בשבח האלתור

יש מדינה אחת שהגיבה לנגיף הקורונה באופן לא הולם בעליל וחזרה בה – בריטניה. הבריטים חשבו לבנות על הדבקה המונית והתחסנות עדר. אחרי שכל מגיב בטוויטר מרט את שערות ראשו, גם להם נפל האסימון והם ביצעו תפנית מוחלטת אל עבר סגר. בינתיים ראש הממשלה חלה וגם הנסיך יורש העצר ועוד רבים אחרים.

יש מדינה אחרת שעל פי הדיווחים מתנהגת בשאננות דומה ועדיין לא השלימה יו טרן. זו שוודיה. השוודים הם אולי מטבעם קרירים, צוננים ושומרי מרחק, כך שבאו עם ארגז כלים מעולה מהבית, אבל הם עדיין לא הפנימו חומרת האירוע. החיים ממשיכים בבתי הקפה של שטוקהולם.

מה שמשותף לשתי המדינות הוא שאת הגישה השאננה הנחו גורמי מקצוע על פי מחקרים שבוצעו הרבה קודם להופעת הקורונה. הייתה תוכנית מגירה. אבל תוכנית מגירה יכולה להוליד קיבעון. המתכננים מראש לא היו יכולים לחזות את מאפייניה הייחודים של מגפת הקורונה. ההדבקה האסימפטומטית שמקנה תפקיד מיוחד לבדיקות, הפגיעות הייחודית של זקנים, מצוקת מכשירי ההנשמה שעלולה להתעורר, וגם הקלות שבה הנגיף מתפשט, הרבה יותר משפעת.

הגישה הבריטית כבר הוכתרה בכישלון. חבר המושבעים עוד לא העביר את הפתק לגבי הגישה השוודית, והיא תיבחן עוד במחקרים השוואתיים. יש מקום להעריך שמחקרים אלו לא יטו חסד לשוודים ויציינו לטובה דווקא יכולת אלתור ותגובה מותאמת למצב. גישות שמבוססות על מסמכים שנכתבו על בסיס הנחות יסוד אחרות לרוב מאכזבות.

הדבר דומה למה שקורה בכלכלה, שבה אותן תפיסות שהיו כל כך מועילות בימים שהמלחמה התנהלה נגד היפר אינפלציה (מדיניות צנע, קיצוצים ושנאת הגרעון) הן בדיוק התפיסות השגויות בימים שבהם נלחמים בדיפלציה ובריביות נמוכות.

לעבוד עם ביבי – מבחן התוצאה

הכנסת פוליטיקאי מרכז שמאל החלטה לגבי שיתוף פעולה עם נתניהו האם מילא תפקיד פוליטי משמעותי בעקבות ההחלטה מצבו הפוליטי טוב ארבע שנים אחרי קבלת ההחלטה
ה-18 ציפי לבני לא לא לא
ה-18 אהוד ברק כן כן (שר ביטחון) לא
ה-19 יאיר לפיד כן כן (שר אוצר) כן
ה-19 שלי יחימוביץ' לא לא לא
ה-19 שאול מופז כן לא לא
ה-19 ציפי לבני כן כן (שרת משפטים) לא
ה-20 יצחק הרצוג לא לא לא
ה-20 יאיר לפיד לא לא כן
ה-20 משה כחלון כן כן (שר אוצר) לא
ה-21 אבי גבאי לא לא לא
ה-21 בני גנץ לא לא לא ידוע
ה-22 בני גנץ לא לא לא ידוע
ה-22 עמיר פרץ לא לא לא ידוע
ה-23 בני גנץ כן כן (יו"ר כנסת כרגע, שר בכיר בעתיד) ?

 

8 פעמים בחרו פוליטיקאים מהמרכז שמאל לא לשתף פעולה עם נתניהו. תמיד הבחירות האלו הסתיימו בכלום. הפוליטיקאים האלו לא מילאו שום תפקיד משמעותי באותה קדנציה. האם הם לפחות שרדו לטווח הארוך? רק על יאיר לפיד ניתן לומר שכן.

