מה שאיינשטיין באמת אמר

מי אמר: "אי־שפיות זה לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות"? אלברט איינשטיין? טעות! כנראה מקורו של המשפט בספר הדרכה לארגון מכורים אנונימיים.

מי טבע את האימרה:"אני לא יודע באילו כלי נשק יילחמו במלחמת העולם השלישית, אבל במלחמת העולם הרביעית יילחמו במקלות"? אלברט איינשטיין? טעות. המקור נותר אנונימי, אם כי ייתכן מאוד שאיינשטיין אכן ציטט את המשפט הזה.

מי קבע:"לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שהשתמשנו בה כשיצרנו אותן"? ובכן, כפי שכבר ניחשתם, גם את זה כנראה לא אמר איינשטיין מעולם, אם כי הביע רעיונות דומים במקצת ושנונים הרבה פחות.

כל כך הרבה משפטים מיוחסים לאיינשטיין, ולא הוא מקורם. הנחתי ידי על ספר בשם "אלברט איינשטיין: רעיונות ודעות", שיצא בעברית לפני עשר שנים, כדי לגלות מה איינשטיין כן הגה. משפטים קצרים ושנונים לא מצאתי שם, כנראה זה כלל אינו סגנונו של איינשטיין. הרעיונות שאיינשטיין מביע הם עמוקים ומורכבים יותר.

הממשלה העולמית והסוציאליזם

כדי להבטיח את השלום בעידן האטומי תמך איינשטיין בהקמת ממשלה עולמית שגם ארה"ב וגם רוסיה תקבלנה את מרותה. על כן הוא הותקף בידי מלומדים רוסיים ששלחו אליו מכתב נזעם והוקיעו את רעיון הממשלה העולמית כעשיית דברם של "המונופולים הקפיטליסטיים" שיהיה להם נוח לפעול בעולם נטול גבולות. הוא ניסה לפייסם באמצעות תיאור אהדתו לרעיון הקומוניסטי:

גם אני סבור כמותכם שכלכלה הסוציאליסטית יש יתרונות והם מכריעים באופן מוחלט את חסרונותיה… אין ספק שיבוא יום שכל האומות (בתנאי שעדיין תהיינה קיימות) תחזקנה טובה לאומה הרוסית על שהוכיחה לראשונה את האפשרות המעשית להגשים כלכלה מתוכננת ברוח הסוציאליזם למרות תנאים קשים ביותר.

תודה לאל, יום כזה שאותו ניבא איינשטיין כבר לא יבוא לעולם, ונראה שהוא עצמו נסחף כאן יתר על המידה ברצונו להתחנף למכותביו מרוסיה. בטקסטים אחרים התרחק מהחזון הקומוניסטי והביע חשדנות רבה יותר לגבי תפקיד הממשלה במשק.

מעניין כיצד ההתנגדות העתיקה של השמאל לממשלה עולמית שבה ומשתחזרת בימינו. בבריטניה מתהווה כיום ברית מוזרה בין נייג'ל פאראג' מהימין לבין ג'ימי קורבין מהאגף הקיצוני של הלייבור בשלילת האיחוד האירופי, הגרסה האירופית של הממשלה העולמית. פאראג' מביע את הסלידה הימנית הרגילה מוויתור על ריבונות לאומית, בפרט בעידן של הגירה. קורבין רואה בחוקי האיחוד האירופי שירות לתאגידים הקפיטליסטים המנצלים.

הקפיטליזם ובעיית האבטלה

חלק מניבוייו של איינשטיין לגבי הקפיטליזם פסימיים מאוד:

אני סבור שיתברר בעתיד שהכלכלה הקפיטליסטית אינה מסוגלת להתגבר על האבטלה הכרונית, הפושה בכול במידה הולכת וגדלה בגלל ההתקדמות הטכנולוגית, ואינה מסוגלת להביא לידי איזון בריא בין הייצור לבין כוח הקנייה של העם.

זו הביקורת המרקסיסטית הישנה על הקפיטליזם – הוא מניב יותר מדי תוצרת ופחות מדי צרכנים. שאלת האבטלה המתגברת בשל ההתקדמות הטכנולוגית נותרת שאלה פתוחה גם היום, כי עידן הרובוטיקה עוד לפנינו. עם זאת עד עתה נראה שהקפיטליזם הוכיח שאין לו בעיה לספק עבודה להמונים, אבל בתנאי שבתפקיד נגיד הבנק המרכזי נמצא מישהו שאינו אחוז בעתה מהמדפסת שנמצאת תחת אחריותו.

