מי את קולי מקבל או מקבלת?

למי אצביע בבחירות הקרובות? אני לא ביביסט ואני לא רל"ביסט ואני נגעל מפולחן אישיות של אדם אחד, בין אם הוא מתבצע על ידי האלהתו או במהופך על ידי הפיכתו לשטן. מעניין אותי שהמדינה תתנהל בצורה מסודרת, עם תקציבים שוטפים, חוקים שמקדמים תשתיות רכבת תחתית ובחירות מדי ארבע שנים, או לכל הפחות שלוש. מעניין אותי שבסוגיות כמו בג"ץ, מסתננים, עמידה מול אירן או העדר נאיביות כלפי הפלסטינים ישלטו עמדות ימין, אך לא ימין גזעני קיצוני שיבאיש את ריחנו בעולם, ולא ימין חסר אחריות שמבקש להניף פטיש על מוסדות שבטיפול בהם נדרשת פינצטה. מעניין אותי שפוליטיקאים ינהגו באחריות לאומית, לא יראו רק את טובת ההנאה הפוליטית המיידית ולא ישליטו נורמות מזעזעות שאם היו נהוגות בכנסת ב-1979 היו מביאות לכך שרבין ופרס היו מכשילים את הסכם השלום עם מצרים (מן הסתם הטיעון היה: "איזו ממשלה זו שמביאה הסכם שלום בלי שיש לה רוב בשבילו ומצפה מהאופוזיציה להציל אותה").

הכי הייתי רוצה להצביע לביבי, אבל לא לביבי של ימינו, אלא לביבי של 2006, 2009 או 2013, שנים שבהן הצבעתי לו בלב שלם, מתוך הערכה להיותו מי שגילם הרבה מזה ואף הערצה לנכונותו לשלם מחיר על עמדותיו בתקופת כהונתו כשר האוצר ב-2003.

הצבעתי לימינה בבחירות הקודמות ולא התאכזבתי, בלשון המעטה. אפילו התפעמתי. בבחירות הנוכחיות ימינה תהיה מפלגה שונה לגמרי, אבל היא עדיין הבחירה ההגיונית. הצבעה לימינה זו הדרך היחידה לברוח מפולחן ביבי או מפולחן הוודו נגד ביבי, ואיילת שקד ראויה להוקרה על כך שבחרה באופציית ממשלת השינוי בניגוד לבייס שלה, ממש כפי שעשה ביבי במשרד האוצר ב-2003. התרגשתי מהדברים שנשא נתניהו בנאום ההפסד שלו ב-2006, אז הוביל את הליכוד לשפל היסטורי של 12 מנדטים. "אנשים יבינו עם הזמן שנאלצנו לעשות את הצעדים האלו פשוט כדי להציל את המדינה", הוא אמר במטה ליכוד נוגה, ואהבתי את הנאום והשמעתי אותו לעצמי כמה פעמים בזמנו בתור הביביסט השרוף שהייתי אז.

גם היום אני חושב שאיילת שקד יכולה לבוא למצביעים ימניים ולומר להם שבחרה למנוע שיתוק ולאפשר למדינה שנה וחצי של התקדמות, פשוט כדי להציל את המדינה. ולמצביעים היא יכולה גם להבטיח (ואני מקווה שתבטיח) שלא תשתף פעולה עם חוק צרפתי או עם פיטורי היועהמ"שית כדי להציל את ביבי ממשפטו. לא היה אכפת לי כל כך מהפסקת משפטו של ביבי כשלעצמה, כי התיקים נגד ביבי אינם תיקי רצח ולא מצדיקים את הטירוף המתמשך. ברם, אסור שתדמיתה של ישראל כמדינת חוק מתפקדת תיפגע בעולם המערבי. תדמית זו היא נכס אסטרטגי ובסיס התמיכה וההערכה אליה של מיליונים רבים אזרחי המערב המשכילים.

חשוב שתהיה בקלפי אפשרות להצביע גם נגד פולחן האישיות הביביסטי וגם נגד חוק צרפתי וגם נגד שיתוק המדינה וגם תהיה אפשרות לבטא הערכה לאיילת שקד (ובעקיפין גם לנפתלי בנט) על הצעד האמיץ שנקטו בו ושלא תוגמלו עליו בתמיכה ציבורית רועשת. כפי שנראה עכשיו, בתחילת הקמפיין, ימינה בראשות שקד עשויה לייצג את כל אלו ולפיכך נראית כבחירה הסבירה שלי. ומתישהו בעתיד הייתי מקווה לראות גם את נפתלי בנט שוב בזירה הפוליטית, כי הוא יצוק מחומר אמיתי של ראש ממשלה, שלא כמו מי שיהיה ראש ממשלתנו בחודשים הקרובים.

כל הכוח שבעולם 2022

דו״ח צריכת האנרגיה העולמית של BP פורסם היום. אחרי האירועים הנדירים והחריגים של שנת הקוביד 2020, שבה לתקופה לא קצרה חוצות הערים שממו ללא תנועה, צריכת האנרגיה העולמית חזרה בערך למסלולה ב-2021.

