על פרשיות ביבי

בשני עניינים הסתבך ראש הממשלה וכמעט אין לי ספק שהן יובילו לסוף כהונתו הנוכחית. לא בהכרח לסוף הקריירה הפוליטית שלו, הרי גם אריה דרעי שר בממשלה כיום, אבל קרוב לוודאי שיסיימו את רצף השנים הנוכחי שבו מכהן כראש ממשלה. בשנות העשרים של המאה שלנו אולי בנסיבות מסוימות שוב ייקרא לדגל. הוריו מתו באזור גיל מאה, אז יש לו עוד זמן.

ניתחתי הפרשיות מבחינת התמריצים של גופי האכיפה ועתה אנתחן לגופן שלהן.

נתחיל מפרשיית 2000, השיחות המוקלטות עם נוני מוזס. אפשר להסתכל על כל העניין לדעתי בשתי דרכים. הדרך האחת היא לראות את ישראל היום וידיעות אחרונות כשני עיתונים לגיטימיים ועצמאיים המתחרים בתנאי שוק חופשי. נתניהו קשר עם מו"ל קשר לחוקק חוק שיחבל בעיתון השני תמורת קבלת טובות הנאה ממנו בצורת הסיקור. זהו שוחד ברמה החמורה ביותר, רמת רפובליקת בננות. אמת, דברים כאלו נעשים ברמה המשתמעת כל הזמן בעיתונות, אך המו"מ המפורש והיורד לפרטים הופך זאת לשוחד מובהק.

נכון שהמו"מ לא הבשיל והשוחד לא מומש, אבל אף שופט לא יקנה את זה שביבי רק רצה להפיל בפח את נוני ולא התכוון ברצינות.

דרך שנייה לראות את פרשת 2000, להערכתי קרובה יותר לאמת אך באופן אירוני רחוקה ממה שנתניהו עצמו טען לאורך השנים, היא שישראל היום הוא עיתון מפלגתי של סיעת נתניהו בתנועת הליכוד. ביטאון תעמולה רגיל שהוספו לו כתבות פנאי וסגנון חיים על מנת למשוך קוראים. לגיטימי וסביר לדעתי שמפלגה תחליט על הרחבתו או צמצומו של הביטאון שלה לפי יחס כלי תקשורת אחרים והתחייבויותיהם לסיקור הוגן ואוהד.

אלא שאם ישראל היום הוא ביטאון תעמולה של המועמד נתניהו, פירושו של דבר שמימונו בידי אדלסון מעורר שאלות קשות מבחינת חוק מימון מפלגות ומבחינת תצהיר השקר שהוגש בנושא וטען להעדר קשר ביניהם.

בנושא טובות ההנאה מארנון מילצ'ן, פרשת 1000, הקייס נגד נתניהו חזק מאוד. הוא השתמש במעמדו כדי להשיג טובות הנאה במאות אלפי שקלים ממיליארדר. זה דבר שאולי היה קביל בישראל בתקופות אחרות. לא בימינו אנו. מרים נאור לא תסיים את כהונתה בעליון כשהיא מאפשרת לכאלו תופעות לחמוק ללא עונש. אפשר להתווכח אם היה מתן מובהק של שוחד, אך מערכת יחסים בלתי נסבלת עם תומך עשיר ודאי הייתה, מה שללא ספק יכול להיחשב הפרת אמונים של עובד ציבור.

תחת הפרשנות המקלה ביותר יוכל נתניהו לצאת בזול מהפרשיות ולא לאכלס את התא שבו שוהה כיום אולמרט. אבל לפחות לכמה שנים יצטרך לנטוש את תפקידו הנוכחי.

מודעות פרסומת

34 תגובות to “על פרשיות ביבי”

  1. האם יבוטל האובמה-קר? | תמריץ Says:

    […] ההימור שלי ל-2017 הוא, אף על פי כן, שהאובמה קר ישרוד אותה (שלא כמו ביבי). למה ומדוע? נפתולי המשפט החוקתי האמריקני. הצבעות תקציב […]

    אהבתי

  2. ד Says:

    הכל תלוי ביועץ המשפטי מנדלבליט. אם יתנהג כמו שמגר ב-1977 ויציב אקדח על השולחן לביבי כמו ששמגר עשה לרבין והוציא אותו לגלות פוליטית.
    אם יהיה לו את האומץ הזה אז ביבי יעזוב אותנו לכמה שנים.
    אבל אם לא אז זה בעצם יכשיר התנהגות כזו של ראשי ממשלה הבאים וייצור תקדים מסוכן מאוד לשחיתות עצומה.

    אהבתי

  3. ד Says:

    לא קשור לפוסט. טור יפה של יואב קרני על טראמפ
    http://m.globes.co.il/news/m/article.aspx?did=1001172629

    אהבתי

  4. חייל זקן Says:

    ד,
    יפה ציינת את האקדח ששמגר שם לרבין על השולחן. בתקשורת התקבע רבין כצדיק שעזב עקב חשבון הדולרים של אשתו. מה שהעלימו בתקשורת מהקוראים היא התחמושת שהיתה באקדח של שמגר והיא מקורם של הדולרים בחשבון. (רבין נהג גם לעשות גם בר מצוות וחתונות…)

    אהבתי

  5. חושב בקול Says:

    אני לא מאמין שזה מה שיפיל את ביבי אבל נחיה ונראה.

    אהבתי

  6. קמיליה Says:

    לטעמי, שם התואר הראוי לטור של יואב קרני אינו "יפה" אלא "היסטרי".
    לולא חשדתי שהוא למעשה מאוד נהנה משלהוב פחדים והפצתם, הייתי מסיקה שבקרת המציאות שלו לוקה בחסר.

    1. הביטויים "הסיוט מתחיל" / "סכנה לעצם קיומה של הציוויליזציה המערבית" / מאיים על כל הדמוקרטיות" / "הרפובליקה האמריקאית וידידיה עומדים בסכנת נפשות" – אינם סתם מוגזמים, הם אפילו מגוחכים.

