ממרטין לותר ועד לאלירז שדה

במאה ה-16 קם נזיר גרמני, מרטין לותר, קרא תגר על הכנסייה הקתולית ושינה את פני הנצרות. אחת הנקודות המהותיות ברפורמה הפרוטסטנטית שחולל היא החזרה אל הטקסט התנ"כי. בנצרות הפרוטסטנטית לא צריך יותר את התיווך של אנשי הכנסייה ואת השכבות הפרשניות שהעמיסו על התנ"ך. כל מאמין יכול לקרוא את המקרא בעצמו ולהבינו כפשוטו. למטרה זו תרגם לותר את התנ"ך לגרמנית כדי שיהיה נגיש להמונים.

כותבת פרופ' מירי אליאב פלדון:

כך קרה אחר כך גם בכל הארצות האחרות שאימצו את הפרוטסטנטיות: ברגע שהכריזו על עצמאותן מרומא, מיהרו לדאוג לתרגום כתבי הקודש, התנ"ך והברית-החדשה, לשפה המדוברת. בפעם הראשונה בתולדות הנצרות המערבית נוצר מצב שבו יכול היה הציבור לקרוא, או לשמוע, ולהבין את הבשורה האלוהית: בשפת היומיום, במישרין, ללא פרשנויות מפותלות ובלי עזרת מתווכים. המגע הבלתי-אמצעי עם דבר האל היה בגדר חוויה דתית עמוקה, חדשה ומלהיבה. הפרוטסטנטים, כוהנים והדיוטות כאחד, שמעו לראשונה את ישו מדבר אליהם בשפתם.

בית המשפט העליון הפך עצמו בעשורים האחרונים לסמכות העליונה בישראל. בין השאר הוא עשה שימוש בטקטיקה קתולית – הוצאת החוקים מפשוטם. החוקים אינם אומרים עוד את מה שכתוב במילותיהם הברורות, אלא מה שהשופטים אומרים שהם אמרו. החוק קובע שרשימה שרצה לכנסת צריכה להכיר בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. השופטים אומרים שאין מניעה שבל"ד תרוץ. החוק קובע ששר צריך להתפטר רק אם הורשע בפלילים. השופטים אומרים שדי בהגשת כתב אישום כדי לפסול אותו מלכהן.

אלו שאימצו גישה קתולית מביטים בלעג ובהתנשאות במי שניגש לטקסט כפשוטו, ללא שכבות התיווך. בתוכנית "אופירה וברקו" האחרונה הפנה אלירז שדה לחוק יסוד: הממשלה הקובע שראש ממשלה יכול להמשיך לכהן תוך כדי משפט, וברשתות החברתיות התגובה הייתה בוז: מי שם את אלירז שדה לפרש את חוקי המדינה. לשם כך הרי נדרשים יועצים משפטיים ושופטים נכבדים. ובאמת כבר היו משפטנים שהעלו ספקות אם ביבי יוכל לכהן תחת כתב אישום, כפי שצוטט ב-Ynet: "קיימים לכל הפחות קשיים משפטיים ניכרים בסוגיה זו, ואולי אף מעבר לכך". זאת על אף שהחוק ממש ברור בנושא – כן, הוא יכול.

זו גישה קתולית, שמאפשרת לשכבה של מתווכים לצבור כוח באמצעות מונופול שהם נוטלים על פרשנותו של טקסט חשוב. אבל מי שלמד קצת על תולדות אירופה במאה ה-16 לא יבוז לכוח העצום של המילים כפי שהן, הברורות גם לזוכה בתוכנית ריאליטי. נזיר גרמני אחד נעזר בכוח הזה כדי לטלטל את ההיסטוריה האירופית.

ככל שמערכת המשפט מרשה לעצמה להשתעשע עם טקסטים חוקתיים ולפרשם בצורה ששונה ממובנם הפשוט כך היא מסתכנת בתגובת נגד פרוטסטנטית, שתדרוש חזרה אל המילים המפורשות כפי שהן מובנות לכל אחד. ואם זה קרה לממסד כל כך חזק כמו הכנסייה הקתולית בסוף ימי הביניים, זה יכול לקרות לכל ממסד שהוא.

תיאוריית השלום הדמוגרפי

מאמר מעניין ביותר התפרסם השנה. הוא מנתח את המשמעות הגיאו-פוליטית של מפנה הילודה העולמי. העובדה שנולדים מעט ילדים יחסית ושפירמידת הגילאים מוטית לכיוון הזקנים מגדילה לדעת מחברי המאמר את סיכויי השלום.

משפחות עם מספר קטן של ילדים רגישות יותר לאובדנם במלחמה ואילו זקנים לא להוטים למלחמות. הן יקרות ועלולות לפגוע להם בקצבאות.. צבאות במדינות שבהן יש יותר מדי זקנים ופחות מדי צעירים צריכים לשלם משכורות עתק כדי לפתות חיילים צעירים, והדבר פוגע במשק של מדינות אלו ומקטין את יכולתן לנהל מערכות.