6 פעמים בחרו פוליטיקאים מהמרכז שמאל לשתף פעולה עם נתניהו. הבחירה השישית והאחרונה בוצעה היום. מה קרה בחמש הפעמים הקודמות? שוב, רק יאיר לפיד שרד בהצלחה בפוליטיקה אחרי שהסכים לעבוד עם ביבי (יש עתיד השיגה תוצאה מכובדת אחרי תקופתו כשר אוצר תחת ביבי).

הבחירה לשתף פעולה עם ביבי זכתה לצ'ופר ראוי. פרט למופז שיצא ממנה בלי כלום, כל שאר משתפי הפעולה מילאו תפקידי שרים בכירים וזכו להשפיע על המדינה. הבחירה לא לשתף פעולה לא הגדילה את סיכויי ההישרדות הפוליטיים ארוכי הטווח, ורק הובילה לקריירה פוליטית חסרת מעש.

נסכם: נוצרה תפיסה שלפיה עבודה עם ביבי הורסת לפוליטיקאי מרכז שמאל את הקריירה. האמת היא שהמרכז שמאל מטבעו הוא הפכפך ותזזיתי, והקריירה של פוליטיקאי מטעמו אורכה כחיי הזבובים המזמזמים באולם המליאה. ברם, אלו ששיתפו פעולה עם ביבי לפחות זכו לעשות משהו בשביל המדינה על הדרך בתפקיד שר בכיר. אומרים שאבי גבאי מצטער עד היום על שלא הצליח לחבור לקואליציית ביבי.

המגפה שנעצרה

המגפה נעצרה. אין כוונתי למגפת הקורונה, שלצערנו היא עדיין אירוע מתגלגל רב נפגעים שהאנושות כולה מביטה בו באימה, אלא למגפת החולי הנפשי הקרוי "רק לא ביבי".

כשאנשים מתנהגים בצורה שסותרת את תמריציהם הבסיסיים ביותר, זהו פחד אלוהים. אי אפשר לנבא את העתיד בעולם שככה פועלים בו אנשים. אי אפשר לנהל בו חיים נורמליים. בני גנץ החליט בכנסת הקודמת שלא בא לו להיות ראש ממשלה, בניגוד לכל הגיון סביר.  הוא קיבל את ראשות הממשלה על מגש, ואמר לא. יש בזה משהו מקומם ומזעזע ששנאת ביבי והסירוב לחלוק איתו קדנציה בשלטון עד כדי כך מעוותים את ההתנהגות. אפשר לראות את סממני ההתנהגות הזו בראיונות עם בוגי יעלון. יעלון, איש ימין אידיאולוגי שהייתה לו תקופה טובה כשר הביטחון של נתניהו, פשוט מוטרף משנאה אליו.

אומת הטוויטר מנבאת לגנץ רעות. העיתונאים הבכירים, חיים לווינסון ("עוד שנה גנץ לא בפוליטיקה"), ברק רביד ("גנץ עשה במכנסיים"), מנבאים לו השמדה פוליטית מהירה. אבל בפועל גנץ נמצא בעמדה מצוינת להיות ראש הממשלה ה-13 של מדינת ישראל, בעוד שאם היה ממיט על המדינה עוד בחירות אחרי תקופת הקורונה, היה כנראה נעלם ונשכח כפי שקרה לאבי גבאי שהוכרע תחת שנאת ביבי של החוגים הפוליטיים שסביבו.

