הרעיון שדונאלד טראמפ יהיה נשיא ארצות הברית היה מעורר צחוק בלתי נשלט לפני חמש שנים, אבל הבלתי ייאמן קרה. ומה שמפתיע עוד יותר הוא שכאשר מנכים את השטויות המזעזעות שהוא נוהג לומר ומסתכלים רק על המעשים, הוא לא היה כזה נשיא גרוע. ובתחומים מסוימים חשובים מאוד, כמו הורדת האבטלה, שינוי אובמה קר, עצירת הגירה לא חוקית, עמידה מול אירן ופתרון הסכסוך בין ישראל למדינות ערב הוא פשוט פרץ את גבולות מה שנחשב לאפשרי טרם הגעתו. המומחים הגדולים לא היו מאמינים שכל אחת מההתפתחויות שהשיג יכולה בכלל להיות ריאלית. למשל שאפשר יהיה לשמר את ליבת אובמה קר אך לוותר על המיסוי המקומם של אלו שמסרבים לביטוח? איש לא האמין שהדבר אפשרי אבל היום ברור שזה עובד. כך גם לגבי החרבת כלכלת אירן בסנקציות חד צדדיות או שלום חם בין ישראל לאמירויות.
אמת, דיבורים באוויר הם חלק גדול ממה שמגדיר נשיא. לחלק מדיבוריו של דונאלד טראמפ הייתה משמעות איומה בפועל כי גרם לתומכיו להתעלם מהנגיף וכך העצים את התחלואה באמריקה. דיבורים אחרים שלו העצימו את הקרע בין המחנות באמריקה.
ובכל אופן נשיאותו של טראמפ מעלה שאלה: האם התבונה אינה כלי הכרחי להנהגת מדינה? כיצד אפשר להנהיג מדינה ולנחול הצלחה, לפחות בחלק משמעותי מהתחומים, בלי להיות אדם נבון.
ואולי התשובה לחידה זו נעוצה בכך שלטראמפ שני רכיבים בולטים. ראשית הוא לא אדם אידיאולוגי כלל. האידיאולוגיה היחידה שלו היא הנרקיסיזם המגוחך שלו. שנית הוא מוכן לניסויים נועזים, למשל ביטול הסכם הגרעין עם אירן או חיסול קאסם סולימייני. אולי מאחר שהוא טיפש להבין כמה הם נועזים.
שני רכיבים אלו אפשרו לטראמפ להנהיג את המדינה לא במסלול התבוני אלא במסלול האבולוציוני. ישנם הרי שני מקורות לכל הטוב שיש בעולם. מקור אחד הוא התבונה – אנשים יושבים וחושבים מחשבות עמוקות ובסוף מיישמים את פירותיהן. מקור שני הוא האבולוציה – פשוט מנסים באופן אקראי או כמעט אקראי הרבה דברים שונים ומשונים. מה שעובד שורד. מה שלא עובד נזרק לפח.
טראמפ, כנראה בניגוד לכל נשיא אחר, מקדם עניינים במישור האבולוציוני, לא במישור התבוני. הוא ניסה המון דברים חדשניים ומוזרים שאנשים נבונים לא היו מצפים להצלחתם. חלקם, כמו פגישה עם מנהיג צפון קוריאה והרעפת מחמאות עליו, או השלמת חומת ענק מול מקסיקו, לא עבדו. חלקם, כמו תוכנית המאה, דווקא עבדו בניגוד לכל הציפיות.
חסרונה של הגישה של טראמפ הוא שאינה מתאימה להתמודדות עם איומים כמו ההתחממות הגלובאלית שבהם רק התבונה יכולה להנחות. אין פידבק מיידי מכדור הארץ על הצלחה או כישלון ויש להמתין לכזה פידבק במשך עשרות שנים.
וחיסרון אחר הוא כמובן בכך שקשה לאנשים לשאת נשיא לא תבוני שמדבר ללא הרף שטויות איומות וילדותיות. מה עוד שמצטרפת לכך מחלת הנפש הנרקיסיסטית הקשה שלו.
חשוב להבהיר שבבחירת טראמפ ארה״ב כמובן לא ויתרה כליל על התבונה. בכל זרועות הממשל עובדים אנשים עם מנת משכל מהממת שמנסים לעטוף את האינסטינקטים הגסים והאקראיים של מנהיגם במעטפת של הגיון ושום שכל. אם לא כן, ארה״ב הייתה נראית כמו מדינה אפריקאית. ברם, בבחירת טראמפ נתנו האמריקנים מידה של שליטה לתהליך אבולוציוני פראי של ניסוי ותעיה ולפחות בחלק מהמישורים הדבר עבד יפה.
תמריץ 