מס על תנאי

כתבתי כבר על הניסוי האומלל בקיצוץ במסים שהתרחש בקנזס. המושל השמרן חתך בחדות במסים והמדינה נכנסה לגרעונות. עתה התרחשות העבר הזו מאיימת לחבל קשות בתוכנית קיצוץ המסים של הנשיא טראמפ. סנטורים רפובליקנים למודי ניסיון מקנזס רוצים להכניס לקיצוצי המס התניה. הם יחולו רק אם הגרעון לא יעבור סף מסוים.

קשה לחשוב על רעיון גרוע מזה – אם ההכנסות ממיסוי ירדו והגרעון יעלה, סימן הוא שארצות הברית נכנסה למיתון. ביטול קיצוצי המס דווקא אז יהיה הרסני במיוחד. בנוסף קיצוצי מס עם התניה יקטינו את ביטחון העסקים בתחולתם וכך ייצרו מעגל קסמים שלילי שיימנע מהם להועיל.

תוכנית קיצוצי המס יכולה להיטיב מאוד עם הכלכלה האמריקנית והעולמית. פגיעה בה תעשה שמות במדדי המניות וכנראה גם בכלכלה עצמה. זה יהיה טראגי אם היא תיפול קורבן להקבלה פופולארית כל כך אבל שקרית – בין גופים ומדינות שאין להם מטבע משלהם ולכן כפופים לעריצות מאזן ההכנסות וההוצאות, לבין אלו שיש להם מטבע משלהם ויכולים להדפיסו כרצונם ובשל כך גרעונות חסרי כל חשיבות מבחינתם.

אפשר להתנות קיצוצי המס בגורמים חיצוניים, אבל אלו לא צריכים להיות גרעונות. זו יכולה להיות למשל הריבית. אפשר לקבוע שאם הריבית על אג"ח אמריקני ארוך טווח תתקרב לשיעור שמלמד על חשש גובר לחדלות פירעון, למשל 8%, אז יתבטלו הקיצוצים. התניה כזו יכולה גם לרצות את הסנטורים החוששים וגם להיות לא מזיקה בעליל. לכולם ברור שבעידן עודף ההיצע הנוכחי הסיכוי שהריביות יזנקו לגבהים כאלו קלוש. במקרה הלא סביר שבו בכל אופן הריביות יעלו כך, הכבדה במסים תהווה רעיון הגיוני.

המספרים שלא יספרו

הפיזיקאי בן המאה ה-17 אייזיק ניוטון חשף בפני האנושות נס שלא ייאמן: הטבע מתנהג לפי מספרים. ניתן לפתור משוואות מתמטיות פשוטות ולגלות באמצעותן בדיוק מופלא את סוד תנועתם של עצמים.

מדע המקרו-כלכלה, לעומת זאת, עוד לא הגיע למצב כזה. הוא לא מסוגל להסביר כל דבר על ידי מספרים. ואפילו אם היה מגיע, המשוואות היו מורכבות ומתוחכמות בהרבה ממה שנדמה למי שהעביר את שיעור הכלכלה האומלל שלהלן וכמעט כל מילה שלו חסרת שחר. העובדה שההכנסות של המדינה ממסים עדיין קטנות מההוצאות ממש לא אומרת שישראל חיה מעבר ליכולותיה והגרעון הנקוב בשקלים אינו עול על הדורות הבאים.

 

האוטומציה והריביות

מה יקרה למחירי הבתים בעשור הקרוב? מה יקרה לשוק המניות? הרבה תלוי בהתקדמות רעיונות האוטומציה הגדולים. נתיב אחד של השפעה ברור – אם יהיו מכוניות אוטומטיות, ניתן יהיה לבנות יותר בתים. אם יהיו קופאיות אוטומטיות, יגדלו רווחי רשתות השיווק. אם האלגוריתמים האוטומטיים ייבנו על ידי חברות הטכנולוגיה הגדולות: גוגל, אפל, אמזון, מייקרוסופט – רווחיותן תעלה עוד יותר.

אולם יש נתיב השפעה שני – האוטומציה עשויה להביא לגל של ירידות מחירים. אפילו במחיר עגבניות ומלפפונים בסופרמרקט מגולמים שכר הקופאית והוצאות ההובלה. אוטומציה תוזיל הוצאות אלו. לאוטומציה במכוניות יהיה גם אפקט עצום על מחירי הנפט, שצפויים לקריסה שלא הייתה כדוגמתה. 

