קיימת התקדמות מתמשכת, למרות מפחי נפש פה ושם, במעבר מרכב עם מנוע בעירה פנימית לרכב חשמלי. משמעות הדבר היא שצפויה ירידה מתמשכת בביקושים לנפט. על כך כתבתי וציינתי שהגורם המשמעותי במעבר הוא סין, אשר צפויה להציף את העולם בכמות עצומה של מכוניות חשמליות זולות. לאחרונה דווח שסין מאמצת גם את הטכנולוגיה שבזמנו קידמה בטר פלייס הישראלית, החלפת סוללות רכב על פי צורך, עבור סקטור המשאיות שלה. ממדינות סקנדינביה ניתן להסיק שאכן מדינה מערבית מפותחת מסוגלת להגיע למצב שבו כמעט כל סקטור הרכב הופך להיות חשמלי. זאת על אף החסרונות הידועים ובראשם העובדה שטעינה אורכת זמן רב יותר מתדלוק והצורך בהקמת עמדת טעינה ביתית.
כאשר מדברים על תום עידן הנפט, מייד חושבים על מדינות כמו רוסיה, סעודיה, אירן, עירק ואיחוד האמירויות שעלולות להיפגע אנושות, ואכן העתיד יכול להיות לא פשוט מבחינתן. אבל אחת המדינות הפגיעות ביותר נמצאת עוד יותר קרוב אלינו – מצרים.
מצרים היא מדינה מאוד ענייה, עם אוכלוסיה שהולכת וגדלה במהירות. כיום, אולי תודות להפצרותיו של הנשיא סיסי, שיעור הפריון במצרים כבר אינו מאוד גבוה והוא בערך 2.5 ילדים לאישה. אבל האוכלוסיה עדיין צעירה מאוד וצפויה לגדול לכ-120 מיליון נפש עד שנת 2030. מצרים מקבלת מט"ח מתיירות ומדמי מעבר בתעלת סואץ. מלבד זאת אין לה הרבה מה לייצא פרט לנפט וגז טבעי, וגם מהם היא מקבלת מיליארדים בודדים בשנה בלבד.
את מצרים הצילו בזמן האחרון מדינות המפרץ שהחליטו לשפוך מיליארדים על פרויקטים שונים בתחומה. יש להן אינטרס למנוע ממצרים ליפול לכאוס שבתוכו רק האחים המוסלמים יכולים לעלות. המלחמה בעזה לא תרמה כמובן לכלכלת מצרים, ובפרט לאור מה שעוללו החות'ים לנתיבי השיט שמובילים לתעלת סואץ ולאור החשש של תיירים להגיע. החוב החיצוני המצרי מרקיע שחקים.
אם מחירי הנפט יקרסו, הנשיא המצרי לא יוכל לבנות על כך שמדינות המפרץ יבואו לעזרתו. תהיה להן מצוקת מזומנים חריפה. מהמגזר הפרטי לא תבוא הישועה. הכלכלה המצרית חנוקה ונשענת על הצבא ששולט בכול. ומצרי שמחזיק בהון אנושי יוצא דופן ימצא את עצמו מהגר לארצות המערב.
מצרים היא מדינה שבה קשיים כלכליים יכולים להיות מתורגמים ממש לרעב ללחם, ולכן כלכלתה היא עניין כל כך נפיץ פוליטית. בתסריט השלילי, הידרדרות כלכלית במזרח התיכון עלולה להביא את מצרים לכאוס, שיורגש גם אצלנו. בתסריט חיובי יותר אפשר יהיה לרתום את מצרים לפרויקטים כלכליים שבמסגרתם גם תקח יותר אחריות על העזתים, בדרך לפיתרון של הבעיה הפלסטינית שיהיה יותר בר קיימא מהרעיונות שכרגע עולים על השולחן.
לבעיות שאיתן עלולה מצרים להתמודד יש הד בבעיות שאיתן מתמודדת כיום פקיסטן, שסקטור היצוא שלה חלש אפילו יותר ומתבסס על טקסטיל. הפקיסטנים גם איבדו את ידידותן וסבלנותן של מדינות המפרץ. אבל לפקיסטן יש ידידה רבת עוצמה שמגלה בה עניין רב – סין. כרגע מצרים היא עדיין בציר האמריקני.
תמריץ 