כמו בכל הדו״חות של השנים האחרונות, את הממצא החשוב והמשמעותי ביותר ניתן לסכם בשתי מילים: חצי אחוז. חצי אחוז זו התוספת השנתית לחלק של אנרגיות מתחדשות (לא כולל אנרגיית סכרים) באנרגיה העולמית. ב-2020 השיעור היה 6.1%. ב-2021 הגענו ל-6.7%. כרגיל הרוח משמעותית יותר מהשמש, כמעט פי שניים. יש כיום מגמה של הקמת טורבינות רוח ענקיות בלב ים, והרבה פרויקטים מסוג זה מצויים בתהליכים. בישראל רשמו יוצרי הדו״ח את תרומת הרוח כאפס למרות חוות הטורבינות בעמק הבכא. לעומת זאת ניתן לראות בדו״ח את תרומת תחנת הכוח באשלים למשק האנרגיה בישראל.

הנפט היה ועודנו מקור האנרגיה מספר אחת של האנושות. הוא מספק לנו 31% מהאנרגיה. לעומת הגז הטבעי – 24%, הפחם – 27%, אנרגיית הסכרים ההידרואלקטרית – 7%, אנרגיה גרעינית – 4% ואנרגיות מתחדשות כאמור – 7%. הנפט עלה ב-2020, אך לא חזר לגמרי לרמתו מ-2019 טרום הקוביד.

עדיין ישנו גידול ברור בפליטות הפחמן הדו חמצני. בעשור האחרון הגידול הסתכם ב-0.7% לשנה. עוד לא הגענו לפסגה, ולא ברור מתי נגיע. גם ב-2021 הוסיפו הסינים כמויות גדולות של אנרגיית פחם לתמהיל האנרגיה שלהם. רוב משק האנרגיה הסיני מונע בפחם, וזו בעיה גדולה מאוד. הסינים גם מוסיפים הרבה אנרגיה מתחדשת, אבל התוספת מפחם הייתה גדולה יותר ב-2021.

הדו"ח מרגיע לגבי מי שחושש ממחסור בליתיום לבטריות. רואים בו שאוסטרליה מצליחה להזניק בשנים האחרונות בחדות את הפקת הליתיום שלה. קובאלט, לעומת זאת, נכרה כמעט אך ורק בקונגו, אחת המדינות הלא יציבות בעולם. אין זה מפתיע שהדבר מטריד את יצרני המכוניות החשמליות ושבטריות נטולות קובאלט נמצאות על סף פריצה.

בהרחבת השימוש באנרגיה הגרעינית, כמו מדי שנה, לא ניכרת שום פריצת דרך. גם לא הייתי מהמר שתהיה פריצת דרך, כל עוד לא מופיעה בשוק טכנולוגיה שונה לגמרי מהקיימות. זמן תכנון והקמה של תחנת כוח גרעינית עומד בערך על 15 שנים, והעלויות תמיד אסטרונומיות וחורגות מהמצופה.

רק אתמול פגש הנשיא ביידן באורסולה פון דר ליין שעומדת בראש האיחוד האירופי ופרסם איתה הצהרה משותפת על מציאת חלופות לאנרגיה מרוסיה. בהתבסס על הטבלה בדו"ח שמראה את העליה המדהימה בייצוא גז נוזלי מארה"ב בשנים האחרונות (פי 6 מאז 2017) ומאוסטרליה (פי 3 מאז 2014) אפשר שזה העתיד הנראה לעין שצפוי למשק האנרגיה של העולם: לקבל גז טבעי באוניות ממדינות יציבות (כולל מדינתנו, דרך מצרים); להשתחרר מהתלות ברוסיה ובמדינות חורשות רע אחרות; ולהוסיף, בקצב סיזיפי אך יציב, עוד טורבינה ועוד פאנל סולארי. 

עדיין ארץ החופשיים

פסיקת בית המשפט העליון בארצות הברית עוררה גלי פאניקה עולמיים, וגם בטוויטר בעברית בקושי דיברו על שום דבר אחר. אפילו שכניסתו הממשמשת ובאה של יאיר לפיד למשרד ראש הממשלה מצדיקה אולי יותר פאניקה (נקווה שהבן אדם הבשיל ושנופתע לטובה).

תראו את מה שכתב יניב ארליך, איש מדע ישראלי חשוב, בטוויטר:

לכן החלטת בית המשפט האמריקאי לא רק משפיעה על הריון לא רצוי של נערות (שזאת גם טרגדיה). אלא עשויה להגיע גם לחברים שלכם האשכנזים באוסטין טקסס. או סתם אמריקאים שהעובר שלהם סובל מסיסטיק פיברוזיס. אם לא נותנים להפיל אחרי אונס, נראה לכם שיתנו פה לסיים הריון על מחלות? וככה הורסים משפחות.

— Yaniv Erlich (@erlichya) June 26, 2022

זו ממש דוגמה מצמררת. זוג יהודי חי לו באוסטין, טקסס (עיר ליברלית להפליא, אגב). מתברר שהעובר בבטן של האישה לוקה בטאי-זקס. עכשיו הם תקועים עם האסון הזה ללא פיתרון. זוועה.

