפיד פרסם פוסט נחמד על מה שקורה כשאנשים רוצים "גם וגם". מה שהוא לא מודע לו כנראה הוא ש"הגם וגם" מתקיים גם במישור המקרו-כלכלי, שעליו לקח אחריות עליונה.

כך, אם תגיד לאנשים שהריביות נמוכות מדי ודבר זה הורס את החיסכון ומנפח את בועת הנדל"ן, הם יסכימו איתך מייד. מצד שני, אם שר האוצר יגיד להם שצריך לשמור על הגרעון נמוך, כדי שהריביות לא יעלו חלילה ולא נשלם הון עתק על ריביות במקום על החינוך, הם יסכימו גם איתו. ככה זה – אנשים רוצים גם וגם.

אם נגיד לאנשים שחיסכון זה חשוב וצריך שיהיה כמה שיותר חיסכון במשק, הם יהנהנו בראשם בהתלהבות. אם נגיד להם שכניסה לחובות היא חוסר אחריות, וצריך להפחית את רמת החוב במשק, הם יסכימו עוד יותר. ככה זה כשכולם חושבים שצריך גם וגם, ולא קולטים שכדי שמישהו יחסוך, מישהו אחר צריך להיות בחוב.

ההמון לא כל כך מבין כלכלה וזה בסדר. רק חבל ששר האוצר, שמבין כנראה כמה ה"גם וגם" שהוא כתב עליו מטופש באופן כללי, לא מבין שהוא מטופש במישור שעליו הוא מופקד כיום, המקרו כלכלי, ולכן מצהיר על צורך חיוני בצמצום גרעון, בשעה שאין שום הוכחה לצורך שכזה, הריביות נמוכות מתמיד, ואין שום אסמכתא מדעית שתתמוך בדחיפות הקיצוץ מלבד ה"סמוך עליי" של סטנלי פישר.

סבר פלוצקר, שנת 2007

22 באפריל 2013

אמנם כבר נתתי בעבר קישור למאמר הזה, אבל שווה להזכיר שוב, כדי להיזכר מה שווה הבנתם של "פרשנים כלכליים בכירים".

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3426016,00.html

"הנהגת היורו באירופה לא היתה פרי שיקולים כלכליים צרים, אלא הגשמה של חזון־על לאומי ענק – חזון של ראשי מדינות אמיצים, שלא תמיד שאלו לדעת הכלכלנים או הבנקאים המרכזיים. כדי לאמץ את הדולר בישראל דרושים מנהיגים ישראלים בעלי תכונות דומות: שיעור קומה, אמינות, התלהבות, נחרצות. בתחום הזה אנחנו סובלים ממחסור חריף".  פחחחח. היום כבר ברור כמה נורא היה לנו אם היו לנו מנהיגים ישראלים בעלי שיעור קומה מספיק כדי להכניס אותנו לאסון של המטבע האחיד, בלי תמיד לשאול "לדעת הכלכלנים או הבנקאים המרכזיים".

 

הסיפור של נוחי דנקנר – שקול להעלאת ריבית

22 באפריל 2013

הדבר החשוב ביותר בניהול המשק הוא שיעור הריבית בו. בסיטואציה שבה יש תיאבון עצום לסיכונים ולבזבזנות – שיעור הריבית צריך לעלות, כדי להרגיע את המשק. ולחילופין, בסיטואציה העולמית שבה אנו מצויים, שבה אנשים מגזימים בתשוקה לחסוך והבנקים שונאים לתת אשראי, שיעור הריבית צריך לרדת.

הסיפור של נוחי דנקנר והאופן שבו התקשורת והציבור אילצו את בנק לאומי לא לתת לו אשראי משמעותם למעשה שיותר קשה להיות לווה בישראל. דבר זה שקול במידה מסוימת להעלאת ריבית. אבל זה רע להעלות את הריבית. המצב המקרו כלכלי אינו מצדיק העלאת ריבית אלא הפחתתה. אז מה עושים? איך בכל אופן שומרים על זרימת אשראי טובה במשק?
האפשרות הגרועה היא להמשיך לתת אשראי בתנאים מופקרים ולהפלות טייקונים לטובה בהגיע זמן התשלום. האפשרות הטובה היא למצוא דרכים אחרות, נכונות יותר, להגביר את זרימת האשראי במשק. יש שתי מילים שמייצגות את האופציה הזו והן:"הורדת מיסים". לרוע המזל, לסטנלי פישר מתחשק ההיפך.

שאלת התם הטובה של דרור פויר

20 באפריל 2013

דרור פויר שואל שאלת תם – אם התמלוגים מהגז הולכים להיות כה גבוהים, אז על מה היסטריית הגרעון הנוכחית ולמה קיצוצים דרמטיים נחוצים

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000837115#fromelement=hp_firstarticle

שאלת התם הזו היא שאלה טובה, שאין לה תשובה טובה. לא ברור על מה ולמה החליט סטנלי פישר שהגירעון דורש טיפול אכזרי ומיידי . קרוב לוודאי שזו טראומה משנות השמונים, אז הוצאה ממשלתית לא מרוסנת הובילה להיפר אינפלציה.  אבל הזמנים השתנו, ופישר דומה לאדם שסבל מהשמנת יתר בעברו שלמד את הלקח טוב מדי ומסרב לאכול גם כשהוא מגיע לאנורקסיה. כיום המצב הוא שהריביות במשק נמוכות מדי, וקיצוצים תקציביים רק יביאו אותן אל רמת האפס המוחלט, מה שלא יתרום שום דבר טוב לכלכלת ישראל, רק לבועת הנדל"ן.