    קשה מאוד להעריך איך תהיה כהונתו של טראמפ לפני שהתחילה. הוא מאוד לא צפוי. יותר מכך, כוחו של נשיא ארה'ב די מוגבל, ובמערכת האמריקאית יש הרבה מאוד איזונים ובלמים. מאוד סביר שהמערכת תתלכד, ותגייס בכדי לחסום לפחות חלק מתוכניותיו. לעיתים בצדק ולעיתים לא בצדק.
    במצב הנוכחי, בהעדר כל מידע – ניתן רק לנחש שיהיו בה מעט דברים מאוד חיוביים, מעט דברים מאוד שליליים, והרבה דברים בינוניים או נתונים במחלוקת.
    בכל מקרה, לנבואות הזעם והחורבן של קרני אין (עדיין לפחות) במה להיתלות. לפני צעקות ה"שרפה אחים שרפה, עיירתנו בוערה כולה" – צריכים לאסוף הוכחות.
    משפחת
    2. "רעיון מטורף להסיר את הסנקציות על רוסיה" – האמנם?
    ניתן לטעון שבמערכת הכוללת 3 כוחות עיקריים (ארה'ב, סין ורוסיה), המצב המסוכן ביותר לארה'ב יהיה עם תעמוד לבדה מול קואליציה של שתי האחרות. ובבחירה של ארה'ב בין רוסיה לבין סין – יתכן שרוסיה היא הרע במיעוטו.
    ניתן לחלוק על אסטרטגיה זו, אך היא בודאי לא מטורפת.

    3. "(טראמפ) מגנה את עסקת הגרעין עם איראן … (גם כי) מעשיר את אוצר האייתולות… מה שמעמיד בספק את שכלו הישר ואת עצם נאמנותו לדמוקרטיה המערבית".
    אני חייבת להודות שבפסקה זו יואב קרני העמיד בספק גם את שכלי הישר. ואת שכלם של עוד אלפי פרשנים. לא רק את זה של טראמפ.

    4. ג'פרסון הכפיל את שטחה של ארה'ב + תיאר את אמריקה כאימפריית החרות. ההתעצמות האמריקאית נוצרה לא רק בכדי לקדם אינטרסים מסחריים אלא בכדי לקדם את הרעיון האמריקאי.
    חבל שקרני לא למד מעט יותר היסטוריה אמריקאית, ואינו מכיר את הדרכים בהם ארה'ב כבשה לעצמה חלקים נרחבים מאוד ממקסיקו. שלא לדבר על החוזים שקודמיו חתמו עם שבטים אינדיאנים, והפרו בשנייה שרק יכלו. יתכן ואז לא היה נופל למלכודת של אמונה בהצהרות הנאצלות של נשיאי ארה'ב לדורותיהם.
    אגב, בניגוד למושר בהמנון, רוב האמריקאים גם אינם יפים ואינם אמיצים. מה שכנראה מאוד יפתיע את קרני.
    יותר מכך, עצם הרעיון שארה'ב (או כל מדינה אחרת) קיימת בכדי לשרת רעיונות נאצלים כלשהם – הוא כשלעצמו די אבסורדי. ברור שמדינות פועלות לעיתים ממניעים שהם גם אידיאולוגיים, אך לא זו "תכלית קיומן".

    אהבתי

  7. קמיליה Says:

    להערכתי, פרשיות נתניהו נותנות רוח גבית מאוד חזקה למעוניינים להחליפו.
    שנים רבות לא צמח בליכוד אף "יורש" פוטנציאלי – גם בשל המסורת הליכודית של נאמנות למנהיג כל עוד הוא מנהיג (בניגוד למסורת תנועת העבודה של תקיעת סכינים בגב מנהיגיהם) וגם כיון שנתניהו הצליח לסלק מהליכוד כל מתחרה פוטנציאלי.
    אפילו אם החקירות לא יובילו להגשת כתבי אישום, המידע המתפרסם יוצר תחושת מיאוס מנתניהו אפילו בקרב מצביעי הליכוד. מכאן, דרכם של המתחרים הפוטנציאלים נפתחה.

    אהבתי

  8. kb Says:

    קמיליה, בד"כ בכתיבה של יואב קרני הקו בין "היסטרי" לבין "היסטורי" מטושטש (ואני מאוד אוהב לקרוא אותו, שנים רבות). יש לו הבנה עמוקה של תהליכים היסטורים, טרנספורמטיבים. לעיתים זה יכול להיקרא מלא פאתוס, או "היסטרי".

    לגבי המנהיגות האמריקאית, מה לעשות שארה"ב משמשת ככוח עצום להפצת עקרונות של חופש ולרעיונות דמוקרטים וליברלים. את זה לא תשנה ההיסטוריה עם האינדיאנים, או מקסיקו וכו'. עד היום בגדול השיטה האמריקאית עובדת, הם הקימו את עצמם מחדש שוב ושוב. בישראל מציינים 50 שנות כיבוש, ומעזים להטיף מוסר לאמריקאים.

    אהבתי

  9. קמיליה Says:

    ל kb

    גם אני נהנית לקרוא את יואב קרני, אבל כבר למדתי שלא להתייחס ברצינות יתרה להערכותיו ולתחזיותיו. הכתבה הזו היא ההוכחה המושלמת לכך.
    אבל נכון שאני מוטה נגד כל ההצהרות "מלאות הפתוס". בד'כ, במקום שיעוררו בי סערת רגשות והתפעמות, הן יוצרות בי עמדה מרוחקת, קרה וספקנית. כנראה עניין של מזג.