עם זאת, כדי להבין למה אמריקה היא מדינה כל כך חזקה ומוצלחת צריך להתנער מהפחדות שטחיות ולהסתכל על התמונה הכוללת. אמריקה היא רפובליקה פדרלית שמאפשרת מרחב תמרון רחב מאוד לכל מדינה ממדינות הברית, והיא מאפשרת לאזרחיה לנוע בחופשיות בין המדינות. אם נחזור לציוץ של יניב ארליך, בדקתי באתר קייאק וקצת יותר ממאה דולר זו עלות כרטיס טיסה הלוך וחזור מאוסטין ללאס וגאס, עיר במדינת נוואדה החופשית ברוחה שבוודאי תמשיך לאפשר הפלות. השופט קוואנו, הקול המכריע בפסיקת דובס, טרח להדגיש בפירוש שאזרחיות אמריקניות ממדינות שאוסרות הפלות יוכלו לעבור הפלות במדינות שמתירות זאת, בלי שניתן יהיה להקשות עליהן לעשות זאת. הדבר מעוגן בחוקה שמאפשרת מעבר חופשי בין מדינות. נכון, רפול כזכור נולד כי הוריו קימצנו על הכסף להפלה, אבל רוב הנשים לא ייתקעו עם תינוק לא רצוי, בטח לא כזה עם טאי זקס, בשביל מאה וקצת דולר. לא אתפלא אם במדינות הכחולות יצוצו כפטריות אחר הגשם עמותות צדקה ליברליות שיעניקו הפלות בחינם, אולי אפילו עם החזר על כרטיס טיסה, לכל מעוניינת.

אופציית הדילוג בין מדינה למדינה לצרכי הפלה אינה סתם פרצה, אלא מאפיין עמוק של השיטה האמריקנית שיוצרת פסיפס רבגוני של מדינות, של חוקים ושל אופי לאומי ושמאפשרת לאזרחים את החירות שבבחירה חופשית ביניהם. נראה לי שגם אצלנו יום אחד הפערים הפנימיים יהיו כל כך קיצוניים, שאפילו בארצנו הקטנה לא יהיה מנוס ממשטר פדרלי עם אוטונומיה לקנטונים. באותם ימים נשים יחצו את הגבול מקנטון בני ברק לקנטון תל אביב כדי לשלוט בגופן.

כשמתנגדי הגז ניצחו ברומניה

בניו יורק טיימס פורסמה כתבה מאוד מעניינת על רצונה של רומניה לפתח את סקטור האנרגיה הגרעינית, מורשת צ'אושסקו. רומניה נהנית מאנרגיה גרעינית זולה ורוצה עוד מזה. אבל בשולי הכתבה היה סיפור מעניין שלא הכרתי, שנראה כמו גרסת מציאות חלופית למאבק הגדול על מתווה הגז אצלנו. מאבק שבו כזכור נתניהו ושטייניץ עמדו מול כל הפופוליסטים – שלי יחימוביץ', דה מרקר, חברי הכנסת מהאופוזיציה, הממונה על ההגבלים וחלק משופטי בג"ץ.

את פירות מתווה הגז מתחילים לקטוף כיום. הגז הישראלי מיוצא דרך מצרים. ישראל מחוזרת בידי אירופה וטורקיה. אפילו הסיכול הטורקי הנמרץ של הפיגועים האיראנים המתוכננים באיסטנבול קשור קצת להתחזקותה של ישראל כמעצמת גז. איך הכול היה נראה בתסריט אחר, שבו שלי יחימוביץ' שולטת בעניינים ולא ביבי ושטייניץ?

ובכן, כמה ציטוטים מהכתבה נותנים תשובה:

"ברומניה ישנו חוסר אמון מובנה בשוק הפרטי", אמר מומחה האנרגיה ראדו דודאו. "יש הבנה וציפיה שמה שיתן ביטחון לעם זו שליטה של המדינה".  תפיסה כזו הייתה ככל הנראה בפעולה ב-2018 כאשר הממשלה העלתה מיסים והטילה הגבלות ייצוא על הפקת נפט וגז בים. בתגובה הציעה אקסון מוביל למכירה את שדה נפטון, שמעריכים שמכיל גז בשווי עשרות מיליארדי דולרים. אקסון הודיעה שתמכור את חלקה לחברה הממשלתית רומגז בעבור מיליארד דולר. אם פיתוח הפרויקט היה עולה יפה ב-2018, רומניה הייתה יכולה להכפיל את תפוקת הגז שלה. עתה הפרויקט אינו צפוי להזרים גז בחמש השנים הקרובות לכל הפחות. "צעדי הממשלה חתרו תחת התחרותיות של הגז בים עבור המשקיעים", אמרה אשלי שרמן, מנהלת מחקר בפירמה לייעוץ בנושאי גז.

