מדוע האפיקורוסים זכרים?

לאחרונה עיינתי בסקירת מחקר מעניינת מאוד על יציאה בשאלה מאת דרור יהב, והתרשים למעלה עורר את תשומת לבי. בולט לי הפער בין שיעור הבנים שמדווחים שסיבות דתיות-תיאולוגיות הביאו אותם לצאת בשאלה (כשלושים אחוזים) לבין שיעור הבנות המדווחות זאת (כעשרה אחוזים). תמיד שמתי לב לכך שלא רואים הרבה בנות במקומות שבהם המשתתפים מתמקדים בעניין אינטלקטואלי צרוף. מקומות כמו ויקיפדיה או פורומים לדיון בענייני מחשבת ישראל, פילוסופיה או עתידנות או אפילו עמוד התגובות בבלוג הזה. החנוניות היא זכרית. רמת הייצוג של נשים במשרות אקדמיות בכירות נראית לי אפילו מפתיעה לטובה, כאשר לוקחים בחשבון שיש משהו שונה בנטייה הטבעית לאינטלקטואליות צרופה.

ייתכן שהתופעה קשורה לתופעת אחרת ידועה היטב – יש פחות אוטיסטים ואספרגרים ממין נקבה. המין הגברי שולט בספקטרום האוטיסטי. כאשר מדובר בספקטרום האוטיסטי הנמוך הקרוב לפיגור ההבדלים קטנים, אבל כאשר מדובר בספקטרום האוטיסטי הגבוה, מה שמכונה גם אספרגר, ניתן למצוא בו פי שישה זכרים מאשר נקבות. אחת התיאוריות המזוהה עם חוקר האוטיזם ברון-כהן היא שהמוח האספרגרי הוא מוח אולטרה-זכרי, כלומר הוא מאמץ את היתרון הזכרי בהבנת דברים באופן שיטתי ובהתבסס על כללים ומערכות חוקים. זאת לעומת המוח הנקבי שמתבסס על תקשורת עם הזולת ואמפתיה.   הורמונים מכווינים התנהגות, ואולי לכן האפיקורוסים הגדולים, משפינוזה ועד דוקינס, מאפיקורוס עד סאם האריס,  היו זכרים. הם הסיקו מסקנות שיש בהן מחלוקת, עימות וקונפליקט, ואשר מפוררות את המרקם החברתי המסורתי על בסיס היסקים לוגיים ותפיסה מופשטת.