הדיבורים על כך שנתניהו יוכל לחמוק מקיום הרוטציה מופרכים פשוט כי בכנסת ה-23 יש עדיין רוב אנטי ביבי, וביבי לא יוכל לעשות בה כרצונו. אלו שמדמיינים את ביבי כקוסם על שיכול לתמרן ככל העולה על רוחו, אינם מסבירים מדוע בעצם ממשלת מיעוט, שבהקמתה הם חפצים כל כך, תציל אותם מיכולות הקסם של ביבי. זה הרי לא משנה אם תקום ממשלת מיעוט, שמן הסתם תהיה מאוד לא פופולארית בציבור הרחב, או אם לא תקום, המצב בכנסת יישאר דומה. 61 ח"כים הם אנטי ביביסטים מובהקים.

נתניהו יצטרך לכבד את הסכם הרוטציה. הבעיה האמיתית של נתניהו היא שהוא עומד למשפט ונפל על הרכב שופטים קשוח שלא יקל עמו, וגם בית המשפט העליון לא ישוש לעזור לו בערעור. הוא יצטרך לחפש מוצא. פתרון אפשרי הוא בית הנשיא שמביא עמו חסינות אוטומטית. אבל הכנסת ה-23 תצביע על נשיא וכאמור יש בה 61 אנטי ביביסטים. פתרון אחר הוא מינוי נשיא שאינו נתניהו אבל יראה בעין יפה הענקת חנינה לנתניהו. פתרון שלישי הוא הסדר טיעון. אם נתניהו עומד לפרוש במילא בתוך שנתיים, הגיוני שיחתור להסדר טיעון לקראת סיום כהונתו ויאפשר לגנץ להחליפו. זו הזדמנות ייחודית לגנץ להיות ראש ממשלה, מאחר שגנץ הוא מועמד המרכז-שמאל ואילו רוב העם הוא ימני. הסיטואציה הפוליטית הנוכחית נובעת משנאתו הייחודית של איווט ליברמן לנתניהו ולא תימשך כשיהיה לימין מנהיג אחר.

הבעיה האמיתית היא שבאישיותו גנץ הוא חיוור מכדי להיות ראש ממשלה, אבל התנהלותו היום הוכיחה שבכל אופן יש בו משהו, ולא ניתן לבטלו לחלוטין, כפי שיאיר לפיד הצליח לעשות בהצלחה עד היום.

משק פרפור העטלף

מוקדם לדעת מה יהיו השלכות המגפה בישראל כי אנחנו לא יודעים אם נהפוך לאיטליה, לאירן או לדרום קוריאה. חתן פרס נובל מייקל לוויט לא מאמין שיהיו אפילו עשרה מתים בישראל, אבל ההיגיון ההשוואתי אומר שיכולים להיות גם אלפים. ומה יהיה בניו יורק? בקליפורניה? ומתי הטבח הזה יסתיים באיטליה?

מה בכל אופן נראה סביר להניח על השלכות המגפה ביום שאחרי היעלמותה?

תמריצים ממשלתיים דרמטיים

חרדות הגרעון יינטשו לרגע והממשלות יעשו הכול כדי להחזיר את החיים למשק שהושבת, והן גם יצליחו. החיים חזקים מהכול. בוריס ג'ונסון, אחרי שפישל כשהתנהל בצורה כה מוזרה בשאלת עצירת החיים בבריטניה, כבר התווה את הכיוון. הוא קיבל החלטה מזהירה שהממשלה תמשיך לשלם את המשכורות לעובדים המושבתים. ההחלטה הזו תחולל במאזני ממשלת בריטניה גרעון גדול אבל תוכיח עצמה.

זה יהיה עוד מבחן לתיאוריה שמאזנים כספיים הם חזות הכול, וכהרגלה של התיאוריה הזו, היא שוב תכזיב את מאמיניה. כפי שיפן לא קרסה תחת חובותיה גם הגרעונות שנצברו בעת המגפה לא יחוללו אבטלה ביום אחריה ולא יכחידו את שוק המניות.