שר האנרגיה פופסקו אומר שאלו שעמדו מאחורי החקיקה ב-2018 עשו טעות כשהעריכו שאקסון תמשיך עם הפרוייקט כך או כך, ו"החיים האמיתיים" הוכיחו שטעו. לאחרונה, כשסוגיית הביטחון האנרגטי נעשתה חשובה לאין ערוך, המחוקקים העבירו חקיקה במטרה לתקן את הנזק ולהקל בחוקים. המחירים הגואים של הגז הטבעי והמלחמה באוקראינה שכנעו את המחוקקים שיש להתחיל בניצול משאבי הים השחור.

איך פותרים את בעיית חוק הנאשם

על הפרק בימים אלו חקיקת חוק הנאשם, שימנע מביבי להפוך לראש ממשלה. אבל יש בעיה, מעגל שלא ניתן לרבע. אם לביבי לא יהיו 61 בכנסת הבאה, לא צריך את החוק. אם יהיו לו 61, הוא יבטל את החוק. אז מה עשינו? לכאורה אין לבעיה פיתרון אבל למעשה יש לה וניתן לקחת אותו מחוק אחר לגמרי, חוק הגולן. אי אפשר לוותר על שטח בריבונות ישראלית אלא באחת משתי הדרכים: רוב גדול של 80 ח״כים או רוב של 61 שלצידו הסכמה במשאל עם. אפשר לקבוע שגם את חוק הנאשם ניתן לשנות רק באחת משתי דרכים אלו. מבחינת החברה הישראלית לא נראה ששאלת הגולן קרובה לליבה וקריטית בעיניה יותר משאלת הנאשם. אולי אפילו הרבה פחות. הגולן לא מפריד ככה בין ישראל הראשונה לשנייה. כיום שתיהן מלוכדות סביבו.

אם ביבי יצליח לקבל גם רוב 61 בכנסת וגם רוב במשאל העם, סחתיין. אם לא, אז שילך סוף סוף לדרכו. אפשר גם לקבוע שמשאל עם בנושא יוכל להיערך רק פעם ב-5 שנים כדי למנוע לולאה מטורללת חדשה של משאלי עם.

שאלה חוקתית קשה היא האם רוב של פחות מ-80 ח״כים בכנסת אחת, יכול לדרוש רוב 80 ח״כים בכנסת אחרת. אם נניח שלא, ולדעתי זו אכן חוצפה להעמיד כנסת אחת מעל האחרות, צריך יהיה להסתפק ברוב הנוכחי שקיים בכנסת לחוק הנאשם כרוב המיוחס הנדרש. כיום יש אולי 65 ח״כים שיתמכו בחוק הנאשם, צריך לקבוע זאת כסף מיוחס לשינוי. אך לצד זאת להציע, כמו בחוק הגולן, את אפשרות השינוי במשאל עם.

הימים שעוד נכונו לנו

לפני כמה מערכות בחירות, כשדיברו על האפשרות שעוד כנסת תתפזר לה במהרה, אמרו כל מיני פרשנים דברים בנוסח ״זה לא יקרה״, ״זה יהיה סוף המדינה״ וכדומה. בפועל המדינה ממשיכה לתפקד תוך כדי המשבר הפוליטי ואולי טוב מדי. הציבור נצמד לקבוצה שלו, נותן עוד הארכה ועוד הארכה למשחק הכדורגל הזה במקום לדרוש להעיף את המאמן. אבל ישנו מחיר לקיפאון הפוליטי, אפילו אם הוא סמוי. תוכניות ארוכות טווח כמו שינוי התמ״א או חוק המטרו מתעכבות. היכולת להתאים תקציבים לשינויי הצרכים מתאפסת.

קשה כרגע לראות איך התיקו נשבר. מבחינת ביבי ממשלה עם המרכז-שמאל היא כמעט חסרת טעם כי תקשה עליו לחמוק מהאישומים הפליליים. גדעון סער הציע לו, לפי השמועות, ממשלת חילופים עוד בכנסת הזו, אבל לביבי אין כרגע עניין ברעיון. אם יהיו לגוש ביבי 61 מנדטים לכאורה תחזור היציבות, כי ביבי יוכל להקים ממשלה עם בן גביר, אבל אז יצעד למשבר חוקתי קיצוני מול בג״ץ שלא יאהב חוק צרפתי וגם לעימות עם הממשל האמריקני הדמוקרטי שעלול להחרים ממשלה שיראה כגזענית ואוטוריטרית. אם טראמפ היה נשיא ארה״ב, עדיף היה שתקום כבר כל ממשלה שהיא שתוכל לעבוד עם ממשלו. בזמן שהדמוקרטים שולטים נראה לי מעשה טירוף להתייצב בפניהם עם ממשלת ביבי-סמוטריץ׳-בן גביר.

יתכן שהטוב ביותר למדינה יהיה לקווות ששוב יופיעו, בפעם החמישית, וגם השישית אם יידרש, 60 מנדטים שמוכנים להתייצב כחומה בצורה בגוש חוסם מול ביבי, לתת ללפיד ולבנט לנהל את העניינים בממשלת מעבר עוד כמה חודשים או אפילו שנים עד שביבי יסכים סוף סוף לחתום על עסקת טיעון ולהניח לנו. הדינמיקה הפעם שונה מבעבר כי הכוחות האנטי ביביסטיים שולטים במדינה בתקופת השיתוק.

