מירב ארלוזורוב לא מבינה את מורשת קיינס

מירב ארלוזורוב מבקרת את ההסתמכות על הכלכלן הדגול ג'ון מיינרד קיינס, שתמך בהרחבה תקציבית בעת משבר, כלומר ביותר הוצאות ממשלה ובגביית מסים פחותה. בצדק רב יועציו של לפיד מסתמכים בעת הנוכחית על קיינס כדי לתמוך בהרחבת הגרעון (שלא בצדק, הם צנועים מדי בהסתמכותם עליו. גרעון של 3.5% הוא לחלוטין נמוך מדי בהתחשב בנסיבות).

כך כותבת מירב:

קיינס נתן גופשנקה להגדלת גירעונות ממשלתיים רק במקרה הקיצוני של כלכלה ממותנת מאוד הנמצאת בחוסר תפקוד, ולכן אין ברירה אלא להחיות אותה בהזרמת כספים ממשלתיים, תוך התעלמות מהמחיר הכרוך בכך (צבירת גירעונות).

קיינס לא התכוון, ומעולם גם לא אמר זאת, שגירעונות ממשלתיים הם התרופה היעילה לטיפול בכלכלה במצבים שגרתיים. הוא לא היה מעלה על דעתו לומר דבר שטות כזה.

אולם מה שמירב ארלוזורוב מציגה בביטחון כזה אינו הפרשנות המקובלת לקיינס בזמננו ולמען האמת גם אינו הגיוני. ההשקפה המקובלת כיום בקרב הכלכלנים היא שדברי קיינס בשבח הרחבה תקציבית רלוונטיים כאשר הריבית קרובה לאפס, מצב שמכונה בשפה הניאו קיינסיאנית "מלכודת נזילות", ואינם רלוונטיים כאשר הריבית אינה קרובה לאפס. אין לכך קשר הכרחי למיתון או צמיחה. גם כאשר יש צמיחה, ייתכן שיש מקום להגבירה באמצעות הרחבה נוספת. אם אי אפשר להרחיב על ידי הורדת ריבית (מאחר שתקועה באפס), יש להרחיב על ידי הגדלת התקציב. זה המצב הנוכחי.

מנגד, כאשר הריבית גבוהה, גם כאשר יש מיתון, אין מקום להרחבה תקציבית, אלא יש קודם כל להוריד את הריבית, ורק אם הורדת הריבית לא מחזירה את המשק לפסי צמיחה יש לנקוט בהרחבה תקציבית נוספת על גביה. זו הסיבה שבמשבר הפיננסי הגדול שפקד את ישראל ב-2003 לא היה מקום להרחבה תקציבית, אלא קודם כל להורדת הריבית שזינקה אז לגבהים מסוכנים. המצב הנוכחי שבו הריביות אפסיות שונה, ועתה נדרשת הרחבה תקציבית משמעותית.