Archive for אוגוסט, 2012

מלחמה נגד אירן – כך היא תיראה, וזו תהיה התוצאה האפשרית

29 באוגוסט 2012

בשעת לילה מאוחרת של שלהי ספטמבר יקטעו תוכניות הרדיו הליליות את הפטפטת הרגילה שלהם. לדובר צה"ל יש הודעה. "צבא ההגנה לישראל פעל הערב נגד מטרות הקשורות לתוכנית הגרעין של אירן", הוא יודיע בקול חמור סבר. אזעקה תפלח את שמי הלילה. דובר צה"ל יופיע בשידור עוד מספר פעמים, גם בשידורי הטלוויזיה שיתחילו לפעול במתכונת מיוחדת – להדריך את הציבור להיכנס למקלטים, להודיע על ביטולם של יום הלימודים ויום העבודה.   יותר מאוחד הוא יודיע על מספר נחיתות של טילים באזורים לא מיושבים ועל טילים אחרים שיורטו בידי מערכת ההגנה האווירית של ישראל. טיל אחד יפול בגבעתיים ויהרוג משפחה, "אנחנו במלחמה", הוא יסביר למגיש, מסרב להתנצל על האבידות שבה כרוכה המלחמה הזו.  הקריין של הפינה הכלכלית ידווח על כך שמחירי הנפט זינקו בארבעים דולר לחבית, הזינוק היומי הגדול בהיסטוריה.

מה בעצם צה"ל עושה באירן?  לא יחלוף זמן רב לפני שיתפזר הערפל. גורמים בפנטגון סיפרו שצה"ל הסתפק בלוחמת סייבר ובשיגור טילי יריחו וטילים ממזל"טים ומצוללות, ולא שלח טייסים למשימה שהייתה כמעט התאבדותית לאור המרחק ויכולת ההפתעה העלובה. מומחים אמריקנים שרואיינו ברשתות הזרות אמרו שספק אם ביכולתם של טילים כאלו להסיג את תוכנית הגרעין האירנית "יותר מחודשיים". בוודאי שאין להם יכולת לחדור את הבונקרים התת קרקעיים שבהם נמצאות רוב הצנטריפוגות.

מצפון השקט של חיזבאללה עורר פליאה. שתי קטיושות נחתו באוזרים לא מיושבים, וקטיושה שלישית הרגה כבשה בישוב בגליל, אך זו הייתה תגובה רחוקה ממה שציפו לה. צה"ל הגיב באופן אנמי למדי בלבנון, מנסה שלא לחולל תבערה. חיזבאללה התקשה לגרור את לבנון לעימות בשמה של מדינה אחרת, וקיבל הוראות מאדוניו בטהרן לפעול רק המצב יחמיר, הוראה שקטה שסתרה את דברי הרהב המטורפים למדי שביטאו מנהיגי אירן המותקפת על השמדת ישראל הקרבה ובאה.

ההתלכדות סביב הממשלה, שמלכתחילה הייתה נחלת רק פלג אחד בעם, התרופפה מיום ליום, עם ההבנה שאין ביכולתה הצבאית של ישראל לפגוע באמת במתקנים האירניים בטקטיקה הנוכחית. נואשים שלחו המנהיגים טייסים להפצצה ישירה, אולם הם הופלו או נאלצו לסגת. נחמה פורתא הייתה בכך שאיש מהם לא נפל חי בידי האירנים. חיזבאללה התחיל לשלח קטיושות בקצב הולך וגובר, אך עדיין נשמר מאוד מלמתוח את הגבול, והתגובה הישראלית הייתה עצורה.