המחברים מציגים ניתוח סטטיסטי שמראה שיש קשר בין ילודה גבוהה לעליית הסיכויים למעורבות במלחמה אך הם גם סוקרים באופן פרטני כמה דוגמאות ודוגמאות נגד לתזה שלהם. בין השאר הם מתארים את הרגישות הקיצונית שפיתחה החברה הישראלית לאבדות במלחמה ומקשרים אותה למפנה הגדול בפריון האישה הישראלית. ב-1970 הולידה האישה הישראלית חמישה ילדים בממוצע, אך ב-1980 היו לה כבר פחות משלושה . כמי שתחביבו המוזר הוא לקרוא שנתונים ישנים של הלמ"ס ידעתי מייד שנתוני הפריון האלו לא מדויקים. אני מקווה שבנתונים האחרים שהשתמשו בהם המחברים הם דייקו יותר. הפריון בישראל ירד משמעותית בשנות השישים והשבעים, אבל השינוי הזה התרחש כולו בקרב נשות עדות המזרח (מ-5 ילדים לאישה בתחילת שנות השישים ל-3 ילדים לאישה בתחילת שנות השמונים). האשכנזיות המשיכו להוליד בדיוק באותו קצב. לכן התפנית הכוללת לא הייתה כל כך דרמטית. האם הרגישות לאבדות גברה דווקא בקרב הציבור המזרחי במדינה? מקום למחקר.

כיצד אפשר להסביר את גישתה הלוחמנית של רוסיה, מדינה שמתמודדת גם היא עם משבר ילודה? המחברים אומרים שייתכן שזו התרחשות מקרית לא סבירה שאולי אינה בת קיימא לטווח הארוך, אך גם מציגים שתי אפשרויות נוספות: הראשונה היא שברוסיה גם אין זקנים רבים ולכן עלויותיהם אינן מכבידות על המדינה. אנשים ברוסיה לא מזדקנים אלא מתים צעירים יחסית. האפשרות השנייה היא שמדינות המצויות בתפנית דמוגרפית מתפתות להרפתקנות צבאית בידיעה שזהו הזמן האחרון שבו הדבר אפשרי מתוך חשש שמחר או מחרתיים המדינה כבר תהיה זקנה מדי למלחמות. חשש דומה מעלים המחברים לגבי סין – המדינה תנצל חלון הזדמנויות אחרון לתוקפנות. עם זאת בהתחשב בנתוני הפריון במעצמה האסייתית, ילד לאישה, הם עדיין מאמינים שהסיכוי לקונפליקט עם סין נמוך בהרבה משנדמה.

מה עתיד ברית נאט"ו? להערכת המחברים, ארה"ב שאינה במשבר דמוגרפי ושאוכלוסייתה צפויה להמשיך ולגדול בקצב נאה, תצטרך לגלות מעורבות גוברת ברחבי העולם שכן בעלות הברית שלה בנאט"ו יהיו מוגבלות מאוד ביכולותיהן הצבאיות לאור מצבן הדמוגרפי.

המאמר אינו דן באיום האיראני, אבל ההשלכה מתבקשת. בזמן מלחמת אירן עירק היה באירן שיעור פריון קיצוני בגובהו. היום, כשהאישה האיראנית הממוצעת בקושי מולידה שני ילדים, יש סיכוי שהאייתולות לא יחרחרו מלחמה. גם חיזבאללה מסתמך על אוכלוסיה לבנונית שבה שיעורי הילודה כבר צנחו בחדות.

כמה זה עולה לנו? וכמה להם?

האם ראש הממשלה בנימין נתניהו היה מנהיג כלכלי פנטסטי או שישראל הייתה תקועה במקום בתקופתו? לרוב האנשים התשובה ברורה מאליה. אם הם משתייכים מטבע אישיותם למחנה הביביסטים, הם יהיו בטוחים שעברו על כלכלת המדינה זמנים פנטסטיים. אם הם אנטי ביביסטים הם יציינו את ההיתקעות במקום, שבטח קראו עליה בטור של מירב ארלוזורוב בנושא.

כפי שהסברתי, יש שתי דרכים למדוד עושר של מדינה ותוצר לנפש. בדרך האחת מסתכלים על התוצר בערכו הנקוב. במדד זה הזינוק שישראל עשתה מהפנט. היא כיום בליגה של יפן, בריטניה וצרפת ואף עוקפת אותן.

בדרך האחרת מסתכלים על התוצר אחרי התאמתו ליוקר המחיה. כאן כמובן המצב רע בהרבה, וישראל הייתה לכאורה תקועה במקום עשור. אפשר להתנחם שעדיין יש לתוצר בערך הנקוב משמעות גדולה מבחינת יכולתם של ישראלים ליהנות בנסיעותיהם בחו"ל. הם מגיעים עשירים יותר אל הארצות שבהן הם מבקרים ויכולים להרשות לעצמם הרבה יותר. אחד מכתבי הארץ ציין באירוניה חכמה שהיכולת להסתלק מהמדינה היא פסגת ההישגים שביבי השיג לאזרחי המדינה.

כשהסתכלתי על המספרים, הם לא כל כך הסתדרו לי. ישראל יקרה, אבל היא לא כל כך יקרה כמו שמשתמע מנתוני הדירוג העולמי. אין שקיפות בהתאמת יוקר המחיה בין ארצות. לא מופיעים בשום מקום באינטרנט הפרמטרים שלפיהם נעשתה.

הלכתי לאתר NUMBEO, שמי שבוחן את המספרים רואה שהוא אתר אמין מאוד בהשוואות יוקר מחיה (כל אחד מוזמן לבחון את הנתונים שם בעצמו) ובחנתי את הערים הגדולות בישראל: תל אביב, חיפה, ראשון לציון ואשדוד מול ערים גדולות במדינות אחרות שהן מאוד דומות לישראל בתמ"ג הנומינלי, אך נחשבות עשירות ממנה אחרי התאמת יוקר מחיה.