    איני מטיפה מוסר לאמריקאים. ממש לא. אבל אני גם מסרבת להציב אותם על כן גבוה ולהעריצם – במחיר שינוי אמיתות ההיסטוריות. אני מאוד מעריכה את רעיונות החופש כולל החופש הכלכלי, שיוויון ההזדמנויות וההתייחסות לכל אדם כבעל הזדמנות שווה להצליח / להיות מאושר, הדמוקרטיה וכד', וכן את חלקה המאוד משמעותי של ארה'ב בהפצתם בעולם – אך אין בהם בכדי לעוור אותי מלראות את הפערים האדירים שבין הרעיונות לבין הגשמתם.

    חשוב מכל, אשמח אם תסביר לי במה שונה עקרונית הכיבוש של ארה'ב את צפון מכסיקו (השטחים הנקראים כיום קליפורניה, ניו מקסיקו, נבדה, טקסס וכד') מהכיבוש הישראלי של יהודה, שומרון ועזה.

    אהבתי

  10. תמריץ Says:

    קמיליה, לא אענה במקום kb, אבל הצבת לו שאלה קלה מאוד..

    אהבתי

  11. kb Says:

    קמיליה, אני מצטער, אבל אני לא רואה שום קשר בין ההשוואה שאת עושה בין המלחמה של ארה"ב-מקסיקו לבין המשטר הצבאי שישראל מנהלת בשטחים. אם הטיעון הוא שבמלחמות מדינות כובשות שטחים וכך נוצר ברובו הסדר העולמי כיום, זה ברור. אבל מה הקשר בין זה לבין ניהול יום יומי, צבאי, שיטורי, של נתינים מעורבבים בשטח הפקר עם אזרחים ישראלים בקנטונים על קנטונים של שטח הפקר? אני לא מצליח להבין איפה בכלל האנלוגיה.

    אהבתי

  12. דניאל Says:

    Kb גם אני לא אענה במקום קמיליה (גם אם רק כי יש מעט מאוד אנשים שיכולים לתת תשובות מנותחות ומנוסחאות ברמה הזו) , אבל כן אגיד שהסיבה ליציאה למלחמה והכיבוש הן מאותה סיבה: ישות מדינית שאין חולק על כך שהיא מסכנת את הצד השני, ובשתיהן זו מכת מנע לפני פעילות צבאית של הישות העויינת.

    מכיוון שבתור שמאלני נמאס לי להתווכח עם ״שמאלנים״ אחרים, לא אתחיל לפרט את כל מאמצי מדינת ישראל להקים ישות פלסטינית ברת קיימא ואת כל המאמצים הפלסטינים להרוס את כל מה שניתן להם.

    אהבתי

  13. קמיליה Says:

    ל kb

    א. גם שטחי השליטה הנוכחיים של ישראל נקבעו כתוצאת מלחמות 47 ו 67.

    ב. דווקא השקפת העולם של השמאל, המאשימה את ישראל בשאיפות השתלטות והרחבת תחומי שליטה, אמורה לזהות את הדמיון הרב בין מניעי ארה'ב דאז למניעי ישראל בהווה.
    יש לשים לב במיוחד ל"כוחות החלוץ" של מתיישבים אמריקאיים / כובשי המערב הפרוע / מתנחלים / "בעלי הייעוד האידיאליסטי", שקדמו למלחמה ולסיפוח.

    מתוך הערך של מלחמת ארה'ב ומקסיקו בויקיפדיה, הקטע העוסק ברקע למלחמה (שהסתיימה, כידוע, בסיפוח מסיבי של שטחים ענקיים של מקסיקו לארה'ב):

    "השאיפה האמריקנית להתפשטות מערבה
    לאחר רכישת לואיזיאנה בשנת 1803, החל גל הגירה של אלפי אמריקנים ממזרח ארצות הברית לשטחים המערביים החדשים, וגם לשטחים שעדיין לא נשלטו בידי ארצות הברית. השטחים שמדרום מערב לשטחי "רכישת לואיזיאנה", נשלטו תחילה בידי ספרד, והחל מ-1821 נשלטו בידי מקסיקו, לאחר שזו השיגה את עצמאותה.
    בארצות הברית השתררה תחושה שכונתה "הייעוד הגלוי", שלפיה יש לארצות הברית זכות בסיסית, שמקורה אלוהי, להנחיל את האידאלים האמריקנים של דמוקרטיה, שוק חופשי, חופש ושגשוג כלכלי, על כל השטחים עד האוקיינוס השקט במערב. הסנאטור ה.ו. ג'ונסון אמר באותם ימים: "אני מאמין שתהיה זו בגידה במשימתנו הנאצלת אם נסרב לשרת את מטרותיה הנשגבות של החוכמה האלוהית. המלחמה היא תמיד יצירתו של המפיק בחוכמתו את כל האירועים, ולכן הנה אמצעי בהשגת המטרה הגדולה רימום האדם וקידום אושרו… בהתאם לכך, אני מקבל את דוקטרינת הייעוד הגלוי."

    השאיפה האמריקנית הזאת גרמה לקונפליקטים עם כל שכנותיה, החל בבריטים שבקנדה ובאורגון, וכלה במקסיקנים שבדרום מערב. לא דובר בהכרח בפעולות צבאיות, והחל מ-1827 אף הציעו האמריקנים למקסיקו לרכוש שטחים אלו תמורת סכומים גבוהים. הנשיא ג'יימס פולק, שהיה ממובילי תחושת "הייעוד הגלוי", הציע מיד עם כניסתו לתפקיד ב-1845, לרכוש את כל השטחים המקסיקנים שבדרום מערב תמורת 25 מיליון דולר, אך מקסיקו סירבה לוותר על כמחצית משטחה לשכנתה ממזרח, גם תמורת סכום גבוה שכזה. בסופו של דבר הדרדרו הדברים עד לידי מלחמה בין ארצות-הברית ובין מקסיקו. …"

    ג. אם מישהו רוצה להניח שמקסיקנים רבים, שישבו באזורים אלו הרבה לפני ה"מתנחלים האמריקאים" ולאחר המלחמות והסיפוח, לא סבלו מגירושים המוניים / טיהורים אתניים ויחס נוראי (שהלבנים לכאורה ייחודו רק לאינדיאנים שעל שטחיהם השתלטו) – מוטב לו שלא יאזין לגרסה המכסיקאית של האירועים.
    המכסיקאים בשטחים שנכבשו וסופחו היו כנראה מאוד מאושרים לקבל יחס דומה ליחסה ישראל אל תושבי יו'ש ועזה.

