סמוטריץ' כבר לא מאותגר הפשטה

לפני שנים כתבתי פוסט ובו טענתי שבצלאל סמוטריץ' הוא מאותגר הפשטה. סמוטריץ' טען אז שערבי שמבצע פיגוע הוא טרוריסט, ויהודי שמבצע פיגוע הוא לא. דברים שהשתמע מהם שסמוטריץ' נטול את היכולת של האדם בעידן המודרני להבין דברים בצורה מופשטת. להבין שכללים אינם אמורים לחול רק על סיטואציה קונקרטית, שבה רואים למשל ערבי יורה לעבר יהודי, אלא על כל הסיטואציות הדומות לזו, גם אם זהות היורה משתנה וגם אם זהות הקורבן משתנה.

הערב תיקן סמוטריץ' את הרושם הרע שיצר אז, בכך שהגה את הפיתרון המופשט היחיד לבעיית משפט נתניהו. כל ההצדקות שהביביסטים נותנים לביבי על רקע משפטו לוקות בחוסר כישרון הפשטה משווע. הטענות שלהן נתפרות במיוחד עבור ביבי ונסיבות חטאיו. הן לא היו עולות בדעתם בכלל אם על דוכן הנאשמים היו יאיר לפיד או נפתלי בנט. הביביסטים רוצים לתפור את הטיעונים המדויקים שיזכו את ביבי ואז לשכוח מהם לנצח. לא עולה על דעתם וגם לא מעניין אותם שמערכת משפט עובדת בצורה מופשטת וכללית, וכל תקדים סלחני שיקבע במשפט נתניהו יוכל לשרת מושחתים למשך דורות.

אבל סמוטריץ', כך התפרסם, בא בגישה חדשה. הוא רוצה לבטל את העבירה המרכזית שעומדת לביבי לרועץ – מרמה והפרת אמונים. מהשוחד אולי יתחמק ביבי, לאור הקשיים במשפט על תיק אלף, העדות ההפכפכה של שלמה פילבר ועוד בעיות. אבל אין מצב שיהיה שופט שיזכה כליל את ביבי ממרמה והפרת אמונים, פן כל איש שלטון בכיר ימצא לו חבר מיליונר שיספק לו זרם של מתנות יקרות, או ידרוש סיקור אוהד מבעל עיתון שיש לו השפעות רגולטריות בענייניו העסקיים.

סמוטריץ' ראוי לשבח על כך שהגישה שהציג זו גישה מופשטת. היא תחול על כולם, על ראש עיריית עפולה, על יו"ר החברה הממשלתית ועל חבר המועצה בשלומי. הבעיה של העדר השוויון לפני החוק תעלם לה. כל פקידי הציבור יהיו זכאים להיות מושחתים באותה מידה, לא רק אדם אחד. זהו באמת פתרון לבעיית משפט נתניהו – הכלל המשפטי קובע שאם החוק שונה אחרי ביצוע העבירה לטובת הנאשם, דנים אותו לפי החוק החדש. ומה יהיה עם מבול השחיתות הצפוי? פתרון אחד הוא לחוקק חוק נגד שחיתות קונקרטי יותר, וכפי שהציע המכון הישראלי לדמוקרטיה. אבל בכך לא נציל את ביבי ממשפטו, כי קשה לדמיין חוק שמתיר לקבל סיקור עיתונאי אוהד על פי דרישה או כמויות גדולות של סיגרים ושמפניה. אפשרות אחרת היא שנוותר על החוק ופשוט נסתגל לשחיתות כמו שהרוסים הסתגלו, אמנם עם אותן השלכות עגומות.

החרדים, סמוטריץ' וישראל השנייה

תיאוריית "ישראל הראשונה וישראל השנייה" של אבישי בן חיים היא בעלת כוח הסבר עצום. כמעט כל דבר שקורה במדינה אפשר להסביר באמצעותה. ישראל הראשונה היא הגמונית, חזקה, כופה את ערכיה באמצעות שליטתה במערכת המשפט ובשאר המוסדות האליטיסטיים והיא כמובן ההגמוניה שמכחישה את הגמוניותה. אבישי אמנם נמנע מלהסביר עד הסוף, או לפחות לא נתקלתי בהסבר ברור מצידו, מה מייחד את ישראל השנייה לעומת הראשונה, פרט לדנ"א האנושי שמקושר ליהדות הלא אשכנזית. ויש לנו מקרה מבחן מעניין: החרדים שהם ברובם (שני שלישים) אשכנזים, ובכל אופן הם התגלמות מובהקת של ישראל השנייה.

אתרום את חלקי. הסיבה לכך שהחרדים הם ישראל השנייה היא שהם דוחים את ערכי ההשכלה והנאורות. במובן זה הם יותר ישראל השנייה מהציבור המסורתי העממי. הציבור המסורתי אינו מחויב לערכים אלו מתוך חוסר היכרות וחוסר השכלה, אבל כמו כל ציבור בעולם המערבי, עובר את התהליך הפינקריאני שבו הערכים האלו מתחזקים בקרבו. כמו שבארה"ב בקרב הצעירים יש הרבה פחות מצביעי טראמפ מאשר בקרב המבוגרים, כך אפשר לצפות שיקרה גם אצל המזרחים. ספק אם הנוער שבא מבתים מזרחיים יצביע לש"ס באותם שיעורים כמו הוריו עם חלוף השנים. ואכן רואים בסקרי הלמ"ס שההגדרה "מסורתי" דועכת עם השנתונים.

החרדים לעומת זאת דוחים באופן אקטיבי את הערכים הבסיסיים המזוהים עם ההשכלה והנאורות. לכן הם פחות חשופים לשחיקה פינקריאנית. החרדיות היא תנועה שיוצאת נגד ערכי ההשכלה והנאורות ומצאה את הכלי האפקטיבי ביותר מולם: הסתגרות. והנה אנו רואים זאת היום בהתנגדותם של הח"כים החרדים לוועדת חקירה לאסון מירון. ועדת חקירה היא ההיפך מפטאליזם – היא אמונה שהקדמה המדעית והמשפטית מסוגלת להציל את האדם משרירות הגורל, לא רק תפילות. מיגור השחיתויות שוועדת חקירה עלולה לחשוף ולבער בהקשר של מירון הוא ההיפך מהערכים של הנפוטיזם, העדפת המקורבים והזלזול במנהל תקין שמאפיינים את החרדים ודומים להתנהלות הכנסיה בימי הרנסנס.

באמצע נמצא בצלאל סמוטריץ', שמציע לבוחרים החרדים אלטרנטיבה שמרנית קיצונית, אבל עדיין כזו שמוכנה לקחת מערכי המודרנה את מה שטוב ויכול לשרת אותם. הוא הציע היום להקים ועדת חקירה, אבל בלי שופטים פרוגרסיביים. לא סתם "ישראל השנייה", שמיוצגת כיום בידי חבר הביביסטים ברשתות החברתיות, חשדנית קצת לגבי סמוטריץ' והקהל שלו. פה ושם החיבור הדתי-לאומי לערכים מודרניים יכול לחולל צרות ובעיות.