ישראל וצרפת

נתונים רשמיים של התאמת יוקר מחיה: ישראל יקרה מצרפת ב-17%

השוואת תל אביב ופריז: פריז יקרה ב-2%.

השוואת חיפה ומרסיי: מרסיי זולה ב-7%.

השוואת ראשון לציון וליון: ליון זולה ב-11%.

השוואת אשדוד וטולוז: טולוז זולה ב-12%.

---

ישראל ובריטניה

נתונים רשמיים של התאמת יוקר מחיה: ישראל יקרה מבריטניה ב-17%

השוואת תל אביב ולונדון: לונדון יקרה ב-13%.

השוואת חיפה ובירמינגהם: בירמינגהם זולה ב-8%.

השוואת ראשון לציון ולידס: לידס זולה ב-20%.

השוואת אשדוד ושפילד: שפילד זולה ב-22%.

---

ישראל ויפן

נתונים רשמיים של התאמת יוקר מחיה: ישראל יקרה מיפן ב-23%

השוואת תל אביב וטוקיו: טוקיו יקרה ב-1%.

השוואת חיפה ויוקוהאמה: יוקוהאמה יקרה ב-20%.

השוואת ראשון לציון ואוסקה: אוסקה זולה ב-6%.

השוואת אשדוד ונגויה: יוקר מחיה דומה.

---

לסיכום:

התמ"ג הישראלי זהה או עולה על התמ"ג הצרפתי, הבריטי והיפני, אך הן נחשבות מדינות עשירות יותר, כי יותר זול לחיות בהן. הנתונים מאתר NUMBEO נראים לעומת זאת פחות חד משמעיים. התרגיל הקצר שערכתי מעלה את האפשרות שהתאמות יוקר המחיה עושות עוול לכלכלה הישראלית.

עדיין ייתכן שהנתונים המשווים הבינלאומיים הם מדויקים ומסתמכים על מדגם גדול ומייצג. יש לכך רמז בעובדה הניכרת לעין שהערים הבינוניות בבריטניה ובצרפת (להבדיל מלונדון ופריז) בהחלט זולות לעומת ערי ישראל. כך או כך, נראה שהתאמות יוקר מחיה הן עניין מסובך שמנסה למצע הבדלים גיאוגרפיים פנימיים עצומים ואין לקבל אותן באמון מוחלט.

להיחתם לחיים ארוכים

הלמ"ס פרסמה, לקראת ראש השנה וחתימת השנתון הסטטיסטי 2018, את נתוני תוחלת החיים של הזכר היהודי הישראלי. תוחלת החיים שלו עומדת על 81.7 שנה. זו תוחלת החיים הגבוהה בעולם (כנראה היא בתיקו פחות או יותר עם הנתונים משווייץ ומהונג קונג).

זה נתון חשוב לאור העובדה שישראל ידועה כמדינה שבה גברים מחרפים נפשם במלחמות… ובכן כנראה הסכנה לא כל כך גדולה. אולי אפילו התועלת הבריאותית מהליכוד החברתי שמביא איתו האיום החיצוני גבוהה מהנזק.

מדהים גם השיפור. כל מה שיש לנו היום תרבותית וטכנולוגית היה לנו, פחות או יותר, גם ב-2012. אולי האייפון קצת השתכלל, לא משהו דרמטי. אז כבר יצא אייפון 5. ובכל אופן ב-2012 תוחלת החיים הייתה שנה אחת פחות. נדרשו אינספור דורות של ציביליזציה אנושית כדי להגיע לתוחלת חיים של 80 שנה. נדרשו שבע שנים נטולות אירועים מיוחדים כדי להוסיף לזכר הישראלי עוד שנה אחת שלמה. עידן הפלאות. אין פלא שהחברות שמוכרות ביטוח פנסיוני מצויות במצוקה.

גם תוחלת חיים של אישה יהודיה היא מופלגת, יותר מ-85 שנה, אבל כאן מחבל בממוצע הסטטיסטי המצב בקרב הנשים הערביות שחיות רק עד גיל 82.

יש סוציאליסטים-קומוניסטים שמוכנים להגן על העוני והנחשלות המחפירים בקובה ולהיאחז נואשות בנתון שלפיו תוחלת החיים שם מכובדת ודומה לזו שבארצות הברית.  כך הם מראים שפידל קסטרו בכל אופן הגשים משהו מהתקוות שתלו בו. מעניין אם היו מוכנים להעלות על נס באופן דומה את מצב ערביי ישראל. תוחלת החיים שלהם עולה בהרבה על זו של בני עמם בירדן. הפרש של ארבע עד חמש שנים.

איך יוצאים מהפלונטר

לפלונטר רציני נתקעה המדינה. אין הכרעה פוליטית ברורה. ימניים ושמאלנים מתווכחים בטוויטר מי בעצם ניצח. הפסימיים כבר מדברים על הבחירות לכנסת ה-23 שבאופק. מה עושים?

ובכן, האמת היא שאין פלונטר ואין היתקעות. יש בכנסת רוב מוצק אנטי ביבי. זאת בניגוד לכנסת הקודמת שבה היה לכל היותר תיקו. בשיטת המשפט הישראלית נטולת החוקה 61 ח"כים יכולים לעשות מה שבא להם ולשנות את חוקי היסוד כרצונם. ויש להם תמריץ מושלם לעשות ככה. לא רק מתוך שנאת ביבי אלא גם מתוך חשש פשוט לאבד תלוש משכורת מובטח לארבע שנים.

