נסיעה אל העושר

ישראל היא מדינה עשירה עם תושבים עניים, וזו אמירה שמשקפת היטב את מצבה המקרו-כלכלי. התמ"ג של ישראל הוא מאוד גבוה אחרי שבילתה זמן רב עם בנימין נתניהו ועם סטנלי פישר (לא מספיק מעריכים את חלקו של האחרון), עם גילויי הגז ועם פריחת כלכלת ההייטק. נתוני הצמיחה האחרונים גם הם גבוהים, וזה בכלל לא מדע בדיוני שבשנים הקרובות ישראל תהיה בטבלה מעל מדינות כמו בלגיה, בריטניה, צרפת, יפן ואפילו, לא ייאמן, קנדה וגרמניה.

אבל כשמכניסים לשקלול את יוקר המחיה בישראל, הנתונים נעשים פחות מזהירים, והדבר קצת מדכא: מה הטעם בהרבה כסף כשהכול כל כך יקר. בשל כך דרך זהב עבור האזרח הישראלי היא להרוויח שקלים בארץ ולהוציא אותם בחו"ל. הישראלים מבינים זאת היטב ולכן הדואר מתפוצץ ממשלוחים מאמזון ואלי אקספרס ובנתב"ג מטוסים ממריאים החוצה בזה אחר זה. עם ישראל רוצה לקחת את הכסף שצבר פה ולהוציא אותו היכן שיש לו ערך אמיתי, בחוץ לארץ.

הבעיות הכלכליות של מדינת ישראל מתחלקות אפוא לשתיים. כאלו שניתן לפתור באמצעות מט"ח הן בעיות קטנות. יש מספיק מט"ח, ישראל מדינה עשירה. ברם, הבעיות שלא ניתן לפתור עם מט"ח הן בעיות קשות. מה לא ניתן לפתור עם מט"ח? את כל הבעיות שהופכות את האזרחים לעניים. למשל בעיית הדיור. החסמים על בניה נעוצים בביורוקרטיה תכנונית, ואסור חוקית ומוסרית לשחד את העומדים בראשה. אז מה יעזור מט"ח. גם את בעיית הכבישים לא ניתן לפתור עם מט"ח, יש גבול עד כמה אפשר למלא ארץ קטנה בכבישים. שפע הדולרים רק מזיק כאן – לישראלים זול להביא מהעולם מכוניות חדשות, אבל אין לאן להכניס אותן.

פרויקט המטרו נדון היום בדה מרקר ומירב ארלוזורוב מביעה לגביו ספקות. אבל קל להבין לאור הנאמר לעיל מדוע זה הדבר הנכון בזמן הנכון. פרויקט זה יפרוץ דרך גם בתחום הדיור וגם בתחום התחבורה. הוא יקל על ציפוף גוש דן ואפילו יקל על הבאים מבחוץ. והכי חשוב – חלק הארי של המימון שלו הוא כנראה במט"ח. אין ספק שלמטרו יהיו מכשולים שמט"ח אינו מסוגל לרפא – כל הביורוקרטיות התכנוניות שיידרשו וחסימות הצירים שיהיו בלתי נמנעות. אבל העלות המרכזית שלו היא הבאת חברה קבלנית סינית או אירופית, וזו לא בעיה. ישראל מדינה עשירה במט"ח. סינים ואירופים ישמחו לקבל מט"ח. הפועלים הזרים שיגיעו לפה לא מתענינים בשקלים, רק במט"ח. מכונות החפירה יתוכננו ויבנו תמורת מט"ח.

כל מי שרוצה לקדם את הכלכלה הישראלית צריך לחשוב במונחים אלו – איך ממירים בקנה מידה גדול את המט"ח שמצוי בשפע לדברים שיתנו ערך אמיתי בשטח ויוזילו את יוקר המחיה. המטרו הוא הדבר הנכון בזמן הנכון.

יש לציין שיש באופק הרחוק אפילו דרך מרשימה יותר להמיר מט"ח לשיפור עצום בתנועה העירונית – קבלת מכוניות אוטונומיות מגוגל או מחברות אחרות, דבר שיהיה אפשרי אולי בתוך עשור. עם זאת קשה לתקוע את הפיתוח התחבורתי רק בגלל ספקולציית מדע בדיוני כזו. אולי בסוף יתברר שאינה עניין למאה ה-21, אלא רק למאה ה-22.