    ################################################

    לתמריץ, דניאל וכל האחרים.

    בהחלט מענינות אותי גם התשובות שלכם. על אחת כמה וכמה אם הן מתיימרות להיות קלות ופשוטות.
    פרט כמובן לטענה שמדובר בתקופה אחרת בהיסטוריה, עם נורמות בינ'ל אחרות, ושפע מצלמות טלוויזיה בינ'ל בכל חור נידח וכדומה.

    אהבתי

  14. שקשוקה Says:

    ניסיון ההשוואה בין הכיבוש של ארה'ב את צפון מכסיקו והכיבוש הישראלי של יהודה, שומרון ועזה – הוא מגוחך.

    גם הטענה שלשפע מצלמות הטלוויזיה בכל חור נידח – יש איזשהו נגיעה לעניין – חסרת שחר. סחר-בילדים, עבדות, אפס תנאים סוציאלים ועוד, הן נורמות שהיו מקובלות *מאוד* בעבר הלא כל-כך רחוק. הן התקיימו לא בגלל מחסור במצלמות בכל חור אלא בגלל שהן היו מקובלות.

    אבל לעצם העניין –

    מה שקמיליה שכחה לספר הוא שמלחמת ארה"ב-מקסיקו הסתיימה בהסכם (גואדלופה אידלגו). בהסכם זה מקסיקו וויתרה על השטחים שנכבשו וארה"ב העבירה למקסיקו פיצוי כספי עבור שטחים אלו.

    אכן, גם מדינת-ישראל כבשה שטחים ב-1948 וב-1967. אבל מלחמות אלו *לא* הסתיימו בהסכם שבו הצדדים הכירו בעברת השטח מצד א' לצד ב' אלא בהסכם שביתת-נשק בלבד. ולפיכך גבולות אלו לא מוכרים ע"י הקהילה הבינ"א (ולמי ששכח, הדרישה הבסיסית של ישראל בכל מו"מ מאז 1949 היא ל"גבולות מוכרים").

    סעיף 2 למגילת האו"ם קובע במפורש: שטחים לא ירכשו בדרך של מלחמה. ובמילים אחרות: לא יוכר סיפוח של שטח ללא הסכמת הצד שממנו נלקח השטח.

    ישראל למי ששכח, התחייבה לפעול בהתאם לעיקרון זה (ראו מגילת-העצמות: "מדינת-ישראל תהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות").

    כדי לצאת מהפלונטר הזה, ישראל מציגה לפעמים את השטח הנ"ל כ"שטחים במחלוקת". יש כאלו אפילו שטוענים שלא מדובר בכיבוש מפני שמצרים וירדן לא היו ריבון מוכר בשטח (אבל מתעלמים מהחלטה 181).

    בשורה התחתונה:
    לא כיבוש השטח (הקרקע) הוא העיקר אלא העובדה, שאינה נמצאת במחלוקת, שבשטח הזה חיה אכלוסיה תחת כיבוש צבאי.

    אהבתי

  15. תמריץ Says:

    שקשוקה, לדבריך הקהילה הבינלאומית לא מכירה גם בכיבושי 48'. מה שאינו נכון.

    אהבתי

  16. קמיליה Says:

    יש עוד כמה דברים רלוונטים שקמיליה שכחה לספר על מלחמת ארה'ב מקסיקו ותוצאותיה. לדוגמא:

    1. לפני המלחמה – ארה'ב הציעה למקסיקו לרכוש ממנה שטחים בדר' מע' תמורת 25 מיליון דולר (שאז היו שווים הרבה יותר), והמקסיקאים דחו את ההצעה על הסף.
    בהסכם הכניעה של מקסיקו היא קיבלה רק 18 מיליון דולר על שטחים הרבה יותר נרחבים.

    2. לאחר שהסתיים כיבוש קליפורניה, נחתם הסכם קוואנגה ב 1847. בהסכם שוחררו שבויים מ 2 הצדדים + תושבי קליפורניה המקסיקאים הורשו לחזור לארצם ( ! ! ! ). שימו לב שהפריבילגיה שהוענקה לאוכלוסיה שהייתה נתונה בכיבוש צבאי הייתה היכולת לברוח מהאזור.

    חשוב לציין שגם לפני הפלישה האמריקאית אזור קליפורניה היה מיושב בצפיפות ע'י מקסיקאים (לניחושי – גדולה בהרבה מצפיפות היישוב הערבי ביו'ש), ועד היום רוב הערים בקליפורניה שימרו את שמם המקסיקאי המקורי.

    3. הסכם המסיים את המלחמה נחתם רק אחרי שכוחות ארה'ב שנחתו מהים פלשו למרכז מקסיקו וכבשו את מקסיקו סיטי. עיר הבירה של מקסיקו. ממשלת מקסיקו נאלצה לברוח מעיר הבירה שלה עצמה.
    זהו למעשה מסמך הכניעה של מקסיקו. לא "הסכם שלום ופיוס". המקסיקאים למעשה נאלצו לחתום עליו. בעיקר מחשש שכל מקסיקו תיכבש. ג'נרל מקסיקאי התבטא לגבי הנושא במרירות "אילו היו לנו עוד כדורים (לרובים), לא הייתם פה".