ואופציה אחרת, אולי אפילו טובה יותר, היא שרבני הציונות הדתית יעיפו את סמוטריץ׳ וישימו במקומו מישהו אחר שכן יסכים לשתף פעולה עם רע״ם. שיתוף פעולה יהודי-איסלמיסטי יתן לגיטימציה בינלאומית גם לממשלת ימין קיצוני שמעבירה חוק צרפתי.

הגישה המאובנת של גרשוני

כמו הספר של אורי כץ שסיקרתי לפני חודשיים, גם הספר החדש של הלל גרשוני, "כסף של אחרים", מייצג תור זהב בכתיבה הכלכלית הקפיטליסטית הפופולארית בעברית. מי שרוצה לקרוא על כלכלה בעברית לא חייב לקבל את דעותיו של גיא רולניק שבטורו בדה מרקר מקדם את האג'נדה של ברני סאנדרס ואליזבת וורן. יש אלטרנטיבות שפויות. כבר מזמן הן היו קיימות ברשתות החברתיות, והנה הן יוצאות אל דוכני שבוע הספר. בסקירה הנוכחית של "כסף של אחרים" אדלג על כל שלל נושאיו, שלרבים מהם התייחסתי בבלוג בעבר (למשל מה שכתבתי על שכר המינימום, ושונה מאוד ממה שגרשוני חושב). אתמקד רק בפרק שעוסק באקלים.

על פניו אנחנו בתקופה נפלאה לימין האקלימי ובתקופה איומה לשמאל האקלימי. מלחמת אוקראינה הבהירה לכל מי שהיה לו ספק שאין לאנושות באמת תחליף לדלק פוסילי. ההתייקרויות במחירי האנרגיה מחייבות ממשל דמוקרטי לנהוג בדיוק כמו טראמפ ולעודד השקעות בהוצאת דלק מאובנים מהאדמה. תארו לעצמכם את יעקב ליצמן נכנס למשרד הבריאות ושם את האג'נדה הטראנסית בראש מעייניו. זה בערך מה שקרה לממשל ביידן בעניין הנפט והגז בצוק העתים. מנגד, האינפלציה מחייבת להגביל הוצאות ממשלה, והרעיון להשקיע השקעות ממשלתיות אין קץ באנרגיה ירוקה ("הניו דיל הירוק") צלל לתהום הנשייה.

גרשוני אינו נמצא בקוטב הכי קיצוני של הכחשת האקלים. הוא אינו מכחיש שכדור הארץ מתחמם ושעליית ריכוז הפחמן הדו חמצני באוויר קשורה לכך. אבל דבר זה לא ממש מטריד אותו. וצריך להגיד שבמובן הפשוט של המילה, זה הדבר הכי לא שמרני שיש. שינויים מטרידים באלמנטים הבסיסיים ביותר של החיים בעולמנו לא אמורים להותיר אדם בעל נטייה שמרנית באדישות כזו. אלא מה? שמרנות בימינו קשורה בעיקר לשמירה על היררכיות קיימות של עושר ועוני. השמרן לא מעוניין לאתגר את העובדה שהעשירים עשירים ולא לאתגר את העובדה שהעניים עניים. שמרנים כגרשוני מזהים כנראה שפרויקט האקלים מסווה בתוכו שאיפה פרוגרסיבית לאתגר את הקידמה הקפיטליסטית והתעשייתית ולצייר אותה כחטא נורא. ובצדק הוא מזהה זאת. חפשו בטוויטר פעיל אקלים נלהב שהוא פרו ישראלי וחפשו בטוויטר מכחיש אקלים נלהב שהוא פרו פלסטיני. אין ממש חיות כאלו. האג'נדה הפרוגרסיבית לופתת בני אדם ומחייבת אותם לקבל את עיקרי האמונה שלה בבת אחת. כמו שנמצא מעט מאוד אנשים שיגידו על משנתו הדתית של הרמב"ם (שהיא אגב נושא הגותו העיקרי של גרשוני, שהוא איש אשכולות רב תחומי), שהם לוקחים ממנה דווקא את עיקר האמונה השלישי ולא את זה החמישי. כשאדם מחליט להיות מאמין דתי, הוא מקבל את כל החבילה.

ואם האג'נדה הפרוגרסיבית אומרת משהו אחד, אז מתנגדיה חשים צורך לומר משהו הפוך, ושכדור הארץ ילך לחפש. זה בסופו של דבר המסר של גרשוני שהוא אנטגוניזם עמוק לסביבתניים ולטיעוניהם. הוא אוסף שלל טיעונים שנפוצים בקרב הצד השמרני בוויכוח על האקלים. חלקם משכנעים. חלקם פחות.

האם התחממות כדור הארץ היא אסון? לא, כי האזורים הקרים יתחממו. אחלה טענה, אבל לא כל כך באוזני ישראלים שלא רוצים לרדת לקנדה. לא, כי קור ממית יותר מחום. טענה מפוקפקת כמו שהראיתי בפוסט שכתבתי בפברואר.