חקיקה שכתב אישום מביא להתפטרות ראש ממשלה

הרוב האנטי ביבי בכנסת יכול לקבוע שהגשת כתב אישום מביאה להדחתו האוטומטית של ראש הממשלה. במקרה כזה נתניהו יאבד את כל קלפי המיקוח מול הפרקליטות. הוא אפילו לא יוכל לעמוד בראש ממשלת מעבר ויצטרך לפנות מקומו למישהו אחר מבכירי הליכוד. הדבר יחייב אותו לחתור לעסקת טיעון מיידית ויפתור את בעיית ההיתקעות של המערכת הפוליטית.

חיסרון: ספק אם ליברמן ירצה לתת כוח כזה למערכת המשפטית.

הגבלת אורך כהונת ראש ממשלה

נתניהו מכהן כבר יותר מעשור. אפשר בקלות לחוקק חוק שלפיו הנשיא לא יטיל את הרכבת הממשלה על ראש ממשלה שכיהן כבר עשור ברצף.

חיסרון: אם התיקון יוחל על הכנסת הנוכחית, זו חקיקה רטרואקטיבית שמשנה את כללי המשחק בדיעבד אחרי שהבוחר הצביע. לא מתקבל על הדעת.

יתרון: אם יוחל על הכנסת הבאה, הדבר יאפשר לנתניהו לכהן בכנסת הזו ראשון ברוטציה ולהעביר המושכות לגנץ אחר כך. החוק יבטיח שיקיים את הרוטציה ולא ירצה להקדים הבחירות הבאות שבהן אינו יכול להתמודד.

תהיה משפטית: מה ימנע מכל רוב קואליציוני לבטל המגבלה בכנסת הבאה? כדי למנוע זאת אפשר לשריין אותה כך ששינויה ידרוש 65 ח"כים, רוב שכבר לא יהיה סיכוי למשני החוק להשיג. זאת אולי באמצעות העיקרון המוזר של פסק דין המזרחי שרוב קטן בכנסת אחת יכול לדרוש ששינוי עתידי בכנסת אחרת ייעשה ברוב גדול. או אולי באמצעות גיוס שקד ובנט לתמוך בחוק. הם הרי הנפגעים מספר אחת מההתארכות האינסופית של כהונת נתניהו. אם תוצאות הבחירות הסופיות יתנו 65 ח"כים לקואליציית האנטי ביבי, כפי שמסתמן, וכל חבריה יתמכו בשינוי, אפילו לא צריך את הטריקים האלו.

משטר נשיאותי

לפעמים תופעות בעייתיות גוררות תגובת נגד שמולידה נזק גדול בהרבה מזה שבאה לפתור. כך יהיה אם הפלונטר הנוכחי יוביל למשטר נשיאותי כמו בארה"ב. למשטר כזה יש יתרונות: זהות המנצח ברורה, הבחירות מתקיימות פעם בארבע שנים. החיסרון הגדול הוא בחוסר היכולת להדיח נשיא שמתברר כלא ראוי בעליל (עיין ערך תקופתו הקצרה של אהוד ברק) ובשיתוק שנגרם כשהפרלמנט נשלט בידי מתנגדי הנשיא.

נשיא המדינה כמלכת אנגליה

ראש הממשלה צריך לקבל את אמון הכנסת למינויו. רק אז הוא נכנס לתוקף. שונים הדברים בבריטניה. בוריס ג'ונסון מכהן כרגע מבלי שקיבל אמון הפרלמנט. זו המלכה שמינתה אותו. אפשר להטיל בארץ תפקיד דומה על נשיא המדינה – למנות ראש ממשלה מבלי שיידרש לשם כך אישור כנסת. במצב העכשווי הנשיא יכול היה למנות לתפקיד את בני גנץ ולאפשר לו לכהן ולמנות שרים גם ללא אמון הכנסת וכך להוציא המדינה מהשיתוק המוחלט. המפסידה הגדולה מאי הנהגת השיטה הבריטית בישראל הייתה ציפי לבני ב-2008. היא הייתה יכולה לפחות להיכנס לפנתיאון ראשי ממשלות ישראל אם הנשיא היה זכאי למנות ראש ממשלה גם ללא אישור הכנסת.

לכנסת תישמר תמיד הזכות להביע אי אמון בראש הממשלה ולקבוע ראש ממשלה אחר בהצעת האי אמון. גם תהיה לכנסת האפשרות להתפזר. אבל בהעדר פעולה החלטית של הכנסת נשיא המדינה הוא שיקבע. ממש כאילו היה אליזבת' בת התשעים פלוס.

חיסרון: ערבוב נשיא המדינה בפוליטיקה. גם בבריטניה ובחבר העמים הבריטי נדיר מאוד שהמלכה מחליפה ראש ממשלה שמסרב להתפטר כשאין לו אמון בפרלמנט. המושל הכללי של אוסטרליה, נציג המלכה, נקט צעד כזה ב-1975 והתגובות היו קשות.

מומחי החרדים, למען השם קחו מחשבון

כבר שפכתי הרבה מילים על הטענה שאני הולך לכתוב כאן. אבל כל פעם שאני קורא כתבה על הישגי המפלגות החרדיות במוצאי מערכת בחירות, יש לי צורך בלתי נשלט לכתוב אותה שוב ושוב ושוב. מומחי החברה החרדית, תצטיידו במחשבון למען השם!!!