ומה תפקיד הגז בסיפור? הוא הופך לפתאטי במיוחד את החשש שגרעון יסכן את דירוג האשראי של ישראל או יגרום לריביות גבוהות.   למען האמת, בלאו הכי חשש זה מופרך לחלוטין כי גם ללא הגז, לישראל יש יתרות מט"ח דמיוניות (מהגדולות בעולם ביחס לתמ"ג) ושקל חזק מדי. היא אינה צריכה לגייס כספים בחו"ל, ועל כן לדירוג האשראי שלה אין כל חשיבות.

הטעות באקסל שהרסה למיליונים את הפרנסה

16 באפריל 2013

שני כלכלנים בשם רוגוף וריינהרט חיברו בעשור הקודם ספר מפורסם שטען כי מדינות שמגיעות לרמות חוב של 90% חוב לתמ"ג עולות על מסלול התדרדרות הרסני. הספר הזה היה המניפסט של מדיניות הצנע ההרסנית שהונהגה במהלך המשבר האחרון באירופה, ועכשיו סטנלי פישר רוצה להנהיג אותה גם פה. כאילו צריך לנהל מלחמה שערה בחוב פן יפרוץ בהשתוללות, לא משנה כמה חורבן, אבטלה ועוני תוליד המלחמה הזו.

כשקראתי את הספר הוטרדתי מאוד מחוסר האבחנה בין חוב שנקוב במט"ח לבין חוב שנקוב במטבע מקומי, שני סוגי חובות שהיחס אליהם צריך להיות שונה לגמרי. אבל מתברר שיש עם נתוני הספר בעיה בסיסית בהרבה – טעות פשוטה באקסל הולידה את הטענה המפוקפקת הגלומה בו. כשמחשבים כמו שצריך, מסתבר שגם חוב של 90% ביחס לתמ"ג אינו הרסני ומדינות עם חוב כזה עדיין מסוגלות לצמיחה של מעל 2%.

הטענה של הספר, שחוב גורם להעדר צמיחה, הייתה מטופשת בכל מקרה, כי בלבלה בין מתאם לבין סיבתיות – זו שגיאה שמתרגל בקורס סטטיסטי זניח במכללה פריפריאלית היה נותן עליה "נכשל", אבל הפרופסורים הנכבדים חטאו בה. הרי ברור שמן הראוי לשאול – אולי לא החוב גורם להעדר צמיחה, אלא העדר צמיחה גורם לחוב? ואם כך הפיתרון להעדר הצמיחה אינו הקטנת החוב, אלא טיפול בגורמים היסודיים שעומדים מאחורי חוסר הצמיחה?

אבל פרט לבלבול בין מתאם לסיבתיות, מתברר כאמור שהשגיאה הייתה יסודית עוד בהרבה. פיקששו עם האקסל.

כאן ניתן לקרוא עוד בנוגע לסיפור הזה

http://www.forexlive.com/blog/2013/04/16/seminal-debt-sustainability-book-this-time-is-different-is-under-fire/

לאלו מאיתנו שעוסקים בנתונים סטטיסטיים שיש להם השלכות חשובות – הסיפור הזה קצת מנחם באיזה דרך. שום שגיאה שנעשה כנראה לא תהיה הרת אסון ועם השלכות עגומות כמו זו שעשו צמד הכלכלנים.

שני סוגים של אומרי שטויות

15 באפריל 2013

יש שני סוגים של אומרי שטויות.

כאלו שאומרים שטויות אבל בזהירות נמנעים מלבסס על השטויות שלהם כל ניבוי קונקרטי שניתן יהיה לבחון מאוחר יותר את נכונותו.

וכאלו שאומרים שטויות ובטיפשותם אפילו נותנים ניבויים לעתיד, על סמך אמונותיהם האידיוטיות. סתם דוגמה מהיום – יועץ ההשקעות היפני הזה הוא אומר שטויות מהסוג השני – http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000836636#fromelement=hp_morearticles

אגב, גם אומרי השטויות מהסוג השני לא חשים בריפיון ידיים אחרי התבדות תחזיותיהם. הם ממשיכים עם אותן שטויות ובאותו מרץ, אבל לפחות מתי המעט בעלי הזיכרון הארוך יודעים להתרחק מהם ומהבליהם.

כלכלה זו לא. אולי זו נומרולוגיה.

11 באפריל 2013

כל המהומה בימים האחרונים, מהומת המיסים והקיצוצים, הכול מבוסס על לא כלום. אין שום צורך לקצץ או להעלות מיסים. הצורך הזה, שאפילו הציבור ברובו השתכנע בו, שלא לדבר על כל הפרשנים המלומדים, מבוסס רק על האמונה הטפלה שתקציב המדינה חייב לעמוד על 3% גרעון. כאילו השמים יפלו אם יעמוד דווקא על 4.3% גרעון או רחמנא ליצלן על 4.55% גרעון (מספרים שאגב נמוכים בהרבה מהגרעון ביפן או בריטניה למשל).. כאילו 3 זה איזה מספר מופלא שזכה לברכת הנומרולוגים של משרד האוצר. בימי הביניים אולי קבעו את התקציב לפי אותות ומופתים של מכשפים. ב-2013 קובעים אותו לפי מספר שרירותי שהתקבע במוחו של איזה נער אוצר, ששכנע בו את שר האוצר הנאיבי. לא התקדמנו הרבה.

מרגרט תאצ'ר – מהדמויות הדגולות של המאה הקודמת

8 באפריל 2013

מי שהצילה את כלכלת בריטניה, עמדה מול הסחטנות של האיגודים המקצועיים, נלחמה נגד רעיון העיוועים של האירו, הפילה את הדיקטטורה בארגנטינה, הלכה היום לעולמה.