בזירה אחרת הייתה למתקפה הישראלית תוצאה משמעותית: הנשיא אובמה שהשמיע עמדה מבולבלת ולא עקבית, קרוע בין החרדה מאובדן הקול היהודי ומלהיראות אנטי ישראלי כמו ששונאיו תמיד טענו, לבין זעמו על ישראל, צנח בסקרים ובפעם הראשונה היה נראה שלמתחרהו המורמוני סיכוי גדול לגבור עליו.   אחרי שבועיים וביקור מיוחד של ליאון פאנטה בתל אביב המותקפת, הוא הצליח לשכנע את ישראל לחדול מהמתקפה, ונתן לה ערבויות שאירן לא תהפוך לגרעינית. הפרשנים הסקפטים ששנאתם לנתניהו הייתה ידועה העירו שערבויות אלו אינן עולות במאום על מה שאובמה הסכים לתת ולומר כבר חודשים קודם לכן, לפני שטילים שיתקו את ישראל והסבו קורבנות, אמנם לא רבים מאוד, אבל כן גרמו נזק עצום לכלכלה הישראלית ואף העולמית.  גם אחרי ההכרזה על הפסקת האש, שמנהיגי אירן הסכימו לה בחירוק שיניים, מחירי הנפט לא מיהרו לצלול, ובארצות הברית מאות אלפים עמדו בפני אובדן עבודה.  הרפובליקנים תלו את האסון בחולשתו של אובמה מול הקיצוניות המוסלמית.

הזעם של העיתונים כלפי נתניהו (פרט ל"ישראל היום" כמובן) היה עצום, והכפיל אפילו את השנאה שרחשו אליו ערב בחירות 99'. הסקרים בישראל לימדו שלממשלת רוטציה של ציפי לבני -יחימוביץ, מחוזקת בביטחוניסיטים שהתנגדותם לתקיפה הייתה קולנית, ועם יאיר לפיד כמועמד לשר חינוך, יש סיכוי טוב לקום אחרי הבחירות.

רוב הציבור הישראלי לא לגמרי עקב, אולם במהלך אחד הלילות בתחילת חודש נובמבר בישרו המדגמים של רשתות הטלוויזיה הגדולות בארצות הברית, על עוד ועוד מדינות שנצבעות באדום. מיט רומני נבחר לנשיא ה-45 של ארצות הברית. בנאומו הודיע על מחויבותו המוחלטת, מגובה בכוח צבאי אם יידרש, למניעת גרעון איראני. בפעם הראשונה מזה יותר מחודש ראש הממשלה בנימין נתניהו הצליח להירדם. ישראל בהנהגתו הפסידה בקרב, אך ניצחה במלחמה. הוא ידע שהציבור יכיר בכך במהרה. אחרי הכול "ישראל היום" הוא העיתון הנפוץ במדינה. בסופו של דבר גם ההיסטוריה תכיר, אף שכותבים אותה שמאלנים.

מלפפונים, עגבניות, תפוזים וענבים

22 באוגוסט 2012

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת את מדד המחירים לצרכן מדי חודש בחודשו. יש טענה שהלמ"ס מוליכה שולל וממעיטה בהערכת המדד, בשל כל מיני התאמות בעייתיות שהיא עושה לשם חישוב ההתייקרויות. אנשי הקונספירציות יסברו שהכול במטרה להגדיל באופן מלאכותי את נטל המס (שמוטל על רווחים בניכוי המדד), או ליצור רושם שווא של צמיחה ריאלית מופרזת (בעוד שלמעשה הצמיחה נובעת מהתייקרות). החלטתי להרכיב מדד פשוט שמורכב משני סוג הירקות ומשני סוגי הפירות האהובים עליי, ולבדוק כמה התייקרו מאז 1993. זה אמור להיות מדד אמין יותר מהמדד הכללי, מאחר שמדידת מחירים של פירות וירקות פשוטים אמורה להיות קלה ובשקיפות גבוהה.

