שכחו מהגירעון

אתר הסטטיסטיקות חמש מאות שלושים ושמונה בדק ומצא שאיזכורי הגירעון בפי פוליטיקאים אמריקניים הם בירידה תלולה. אם בימים עברו נהגו פוליטיקאים שמרניים להלך אימים על הציבור באיזכור הגירעון, שהגיע בשיא השפל הפיננסי לעשרה אחוזים ביחס לתמ"ג, עתה הם נמנעים מלעשות זאת. אולי פן הציבור ישים לב לכך שבתקופת אובמה המושמץ צנח הגירעון לפחות משלושה אחוזים.
לא רק זאת אלא שפוליטיקאים ימניים בארה"ב מציעים עכשיו תוכניות גרנדיוזיות לקיצוצי מס (חלקן טובות וראויות לתשומת לב) ללא כל יומרה לאיזון תקציבי.

מן הסתם גם אם הייתה נעשית סטטיסטיקה על אתרים ישראלים המהדהדים את קלישאותיה (ולפעמים גם את תובנותיה החכמות) של השמרנות האמריקנית, כמו אתר מידה, אפשר היה לשים לב לפיחות חד בחשיבות הגירעון. בעבר הניבוי על משבר חוב קטסטרופלי שימוטט את ארה"ב של אובמה היה פופולארי גם שם וגם פה.
כתב אורי רדלר במר ליבו כשהתבהר ניצחון אובמה ב-2012:

מילה אחת: אג"ח…. אולי כדאי שהמערכת תקרוס במשמרת של נשיא דמוקרטי. הוא בישל את הדייסה, אולי כדאי שגם הוא יאכל אותה. אבל זה ילדותי. כל כך הרבה סבל רק כדי "להראות להם". פול קרוגמן לא שווה את זה.

בעיניים רציונליות, הירידה בגירעון היא הישג של ממשל אובמה, מאחר שזו תוצאה מתבקשת של השיפור במצב המשק האמריקני ושל המדיניות המרחיבה של הנגידה שאובמה מינה. המגזר הפרטי צומח ונגבים יותר מסים וממילא הגרעון פוחת. אך בעת ובעונה אחת זהו גם כישלון – הכישלון לרתום את הקונגרס לבזבז ולהוציא יותר או לחילופין למסות פחות בעת שהריביות והאינפלציה כה נמוכות עד שהדבר נדרש.

מירב ארלוזורוב לא מבינה את מורשת קיינס

מירב ארלוזורוב מבקרת את ההסתמכות על הכלכלן הדגול ג'ון מיינרד קיינס, שתמך בהרחבה תקציבית בעת משבר, כלומר ביותר הוצאות ממשלה ובגביית מסים פחותה. בצדק רב יועציו של לפיד מסתמכים בעת הנוכחית על קיינס כדי לתמוך בהרחבת הגרעון (שלא בצדק, הם צנועים מדי בהסתמכותם עליו. גרעון של 3.5% הוא לחלוטין נמוך מדי בהתחשב בנסיבות).

כך כותבת מירב:

קיינס נתן גופשנקה להגדלת גירעונות ממשלתיים רק במקרה הקיצוני של כלכלה ממותנת מאוד הנמצאת בחוסר תפקוד, ולכן אין ברירה אלא להחיות אותה בהזרמת כספים ממשלתיים, תוך התעלמות מהמחיר הכרוך בכך (צבירת גירעונות).

קיינס לא התכוון, ומעולם גם לא אמר זאת, שגירעונות ממשלתיים הם התרופה היעילה לטיפול בכלכלה במצבים שגרתיים. הוא לא היה מעלה על דעתו לומר דבר שטות כזה.

אולם מה שמירב ארלוזורוב מציגה בביטחון כזה אינו הפרשנות המקובלת לקיינס בזמננו ולמען האמת גם אינו הגיוני. ההשקפה המקובלת כיום בקרב הכלכלנים היא שדברי קיינס בשבח הרחבה תקציבית רלוונטיים כאשר הריבית קרובה לאפס, מצב שמכונה בשפה הניאו קיינסיאנית "מלכודת נזילות", ואינם רלוונטיים כאשר הריבית אינה קרובה לאפס. אין לכך קשר הכרחי למיתון או צמיחה. גם כאשר יש צמיחה, ייתכן שיש מקום להגבירה באמצעות הרחבה נוספת. אם אי אפשר להרחיב על ידי הורדת ריבית (מאחר שתקועה באפס), יש להרחיב על ידי הגדלת התקציב. זה המצב הנוכחי.

מנגד, כאשר הריבית גבוהה, גם כאשר יש מיתון, אין מקום להרחבה תקציבית, אלא יש קודם כל להוריד את הריבית, ורק אם הורדת הריבית לא מחזירה את המשק לפסי צמיחה יש לנקוט בהרחבה תקציבית נוספת על גביה. זו הסיבה שבמשבר הפיננסי הגדול שפקד את ישראל ב-2003 לא היה מקום להרחבה תקציבית, אלא קודם כל להורדת הריבית שזינקה אז לגבהים מסוכנים. המצב הנוכחי שבו הריביות אפסיות שונה, ועתה נדרשת הרחבה תקציבית משמעותית.