    מעט על ההסכם מויקיפדיה:
    _____________________________

    הסכם גואדלופה אידלגו (באנגלית: Treaty of Guadalupe Hidalgo, בספרדית: Tratado de Guadalupe Hidalgo) היה הסכם שלום שנחתם בין ארצות הברית למקסיקו ב-2 בפברואר 1848, לאחר ניצחונה של ארצות הברית במלחמת ארצות הברית-מקסיקו.

    בהסכם ויתרה מקסיקו על שטחה הצפוני, כ-1.36 מיליון קמ"ר, שהיווה מעל שליש משטחה עד אותו זמן, תמורת פיצוי שהעבירה אליה ארצות הברית בגובה של כ-18 מיליון דולר. ארצות הברית סיפחה שטחים שכללו (לפי הגבולות של היום) את המדינות קליפורניה, נבדה, יוטה, וחלקים מאריזונה, ויומינג, קולורדו, וניו מקסיקו.
    בהסכם נקבע בנוסף, שנהר הריו גראנדה יהיה נתיב הגבול שבין טקסס שבארצות הברית למקסיקו, הובטחה הגנה לתושבים ולרכוש המקסיקני בשטחים שעברו לשליטת ארצות הברית, הגנה משטרתית אמריקנית לאורך כל אזור הגבול, ובוררות חובה בכל סכסוך גבול עתידי בין שתי המדינות.

    ההסכם נחתם בעיר גואדלופה אידלגו (צפונית למקסיקו סיטי), אליה נמלטה הממשלה המקסיקנית בעקבות התבוסות בשדה הקרב. ניקולס טריסט, מזכיר במחלקת המדינה האמריקאית שהיה נציגו הדיפלומטי האישי של הנשיא ג'יימס פולק ונלווה לגנרל וינפילד סקוט, ניסה פעמיים להגיע לחתימת ההסכם עם הנשיא המקסיקני אנטוניו לופז דה סנטה אנה, אך ללא הצלחה.

    כתוצאה, החליטו סקוט וטריסט לכפות משא ומתן, כצבא מנצח וכובש, על נציגי הממשלה המקסיקנית המובסת. בסופו של דבר נוהל משא ומתן, וההסכם נחתם על ידי ניקולס טריסט מצד ארצות הברית, ומהצד המקסיקני על ידי ועדה שייצגה את הממשלה המקסיקנית המובסת וכללה את דון ברנרדו קואוטו, דון מיגל אטריסטיין, ודון לואיס גונזגה קואבאס. ההסכם אושר בסנאט האמריקאי ב-10 במרץ 1848. מיד לאחר האישור בסנאט יצאו הכוחות האמריקאים מהבירה מקסיקו סיטי, ויושמו שאר סעיפי ההסכם.
    _________________________________________________

    4. עד היום מקסיקו נוטרת לארה'ב על מלחמה זו ותוצאותיה, למרות שדי השלימו עם חוסר יכולתם לשנות את המצב. תאור ההסכם כ"הסכם שלום" הוא מינוח אמריקאי. לא מקסיקאי.

    אחת הראיות לכך היא שבזמן מלחה'ע הראשונה גרמניה ניסתה לשדל, בחשאי כמובן, את מקסיקו להכריז מלחמה על ארה'ב. בתמורה היא הבטיחה לה לדאוג להחזיר את השטחים שארה'ב כבשה ממנה. הצעה שהגרמנים לא היו מציעים לולא ידעו שהמקסיקאים עדין לא השלימו עם המצב שנכפה עליהם, והמקסיקאים אכן לא דחו את הרעיון על הסף. [נפילת מברק צימרמן (הגרמני) לידי ארה'ב הייתה אחת העילות להצטרפות ארה'ב למלחה'ע 1.מה שמוכיח שגם מבחינתם מדובר בנושא מאוד רגיש]

    אהבתי

  17. משה Says:

    KB
    מה הקשר בין הכיבוש להטפת מוסר לארצות הברית?
    ארצות הברית כבשו אחרים לא כי היו בסכנה הישרדותית. אין לזה שום קשר לכיבוש כאן.
    סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית הוא סיכון קיומי למדינת ישראל – יש ויכוח מה גודל הסיכון ומה גודל הסיכוי אבל המחלוקת בין הימין והשמאל (לא בקצוות) היא שאלה של הערכת סיכון ונכונות לקחת סיכון. הערכה זו מורכבת מאוד וממש ממש אינה מדע מדויק ולכן אלה המכריזים בביטחון מוחלט על פתרון או אי פתרון כאילו יש להם נוסחה מתמטית לזה לוקים בעיני ביהירות וטיפשות.
    לקיחת סיכון קיומי היא מעשה לא מוסרי לא פחות מהכיבוש. לכן בעיני מי שהסיכון גדול מהסיכוי סיום הכיבוש הוא מעשה לא מוסרי ולהפך.
    במצב זה יש שני נקודות מאוד חשובות
    א. מי שמעריך אחרת ממך את הסיכון במצב זה אינו חסר מוסר (הימין לא פאשיסט והשמאל לא בוגד
    ב. השאלה האם לקחת את הסיכון או לא היא בידי מי שהסכנה עליו.
    דהיינו כשמישהו (יחיד או מדינה) הולך לפעול בצורה לא מוסרית כלפי מישהו אחר יש מקום שמישהו מבחוץ יתערב – אבל זה רק כשברור באופן מוחלט. אבל כשהמעשה מתפרש כלא מוסרי בגלל הערכת סיכון אחרת התערבות של מישהו מבחוץ היא לא מוסרית. והתערבות של מישהו אחר שעשה אותו דבר רק שאצלו אין סיכון קיומי זוהי צביעות בלתי נסבלת.