ובכן – מלפפונים התייקרו ב-156%. עגבניות התייקרו ב-120%. תפוזים התייקרו ב-40% ואילו ענבים הוזלו (!) ב-45%.  ובממוצע הכול התייקר ב-67%.  ומה קרה למדד הכללי באותו זמן?  עלה ב-115% – פי שניים!  מסקנה אפשרית (אך לא בהכרח סבירה): הלמ"ס מגזימה בחישוב המדד הכללי. מסקנה אפשרית אחרת: כל המשק צמוד פחות או יותר למחיר העגבניות.  עוד שאלה:איך זה יכול להיות שהתפוזים הוזלו יחסית, אם חיסלו את כל הפרדסים?

איך אפשר לפתור בין לילה את המשבר העולמי

19 באוגוסט 2012

במשבר של חובות, כמו המשבר העולמי שאנו מצויים בו, השיטה של הבנקים המרכזיים היא לנסות לעודד את המשק באמצעות הורדת ריבית. הורדת הריבית אמורה לעודד אנשים להתמנף, אבל השאלה אם הפיתרון למשבר חובות הוא עוד מינוף.

אני מציע שיטה אחרת – הבנק המרכזי יקבע שהריבית המינימלית תעמוד על 4%-3%. הריבית לא תרד בשום פנים מתחת לסף זה. אם הבנק המרכזי מגיע למסקנה שצריך להמריץ את המשק יותר מזה, הוא יחלק דיבידנד שווה לכל אזרח. כל אזרח יוכל למלא טופס בבנק שלו ולקבל כסף לחשבון. המדינה תוכל למסות את הדיבידנד כהכנסה רגילה או כרווח הון, וכך לקחת חלק מהשלל גם אליה ולהקל את חובותיה (מיסוי יוכל גם להפוך את הדיבידנד לפרוגרסיבי. העניים יקבלו יותר. אם כי הייתי מעדיף מיסוי אחיד לעשיר ולעני, או מוטב, גם לעשיר וגם לעני – היעדר מיסוי בכלל).

כמובן, הבנק המרכזי יפעל בזהירות, כפי שהוא פועל בזהירות לגבי הורדת שער הריבית, ויתן דיבידנדים בסכומים סבירים וצנועים בהדרגתיות, כדי לא ליצור אינפלציה.

מוזר לי שרעיון כל כך פשוט כמעט שלא מועלה, ואף אחד לא מדבר על האופציה הזו, שעדיפה בהרבה על השיטה הנוכחית.

בג"ץ ששינסקי – הכרעה צפויה

15 באוגוסט 2012

לא רק שבג"ץ דחה את עתירת משקיעי הגז כנגד חוק ששינסקי, הוא גם חייב אותם לשלם 250 אלף ש"ח.

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000774363

ממש לא מפתיע. מבחינה חוקית לדעתי טיעונם של משקיעי הגז היה חזק מאוד, העלו את המיסוי רטרואקטיבית על סקטור אחד, בעקבות השקעות שנעשו באותו סקטור תחת הנחות מיסוי אחרות. אבל זה לא שבג"ץ ממש התעניין בשיקולים המשפטיים. האליטה הישראלית, כדרכם של רוב היהודים האשכנזים בכל מקום, לגמרי מכורה לאג'נדת השוויון. שיקולים של חופש קניין וחירות כלכלית הרבה פחות מטרידים אותה. בג"ץ הוא בשר מבשרה של האליטה הישראלית.

אני חייב להודות שבמבחן התוצאה – כנראה שהתוצאה אחרי חוק ששינסקי יותר נכונה. עדיף שכלל הציבור יתחלק בכסף מאשר מיעוט קטן של משקיעים שהימרו נכון. אבל האם זה לא בדיוק תפקידו של בית המשפט העליון – למנוע את רמיסת המיעוט בשל האינטרסים של הרוב?