בכל אופן נוע תנוע

אתרי החדשות החשובים בעולם הוציאו בשעות האחרונות מבזק על אירוע חמור בקנה מידה היסטורי: בפעם הראשונה רכב ללא נהג פגע פגיעה קטלנית בהולך רגל. אישה נהרגה מפגיעת מכונית אוטונומית של אובר כשעברה סמוך למעבר חציה בטמפה, אריזונה.  אולי יזכרו יום זה כיום שבו נפתח עידן הבינה המלאכותית שהורגת.

אובר הודיעה על עצירת נסיעות הניסיון לעת עתה, וסביר להניח שהאירוע יתוחקר מכל זווית ומכל אלגוריתם. מפתיע שאירעה כזו התרחשות קטלנית, מאחר שעד עתה מכוניות ללא נהג נסעו כבר מיילים רבים ועדיין לא שמענו על פגיעות קשות בהולכי רגל, גם לא כאלו שהסתיימו רק בפציעות משמעותיות. היה מקרה מוות של נוסע שעשה שימוש באוטו פיילוט של טסלה, אבל זה לא באמת היה רכב ללא נהג.

תהיה זו טעות לעכב יתר על המידה את פיתוח המכונית האוטונומית בעטיו של האסון. בטווח הארוך רכבים אלו צפויים למנוע רבבות מקרי מוות בתאונות. לא רק זאת אלא שהם מתאימים מאוד להנעה חשמלית ולכן גם יכולים להפחית משמעותית את הזיהום בערים ולתרום למלחמה בהתחממות הגלובלית (כמו גם לחולל בוקה ומבולקה ביציבותן הפוליטית של מדינות הנפט, אבל זהו נושא אחר). עד עתה הרשויות בארה"ב ובמדינות אחרות היו נדיבות להפתיע בגישה הרגולטורית שלהן בנושא, וספק אם די יהיה בתאונה אחת כדי לשנות זאת, משום שההיגיון תומך בלקיחת סיכונים למען ההתקדמות הטכנולוגית הזו.

נראה שאסונות רכב ללא נהג שייכים יותר לקטגוריית אסונות התעופה מאשר לקטגוריית תאונות הדרכים הרגילות. מצד אחד הם מעוררים הרבה יותר רעש ותשומת לב, ולכן גם יותר אימה בלב הציבור. סביר להניח שכמו שיש פוביית טיסות להרבה אנשים, הפסיכולוגים בעשור הקרוב יתחילו להתמודד גם עם פוביית רכב ללא נהג. מצד שני, כאשר כל אסון נחשב לאירוע חריג שמתוחקר בקפידה ומוביל לשינויים טכנולוגיים, רמת הבטיחות משתפרת בקצב מסחרר. כך יהיה ברכב ללא נהג, וכך קורה כבר בתעופה: 2017 הייתה מעוררת השתאות וחסרת תקדים: אפס מקרי מוות בטיסות מסחריות במטוסי סילון.

מבחינת אובר האירוע מצטרף לשרשרת של התרחשויות לא נעימות שמוציאות לחברה שם מאוד רע. אובר לא נחשבת למובילה בתחום הרכב ללא נהג. את הבכורה תופסת ווימו, חטיבת הרכב ללא נהג של גוגל, שמתקרבת מאוד להשקה מסחרית של השירות בעיר פיניקס, עיר שכבישים רחבים עוברים בפרבריה והגשמים בה מועטים. גם חטיבת הרכב ללא נהג של ג'נרל מוטורס רשמה התקדמות יפה בשנה האחרונה, והיא מעזה לערוך את נסיעות הניסיון בסן פרנסיסקו הצפופה והאורבנית. אך הנסיעות ברכבים שלה לא יצרו בעיתונאים שהתנסו בהן את אותו רושם חיובי שיוצר כיום הרכב ללא נהג של ווימו, אשר מתקרב לבשלות.

מזל שאין קונספירציות

איזה מזל שהעולם לא עובד כמו בספרי מתח ובתיאוריות קונספירציה. אחרת, אף אחד מאלו שסייעו לפתח את הטכנולוגיה המדהימה שעומדת בבסיס סרטון היוטיוב המצורף ששוחרר על ידי גוגל שלשום לא היה שורד את כדורי המרצחים. מתנקשים היו מגיעים מתאגידי הנפט הגדולים, מסעודיה, מאירן, מחיזבאללה, מעיראק, מוונצואלה, מהנסיכויות במפרץ, מאיגודים מקצועיים של נהגי מוניות ומשאיות, ממבטחי הרכב, אפילו מתעשיית הרדיו. כל המקומות והתעשיות שיטולטלו עד ללא היכר בהמשך המאה ה-21.