העוצמה הדמוגרפית של החרדים כל כך מרשימה, הזאטוטים שמלווים כל זוג חרדי שיוצא לפארק כל כך בולטים. אבל כל אלו לא יכולים לשנות את כללי החשבון. גידול אקספוננציאלי הוא אמנם מדהים, אבל הוא מתחיל לאט.

בכתבה זו של מירב ארלוזורוב מצוטט מומחה לחרדים שאומר:

"הדמוגרפיה עושה את שלה. ההערכה היא שמספר המנדטים החרדים בכנסת יגדל בשני מנדטים בכל ארבע שנים".

לא! ממש ממש לא. חשוב להבין באיזה קצב צפויים החרדים לגדול. למה כל כך חשוב? כדי לקלוט שכאשר בבחירות הבאות הם דווקא לא יגדילו את כוחם, לא יהיה זה בגלל "התפרקות החרדיות" או טענת שקר דומה. האתגר שמציבים החרדים לחברה הכללית יישאר בעינו גם אם הם יוסיפו רק מנדט אחד כל ארבע שנים או אפילו פחות מכך. זה שהמנדטים יצמחו בקצב איטי ינבע מאקסיומות החשבון, לא מהיחלשות החרדים.

הנחת יסוד: יש 13 מנדטים חרדים בכנסת. 4 מנדטים נוספים של ש"ס אינם חרדים, אלא דתיים או אפילו רק מסורתיים. מכיוון שכך גורלם הפוך לגורלם של המנדטים החרדים. חרדים יודעים לחנך את ילדיהם לחרדיות. אבל מסורתיים אינם יודעים להוליך את ילדיהם בתלם המסורתי. אין התפרקות של החרדיות, אבל בהחלט יש התפרקות של המסורתיות. המנדטים המסורתיים של ש"ס רק ילכו ויתפוגגו עם השנים, כפי שהתפוגגו להם 17 המנדטים שקיבלה בבחירות 1999.

אם כך יחס המנדטים שמקורם בקולות חרדים בכנסת אל מול המנדטים האחרים הוא 13 אל מול 107. הציבור החרדי צומח בקצב שמתקרב ל-4% (זה הקצב ההיסטורי של צמיחת ציבור הבוחרים של יהדות התורה. תיאורטית, לפי קצב הילודה, אפשר היה לצפות לקצת יותר וכנראה יש בכל אופן נשירה מינורית אצל החרדים). הציבור הלא חרדי צומח בקצב שנופל קצת מ-2%. הבה נניח שהפער בין חרדים ללא חרדים מתכווץ ב-2.1% מדי שנה. מתקבלת אפוא הטבלה הבאה (בניתי אותה בסיוע וולפרם אלפא):

בחירות בשנת..	מספר מנדטים מקולות חרדים
2019	13
2023	14
2027	15
2031	16
2035	17
2039	18
2043	20
2047	21
2051	23
2055	24
2059	26
2063	28
2067	29
2071	31

רק בשנת 2071(!!) אפשר יהיה להגיד שמתקבל דפוס יציב שבו מספר המנדטים החרדיים גדל לפחות בשניים מדי מערכת בחירות, וזה כמובן אם יימשכו הדפוסים הנוכחיים של הפריון ושל שימור החינוך החרדי לאורך שנות דור. במערכות הבחירות הקרובות אפשר לדמיין בקלות שהמפלגות החרדיות קופאות על השמרים. אם מסורתיים יאבדו עניין בש"ס, שזה תהליך אפשרי ואפילו צפוי, ייתכן שהחרדים לא יגדלו כלל במנדטים עד שנות השלושים של המאה. זאת על אף שלא יהיה אפילו קמצוץ של התפרקות בחרדיות.

הניבויים בטבלה רחוקים מלהיות דטרמיניסטיים. אפשרי בהחלט שהמודרנה תגע בחרדים, כפי שהיא כבר נוגעת, אבל לא תפרק אותם. גיל הלידה של האישה הממוצעת יעלה מעט. מספר הילדים הממוצע יירד מ-6 ומשהו ל-5 וקצת. בהנחות אלו, גם ללא התפרקות וללא יציאה בשאלה ממשית, אפילו ב-2071 לא נגיע אל הנקודה שבה המפלגות החרדיות עוברות לקצב של שני מנדטים עלייה מדי מערכת בחירות.

פייק ניוז: ישראל דורכת במקום. אמת:היא לא

מירב ארלוזורוב כותבת היום, כרמז לקוראיה איך להצביע:

הנתונים ההשוואתיים מלמדים כי ב-1980 ישראל דורגה במקום 23 ברשימת המדינות הטובות בעולם (במונחי תוצר לנפש – המדד לרמת החיים של אזרחי המדינה). גם ב-1990 ישראל דורגה במקום זה. ב-2000, רגע לפני פרוץ האינתיפאדה השנייה והמשבר הכלכלי בעקבותיה, ישראל עדיין עמדה במקום 22 בעולם. ב-2010, כשנתניהו פירט את החזון המופלא שלו, ישראל חזרה למקום 23 בעולם, וכך גם ב-2018. כמעט 40 שנה שישראל דורכת במקום – בתוך זה גם העשור של נתניהו, 2009–2019 – שבמהלכו ישראל לא שיפרה את הדירוג שלה אפילו בפסיק.