    אהבתי

  18. יאיר Says:

    הכתבה של קרני מתחברת לנושא הפוסט.
    קרני הוא איש העולם הגדול, וכאיש העולם הגדול הוא בהחלט בצד המפסיד בכל הקשור לטראמפ.
    אבל ככל שהדבר נוגע לאדם הקטן, לאזרח מן השורה, אני לא רואה את ההפסד הגדול מנשיאותו של טראמפ. אפילו להיפך. פעם בכמה עשורים צריך להגיע מישהו שישדד את המערכות לטובת האזרח הקטן.
    וכך גם בכל הנוגע לביבי.
    התקשורת ממצה את פרשות השחיתות שלו עד תום וסוחטת את הלימון עוד ועוד. אבל הציבור עדיין לא קנה את הסיפור התקשורתי והוא עדיין יושב על הגדר. לכן בשלב זה אני לא שותף להערכה של תמריץ שביבי יאבד את משרתו.

    אהבתי

  19. תמריץ Says:

    יאיר, לדעתי הציבור די מאס בביבי. בטח הציבור שאוזנם של המשפטנים כרויה אליו.

    אהבתי

  20. יאיר Says:

    תמריץ,
    להבנתי רוב הציבור רוצה 4 דברים:
    1. ביטחון
    2. חיים טובים (קרי רווחה ושגשוג כלכלי)
    3. מדינה יהודית (במובן הסמלים היהודים והמסורת היהודית)
    4. שלא יתנשאו עליו

    ביבי די מצליח לעמוד בדרישות הללו, וכל עוד אין מועמד עם אופציה ברורה שיכול לספק את הדרישות הללו הוא ימשיך לרכב.
    אני חוזר על הערכתי שהפרשיות האחרונות כילו את ימיו במובן זה שהממשלה תחזיק עד חוק התקציב הבא ושהוא לא יהיה מועמד הליכוד לבחירות הבאות, אבל הוא לא יסיים את כהונתו כאן ועכשיו כפי שאתה מצפה.

    אהבתי

  21. 3718 Says:

    מכירים את האיש שאומר לכם "כולם שקרנים, אל תאמינו לאף אחד", וכך יוצר סתירה פנימית ? (אם ככה, אז גם לא נאמין לו, ואז כולם לא שקרנים, ואז הוא כן צודק, וכולם כן שקרנים ,,,)

    אותו הדבר פה, הפרשיות מוכיחות שהתקשורת מוטה ושקרית, וכל מילה בה מונעת אינטרס

    אם ככה, איך נוכל להאמין למה שכתוב על ביבי? ברור שיש אינטרס, וחלק מהידיעות אפילו שקרי

    ולכן, לפני שנסיק מסקנות, בואו נחכה לתוצאות החקירה המשטרתית, ואולי למשפט (חף מפשע עד שמוכח אחרת בבית משפט)

    אהבתי

  22. תמריץ Says:

    3718, יכול להיות שהכול שקר אבל לא נראה לי ככה כרגע.

    אהבתי

  23. קמיליה Says:

    עמדה המתעמתת עם עמדתו של יואב קרני, ש"תובע" מארה'ב של טראמפ להגן בכל מחיר על אירופה וחרד להמשך הקיום של הדמוקרטיה / התרבות.

    אפילו אם לא מסכימים עם עמדה זו, קשה מאוד לסווגה כמטורפת וכנטולת שכל ישר, כפי שיואב קרני מנסה לעשות לטראמפ ולכל העמדות שאינן מוצאות חן בעיניו.

    מצ'ב המיטב לטעמי מכתבה של מאולדין המתייחס לכתבה אחרת של ג'ורג' פרידמן.

    For 25 years, the fundamental question regarding NATO was not raised in polite company – that is, in the company of NATO countries’ leadership. That question, from the American point of view, divides into three parts. First, with the Soviet Union gone, what is NATO’s purpose? Second, how does NATO serve the American national interest? Third, given the fact that the EU has almost as large a GDP and almost 200 million more people than the U.S., why isn’t Europe’s collective contribution to NATO’s military capability larger than the U.S.’? By contribution, I don’t simply mean money, but a suitably large, trained and equipped force able to support the wars that are being fought now.

    We were going to face these questions anyway, even without Trump. He has simply hastened the inevitable. Far better to have that discussion now than to wait and have it in the middle of a crisis.

    The NATO discussion is one thread within a larger debate on Europe’s future. The stakes are high for the Continent. The European Union is losing the UK, and others may follow. The euro currency zone is pushing the limits of monetary sanity. Add a NATO breakup to that list and the result could be a very different Europe in just a few years. Whether it will be a better Europe remains to be seen.

    אהבתי

  24. יאיר Says:

    אירופה רוצה את הגנתה של ארה"ב לא רק בגלל החיסכון הכספי אלא גם בכדי לשמר את העמדה המוסרית שהיא מחזיקה בה.
    הכי קל להיות פצפיסט כשאבא שלך הוא השריף, או צמחוני אם בבעלות משפחתך גן ירק רחב.
    אובמה הסכים לשחק את המשחק הזה וטראמפ ככל הנראה יסרב.

    אהבתי

  25. תמריץ Says:

    כל הנושא מתחבר יפה לברקזיט כי בלי הצבא הבריטי וכשהאמריקנים בסימן שאלה, נותר רק המשמר השוויצרי של הוותיקן להגן על אירופה.

    אהבתי

  26. תמריץ Says:

    אם טראמפ יודיע רשמית שנאט"ו מתה (לא יקרה לעולם כי יוביל לאימפיצ'מנט שלו בידי הרפובליקנים בסנאט), האם פוטין יהיה מספיק מטורף כדי לכבוש את אסטוניה? מעריך שלא. קרוב לוודאי שהמדינות הבלטיות יבינו לבד שעליהן להפוך למדינות בובה של פוטין.

    אהבתי

  27. גיא Says:

    גם קומדיות טובות לא יהיו להם בלי הבריטים
    ואכן הגיע הזמן של אירופה להתבגר מאז נולדה מחדש אחרי המלחמה.