תעשייה בסכנת התחשמלות

כתבתי כבר הרבה על המכונית החשמלית, המכונית ללא נהג וכיצד השילוב של שתי הטכנולוגיות יכול להפוך סדרי עולם, להוריד את מחירי הנדל"ן, לשנות את פני הערים, להציל את כדור הארץ ועל הדרך למוטט את מדינות הנפט.  נדמה שכבר אין מה לחדש, אבל מאמר נהדר לקריאה (באנגלית) שלצידו דיון ער בתגובות שפורסם בחודש האחרון מצליח לרתק בכל אופן.  התחזית במאמר היא שעד 2030 תעשיית הנפט תקרוס כליל, כפי שתעשיית הפחם קרסה במהירות בשנים האחרונות ומחירי המניות של החברות הגדולות בתחום צנחו ב-99%. מקבילות היסטוריות נוספות הן מה שקרה לקודאק עם הופעת המצלמה הדיגיטלית ומה שקרה לנוקיה עם המצאת האייפון בידי סטיב ג'ובס. בכל המקרים התאגידים לא הצליחו להפנים מוקדם די הצורך מה הולך ליפול עליהם ואיזו הירושימה הם צפויים לחוות.

המאמר מציין שמכונית חשמלית מטבעה היא אמינה ויציבה הרבה יותר מאשר מכונית המונעת על ידי מנוע בעירה פנימית. על כן כלכלת הנפט תחוסל בידי השילוב שבין האמינות של הרכב החשמלי לבין ההוזלה והנוחות הטמונות בהוצאת הנהג מהתמונה.

2030 לא כל כך רחוקה במונחים היסטוריים והולך להיות עשור מאוד מאוד מסעיר בדרך לשם, אם התחזית תתממש. הקללה הסינית תתגשם בחייו של השליט הצעיר החדש של ערב הסעודית. הולך להיות לו מאוד מעניין. ואולי תהיה זו דווקא קללה יפנית – אולימפיאדת טוקיו 2020 מסתמנת כנקודת מפנה בשימוש ברכב ללא נהג.

לנסוע על אוטומט

כבר מזמן לא כתבתי על המכונית ללא נהג, אולם כתבה שהתפרסמה היום בפייננשל טיימס היא הזדמנות טובה לשוב ולהידרש לנושא. הכתבה מרכזת ניבויים על העתיד הצפוי לנו בעולם המכוניות האוטומטיות. צריך לזכור עם זאת, העתיד מאתגר ניבויים.

התאונות יפחתו 

הבטיחות המשופרת מהווה את בסיס קיומו של הרכב ללא נהג, וקשה לראותו מגיח לאוויר העולם כאשר בטיחותו אינה מעל ומעבר לזו שמספקת נהיגה אנושית. אם יתברר שלא ניתן לספק בטיחות כזו, הרעיון כולו יירד לטמיון. אבל כנראה שניתן – כבר היום מכונית טסלה במצב האוטומטי מובילה לפחות מקרים של פתיחת כריות אוויר מאשר במצבה הלא אוטומטי.

גאולת החניונים

החניונים הפתוחים הם אחד מאסונות התכנון האורבני. רחבות עצומות של שממה מוטורית שמחליפה שיחת אנשים וצחוק ילדים. מכונית ללא נהג אינה צריכה לכאורה חניונים ולכן חדירתה תפנה שטח עצום במרכזי הערים. גם כאן קשה לחלוק על הניבוי. אפילו אם ייווצר צורך להחנות גם מכוניות ללא נהג, כמעט בטוח שיהיה הרבה פחות מה להחנות. כל מכונית אוטומטית צפויה לבוא במקום כמה וכמה מכוניות נהוגות בידי אדם.

שגשוג הפאבים

אם שותים אלכוהול לא נוהגים, אבל מכוניות מטבען שותות רק דלק (ואפילו זה לא כשמדובר במכונית אוטומטית חשמלית) ותוכלנה לנהוג תמיד. אנשים יחושו חופשיים לשתות אלכוהול בכל הזדמנות, והדבר יגדיל מכירות הפאבים. ייתכן שצריכת האלכוהול תנוע מהבתים אל המסעדות והפאבים.

היעלמות השילוט

מכונית ללא נהג לא תצטרך שילוט, אך הסרת שילוט התנועה זהו ניבוי שאינו סביר בימי חיינו. בני אדם ימשיכו לנהוג לצד מכוניות עוד שנים רבות והם זקוקים לשילוט.

