אם נבקש ממישהו להקביל את הבחירות בארה"ב לפוליטיקה המקומית, הוא בוודאי יאמר שביבי הוא תאום של רומני ואילו שלי יחימוביץ' היא תאום של ברק אובמה. אבל זה רחוק מהאמת. ראשית, ביבי נמצא הרבה יותר שמאלה מרומני מהבחינה הכלכלית. רומני תומך בביטול מס הון, ביבי העלה אותו דרסטית יותר מפעם אחת (כיום הוא עומד על 27% לעשירים ו-25% לשאר האוכלוסיה, בעוד שבתחילה עמד על 15% לפני כהונתו של נתניהו כשר אוצר). ביבי מעולם לא פקפק בחוק הבריאות הממלכתי של ישראל. ביבי מעולם לא התנגד למדיניות מוניטרית מקלה, והוא מאוד גאה בפעילותו של סטנלי פישר, מינוי אישי שלו, בניגוד להתקפותיו של רומני על בן ברננקי.
שנית, כמה מהדברים ששלי יחימוביץ' עושה מזכירים מאוד את התנהלותו של רומני – ראשית, הזיגזגים הפרועים. אשת חד"ש ומצביעת בשארה הופכת לידידותית למתנחלים, כפי שרומני נע ונד בין הימין הקיצוני למרכז לפי הצורך האלקטורלי בכל רגע. שנית, המספרים שלא מתחברים. יחימוביץ' מרבה לדבר על העלאת נטל המס על העשירים והקלתו על מעמד הביניים, אבל בפועל אין שום דרך מעשית לגבות עוד הרבה כסף מהעשירים במדינה (בגלל הסוציאליזם המפא"ינקי שעוד שורד פה, אין לנו יותר מדי עשירים פה), והדרך היחידה להקל על העניים, כלומר על הערבים ועל החרדים, היא לקחת כסף ממעמד הביניים. אבל את זה שלי יחימוביץ' לא מרגישה צורך לומר. נאמנות למה שהמורה לחשבון לימד בכיתה ב' אינה מטרידה אותה. בכך היא גם כן מאוד מזכירה את רומני.
תמריץ 