כשהמחירים יורדים, הבנק המרכזי לא מוצא הצדקה להעלות את הריבית. לדבר זה השפעה ישירה על מחירי המניות ועל מחירי הנדל"ן. רבים מתפעלים מעליות המחירים הגדולות במחירי הדירות בישראל בעשור האחרון ומתעלמים מכך שגורם חד פעמי, שלא יכול לחזור, עומד מאחורי התרחשות זו – הורדת הריבית. הריבית בישראל היום היא אפס בעוד שלפני עשור, בשנת 2007, היא הגיעה עד 6 אחוזים.  הריבית הנמוכה גם מדרבנת עליות בשוק המניות – הן בשל העובדה שחברות יכולות לקחת הלוואות בזיל הזול (פיתוי מסוכן אמנם – עיין ערך טבע). בעיקר בשל ההנחה שאם נדרשות כל כך הרבה שנים כדי לקבל ריבית שתשווה לגובה ההלוואה, אז גם מכפיל רווח גבוה של מניות הוא מוצדק. בריבית של 2% על הלוואה ארוכת טווח, יידרשו חמישים שנה עד שגובה הריבית ישתווה לגובה ההלוואה. לאור זה, למה לא לקנות מניה של תאגיד אפילו אם מכפיל הרווח הוא חמישים, כלומר יידרשו חמישים שנה כדי שרווחי התאגיד המצטברים יכסו את עלות ההשקעה. 

השפעת האוטומציה על הכלכלה היא אם כך תהליך דו ראשי. מצד אחד ההשפעה הישירה בתחומים שבהם תהיה אוטומציה. למשל מה יהיו השיקולים ברכישת נדל"ן בפרברים הרחוקים אם אפשר יהיה לעלות לרכב, לנמנם בו ולהגיע לעבודה כמו חדש. לצד זה צפויה ההשפעה הכללית של המשך הנהגת הריביות הנמוכות.

ניצחון החלשות

כבר לא פעם ציטטתי בבלוג את ספרו המופתי של סטיבן פינקר שמתאר את תהליך הציביליזציה שעובר על האנושות. הרוע, האכזריות, הזוועות, הקטל הולכים ופוחתים. הנורמות האיומות של העבר הולכות ומפנות מקום לנורמות חדשות ומתורבתות יותר. 

אנו חוזים בימים אלו ממש בעוד אבן דרך בתהליך הזה שהופך את האנושות לנאורה יותר. נשים שהשלימו בימים עברו עם יחס משפיל ומבזה שהופך אותן לאובייקט מיני ולעתים מגיע ממש לכדי אונס – אינן מוכנות לשתוק עוד. מימדי התופעה שמתגלית עתה מעדויות של נשים רבות הם מזעזעים אך כשהדברים נחשפים לאור השמש ומתבצע טיהור עמוק – אין מי שיהיה מוכן להגן על הנורמות הבזויות שהיו מקובלות בקרב גברים בעבר. זהו ניצחון אולטימטיבי לפמיניזם. 

יהיה מי שיגיד שזו נקודת תפנית במלחמת המינים שבה הנשים נוקמות בגברים על מה שעוללו להן במשך ההיסטוריה. אי אלו אשמאים זקנים בני זמננו הופכים לשעיר לעזאזל שמשלם את מחיר הזעם המתפרץ של המין הנשי על ביזויו ורמיסתו רבי הדורות. אבל לא חייבים לראות את הדברים כך. 

טוב שיינקטו צעדים שיגנו על כבוד האישה, אך אין זה סותר עשיית צדק גם עם הגברים במקומות שבהם הם המופלים, למשל בעניין דמי המזונות והזכות למשמורת משותפת על ילדים, כפי שעשה בית המשפט העליון בפסיקה היסטורית השנה.