חמישים דקות נוספות של זמן פנוי בחיינו

ישתחרר זמן בשל קיצור זמני ההגעה לעבודה והחזרה ממנה. אך כאן ייתכן אפקט פרדוקסלי – אם אפשר לנסוע לעבודה ברכב אוטומטי, למה לא לגור בצפת ולעבוד בתל אביב? מרחקי הנסיעה עשויים לגדול. קל לקנות וילות מפוארות בגליל, ואם אפשר לנמנם כל הדרך לעבודה במגדלי עזריאלי, אז מה רע.

כמובן זמן שמבלים במכונית אוטומטית אינו זמן מבוזבז לחלוטין, אך גם זמן במכונית בימינו אינו בהכרח מבוזבז. אפשר להאזין בו להרצאות או לרדיו. מכונית אוטומטית כנראה תקבור לחלוטין את סקטור הרדיו (שורט על מניות הרדיו יוכל להיות לדעתי דרך טובה להמר על הצלחת הרכב ללא נהג), אך תגדיל הביקוש לתעשיית הסרטים והטלוויזיה. מסכי ענק יותקנו במכוניות האוטומטיות.

התחבורה תוזל ואולי אף תינתן בחינם תמורת צפייה בפרסומות

ספק אם מודלים של חינם תמורת פרסומת יצליחו בענף התחבורה. הם נכשלו בענף הסלולר וספקי האינטרנט על אף ההוזלה שעברו ענפים אלו. מה שכן, המכונית ללא נהג נראית כדרך להוזיל כל דבר. קשה לראות משהו שלא יוזל כתוצאה ממנה. הנסיעות כמובן יוזלו. הנדל"ן יוזל כי יהיה הרבה יותר היצע ברדיוס סביר של מרחק נסיעה מהעבודה. השוק יוצף בעובדי ענף הנהיגה ולכן גם עלות עבודות של בני המעמד הבינוני-נמוך תקטן.

רק בנסיכויות המפרץ, בסעודיה ובאירן יתייקרו החיים ללא היכר. המדינות האלו כבר לא יוכלו לרכוש כלום במט"ח. מכונית אוטומטית תתוכנן לחסוך באנרגיה ובזיהום, ומחירי הנפט יצללו לתהומות.

ירידה בבריאות ובכושר

לכאורה קל יהיה להגיע לכל מקום בנסיעה, והדבר יפחית המוטיבציה ללכת. מצד שני, אנשים שעתה משתמשים ברכבם כדי לנסוע לכל מקום עשויים לעבור לשימוש ברכב אוטומטי כמונית, דהיינו ישלמו עבור נסיעה ולא ישלמו מראש. מודלים של תשלום מראש על משאב מעודדים ניצול רב ככל הניתן של המשאב, ואילו מודלים של תשלום לכל שימוש מעודדים ההיפך. ייתכן אם כך שההליכה דווקא תצבור פופולאריות. מה עוד שהערים יהיו נעימות בהרבה להליכה, כאשר לא יהיה טעם להתאים אותן עוד עבור מכוניות וחניות על חשבון הולכי הרגל.

פגיעה ברכבות

מה הטעם ברכבת כאשר ניתן להגיע במכונית מדלת לדלת? אכן רכבת לאילת נראית מיותרת מתמיד. אך רכבות רבות קיבולת עדיין יוכלו להועיל לפתור פקקים וצפיפות בכבישים. במנהטן למשל שום אוטומציה במכונית לא תבוא במקום הרכבת התחתית.

הסופרמרקט של אמזון

אמזון הכריזה היום על שימוש בטכנולוגיה דומה לטכנולוגיית הרכב ללא נהג למטרה לא צפויה: סופרמרקטים ללא קופאיות. המצלמות החכמות שיודעות לזהות את המתרחש בכביש, יכולות גם לזהות את הקונים ואת המוצרים שהם לוקחים מהמדפים (או מחזירים) וביציאתם מהחנות לחייב אוטומטית את חשבון האמזון שלהם. פריצת דרך טכנולוגית מעוררת השתאות, שמחדדת את השאלה הגדולה: האם בעידן האוטומציה הבא עלינו לטובה תימצא תעסוקה לכל עובדי משרות שכר המינימום? ההימור שלי הוא שהתשובה חיובית. אבל זה לא יהיה תהליך פשוט.

קישורים לשבת

בקריאה בפורום הסולידית נתקלתי בבלוג השקעות עברי בשם חופש כלכלי שנראה מעניין במידה יוצאת דופן ואף הספקתי ללמוד ממנו לא מעט. ממליץ.