האם התרחישים הקיצוניים ביותר להתחממות כדור הארץ יתממשו? לא, כבר יש קונצנזוס שזה לא יקרה. במידה רבה בגלל החלפת הפחם בגז טבעי. יצוין שהחלפת הפחם בגז בארה"ב נבעה בראש ובראשונה מהישגי הפראקינג, לא בדיוק משהו שהסביבתנים חגגו אותו בלשון המעטה.

טענה נוספת היא שהצמיחה הכלכלית העתידית מגמדת את נזקי משבר האקלים. הטיעון הזה סובל מהבעייתיות הרגילה של המקרו-כלכלה: הוא משתמש במספרים לדבר על דברים שאין די במספרים כדי לשקף אותם. אבל אפשר לנסח זאת כך: אם נהיה עשירים יותר בעתיד ונוכל להשתמש ביותר אנרגיה ולייצר יותר מזגנים, אז נזקי החום לא יהיו כזה ביג דיל. אם יכולת הייצור החקלאית תגדל בהרבה, אז לא נסבול כל כך מבצורות. יש סכנה בדיבור הזה כי הוא מניח דבר לא ודאי, שסוגים אחרים של צמיחה יגמדו את הנזקים של התחממות הכדור. אם במקום כמו מצפה רמון לא ניתן יהיה לצאת החוצה מהבית בגל חום קטלני, אז האם ינחם את אנשי מצפה רמון שיש להם גאדג'טים משוכללים להעביר איתם את הזמן במזגן? לא בטוח.

עוד אומר גרשוני: הכחדות מינים לא קשורות למשבר האקלים; כדור הארץ נעשה ירוק יותר בשל ריבוי הפחמן הדו חמצני שמעודד צמחיה; אין עדות לקטסטרופה מתקרבת בשום דבר, לא במניין דובי הקוטב (שמשגשגים באופן חסר תקדים) ולא בחומציות האוקיינוס; המדינות המסבסדות דלק מאובנים הן סין, הודו, רוסיה, אירן וכאלו ולא מדינות מערביות שסופגות את מטחי האשמה.

מכאן פונה גרשוני לזלזל באנרגיות המתחדשות שבמשך עשור לא הצליחו לשנות שום דבר. אני מכיר את הנתונים היטב (ואסקור אותם בקרוב במסגרת הפוסט השנתי על דו"ח האנרגיה של BP). כל שנה עוד חצי אחוז מצריכת האנרגיה העולמית עובר לאנרגיה ירוקה. זה לא מספיק, אבל זה גם לא חסר ערך, והאנרגיה המתחדשת אינה יקרה ויש לה הצדקה כלכלית. אלא מה? אנרגיה ירוקה אינה יציבה ואמינה. השמש לא זורחת בלילות, ומשבי הרוח אינם אחידים לאורך היממה. התקווה היא ששימוש בבטריות לאחסון אנרגיה יפתור את הבעיה הזו. אין מדובר בפתרון מלא, כי בטריות יכולות לאחסן אנרגיה לשעות הערב, אך לא לימים שלמים מעוננים ונטולי רוח. כל מי שבונה כיום משק אנרגיה על אנרגיות מתחדשות מודע לכך שעדיין יצטרך לעשות שימוש בגז טבעי מפעם לפעם. יש להודות שלעת עתה יש בהתקדמות האנרגיות המתחדשות אלמנט של "הניתוח הצליח, החולה מת". ההישגים הטכנולוגיים בהוזלתן ובהוזלת בטריות הם גדולים מאוד, אבל האפקט על התמונה הכללית עדיין לא משכנע. נדרשת סבלנות. יש כאלו שצופים שבסופו של דבר האנרגיות המתחדשות יאפשרו שפע אנרגיה ללא גבול, עם תועלת עצומה לאנושות.

מסקנתו של גרשוני היא שעל ממשלות לוותר על עיסוק במלחמה בהתחממות האקלים ועל סיבסוד אנרגיות מתחדשות וגם מס על פליטות פחמן הוא פוסל, בעיקר בטענה שבלי להפוך אותו לגלובאלי אין בו טעם, ויהיה קשה מדי להפוך אותו לכזה. יש לו קצת סימפתיה רק לאנרגיה גרעינית, שלא במפתיע היא דווקא זו שפעילים ירוקים תמיד תיעבו.

חוסר העניין של גרשוני במדיניות אקלים שגוי בעיניי. עקרונית, אין מי שיכול לייצג את האינטרסים של הדורות הבאים שמעדיפים לקבל עולם עם טמפרטורה יציבה פרט לממשלות. אולי הטכנולוגיות שמתנסים איתן כיום בחיפוש אחר אנרגיה ירוקה ישתפרו עם השנים, ואולי יתבררו בסופו של דבר ככישלון גדול, אבל אין מנוס מלנסות. בנוסף, ואפילו בלי קשר לשאלת האקלים, ישנו היגיון בסיסי: מאובני הגז טבעי והנפט הצטברו במשך מיליוני שנים, והאנושות צפויה לכלות חלק ניכר מהם בתוך דורות בודדים. הגיוני להתחיל לשאול מה הלאה.

