בחוגי הימין מככב רעיון העיוועים הסיפוחיסטי. אם יש סיבה לשמוח במפלת "הימין החדש", הרי זה באי כניסתה לכנסת של קרולין גליק, אחת מבכירי הוגיו. לרוע המזל סיפוחיסטים אחרים נכנסו. אחד מאדניו של הסיפוחיזם זו ההנחה (המפוקפקת ביותר כשלעצמה) שרק חלק מהערבים בשטחים יוכל לקבל אזרחות על בסיס הוכחת נאמנות אישית.
חשבתי לעצמי כמה מטופש הרעיון כשנתקלתי בכתבה על תקופת הממשל הצבאי. באותו זמן היו מפלגות ערביות שהיו עושות כל דבר שראשי מפא"י היו מורים להן. הגדילו עשות ובהצבעה בכנסת על הממשל הצבאי שהגביל תנועת תושבי המשולש, הצביע הח"כ הערבי בעד הארכתו. כך מילא בשלמות תפקידו כח"כ בובה של מפא"י. זאת בעוד שחברי כנסת יהודים רבים, ביניהם מנחם בגין, הצביעו נגד הממשל הצבאי. בכפרי המשולש דיברו במרירות אז על חבר כנסת משלהם שדואג לביטחון המדינה על חשבונם יותר מאשר בגין דואג לו.
זו הייתה תקופה שבה ערביי ישראל היו כפופים וכנועים. מצחיק לחשוב שכך היה בימי מפא"י. בעוד שממשלת הליכוד האחרונה העבירה מיליארדים למגזר ערבי הרבה פחות אומר הן.
נאמנותם המוכחת והפתטית של ערביי ישראל אז לא עברה בגנים. הדור הנוכחי של ערביי ישראל אינו כזה. זאת משום שסביבת התמריצים השתנתה. ישראל היא מדינה חופשית יותר שאינה מנסה כבר לתבוע נאמנות נרצעת ואינה מתיימרת להפוך את האזרח הערבי למה שהשחורים באמריקה קוראים לו בלעג "הדוד תום", נתין בן מיעוט משועבד, כנוע וצייתן.
במעבר הדורות כניעה פתטית שאפיינה דור אחד אינה מאפיינת עוד דור אחר. כדוגמה קיצונית, דיאב עובייד, חבר הכנסת שהצביע בעד הארכת הממשל הצבאי, הוא סבו של קייס עובייד, איש חיזבאללה שחטף את אלחנן טננבוים.
גם אם יום אחד יהיו נסיבות שבהן ישראל תטיל מורא על הפלסטינים וכך תוכל לקלוט רבים מהם כאזרחים נאמנים, תודעתם הלאומית לא תיעלם ותחכה רק לדור אחר שבו תצוץ מחדש. זה גם הגורל של עמנו שמצוין בחג הפסח, עם שגם אם לפרקים מוריד ראש, בסופו של דבר ידע לנצל הזדמנות לחירות לאומית. אבל ככה זה גם לעמים אחרים.
תמריץ 