שאלות לגבי גוש האירו

ממשלות שיש להן מטבע משלהן אינן כפופות לגרעונות, אבל ממשלות שאין להן מטבע משלהן עלולות להיות בצרות צרורות. איך צרפת, איטליה וספרד יממנו את המשבר הזה? לא ברור. העול הכספי יכול לרבוץ עליהן עוד שנים ולסכן את יציבות גוש האירו. ומה עם היוונים שחיים מתיירות?

יתכוננו למגפה הקודמת

במחסני החירום של מדינות העולם יהיו הרבה יותר מכונות הנשמה ותרופות אנטי ויראליות בהמתנה למגפה הבאה שספק אם תגיע בימי חיינו כי מגפות כאלו הן עניין של פעם במאה שנה. המחקר והפיתוח בנושאים שקשורים להתמודדות עם מגפות יקבלו זריקת מרץ.

יתרות המט"ח יגדלו

בנק ישראל יבין שאירועים קיצוניים דורשים יתרות מט"ח קיצוניות בגודלן וירצה להגדיל את הרזרבות.

המטבח הסיני יאבד מהמגוון שלו

ממשלת סין תנסה לגרום לאזרחיה להפנים שעטלפים לא נועדו למאכל אדם.

מבחן למלחמה בהתחממות הגלובאלית

נגיף הקורונה משקף איומים שונים ואף הפוכים מאלו שתיאוריית ההתחממות הגלובאלית מתריעה עליהם. הנגיף מקושר לקור והאמונה בהתחממות הגלובאלית רוצה לשמר את הקור ומזהירה מהחום. הנגיף מזעזע את האנושות כשמביא אותה להפחית שימוש בדלקים פוסיליים, ואילו האמונה בהתחממות הגלובאלית רואה הפחתה זו כברכה.

יהיה מעניין לראות האם החשש מנגיפים יסיח את הדעת מחרדות ההתחממות או שלא ייווצר קשר כזה. לכאורה מדוע שיהיה קשר בכלל, אבל ייתכן שהקשב של האנושות מוגבל. ואולי להיפך קטסטרופה אחת תשכנע את הציבור שקטסטרופה אחרת אפשרית?

הנגיף לכאורה יפגע קשות בשוקי הנפט, לפחות בטווח הקצר. הדעות חלוקות כיצד הדבר ישפיע על התפתחות האנרגיה הירוקה. יש האומרים שיהיה עניין רב יותר בפיתוח אנרגיה מתחדשת מתוך יאוש מתשואה על השקעה בנפט. אבל דברים כאלו נוטים להתאזן בטווח היותר ארוך כחלק מהחיפוש האינסופי של הכלכלה אחרי שיווי משקל. הפחתת השקעות בשדות נפט חדשים וירידה בפעילות הפצלים באמריקה יובילו בסוף לעלייה במחירי הנפט שתשנה התמונה.

עידוד לאגרות גודש

המגפה תוכיח שאפשר לשמור על חלק ניכר מהפעילות הכלכלית באמצעות עבודה מהבית. חומר נהדר לדוקטורנטים שירצו להוכיח שזו דרך טובה להפחית פקקים וזיהום. אפשר שהממשלה תשתכנע להעניק לעבודה מהבית תמריצים, למשל באמצעות אגרות גודש או ביטול חניות.

הפוליטיקה האמריקנית

מוקדם לדעת אבל נראה שהמגפה מבשרת טובות לג'ו ביידן. רק שבגיל 79 יהיה עליו לצלוח אותה קודם כל בשלום בעצמו. יש עוד תרחישים מעניינים – למשל אם השופטת רות ביידר גינסברג בת ה-85 לא תשרוד את הקורונה זה יטלטל את אמריקה לא פחות מהבחירות לנשיאות עצמן.

בייבי בום?

הילדים של דצמבר 2020 מתהווים עכשיו. או שמא זוגות ירגישו שזמן המגפה זו עת מסוכנת מדי להביא בה ילדים לעולם? הירחונים הסטטיסטיים של תחילת 2021 יספרו. יש לציין גם שהשבתת טיפולי הפוריות היא אירוע לא פשוט מבחינת נשים רבות. סכנה למשפחות: להיכלא יחד זה לא מרשם לפריחת האהבה.