התמודדות עם אירן גרעינית

12 באוגוסט 2012

אחת העובדות הקשות והמצערות ביותר שמתגלות כאשר מקדישים לעניין אירן חשיבה מעמיקה, הוא שהיכולת לקיים מול אירן מאזן הרתעה גרעיני היא קלושה ביותר על פניה.   אם אירן תתקוף בגרעין את ישראל, לא תהיה למנהיגי ישראל שום ברירה סבירה מלבד כניעה. החזרת מכה גרעינית תגרום למותם של מאות אלפים חפים מפשע באירן, נשים וילדים (נניח ששלי יחימוביץ' ראש הממשלה, מישהו רואה אותה מקבלת כזו החלטה בבונקר תת קרקעי בתוך דקות ספורות?), וגרוע מכך – לא תועיל דבר, כי לאירן, מדינה ענקית, תהיה יכולת מכה שניה ושלישית ורביעית וכו'.

בתולדות הסכסוך הישראלי ערבי הייתה רק פעם אחת שבה המוסלמים ידעו שיש להם סיכוי להשמיד את ישראל – במלחמת העצמאות, והמוסלמים לא נרתעו אז והסתערו לנצל את הסיכוי הזה, על אף שידעו שהפסד טומן בחובו מחיר כבד (שאכן שולם וקרוי היום 'הנכבה'). בהחלט יתכן שאירן תפעל בצורה דומה ותנצל את הסיכוי הסביר למדי שיהיה לה להשמדת ישראל. אמנם מבחינה רציונלית אין סיבה לאירן לשנוא כל כך את ישראל עד כדי לקיחת הסיכון המחושב הכרוך במהלך שכזה, אבל הרי בעינינו אנו רואים שכבר היום היא שונאת את ישראל שנאה עמוקה ומשלמת על כך מחיר עצום בזירה הבינלאומית והכלכלית, ובכל אופן לא משנה את דרכיה, באופן שמזכיר את עקשנותם הלא רציונלית של האנטישמים בכל הדורות עד הנאציזם, וכאן עוד מצטרפת לתמונה דתיות פונדמנטליסטית עמוקה.

יש בכל אופן שלושה מרכיבים שמשנים את התמונה הפסימית הקודרת הזו. הצרה היא שאת שלושתם יש לקחת בעירבון מוגבל.

המרכיב הראשון הוא התמיכה האמריקנית. בעוד שניהול מלחמה גרעינית מול ישראל עלול להיות רציונלי במוחו של אדם כאחמדניג'ד שמבחינתו השמדת ישראל נראית כמטרה העליונה של העולם המוסלמי ותבטיח תהילת עולם לאירן ואולי אף התגשמות נבואות דתיות על קץ הימים, הרי שניהול מלחמה גרעינית מול ארה"ב מהווה אקט מופרע לחלוטין, גם מבחינתו. כמובן יתכן שבאירן ישתלטו כוחות עוד יותר קיצוניים כדוגמת אנשי הטאליבן שבטירופם יצאו למלחמה ישירה בארה"ב בפיגועי האחד עשר בספטמבר, אבל על פניו, עד כמה שניתן להעריך, קשה לראות את אירן נלחמת גרעינית בארה"ב.

השאלה היא כמובן האם אנו יכולים להיות בטוחים שהכרזת מלחמה גרעינית על ישראל תהיה כמו הכרזת מלחמה גרעינית על ארה"ב, והאם ארה"ב תהיה מחויבת להגנת ישראל ממתקפה גרעינית באותו אופן שהיא מחויבת להגנת אדמתה שלה. אין זה מן הנמנע, אבל צריך לזכור שהמגמה הדמוגרפית בארה"ב היא שהאוכלוסיה מורכבת יותר ויותר מהיספנים ואולי גם אסייתים, ציבורים שאין להם סנטימנטים מיוחדים כלפי ישראל. די בקדנציה אחת של נשיא בדלן, מסוגו של הסנטור הרפובליקני ראנד פול, כדי לחולל נסיבות שיקרבו את השמדת ישראל.

