תיאוריית "ישראל הראשונה וישראל השנייה" של אבישי בן חיים היא בעלת כוח הסבר עצום. כמעט כל דבר שקורה במדינה אפשר להסביר באמצעותה. ישראל הראשונה היא הגמונית, חזקה, כופה את ערכיה באמצעות שליטתה במערכת המשפט ובשאר המוסדות האליטיסטיים והיא כמובן ההגמוניה שמכחישה את הגמוניותה. אבישי אמנם נמנע מלהסביר עד הסוף, או לפחות לא נתקלתי בהסבר ברור מצידו, מה מייחד את ישראל השנייה לעומת הראשונה, פרט לדנ"א האנושי שמקושר ליהדות הלא אשכנזית. ויש לנו מקרה מבחן מעניין: החרדים שהם ברובם (שני שלישים) אשכנזים, ובכל אופן הם התגלמות מובהקת של ישראל השנייה.
אתרום את חלקי. הסיבה לכך שהחרדים הם ישראל השנייה היא שהם דוחים את ערכי ההשכלה והנאורות. במובן זה הם יותר ישראל השנייה מהציבור המסורתי העממי. הציבור המסורתי אינו מחויב לערכים אלו מתוך חוסר היכרות וחוסר השכלה, אבל כמו כל ציבור בעולם המערבי, עובר את התהליך הפינקריאני שבו הערכים האלו מתחזקים בקרבו. כמו שבארה"ב בקרב הצעירים יש הרבה פחות מצביעי טראמפ מאשר בקרב המבוגרים, כך אפשר לצפות שיקרה גם אצל המזרחים. ספק אם הנוער שבא מבתים מזרחיים יצביע לש"ס באותם שיעורים כמו הוריו עם חלוף השנים. ואכן רואים בסקרי הלמ"ס שההגדרה "מסורתי" דועכת עם השנתונים.
החרדים לעומת זאת דוחים באופן אקטיבי את הערכים הבסיסיים המזוהים עם ההשכלה והנאורות. לכן הם פחות חשופים לשחיקה פינקריאנית. החרדיות היא תנועה שיוצאת נגד ערכי ההשכלה והנאורות ומצאה את הכלי האפקטיבי ביותר מולם: הסתגרות. והנה אנו רואים זאת היום בהתנגדותם של הח"כים החרדים לוועדת חקירה לאסון מירון. ועדת חקירה היא ההיפך מפטאליזם – היא אמונה שהקדמה המדעית והמשפטית מסוגלת להציל את האדם משרירות הגורל, לא רק תפילות. מיגור השחיתויות שוועדת חקירה עלולה לחשוף ולבער בהקשר של מירון הוא ההיפך מהערכים של הנפוטיזם, העדפת המקורבים והזלזול במנהל תקין שמאפיינים את החרדים ודומים להתנהלות הכנסיה בימי הרנסנס.
באמצע נמצא בצלאל סמוטריץ', שמציע לבוחרים החרדים אלטרנטיבה שמרנית קיצונית, אבל עדיין כזו שמוכנה לקחת מערכי המודרנה את מה שטוב ויכול לשרת אותם. הוא הציע היום להקים ועדת חקירה, אבל בלי שופטים פרוגרסיביים. לא סתם "ישראל השנייה", שמיוצגת כיום בידי חבר הביביסטים ברשתות החברתיות, חשדנית קצת לגבי סמוטריץ' והקהל שלו. פה ושם החיבור הדתי-לאומי לערכים מודרניים יכול לחולל צרות ובעיות.
תמריץ 