תנו לימין את אשר לימין

לא פעם כתבתי על פערי ההשכלה בין מצביעי ימין למצביעי שמאל שלא באים לביטוי רק אצלנו, אלא בעולם כולו. השמאל יותר איכותי. אבל הימים האחרונים קצת מאיימים על התזה הזו. החשיבה הקונספירטיבית המטורללת מגיעה הפעם מצד השמאל. אלמנטים מובהקים של משבר הקורונה העולמי: דחיית משפטים, הצורך באיכוני טלפונים או השיבוש בעבודת הכנסת הפכו לנדבכים של תיאוריית קונספירציה. גם מחלוקת פוליטית משפטית לגיטימית – האם רוב בכנסת זכאי לכל הזכויות של רוב קואליציוני כאשר הוא לא מסוגל להרכיב ממשלה – תוארה לעולם כולו כאילו בישראל עולה עריצות אפלה. יובל נוח הררי האינטלקטואל הדגול כבר הודיע בטוויטר באנגלית לכל עוקביו שבישראל קמה עריצות. איזה זילות מזעזע של המונח. בעולם עוד יאמינו לזה.

בני גנץ רומז שהוא זורם על הקמת ממשלת אחדות, ובטוויטר ובעיתונות הכותבים משתגעים, שוב חוזרים לתיאוריות רחוקות מהמציאות על דרכים שבהן ביבי יחמוק ממימוש הרוטציה גם אם תקבע בחוק. אמונת "רק לא ביבי" הפכה לדת. במקום להוליך להפסקת שלטון נתניהו בדרך פרגמטית, היא מוליכה להמשך שלטונו בממשלת מעבר ובמעגלי בחירות בלתי פוסקים. זו המחשה לבעיה עם דתות חדשות. הן לא עברו את כל התהליכים ההיסטוריים הממושכים שאפשרו לדתות להסתגל ולהתאים את עצמן. דת "רק לא ביבי" נמצאת בשלב שבו היא תואמת לקנאות הלא פרגמטית של ימי בית שני שהמיטה חורבן או אולי לזמנים שבהם יהודים סירבו להילחם בשבת ונמחצו בידי אויביהם.

קונספירציות וקנאות? את זה השמאלנים צריכים להשאיר לימניים, אחרת מה נותר להם להתפאר בו.

הקורונה והצ'ק

בחסות משבר הקורונה ממשל טראמפ מתעלה על עצמו ומקדם רעיון מופלא: צ'ק לכל אזרח. רעיון זה היה נראה הזוי וחסר סיכוי כשכתבתי עליו לפני שבע שנים בבלוג. אבל הרצון של הממשל להציל את הכלכלה לפני הבחירות בנובמבר מקדם תהליכים בצורה שפעם הייתה נראית דמיונית.

מרגע שיהיה תקדים לרעיון הנפלא הזה, שלבטח יהיה מוצלח מאוד ביישומו, יהיה אפשר לשוב ולהשתמש בו בעתות משבר ומיתון. ככה תיפתר הבעיה הכלכלית הגדולה של זמננו: איך מתמרצים משק שמתמודד עם רצפת ריבית אפס. הכלכלן סקוט סאמנר ניבא שמשברים נוסח משבר 1929 ו-2008 כבר לא יקרו עוד כמו שמטוסים כבר לא מתרסקים כמו שהתרסקו פעם (על אף תקלת הבואינג מקס). מדוע? כי האנושות היא גוף לומד. לומדים מטעויות. יישום רעיון צ'ק לכל אזרח יסמל נקודת שיא בעקומת הלימוד הזו.

מאיפה לממשלה יהיה כסף למשהו?