במאמר יפה שפרסם לפני כשמונה עשרה שנה, בגיליון תחילת המילניום של ידיעות אחרונות, קרא סבר פלוצקר לתהליך התירבות של האנושות "ניצחון החלשים". אלו שבאו מנקודה התחלתית של חולשה, כמו נשים או יהודים ומיעוטים מופלים בכל מקום. אלו שמאמינים בערכים ליברליים, שמים על עצמם מגבלות וסולדים משימוש אכזרי בכוח ברוטלי. אלו הם המנצחים של המאה העשרים ומוראותיה. איזו הפתעה גדולה ונפלאה.

על תהליך הציביליזציה שעוברת האנושות, ובכלל זה תהליך עליית הפמיניזם, מרחף סימן שאלה גדול – עד כמה הוא מוגבל לציביליזציה המערבית ועד כמה הוא צפוי להניב פירות מחוצה לה, ובפרט בארצות האיסלאם ובאפריקה. מכיוון שאלו המקומות בהם מתרחש הגידול הדמוגרפי הנוכחי של האנושות, הרבה מאוד תלוי בשאלה זו.

אפקט רקיעת הממותה

דברים משונים ביותר מתרחשים בערב הסעודית. הנסיך הצעיר יורש הכתר החל בחיסול וטיהור המוני של מתנגדים פוטנציאליים במשפחת המלוכה, ולא זוטרים, אלא אלו הבכירים והמקושרים ביותר. בו בזמן הסעודים חטפו את ראש ממשלת לבנון חרירי והכתיבו לו הודעת התפטרות שבה הוא מוקיע את אויביהם המושבעים, אירן וחיזבאללה. נראה שהמאפיינים הכאוטיים של אישיותו של דונאלד טראמפ מחלחלים לספירת ההשפעה שלו, וסעודיה, בעלת ברית אמריקנית ותיקה, ממהרת לאמצם. חטיפתו של ראש ממשלה ריבונית בידי מדינה שהיא בת חסות אמריקנית היא התפתחות שלא תיאמן ביחסים הבינלאומיים. זה לבטח לא היה קורה בעידן אובמה.

יורש העצר מוחמד בן סלמאן הוא אויב של אירן, תומך בליברליזציה דתית בסעודיה ובן ברית של המערב, ומתוקף זה כנראה ידיד נסתר של ישראל. כך שהאירועים בממלכה אינם בהכרח מקור לדאגה עבורנו. ברם, כשגל של כאוס שוטף את האזור, איש אינו יודע מה יהיו השלכותיו הסופיות. בכאוס גם אפקט כנפי הפרפר הוא בעל משמעות. למה שקורה בסעודיה ניתן להתייחס כאפקט רקיעת הממותה. מה תהיה ההשפעה על חמאס? האם יידחף להיענות לתכתיבי הציר הסוני או שיידחק לעבר אירן? האם תיתכן התלקחות בלבנון, שתעמת אותנו עם חיזבאללה? האם האיראנים ינסו לשחק על כל הקופה ולהעביר את המלחמה לשטחה של סעודיה עצמה, עד לערים הקדושות מכה ומדינה?

ככל שניתן לנחש במבט ראשון – ההשלכות כלפינו חיוביות. חיזבאללה ייחלש בלבנון. הקבוצות הסוניות יקבלו עוד נשק ועוד תמריצים כדי לזנב בשלוחותיה של אירן הסמוכות אלינו. הסעודים ינסו לגייס תמיכה בארה"ב באמצעות התחנפות לישראל. אבל תמיד יש ריאקציה, בממלכה ומחוצה לה, ואין לדעת מה תהיה. במידה שמוחמד בן סלמאן הצעיר יבסס את שליטתו, היא יכולה להימשך גם שישים שנה, עמוק אל תוך העידן הלא ברור של המזרח התיכון שאחרי שיא הביקוש לנפט. אם הוא מכור לאקשן כפי שנראה מהתקופה הראשונה של פעילותו, רצף האירועים יהיה מהפנט.

מזל שאין קונספירציות

איזה מזל שהעולם לא עובד כמו בספרי מתח ובתיאוריות קונספירציה. אחרת, אף אחד מאלו שסייעו לפתח את הטכנולוגיה המדהימה שעומדת בבסיס סרטון היוטיוב המצורף ששוחרר על ידי גוגל שלשום לא היה שורד את כדורי המרצחים. מתנקשים היו מגיעים מתאגידי הנפט הגדולים, מסעודיה, מאירן, מחיזבאללה, מעיראק, מוונצואלה, מהנסיכויות במפרץ, מאיגודים מקצועיים של נהגי מוניות ומשאיות, ממבטחי הרכב, אפילו מתעשיית הרדיו. כל המקומות והתעשיות שיטולטלו עד ללא היכר בהמשך המאה ה-21.

