על אף שהנושא לכאורה שחוק ונדוש לא מצאתי תיאור מעניין וטוב יותר של מצוקת היהודים בצרפת המתאסלמת מאשר בראיון עם הסופר הצרפתי ישראלי מרקו קוסקס שפורסם בעיתון הארץ.
קוסקס פרסם ספר באופן עצמאי דרך אמזון מאחר שאף הוצאה צרפתית לא הסכימה לפרסמו מן הסתם לאור השנאה לישראל בקרב האליטה הצרפתית. על אף המדיום הבעייתי הספר עורר תשומת לב וזכה למועמדות לפרס יוקרתי. הוא מתאר את חייהם של צרפתים ישראלים בבועה שהקימו לעצמם עולים צרפתים לארץ.
התיאור של חיי היהודים בצרפת בראיון קולע במיוחד. עבור המיעוט היהודי האשכנזי הטראומה המרכזית היא עדיין השואה, אבל עבור הרוב המזרחי בקרב היהודים, הקרוב למסורת, הטראומה היא חדשה יותר – הגעת המוסלמים והאנטישמיות הבוטה הלא מתביישת שהביאו עמם. משמעותה הוא גירוש היהודים בצרפת. מי שחי חיים שיש בהם איזשהו סממן יהודי בולט לסביבה נמצא תחת סיכון וחרדה לשלומו הפיזי ותחושת נרדפות, שכבר חשבנו פעם שלא תשוב עוד לאפיין יהודים בעולם המערבי. מעניין שסיפורו האישי של קוסקס מדגים שבחברה יהודית עם זיקה למסורת גם מי שבוחר שלא לקיים אותה, כמו קוסקס עצמו, נדחף לעלייה לישראל. הוא קשור לאחרים שיש להם זיקה למסורת. בנו יחידו של הסופר, צאצא לנישואים עם לא יהודיה, התגייר וחי באורח חיים דתי וקוסקס, שלא רצה שיהיה חשוף לסכנת חיים, עלה עמו לישראל.
כמה ציטוטים – על זהות יהודית בין הלא יהודים:
אדם לא יכול להיות יהודי אם הוא לא מאמין?
״אני שואל את עצמי את השאלה הזאת כל הזמן. יש לי המון חברים שכל מה שנשאר מהיהדות שלהם זה השם. סבא שלהם אולי היה יהודי, אבל אני לא מבין במה הם יהודים״.
אז מבחינתך, תרבות יהודית חילונית פשוט איננה קיימת?
״מה זה תרבות יהודית חילונית? בישראל זו התרבות הישראלית. אם את רוצה, אפשר להגיד שכמו שצרפת היא מדינה נוצרית־חילונית, ישראל היא מדינה יהודית־חילונית. מרגע שאתה לא עובד בשבת ומדבר עברית זו תרבות יהודית. אז מי שחי בישראל יכול להיות חילוני־יהודי, אבל בצרפת אני לא מבין מה זה אומר. אם אתה לא שומר שבת ולא פסח ולא יום כיפור, אם שבוע העבודה שלך זהה לזה של האחרים, אני חושב שאתה לא יכול להיות יהודי־חילוני. גם לא נוצרי־חילוני. אני תמיד שואל את מי שאומר שהוא נוצרי – מתי היית במיסה לאחרונה?״
על עמדת התקשורת:
התקשורת הצרפתית, ממשיך קוסקס, אימצה את הגישה האנטי־ישראלית והאנטישמית ודרכה חילחלה הרתיעה מיהודים ומישראל אל הלך הרוח הכללי. ״אין לתקשורת עמדה משלה אלא מטרות מסחריות בלבד, וההיגיון שלה פשוט: בצרפת יש חצי מיליון יהודים ועשרה מיליון מוסלמים. זהו. תמיד בסוף חוקי השוק הם אלה שמכריעים. התקשורת בחרה צד״.
גם ליהודים בצרפת יש תגובה אוטומטית כשמגיעים לוויכוח על הסכסוך הישראלי־פלסטיני. למה כל יהודי צרפתי חייב להיות פרו ישראלי וכל מוסלמי חייב להיות פרו פלסטיני? איפה החשיבה הביקורתית?
״היהודים בצרפת מעריצים את ישראל. היא משחקת תפקיד חשוב בדמיון הקולקטיבי שלהם, היא רשת הביטחון של כל יהודי העולם. את כישראלית יכולה להגיד שמדיניות כזו או אחרת לא מוצאת חן בעינייך, אבל ליהודי צרפתי לא אכפת מהפוליטיקה הפנימית של ממשלת נתניהו, זה לא נוגע אליו. מה שמעניין את יהודי צרפת הוא הקיום של מדינת ישראל״.