 שיקול שני הוא יכולת ההגנה מפני טילים של ישראל. יש לישראל יכולת טובה להגן על עצמה ממטוסים איראניים נושאי פצצה. אם יהיה ביכולתה להגן על עצמה, באמצעות מערכת כמו החץ או THADD האמריקנית, באותה מידה מפני נחיתת טילים גרעיניים בשטחה – הסיכון למתקפה גרעינית ישירה והכדאיות של מתקפה כזו יקטנו מאוד. הבעיה היא שישראל תצטרך להחזיק מאגר עצום של טילי ירוט, כדי למנוע מצב שבו מתקפה קובנציונלית תכלה את מאגר טילי היירוט, ורק לאחר מכן תלווה בהתקפה גרעינית. לדבר זה תהיה עלות כלכלית כבדה, ובנוסף השאלה היא האם אכן יכולת הירוט מפותחת מספיק כדי להדוף טיל גרעיני ללא נזק ובסבירות קרובה לוודאות.

שיקול שלישי הוא שיש אזורים בישראל שקשה מאוד להאמין שיותקפו גרעינית. בפרט, אזור ירושלים ואזורי הרשות הפלסטינית. נכון שחיזבאללה לא בחל במהלך מלחמת לבנון השניה בשליחת טילים על הגליל, אף שחלקם נפלו בכפרים ערביים, אך קשה להאמין שאירן תיזום מתקפה גרעינית על עיר קדושה לאיסלאם כמו ירושלים או על ריכוזי אוכלוסיה פלסטינית. מנגד, האם ישראל תוכל לספוג פגיעה גרעינית בגוש דן ולהמשיך הלאה?

בנוסף יש לזכור שהנזקים שיגרמו מאירן גרעינית אינם נובעים רק מהאפשרות של תקיפה גרעינית ישירה בידי האירנים אלא גם מתהליך הגירעון הכולל באזור שעלול להתחולל, וממטריה גרעינית לפעולות טרור שתינתן בידי האירנים.

האם המסקנה מדברים אלו היא שעל ישראל לתקוף כיום באירן? לא בהכרח, כי לא ברור האם מתקפה ישראלית תניב פירות. יתכן שישראל מצויה במצב בלתי נסבל שבו אין בפניה שום אופציה סבירה לפעולה, והיא תצטרך לשאת את המחשבה על כך שסכנה של השמדה מרחפת לפתחה, והיא מוגבלת במידת יכולתה להתמודד איתה.  בסופו של דבר זהו המצב שאנחנו מתמודדים איתו באופן אישי יום יום כבני אדם הפגיעים למחלות ולתאונות, ויתכן שבאותו אופן נצטרך להתמודד איתו קולקטיבית.

למה סוציולוגים כותבים בשפה לא מובנת?

11 באוגוסט 2012

אני חושב שבאף תחום במדעי החברה לא קיימת נטייה לדבר בצורה כה לא מובנת כמו בסוציולוגיה. הררי מילים חסרות פשר. מדוע דווקא שם? כדי להיחשב פסיכולוג או כלכלן יצירתי, יש להציג נתונים אמפיריים מעניינים. מילים לא מובנות לא יתרמו לכותבן שום דבר. אבל בסוציולוגיה אין לרוב מידע חדש ומעניין, רק גיבובי מילים שמטרתם לעתים קרובות לקדם אג'נדה פוליטית שמאלנית קיצונית. אם כך, מה יעשה סוציולוג שרוצה להיחשב יצירתי או חכם במיוחד? אין לו הרבה מה לעשות מלבד ללהטט במילים בדרך שתוביל את קוראיו לחשוב שהוא מעמיק במיוחד. קיים ביטוי ארמי שמגדיר זאת היטב: "איסתרא בלגינא קיש קיש קריא"

תשובה לטוקבקיסט מס 7

7 באוגוסט 2012

בנק ישראל מעריך שתחזית הצמיחה תרד.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4265531,00.html

טוקבקיסט מספר 7 מסכם יפה את העניין:

"אין מספיק" כסף לממשלה–>גזירות כלכליות כדי להשיג עוד כסף–>האזרח הקטן מהדק חגורה ומצטמצם–>מיסוי לא מספיק ו"חסר כסף"–>עוד היטלים ומיסים–>האזרח ממשיך להצטמצם–>מיסוי לא מספיק…וחוזר חלילה.