נורה הבהבה לי בראש למקרא הדברים. האם ארלוזורוב מדברת על הנתונים אחרי התאמה ליוקר מחיה או לפני התאמה ליוקר מחיה, לפי תמ"ג נומינלי? היא נוקבת במקום 23. זה המקום הנוכחי של ישראל בדירוג הנומינלי, אז כנראה היא מדברת על תמ"ג נומינלי.

כל מי שמכיר את המספרים מבין שלא ייתכן בשום פנים שישראל נותרה במקום בדירוג זה לאורך עשור. לפני עשור היא הייתה רחוקה מרחק גדול מבריטניה, צרפת ויפן ועכשיו היא משתווה אליהן או אפילו עוקפת אותן. מצער אמנם שיוקר המחיה פה מקשה על הנאה מעושרה של המדינה (על זה נאמר:"מדינה עשירה, תושבים עניים"), אבל אי אפשר לבטל את ההישג. כדי לוודא שאיני מדמיין או מפנטז הלכתי לערך הוויקיפדיה שמדרג מדינות לפי תמ"ג נומינלי בגרסתו יומיים לפני הרכבת ממשלת נתניהו ב-2009.  השוויתי לגרסתו העדכנית. הסתכלתי על דירוג קרן המטבע העולמית שאפשר לראות בקלות שהוא הכי שלם בין הדירוגים שמוצעים שם. מתברר שטעות גמורה נפלטה לארלוזורוב, ואגלה לכם גם סוד: מי שמחשב תמ"ג בריטי לנפש בימים אלו ממש, ימי השפל של הפאונד בסיטואציית הברקזיט, יגלה שישראל גם עקפה את הממלכה המאוחדת. לדעתי גם את צרפת. ויקיפדיה עוד לא שמעה על כך, אז כתבתי את הנתונים בהתאם לוויקיפדיה.

מדינות שישראל הייתה מאחוריהן ב-2008, ועקפה אותן ב-2018:

ניו זילנד, איחוד האמירויות, יפן, איטליה, ספרד, יוון, קפריסין, כוויית, ברוניי, סלובניה

מדינות שישראל הייתה לפניהן ב-2008 ועקפו אותה ב-2018:

אין כאלו מדינות

---

הערה מאוחרת: למען היושרה עליי להוסיף שאם עושים בדיקה דומה לתמ"ג לנפש אחרי התאמת יוקר מחיה, התמונה שונה ואפילו הפוכה (ראה הדף הזה מול הדף הזה). אפשר אם כך ללמד זכות על דה מרקר ומירב ארלוזורוב שעל אף שלא דייקו ובלבלו בין שני המדדים, הנומינלי והלא נומינלי, לפחות באחד מהם הם צדקו.

מדינות שישראל הייתה מאחוריהן ב-2008, ועקפה אותן ב-2018:
יוון, סלובניה

מדינות שישראל הייתה לפניהן ב-2008 ועקפו אותה ב-2018
ניו זילנד, דרום קוריאה, מלטה, ערב הסעודית, עומאן

להגנת הצרכן

דה מרקר מתקנא בגלובס. כתבות קינה על אמריקה ועל הגרעון ועל קץ העולם שיבוא אופייניות תמיד לגלובס, שלעתים קרובות היה מייחד כותרת ראשית באתרו לאיזה נביא שקר של חורבן כזה או אחר. אבל כתבה מז'אנר זה התפרסמה היום דווקא בדה מרקר.

ראשי פרקים: כמה נורא שאמריקה לא חוסכת, כל שאר מדינות העולם חוסכות ואוטוטו יתפסו את מקומה של האימפריה הגוועת ששקועה בחובות.

כרגיל כותבים של טורים כאלו לוקחים כל מיני מושגים שיש להם ערך במשק הבית הפרטי, כמו חוב וחיסכון, ומעתיקים אותם לרמה העולמית. אבל זהו קופי פייסט שגוי מהיסוד.

כדאי לאדם לחסוך, כדי שיהיה לו מצבור דינרים נאה ברבות הימים. אבל ברמה העולמית הכוללת לא ברור איזה תועלת יש לעולם בכך שבמחשב מרכזי של בנק מצטברים ביטים שמדמים המון חסכונות של מפקידים. אין בזה שום טעם ושום תוחלת.  יותר מכך שוקי ההון צווחים בימים אלו את חוסר התוחלת הזה בכך שנותנים ריבית אפס על חיסכון בואכה ריבית שלילית. כלומר הם צועקים לחוסכי העולם: כלכו לכם מפה, אין לנו צורך בכם.

לעומת זאת, הצרכן מחולל דברים נפלאים. הוא מעודד יזמות, הוא נותן פידבק על מה שטוב לו ועל מה שלא. אפשר לראות דוגמה פשוטה לכך במחלקות לפסיכולוגיה. שם נותנים כסף לסטודנטים שמסכימים להשתתף בניסויים, לענות על שאלונים או לשחק במשחקים שהגה מוחם הקודח של הדוקטורנטים. מדוע מגיע למשתתפים כסף? משום שהם מחוללים ערך על ידי הידע הפסיכולוגי שהם מקנים למי שחוקר את תגובותיהם. דבר דומה אפשר להגיד על הצרכן: הוא יוצר ערך מאחר שהוא נותן מידע: מה עובד ומה לא עובד. צריכה אינה אקט פרזיטי, היא אקט שמחולל תמריצים מצוינים להתקדמות האנושית. כשאדם עובר בסופר ומחליט לקנות ביסלי ולא במבה, אייפון ולא גוגל פיקסל, דייסון ולא רומבה, הוא משדר מידע חיוני להתקדמות הכלכלה ולשיפור הרווחה האנושית.