גיליתי שבטקסטים אחרים של איינשטיין הוא מבין שניתן, עם כמה תיקונים, לפתור את בעיית האבטלה, והוא מבטא השקפות שלמעשה תואמות מילה במילה דברים שכתבתי בבלוג, למורת רוחם של מגיביי בעלי האוריינטציה האוסטרית:

התבוססות על הזהב יש בה לפי דעתי החיסרון החמור שהצטמצמות מלאי הזהב תביא אוטומטית לידי הצטמצמות בהיקף האשראי ובאמצעי התשלום הנזילים. המחירים והמשכורות אינם יכולים להתאים עצמם להצטמצמות זו במהירות רבה די הצורך. לפי דעתי האמצעים הטבעיים לחיסול המפגעים הם אלה… צמצום של זמן העבודה יחד עם קביעת שכר מינימום כדי שכוח הקנייה של ההמונים יהיה מותאם למצוי בייצור הסחורות; הסדרה של כמות הכסף שבמחזור ושל היקף האשראי. הגבלה על פי חוק של מחירי סחורות המתחמקות מהתחרות החופשית בגלל מונופולים או קרטלים.

עונשם של הגרמנים

איינשטיין היה במונחי הימין והשמאל של ימינו, איש שמאל קיצוני. פציפיסט, נאיבי ושוחר שלום. עם זאת ניתן למצוא בספר התבטאות קיצונית שלו, המלמדת שלכל פציפיסט יש נקודת שבירה. במקרה של איינשטיין – הזוועות שביצעה גרמניה הנאצית. אחרי דיכוי מרד גטו ורשה, הוא התבטא בצורה קיצונית נגד העם הגרמני כולו:

העם הגרמני אחראי למעשי רצח המוניים אלו והוא חייב להיענש על כך כעם. אם יש צדק בעולם ואם אנו רוצים שתודעת העמים לאחריות קולקטיבית לא תיעלם לחלוטין. מאחורי המפלגה הגרמנית עומד העם הגרמני שבחר בהיטלר אחרי שבספרו ובנאומיו הוא הודיע לו על כוונותיו באופן שאין לטעות בו… כאשר הם מנוצחים לחלוטין ומקוננים על מר גורלם, כמו אחרי המלחמה האחרונה, אסור ללכת שולל פעם נוספת, אלא יש לזכור שהם ניצלו בכוונה את אנושיותם של אחרים כדי להתכונן לפשעם האחרון הכבד ביותר נגד האנושות.

איינשטיין והדת

לפעמים מייחסים לאיינשטיין גישה אוהדת לדת, אבל דתו של איינשטיין הייתה קרובה הרבה יותר לאתאיזם מאשר לתפיסות הדתיות המסורתיות, שלהן די בז:

בשחר נעוריה של ההתפתחות האנושית הרוחנית יצר הדמיון האנושי אלים בצלם האדם, והם אמורים היו לקבוע את המתרחש בעולם או להשפיע עליו באמצעות הפעלת רצונם. את האלים הללו ביקש האדם לרצות לתועלתו באמצעות כשפים ותפילה. מושג האל בדתות כפי שמלמדים אותו עכשיו הוא עידון של אותו דימוי אל הקדום… מן הראוי שבמאבקם למען נכסי המוסר תהיה למורי הדת הגדלות לוותר על התורה של אל פרסונלי, הווה אומר לוותר על אותו מקור של פחד ושל תקווה שנתן עוצמה גדולה כל כך בידם של הכמרים מימים ימימה.

ציונות

בטקסטים של איינשטיין משתקפת תמיכתו הנלהבת בציונות, שהיא במידת מה מפתיעה, לאור אמונותיו הקוסמופוליטיות. שר החינוך בנט היה חותם על הטקסט הבא, אך לא בהכרח מערכת עיתון הארץ.

עלינו היהודים לשוב ולהיות מודעים במלוא מובן המילה לקיומנו כלאום, ולרכוש שוב את אותו כבוד עצמי הנחוץ לנו לשם קיום משגשג. עלינו ללמוד מחדש להזדהות בשמחה עם אבותינו ועם ההיסטוריה שלנו, וכעם עלינו לקבל שוב משימות תרבותיות שיש בכוחן לחזק את תחושת השיתוף שלנו. לא די שנשתתף בתור יחידים בהתפתחותה התרבותית של האנושות.

.