נדב שנרב, פרופסור לפיזיקה מבר אילן ואישיות ידועה בחוגים אינטלקטואלים דתיים, הוא אחד מהוגי הדעות החביבים עליי. המאמר שלו בשבח הבורגנות הוא אחד הטובים.

מזמן לא כתבתי על המכונית ללא נהג, אף שעדיין זו נראית כפריצת הדרך הגדולה של חצי המאה הנוכחית. מי שמרותק לעניין יוכל לשקוע באתר שלם שסוקר את הנושא באנגלית.

כרגיל כל אחד מוזמן להוסיף קישורים מומלצים משלו בתגובות או סתם להגיד את אשר עולה בדעתו.

הקץ לנפט

משקיע הערך ג'ים צ'אנוס, שנודע בתחזיותיו הפסימיות לגבי אנרון ומאוחר יותר לגבי כלכלת סין, ושהצליח לנבא (כמו כמה מבכירי משקיעי הערך בבלוגוספירה הישראלית) את קריסת תעשיית הברזל העולמית, מנבא עוד קריסה.

מדינות אופ"ק ירצו להוציא את הנפט מהאדמה עכשיו, כשהוא עוד שווה משהו, ולא עוד 15 שנה כשלא יהיה שווה כמעט כלום.

שימו לב לאופן שבו כלכלה עובדת – תחזית על מה שיקרה בשנת 2030 יכולה להוביל לכך שכבר עכשיו מדינות הנפט ירצו להציף את השוק וכבר עכשיו המחירים יוזלו.

מדוע הנפט צפוי לעתיד קודר שכזה? המכונית החשמלית נראית מכונית העתיד, בפרט אם יתגשמו התחזיות על המכונית ללא נהג הממשמשת וקרבה. רובו המכריע של הנפט מיועד להנעת מכוניות, ובעולם שבו חשמל מניע מכוניות, לא יהיה כל כך מה לעשות עם נפט. מחיריו עשויים להיות נמוכים במידה שנראתה דמיונית בתקופה שבה ריחף סביב 100 דולר.

לעתים כאשר סחורה מסוימת נעשית מאוד זולה, הצריכה שלה גוברת וכך נוצר איזון ששב ומעלה את מחירה. יש שתי סיבות שמעוררות ספק אם הדינמיקה הזו יכולה להציל את הנפט. הסיבה הראשונה ששימוש בנפט יעורר התנגדות חריפה גם אם יוזל מאוד. זאת בשל השלכותיו הסביבתיות. הרי מדינות העולם התחייבו רק עתה בוועידת פריז להקטין מאוד את הפליטות הגורמות לאפקט החממה. הסיבה השנייה היא שבקרב בין נפט לבין חשמל שמקורו באנרגיות מתחדשות כמו שמש ורוח, מסתבר שבטווח הארוך השמש והרוח ינצחו. שימוש בשמש ורוח להפקת אנרגיה אינו דומה לחיפוש נואש אחרי חומרי גלם מתכלים במעמקי האדמה. הוא פשוט עניין טכנולוגי, וטכנולוגיה מתפתחת במהירות מסחררת. כבר בשנים האחרונות אפשר היה לראות כיצד צנחה העלות של הפקת אנרגיה מתחדשת. כתוצאה מכך חלק נכבד מאוד מהאנרגיה החדשה בעולם היא מתחדשת.

רק לאחרונה דווח שתוספת הכוח לרשת החשמל ב-2014 בארצות הברית באה ברובה ממקורות מתחדשים. אמנם הנתון הזה קצת מתעתע מאחר שתוספת הכוח של רוח ושמש ניתנת לשימוש במלואה רק בחלק משעות היממה. זו בעיה חמורה שמייקרת את השימוש באנרגיות מתחדשות. הפקת אנרגיה משמש ומרוח אינה נמשכת ברציפות לכל אורך היממה וכיום אין דרך טובה לאחסן את החשמל שהניבו לצורך שימוש מאוחר יותר. על כן צריך להשתמש בתחנת כוח המונעת בגז טבעי כגיבוי ללילה או לזמן נטול רוחות. כך יוצא שהשמש והרוח אמנם חוסכות חלק ניכר מהגז הטבעי, אך אינן חוסכות את עלות ההקמה של תחנת הכוח המפיקה חשמל מגז. תחנת הכוח הרזרבית תתייתר רק כאשר בתחום אחסון האנרגיה תבוא פריצת דרך. יש כמה מישורים שבהם נמשך מחקר שיכול להניב פריצה כזו, בראש ובראשונה בטכנולוגיית הסוללות, אך גם בנושא המרת אנרגיה למימן.