כנסו לנעליו של בהלול

עולה לי בבריאות להסכים עם אורי משגב, הפובליציסט השמאלני של הארץ, אבל לפעמים אין מנוס. כך כותב משגב על דחיקתו הצידה של זוהיר בהלול, שסירב להשתתף במושב של הכנסת לכבוד מאה שנה להצהרת בלפור.

הרי בלי רמה מסוימת של תחושת זהות ושיתוף של ערביי ישראל בתהליך הדמוקרטי והאלקטורלי, אין למחנה שגבאי מתיימר להוביל אפילו סיכוי תיאורטי לחזור לשלטון (אחוזי הצבעה, גוש חוסם, המלצה לנשיא וכו'). אבל מעבר לחישובי תועלתנות, יש כאן בראש ובראשונה עוול מהותי. מוסרי. אנושי. השיימינג הזה נגד בהלול מריח מציניות, התלהמות ואפילו גזענות. ובשתי מילים: נמאס מהקיצוניות.

מסכים לגמרי.

לדרוש מערבי ישראלי לחגוג את הצהרת בלפור הרי זה כמו לדרוש ממנו לשיר את ההמנון המדבר על נפש יהודי הומיה. זו אינה דרישה לכבוד כלפי המדינה, אלא להתרפסות ולהשפלה. זו גם ציפייה שמשקפת העדר מוחלט של יכולת לנטילת פרספקטיבת הזולת. מי שדורש מערביי ישראל התנהגות כזו הוא לרוב ימני לאומן בעצמו. הוא דורש מהם את ההיפך ממה שהוא עצמו. הוא, הלאומן היהודי, מצפה מערבים לאובדן העניין בלאומיות משלהם. זו דרישה להתנהגות שבפועל אמורה לעורר בוז במי שדורש אותה.

גם דבריו של בהלול בעבר לפיהם ערבי שדוקר חייל אינו מחבל, אינם באמת הסקנדל שעשו מהם. הנשיא סאדאת גרם למותם של כ-2,500 ישראלים בדמי ימיהם, טרגדיה שהמדינה עוד כואבת פצעיה שני דורות לאחר מכן. ובכל אופן אינו רב מחבלים, ובצדק הוא התקבל בכבוד וביקר כשירד מהמטוס בנמל התעופה בלוד החודש לפני 40 שנה. יש הבחנה בין רצח אזרחים שהוא טרור נפשע לבין הרג חיילים שהוא אקט מלחמתי שאינו בהכרח סותר את החוקים ההומניטריים הבינלאומיים. בהלול בהחלט לא הביע תמיכה במאבק מזוין נגד חיילים. הוא רק הבדיל בינו לבין אותם פשעי מלחמה המכונים טרור וכוללים פגיעה מכוונת באזרחים. זו הבחנה טריוויאלית. זה אינטרס של ישראל ושל כל ציביליזציה מתורבתת לצמצם את אימי המלחמה בכך שההבחנה הזו תחודד, לא תטושטש. באופן כללי ברור שכחבר כנסת ערבי, עמדותיו של בהלול יהיו משמאל לעמדותיו של חבר כנסת יהודי אופייני של תנועתו. אבל יש חשיבות לכך שיהיו חברי כנסת ערבים במפלגות הגדולות הישראליות ולשם כך ניתן לסבול דעות שהן משמאל לדעות המקובלות בהן.

אפשר לצפות מערביי ישראל לכבד את המדינה ואת חוקיה. להוקיע אלימות. לא להכחיש את זכותם של היהודים להגדרה עצמית. להפגין מודעות לצדדים החיוביים הכרוכים בחיים במדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון. לא ראיתי בדבריו של זוהיר בהלול התנגדות לאלמנטים אלו. הוא עצמו הפך לסמל לדו קיום כשדרן ספורט השולט שליטה יפה ומרשימה בשפה העברית ובמכמניה. מפלגת העבודה צריכה להתגאות בו במקום להרחיקו.