מה קורה כשאנשים אחוזי תשוקה לחיסכון? הם עלולים לקנות דברים מבלי לשדר בכך שום מידע מועיל, כי הרי אינם קונים דברים שהם רוצים אלא דברים שהם מפנטזים שמתישהו אחרים ירצו. כמו שיש חומר ואנטי חומר, נראה שיש מידע ויש אנטי-מידע. המידע מצטבר מהחלטות צריכה של אנשים, והאנטי-מידע מהחלטות החיסכון הכושלות שלהם בנוסח השקעות הדוט קום של תחילת המילניום. עדו מרוז תמיד הדגים בבלוגו עקרון זה כשתיאר את החלטות החיסכון המחרידות של הסינים שקונים בניינים בערי רפאים שיתפוררו לפני שמישהו יגור בהם. זו התוצאה של אובססיה של אומה לחיסכון.

שורה תחתונה: לא הצרכן האמריקני הוא הפרזיט, אלא החסכן הסיני והחסכן האירופי שמסרבים לצרוך ומסתמכים על כך שעמיתם האמריקני יהיה זה שמחולל מידע וצמיחה ותעסוקה. והעתיד? הוא ייטיב עם אזרחי העולם המועילים ויתאכזר לפרזיטים.

מלחמת סעודיה – אירן, קרב המוחות

אירוע חמור מאין כמוהו התרחש אמש במזרח התיכון – מתקפה שטיבה עדיין לא ברור לחלוטין אבל בוצעה בוודאות בידי מיליציות שזוכות לתמיכה איראנית גרמה להשבתת חצי מייצור הנפט הסעודי. איש לא יודע להגיד בוודאות עדיין האם זו מכה קלה בכנף או פגיעה לטווח הארוך. ומה ימנע מהאיראנים ובעלי בריתם לעשות זאת שוב ושוב ושוב? כששוקי הנפט יחזרו לפעילות בתום חופשת סוף השבוע ויתמחרו את הנפט לאור הנסיבות, נבין מה מידת החומרה שהשווקים מייחסים למצב.

סעודיה אינה יוצאת טוב ממלחמתה עם אירן. סעודיה מותקפת בלב ליבה התעשייתי ובשטחיה הריבוניים בעוד שאירן יושבת שאננה. הצבא הסעודי מתברר בחולשתו מול מיליציות שיעיות בעוד שתדמיתה של סעודיה בשפל. המפלגה הדמוקרטית בארה"ב סולדת מסעודיה יותר מאי פעם ומאשימה אותה במעשי טבח חסרי הבחנה.

איך כל זה קורה? נתוני הפיז"ה המחרידים של הערבים במפרץ מלמדים על עומק הנחשלות של מדינותיהם ועל עומק הכישלון של מערכות החינוך אצלם. בעולם בלי נפט, בעולם שבו אין להם יכולת לייבא עובדים זרים ולהסתמך על שירותיהם, הם במצב קטסטרופלי. הצבא הסעודי אינו לגיון זרים וצריך להסתמך על סעודים מקוריים, וככה זה נראה.

מה מצב החינוך בארצות המפרץ? אין לנו את הנתונים מסעודיה, אבל יש לנו את איחוד האמירויות, ומן הסתם ההבדל בין המדינות לא גדול. כשמנסים לשער את הישגי הפיז"ה על פי נתונים שמגיעים מאיחוד האמירויות ולא רוצים לעשות את הטעות של דן בן דוד, להשתמש בנתונים מהמפרץ כאילו הם מייצגים מדינה ערבית, נתקלים בהשמטה זועקת: לא מוזכר בשום מקום הפילוח החשוב כל כך בין תלמידים שהם בני תושבים מקוריים לבין תלמידים שהם צאצאי המון העובדים הזרים. צריך לחפש חוברת של ארגון פיז"ה ואז אפשר להגיע למסקנות. מתברר שבאיחוד האמירויות כמעט 60% מהתלמידים הם מהגרים וציוניהם עולים ב-80 נקודות על ציוני הלא מהגרים. משוואה בשני נעלמים תגלה לנו שהציון של בני איחוד האמירויות המקוריים (במבחני המדע שלגביהם נערך הפילוח המדוקדק ב-2015) הוא כ-390.

ערביי איחוד האמירויות נקלעו לנסיבות היסטוריות שונות ונעימות יותר מאלו של אחיהם בישראל, בירדן ובטוניסיה, אבל הציונים במבחן? הם די דומים. בתי ספר דוברי ערבית בישראל הוציאו 401 באותו מבחן. בירדן? 409. בתוניסיה ובלבנון? 386.

בקיצור יש לנו אומדן לציון הממוצע של הערבי תושב איחוד האמירויות, ציון 390. ציון שהוא במיקום דומה על הסקלה לזה של מי שמקבל פסיכומטרי 390. תארו לעצמכם. שימו לב שמדובר במדינה עשירה. התירוצים הרגילים של המסכנות והעוני לא יעבדו כאן.