ומה במזרח התיכון?

טלטלה במחיר הנפט יכולה להוביל למערבולת במזרח התיכון, שבמילא אינו יציב במיוחד. ערב הסעודית ומדינות המפרץ מבססות את כלכלתן על הטבות חינם לאזרחים ועל עבודה זרה שממומנות בכספי הנפט. באמצעות כספי הנפט הסעודים גם צוברים כלי נשק אמריקניים בסכומי עתק. הנפט ומוצריו מהווים למעלה מ-90% מהיצוא הסעודי. מה יקרה כשהנס של הנפט ייגמר וחממת ג'יהדיסטים כמו סעודיה תהפוך לעוד מדינה ערבית כושלת וענייה? מהצד השיעי של המתרס ניצבת האויבת הדמונית שלנו, איראן. פיסטוקים מהווים אולי 2% ביצוא האיראני ושטיחים עוד פחות. הנפט לעומת זאת, מהווה 85% מהיצוא של איראן. האם שלטון האייתוללות יוכל לשרוד את קריסת הנפט? ושמא דווקא יהדק את אחיזתו באווירת משבר כלכלי חריף?

אירן וסעודיה אמנם מחזיקות לא רק בנפט אלא גם בגז טבעי בכמויות עצומות, וגז טבעי יידרש לתחנות כוח גם אחרי שקרנו של הנפט תרד. אבל אי אפשר להשוות בין היכולת להפיק רווחים מנפט לבין היכולת להפיקם מגז טבעי.  כמו שכל סאגת הגז הטבעי בארצנו מלמדת, לא פשוט לייצא גז טבעי. אי אפשר פשוט להעמיסו על מיכליות. צריך להקים לשם כך תשתית מסובכת שהקמתה יקרה והיא מאוד מורכבת ופגיעה. התשתית הזו כה מסובכת שעד עתה עוד לא ממש הצליחו להקים אותה באירן ובסעודיה. בנוסף גז טבעי מאותגר באופן תמידי על ידי אלטרנטיבות, כמו האנרגיות המתחדשות שהוזכרו לעיל וכמו כורים גרעיניים ואף פחם. היכולת של האמריקנים להפיק גז טבעי מפצלים בעשור האחרון גם היא הקשתה מאוד על שוק הגז. מדינות שכבר התכוננו להקים תשתית לשם ייצוא גז לאמריקה גילו שכבר אין לאמריקנים צורך בכך. גם אוסטרליה רשמה התקדמות בהפקת גז טבעי, והגז שלה עוד יציף את שווקי מזרח אסיה.

קריסת הנפט חוללה כאוס ברוסיה של שנות התשעים. לא היו לה השלכות גיאופוליטיות ישירות הרות אסון, אך בטווח הארוך תרמה להיקסמות של הרוסים מפוטין שכמו צ'אווס בונצואלה, היה בר מזל בכך ששלטונו נפל בדיוק על זמן התאוששות הנפט. לא ניתן לנבא מראש מה יניב משבר נפט במזרח התיכון, אך עם כל הסלידה מאיראן וממדינות ערב לא בטוח שאנחנו צריכים לייחל ליום שבו יוכלו לשתות מהנפט שלהם אם הם ירצו.  ניזהר במשאלותינו פן תתגשמנה. חוסר היציבות שתוליד מפולת הנפט אינו בהכרח מה שאנו מייחלים לו.

מתניעים לקראת המכונית האוטומטית

בדברי הימים של התחבורה יצוין חודש אוקטובר 2015 כחודש שחלה בו התקדמות מרשימה לקראת חזון המכונית ללא נהג. החודש הוציאה טסלה את עדכון התוכנה המאפשר למכוניות החדשות שלה לנסוע במצב של טייס אוטומטי, והרשת התמלאה בסרטוני וידאו של נהגים המאתגרים את גבולות היכולת החדשה. המכוניות של טסלה  יודעות לשמור על הנתיב, לשמור מרחק מהמכונית שמלפנים, להחליף נתיב ואפילו לבצע חנייה מושלמת ברוורס.