הטוב אינו רע

סגן השר אביר קארה הפיץ בטוויטר גרף שמראה כמה התייקרה ישראל בתקופת שלטונו של בנימין נתניהו. אין לי כל כך חשק להגן על ביבי בימים אלו. מגיע לו שיפיצו עליו שקרים וסילופים, כפי שהוא ונאמניו מפיצים על הממשלה הנוכחית. מה שראש הממשלה בנט קרא לו בצדק "מכונת הרעל".  ברם, האמת צריכה להיאמר – זהו סילוף מוחלט, קיצוני ממש.  אף שאפילו עומר מואב בא לעזרו של קארה וצידד בצדקתו.

הגרף של קארה מראה התייקרות בערכים דולריים, ואין זה מפתיע בכלל שישראל התייקרה במונחים דולריים, כי השקל התחזק מאוד בזמן ביבי. גם בגלל שביבי כנראה עשה כמה דברים טובים, וגם ובעיקר כמובן בשל תעשיית ההייטק הישראלית המזהירה. העובדה שהשקל התחזק כל כך (בערך ב-40% מול סל המטבעות) היא בשום פנים ואופן לא לרעת ביבי, אלא רק בעדו. הטוב אינו רע. זה שכל קנייה בשקל דורשת הרבה יותר דולרים זו עובדה משמחת מנקודת המבט של הכלכלה הישראלית. רכושם של הישראלים בשקלים ופרנסתם בשקלים, וטוב ששקליהם שווים הרבה.

איך יודעים בבטחה שטענה מסוימת היא סילוף מוחלט? אם רואים שההיגיון הפנימי שהיא צופנת בתוכה הוא תמריץ מזעזע. אם באמת אזרחי ישראל היו חיים ונושמים את הגרף של אביר קארה, ואם היו מתרשמים ממנו עד כדי כך שהיו מצביעים לפיו, היה לראש ממשלה תמריץ לחולל קטסטרופה כזו, כלכלית או בטחונית, שבה הדולר יגיע לחמישה או לשישה שקלים, בדומה למה שקרה במשבר הכלכלי הגדול ב-2003. אז המחירים בסופרמרקטים פה יראו פתאום מאוד זולים בתרגום למט"ח, ופתאום ישראל תצטייר כמופת של הוזלת מחירים למי שמודד דברים בדולרים. זו תהיה כמובן תפיסה מעוותת לחלוטין. לא כך מודדים התייקרות.

הימים שבהם לא שקעה השמש

נתקלתי היום בעובדה היסטורית מדהימה. באו״ם ישנן 193 מדינות חברות. ל-171 מתוכן פלשה בריטניה בשלב כזה או אחר. עובדה ששמה בפרופורציה את האימפריאליזם של מדינות אחרות ומנהיגים אחרים, למשל ולדימיר פוטין.

מרתק לקלוט כמה צנועה הייתה העוצמה הדמוגרפית של בריטניה לאורך התהליך האימפריאליסטי הזה. בשנת 1700, בפתח המאה שבה התבססו הקולוניות הבריטיות בצפון אמריקה ושבה גילה ג׳יימס קוק את אוסטרליה, חיו בסך הכול חמישה מיליון נפשות באנגליה. גם בשטח אנגליה אינה עצומה – בסך הכול פי 4-5 מארץ ישראל (כולל יהודה ושומרון).

בשנת 1800 הייתה אוכלוסיית בריטניה דומה בגודלה לאוכלוסיית ישראל בימינו ומנתה תשעה מיליון נפשות. באותו זמן כבר ביססו הבריטים את שליטתם בהודו באמצעות ״חברת הודו המזרחית״. במהלך המאה התשע עשרה הם גם עתידים לפלוש לסין, לנצח במלחמת האופיום הראשונה והשנייה ולכפות על הקיסר תנאים משפילים, שיאפשרו להם לסמם את עמו.

ובשנת 1900, השנה שבה בערך נולדו החיילים הבריטים שישחררו את הלבנט וגם את ארץ ישראל ובכך יניחו את הקרקע להצלחת הציונות, חיו באנגליה כבר 30 מיליון נפש, בדומה למה שצפוי בישראל בסוף המאה הנוכחית. בתוספת סקוטלנד ואירלנד כלל המספר עוד 10 מיליון. לקראת אמצע המאה הגיעה האימפריה ל״שעתה היפה ביותר״ שבו עמדה יחידה מול הנאציזם, בהנהגת צ׳רצ׳יל, אבל בתום המלחמה התפרקה במהירות מנכסיה הטריטוריאליים ברחבי העולם.