משבר הקורונה הוא לא רק סביב אפידימיולוגיה אלא סביב כלכלה. הנה ציוץ של רן ברץ שמדבר על קיצוץ נדרש "בהיקף של עשרות מיליארדים".

בעולמו של ברץ כסף הוא מוצר שיש לו קיום אובייקטיבי כמו מטילי זהב שמוחבאים באיזו מערה. ואם איכשהו בשל הקורונה אין לנו נגישות לאותה מערה נסתרת שבה שמור הכסף, אין לנו מה לעשות פרט לקיצוצים עצומים.

האמת היא שונה לגמרי – כסף קיים בדמיונו של נגיד בנק ישראל ולפיכך כל עוד יש נגיד לבנק ישראל או ממלא מקום לו או סתם איזה ג'ינג'י עם מפתחות למערכות של בנק ישראל, בכסף לעולם לא יהיה מחסור.

זו התובנה הפשוטה אך העמוקה האחת שתבדיל בין מי שנתקף בהיסטריה כלכלית וימכור את תיק מניותיו בחצי חינם לבין מי שיוכל לשרוד את המשבר הפיננסי ברוגע.

כל עוד נגיד בנק ישראל או הג'ינג'י שלו מסוגלים לדמיין, בכסף לא יהיה מחסור.
עדיין זה רק חצי פתרון – מאחר שאם בכסף אין מחסור, אבל במוצרים יש מחסור, תתחולל אינפלציה עצומה שתהפוך את הכסף לפיסות נייר. ונצואלה, זימבבואה וכדומה. השמות מוכרים.

ברם, אין לנו סיבה להניח שאנו עומדים בפני מחסור אקוטי במוצרים. אכן חסרים היום הרבה דברים – טיסות, מסעדות פתוחות – אבל המחסור נובע ביסודו מחוסר רצון כללי לצרוך אותם לאור נסיבות הקורונה. מצב אינפלציוני מתחולל כשיש רצון לצרוך ואין משאבים פנויים. אם יעמיקו צעדי החירום אולי יתעורר מחסור באי אלו דברים. אבל הממשלה מן הסתם תשתדל מאוד למנוע זאת וזה לא נראה אתגר קשה מנשוא. זה עדיין עולם של שפע ושל טכנולוגיה ודווקא בסין השתחרר צוואר הבקבוק. לא מיותר להזכיר שדווקא עכשיו מחירי האנרגיה בשפל מוחלט. כלומר האנרגיה מצויה בשפע רב.

יש תחום מאוד מצומצם של דברים שיש רצון עז לצרוך ויש בהם מחסור – ערכות בדיקה לקורונה, מכונות הנשמה, ג'ל לידיים והתרופה הנסיונית של חברת גלעד. חשובים ככל שיהיו המצרכים האלו הם מרוכזים בסקטור מצומצם מאוד שמנוהל ציבורית, המחסור בהם זמני ולא מהם תבוא סופה אינפלציונית.

בימים שאחרי הקורונה סביר להניח שהמשק יוכל תשוב למסלולו די מהר בסיוע חבילות תמריצים מסיביות שיאפשר דמיונו של נגיד בנק ישראל ו/או שר האוצר. גם אם חס וחלילה יתממשו תסריטי זוועה שלפיהם המגפה תעשה שמות באוכלוסיה המבוגרת, קשה לראות כיצד הדבר יביא למחסור עתידי. בציניות רעה אפשר להגיד אפילו שיתפנו דירות באזורי הביקוש.

אולי אם יתרות המט"ח של ישראל היו בכי רע היה מקום לחשש אמיתי להדרדרות מהירה במאזן היצוא והיבוא. זה מצבה של אירן שנמצאת בצרות אבל לנו יש 130 מיליארד דולר בחשבונות בנק ישראל ומטבע שהתחזק דרמטית בעשור שלפני המשבר.

שורה תחתונה: אין שום מחסור בכסף ואין סיבה לקצץ בדבר. נעבור את החורף ויהיה בסדר.