טסלה אינה הראשונה להציג יכולות מסוג זה, אבל היא ומנכ"לה אלון מאסק שהפך לאגדה כשהוא רק בשנות הארבעים לחייו,  הצליחו לחבר את רכיבי האוטמציה בנהיגה טוב יותר מאי פעם. להתלהבות בתקשורת הוסיפה העובדה שטסלה יודעת לא מעט על יחסי ציבור. החברה אמנם ממליצה לנהגים להקפיד על ערנות ומדגישה שהטייס האוטומטי אינו מסיר מעליהם אחריות, אלא נועד לסייע להם, אבל אלו פרטים טכניים. כל אחד יכול להבין מה טסלה באמת רוצה להגיד: העתיד כבר כאן ולמי שלא רוצה לפספס את משק כנפיו, טסלה היא הכתובת.

מדיווחים ראשונים של נהגים עולה שלמערכת של טסלה בעיות משמעותיות. במקרים מסוימים, כמו בפניות תלולות, כמעט חוללה תאונה ונדרשה התערבות חירום של הנהג למנוע זאת. היא זקוקה לסימוני נתיב כדי להסתדר, ונותרת חסרת אונים כשהם מתבלגנים ונדמה שהמכונית נמצאת בשני נתיבים בו זמנית  (מה שקורה לא מעט גם בארץ. דורון רוזנבלום קרא לכך פעם בשנינות: תורת הקוואנטים של מע"צ).  גשם כבד ימנע ממנה לפעול. בנסיעה עירונית איטית היא חסרת ערך, והיא לא מסוגלת להבין רמזורים ותמרורים.

נדרש מצד טסלה אומץ, אולי אפילו מעורב בחוצפה ובפזיזות, כדי להעלות לכביש את המערכת במצב שאינו בשל לחלוטין. מצד שני, היא הרוויחה כך אלפי בודקי בקרת איכות שעובדים בחינם – הלקוחות שלה. המידע שמושג מכל נסיעה שלהם עובר לטסלה והיא מפיקה ממנו לקחים שמיושמים במהרה, חלקם באופן אוטומטי. מערכות שמבוססות על הפקת לקחים מהירה ממשוב שמגיע בהיקפים גדולים יכולות להתקדם בקצב מסחרר.  התסריט המפחיד מבחינת טסלה הוא שתואשם בגרימת תאונות הרות אסון, תצטרך לשלם פיצויי עתק ואולי אף  להשבית את המערכת במכוניותיה. אבל בתסריט הטוב לולאת הפידבק המואצת יכולה להפוך בתוך מספר שנים מועט את האלגוריתמים שלה לנהגים המושלמים ולשנות מהקצה אל הקצה את פני התחבורה האנושית.

ולמי שרוצה לראות במו עיניו איך זה עובד – הסרטון הכי מוצלח ממה שמצאתי ברשת עד עתה.

מכונית ללא נהג – העמדה הסקפטית

הקדשתי כבר כמה וכמה פוסטים למכונית ללא נהג. אם וכאשר המכונית הזו תסע על הכבישים, המון דברים ישתנו. אבל האם נראה זאת קורה בימי חיינו? יש המצפים לראות מכוניות ללא נהג בשימוש מסחרי כבר במהלך חמש השנים הקרובות, ומסתמכים בעיקר על הישגיה של גוגל בתחום ועל המשאבים שמקדישות לנושא גם חברות ענק אחרות כמו אובר, טסלה ואפל.  יש גם כאלו שמפקפקים. קראתי ספר שיצא ממש לאחרונה בשם Our Robots, Ourselves. המחבר, דיוויד מינדל, הוא פרופסור לרובוטיקה ב-MIT, דהיינו אדם שיש לו הרבה מה להגיד על רובוטים ואוטומציה, והוא מאוד סקפטי באשר לאפשרות להעלות על הכביש מכוניות הפועלות באוטומציה מלאה.

הספר מתחיל בתיאור התרסקות טיסה 447 של אייר פרנס מריו דה ז'נירו לפריז ביוני 2009 ומאמצי החיפוש בים. התרסקות זאת מגלמת את הרע בעידן הרובוטיקה. תקשורת אדם-מכונה לקויה הובילה להתרסקות – המטוס עבר בפתאומיות ממצב טייס אוטומטי להנחייה ידנית, וטייס המשנה הצעיר התבלבל לחלוטין בתגובתו. האסון מגלם גם את הטוב שברובוטיקה: תקשורת אדם-מכונה במיטבה הובילה לחילוץ הקופסאות השחורות ממעמקי האוקיינוס באמצעות צוללות לא מאוישות ולחשיפת הסיבות מאחורי ההתרסקות.