זה בדיוק מעגל הקסמים שנוצר באירופה, ביוון, בספרד, באירלנד. מעגל קסמים ללא מוצא.

אבל אני יכול להרגיע את טוקביסט 7 שבמקרה הישראלי, לא סביר שנדרדר ללא גבול. בניגוד ליוון, ספרד ואירלנד למשק הישראלי יש מייצבים אוטומטיים.

שער הריבית – במקרה של הידרדרות כלכלית, בנק ישראל יכול להקטין את שער הריבית.  התוצאה היא שיותר ישתלם לצרוך מאשר לחסוך, ובנוסף, מי שמשלם משכנתא או לוקח הלוואה מסיבה אחרת, ישלם על כך פחות כסף.

הדפסת כסף – בנק ישראל יכול להדפיס כסף ולקנות בו אג"ח ממשלתיות ואולי אף נכסים אחרים. התוצאה דומה להורדת שער הריבית.

פיחות בשער החליפין – זה כלי בעל השפעה דרמטית בישראל, שהמשק שלה מבוסס על יצוא. אם המשק בישראל יתדרדר, גם שער השקל יתדרדר. התוצאה – היצוא יהיה יותר כדאי, לצרוך כחול לבן יהיה יותר כדאי. המשק יתאושש.

מדהים באיזו טיפשות איומה וקוצר רואי פסיכוטי ויתרו מדינות גוש האירו על שלושת הכלים הכל כך חשובים האלו. אין להן מטבע משלהן, והן לא יכולות להדפיס אותו, הן לא יכולות להפחית ריבית עבורו, והן לא יכולות לפחת אותו.

עד כאן הבשורות הטובות לגבינו. הבשורה הרעה היא שקשה מדי למוטט כליל את המשק הישראל, באותו אופן שהתמוטטו הכלכלות בדרום אירופה. למה זה רע? כי זה אומר שנתקשה ללמוד כמה הסוציאליזם אסוני. אפילו אם שלי תעלה לשלטון – לא יהיה לנו מספיק רע, והרי הבולשביקים כבר ידעו: כמה שיותר רע – ככה יותר טוב.

היאוש מביא אנשים לרדת מהארץ. או שלא.

6 באוגוסט 2012

ברשומה כואבת, יובל דרור מקונן על ישראל שאבדה לו, בתקופת ביבי והחרדים, ועל מחשבות ירידה מהארץ.

זה הניע אותי לבדוק האם קריסת תהליך השלום והתהליך הדמוגרפי האיטי שבו שיעור החרדים גובר וישראל הישנה והטובה מאבדת מכוחה – גורמים לירידה מוגברת.

אפשר להסתכל בנתונים – http://www.cbs.gov.il/www/publications/alia/t3.pdf.

בקצרה, ממש לא.

ההערכה שלי היא שיורדים מהארץ בגלל סיבות כלכליות נטו (וכמעט אין לזה קשר לעמדה לאומית. לא סתם דווקא הליכוד מעוניין במתן זכות הצבעה ליורדים). בשנים האחרונות, הרבה בגלל ההחלטות האמיצות של ביבי כשר אוצר ב-2003, הכלכלה הישראלית הייתה במצב מעולה ביחס לעולם.  אז האם ביבי תורם לירידה מהארץ? להערכתי בדיוק ההיפך קרה. הבעיה שבשנים האחרונות – הרבה אומץ כלכלי ביבי כבר לא מגלה.

שמאל כלכלי נגד ימין כלכלי זה עניים כנגד עשירים? אולי ההיפך.