הישגיה האימפריאליסטיים המדהימים של בריטניה אינם רק נחלת ימי העבר, אותם הימים שבהם בריטניה הייתה האימפריה שבה השמש לעולם לא שוקעת כי בכל שעה של היממה היא מאירה באחת מפינות הממלכה. כיום המדינות דוברות האנגלית הן היעד המבוקש ביותר להגירת המשכילים העולמית. אם אתה סיני מוצלח או הודי מוכשר, פרסי מבריק או אפריקני עילוי, ככל הנראה תשים פעמיך לארצות הברית או לקנדה או לאוסטרליה או אולי למדינת האם בעצמה: בריטניה. רבים מכירים את השפה האנגלית, והתרבות של המדינות דוברות האנגלית הפכה לאוניברסלית. האוניברסיטאות שלהן מרכזות את מיטב המוחות, ולחברות שלהן יש גישה מצוינת לשווקים הבינלאומיים. מדינות אחרות עלולות לעבור תהליך ניוון דמוגרפי, אבל למדינות דוברות האנגלית מצפה עתיד מזהיר. אמנם רבים מתושביהן כבר לא יהיו מבשרם ומדמם של אותם אבות כובשים ומתיישבים קדומים.

מוטב שתקנות יו"ש לא יעברו

בנימין נתניהו תמיד היה חסר מעצורים לגבי פעולות אופוזיציה שמטרתן להפיל את השלטון. עוד בתקופת ממשלת רבין שבה הצביע עם הערבים נגד הממשלה בעניין בנייה בירושלים. כיום מתנהל משפט בשאלה האם נתניהו הפר אמונים בתיקי 1000, 2000 ו-4000. אבל מדוע זו שאלה מעניינת בכלל, כאשר אנחנו רואים במו עינינו כיצד נתניהו מפר אמונים ברגעים אלו ממש בעניין הארכות תקנות השליטה ביהודה ושומרון. בנושא זה הוא לא רק מפר אמונים בעצמו, אלא מסית גם להפרת אמונים המונית של כל הח"כים באופוזיציה, אשר מצביעים נגד עמדתם שלהם בשאלה מה טוב למדינה.

אין זה נכון להגיד שרק לממשלה יש מחויבות לניהול תקין של המדינה. לכל נבחר ציבור יש מחויבות כזו. תפיסה אחרת היא הרסנית ותזיק קשות לתפקוד המדינה בטווח הארוך. הטוב ביותר היה אם היו באמת מכלילים התנהגות אופוזיציונית בוטה נגד טובת המדינה כמו זו של ביבי ושותפיו בסעיף "הפרת אמונים" ומענישים עליה בפלילים. זה קצת מורכב להפליל התנהגות פוליטית, אבל גם תיקי 1000, 2000 ו-4000 מורכבים.

יהיו שיאמרו שההתנהגות של ביבי משרתת את האינטרסים ארוכי הטווח של הימין מאחר שהיא מונעת הסתמכות על מפלגות ערביות. אבל העולם הוא גלגל – ביבי היה קרוב בעצמו להסתמך על רע"מ לפני שנה. ובנוסף, כחול-לבן הייתה יכולה להפיל את המדינה לתוהו ובוהו כנקמה אחרי שביבי סירב להעביר את התקציב, אבל בני גנץ בחר להעביר חוק תקציבי לתקופת הביניים שיאפשר למדינה להמשיך לתפקד.

בבחירה של נתניהו להזיק למדינה, דווקא במערכה על חוק שבו בוחריו שלו יהיו הנפגעים העיקריים מאי העברתו, אין שום היגיון מנקודת מבטה של תורת המשחקים. אם אנו רוצים להבטיח שהתנהגות סחטנית כזו לא תפגע ביציבות הפוליטית עוד שנים רבות, צריך לוודא שהיא תסתיים באסון מבוקר. אסון עכשיו, הקלה אחר כך.  זהו משחק צ'יקן שבו הצד שיש לו יותר מה להפסיד צריך למצמץ ראשון, והצד הזה הוא ציבור מצביעי הימין הביביסטי, שרבים בו גרים ביהודה ושומרון. נראה שגדעון סער רצה להשתמש בבלגן שמחולל החוק כדי לקפוץ לתפקיד "ראש הממשלה החלופי" בממשלת ביבי. אבל ביבי השיב פניו ריקם. כבר אין לו עניין בראשות ממשלה לבדה. הוא צריך גם ראשות ממשלה וגם חוק צרפתי או כל רפורמה אחרת שתעלים את התיק הפלילי נגדו, ובכך סער יהיה לו לרועץ.  עכשיו סער נותר חסר אונים ופיתרון, אבל יש פיתרון. הפיתרון הוא לתת לתקנות יש"ע לפוג. גם בהעדר חוק, פעולות הכרחיות ממש להגנת הציבור תמיד אפשר לאפשר ולנמק ב"הגנת הצורך". בכל דבר שלילי אחר שיקרה האשמה תונח לפתחו של ביבי ונאמניו-סוגדיו. אין זה תפקיד הממשלה להגן עליהם מעצמם. וגם במקורותינו היהודים, כל אפיזודה של עבודה זרה תמיד הסתיימה בקטסטרופה. עדיף שתהיה זו קטסטרופה מבוקרת, שנובעת מעניינים משפטיים גרידא.