רעיון המכונית ללא נהג מנסה להתגבר על הכשל הבסיסי שעלה בטיסה 447, הקושי של אדם לשוב ולקנות שליטה על מכונה, אחרי שהתרגל לתפעול האוטומטי שלה, על ידי כך שמסלק את האדם לחלוטין מהמושכות. אבל פרופ' מינדל סקפטי באשר לכיוון זה. כל מערכת אוטומטית קריטית צריכה לכלול מנגנון שיאפשר התמודדות עם כשלים פתאומיים ובלתי צפויים. וככל שהמערכת מורכבת יותר כך הכשלים עלולים להופיע בשכיחות גבוהה יותר. נהיגה, ובפרט בסביבה עירונית, היא עניין מורכב. הנהג צריך לנהל אינטראקציות אנושיות עדינות, המבוססות על קשר עין, לצורך מתן זכות קדימה להולכי רגל או לשם השתלבות הדרגתית בנתיבים עמוסים. גוגל ממפה בקפדנות ובפירוט עצום את נתיבי הנסיעה של המכוניות ללא נהג שלה, אבל כיצד המכונית שלה תוכל להתמודד עם שינויים פתאומיים בתנועה, כמו למשל במזג אוויר קשה? וגם אם בעיות אלו ייפתרו, קשת האפשרויות לצרות ולבעיות היא אינסופית. אין באמת אפשרות לבנות אלגוריתם שידע לתת פתרון לכל קושי.

האמונה שאפשר לתת למכונית שליטה מוחלטת בכל הנסיבות היא להערכת מינדל מיתוס שבמהלך המאה הקודמת נבחן והכזיב כליל.  הוא מכנה אותו "מיתוס ההחלפה", המיתוס שגורס כי אפשר להגיע להחלפה מלאה של יכולות האדם בידי המכונה. בצוללות במעמקי הים, באוויר ובטיסות לחלל המודל הזה ננטש לטובת מודל שמשלב בין שליטה אנושית לבין אוטומציה. גם באשר למכונית, עדיף בעיניו לעלות על מסלול האוטומציה ההדרגתית מתוך מודעות לכך שלעתים יידרש נהג אנושי, על אף הקושי הצפוי בנסיבות שבהן אדם יידרש לשוב ולקחת שליטה על מכונית כשהאוטומציה כושלת. הבעיה היא שאוטומציה הדרגתית היא דבר נחמד, אבל אין בו שמץ מהתועלת המהפכנית של המכונית ללא נהג. אם צריך אדם נוכח בכל נסיעה, אי אפשר לסמוך על המכוניות שילכו ויבואו לפי הזמנה, אי אפשר להסתמך על צי מוניות במקום על צי מכוניות פרטיות, אי אפשר לוותר על מקומות חניה, אי אפשר להירדם בנסיעה. קשה לבנות על מעבר המוני לרכב חשמלי. אחרי שהתחלנו כבר לחלום גדולות ונצורות, נפרס לנו עתיד מאכזב. אפשר לקרוא על השקפתו של מינדל, וגם לקרוא תגובות פייסבוק מרתקות שמציגות השקפה אחרת בכתבה שפורסמה על הספר באתר MIT.

אולי אפשר למצוא פשרה בין הספקנות שמשרה מינדל לבין האופטימיות של חזון המכונית ללא נהג אם נניח שהמכונית ללא נהג תהיה מחוברת למרכז בקרה מרחוק, שבו ישבו טכנאים שיוכלו להשתלט על המכונית בשעת בעיה, כפי שקורה עם מפעילי מזל"ט בצבא. מנגנוני האוטומציה הפנימיים יאפשרו למכונית לשלוט על עצמה רוב הזמן, ויותירו מעט עבודה לטכנאים בזמן שגרה, כך ניתן יהיה להגיע למצב שבו טכנאי אחד מפקח מרחוק על מספר רב של מכוניות. זה עדיין חזון יקר ומורכב לעומת החזון המתחרה של האוטומציה המוחלטת, אבל הוא יאפשר לנוסעי המכוניות להירדם בנסיעתם או למכוניות לנסוע מבלי שאדם ישהה בתוכם פיזית, ובכך יניע את גלגלי המהפכה. רעיון דומה הוצע גם לגבי מטוסים – אפשר להוציא מהם את הטייסים ולהעבירם למרכז בקרה מרוחק. כמובן, גם במכוניות וגם במטוסים האתגר הבולט ביותר למימושו של רעיון זה עלול להיות אתגר הסייבר – אם אנו נותנים אפשרות להשתלטות מרחוק, איך נוודא שבכל הנסיבות רק האנשים הנכונים יהיו אלו שישתלטו מרחוק.