5 באוגוסט 2012

הויכוח הגלובאלי בין הימין הכלכלי לשמאל הכלכלי מוצג בתקשורת הרבה פעמים כמאבק בין עשירים חמדניים לבין עניים מסכנים ונעשקים. רק שהדימוי הזה הוא שקרי לחלוטין. למעשה, האמת די הפוכה. גם בארץ שלנו וגם בארצות הברית נראה שהעשירים מצביעים לעתים קרובות לשמאל, ואילו העניים מצביעים לעתים קרובות לימין.

כל אחד יודע איפה יש יותר עשירים – ברמת אביב ג' או בדימונה, וכל אחד יודע שזהבה גלאון ושלי יחימוביץ' יקבלו אחוז הרבה יותר גבוה מהקולות דווקא ברמת אביב ג', ולא בדימונה. אפשר היה לחשוב שמדובר בתופעה ישראלית ייחודית, כי כאן בארצנו המחלוקת בין ימין לשמאל היא עדיין בעיקרה מדינית ולא כלכלית, אבל תראו מה קורה בארה"ב.  המדינות העניות יותר (אלבמה, מיסיסיפי..) מצביעות באופן קבוע לרפובליקנים לעומת המדינות העשירות יותר (ניו יורק, קליפורניה, מסצ'וסטס..) שמצביעות באופן קבוע לדמוקרטים.

גם כשבודקים בקרב הכנסה – אובמה ניצח ב-2008 את מקיין בקרב אלו שמרוויחים יותר מ-250 אלף דולר בשנה, כפי שאפשר לראות כאן: http://edition.cnn.com/ELECTION/2008/results/polls/#USP00p1

ההפרש הוא אמנם לא עצום: רק 52 – 48 לאובמה בקרב העשירים, אבל כשזוכרים שהקבוצה הזו היא לבנה ברובה הגדול מאוד, ושיעור ההיספנים והשחורים בה זעום, מבינים את גודל ההישג, שכן בקרב כלל הלבנים מקיין הביס את אובמה בהפרש של יותר מעשרה אחוזים!

אם כך, כדאי לנטוש את כל התיאוריות על מלחמת המעמדות ולזרוק אותן לפח (יחד עם כל ההבלים הרבים האחרים שהשמאל מייצר). זה פשוט לא מה שקורה.

מאה שנה להולדת מילטון פרידמן

1 באוגוסט 2012

ומה שיש ל-ynet לומר לזכרו של הכלכלן הדגול, שמשנתו העניקה תעסוקה וחיים משגשגים למיליונים, זה המאמר המביש הזה של אחד בשם יאיר ברק:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4262598,00.html

אני בטוח שאפילו לזכרו של מרקס, אדם שהמיט על האנושות סבל שטני ממש, ודמות מפוקפקת מאוד בחייה האישיים, הם היו מצליחים למצוא מילים חמות יותר.

בניגוד למה שנכתב במאמר העלוב הזה, פרידמן היה מודע לבעיית העוני ומכאן הצעתו למס הכנסה שלילי.

ההבדל בין יאיר ברק ודומיו לבין מילטון פרידמן הוא שיאיר ברק בז לבני אדם, בז לבחירותיהם, בז להחלטותיהם, מה שהוא מכנה בזלזול כ"שוק". מה שהוא רוצה זו אליטה אקדמית שתחליט איך הדברים צריכים להיות ותכפה אותם מלמעלה למטה בכישרון "המופלא" הרגיל של אליטות כאלו.

המשנה הזאת בכלל לא אוהבת בני אדם, מה שהיא אוהבת זה את המסכנות שבהם.

כמה זה שונה ממילטון פרידמן, וכמה כבוד יש לפרידמן לבני אדם פשוטים ולבחירותיהם. אישית אני חושב שפרידמן לעתים הגזים עם הכבוד הזה (הוא למשל הציע לגליזציה של סמים ומתן רישיון לעסוק ברפואה לכל אחד, מתוך הנחה שאנשים יבחרו במה שטוב להם), אבל כמה מרושעת וחוטאת לאמת הצגתו של פרידמן כאויב האנושות.