    אהבתי

  28. יאיר Says:

    תמריץ,
    טענת שאובמה בדלן. בתקופת טראמפ ככל הנראה נבין מה זה בדלנות, ועד כמה אובמה היה ההיפך מבדלן, גם אם הוא ניסה, ובהצלחה, לצמצם את היקף הכוחות הקרקעיים האמריקאיים.

    אהבתי

  29. קמיליה Says:

    השערות (או בשמם החגיגי והיומרני יותר "תחזיות"), לארבע השנים הקרובות:

    א. לא סביר שטראמפ יכריז על ביטול נאטו.
    אבל מאוד סביר שהוא ידרוש ממדינות עשירות (כמו גרמניה, מדינות סקנדינביה, יפן ודרום קוריאה) לשלם לארה'ב עבור הוצאות התחזוקה של כוחות הצבא האמריקאי הנמצאים על אדמתם. אחרת … (הוא יחליט להעבירם למקום אחר על הגלובוס?).
    כיום, כל העלות נופלת על ארה'ב, למרות שהתמ'ג לנפש בחלק גדול ממדינות אירופה גבוה משמעותית משל ארה'ב. ארה'ב מפנה יותר מ 6% מתקציבה לביטחון והן רק כאחוז ומשהו. זו גם אחת הסיבות לכך שרמת החיים של האכלוסייה, בחלק מהמדינות הזוכות לשירותי הגנה ללא תשלום, גבוהה משמעותית מרמת החיים של אזרחי ארה'ב.
    סיטואציה טפילית לחלוטין, שמדינות אירופה כך התרגלו אליה עד שהן רואות אותה כזכותם מלידה. יהיה להן כנראה מאוד קשה לעכל את השינוי. שלא לדבר על הצדקתו המוסרית.
    סביר שהן ירטנו ויקצפו, כמו כל ההמונים וה"מומחים" שמאוד מתקשים להשלים עם ניצחון טראמפ. אך לא סביר בעיני שכעס על טראמפ וביקורת ארסית כלפיו, יגרמו לו להיות נחמד, נדיב וותרן יותר. להפך. הוא כנראה יהפך לעקשן ואפילו לתוקפני יותר מכפי שהוא כיום.

    ב. לגבי בריטניה, מאוד סביר שהברקזיט ונטיות טראמפ גם יחד, יגרמו להידוק "הידידות המיוחדת" בין בריטניה לארה'ב. שטראמפ, טרזה מאיי, ג'ונסון ופאראג' יפלו זה בזרועות זה.
    ברית אטלנטית (גם אם לא תהיה פורמלית), המבוססת גם על היסטוריה משותפת וקרבה תרבותית, שיתכן ויצטרפו אליה מדינות אנגלו סקסיות נוספות כמו קנדה, אוסטרליה וניו זילנד. ברית שתחליש את האיחוד האירופי והברית הפאציפית גם יחד.

    ג. יתכן שהמדינות הבלטיות, ומדינות נוספות הנמצאות על הכוונת של רוסיה כמו מולדביה, אוקראינה ורומניה, יקרעו במאבקים פנימים בין תומכי האיחוד האירופי לבין תומכי רוסיה. בכל אחת מהן חיה אוכלוסיה רוסית גדולה, המתנגדת למגמות הלאומניות, שהתעוררו במדינות שהשתחררו מעול בריה'מ. כמו חובת השימוש בשפה המקורית במקום ברוסית. ולכך יש להוסיף את הבחישה הרוסית המאוד אינטנסיבית בעניניהן הפנימיים ובמערכות הבחירות שלהן.
    טקטיקות רוסיות שיעצרו כנראה על גבול פולין, הונגריה ופינלנד. מדינות שניתן להניח שתלחמנה ברוסים עד החייל האחרון שלהן.
    נדמה לי שפולין כבר העלתה משמעותית את תקציבה הצבאי, ומשקיעה יותר מהמינימום שנאטו מחייבת. בהחלט סביר בעיני שהונגריה ופילנד תלכנה בעקבותיה, ואולי גם מדינות נוספות.

    ד. ההתפתחות המעניינת ביותר בעיני תהיה דווקא סביב גרמניה (ובשוליים אולי גם צרפת). האם אחת מהן תתליט ליצור ברית עם פוטין כנגד כל השאר? זו אפשרות שקשה לפסול אותה על הסף, ובעיקר אם האיחוד האירופי יתפורר לאחר פרישה של מדינות נוספות.
    אם תיקרה התפתחות שכזו – כל הסדר העולמי, המוכר לנו מסיום מלחה'ע השניה, עלול להזדעזע.
    (בעבר גם הבאתי כתבה שדנה באפשרות זו, שניתחה את האינטרסים של שני הצדדים).

    ה. התחזית שאני בטוחה בה יותר מכל: ב 4 השנים הקרובות לא יהיה לנו משעמם לרגע + תמיד נוכל להתנחם בקצת הומור בריטי.
    אנחנו כנראה חיים בתקופה יותר מדי מעניינת.

    אהבתי

  30. חייל זקן Says:

    תמריץ,
    לדעתי אתה (וחלק מהמגיבים) מגזים מאד בהערכת כוחה של רוסיה. לרוסים אין מספיק משאבים כדי ליצור מחנה והמקסימום האפשרי מבחינתם הוא איום על מדינות שכנות המתירות הצבה של כוחות נאטו בשיטחן

    אהבתי

  31. קמיליה Says:

    לחייל זקן,

    חלק ניכר מהמדינות שיזמו מלחמות (כלומר, שהאמינו שינצחו בהן) בסופו של דבר הפסידו בהן.