עד כאן אומדן למצב הערבים במפרץ. מה עם הפרסים? אירן והישגיה הקוגניטיביים זו שאלה סבוכה. מצד אחד לאירן יש שני זוכים במדליית פילדס (אחד מהם כורדי). יש לאירן הישגים מרשימים באולימפיאדות המדע לנוער. מהגרים אירנים מצליחים מאוד מחוץ לארצם. בדירוג ההכנסה מהגרים מאירן ומהגרים משוויץ נמצאים בארה"ב באותו מקום. מצד שני הרושם הכללי שהיא עושה הוא של מדינה מושחתת, נחשלת ופנאטית שמסתמכת על משאבי טבע מתכלים. נראה שיש במדינה פער גדול בין אליטות לבין המונים ובעיה קשה של בריחת מוחות. זו מדינה שעברה גידול אוכלוסיה מטורף במאה ה-20 וסביר להניח שכמו בכל מקום, הפנאטים והעניים הם שהובילו את הגידול הזה. דבר שיכול להסביר ירידה דרמטית בהישגי האירני הממוצע (ונורת אזהרה לנו).

כל אלו ספקולציות. מה אומרים המבחנים הרשמיים? ובכן אירן לא משתתפת בתוכנית הפיז"ה, אבל היא השתתפה במבחני המיצ"ב. שם היו לה, לפי מה שראיתי, ציונים דומים מאוד לתאילנד. הבה נניח אם כך שתאילנד תייצג לנו את אירן ואת יכולותיה.  התאילנדי הממוצע מקבל 420 במבחן המדע בפיז"ה 2015. זה מאיחוד האמירויות קיבל כזכור 390. קיבלנו אומדן להפרש בין איראני לסעודי – 30 נקודות בפיז"ה. זה הפרש משמעותי, דומה להפרש שבין מדינה מערב אירופית כמו יוון לבין טורקיה. לסעודים יש מכפיל כוח – העובדים הזרים המוכשרים שהם מביאים, אבל כנראה כאשר מדובר בענייני צבא, הם צריכים להסתמך על עצמם ולעת עתה זה לא נראה טוב.

די בציוץ הזה כדי שטראמפ ייחשב נשיא טוב

דונאלד טראמפ צייץ ציוץ שבו טען שעל הפדרל ריזרב להוריד את הריבית לאפס ואולי אפילו לפחות מזה ועל הממשלה לפרוס את החוב לאורך שנים ולהוריד את תשלומי הריבית. הרמיזה של טראמפ על ריבית שלילית מרשימה. לא מתאים לו להעלות רעיון כל כך לא פופוליסטי כמו ריבית שלילית. ובכלל כל הדיבור על ריביות נמוכות מנוגד לחלוטין לרוחה של המפלגה הרפובליקנית.

דבר נדיר הוא שקברניט משתלט על ספינה פוליטית, מוביל אותה לכיוון הפוך לגמרי מהכיוון שאליו נעה עד אותו הזמן ושומר על פופולאריות אדירה בקרב נאמניו.  בנושא הריביות והמדיניות הרצויה של הבנק המרכזי טראמפ עשה זאת, והוא עשה זאת בנושא שהוא אולי הקריטי ביותר לאזרחי ארה"ב – מדיניות הפד שהיא הבסיס לשגשוג הכלכלי בארצם. עד עידן טראמפ המון אנשי הימין האמריקני נידונו להאמין להבלים של פיטר שיף ודומיו, תומכי בסיס הזהב והדולר החזק. טראמפ ראוי להערכה על המפנה שחולל. כפי שברברה טוכמן אמרה על סאדאת שהפך את מדיניות ארצו ב-180 מעלות כשטס לנאום בכנסת: פה ושם יש דוגמאות היסטוריות נדירות להתנהגות שהיא ההיפך הגמור מאיוולת פוליטית.

תומכים נלהבים של טראמפ קצת מבולבלים. הרי את אובמה תיעבו על דבר החוב, וכיצד ייתכן שנשיאם האהוב והדגול רק מגדילו. לאחרונה ראיתי משהו מהבלבול הזה בטור שגיא בכור כתב בנושא. הפסיכולוג ג'ונתן הייט טען שעמדות פוליטיות לא משנים באמצעות לוגיקה, אלא רק באמצעות זיקה בין אישית. ולכן אלף טורים חכמים של פול קרוגמן לא היה בכוחם לשנות דבר לרפובליקנים שפינטזו על חזרה לסטנדרט הזהב, אבל דוגמה אישית ממנהיגם הנערץ – יש לקוות שתשנה להם ותשפיע גם על תפיסת עולמם בטווח הארוך.

ייתכן שטראמפ טיפש מושלם, והיה דבק באותה מדיניות ריבית ממניעים אנוכיים גם בזמן ובמקום שבו לא הייתה מתאימה – ממש כפי שעושה ארדואן בטורקיה. ארדואן מחריב את עצמאות הבנק המרכזי בזמן שבו המטבע הטורקי חלש ולא יציב ובכך מציב סכנה אדירה לארצו, שעלולה להפוך לגרסה של ארגנטינה (עם ציוני פיז"ה גבוהים מעט יותר).

ברם, העידן הדפלציוני הנוכחי במערב, העידן שבו הדמוגרפיה חלשה, עודף ההיצע גדול והשכפול כל כך קל עד שהמחירים מסרבים לעלות – זהו העידן שבו טראמפ הוא האיש הנכון בזמן הנכון. גם בקיצוצי המס שכבר היו וגם בהקלה המוניטרית שהוא תובע.