מכונית חשמלית? קצר במוח

אחד המושגים החביבים עליי בפסיכולוגיה הוא חשיבה מונעת מוטיבציה (motivated reasoning). בני אדם, כך נרצה להאמין, בוחנים נושא שחשוב להם מכל היבטיו, שוקלים אותם בכובד ראש זה לעומת זה ואז מגיעים למסקנה.  כמובן הדברים לא באמת עובדים כך. בפועל התמריצים או המוטיבציות שיש לנו מזהמים את האובייקטיביות של תהליך החשיבה שלנו. אדם אשר חושב על נושא כזה או אחר מחפש בקדחתנות טיעונים שיתאמו את המסקנה אליה מראש הוא רוצה להגיע. כשהוא מוצא אותם הוא עוצר מסופק ושמח בחלקו. למה לו להמשיך לעבר טיעונים אחרים וחדשים שיכולים לסתור את המסקנה הרצויה לו. חשיבה דומה אם כך לנסיעה ברכבת. עולים לקרון ויורדים כשמגיעים לתחנה הרצויה. לא נותרים בקרון וממשיכים לנסוע אל תחנות שאין בהן חפץ. המסקנה הרצויה נמצאה – מעגל החשיבה נסגר באבחה חדה.

אציג עכשיו סוגיה טכנולוגית סביבתית שנדונה בבלוגים ובאתרים שונים בחודש האחרון עם הרבה להט וממחישה יפה כיצד כמעט בלתי אפשרי לחמוק מחשיבה מונעת מוטיבציה. בפרט כשהנושא הנידון הוא כה מורכב, סבוך ומלא בטיעונים מתחרים, אפילו אם על פניו הוא מדעי ואובייקטיבי.

האם יש טעם ברכישת רכב חשמלי או שמא הוא פולט יותר פחמן דו חמצני מאשר מכונית הניתנת לתדלוק? מחקר שהתפרסם בגרמניה והסב עוגמת נפש רבה בחוגי הירוקים קבע כי רכב חשמלי הוא דווקא מזהם יותר. תהליכי הכרייה של סוללות ליתיום לרכב דורשים אנרגיה עצומה. גם הנפט שנחסך בנסיעת הרכב החשמלי לאורך שנות קיומו אין בו כדי לפצות על כך.
לכאורה עורכי המחקר ביצעו חישוב אובייקטיבי קר שקשה לפקפק בו. למעשה יש אינספור טענות תומכות ומחלישות שאפשר לקושש. מגוון הטיעונים כה גדול שיש להניח שהוא יספק לכל אחד מה שהוא רוצה. לסביבתנים תומכי הרכב החשמלי – הפרכה. לשמרנים הסולדים מבהלת האקלים – אישוש. הכול בהתאם למניעים ולתמריצים איתם בא האדם לדיון מלכתחילה.

ניתן לומר שהנתונים ייחודיים לגרמניה, שבה הוחלט בתחילת העשור לסגור את תחנות הכוח הגרעיניות. ברחבי אירופה החשמל נקי יותר ונסיעה ברכב חשמלי נקיה משמעותית. גם בגרמניה עצמה משק החשמל ילך וייעשה ירוק יותר עם השנים וכך מעבר לרכב חשמלי יצדיק עצמו בהמשך.
ניתן לטעון גם שבחירת הרכבים שרירותית. טסלה 3 שנבדקה במחקר הגרמני אולי דורשת סוללה גדולה מדי, אבל יש רכבים חשמליים חסכוניים ממנה.

הנתונים על הפליטות הכרוכות בתהליך ייצור סוללות הליתיום אינם עדכניים. יש התקדמות עצומה מדי חודש בחודשו בקרב מפיקי הליתיום ואצל יצרני הסוללות. דבר המשתקף גם בצניחת מחירי הליתיום. יותר מכך, הפקת הליתיום אינה נעשית רק עבור מכונית אחת. מכוניות נוספות יוכלו בעתיד להשתמש באותה סוללת ליתיום שתמוחזר (בעלות סביבתית מסוימת שמן הסתם תהיה קטנה בהרבה מעלות הכריה).

טיעון המחץ לדעתי בעד מכונית חשמלית הוא פשוט שצריך להתחיל ממשהו. אפילו אם במצב הנוכחי מכונית חשמלית היא מחוללת פליטות גדולה, המעבר אליה יצדיק את עצמו מתישהו בעתיד, כשרשת החשמל תהיה ירוקה ואנרגיות ירוקות יהיו בשימוש גם בהליך הכרייה. אם לא יוקמו פסי ייצור של מכוניות חשמליות ואם לא תהיה לתוצרתם דרישה ערה מצד קונים כבר היום, התהליך לא יתקדם אל עבר האוטופיה הירוקה של העתיד.

טיעון נגדי לא מבוטל הוא שקריסה בשימוש בנפט בשל כניסת הרכב החשמלי תוביל לקריסה במחיר הנפט. הרי לא נדרשת ירידה של 80 אחוזים בצריכת הנפט כדי לקבל ירידה של 80 אחוזים במחיר הנפט. די בנפילה של אחוזים בודדים בצריכה כדי להוביל את המחיר לקריסה.  מחיר נפט נמוך יביא מטבע הדברים לעליית הכדאיות של צריכת נפט. פתאום נראה אנשים זורקים דודי חשמל ועוברים להסקה בסולר. ואולי סוף שבוע בחו"ל יהיה כה זול עד שאנשים ייצאו אליו מדי שבועיים. גם לתעשיה הכימית תהיה העדפה לתוצרי נפט במקרה כזה. כנראה רק רגולציה סביבתית חזקה שתכפה על המשק לנטוש את הנפט, ואפילו כשיוזל, יכולה להצדיק מעבר למכונית חשמלית. אז יעלו שאלות גיאו-פוליטיות על יציבות המזרח התיכון בעידן דעיכת הנפט. אבל זה כבר נושא אחר.