    אחד ההסברים להפתעה המודיעינית של פרל הרבור הייתה הקונספציה האמריקאית שהיפנים, המאוד חלשים כלכלית וצבאית בהשוואה לארה'ב, לא יעזו לפתוח נגדם במלחמה.
    (מה שמזכיר גם את ה"קונספציה" הישראלית, שמצרים לא תפתח במלחמה שידוע לה מראש שלא תוכל לנצח בה). היו גם ג'נרלים יפנים שהזהירו מתבוסה מוחלטת לארה'ב תוך שנתיים, אך הערכותיהם נדחו בשל חשיבה משאלתית של הצמרת היפנית.
    כלומר, הכוח הנתפס, המושפע מעוצמת המוטיבציה להאמין בו, חשוב שבעתיים מהכוח בפועל.

    חשוב להוסיף שהרוסים מתודלקים תמידית בחשיבה פרנואידית על פלישה מהמערב לארצם, מאמונה בהגנה שיספקו להם "שטחי חיץ" נרחבים ככל האפשר, חלומות גרנדיוזים על בנייה מחדש של האימפריה שקרסה, והרבה וודקה. מוטיבציה להתפשט מערבה לא חסרה להם. והיא עלולה גם לערפל את שיקול הדעת שלהם והערכת עוצמתם.

    אהבתי

  32. שקשוקה Says:

    תמריץ,

    לא כתבתי שדהיום, הקהילה הבינל"א אינה "מכירה" בכיבושי 48, אלא ש –
    "מדינת-ישראל כבשה שטחים ב-1948 וב-1967. אבל מלחמות אלו *לא* הסתיימו בהסכם שבו הצדדים הכירו בעברת השטח מצד א' לצד ב' אלא בהסכם שביתת-נשק בלבד. ולפיכך גבולות אלו לא מוכרים ע"י הקהילה הבינ"א".

    כפי שאתה בוודאי יודע, כל שטח מתוחם ע"י גבול.

    ובכן, אם הגבול זמני (וכזה הוא קו שביתת הנשק) ואינו סופי, לא יכול להיות שהשטח שתחום ע"י הגבול, מוסכם, סופי, קבוע ומוכר (מבחינת המשפט הבינל"א).

    מאחר והפלסטינים לא היו מיוצגים בשום פורום, הקהילה הבינל"א הכירה בשטח מדינת-ישראל, 1949, דה-פקטו. לא היה למי "להחזיר" שטח.
    מאידך, הקהילה הבינל"א לא הכירה בירושלים כבירתה של ישראל, מפני שלפי אותה הצעת-חלוקה מפורסמת, ירושלים צריכה הייתה להיות שטח בינלאומי ולא שטח בריבונות ישראל.

    אחד ההישגים של מלחמת 1967 היה שהוא מחק כליל את גבולות הצעת החלוקה. החלטה 242 שהיא הבסיס לכל המשאים-ומתנים עם מדינות ערב והפלסטינים, מתייחס לגבולות 1949 (הקו-הירוק), לא לגבולות 14 במאי 1948.

    ולקמיליה, –

    העובדה שהספרדים קיבלו בהסכם "גואדלופה-אידלגו" רק 18 מיליון דולר במקום ה-25 שהוצעו להם לפני המלחמה, אינה רלוונטית. גם לא העובדה שהם ממורמרים.

    העובדה היחידה *שיש לה משמעות* משפטית ובינל"א היא שהם וויתרו על השטח בהסכם.

    בניגוד למשפט-האזרחי, במשפט הבינל"א, אפילו הסכם בין מדינות שנחתם תחת לחץ, קביל בהחלט. למשל: הסכם-כניעה…

    בניגוד לאמריקאים, הישראלים, בשום מלחמה, לא הצליחו להביא את הצד השני לחתום על הסכם שבו הוא מוותר על שטח. עם לחץ ובלי לחץ. חבורת לוזרים.

    אהבתי

  33. קמיליה Says:

    לשקשוקה,

    אני מסכימה עמך שהקהילה הבינלאומית (עדין?) לא הכירה בשליטת ישראל בירושלים. מס' השגרירויות של המדינות המכירות בישראל, הנמצאות בבירת המדינה בה הם מכירים, הוא 0. כלומר, הם תומכים בקווי 47 ולא בקווי 49 (בקו הירוק).

    אבל, מאוד קשה להאשים את ישראל ב"לוזריות" כיון שלא הצליחה לכפות על אף מדינה ערבית לחתום עמה על הסכם כניעה. לישראל מעולם לא היה את הכוח לכבוש, ולהחזיק תקופה ממושכת, את מצרים ו/או את סוריה, ולעצור את כל בני הברית שיחושו לעזרתם. שלא לדבר על עיראק או איראן. אפילו במקרים הנדירים בהם התקרבנו לאיים על בירה ערבית כלשהי (כמו על דמשק או על קהיר בסוף מלחמת יום כיפור) האמריקאים (כשברקע הרוסים) החליטו לעצור אותנו. הם החליטו לפתוח את המצור שלנו על הארמיה השלישית, שהיה יכול להוות נקודת לחץ על מצרים, החליטו שלא נהרוס את התשתיות של לבנון ועוד ועוד.
    למעשה, אם מגדירים נצחון במלחמה כמצב בו האויב נכנע ללא תנאי, ישראל מעולם לא ניצחה באף מלחמה! אין לנו את הכוחות לכך.
    לשמחתנו, היא גם לא הפסידה באף מערכה. אבל כידוע, אחרי כל מערכה האויב משקם את כוחותיו ומתחיל להתכונן לסבב הבא. אנחנו מסוגלים לא להפסיד, אבל לא מסוגלים לנצח. לכן גם אין לישראל אינטרס לפתוח במלחמות, ואנחנו נוטים יותר להגיב מאשר ליזום. (כשלעיתים לא מספיק נדירות, התגובות של ישראל מטופשות).

    אהבתי

  34. fancullo Says:

    http://mida.org.il/2017/08/09/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C%D7%90-%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A9%D7%9D-%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%97%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%94%D7%9E/

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: